רקיע

(ראה גם: בריאה, שמים)

 

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים... ויקרא אלקים לרקיע שמים, ויהי ערב ויהי בקר יום שני. (בראשית א ו)

זהר:

ר' שמעון פתח, ואשים דברי בפיך, כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יומם ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, ובכל מלה המתחדשת בתורה, על ידי האדם ההוא העמל בתורה עושה רקיע אחד. (פירוש, השי"ת נתן את כח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים כמו שמסיק עמי אתה, למהוי שותפא עמי, מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ כד"א בדבר ה' שמים נעשו, אוף הכי את כן הצדיקים יבראו שמים בכח הדיבור שלהם, (ובזה פתח ר"ש את המקרא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ)... (הקדמה סא)

יהי רקיע, פירושו שנתפשט התפשטות זו מזו, כלומר שמים תחתונים יתפשטו ויתחלקו ממים עליונים ומים עליונים יתפשטו ויתחלקו ממים תחתונים על ידי הרקיע, (פירוש הבינה נקראת מים, וכח"ב תו"מ שבכללות מימי הבינה הם ה' אותיות אלקים, והכתוב יהי רקיע, פירושו שהרקיע יבא באמצע המים, דהיינו באמצע ה' אותיות אלקים, מתחת ב' אותיות א"ל, וב' אותיות א"ל דאלקים הם כתר וחכמה ויתפשטו מהרקיע ולמעלה בסוד מים עליונים וחסדים, וג' אותיות הי"ם דאלקים שהם בינה תו"מ יתפשטו למטה מהרקיע בסוד מים תחתונים... (בראשית נט, ועיין שם עוד)

חמש פעם רקיע כתוב כאן ביום ב', וחי העולמים שהוא יסוד דז"א הולך בהם ונוהג בהם את העולמות, (פירוש, כי סוד הרקיע נתבאר לעיל שהוא הסיום שנעשה באמצע כל מדרגה מכח הצמצום ב', שבעת קטנות מסיים המדרגה מתחת החכמה ומוציא בינה ות"ת ומלכות מחוץ למדרגה, ולעת גדלות מוריד את הסיום שמתחת החכמה בחזרה למקום המלכות, ומחזיר את בינה ת"ת ומלכות להמדרגה, וזה שאמר וחי העולמים היא היסוד דז"א, שבו כח הסיום שלו, דהיינו המסך, אזיל בהו, הולך עם המסך הזה שביסוד שלו ועולה למעלה תחת החכמה ומסיים שם המדרגה בסוד רקיע המבדיל בין מים שהם כו"ח שלה, למים שהם בינה ותו"מ שלה, ואנהיג בהו, היינו לעם גדלות שחוזר ומוריד את המסך המסיים שהוא סוד היסוד שלו הנקרא רקיע אל מקום המלכות, ומחזיר את הבינה ותו"מ להמדרגה, ואז מנהיג העולמות ונותן להם מוחין... (שם סג, ועיין שם עוד)

ויאמר אלקים יהי רקיע וגו', ר' יהודה אמר שבעה רקיעים הם למעלה, (שה"ס הפרסא שבמקום הפה דא"א המוציא הבינה מחוץ לראשו, וכולם עומדים בקדושה עליונה (דראש א"א), והשם אלקים הקדוש בהם משתכלל, (דהיינו שמחזיר אתוון אל"ה למ"י ונשלם השם אלקים), ורקיע זה הנאמר כאן בהכתוב הוא עוד באמצע המים, (דהיינו במקום החזה דא"א החוצץ בין חג"ת דא"א שלמעלה מחזה ובין נה"י דא"א שלמטה מחזה)... (שם שסה, ועיין שם עוד)

ויהי בימי אמרפל, ר' יוסי פתח, מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו', מקרא זה בארוהו החברים, אבל מקרא זה בסוד החכמה הוא, כי למדנו ז' רקיעים עשה הקב"ה למעלה, (שהם ז"ת דאצילות חג"ת נהי"מ), וכולם הם כדי להכיר כבוד הקב"ה, וכולם עומדים להודיע סוד האמונה העליונה.

תא חזי, יש רקיע עליון סתום למעלה מאלו שבעה רקיעים, שה"ס בינה דאצילות), וזה הוא הרקיע המנהיג אותם ומאיר אל כולם, והוא לא אתידע, והיינו ג"ר שלו, (שהוא סוד א"וא), ועומד בשאלה, שהוא לא ידוע, (היינו ז"ת שלו שה"ס ישסו"ת), משום שהוא סתום ועמוק והכל תמהים בו, ומשום זה נקרא מ"י, (היינו הז"ת שלו, כמו שבארוהו) שכתוב מבטן מי יצא הקרח, וזה נתבאר, וזהו רקיע העליון העומד על כל שבעה הרקיעים.

ויש למטה רקיע, (דהיינו המלכות), שהוא התחתון מכולם, ואינו מאיר, ומשום שהוא תחתון שאינו מאיר, אותו רקיע העליון שעליהם (שהיא בינה הנקראת מ"י), מתחבר בו, כלומר שרקיע העליון שה"ס מ"י אינו מאיר החכמה לשום רקיע מהז"ת אלא להתחתון שבהם, שהיא מלכות, ואלו ב' האותיות מ' י' של רקיע העליון הנקרא מ"י הוא כולל אותם בתוכו, ונקרא ים, שהם אותיות מ"י.

משום שכל אלו רקיעים האחרים (שלמעלה מרקיע התחתון), שהם הג"ת נה"י, נעשו נחלים ונכנסים לתוכו, ואז הוא נעשה ים עליון ועושה פירות ודגים למינם, שהם המוחין שמשפיע לבי"ע, ועליו אמר דוד, זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות... (לך לך ריא, ועיין שם עוד)

ויש רקיע למעלה מרקיע, ורקיע הזה השולט עליהם, דהיינו ג' רקיעים שהימני והשמאלי הם זה למעלה מזה, ורקיע האמצעי הוא השולט על שניהם, דהיינו שמכריע אותם וכוללם זה בזה, כנ"ל אצל החיות, כולם מסתכלים אליו, דהיינו שמקבלים ממנו ההכרעה וההתכללות. מה כתוב, ותחת הרקיע כנפיהן ישרות וגו', משום שכולן שולטות על מה שנתמנו, (כי קו האמצעי מקיים הארת שניהם יחד), שהימיני יאיר ממעלה למטה והשמאלי ממטה למעלה, (ועל כן כנף הימנית שוה עם כנף השמאלית, והתפשטות מדת החבל בהם (דהיינו כח המסך שבקו האמצעי, שקושר הימין ושמאל יחד)...

והם (ג' רקיעים) נמצאים בכל רוח, (דהיינו שנכללים זה מזה, ובכל אחד מג' יש ג'), והם תשעה תשעה לכל הצדדים, (שיש ט' ברוח מזרחית, וט' ברוח מערבית וכו', דהיינו ד' פעמים תשעה), והם במספר ל"ו רקיעים, וכשמתחברים כולם נעשו לרושם אחד, (דהיינו לרקיע אחד) בסוד שם אחד, (דהיינו הנוקבא הנקראת שם, ביחוד השלם כראוי.

וכשהם, (דהיינו הרקיעים והחיות), מתתקנים לבחינת כסא, מה כתוב, וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה, והנה בארוה, שאותה אבן טוב, (שהיא הנוקבא), מתתקנת בכסא העומדת על ד' עמודים, ועל כסא ההיא דמות אדם, (שהוא ז"א), להתחבר עמו יחד, (שהכסא שהוא הנוקבא, תתחבר עם האדם שעליו, שהוא ז"א), ולהתברך ממנו כראוי. (פירוש, הרקיע והחיות הנ"ל פעמים מתתקנים בבחינת כסא, ופעמים בבחינת מרכבה, כמו שכתוב לפנינו), ושניהם הם תקון הנוקבא לזווג עם ז"א כנ"ל, אלא כשמתתקנים בשליטת הימין מכונים כסא, וכשמתתקנים בשליטת השמאל מכונים מרכבה)... (ויגש קכו, ועיין שם עוד)

ואלו ז' הבלים הם נקראים שבעה עמודים הסומכים את העולם, (שהוא הנוקבא), והם כנגד ז' רקיעים, (רקיע הוא סוד הפרסא דז"א, והוא כולל בתוכו ז' רקיעים, כנגד ז"ס חג"ת נהי"ם שבפרסא), ואלו הם וילון רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון ערבות, וכנגדם הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל, (שיש כאן ז' הבלים, כי הבל הבלים הם ג', ועוד פעם הבל הבלים הם ששה, והבל שבסוף הפסוק הם שבעה).

