חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות. (סוכה נא א)
ואלו הן משום שבות, לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה... ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין... (ביצה לו ב)
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים... (תענית כו ב)
אמר רבי אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו... (שם לא א)
...בא שטן וריקד בינהן והרג את ושתי. (מגילה יא ב)
תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה... אמרו עליו על רבי יהודה בא אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה, רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא קא מכסיף לן סבא, כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא, וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא או לתרי בדרא, א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה שטותיה לסבא, ואמרי לה שיטתיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן אנן מהו למיעבד הכי, אמר להו אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא. (כתובות טז ב)
א"ל בר קפרא לברתיה דרבי למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך... א"ל לרבי קום רקוד לי דאימר לך. (נדרים נא א)
איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו... ר' יוחנן אמר כמין ספינה רוקדת. (מנחות צד א)
...בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו, אמרו עליו על רבי שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב ולא היה אחד מהן נוגע בחברו. (סוכה כד א)
ולא מרקדין, ר' ירמיה ר' זעירה בשם רב חונה קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת, ריקוד עוקר אחת ומניח אחת. (ביצה כ ב)
א"ר הוניא פ' מיני ריקודים רקדה בת פרעה באותה הלילה, והיה שלמה ישן עד ד' שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו... (ויקרא יב ד)
ושר בשירים על לב רע, אמר רבי ברכיה כל דזמר זימרא לא עייל באודניה דרקדא, (באזני הטפש המרקד בבי כובי)... (איכה פתיחתא יב)
ולא שמעת מה המשל אומר, לפי זוזי רקוד. (מזמור טז)
בפרק בתרא דתענית, אמר ר' חלבו אמר ר' אליעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן...ועתה דע כי בדברים אלו באו לגלות רב טוב הצפון לצדיקים לעתיד בגן עדן, ורמזו אותו בלשון חכמה מאד, וזה כי המחול מיוחד לבתולות בפרט, כדכתיב אז תצא בתולה במחול בחורים וזקנים וגו', ודבר זה נראה לחוש, כי המחול הוא לבתולה, וזה מפני כי המחול הוא שמחה בפועל ואינו כמו השמחה בלב שאינה בפועל רק השמחה בלב, אבל הריקוד השמחה הוא נמצאת בפועל לגמרי, ולפיכך זה שייך דוקא לבתולות, מפני כי הנשים ובפרט הבתולות אינן בעלות מחשבה כמו כל איש אשר הוא בעל מחשבה יותר ויותר כל מחשבה מעכבת את השמחה שלא תצא לפועל לגמרי, כי המחשבה מתנגדת אל השמחה, ולפיכך באנשים השמחה היא בלב, מפני שיש להם מתנגד מעכב השמחה לצאת לפועל, אבל הבתולה אין מעכב אליה כי אינה בעלת מחשבה ונמצא אצלה השמחה בפועל, ומפני כי לעתיד בגן עדן השמחה בפועל זה בעצמו נקרא מחול לצדיקים...
תדע עוד כי בענין המחול הזה בא לבאר לך מעלת הצדיקים לעתיד שיהיו נבדלים מן החומר, כמו שהוא ית' נבדל קדוש ובכל מקום שנקרא הוא יתברך קדוש רוצה לומר שנבדל מענין החומר, ולפיכך אמרו שיעשה הקב"ה מחול לצדיקים בגן עדן, שיתעלו הצדיקים מן צירוף החומר לגמרי, ומזה הטעם כאשר מקדישים להקב"ה מרקדים ומתעלים למעלה ואומרים קדוש קדוש, כי כאשר יאמר שהוא קדוש, ורוצה לומר שהוא נבדל מן הגוף, שזהו עניין הקדושה, שהוא נבדל מן הגוף, ומבואר הוא למבינים, וכאשר הוא רוצה להקדיש לו יתברך ולומר שהוא יתברך קדוש נבדל מן הגוף יש לו להתעלות מן כבידות הגוף, כי איך יהיו מקדישים לו יתברך והאדם עם הגוף, ולכך הוא מרקד ומגביה עצמו והוא הסתלקות מן הגוף, ואז יאמר קדושה אליו יתברך.
