ריש גלותא

(ראה גם: רב הונא)

תלמוד בבלי:

ההוא אבוורנקא (אילן שצילו מרובה ועושין אצטבאות תחתיו להתלונן תחתיו בימות החמה) דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה, א"ל לרב הונא בר חיננא ליעביד מר תקנתא דלמחר נאכול נהמא התם, אזל עבד קנה קנה פחות משלשה, אזל רבא שלפינהו, אזל רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע נקטינה מבתריה (שלא יחזור רב הונא ויתקנם)... קרי עלייהו ריש גלותא חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. (עירובין כה ב)

ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאתציד ביום טוב ראשון של גליות ואשתחיט ביום שני, ר"נ ורב חסדא אכלו, רב ששת לא אכל... (שם לט ב)

...אמר ליה כי הוינן בי ריש גלותא הכי עבדינן, אמר ליה תינח בי ריש גלותא דהכי עביד דספק מייתי לן ספק לא מייתי לן, הכא הא מנח כסא קמן ודעתן עילויה... (פסחים קג א)

והא רב נחמן שרא להו לבי ריש גלותא, שאני בי ריש גלותא דלא הדר בהו. (כתובות ס ב)

...אמר גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי. (בבא קמא נח ב)

אליעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי (נעלים שחורות מנהג אבלים) וקאי בשוקא דנהרדעא, אשכחוהו דבי ריש גלותא וא"ל מאי שנא הני מסאני, אמר להו דקא מאבילנא אירושלים, אמרו ליה את חשיבת לאיתאבולי אירושלים, סבור יוהרא הוה, אתיוה וחבשוה, אמר להו גברא רבה אנא, אמרו ליה מנא ידעינן אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינייכו מילתא אמרו ליה בעי את, אמר להו האי מאן דקץ כופרא מאי משלם, אמרו ליה משלם דמי כופרא, והא הוו תמרי, א"ל משלם דמי תמרי, אמר להו והא לאו תמרי שקל מיניה, אמרו ליה אימא לן את, אמר להו בששים, אמרו ליה מאן אמר כוותך, אמר להו הא שמואל חי ובית דינו קיים... ושבקוהו. (שם נט א)

אמר מר הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור, מכלל דמקנא קניא... אלא אימא סיפא על מנת כופין אותו ריש גלותא למכור, אמאי, ולימא ריש גלותא לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא. (בבא קמא קב ב)

והני דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקינן בהו. (בבא בתרא לו א)

...אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקריבתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני. (בבא בתרא סה א)

ר' חייא פרוואה איקלע לבי ריש גלותא, אמרו ליה בביצה צלויה מאי, אמר להו חזקיה ובר קפרא שרו, ור' יוחנן אסר, ואין דבריו של אחד במקום שנים, אמר להו רב זביד לא תציתו ליה, הכי אמר אביי הלכתא כוותיה דרבי יוחנן, אשקיוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה. (ע"ז לחב)

ותניא לא יסור שבט מיהודה זה ראש גולה שבבבל שרודה את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים. (הוריות יא ב)

תלמוד ירושלמי:

...והא תמן מויבלין אורייתא גבי ריש גלותא, אמר רבי יוסי בי ר' בון על ידי שמזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין כמנהג אבהתהון. (סוטה לג א)

משנה תורה:

וכן ראשי גליות של אותו זמן והגזלן והעכו"ם אין אכילתן ראיה מפני שהן בעלי זרוע... (טוען ונטען יג ב)

ראשי גליות שהיו בימי חכמים לפי שהיה בהן כח לרדות את העם אין אכילתן ראיה... (שם שם י)

ראשי גלויות שבבבל במקום מלך הן עומדים, ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו, שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל.

וכל דיין הראוי לדון שנתן לו ראש גלות רשות לדון יש לו רשות לדין בכל העולם אף על פי שלא רצו בעלי דינין בין בארץ ובין בחוצה לארץ, אף על פי שאינו דן דיני קנסות... (סנהדרין ד יג)