כמו שאלו הם ז' רקיעים ויש רקיעים אחרים הדבקים בהם ומתפשטים ויוצאים מהם, (שהם ז' רקיעים שבנוקבא), כן יש הבלים אחרים, (דהיינו של הנוקבא), המתפשטים ויוצאים מאלו (ז' הבלים דז"א), וכולם אמר שלמה (בספרו קהלת). (שמות קסד)

ותא חזי, שבעה רקיעים עשה הקב"ה כעין זה ז' ארצות, והם הגבולים שהתבארו במקומם, (דהיינו שהם כנגד ז' ספירות חג"ת נהי"מ), שבעה רקיעים למעלה וז' גבולי ארץ למעלה, וכעין זה למטה מתפשטים המדרגות, ז' רקיעים וז' גבולי הארץ, ובארו אותם החברים בז' הארצות שהם כמו תיבות זה על זה... (וארא קעב, ועיין שם עוד)

ר' יצחק פתח, לקול תתו המון מים וגו', הרי למדנו שבעה רקיעים (כנגד חג"ת נהי"מ), עשה הקב"ה, ובכל רקיע ורקיע כוכבים קבועים, (דהיינו מדרגות מבחינת ושוב), וכוכבים רצים בכל רקיע ורקיע, (דהיינו מדרגות מבחינת רצוא), ולמעלה מכולם ערבות, (שהוא הג"ר של הרקיעים).

וכל רקיע ורקיע בהלוכו הוא מאתים שנה, ורומו חמש מאות שנים, בין רקיע לרקיע חמש מאות שנים, וערבות הזה, הלוכו באורך אלף וחמש מאות שנים, וברחב אלף וחמש שנים, ומהזיו שלו מאירים כל אלו הרקיעים. (פירוש, הרקיעים כולם הם בחינת גוף, שהוא ו"ק רוח נפש, וערבות הוא הראש של גוף הזה, שיש בו ג"ר. וההילוך ברקיע יורה על שיעור מדרגתי, והרום שבו יורה על שורשו, ועל כן הרום של כל הרקיעים הם חמש מאות שנה, יורה על המשכם מחג"ת נ"ה דבינה, כי אמא עד הוד אתפשטותה ולא יותר. וכל ספירה שלה היא במספר מאה, ועל כן הם חמש מאות שנה, וזה שאמר רומיה חמש מאות שנין, אבל הלוכו, דכל רקיע, שיורה על שיעור מדרגתו, הלא אין שם אלא ב' ספירות רוח נפש, שהם ב' מאות, אבל רקיע העליון ערבות, שיש בו ג"ר, ונמשכים מאבא שספירותיו בסוד אלפים, נמצא הלוכו ג' אלפים שנה. ומה שאומר בין רקיע לרקיע חמש מאות שנה, הוא כי עצם הרקיע הוא סוד סיום החדש דצמצום ב', והוא בספירת סוד, שהוא הנושא למסך הזה)... (בשלח רסז, ועיין שם עוד)

ושבעה רקיעים הם מתפשטים וגנוזים בגניזה עליונה, (שהם ז"ס דז"א, חג"ת נהי"מ שהחכמה מכוסה וגנוזה בהם באור החסדים המאיר בהם מן הבינה), כמו שהעמדנו, ורקיע אחד העומד עליהם מלמעלה (שהוא תבונה), ורקיע ההוא אין בו גוון ואין לו מקום מגולה (בהארת חכמה), ואינו עומד להסתכל בו, ורקיע הזה הוא גנוז, ונהיר לכל ז' הרקיעים, ומסיע אותם במסעיהם כל אחד ואחד כראוי לו, (ואינו עומד להסתכלות), אלא עומד להבנה.

מרקיע ההוא ולמעלה (דהיינו למעלה מישסו"ת) אין מי שידע ויסתכל, ויש לאדם לסתום פיו שלא לדבר ולהסתכל בתבונה, מי שיסתכל חוזר לאחור, שאין מי שיוכל להשיג שם.

עשר יריעות הן, שהם עשרה רקיעים, ומי הם הם יריעות המשכן, (שהוא המלכות), שהם עשר, (דהיינו עשר ספירות, כנ"ל), והם עומדים להשגה לחכמי לב, (כי במלכות מגולה החכמה ולא למעלה ממנה). מי שידע בהם מסתכל בחכמה גדולה ובסודות העולם ומסתכל למעלה, במקום ההוא שכל אחד ואחד מתדבק בו, חוץ משני (רקיעים) העומדים בימין ושמאל, (שהם חכמה ובינה שלה), שהם גנוזים עם השכינה... (תרומה תשד, ועיין שם עוד)

כוכבים יש ברקיע, שהם יוצאים מרקיע ההוא שכל הכוכבים אחוזים שמה, (שהוא רקיע הב' שבו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות קבועים, ורקיע הזה הוא רקיע הג' היוצא ממנו). ברקיע ההוא יש מאה חלונות חפורים מהם לצד מזרח ומהם לצד דרום ובכל חלון וחלון כוכב אחד.

וכשהשמש הולך באלו חלונות וחפירות שברקיע ונוצץ בהתנוצצות, יוצאים אלו הכוכבים להתנוצץ מהתנוצצות ההיא של השמש... (פירוש אלו הכוכבים והחלונות הם בחינת הקרסים והלולאות שבמשכן, כי החלון יש בו חלל כמו הלולאות, והכוכבים שה"ס הקרסים נעוצים בהם). ובין שתי לולאות כנגד כל חלון, והם מאה קרסים)... (שם תתמג, ועיין שם עוד ותתמח)

ובכל רקיע ורקיע יש ממונה שנתמנה על העולם ועל הארץ, להנהיג את כולם, חוץ בארץ ישראל, שאין רקיע מנהיג אותה, ולא כח אחר, אלא הקב"ה בלבדו, וכבר העמידוהו. ואם תאמר איך שורה הרקיע על ארץ ישראל בחנם, והרי מטר וטל יורד עליה מרקיע כשאר כל ארץ אחרת.

אלא בכל רקיע ורקיע יש ממונים השולטים על העולם, ואותו הממונה השולט על רקיע ההוא נותן מן הכח שיש לו, אלא רקיע ההוא, ורקיע ההוא מקבל מאותו הממונה ונותן למטה לארץ, ואותו הממונה אינו מקבל אלא מתמצית האור שלמעלה, (כי עמי העולם אינם נזונים אלא מתמצית), אבל ארץ הקדושה אינו שולט ברקיע שעליה ממונה אחר, ולא כח אחר, אלא הקב"ה בלבדו, והוא פוקד את ארץ הקדושה ברקיע ההוא שעליה.

בכל רקיע ורקיע יש פתחים ידועים, והממשלה של כל ממונה רשומה מפתח לפתח, ומפתח הזו ולהלאה אינו שולט אפילו כמלא השערה, ואין זה נכנס בתחומו של פתח חברו, חוץ כשניתנה לו רשות לשלוט אחד על חבירו, ואז גם המלכים בארץ שולטים אחד על חבירו, (דהיינו המלכים בארץ המיוחסים לרקיעים וממונים האלו).

באמצע כל הרקיעים (שהוא על ארץ ישראל שהיא באמצע העולם) יש פתח אחד הנקרא גבילון, ותחת פתח הזה יש ע' פתחים אחרים למטה, וע' ממונים שומרים מרחוק ב' אלפים אמה, (שה"ס תחום שבת, מפתח הנקרא גבילון), שאינם קרבים אליו, ומפתח הזה עולה דרך למעלה למעלה, עד שמגיע לכסא העליון, (הוא מלכות), ומפתח ההוא (מתפשטת שליטתו), לכל צדדי הרקיע עד שער הפתח שנקרא מגדון, ששם הוא סיום הרקיע של ארץ ישראל...

בגן עדן שלמטה, (דהיינו גן עדן הארץ), הרקיע העומד עליו יש בו סודות עליונים, כשעשה הקב"ה את הרקיע, הביא אש ומים מכסא הכבוד, (שהוא עולם הבריאה), וחברם יחד, ועשה מהם רקיע למטה (על הארץ שלנו), ונתפשטו עד שהגיעו למקום ההוא של גן עדן, וישבו, (כלומר שלא נתפשטו יותר). מה עשה הקב"ה, לקח משמים עליונים הקדושים, (שהם חו"ב דז"א הנקרא שמים דאצילות), אש ומים אחרים, הנמצאים ואינם נמצאים המתגלים ואינם מתגלים, ומאלו אש ומים שנלקחו משמים העליונים עשה מהם התפשטות הרקיע ופרש אותם על גן עדן שלמטה, והרקיע הזה, (שהוא דעת) מתחבר עם הרקיע האחר (שעל הארץ שלנו, שהוא ת"ת)... (ויקהל רפז, ועיין שם עוד, ושכ ושלט והלאה)

תא חזי, השמים כסאי זהו הרקיע שיעקב שורה בו, שהוא צורה עליונה לכסא הקדוש העליון, (דהיינו חג"ת דז"א), והארץ הדום רגלי, זהו הרקיע שדוד המלך שורה בו, (הוא מלכות) להנות מזיו המראה המאירה (שהוא ז"א). ומשום שרצה להתפשט יותר למטה (מבחינת כסא העליון) אמר הדום רגלי, (הוא המלכות). איזה בית אשר תבנו לי זהו בנין בית המקדש, ואי זה מקום מנוחתי, זהו בית קדש הקדשים למטה. (פקודי שצד)

מדרגה זו עומדת בחשך ואש, שהם סוד אחד, וממדרגה זו מתחלקים כמה מדרגות חזקות העומדות תחת בחינת רקיע אחד הנקרא גוון שחור, (דהיינו הדינים דמלכות דמדת הדין, המכונים גוון שחור)... (שם תמח)

ז' רקיעים הם למעלה, ובכל אחד ואחד כוכבים ומזלות, ושמשים המשמשים בכל רקיע ורקיע, ובכל הרקיעים מאלו, יש מרכבות אלו על אלו, לקבל עליהם עול מלכות אדונם. ובכל הרקיעים יש מרכבות ושמשים משונים זה מזה, אלו על אלו, מהם בשש כנפים ומהם בארבע כנפים מהם בד' פנים, מהם בב' פנים, ומהם בפנים א' מהם אש לוהט מהם מים מהם רוח, זה שאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט.

