אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, (דהיינו על חומר של תורה, שה"ס חטא, ועץ הדעת טוב ורע כנ"ל), אלא על סוסים, (שהוא סוד סתרי תורה), זה שאמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכל שכן המלך, שאין זה מקום הדיוט ועבד, (שהוא מטטרון שנקרא הדיוט ועבד), שדרכו לרכוב על חמור, ומשום זה כתוב במשיח, (בשעה שלא יזכו ישראל), עני ורוכב על החמור עני הוא שם, שהוא סימן ע"ירובין, נ"דה י"במות, שהם ראשי תיבות עני, ושאר המשניות הם בכלל אלו, (שזה רומז שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת, ורוכב על חמור, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע), ואין הקב"ה נקרא מלך עד שרוכב על הסוס שלו, שהוא כנסת ישראל, (דהיינו המלכות, בסוד הכתוב, לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי, שהיא כולה טוב בלי רע כלל). (כי תצא ד)
תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו משכב, ואומר ותבחר לשון ערומים... והכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים, התם משום ביעתותא דגמלים אורחא היא, והכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, התם משום בניו אורחא הוא, והכתיב והיא רוכבת על החמור, התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא... (פסחים ג א)
איבעיא להו רכוב כמהלך דמי או לא... ואמר רב נחמן בר כהן זאת אומרת רכוב כמהלך דמי שמע מינה. (קידושין לג ב)
אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה שמעית מיניה דמר שמואל תרתי, רכוב ומנהיג, חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו... אלא אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר, אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה מאי... שמע מינה רכוב לחודיה לא קני, וכל שכן רכוב במקום מנהיג. (בבא מציעא ח ב)
תנו רבנן השוכר את החמור לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה, אשה רוכב עליה איש, ואשה בין גדולה ובין קטנה אפילו מעוברת ואפילו מניקה. (שם עט ב)
אמר אביי רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה, תני נמי הכי רוכבי גמלים כולם רשעים, הספנים כולם צדיקים החמרים מהן רשעים מהן צדיקים... (נדה יד א)
רוכב הרי הוא כמהלך, וכשם שעומדים מפני המהלך כך עומדין מפני הרוכב. (תלמוד תורה ו ד)
רכב, זאת המלה משותפת, הנחתה הראשונה ענינה רכיבת האדם על הבהמות כמנהג, "והוא רוכב על אתונו", ואחר כך הושאלו לשלטנות על הדבר, כי הרוכב מושל שולט על מרכבו, והוא אמרו "ירכיבהו על במתי ארץ", "והרכבתיך על במתי ארץ", ענינו שאתם תשלטו על עליוני הארץ... ולפי זה הענין נאמר בא-ל ית' "רוכב שמים בעזרך", פירושו השליט על השמים, וכן "לרוכב בערבות", ענינו השליט על ערבות, והוא הגלגל העליון המקיף בכל... ודע כי הושאל לו יתעלה "רוכב שמים", לדמיון הזה המופלא, וזה כי הרוכב יותר מעולה מן הנרכב, ולא יאמר יותר אלא בהקל מן המאמר, שאין הרוכב ממין הנרכב, והרוכב גם כן הוא אשר יניע הבהמה ויוליכנה באשר ירצה, והיא כלי לו שישתמש בה כרצונו והוא נקי ממנה בלתי נדבק בה אבל חוצה לה, כן הא-לוה יתהלל שמו הוא מניע הגלגל העליון והוא יתעלה נבדל ממנו ואינו כח בו... (חלק א פרק ע)
...נפתלי שבו, והיא נקראת טורקיז"א, והפרשים מתמידים לנושאה, וכן תרגומו טרקיא, וסגולת האבן הזאת שהיא מושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו, ולכך נקראת שבו, ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב נתנה לנפתלי שהוא לשון חבור... (שמות כח יז)
דע כי כל רכיבה מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו, כי מאחר שהוא רוכב עליו מתנשא עליו ואינו מצורף עם אשר הוא רוכב עליו. וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה לא התנשאות שהוא למלכים שהם מתנשאים בגבורתם או בעשרם אבל התנשאות זה התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת שהיו קרובים אל מעלה אלקית, נתן להם הקב"ה להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר. אמנם אם היה רוכב על חמור סתם אין זה דבר, כי הקב"ה היה רוצה להגביהם על כל עולם הגשמי... (גבורות השם פרק כט)
...אבל דעת רז"ל כך, שתמצא באברהם ובמשה ובמלך המשיח מה שלא תמצא בשום בריאה, ונתייחדו בדבר מעלה, כי אברהם תמצא התרוממות וגדולתו על כל הנמצאים, כי תמצא אצלו "כי אב המון גוים נתתיך", והוא אב לכל העולם... וכן משה רבינו ע"ה היה בהתרוממות הזה, שהרי נאמר במשה גם כן נטה ידך על השמים ודורשים רז"ל והביאו רש"י שהגביהו למעלה מן השמים, כל זה על התרוממות אברהם ומשה. ומלך המשיח הוא מתרומם עוד, שכן דרשו ז"ל בתנחומא, "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה", ירום מאברהם, ונשא ממשה... וכאשר תדע זה הכל אז תתבונן במה שאמרו כי החמור שרכב עליו אברהם הוא החמור וכו', כי ראוי לך לדעת כי הרכיבה הוא על התנשאות ורוממות, כי הרוכב הוא מתנשא על הבהמה, ומפני כי אלו היו מתרוממים ומתנשאים כתבה התורה אצלם לשון רכיבה, שהיו מתנשאים במעלתם. וקאמר בזאת הרכיבה שהיא על החמור דוקא, לטעם עמוק מאד, וזה תדע בעבור כי אין במין הבהמות הטמאות שהיא מיוחד למצוה כמו החמור, שהרי אצלו פטר רחם נוהג, וסוד הדבר הוא דבר נפלא, כי מפני שהחמור הוא נוטה אל הפשיטות יותר מכל שאר בהמות טמאות, שהוא חומרי יותר והפשוט הוא יותר ראשית ויותר מוקדם לאשר הוא מאוחר... ולפיכך החמור זה בעבור פשיטת צורתו הוא ראשית בהמות טמאות, ולכן חייבה התורה בהם בפטר רחם שהוא ראשית מן אשר הוא ראשית, ומפני זה כתב אצל אלו השלשה רוכבים על החמור, בעבור שהחמור הוא פשוט, והפשוט הוא ראשית בענין הפשיטות, ולפיכך הם מיוחדים לרכיבה... (שמות ד כ, וראה שם עוד)