אמנם מה שאמרו שיעשה מחול לצדיקים ולא אמר בלשון אחר שיהיה להם ריקוד, להורות על ענין ההתעלות הזה, כי המחול הוא סבוב ועיגול, ואין עיגול בלא אמצעי, וידוע כי האמצעי שהוא תוך העיגול הוא נבדל מכל העיגול, כי האמצעי הוא עומד בפני עצמו, אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל לא לפנים ולא לאחור, ובשביל זה האמצעי הוא נבדל מן הכל, לכן אמר כי השי"ת יושב ביניהם תוך העיגול... וכן עניין הצדיקים ומעלתם במחול הזה שהוא התפשטות מן החמרי לגמרי, עד שיהיו פונים אליו יתברך מתחברים עם השי"ת כמו שמתחברים כל הנקודות שהם על העיגול עם האמצעי... (באר הגולה ד)
...על כן ירגיל האדם להדר אחר שושבינות אף גדול לקטן, וישרתהו כביכול כמו שעשה הקב"ה וממנו למדו מלאכי עליון, כמו שהמלאכים היו תופפים ומרקדים כן ראוי לרקד לפני חתן וכלה, מאחר שהוא רצון שמים, וכן היה דוד מרקד לפני הארון. ובמסכת כתובות פרק האשה כיצד מרקדין לפני הכלה... על כן הרוצה להיות חסיד ולאחוז בדרכי הראשונים יגמול חסד עם חתנים לשם שמים ויכבדם וישבחם, ומהא-ל יתברך תהא משכורתו שלמה... (מסכת פסחים ד"ה ברוך אלקינו שהשמחה במעונו)
כשיש חס ושלום דינים על ישראל על ידי ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין. (י א)
וזה בחינת ריקודין והמחאת כף, כי ריקודין והמחאת כף נמשכין מבחינת הרוח שבלב, כנראה בחוש, כי על ידי שמחת הלב, הוא מרקד ומכה כף אל כף, וכמובא בתקונים (תיקון כ"א דף נ"א ב') והיא רוחא נשיב בשית פרקין דדרועא ובשית פרקין דשוקין, והיא בחינת המחאת כף ובחינת ריקודין, וזהו בחינת לבו נשא את רגליו (ב"ר ע') היינו על ידי הרוח שבלב באים הריקודין, היינו על ידי הצדיק שהוא בחינת רוח כנ"ל נתבטל הגאוה כנ"ל... וכנשתעלה הרגלין על ידי הריקודין בחינת נשא לבו את רגליו, ונתבטל הגאוה היינו הע"ז, על ידי זה נמתקין הדינים, כי כל זמן שיש ע"ז בעולם, חרון אף בעולם, וכשנתעבר הע"ז נתעבר החרון אף, ונמשכין חסדים ואז הרגלין הם בבחינת רגלי חסידיו... (י ו)
כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה, והשמחה גדולה כל כך עד שנוגעת עד רגליו, היינו שמרקד מחמת שמחה, זה הבחינה נקרא ונביא לבב חכמה (תהלים צ'), הרגלים הם נצח והוד, בחינת נביאים, נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב, כי השמחה מעלה אותם וזהו הרקוד, שמעלה רגליו בכל פעם, וכשלומד תורה או שעושה מצוה, בכל כך שמחה, שהשמחה נוגעת עד רגליו ומעלה את רגליו למעלה, בזה נתעלים כל תומכי דאורייתא שהם נקראים סמכי קשוט... (תנינא פא)
ענין הריקוד נראה לפרש שהמרקד מגביה את עצמו מחומר הארץ, והוא רומז שהפעולות החומריות יהיו נמי כולן קדושות ומזוככות ומסולקות מתאוות החומר, והוא נמי כענין מלאכת מרקד להפריד הפסולת, ועל כן אין מרקדין בשבת, שבשבת בורר אסור שזמן הברירה הוא בערב שבת... וזה ענין הריקוד לפני הכלה, לרמז אף שאלו הענינים נראין חומריים, בישראל אינו כן, וצריך שיהיה קודש מזוכך ומסולק מהגשמיות.
ובזה יש לפרש רב שמואל בר יצחק מרקד אתלת, היינו שנשמת האדם מתלבשת בשלשה, מחשבה דיבור ומעשה, והורה בזה שהאדם יהיה מזוכך ומסולק מחומריות בכל שלשת הלבושים, ובזה יהיה דוגמא לשמוח לפני הכלה העליונה. (קרח תרע"ג)
וענין הריקודין שהיא הרמת הרגלים שרומזים על ע"ה הרמתם הוא הכל על ידי קדושת היסוד, וזה שנוהגין ישראל לרקוד בשמחה של מצוה, לרמז על זה ועמך כלם צדיקים... (פסח לח)