כיוצא בו אתה אומר אין בארון רק שני לוחות האבנים (מ"א ח' ט') יכול שלא היו בו שני לוחות אבנים, תלמוד לומר רק הפסיק הענין דברי ר' יוסי הגלילי, כיוצא בו אתה אומר, אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה' (שם כ"ב ט"ז), יכול שאמר לו אל תדבר לי אמת, תלמוד לומר רק הפסיק הענין, דברי ר' יוסי הגלילי, כיוצא בו אתה אומר אשר עשה דוד הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי (שם ט"ו ח'), יכול בדבר אוריה החתי לא סר אבל סר בדברים אחרים, תלמוד לומר רק הפסיק הענין, דברי ר' יוסי הגלילי... (שמות יב טז)
רק אין יראת אלקים - נראה לפרשו מלשון ריקות והרקה, כלומר שהורק דבר מן הכלל או שהכלל נתרוקן מן הדבר, שלא נשאר שום ייחס בין דבר זה לשאר, והמכוון במאמר, המקום הזה הוא יוצא מכל שאר המקומות בענין שלילת יראת אלקים בו ואין שאר מקומות דוגמתו... (בראשית כ יא)
רק שבתו יתן - ...ולרבותינו בא למעט שאין לחבול בחובל החבלה שעשה בחברו, אין עונש אחר בחובל רק ליתן את הנכלל בשבת ורפוי, וללמדנו בא מה שנאמר להלן חבורה תחת חבורה אינו עונש גופי כי אם נכסי. (שמות כא יט)
רק אין דבר - נראה שפירשו מלת רק על ההזיק והרע, כי רק בפת"ח שוה לרק בציר"י, הפרות הר קות והשבלים הר קות, כי הריקות הוא חסרון שלמות הגוף, והדבר הניזק הוא מחוסר שלמותו, וטעם רק אין דבר, אין כאן דבר הגורם ריקות חסרון והיזק. (במדבר כ יט)
ודע ליש מפרשים מלת רק טעמה לפעמים כטעם ודאי בלי ספק, והוא דרך אומדן דעת, שמשער בלבו לאמר נראה ודאי שהענין אינו אלא כך, ומזה "רק אין יראת אלקים במקום הזה", "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"... (דברים ב כט)
רק את דמו - ולעיל אמר (במדבר י"ח) אך בכור שור, כי מלת אך מורה על היציאה מן הכלל במקצת, דהיינו שבמקצת נשאר שוה להשאר ובמקצת אינו שוה להם, ויפה אמרו רז"ל "אך חלק", ומלת רק על היציאה מן הכלל לגמרי, דהיינו שהדבר אינו שוה לשאר בשום ענין, ומלת רק מלשון ריקות והרקה, כלומר שהורק דבר מן הכלל או שהכלל נתרוקן מן הדבר... (שם טו כג)
אך ביום הראשון - ...שיש הבדל בין אך ובין רק, שמלת אך מורה גדר ומיעוט במשפט הזה עצמו שבא בו מלת אך, ומלת רק ממעטת דבר במשפט הקודם... וכשאמר פה אך ביום מציין אך ביום תשביתו, לא בבקר... (שמות יב טו)
אין בארון רק - לרז"ל היה שם עוד דבר, כי מלת רק לא תבא אחר שלילה אלא כי אם. (מ"א ח ט)
יש הבדל בין רק ובין אך, שמלת רק מורה גדר ומיעוט במשפט הקודם הנקשר עם משפט השני, כמו "ונקה המכה רק שבתו יתן", רוצה לומר שנקי מחיוב מיתה רק באופן שיתן שבת ורפוי, והוא הדין דמי צער ונזק המפורשים במקום אחר, שאין לומר שרק שבת ורפוי יתן שאז היה צריך לומר "אך שבתו יתן", והיה ממעט במשפט הזה השני עצמו, שאך שבת ורפוי יתן ולא זולת, אבל מלת רק שב על מה שכתוב במשפט הקודם. ומלת רק לא נמצא שתבא אחר שלילה, כי אחר שלילה בא תמיד מלות כי אם, כמו "אין זה כי אם בית אלקים", כי מלת רק היא שלילה בפני עצמה בלא מלת אין, וכשיבא מלת רק אחרי מלת אין דינו כמו מיעוט אחר מיעוט, שהוא לרבות... (הכרמל)