וכל הרקיעים הם אלו על אלו, כקליפות בצלים המלבישות אלו על אלו, אלו למטה ואלו למעלה. (שהפנימיים נבחנים שהם למטה, והחיצונים למעלה). וכל רקיע ורקיע הולך ורועש מפחד אדונם, על פיו נוסעים ועל פיו עומדים. ולמעלה מכולם הוא הקב"ה שנושא הכל בכחו וגבורתו... (ויקרא קלה)

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ר' יהודה אמר אם לא רקיע ההוא שהיה מבדיל בין מים עליונים לתחתונים, (שה"ס ימין ושמאל שהם במחלוקת), היה מהם מחלוקת בעולם, אבל רקיע הזה (שה"ס קו האמצעי), עשה שלום ביניהם. והעולם אינו מתקיים אלא על שלום, תא חזי, הקב"ה נקרא שלום, הוא שלום ושמו שלום, ונתקשר הכל בשלום... (שם קמו)

...ועשה רקיע בין שתי המחיצות האלו, זה שאמר יהי רקיע בתוך המים וגו', ועליהם תיקן וסידר מלאכים עליונים קדושים מתוך הרוח שנגזר מפיו, שכתוב, וברוח פיו כל צבאם. (צו קכה)

פתח רעיא מהימנא ואמר, והרי כתוב ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, והם שבע רקיעים, וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות, ונקרא שחקים, משום שבהם ריחים הטוחנים מן לצדיקים, (שהם יסוד ומלכות הנקראים צדיק וצדק), לעתיד לבא,  דהיינו משפע הבינה הנקראת לעתיד לבא), והם נקראים שחקים על שם ושחקת ממנה הדק, והם נצח והוד, עליהם נאמר שחקים יזלו צדק, שהיא שכינה התחתונה, (דהיינו מלכות הנקראת צדק, שנוזל אליה השפע מן שחקים).

(רקיע הראשון שהוא מלכות נקרא) וילון, משום שבו מכניס השפע בערב, ומוציא (דהיינו שמשפיע בשחרית, (שאז זמן ההשפעה, והשני שנקרא) רקיע הוא יסוד, שבו מאירים השמש והלבנה, שהם עמוד האמצעי, (דהיינו ת"ת), ושכינה התחתונה, (שהיא מלכות כלומר, שיסוד מיחד ז"א ומלכות זה בזה ומאירים שניהם על ידו). זה שאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ, וצדיק (שהוא יסוד נקרא) אות כשהוא מיחד נצח והוד, ונקרא עדות כשהוא מיחד תפארת ומלכות. (פנחס תמג)

ר' יהודה אמר, הקב"ה (שהוא ז"א) נקרא שמים, ומשום שנקרא שמים כל אלו הרקיעים, הנכללים בשם הזה, כשמתחברים יחד נקראים שמים, ונקראים שם הקב"ה. מה הם אלו הרקיעים הנכללים בשמים, שבעה הם כמו שלמדנו, וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, ובאגדתא דרב המנונא סבא למדנו כך, ר' יצחק אמר אלו הברייתות של ר' המנונא סבא כך (הם, דהיינו שמדברים מדברים תחתונים ורומזים עליונים, דהיינו כמו כאן שמדברים מז' רקיעים ורומזים על ז"א, שיש לו ז' ספירות), ורבות המה (הברייתות המדברות) בכל אלו הדרכים.

כמו שלמדנו, א"ר שמעון למדנו באלו הברייתות אשר כלפי כל אלו שבעים ספירות של המלך משימים כנגדם ז' רקיעים וז' כוכבי לכת הרצים והולכים וקוראים אותם שמות בשמות (הגשמיים), ואף על פי שהם משימים הרקיעים כולם בכיסוי... (האזינו יג)

א"ל רב חסדא והרי כתוב המים אשר מעל לרקיע, (ואתה אומר שהם בין הארץ לשמים), א"ל אין זה אלא כתרגומו, במציעות מיא, שהרקיע מבדיל ביניהם, כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע נחשבו כשנים, והרקיע הוא כדור, ובא במימי אוקיינוס כמבדיל בין המים, נמצא מים ממעל ומתחת.

א"ר יהודה הרקיעים הם הסובבים לפעמים ממזרח למערב, ולפעמים ממערב למזרח, ובאים באמצע הים ומבדילים בינתים, וזהו ויבדל בין המים.

ומפני מה מי הים מלוחים, הוא מפני חמימות הרקיע ורתיחתו, תא חזי, קדירה העומדת על האור, וכל מה שמתעכבת על האור התבשיל נמלח יותר, מרוב חמימות האש. וא"ר יהודה אם הרקיע היה עומד בין המים כל המים היו נקפאים כמלח, אלא הולך וסובב ואינו עומד בין המים. (זהר חדש בראשית שסה)

א"ל מהו שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים וגו', איזה צורך היה לו, להקב"ה, לעשות רקיע להבדיל בין המים. אמר להם, כתוב, כל פעל ה' למענהו, לא ברא הקב"ה דבר שלא לצורך, וברא את הרקיע, וכשהוא סובב אינו סובב אלא לזמנים ידועים, וצנור אחד של מים יוצא מתהומות, (שהם מים מתוקים), וצנור אחד של מים יוצא מגיהנם, (שהם מים מרים ממיתים), ויורד בצינור אל הצינור של התהום, (ומתערבים זה בזה), זה שאמר לקול צנוריך, והרקיע נכנס באמצע משניהם, ואם לא היה נכנס בינתים, (כדי להפריד ולהרחיק מימי הגיהנם, היו המים) הורגים את שותיהם. זה שאמר ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, (שהם מימי הגיהנם), ובין המים אשר מעל לרקיע, (שהם מימי התהום).

א"ר יוסי הילד הזה אמר (הדבר) ברוח הקודש, כי כך הוא ממש, שכתוב, יהי רקיע בתוך המים, בתוך ממש, דהיינו באמצע המים, כי בהכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מגיהנם למקומם, ולא יצא לעולם מאלו המים (של הגיהנם) אלא כמלא לוג, בימי אלישע, ונאמר בהם, והמים רעים והארץ משכלת, כלומר, בשביל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם, כי כלים בשבילם... (שם שעה)

א"ר הונא, רקיע הזה, שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, הוא הרקיע הידוע למעלה שעל ראשי החיות, שכתוב, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא...

רקיע הזה למה הוא בא, א"ר חזקיה להבדיל בין המלאכים הקדושים שזכו שהם למעלה מרקיע, זה שאמר ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, בין המים אשר מתחת לרקיע הם המלאכים אשר מתחת לרקיע ההוא, ובין המים אשר מעל לרקיע הם המלאכים שהם מלמעלה, א"ר יצחק משמע מזה, שהוא מסך המפסיק ביניהם.

ר' אליעזר שאל את ר' יוחנן בן זכאי, אמר לו, רקיע הזה שנברא ביום שני מהו. אמר לו סוד עליון הוא שהקב"ה ברא ממונה תחת ידו ובחר בו, והשליטו על כל צבאות השמים, (שהוא המלאך מטטרון שר הפנים), ובשביל ענין הזה, (דהיינו מחמת גודל שליטתו), לא נאמר כי טוב ביום שני, להורות שאף על פי שיש לו שליטה יתרה שהכל הוא תחת ידיו, (לא נאמר בו טוב, כדי) להראות לכל העולם, שאין טוב ויקר וגאולה וגאות אלא בהקב"ה לבדו.

ועוד אמר רבן יוחנן בן זכאי, מה שכתוב, אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, זה הוא מה שראה יחזקאל באותו הרקיע שנברא בשני, (דהיינו מה שכתוב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא), שבראו הקב"ה וסתמו מכל רבבות קודש שלו, ואותם העולמות שחשק בהם הקב"ה, סתמם ממנו, ויקר הדרו סתום, ואפילו מאותם העולמות ולמעלה סתום, שהטמין אותו מכולם, וכולם שואלים ואומרים איה מקום כבוד מלכותו, ברוך כבוד ה' ממקומו... (שם שפ)

א"ר יהודה רקיע אחד עשה הקב"ה, וממנו נתהוו השמים, שנאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים. א"ר יהודה ולא זו בלבד, אלא כל מה שעשה הקב"ה במעשה בראשית, לא עשה אלא דבר אחד מהכל, ואותו דבר הוציא כל פעולותיו למינו, כגון השמים עשה ממנו אחד, אותו המשובח מכלם, וארץ עשה אחד.

