רעב

זהר:

ויהי רעב בארץ, כי עד עתה עוד לא היה הכח השולט על הארץ, (שהוא המסך דמנעולא) נותן גבורה ומזונות על הארץ, משם שעוד לא נתקנה (הנוקבא לגמרי), ולא היתה בקיומה כראוי... כיון שראה אברהם כי אותו הכח הממונה על הארץ (דהיינו המנעולא) אינו נותן גבורה וכח קדוש כראוי, אז וירד אברם מצרימה לגור שם. (לך לך עד)

ואברהם אחר שידע ונכנס באמונה שלמה, (דהיינו הנוקבא דז"א הנקראת אמונה, ואחר שנשלמה בהארת החכמה מצד הבינה שחזרה לחכמה היא נקראת אמונה שלמה, דהיינו הארת חכמה מסוד השמאל שהוא סוד הזהב כנ"ל), היה רוצה עתה לדעת כל המדרגות הנאחזות למטה, (דהיינו היו כלים להשפיע מלמעלה למטה, שה"ס החכמה שבקו ימין), ומצרים היתה נוסעת מימין, (כלומר שהיא מבחינת נהר פישון, שה"ס החכמה שבקו ימין), ומשום זה ירד מצרימה, (כדי להוציא משם כל ניצוצים הקדושים שמבחינת החכמה ההיא שמצד ימין ואחר זה חזר לארץ ישראל, ונשלם בזה עם המוחין דחכמה הללו). תא חזי הרעב אינו בארץ אלא בעת שמסתלקים הרחמים מן הדין... (שם קז, ועיין שם עוד)

וסוד הדבר הוא, שלא להוציא המעיין של ברית קדש, (דהיינו שלא לשמש מטתו) בימי רעב, ומשום זה יוסף, שהוא סוד הברית, סתם מעיינו בשנת הרעב ולא נתן לו מקום להתרבות בעולם, וזה שצריך האדם בעת ששולטת שנת הרעב, לסתום המעיין של ברית קדש שלו, כדי שלא לתת מקום לשמאל להתרבות בעולם. (פירוש, כמו שנעשה תקון למעלה שבעת הארת השמאל יסתמו מעיינות השפע ויתפשטו דינים בעולם, כדי שעל ידי זה תכלול השמאל בימין ויתבטל אליו כדי לקבל ממנו חסדים, כן האדם למטה בעת שניכר התפשטות הדינים משמאל, דהיינו בימי הרעב, הוא צריך להדמות לעליון, ולסתום מעיינו ולא להרבות תולדות, כי אם ירבה תולדות בעת שליטת השמאל נמצא בכח מעשה זו למטה, שמגדיל ומרבה את כח השמאל למעלה, ולא יכלול בימין)...

רבי שמעון אומר, סוד זה הוא סוד עליון, בשנת הרעב ההיא (שהוא הארת השמאל), כיון ששולטת צריך האדם לסתום מעינו, (שלא להוליד משום ב' טעמים), כי אם לא יסתום מעינו גורם להמשיך רוח אל הולד מאותו הצד (משמאל), ב' שנותן מקום לאותו הצד שיתגדל בעולם צד הטומאה על צד הקדושה... (מקץ רמה, ועיין שם עוד)

ועל כן בזמן ההוא של שנת הרעב, (דהיינו בזמן שליטת הנוקבא דעכו"ם), אין לאדם להראות עצמו בשוק, ולא לפתוח מעינו להוליד, לתת בנים לאל אחר, וכבר נתבאר. (שם רנה)

וזה הוא הממונה על העולם בזמן שרעב נתנה על העולם והעולם נדון בו, אז חיה הזו מתמנה על העולם ומוציאה רוח של מזון לכל אלו בני האמונה, שלא ימותו ברעב משום שמסטרא אחרא בזמן ששולט רעב בעולם יוצא מסטרא ההוא ב' רוחות הטומאה הנקראים שוד וכפן, וזהו סוד לשוד ולכפן תשחק, כי אלו עומדים בעולם ועושים קטרוג על בני אדם, אחד, הוא אותו השולח להם רעב, ומתים, (שזהו שוד), ואחד, הוא שבני אדם אוכלים ואינם שבעים, (שזהו כפן), משום שרוח רעה שולטת בעולם. (פקודי תרמג)

מרוח הזה יוצא רוח אחר ונקרא שוד, וכששולט רעב על העולם נמצא רוח הזה שנקרא שוד, ורוח אחר נשתתף עמו שנקרא כפ"ן, ואלו הולכים בעולם ונמצאים כנגד בני אדם, והיינו שכתוב, לשוד ולכפן תשחק, ואלו עושים קטרוג על בני אדם ושודדים הכל, האחד שנקרא שוד, אחר שהולך בין הרים הרמים ושודד ומחריב ומכלה הכל, אז חוזר ושודד בני אדם ומתים מחולשה (שהוא מחלישם), וכשאנשים אוכלים אינם שבעים, משום שהוא שולט בעולם.

