רעידת אדמה

(ראה גם: זועות)

זהר:

ר' יצחק פגע בהר וראה איש אחד שהיה ישן תחת האילן, ישב שם ר"י. בעוד שהיה יושב, ראה הארץ שמתנודדת, ואותו אילן נשבר ונפל, וראה בקעים חורים בארץ, והארץ היתה עולה ויורדת.

נעור אותו האיש, צעק לעומת ר' יצחק, ואמר לו יהודי יהודי, בכה ונהם, כי עתה מקימים ברקיע שר אחד, ממונה, מושל עליון, והוא עתיד לעשות עמכם רעה רבה, ורעש זה של הארץ היה בשבילכם, כי כל זמן שהארץ רועשת הוא בעת שקם ממונה ברקיע, שיעשה עמכם רעה.

תמה ר' יצחק ואמר, ודאי כתוב, תחת שלש רגזה ארץ, וכתוב, תחת עבד כי ימלוך, (שפירושו) ממונה שהיה (מקודם משועבד) תחת מושל אחר, ועתה מלך, ונתנו לו ממשלה (אומר הכתוב שרגזה הארץ), ומכל שכן כשממונה ההוא ימשול על ישראל (ודאי שהארץ רוגזת ורועשת. (שמות שו)

אמר רבי שמלאי אימתי העולם מתמוטט, בשעה שהקב"ה מביט ורואה בו, שנאמר ה' משמים השקיף על בני אדם וגו'. (זהר חדש רות ס)

ספרי:

כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול ה' על המים א-ל הכבוד הרעים... דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנאמר ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה. (ברכה שמג)

תלמוד בבלי:

מאי זועות, א"ר קטינא גוהא (בלשונם קורין רעידת הארץ גוהא), רב קטינא הוה קאזיל באורחא כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא, אמר מי ידע אובא טמיא (בעל אוב) האי גוהא מהו, רמא ליה קלא קטינא קטינא אמאי לא ידענא, בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרוים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא... (ברכות נט א)

מדרש רבה:

ומה מקיים ר' נהוראי קרא דר"א ויערשיה ואליה, אלא מדרשות הן, בשעה שהיה הקב"ה מרעיש עולמו היה אליהו מזכיר זכות אבות, בני ירוחם, והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו. (בראשית עא יב)

מדרש תנחומא:

ואחר הרוח רעש, אחר העולם הזה יום המיתה שדומה לרעש שמרעיש כל גופו של אדם. (פקודי ג)

וינועו אמות הסיפים (ישעיה ו') הם המזוזות ההיכל, מקול הקורא, מקול המלאכים הקוראים, הוא היה יום הרעש, שנאמר בו (זכריה י"ד) ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו מלך יהודה וגו', כי ביום שעמד עוזיה להקטיר בהיכל רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה, כמו שנאמר (במדבר ט"ז) ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה, וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו והארץ לבולעו, כסבורים דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה, יצאתה בת קול ואמר זכרון לבני ישראל ולא יהיה כקרח וכעדתו שערער על הכהונה... (צו יג)

מדרש תנחומא הקדום:

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ילמדנו רבינו מי שרואה זיקים וברקים כיצד מברך עליהן, כך שנו רבותינו, על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם. הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר המביט לארץ ותרעד (תהלים ק"ד), ומה כתיב אחריו יהי כבוד ה' לעולם. שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי מפני מה הזועות באות לעולם, א"ל בשעה שהקב"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקונן הזועות באות לעולם. א"ל אליהו ז"ל חייך כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקר של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תלם בטח שלוה ושאנן ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע, אמר הקב"ה כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו... ולפיכך אני מביא את הרעש בעולם... (בראשית יב)

פרקי דר' אליעזר:

דבר אחר רוח פנת הצפון ברא ולא גמרו, אמר שכל מי שיאמר שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה הזאת שהנחתי וידעו הכל שהוא אלוה, ושם הוא מדור למזיקין ולזועות לרוחות ולשדים לברקים ולרעמים, ומשם רעה יוצאת לעולם, שנאמר (ירמיה א') מצפון תפתח הרעה. (פרק ג)

שוחר טוב:

ותגעש ותרעש הארץ, א"ר שמואל בר נחמני למה הזוועות באות, על הפסק בין מלכות למלכות, הדא הוא דכתיב (ירמיה נ"ח) ותרעש הארץ ותחול כי קמה על בבל. אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי על מה הזועות באות לעולם, אמר לו על חלול מעשרות שאין מפרישין אותן כתקנן, אמר לו חייך כך היא סברא דמילתא, אלא זהו עיקרו של דברי בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיסאות ובתי קרקסאות ואומות העכו"ם יושבין בהשקט ובבטחה ובית המקדש חרב ובניו בצער מחרה אפו בעולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב (שם כ"ה) ישאג על נוהו, בשביל נוהו, לפיכך ותרעש הארץ. רבי אחא אמר על משכב זכור, אמר הקב"ה אתה הזדעזעת איבריך על דבר שאינו ראוי לך, אף אני אזדעזע בשבילך העליונים והתחתונים, ורבנן אמרי על המחלוקת, שנאמר (זכריה י"ד) ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל. א"ר שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות, שנאמר (ירמיה נ"א) ותרעש הארץ ותחול, למה כי קמה על בבל מחשבות ה'. (מזמור יח)

ילקוט שמעוני:

אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי... כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' וגו', מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם, אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא, קדש את שמך על מקדישי שמך, מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב את עולמו ומיישב דעתו בשביל ישראל, הדא הוא דכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, שמיישב דעתו בשביל תהלות ישראל. ומנין שהקב"ה מזעזע עולמו בשביל חורבן בית המקדש, שנאמר ה' ממרום ישאג ממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו. (דברים ו, תתלו)

מהר"ל:

בפרק הרואה ועל הזועות... בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששורין בצער בין האומות מוריד ב' דמעות לים הגדול... והיינו גוהה... ומפני כי השינוי אשר מתחייב מאתו יתברך הוא שינוי גדול בכח ולכך אמר וקולם נשמע מסוף העולם עד סופו, ומזה השינוי מתחייב הטבע שהוא רעידת הארץ, שהוא שינוי גדול בחוזק, שיש אל שינוי הזה סבה מן השי"ת כמו שהתבאר, וזה שאנו מברכין ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, כי מן השי"ת מתחייב דבר זה, ואין זה דבר טבעי בלבד, רק כי יש סבה מחייב הטבע, ודבר זה הוא הסבה שאין השי"ת נמצא אל העולם כמו שראוי מצד שיש במקבלים השינוי, לכך נמצא השי"ת בענין זה... ומזה השינוי יתחייב הטבע שהוא פועל ההרעשה, כי הרעשת העולם נמשך אל שינוי המתחייב מן השי"ת, ואין בזה דבר יוצא מסדר העולם. (באר הגולה ד)