תא שמע, א"ר יהודה, מהכל עשה אחד, אותו המשובח מכולם, וזהו הרקיע כעין הקרח הנורא, שממנו נתהוו השמים, הדא הוא דכתיב ויקרא אלקים לרקיע שמים, וארץ אותה המשובחת מכולן, וזו ארץ ישראל, וממנה נתהוו שאר הארצות... (שם שצה)

א"ר יוחנן רקיע הזה שנברא בשני הוא רקיע העליון, (הרקיע שבז"א העומד במקום החזה), ולמדנו, הוא המסך המפסיק בינתים, (שמפסיק בין מחזה ולמעלה בין מחזה ולמטה), שכתוב ודמות על ראשי החיה, (שהיא המלכות העומדת מחזה ולמטה דז"א, המכונה חיה), רקיע כעין הקרח הנורא, ומרקיע הזה נעשו כל שאר הרקיעים הסובבים, (מימין לשמאל ומשמאל לימין), ושאינם סובבים וכולם אחוזים ברקיע הזה, וקרא לו רקיע, וקרא לו שמים, שכתוב, ויקרא אלקים לרקיע שמים, משום שהשמים נתהוו מן הרקיע. (שם שצח, ועיין שם עוד)

א"ר יצחק תא חזי, עשה הקב"ה את הרקיע הזה, ועשה ממנו את השמים, שהם ממונים תחת הרקיע, הרקיע הוא למעלה, והשמים הם למטה, ועשה תחת השמים האלו, שמים אחרים, הנקראים רקיע השמים, שבו ממונים כל הנרות המאירים. (פירוש, הרקיע הראשון שעשה הקב"ה הוא בבינה, דהיינו בחזה דישסו"ת, ומתחתיו נעשה השמים, שהם ז"א העומד מחזה דישסו"ת ולמטה, ובסיום ז"א הוא רקיע השמים, שהם יסוד דז"א, וזה שאמר רקיעא לעילא בבינה, ושמייא לתתא, שהם ז"א שנקרא שמים, והם למטה מבינה, ועביד תחות אלין שמיא אחרנין, היינו יסוד דז"א, דממנן ביה כל בוצינייא דנהרין, כי כל האורות היוצאים מז"א הם יוצאים דרך יסוד דז"א).

תא חזי, בין רקיע הזה שנקרא רקיע השמים, (שהוא יסוד דז"א), עד הרקיע הנטוי על החיות, (שהוא הרקיע שבבינה ונטוי על גח"ת דז"א, הנקראים חיות), יש ש"צ רקיעים אחרים, וז' אלפים ות"נ חלקים סומכים על שני נרות אחרים, (שהם ימין ושמאל דז"א), ומאלו הנרות לקח הקב"ה והניח ברקיע הזה של השמים, שהוא יסוד דז"א), להאיר על הארץ, (שהיא המלכות)... (שם תב, ועיין שם עוד)

פתח ר' אלעזר פיו, ואמר, ויאמר אלקים יהי מאורות, תא חזי עשה הקב"ה י"ח רקיעים הנוסעים למסעיהם ומסבבים כל העולם, וכל אחד מתעכב אותו השיעור שניתן לו מן אדונו, וכשהרקיע משלים אותו השיעור, מתחדשים בעולם דברים טובים גדולים ורבים.

ואלו טפשי הלב חושבים בדעת שבסיבוב של הרקיע נעשה זה, ולא כך הוא, כי בכל יום ויום הקב"ה מחדש מבוקר עד הערב דברים עליונים גדולים וחזקים, ולפעמים שהרקיע משלים מסעיו, ויקרה בעולם גזירת מלך העליון (באותה העת), וחושבים טפשי הלב, שבשביל (הסיבוב של) הרקיע היה זה, והם טועים בלבם בטפשותם.

ועשה הקב"ה רקיע ההוא הרביעי, והניח בו השמש המסבב כל העולם בעתים וזמנים לתועלת העולם לבני אדם, ולמדנו בברייתא שלנו, שלש מאות וארבעים חלונות הולך השמש עולה ויורד בעתים ובזמנים... (שם תרלח)

תלמוד בבלי:

אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא, וסומכא דרקיעא אלפא פרסי, חדא גמרא וחדא סברא. דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כמה מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה ה' מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשת מילין, נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום, (מהנצה ועד שקיעתה, שהרי אדם מהלך שלשים מילין מהנצה ועד שקיעתה, ובתוך מהלך שלשים מיל לאדם היא מהלכת את כל העולם שהוא ששת אלפים פרסי, וכדי מהלך חמשה מילין הוי אחד משש בשלשים מילים, אלמא סומכא דרקיעא אלפא פרסי, שבכל מהלך חמשה מיל לאדם החמה מהלכת אלף פרסאות, רש"י). מיתיבי רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעה מילין נצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תיובתא דרבא תיובתא דעולא תיובתא. (פסחים צד א)

א"ר יהודה שני רקיעים הן, שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים. ר"ל אמר שבעה, ואלו הן, וילון רקיע שחקים וזבול מעון מכון ערבות. וילון אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית, ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת. רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים, שנאמר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול וגו'. זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. ומנלן דאיקרי שמים, דכתיב הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך. מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי... מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהן אש, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב... ומנלן דאיקרי שמים, דכתיב ואתה תשמע השמים מכון שבתך. ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים... שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך א-ל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות... ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות, דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך אין לך רשות לדבר...

...והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע, למעלה מן החיות הקדש... (חגיגה יב ב)

תלמוד ירושלמי:

ואתיא דר' חייא כר' יודה, דתני בשם ר' יודה עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל, נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ... וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה, ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, אמר רבי בון יהי רקיע בתוך המים, יהי רקיע בתווך. רב אמר לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו. רב אמר יהי רקיע, יחזק הרקיע יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגומר. תני בשם ר' יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים. מילתיה דר' חנינא פליגא, דא"ר אחא בשם ר' חנינא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק הרקיע, מלמד שהן עשויין כטס, יכול שאינן בריאין, תלמוד לומר חזקים, יכול שהן נתרפין, תלמוד לומר כראי מוצק, בכל שעה ושעה נראין מוצקים. ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה, ברם הכא וימתחם כאהל לשבת, וכתיב חזקים. רבי שמעון בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלי, על ידי שהות הוא מעלה חלודה, ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן... (ברכות ד ב)

תני רבי שמעון ב"י לפי שהרקיע של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, לפיכך עושה שלום במרומיו... (ראש השנה יב ב)

פרקי דר' אליעזר:

בשני ברא הקב"ה את הרקיע והמלאכים, ואשו של בשר ודם, ואשו של גיהנם. והלא השמים והארץ נבראו ביום הראשון, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואיזה רקיע ברא ביום שני, ר' אליעזר אומר רקיע שעל ראשי ד' החיות, שנאמר (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, ומהו כעין הקרח הנורא, כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים... ואילולי הרקיע ההוא היה העולם נבלע מן המים, שלמעלה ממנו ולמטה ממנו מים, והוא מבדיל בין מים למים... (פרק ד)

שבעה רקיעים ברא הקב"ה ומכולם לא בחר למכון שבתו אלא ערבות, שנאמר (תהלים ס"ח) סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו. (פרק יח)

מדרש רבה:

ויאמר אלקים יהי רקיע, כתיב (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר, אבל הקב"ה לא קרה את עולמו אלא במים, שנאמר המקרה במים עליותיו. ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים, רבנין אמרין לה בשם ר' חנינא ור' פנחס ור' יעקב ב"ר אבין בשם ר' שמואל בר נחמן, בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טפה האמצעית, ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים, רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון, ובשני קרשו. יהי רקיע, יחזק הרקיע. ר"י ב"ר סימון אמר יעשה מטלית לרקיע, המד"א (שמות ל"ט) וירקעו את פחי הזהב. א"ר חנינא יצאה האש מלמעלה וליחכה את פני הרקיע. (בראשית ד א)

ר' פנחס בשם ר' הושעיא אמר כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים, יהי רקיע בתוך המים ביניים ובנתיים. א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא, אלו נאמר ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע, הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר ובין המים אשר מעל לרקיע, הוי המים העליונים תלויים במאמר, א"ר אחא כהדין קנדילא, ופירותיהם אלו מי גשמים. (שם שם ב)

כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע, שנאמר (ישעיה מ') היושב על חוג הארץ וגו', (איוב כ"ב) וחוג שמים יתהלך, וחוג חוג לגזרה שוה. א"ר אחא בשם ר' חנינא כטס הזה, ר' יהושע ב"ר נחמיה אמר כשתים ושלש אצבעות. (שם שם ה)

היכן גלגל החמה ולבנה נתונים, ברקיע השני, שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. ר' פנחס בשם ר' אבהו אמר מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פירשו אותו, (נחמיה ט') אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו', היכן הוא כל צבאם נתונים, ברקיע שהוא למעלה מן השמים. ומן הארץ ועד הרקיע מהלך ה' מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה, ומרקיע עד רקיע מהלך ת"ק שנה, ראה כמה הוא גבוה. (שם ו ט)

שס"ה חלונות ברא הקב"ה ברקיע, קפ"ג במזרח קפ"ב במערב, מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה שיהא העולם שט אחריו והוא מהלך כולן, חוץ מי"א חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן. כגון אפרכוס ודוכוס שהיו נוטלין דונטיבה, אפרכוס נוטל לפי כבודו, ודוכוס לפי כבודו. כך השמש נקרא גדול והלבנה נקראת קטן... (שמות טו כב)

מדרש תנחומא:

ועביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים, מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עביו של רקיע, שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ כמסמרים הקבועים בדלת, אם נשמט מן הדלת תדע עובי הדלת, כך הכוכב קבוע בשמים ויורד ועושה מלחמה בארץ, ללמדך עביו של רקיע כמן הארץ לשמים. (בראשית ה)

שוחר טוב:

דבר אחר השמים מספרים כבוד א-ל, זה שאמר הכתוב (איוב ל"ח) מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב, א"ר שמואל בר אבא מכיר אני חוצות הרקיע כשם שאני מכיר חוצות נהרדעא, וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה מה שיש בשחקים, א"ר הושעיא כחלל שבין מים התחתונים לרקיע, כך יש חלל בין רקיע למים העליונים, אמר רבי פנחס הכהן בר חמא ומקרא מלא הוא, (בראשית א') ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, אינו אומר אלא אשר מעל לרקיע, שמים העליונים תלויים באויר ומזיע המים העליונים הגשמים יורדין, שנאמר (תהלים ק"ד) משקה הרים מעליותיו... (מזמור יט)

...רבנן אמרי שני רקיעין הן, שנאמר (תהלים ס"ה) לרוכב בשמי שמי קדם, רבנן אמרי שלשה הן, לה' השמים ושמי השמים, ר' אליעזר אומר שבעה הן, שמים רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות, וכבודו של הקב"ה בערבות, שנאמר (תהלים ס"ח) סולו לרוכב בערבות, מהו בערבות, אמר רבי תחליפא בן יעקב בשם רבי יהודה ברבי סימון שראה הקב"ה מעשיהם של צדיקים וערב עליו מעשיהם. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא הרקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות. (מזמור קיד)

מדרש הגדול:

יהי רקיע - וכי מה צורך לזה הרקיע, יש אומרין לפי שהעולם כולו היה מובלע במים, שכל ארבע היסודות מקיפין זה את זה, ועלה בדעתו שלהקב"ה לברות אדם בעולם. וכי באיזה צד יהיו, אם פורחין באויר או טסין על פני המים, אי אפשר, ואם לבטל מחצית המים המקיף את הארץ מלמעלה וישאר החצי המקיף אותה מלמטה בלבד, אי אפשר, שאין מחית ברואים אלא במים, מה עשה, ברא את הרקיע להיות מוריד גשמים בכל העולם כדי צרכן, וכן הוא אומר המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו וגו' (תהלים ק"ד), העבים משמיעין קולן לרקיע והרקיע מזיר מים, וכן הוא אומר אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו (איוב ל"ז), ואומר אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב (שם ל"ו), ונמצא מחדש בכל יום מעשה בראשית, כיון שעלה הרקיע במחשבה מיד נבלעו חצי המים המקיפין את הארץ מלמעלה וירדו למי עוקיאנוס ונראתה הארץ. כד מפרשינן לרע. 

ויהי מבדיל בין מים למים, ר' אליעזר אומר אלולי הרקיע שנברא ביום השני היה העולם נבלע במים, מפני שלמעלה ממנו מים ולמטה ממנו מים, והוא מבדיל בין מים למים... (בראשית א ו)

לקח טוב:

...והרקיע שעשה ביום שני הוא חוץ מן השמים שנבראו ביום ראשון, שנאמר על פני רקיע השמים, כמו שער החצר (שמות ל"ה)... ואף על פי כן קראן שמים, שנאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים, ואמרו רז"ל כי ששה רקיעין הן חוץ מן הרקיע הזה, שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים (דברים י'), ושלמה אמר (מ"א ח') השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, כי הקב"ה הוא מעונו של עולם, שנאמר ה' מעון אתה, והעולם תלוי כקמיע ביד גבור, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכשהגביה הרקיע עם המים מיד ברא מלאכי השרת, שנאמר המקרה במים עליותיו השם עבים וגו' (שם ק"ד), וכתיב סמוך ליה עושה מלאכיו רוחות. (בראשית א ז)

על פני רקיע השמים הוא האויר של העולם, כי רקיע השמים הוא כוילון לפני השמים העליונים. (שם שם כ)

ילקוט ראובני:

שמים, למעלה מן השמים ים, ולמעלה מן הים ברד ורעמים מרחפים לכולם... רקיע למעלה מן השמים רקיע שבו חמה ולבנה וכסיל וכוכבים וכל מזלות מושלים וכל תהום ותהום וסולם גדול נצב ברקיע מגיע לשחקים ומלאכים קדושים ממונים עליהם להם שבעה ממונים על רקיע ועל מעשה רקיע בשערי רוח צפון ממונים ו' שרים על שערי רוח דרום, ז' שרים מזרח, ל' שרים מערב, ו' שרים ברקיע ב' בו כפור וקיטור אוצרות שלג אוצרות ברד ומלאכי זיע וכיתות אימה ורוחות יראה, ואותו רקיע מלא פחד, כי בתוכו מלאכים אין חקר עשויים צבאות צבאות ועליהם שוטרים. וברקיע י"ב מעלות, ובכל מעלה ומעלה עומדים עליהם מלאכים בכבודם גבוה מכל גבוה ושומעים ממעשה בני אדם לכל אשר יקרא בטהרה... (בראשית, ועיין שם עוד)

...רקיע הראשון הוא מזל שבתאי, והוא כח וגבורה לעורר מלחמות לעקור מלכיות, רקיע השני הוא צדק מרבה שובע בעולם ושלום ושכל הבריות נראות יפות, משבית מלחמה. רקיע הג' מאדים להשמיד להרוג ולאבד בני אדם לגרשם מארצם ולהוליכם לארץ אחרת ולהביא בצורת רעב ושדפון שריפות אש ורעמים ואבני אלגביש. רקיע ה' מזל חמ"ה מחדש בעולם שמחת אהבת זיווגים חופת חתנים מגדל צמחים, רקיע ו' ככ"ב חרב פיפיות בידו וריב לשונות לשלוח מדנים בין אחים ולחרחר ריב בין איש ובין רעהו. רקיע ז' לבנה להוליד אדמה ולהצמיחה, ובכל חדש עובר על כל המזלות והוא מעורר כל חדושי עולם ושבעה יורדי שכינה שובעה ירדו למטה. (שם ועיין שם עוד)

בתוך רקיע ה' תמן קבועים כוכבים ומזלות שהם ס' רבוא כמספר שנים עשר שבטי י"ה, ומשם יורדים כל הנשמות, כמו שהביא בפרקי היכלות דר' ישמעאל על פסוק ונוצצים כעין נחשת קלל, כי נוצצים הם לשון נצוצות, כי כשהקב"ה מכה בחיות הקודש כשנושאים המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות, ומטטרון שר הפנים לוקח אותן ומתקן מהם נרות, ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, ובכל שעה עומדים עליהם נרות המתוקן מן הנצוצים, ואחר כך העודפים על הנרות מתקן מהם הכוכבים ושמר אותם, וכשיצא תינוק נער ממעי אמו אז הולך מטטרון ומתקן לו כוכב ונותן לו כוכב כדי להאיר נשמתו, ואותו הכוכב יהיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. כלל העולה שברקיע שם הכוכבים ונשמת ישראל. (שם)

בשבעה רקיעים תחתיהם שבעה כוכבי לכת, שצ"ם חנכ"ל, ובאלו ז' רקיעים הם נשמות ע' אומות, י' אומות תחת כל כוכב, ושנים עשר מזלות משפיעים להם, ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו, ותחת גלגל הלבנה האחרון שבכולם יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, שם נשמת שידין ורוחין ולילין איש כפי מדרגתו, וגופם נעשה בארץ בז' מדורות שתחת הארץ הנקרא תבל, ויש להם מדריגות בד' יסודות ארמ"ע... (שם)

רש"י:

יהי רקיע - יחזק הרקיע, שאף על פי שנבראו שמים ביום א' עדיין לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה באומרו יהי רקיע... בתוך המים - באמצע המים, שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ, הא למדת שהם תלוים במאמרו של מלך. (בראשית א ו)

אבן עזרא:

מגיד הרקיע - האויר המתחדש בכל יום. (תהלים יט ב)

רמב"ן:

יהי רקיע - החומר ההוא בתחלה שבראו מאין אמר שיהיה רקיע מתוח כאהל בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים ושמא לזה כוונו באמרם רבי אמר לחים היו שמים ביום ראשון וביום השני קרשו... בתוך המים - באמצע המים בין מים העליונים למים התחתונים, כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ, כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע, הא למדת שהן תלוים במאמר, בראשית רבה וברש"י, וזה מענין מעשה בראשית הוא, ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר, שהענין הוא מסתרי התורה, ואין הפסוקים צריכין לבאור בזה, כי לא יאריך הכתוב בענינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו. (בראשית א ו)

...יהי רקיע, יתפשט הרקיע בתוך המים כהתפשטות הנשמה בצורה, ועשה ביום שני הגבלת המקום. ובעבור זה לא נאמר כי טוב בשני שלא נשלמה עדיין מלאכת מדת טובו של הקב"ה, וזהו ויהי מבדיל בין מים למים. כלל הבדלות שנים מים עליונים ומים תחתונים, והעליונים נקראו דרך משל זכרים, והתחתונים נקבות, והפרטים הרבה עצמו ראשיהם... (שיר השירים ו ב)