ובעת ההוא מי שעושה חסד עם בני אדם ונותן להם לאכול ולשתות הוא כדאי לדחות אלו ב' רוחות לחוץ, שלא ישלטו בעולם, וכשישראל אינם עושים חסד עם בני אדם, ושאר העמים עושים חסד בעולם, אז אלו ב' רוחות ממתיקים דבריהם על העמים, ומתקיפים את ישראל, משום כי אז מתחזק הסטרא אחרא וישראל נכנעים. 

וכשישראל עושים חסד, נכנע סטרא אחרא ההוא ונחלש, וצד הקדושה מתחזק, וכשישראל אינם מתעוררים בחסד, אלו ב' רוחות מתהפכים להכניע את ישראל, ואז אלו הברכות שיורדות מלמעלה מצד ימין יונקים אותם שאר העמים... (שם תתצח, ועיין שם עוד)

ר' אלעזר שאל את אביו ר' שמעון, אמר לו הרי למדנו שעל ג' חטאי העולם בא רעב לעולם, (דהיינו תרומה ומעשר וחלה שאינם מפרישים, וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שלבם גבוה עליהם ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין הקב"ה ממית את העניים ומשאיר את העשירים, (כי רק העניים מתים ברעב ולא העשירים), הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטא לפניו (כיון שאינם נפגעים, אמר לו יפה שאלת, וכבר העמידו החברים, ואמרו כשרוצה הקב"ה להפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם, אז נותן להם שלום (בעולם הזה) וממלא להם הכל.

אבל תא חזי, כי כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם, ומי הם, הם לב נשבר ונדכה, ואת דכא ושפל רוח, אלו הם כלי המלך, וכשנמצאת בצורת בעולם ורעב, והדין מתחזק על הענים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם, זה שאמר כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם, אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה... (ויקרא קיט)

אלא תא חזי, בשעה שהקב"ה רוצה לדון את העולם ברעב, אינו מוסר דבר זה ליד הכרוז, (אל המלאכים), כי כל דינים אחרים שבעולם הכרוז מכריז עליהם עד שלא יבואו לעולם, ודין זה (של רע) לא ניתן אל הכרוז, אלא הקב"ה מכריז עליו וקורא, זה שאמר כי קרא ה' לרעב, מעת ההיא מתמנים על העולם ממונים אחרים בגזירת הרעב.

ואסור לאדם שיש לו שובע, להראות בעצמו שהוא שבע, כי מראה פגם למעלה, ומכחיש דבר המלך, (שגזר שם רעב), וכביכול כאלו העביר הממונים של המלך ממקומם. ועל כן אמר יעקב לבניו למה תתראו, (שפירושו) למה תעשה פגם למעלה ולמטה ולהכחיש דבר המלך, וכל אלו הממונים בכרוז של המלך.

אבל הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה, ושם תראו את עצמכם בשובע, ואל תכחיש פמליא של מעלה כאן, ותא חזי, יעקב, כמה תבואה היתה לו ולא רצה לשבור, אלא בתוך הבאים, כדי שלא ימצא פגם במעשה שלו, (דהיינו שלא להראות עצמו שבע). (אמור עח)

תא חזי, בזמן שהרעב בעיר לא יראה אדם את עצמו, ולא ילך יחידי בעיר, מפני שמלאך המות נמצא שם, ויש לו רשות לחבל, ועל זה כתוב, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, כיוצא בו בזמן שהדבר בעיר יסגור אדם את עצמו בבית ולא יתראה בשוק, כי כיון שניתנה רשות למחבל מי שפוגע בו ניזוק, והוא מתחייב בנפשו. (זהר חדש רות שה)

מכילתא:

רבי יהושע בן קרחה אומר אין לך מיתה קשה יותר ממיתת רעב וגו', שנאמר טובים היו חללי חרב מחללי רעב וגו', רבי אלעזר המודעי אומר ברעב בא עלינו, רעב אחר רעב דבר אחר דבר. (בשלח-ויסע פרשה א)

ספרא:

דבר אחר ואכלתם ולא תשבעו, זה רעב של מהומה. ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו, אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו, והיתה מודדתו בטפחים בכל שנה ונותנת משקלו זהב לשמים, וכשהקיפוה מצודת ירושלם טבחתו בידה ואכלתו... אלא שהיה אליהו זכור לטוב מחזר על כל טפוחי הרעב, מצא אחד תפוח ומוטל ברעב, א"ל בני מאיזה משפחה אתה, אמר לו ממשפחת פלונית, א"ל וכמה הייתם, א"ל שלשת אלפים, וכמה נשתייר מכם, א"ל אני, א"ל רצונך לומר דבר אחד ולחיות, א"ל אבל, א"ל אמור שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, צעק מיד ואמר הס כי לא להזכיר בשם ה', לא לימדני אבא כך. (בחקותי פרק ו)

תלמוד בבלי:

אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו, ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב, רעב, דכתיב כי קרא ה' לרעב וגו'... (ברכות נה א)

בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלים לחמם במשקל... תנו רבנן ג' מיני הדרוקן הן, של עבירה עבה, ושל רעב תפוח ושל כשפים דק. (שבת לג א)

אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, שנאמר עירא היאירי היה כהן לדוד, לדוד הוא דהוה כהן לכולי עלמא לא, אלא שהיה משגר לו מתנותיו, וכתיב בתריה ויהי רעב בימי דוד. (עירובין סג א)

דבי רבי ישמעאל תנא, נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי, מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון... המאכילך מן במדבר למען ענותך, ר  אמי ורבי אסי, חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין. אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סכותא לא ליכלה אלא ביממא. (יומא עד ב)

תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה... פניו דומין לדם חרב בא לעולם, לשק חיצי רעב באין לעולם, לזו ולזו חרב וחיצי רעב באין לעולם. (סוכה כט א)

א"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, בהנך שבע שנים מאי אכול, א"ל הכי אמר רבי יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים, שניה אכלו מה שבשדות, שלישית בשר בהמה טהורה, רביעית בשר בהמה טמאה, חמישית בשר שקצים ורמשים, ששית בשר בניהם ובנותיהם, שביעית בשר זרועותיהם, לקיים מה שנאמר איש בשר זרועו יאכלו. (תענית ה א)

...אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא ניסבול, אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא, דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב, דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. (שם ח ב)

אמר רב יהודה אמר רבי חייא המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון, מאי טעמא הכא תרגימו משום מעיינא, (שלא יתחלחלו מעיו של אדם ברוב אכילתו מפני טורח הדרך), במערבא אמרי משום מזוני, (שמא אין לו לאחר כך)... אמר רב יהודה אמר רב כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה משונה, שנאמר ברעב פדך ממות, מרעב מיבעי ליה, אלא הכי קאמר, בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה. אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון, שנאמר וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון. (שם י ב)

מאי מכת בצורת, אמר רב יהודה אמר רב מכה המביאה לידי בצורת, אמר רב נחמן נהרא אנהרא בצורתא (בשאין תבואה בעיר אחת ויש בעיירות אחרות ואפשר להביא מזה לזה דרך נהר בספינה), מדינתא אמדינתא (וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים) כפנא. וא"ר חנינא סאה בסלע ושכיחא בצורתא, ארבעה ולא שכיחא כפנא. א"ר יוחנן לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר, אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעין עליה מיד, דא"ר יוחנן נהירנא כד הוו קיימי ד' סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר. (שם יט א)

רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא (זורקין אותם זה לזה), אמר שמע מינה איכא שבעא בעלמא, יהיב עיניה הוה כפנא, אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה מר דשכיח קמיה ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא, עשייה ונפק לשוקא חזא כנופיא, אמר להו מאי האי, אמרו ליה כאוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן, (על כלי מלא תמרים או פסולת תמרים), אמר שמע מינה כפנא בעלמא, אמר ליה לשמעיה שלוף לי מסאניי, שלך ליה חד מסאנא ואתא מיטרא... (שם כד ב)

אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע. (מגילה ז ב)

...דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה, ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם, דכתיב ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, בדקו ולא מצאו, שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם, דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה, ומצח אשה זונה היה לך וגו', בדקו ולא מצאו, שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין, דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר, בדקו ולא מצאו, אמר אין הדבר תלוי אלא בי... ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים, אל שאול שלא נספד כהלכה, ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים. (יבמות עח ב)

ההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה רבי בעלתי ולא מצאתי דם, אמרה לו רבי עדיין בתולה הייתי, ושני בצורת הוה, ראה רבי שפניהם שחורים, צוה עליהם והכניסום למרחץ והאכילום והשקום והכניסום לחדר בעל ומצא דם, אמר לו לך זכה במקחך, קרי רבי עליהם צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ. (כתובות י ב)

תא שמע דההיא בצורתא דהוה בנהרדעא זבנינהו כולי עלמא לאפדנייהו, לסוף אתו חיטי... אמר ליה אין, בצורתא בנהדרדעא משכח שכיחא. (שם צז א)

רב הונא בטיל זמרא, קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי, אתא רב חסדא זלזיל ביה, איבעי אווזא בזוזא ולא משתכח.... אמר ר' יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם... וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם... (סוטה מח א)

שמונה ממעטין את הזרע... והרעב. (גיטין ע א)

ושאר כל אומניות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן... (קידושין פב א)

ת"ר רעב בעיר פזר רגליך, שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם, ואומר אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם, מאי ואומר, וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות, אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא, תא שמע לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה. (בבא קמא ס ב)

אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא, ואמר רב חיננא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו' וכתיב ויחנו עליהם וגו', וכתיב וידל ישראל מאד מפני מדין. (בבא מציעא נט א)

...אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו. (שם צב א)

רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס... רבי לטעמיה דאמר רבי אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ. (בבא בתרא ח א)

...רעב קשה מחרב, איבעית אימא סברא, האי קא מצטער והאי לא קא מצטער, איבעית אימא קרא טובים היו חללי חרב מחללי רעב. (שם שם ב)

...אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה שתתעבר, ומפני מה לא עיברה אלישע, ששנת בצורת היתה והיו הכל רצין לבית הגרנות. (סנהדרין יב א)

...אמר רבא יכלי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא חליף, (על מי שיודע אומנות ובעל מלאכה לא עבר הרעב). (שם כט א)

תנו רבנן שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף, חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה, ברביעית שובע ואינו שובע... (שם צז א)

שבעה מיני פורעניות באות לעולם על שבעה גופי עבירה, מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים, גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל בצורת באה, ושלא לטול את החלה רעב של כליה באה. (אבות ה ח)

תניא אמר להם רבי אליעזר לחכמים מעשה בריבה אחת בהיתלו שהפסיקה שלש עונות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה... איכא דאמרי שני בצורת הוו... (נדה ט ב)

מדרש רבה:

עשרה שני רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון, שנאמר (בראשית ג') ארורה האדמה בעבורך, ואחד בימי למך, שנאמר (בראשית ה') מן האדמה אשר אררה ה', ואחד בימי אברהם, שנאמר (שם י"ב) ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון, ואחד בימי יעקב (שם מ"ה) כי זה שנתים הרעב, ואחד בימי שפוט השופטים, שנאמר (רות א') ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, ואחד בימי דוד, שנאמר (ש"ב כ"א) ויהי רעב בימי דוד ג' שנים, אחד בימי אליהו, שנאמר (מ"א י"ז) חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, ואחד בימי אלישע, שנאמר (מ"ב ו') ויהי רעב גדול בשומרון, ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם, ואחד לעתיד לבא, שנאמר (עמוס ה') לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דבר ה'. ר' הונא ורבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק, עיקר אוותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה גלגלו הקב"ה והביאו בימי דוד... א"ר חייא רבה משל לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוקין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה ואחר כך היה תולה את קופתו, לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולין לעמוד בהן... רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר שנים באו בימי אברהם, ר' הונא בשם ר' אחא אמר אחד בימי למך ואחד בימי אברהם, רעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה, שנה עבדה שנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה, שנאמר (מ"ב ו') עד היות ראש חמור בשמונים כסף. רעב שהיה בימי שפוט השופטים, ר' הונא בשם ר' דוסא אמר מ"ב סאין היו ונעשו מ"א... (בראשית כה ג)

א"ר אבין כתיב (איוב ל') בחסר ובכפן גלמוד, אם ראית חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם גלמוד הוי רואה את אשתך כאילו היא גלמודה, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה... (שם לא יז)

ויהי רעב בארץ, ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורין פתח, אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא קרא תגר ולא הקפיד, אלא וירד אברם מצרימה לגור שם... (שם מ ב)

...ואין חרפה אלא רעב, המד"א (יחזקאל ל"ו) אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים. (שם סג יט)

א"ר שמואל אלה תולדות יעקב יוסף... אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה... זה כלה את הרעב וזה כלה את הרעב, זה משביע וזה משביע... (שם פד ו)

והנה מן היאור, רמז רמז לו שאין השובע בא למצרים אלא מן היאור, ודכוותה אין הרעב בא אלא מן היאור... בשעה שהשנים רעות גופן של בריות מעלה מטטין. (שם פט ה)

א"ר יוסי בר חנינא שתי שנים עשה הרעב, שכיון שירד יעקב אבינו לשם כלה הרעב, ואימתי חזרו בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ט) ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה. (שם פט יא)

ויהי רעב בכל הארצות, בשלש ארצות, בפנקיא ובעבריא ובפלסטיני. (שם צ ו)

מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה, וברכה לראש משביר זה יוסף, יקבוהו לאום זה פרעה שגנז את התבואה בשני רעבון, והיו הבריות מקללין אותו, אבל יוסף זן את העולם בשני רעבון, כרועה הזה שמנהיג את צאנו, ועליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. כשהיה רעב בימי דוד בקש עליהם רחמים מלפני הקב"ה, ואמר רבון כל העולמים נהוג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון. כיון שחזק הרעב בארץ נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף, א"ל תנה לנו לחם, אמר להם אלקי אינו זן את הערלים לכו ומולו את עצמכם ואתן לכם... (שם צא ה)

והרעב היה על כל פני, ראוי היה למקרא לומר על הארץ, מה תלמוד לומר על פני, א"ר שמואל בר נחמן ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים... (שם)

לכך הזהיר לך הכתוב אלהים לא תקלל, ואם קללת תבואתך אתה מקלל, שנאמר (שמות כ"ב) מלאתך ודמעך לא תאחר, לכך נכתבו זה אחר זה. וכן אתה מוצא כשהדיינין מתקללין התבואה מתמעטת, שנאמר (רות א') ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, לכך נאמר מלאתך ודמעך לא תאחר... (שמות לא ח)

ונפש רמיה תרעב, על ידי שהיו מרמים להקב"ה, מהם עובדין לע"ז ומהם עובדים להקב"ה הוא שאליהו אומר להם (מ"א י"ח) עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, תרעב, הרעיבן הקב"ה בימי אליהו, שנאמר (שם) חי ה' אשר עמדתי לפניו. דבר אחר עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטים, תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב, על ידי שהיו מרמים להקב"ה, מהם עובדין לע"ז ומהם עובדים להקב"ה, הרעיבן הקב"ה ברעבון בימי שופטיהם. (רות פתיחתא ב)

ר' חנניה ור' יונתן שאלון למנחם טלמיא ור' ברכיה בש"ר יוסי בן חנניה אמר שאל לן מנחם טלמיא מהו דין (דברים ח') ויענך וירעיבך, וכי מאכל רעבון נתן להם הקב"ה המן לישראל, מה עשה הביא לפניו ב' קשואין, אחת שלימה ואחת שבורה, אמר הדא שלימתא היא בכמה, אמר לו בתרין מנה, והדא תבירא בכמה, א"ל בחד מנה, אמר לו לית טפא דהדא דהיא מתעביד כהדא (אין גודל זה כזו), אמר להם לא דומה כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראיה... (קהלת ה יא)

מדרש תנחומא:

ויהי רעב בארץ, מה כתיב למעלה ויאמר ה' אל אברם, יתברך שמו של הקב"ה לנסות אותו צדיק להודיע מעשיו הטובים בעולם מיד בא רעב בעולם שמצא הרעב בארץ ישראל, אמר לשרה אשתו הרי רעב בארץ, אמרו רבותינו לא היה רעב כמותו בעולם... (לך לך ה)

וירא יעקב כי יש שבר במצרים, זה שאמר הכתוב נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים ל"ז)... אין הקב"ה עוזב את הצדיקים בשעת הרעב לא להם ולא להבנים אלא בזמן שבצורת באה לעולם הקב"ה מתקין להם מהיכן יחיון, כן אתה מוצא באליהו שהתקין לו מהיכן יחיה, שנאמר קום לך צרפתה אשר לצידון וגו'... וכן ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו'... וכן יעקב כשהיה הרעב התקין הקב"ה לו יוסף שיכלכלנו במצרים. (מקץ ו)

כתיב אלהים לא תקלל, מה כתיב אחריו מלאתך ודמעך לא תאחר, אם קללת הדיין תבואתך אתה מקלל, וכן אתה מוצא כל זמן שהדיין מקולל התבואה מתמעטת והרעב בא, שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים, דור שופט את שופטיו. (משפטים י)