רד"ק:

רקיע - כל דבר הנמתח ומרוקע נקרא רקיע, כמו (במדבר י"ז) "רקועי פחים". (בראשית א ו)

על פני רקיע השמים - הוא האויר כמו שפירשנו. (שם שם כ)

בשמים - האויר הנקרא רקיע, ולא השמים עצמם יתנו המטר כי אין בהם מים אם לא יעלו הנשיאים. (ירמיה י יג)

חזקוני:

יהי רקיע - השמים שנבראו ביום הראשון יהיו נרקעים באמצע עובי המים שעל פני כל הארץ. ופרשה זו דבוקה למעלה, והראיה מדכתיב "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", אלמא ביום אחד נבראו. ויהי מבדיל - שיהא הרקיע מגביה עצמו משעה שיהיה נתון בתוך המים להיות אויר בינו ובין הארץ. דבר אחר השמים נבראו ביום ראשון, ואי זה רקיע ברא ביום שני, הוי אומר אותו שעל ראשי החיות. (שם שם ו)

ברקיע השמים - ברקיע הנרקע ופרוס תחת השמים העליונים. (שם שם יד)

כוזרי:

...ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים, על כן לא הודו בהם, ואפשר שיאמר בו אומר שהוא כדור הקרה שקורים בערבית זמהריר, ומקום תכלית הגעת העבים, ואחריו מקום האש הטבעי שקורים אותו בלשון ערבית אלאתיר, כמו שאמר אש ממים, כאשר אומרים על "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", שרצונו במים האלה החומר הראשון בלי איכות אבל תהו ובהו, עד שהתאיך בחפץ האלקים הסובב אותו... (מאמר ד כה)

מורה נבוכים:

...והרקיע עצמו מן המים נתהוה, כמו שאמרו הוגלדה טפה האמצעית, ואמר גם כן ויקרא אלקים לרקיע שמים, כפי מה שבארתי לך לבאר שתוף השם, ושאין השמים הנאמר תחלה באמרו את השמים ואת הארץ הם אלו אשר נקראו שמים, וחזק זה הענין באמרו, "על פני רקיע השמים", לבאר שהרקיע בלתי השמים, ומפני זה השתוף בשם יקראו גם כן שמים האמתיים רקיע, כמו שנקרא הרקיע האמיתי שמים, והוא אמרו ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, ויתבאר גם כן בזה המאמר מה שכבר התבאר במופת מהיות הכוכבים כלם והשמש והירח תקועות בגלגל שאין ריקות בעולם, ואינם על שטח גלגל כמו שידמו ההמון מאמרו "ברקיע השמים" ולא נאמר על רקיע השמים, הנה כבר התבאר שחומר אחד היה משותף וקראו מים, ואחר כך הובדל בשלש צורות, והיה קצתו ימים וקצתו רקיע וקצתו על הרקיע ההוא, וזה כלו חוץ לארץ, הנה כבר לקח בענין דרך אחרת לסודות נפלאות, אמנם שזה אשר למעלה מן הרקיע נקראו מים בשם לבד, לא שהוא אלו המים המינים, הנה כבר אמרוהו חז"ל גם כן אמרו באמרם ד' נכנסו לפרדס, אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכן כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני...

וזה הרקיע והדבר אשר עליו אשר נקרא מים הענין בו מן ההסתר כמו שתראהו, וזה שאם ילקח על פשוטו בגסות העיון יהיה ענין בלתי נמצא כלל, שאין שם גוף אחר בלתי היסודות בינינו ובין השמים התחתונים, ואין שם מים למעלה מן האויר, כל שכן שידמה מדמה שזה הרקיע ומה שעליו הוא למעלה מן השמים, ויהיה הענין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג, ואם ילקח לפי נסתרו ומה שנרצה בו הוא יתר נעלם, שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים עד שלא ידעהו ההמון... (חלק ב פרק ל)

...וזכר הרקיע סתם כאשר התחיל לזכרו בפרט, ואמר ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם מלמעלה, אמר הנה רקיע סתם, ולא אמר דמות רקיע כמו שהיה כאשר חובר לראשי דמות החיות. אמנם הכסא אמר דמות כסא נראה עליהם, להורות על הקדמת השגת הרקיע תחלה ואחר כן נראה לו עליו דמות הכסא, והבינהו... (חלק ג פרק ז)

רבינו בחיי:

ולדעת הרמב"ן ז"ל נראה כי אותו האור היה מארבע יסודות תחלה וכשנעשה הרקיע ביום שני הפסיק באור ומנע אותו מהאיר ביסודות התחתונים, וכשנבראת הארץ ביום שלישי היה החשך נטוי עליה כי הרקיע היה חוצץ בינה ובין האור, ועתה ביום רביעי גזר מאמר הקדוש שיתפשטו מאותו אור מאורות שיגיע האור לארץ, והוא שאמר להאיר על הארץ, כי היה מאיר ברקיע בלבד, ואין האורה מגיעה לארץ. 

ברקיע השמים - קרא הכתוב בכאן שבעה רקיעים שבהם ז' כוכבי לכת עם השמיני שבו כל הכוכבים וי"ב מזלות בשם רקיע, ויחס רקיע זה אל השמים שהוא הגלגל המקיף, כי הם רקיע שלו מוקפין בתוכו מתנועעים בתנועתו, ובאר כי המאורות כלן נתונים ברקיעים הללו שהם מיוחסים לשמים, וזהו לשון "ברקיע השמים". (בראשית א יד)

...וזה סדר השגת המרכבה ליחזקאל, תחלה ראה חיות הקדש, כנגדם הכרובים במשכן ובמקדש, ואחר כך ראה הרקיע הנטוי על החיות, ואחר כך ראה הכסא על הרקיע, ומה שהיו הכרובים מן הכפורת עצמה, כי כן אשן של חיות הקדש ואשו של רקיע שוה, והכל עקר אחד, ולכך נבראו ביום אחד הוא יום שני של בריאת עולם... וצריך אתה לדעת כי חיות הקדש הם ברקיע השביעי שהוא ערבות, וכן הזכירו רז"ל במסכת חגיגה כי ערבות הוא השביעי. וקצת מחכמי הקבלה אמרו כי יש למעלה מערבות רקיע שמיני ששמו מעון, ושם נהרי שמחה, ולכך אנו אומרים שהשמחה במעונו, ולמעלה ממנו רקיע תשיעי ששמו מכון, ושלשתם יחדו, השביעי והשמיני והתשיעי נקראים ערבות. והנה חיות הקדש הם באותו רקיע שביעי ששמו ערבות, והרקיע ששמו מעון נטוי על ראשיהם, וכסא הכבוד שעליו השכינה הוא התשיעי, ששם מכון הנקרא ערבות גם כן, והוא שאמר דוד ע"ה (תהלים ס"ח) "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו", וכתיב (דה"ב ו') "מכון לשבתך עולמים". (שמות כה יח)

ספר העקרים:

...וכן הרקיע והוא החלק מן האויר שהמטר והשלג והברד והקולות והלפידים מתהוים בו מורה גם כן על עוצם מעשה ידיו, ואפשר שירמוז במלת הרקיע לגלגל היומי, שכן קראו יחזקאל רקיע, באמרו (יחזקאל א') "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם" וגו', והאריך לבאר איך השמים והרקיע מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו, ואומר "יום ליום יביע אומר" וגו' כלומר כי מצד התנועה היומית הנראה להם בכל יום ויום והשנוי שהוא משתנה יום אחד מיום אחר הוא האומר שהם מספרים כבוד א-ל... (מאמר ג פרק ג)

עקדה:

יהי רקיע - היותר קרוב הוא כדברי ר' יצחק ישראל בספר יסוד עולם, שהרקיע הוא קערירות גלגל הלבנה, המבדיל לנמצאות שלמעלה ממנו, וכינה את הנמצאות "מים", ובמה שאמר "ויהי מבדיל בין מים למים" רוצה לומר שמההיולי ההוה השמימי יבראו גרמי השמים, רוצה לומר יושפעו המלאכים... הנך רואה בכאן ג' מיני מים שמהם נשלמו העולמות שמעל לרקיע, והם השכלים, ומתחת לרקיע שהוא עולם ההויה וההפסד, והאמצעים הרקיע הכולל כל גרמי השמים והוא תקרתו של עולם... אם כן הרקיע הוא הגבלת העליונים והתחתונים, והוא עיקר מציאות ה"אנה" (המקום)... (בראשית א ו שער ג)

מהר"י יעבץ:

מגיד הרקיע - ולדעת זה צריך שנדע למה נקראו השמים באלה השמות, ונאמר שנקראו רקיע מצד מה שיתחדש מהם בתנועתם כרצון בוראם, והוא כל מה שתחת גלגל הירח, זולת האור ונשמת האדם העליונה, וזה שכתוב "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל", הנה קראו רקיע מצד ההבדל אשר יחדש בין מים עליונים לתחתונים, נקרא שמים מצד שמהם נכיר רוממות בוראם, כי היודעים ענין תנועתם ואופן סדורם יכירו קצת מחכמת מסדרם, במדרש: מהשמים אנו יודעים מה כחו של הקב"ה, ואולי כי מן הצד הא' ישמשו לאדם והם ישראל שומרי התורה, ומן הצד הב' ישמשו לתורה, ורז"ל פירשו כל הנאמר בז' הפסוקים הראשונים על זאת הכונה... (תהלים יט א)

אברבנאל:

יהי רקיע - מהו הרקיע? הוא מוזכר במקומות שונים, "יעופף על פני רקיע השמים", "יהי מאורות ברקיע השמים", "על ראשי החיה רקיע", "מעשה ידיו מגיד הרקיע" ועוד. בחז"ל חמה ולבנה ברקיע השני, מהארץ לרקיע ת"ק שנה ועוד. ובמפרשים הוא הגלגל העליון המקיף בכל. וקשה אם כן מה המים שעליו? לרמב"ן הוא סוד, לרלב"ג הוא חומר בלתי שומר תמונתו, וזה הביאו להאמין בבריאת עולם יש מיש. או שהוא השטח הקערורי מגלגל הלבנה המבדיל בין ההויות השפלות והגרמים העליונים. וקשה דהגבלת השמימיים ודאי נבראה עמם ביום א', והמאורות אינם בשטח זה, ואינו רקיע החיות, ועוד. ד', הרקיע הוא האויר התחתון מג' האוירים, וזו דעת המורה, אבן תבון ועוד, וקשה הרי נאמר שהמאורות ברקיע, ומהו רקיע החיות? והמורה כותב לכן שרקיע מושאל גם לאוירים אחרים. ה' הרקיע גוף כדורי שנעשה בתוך יסוד המים, והמים שתחתיו לא ירגישו בני אדם בהם, כן דעת רס"ג ומחכמי אומות העולם, ואין המציאות כן...

לדעתי השמים שנבראו ביום א' היו גלגל אחד עבה ועצום, והרקיע של יום ב' הם הגלגלים שנעשו ממנו יש מיש, והוא כדעת ראב"י בחגיגה שמשנתו קב ונקי בכל מקום, ולכך אמר ויעש ולא ויברא את הרקיע, והבדלה זו נעשית לפי שהשכלים הנבדלים רבים וראוי להם אם כן גלגלים רבים. ב', שגם החלקים התחתונים של הגלגל העב הרחוקים מהנבדל יוכלו להגיע לשלמות, וזה על ידי תנועות יותר רבות מהחלק היותר קרוב, המגיע לשלמות בתנועה אחת. ג', כדי שלא יחזקו המאורות מדי בקבלם השפעתם מהגלגל הראשון, וכן יחייבו פעולות העולם התחתון השונות תנועות שונות של הגרמים השמימיים המחייבים אותם...

ויקרא אלקים לרקיע שמים - לומר שכל הגלגלים מתאחדים בגלגל העליון, ולפי שעדיין לא היו בהם הכוכבים המשובחים, וכן בארץ לא נגמרה עדיין הבדלת היסודות לא אמר כי טוב.

ומה שכתבו בחגיגה י"ד אין בין מים העליונים לתחתונים אלא ג' אצבעות וכו', והמורה פירש על חלקי האויר והויות המטר, והאמת שהוקשה להם מה הם המים שמעל לרקיע, שהוא גרם שמימי, וחשבו אם כן שהמים העליונים רומזים לשכלים הנבדלים מניעי הגלגלים, והמאמתים מצאו שאינו כן, כי אלו יקראו אש או רוח, וזה שאמר רבי עקיבא, כשתגיעו לאבני שיש טהור, רוצה לומר התחלת המציאות, בל יחשבו שהוא מים הנזכרים במעשה בראשית, ובן זומא אמר שאין בין המים התחתונים, שהם הגשמים הנבדלים, מהעליונים שהם לדעתו השכלים הנבדלים כי אם שלש אצבעות, רוצה לומר ג' ממדי הגשם וכו', ואמר עליו עדיין בן זומא בחוץ, לא השיג שהמים העליונים נאמר על הגרמים השמימיים ולא על השכלים. והדעות האחרות שם בגמרא, לר' אחא ההבדל הוא מקומי, לר' הוא גלגל הלבנה, כי אין למקום זה שיעור... ואין להתפלא שחז"ל מדברים בזה במשלים וחידות, כי זה היה מנהג הקדומים גם מחכמי האומות... (בראשית א ו, וראה שם עוד)

ספורנו:

יהי רקיע - יהי טבע בתוך המים היסודיים כמו גלגל בתוכם סביב מבדיל בצורת קצתם מקצתם באופן שאיזה חלק עליון מן המים לצד האויר ישוב לטבע אידיי והנה בזה עלו בהכרח אל איזה גבול באויר היסודיי וקבל האויר איזה עסוי בהכרח להיות מקום לחלק שנהפך לאויר והתפשט אל מקום רב הכמות ממקומו הראשון. (בראשית א ו)

ויעש אלקים את הרקיע - ובהיות שכאשר סרו קצת המים היסודיים מתחת אותו החלק מהם שנהפך לטבע אידיי, כמו שהיה באומרו יקוו המים מתחת השמים, היה ראוי שירד אז החלק האידיי אל אותו המקום שסרו אותם המים משם, ונעשה שאותו הרקיע המבדיל יהיה בו כח עוצר ומונע את החלק האידיי שלא ירד, והוא המים אשר מעל לרקיע, באופן שירד החלק האוירי המעוסה ונשאר האידיי במקומו הראשון, ולזה בהגיע שם האיד הלח יתעבה ויוליד הגשם השלג והברד, ובהתעבותם יכבדו וירדו... ובהגיע שם האיד הקיטורי הנלהב יוליד רעם וברק... (שם שם ז)

ויקרא אלקים לרקיע שמים - מפני שפעולות השמימיים יגיעו לנו באמצעותו, כאמרו "ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ" וגו'. (שם שם ח)

שערי קדושה:

...וחוצה לכל האורות הנזכרים, הם הרקיעים עצמן שבאותו עולם, והם הנקראים "גוף" לאותו עולם, ובפנים ממנו חמשה אורות הנזכרים אור האין סוף, כפי ערך אותו עולם, לפנים מן הכל, ועליו אור העשר ספירות, ועליו אור מחצב הנשמות, ועליו אור מחצב המלאכים, ועליו העולם עצמם, שהן הרקיעים, גוף אורות הנזכרים, ואחר כך, בזה הגוף, הנקרא רקיעים שם נבראו תולדות העולם ההוא, והן כלולים מכל הבחינות, כי כל אחד מהן יש לו כח נמשך מן הרקיעים, והוא גוף שלו, ובתוכו אור הדינין, ובתוכו אור המלאכים, ובתוכו אור מחצב הנשמות, ובתוכו אור העשר ספירות, רוכב עליהן ומחיה כולן, ואותו הכח הנמשך מאור מחצב הנשמות נקרא מזל עליון של נפש האדם השפל, והבן זה מאד... (חלק ג שער ב)

אלשיך:

יהי רקיע - כל דבר חמרי מתקיים רק כאשר שפע רוחני נשב בו, אך צריך הדרגות שונות שיוכל השפע האלקי להשתלשל אל החומר ומתעבה בהשתלשלות זו... והיה צריך להרחיק מים העליונים שרוח אלקים מרחפת עליהם ממים תחתונים, כדי לשלשל ולהקנות עביות בארץ, שכן ברא שמים בין מים למים, הם הגלגלים, ושמי השמים הם המלאכים. ועל שניהם חזר ואמר ויעש אלקים את הרקיע... (בראשית א ו)

קול נתנו שחקים - פירשנו שרקיע הוא הנקרא שחקים, שהוא הג' הוא התחלת עולם המלאכים, כי ברקיע ב' בו חמה לבנה וכוכבים כולל הט' גלגלים לרז"ל, ורקיעים שעליהם הם שמי השמים. (תהלים עז יח)

מהר"ל:

עוד שם, תנו רבנן חכמי ישראל אומרים ביום החמה הולכת למטה מן הרקיע, ובלילה הולכת למעלה מן הרקיע... והם מבינים דכוונת חז"ל לומר כי החמה עוברת תחת הגלגל, וזה שאמרו שבלילה הולכת למעלה מן הרקיע, ואם כן יהיה הרקיע נקרע לפי שעה והחמה עוברת תוך הגלגל, ודבר זה מן הנמנעות, גם החוש מכחיש זה... והנה אלו בני אדם הם רוצים לחשוב על דברי חכמים ולא עמדו כלל על דבריהם, שאילו היתה דעת חכמים שהחמה בלילה עוברת הגלגל והולכת למעלה מן הגלגל לא היו אומרים שהחמה הולכת למעלה מן הרקיע, רק למעלה מן הגלגל, כמו שאמרו לפני כן, גלגל קבוע ומזלות חוזרים. אבל ענין גלגל וענין רקיע כל אחד בפני עצמו, כי הרקיע נופל על מה שהוא הרקיע, שהוא על התחתונים, ודבר זה נקרא רקיע בדברי חכמים, והוא רקיע הנאמר בתורה, כי לא בא שם רקיע על הגלגל כלל.