יש קריאה לשובע ויש קריאה לרעב... לרעב מנין, כי קרא ה' לרעב (מ"ב ח'). (שמיני ג)

ויהי בימי שפוט השופטים (רות א') היה שם רעב, ואיזו צרה גדולה מן הרעב, ומנין שהיה רעב, שנאמר ויהי רעב בארץ (שם), ולמה היה רעב לפי שישראל והדיינים לא היו דנין דין אמת, שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים. (שם ט)

פסיקתא:

...אף על פי כן אין דעתן מיושבת עד שנידונים בשביעית, עד שיהיו פנים כשולי קדירה, ובמה נידונים, ברעב, שאין לבם של ישראל נשבר אלא על ידי הרעב. (פרשה לד גילי מאד בת ציון)

מדרש שמואל:

מפני מה נצרפו האבות ברעבון, כדי שיזכו בניהם לתורה, אברהם נצרף ברעבון, (בראשית י"ג) ויהי רעב בארץ, יצחק נצרף ברעבון (שם כ"ו) ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו', יעקב נצרף ברעבון (שם מ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו', דוד נצרף ברעבון, ויהי רעב בימי דוד שלש שנים וגו'. עשרה רעבון באו לעולם... (פרשה כח)

...דבר אחר אם בורר אני חרב אין חרב בלא רעב, אם אני בורר רעב אין רעב בלא חרב, דבר אחר אם בורר אני חרב עכשיו יהיו כל ישראל תפוסי חרב בדרכים, אם בורר אני רעב עכשיו יהיו כל ישראל תפושי רעב בדרכים, נבור דבר שהכל שוין בו. (פרשה לא)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר העטופים ברעב וגו', אין רעב אלא בדברי תורה, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דבר ה'. (פרק כא)

ילקוט שמעוני:

...האכיל אותנו אין לנו אלא הוא, הרעיב אותנו אין לנו אלא הוא, ה' אלקינו ה' אחד, אבל הרשעים אינם כן, אלא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו. (דברים פרק ו תתלה)

הנפש הזו אין לה טובה, אפילו אדם מאכילה כל מעדני אולם ושעה אחת מרעיבה היא מבקשת לצאת. (תהלים מא, תשמא)

למה ויהי שתי פעמים, אחד לרעבון לחם ואחד לרעבון של תורה, ללמדך כל דור שאין תורה מצויה בו רעב מצוי בו. (רות א, תקצז)

לקח טוב:

ותרעב כל ארץ מצרים, לפי שהרעב מגרה את המאכל, שאם היה נוהג לאכול ליטרא לחם אוכל ג' ליטראות, שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים.. (בראשית מא נה)

רש"י:

קרא ה' לרעב - הוא הרעב בימי יואל. (מלכים ב ח א)

רמב"ן:

ויחזק הרעב בארץ - יאמר כי לא פתח יוסף אשר בהם עד שחזק הרעב בארץ, לא כאשר צעקו אל פרעה מיד, כי העם צועקים כשיש להם מחיה מעט, והוא רצה שלא ישאר להם כלום, זה טעם והרעב היה על פני כל הארץ, כי טרם פתחו אוצרותיו היה הרעב על פני כל הארץ, ועוד חזר לבאר שלא מכר להם עד שחזק עליהם מאד או שיפליג הכתוב לומר היה רעב של מהומה. (בראשית מא נו)

 

מדרש שמואל:

והרי"א כתב רעב של בצורת, רוצה לומר מפני שיבצר מהם המטר רעב של כליה באה, שיהיה גדול העדר המזון כל כך עד שיבואו לאכול בשר בניהם ובנותיהם, ולכן קראו התנא רעב של כליה, לפי שיצא כליה לבנים ולבנות כי ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. והרמב"ם פירש רעב של מהומה, הוא שיתעסק אדם במלחמות וקטטות וחדושים אשר יחדשו להם עד שתשמט הארץ ולא תזרע בעת הזריעה לטרדת העולם, ורעב של כליה הוא שלא ימטיר כלל ויבשו הנהרות והאגמים. (אבות ה ז)

מהר"ל:

...ולפיכך אמר כאשר אין מעשרין מקצתן רעב של בצורת באה לעולם, מקצתן שבעין מקצתן רעבין, ואף אותן שהם רעבין אין רעב של מהומה בא להם, ואם כולם אין מעשרין רעב של מהומה בא לעולם, ופירוש רעב של מהומה שצועקין ורצין במאד אחר הפרנסה עד שיש מהומה ביניהם, וזה נקרא רעב של מהומה, ואם מוסיפין שלא ליטול את החלה ומכל שכן שאין מעשרין אז רעב של כליה בעולם. והנה יש שלשה דברים, כי תמצא חסרון בקצת בני אדם, ותמצא חסרון בכל בני אדם, דהיינו חסרון לבד, ותמצא ההעדר שהוא העדר לגמרי, ולכך אמר שאם מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין ימצא החסרון במקצת, דהיינו מקצתן רעבים ומקצתן שבעים, ואם כולם אינם מעשרין ימצא החסרון בכולם, שכולם רעבים, ואם מוסיפין שלא ליטול את החלה אז רעב של כליה בעולם, מכל מקום קשה למה לא זכר מתנות עניים... ולכך יש לדעת כי מה שאמר כאן כי הרעב בא בשביל המעשר והחלה מפני כי הרעב שהוא בעולם הוא מפני שמסולקת הברכה מן העולם, שכאשר אין הברכה מן השי"ת אז בא הרעב, ואלו שני דברים דהיינו מעשר וחלה מביאים הברכה בעולם, המעשר כמו שאמרו בפרק קמא דתענית עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר... וגבי חלה נמי אמרין בפרק במה מדליקין שאם אין נותנין חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים ובני אדם זורעים ואחרים אוכלין, הרי לך כי הברכה היא בשביל החלה והרעב הוא בשביל מניעת החלה... (דרך חיים אבות ה ז)

הגר"א:

יפות מראה ובריאות בשר וגו' רעות מראה ודקות בשר, ביארו הכפל במלות שונות, דע כי רעב וכפן הם ב' סוגים, כמאמר (איוב ה') "ברעב פדך ממות וגו', לשוד ולכפן תשחק". אם כן המה ענינים שונים, מאמר רעב יסוב על זמן אשר השדה לא עשתה תבואה טובה, וכפן הוא אשר השדה עשתה תבואות טובות אך הקב"ה לא נתן בהם שובע, וזהו שהכפיל יפות מראה, היינו המראה של התבואה הוא טוב, ובריאות בשר הוא שובע, שלא יוטל השובע מהם, ואצל הרעות שניהם בהיפך. (קול אליהו מקץ)

אור החיים:

ולחם אין - פירוש ולצד כובד הרעב היו אוכלים דבר מופלא וכילו הלחם, והלא לראות עינינו דאבה נפשינו בשני רעב שהיה במערב שהיה אדם אחד אוכל שיעור מאכל י' בני אדם ועודנו רעב רחמנא ליצלן. (בראשית מז יג)

העמק דבר:

מלבד הרעב הראשון - ...מזה יש ללמוד כי תכלית הרעב הראשון לא בא רק משום נסיון לאברהם בלבד, אלא גם כן בתורת השגחה בכלל המדינה, כי בעוד לא בא אברהם היתה הנהגת הטבע שוררת שמה כמו בכל העולם, שהיה תוהו, אבל משבא אברהם אבינו החלה השגחתו ית' להופיע בארץ לתת לאיש כדרכיו בחסד ובדרך ארץ, ואין השגחתו ית' ניכרת כי אם מתוך צרה וטוב ה' למעוז, אז ויודע חוסי בו להזמין לאיש כפי מעשיו... והנה היה הרעב בימי אברהם לזה התכלית, ומאז החלו להרגיש דרך השגחה לאט לאט עד שעברו מאה שנה וחזר ונשכח ושב הרעב בימי יצחק והראה הקב"ה השגחה נפלאה על יצחק אז, ומעין זה לכל סביביו, משום הכי כתיב "מלבד הרעב הראשון". (בראשית כו א)

ויהי רעב בכל הארצות - כבר ביארנו שהיה רעב של בצורת מקצתן רעבין מקצתן שבעים, והיינו כי תבואה ולחם לא היה, אבל גדל מיני מאכלים גרועים והיה המון העם יכולים לאכול בדוחק כמו חרובין כדאיתא בויקרא רבה י"ג, אבל לעשירים שלא יכלו להיות ניזון כי אם בלחם היו רעבין. אבל בכל ארץ מצרים היה לחם - אפילו בשעה שהיה עוד הרעב של בצורת היה בהיפך, עשירים שבעין ועניים רעבים, שלא גדל שום דבר ותבואה היתה ביוקר. (שם מא נד)

שפת אמת:

במדרש ויהי רעב בארץ, עין ה' אל וגו' המיחלים לחסדו... וכמו שהיה גלות מצרים יסורים הכנה אל התורה, והליכה במדבר ארבעים שנה יסורים הכנה לירושת הארץ, כמו כן לך לך של אברהם אבינו ע"ה היה כדי לירש הארץ, ורעב שהלך על ידו למצרים היה הכנה אל התורה, ועל זה כתב במדרש "אשרי הגבר וגו' תיסרנו ומתורתך תלמדנו", כי כל הרעבים שנזכרו בתורה הם רמזים לרעבון לשמוע דבר ה', כמו שכתוב במדרש עשרה רעבון היה בעולם, והעשירי יהיה לעתיד לא ללחם וכו' כי אם לשמוע וגו', פירוש לעתיד יתגלה פנימיות הרעבון, ומקודם היו מתלבשין הרעבים בגשמיות. (לך לך תרנ"ד)

במדרש עשרה רעבון וכו', שיש עשרה מאמרות שעליהם אמרו לתת שכר לצדיקים שמקיימין ומבררין שכח חיות העולם על ידי המאמרות, ויש לכל מאמר מכסה והסתר, ועל ידי הרשעים שמאבדין וכו', אם כי היה רעב ממש, הרמז לרעבון הפנימי, ולעתיד יהיה נגלה רעבון הפנימי כמו שכתוב לא רעב ללחם וכו', ועתה גם הרעבון מתלבש... והפסוק משבח האבות שגברו כל אלה הרעבון, וזה שאמר מלבד הרעב הראשון, משמע שעודנו גם הראשון היה, רק כנ"ל שהם הסתרות שמתקנים הצדיקים, עד לבסוף שיהיה מתוקנים כל אלה המקומות הצריכין תיקון על ידי הצדיקים... (תולדות תרמ"ב)

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו', ומשמע שעדיין היה גם הרעב הראשון, והענין הוא על פי המדרש עשרה רעבון באו לעולם וכולן בימי אנשים גדולים וכו', כי המה הסתרות שצריכין התחתונים לתקן אותם, ולכן אברהם אבינו תיקן הרעבון ופתח פתח לעבוד ה' בבחינת אהבה, וידוע שלכל מדה יש הסתר, שיש אהבה טובה ואהבה רעה, כי אחר החטא יש בכל דבר תערובות... ואחר עבודת אברהם אבינו ע"ה בא הרעבון שהיה מיוחד שיתוקן על ידי עבודת אברהם אבינו ע"ה, וכן הוא לעולם. לכן עובד ה' שמתרעם בראותו הסתרות שונות בעבודת ה' לא מחכמה שאל על זה, כי אדרבא לטובה בא לו ההסתר באותו הזמן שכבר יש לאל ידו לתקנו. והאבות תקנו כל אחד רעבון מיוחד, ולא ביטלו הרעבון רק פעלו עצות למצוא ההארות והתגלות גם בתוך הרעבון, וזה ענין "מלבד הרעב הראשון". וזה עצמו הענין שכתבו חז"ל האבות בחרו הגלות... (שם תרמ"ד)

בפסוק ולא נודע כי באו אל קרבנה, ובסיפור החלום בתורה לא נאמר זה רק פרעה הוסיף זה, ומזה בא גם אחר כך "אשר לא ידע את יוסף", וביאור הענין כמו שכתבנו במקום אחר, כי שני הרעב שהם בחינת הסט"א יש בהם ניצוצי קדושה משני השובע, רק הרשעים אין מכירין זאת, לכן אמר "ולא נודע", אבל יוסף הצדיק ביטל זה ואמר "חלום אחד הוא", שגם בו יש ניצוצות קדושה מהאחדות, וגם פתר החלום שיכין אוכל שנים הטובות וכו', כי הכל היה רמז על גלות מצרים. אך על ידי עבודת אבותינו ויוסף הצדיק הכינו רפואה מקודם המכה, שבזכותם היתה הגאולה אחר כך... (מקץ תרל"ז)

הלימוד בליל שבועות להראות חביבות התורה, כי כל חמדת עולם הזה באה מתוך הרעבון, ולפי רוב הרגילות מתמעט האהבה, והמרעיב עצמו אוכל לתיאבון, והתורה כל מה שעוסקים בה ביותר מתרבה אהבה וחמדת התורה, ועל ידי עסק התורה בליל שבועות מתרבה הצמאון אל התורה, וכתוב כל צמא לכו למים... כן בני ישראל העוסקים תמיד בתורה חביב עליהם כל אות מהתורה כאלו לא טעמו דברי תורה מעולם. (שבועות תר"ס)