ומעתה דעת חכמים שאמרו ביום הולכת למטה מן הרקיע ובלילה הולכת למעלה מן הרקיע, פירוש ביום החמה נמצאת בעולם והרקיע הוא התחלת התחתונים והחמה הולכת למטה מן הרקיע ביום, והוא עם התחתונים אבל בלילה החמה נבדלת מן העולם, ועל זה יאמר שהחמה למעלה מן הרקיע, פירוש הרקיע שהוא התחלת התחתונים, ואז נאמר כי הרקיע מבדיל בין חמה ובין התחתונים, שהרי החמה אינה נמצאת עם התחתונים. ואין ספק כי התחתונים יש להם גבול בפני עצמם, והגבול הזה הוא הרקיע, ופירוש זה מבואר מאד...

וחכמי האומות אומרים כי הפך זה הוא, כי ביום החמה הולכת למעלה מן הרקיע, שהרקיע מבדיל בין החמה ובין התחתונים, שכך ראוי שאם לא כן היתה החמה פועלת ביותר בתחתונים, ולא היה להם קיום, ולפיכך כאשר השמש הוא על הארץ הולכת למעלה מן הרקיע, וכאשר הוא לילה ונבדלת מן הארץ אין כאן הבדל הרקיע, והיינו שהשיב רבי ונראין דבריהם מדברינו, שביום המעיינות צוננים ובלילה רותחים, שמזה תראה שבלילה אין החמה נבדלת מן התחתונים ולכך מעיינות רותחין, אבל ביום אין מעיינות רותחין כמו בלילה, כי השי"ת נתן הרקיע אשר הוא מבדיל בין העליונים ובין התחתונים... (באר הגולה באר ו)

אמר רבא שיתא אלפי פרסא הוה עלמא, וסומכא דרקיע אלפא פרסא... אל יעלה על דעתך כי שעור זה נתנו לעולם כאשר הוא נמדד בשעור הגשמי, אבל דע לך, כי חכמים לא דברו מזה כלל, כי דבר שאינו מגיע אל מהות העולם ואמיתת מהותו לא דברו מזה כלל, אבל מה שאמרו כי העולם הזה הוא ששה אלפים, רוצה לומר כי מהות השעור הזה הוא אל העולם מבלי הבטה אל שעור הגשמי, ולא עיינו חכמים רק במהות ולא בגשמי, ודבר זה הוא מיסודי החכמה, וכבר נתבאר בכמה מקומות, כי נתנו חכמים שעור קטן ואין השעור הזה מצד המוחש הנגלה, רק מצד מהותו אמרו כן... וכך להפך אמרו שיעור גדול וזה הוא מצד עצם מהותו, ואף אם הוא קטן, אין זה מצד עצם מהותו... ואל יקשה לך כי מופשט מן הגשמיות מה שייך בזה שיעור, דודאי שייך שיעור אף במופשט מן הגשמות, כי מספר ששה יש לו מהות השלימות, כי במספר ששה בו יושלם הגשם, כי כל גשם יש לו ששה צדדין, ולפיכך מה שיאמר כי העולם הוא שש אלפים פרסה, רוצה לומר כי יש לעולם השלימות מצד עצמו... ושלמות הגשמי הוא ששה, והרי העולם נברא בששה ימים, ובשביעי שהוא שבת קודש הוא נבדל מן הששה ימים...

וסומכא דרקיע, שהוא נבדל מן העולם, אלף פרסה, כי כבר התבאר כי הזמן והגשם דומים מתיחסים ושוים, והרי מבואר כי לא לחנם אמרו השעור כן, וזה פירוש אמתת דברי חכמים, ואם הדברים הם עמוקים מאד יותר, ובני אדם כאשר יראו כך בדברי חכמים יאמרו שדעתם על השעור מוחש הגשמי, ולכך היה רחוק בעיניהם... אבל דבריהם מן מהות העולם. ואמרו כי מהותו הוא שעור הזה כמו שאמרנו, ואמרו כי סומכא דרקיע אלף פרסה, ואמר שם שכך נותן הסברא, כי התחלת היום, דהיינו מן עלות השחר עד הנץ החמה, וזה דומה ומתיחס אל הרקיע שהוא התחלת העולם, ומהלך האדם מן עלות השחר עד הנץ החמה הוא אחד מששה ממהלך של אדם כל היום, וכמו כן אצל החמה מהלך שלה מן עלות השחר עד הנץ החמה חלק ששית... מפני שהעולם הזה הגשמי גם כן נברא בששה ימים, והשביעי יום השבת כנגד האמצעי שהוא נבדל מן הששה...

ולכך ר' יהודה סבר כי שיעור מהלך התחלת היום מן עלות השחר עד הנץ החמה חלק עשירי מן היום, ואמר כי מהלך האדם י' פרסאות ומן עלות השחר עד הנץ החמה ד' מילין כדאיתא התם, ויהיה תחלת העולם שהוא הרקיע חלק עשירי מן היום, והוא סבר כי זהו נגד עשרה מאמרות שנברא בהם כל העולם, והרקיע שהוא התחלה נגד המאמר בראשית שהוא התחלה, ולכך אמר כי התחלה שהוא הרקיע הוא חלק העשירי מן העולם. וכל הדברים האלו הם עמוקים מאד ומכל מקום כל זה לא נשאר במסקנא... (שם, וראה שם עוד)

אמר ר' יוחנן בן זכאי... מן הארץ עד לרקיע כמה הוי מהלך חמש מאות שנה, ובין רקיע לרקיע כמה מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע לרקיע חמש מאות שנה... ובני אדם מבינים אלו הרקיעים הנאמרים הם הגלגלים, כמו גלגל חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ולפיכך אמרו כי לדעת רז"ל יש רקיע בין רקיע לרקיע, אבל כבר אמרנו לך, שכל הדברים האלו הם טעות, כי הרקיע הנאמר פה אינו גוף ממושש אבל הרקיע הוא תחלת העולם, זהו ענין הרקיע הנאמר במעשה בראשית, ורוצה לומר כי שבעה הבדלים יש מן התחתונים לעליונים, כל כך מובדלים העליונים מן התחתונים. וכל הבדל והבדל מן אלו ז' הבדלים הוא כמו הבדל מן הארץ שהיא מתחתונים עד הרקיע שהוא ההבדל הגמור, ולפיכך לא קשיא מה שאמרו כי בין כל רקיע לרקיע כך וכך, שאין כאן גוף ממושש כי אין הרקיע הזה גשמי. וכן כל הרחקים הנאמרים כאן אין השיעור מורגש, וכאשר יאמרו כי מן הארץ עד הרקיע ת"ק שנה, רוצה לומר שיש לעולם מהות שעור זה ת"ק שנה, כי כל כך הוא ההבדל בין זה לזה, כי לא דברו חכמים כלל מרוחק המורגש רק כל דבריהם מופשטים מן הגשמות... ועוד טעו בשם הרקיע הנאמר בדברי חכמים, כי הרקיע הנאמר בדברי חכמים כמו הרקיע הנאמר בתורה, ואין הרקיע הוא הגלגל, אבל שם הרקיע נאמר על המבדיל בין עליונים ותחתונים. (שם)

בפרק אין דורשין... כי הרקיע הזה הוא מבדיל בין העליונים ובין התחתונים, כי אין ספק כי יש גבול בין העליונים לתחתונים שנבדלים העליונים מן התחתונים, והרקיע הזה מבדיל בין עליונים לתחתונים, ולדברי הכל החמה מהלכת ומסבבת למטה מתחת לארץ, ומחלוקת ר"א ור"י כי לדעת ר"א אין רקיע שהוא המבדיל בין עליונים ותחתונים בצד צפון, לטעם שנבאר, ואין הרקיע הזה הוא הגלגל רק שהרקיע הוא המבדיל בין עליונים ותחתונים, ולפי דברי הכל החמה הולכת למעלה מן הרקיע, כלומר שיש הבדל הוא הרקיע בין החמה ובין הארץ... ולרבי אליעזר אין רקיע בצד צפון, ומפני כי החמה הולכת בצד צפון לכך אמר שהיא נכפפת למעלה, כלומר שאין נחשב הליכתה בצד צפון כיון שאין רקיע בצד צפון, רק נחשב כי החמה היא נכפפת למעלה מן הרקיע, כי אף שהחמה הולכת למטה מן הארץ נחשב העיגול שהחמה סובבת בו למעלה, וצד צפון כיון שאין רקיע בצד צפון נחשב שהחמה סובבת למעלה וצד צפון נחשב למטה מן העיגול שהחמה סובבת בו...

וזה כי מה שתרגם יונתן בן עוזיאל ויעש אלקים את הרקיע, ועביד סומכיה דרקיע תלתא אצבעתא ביני סטרא שמיא למי אוקינוס ואפריש בין מאי דלרע לרקיע ובין מאי דמלעילא לרקיע... כבר אמרנו כי אין הרקיע הגלגל רק התחלת עולם התחתונים, והוא מבדיל בין התחתונים לעליונים, והרי כל דבר שהוא מבדיל בין דבר לדבר והוא באמצע יש לו שלשה חלקים, יש לו בחינה מה אל מה שלמעלה, ויש בחינה במה אל מה של מטה, ויש לו בחינה מיוחדת מה שאינו שייך לא למעלה ולא למטה, ולכך תרגם יונתן בן עוזיאל אל הרקיע שהוא כמו ג' אצבעות, שירצה בזה, כי הרקיע הזה בדין מתיחס אל אשר הוא למעלה מן הרקיע, ומתיחס גם כן אל אשר הוא למטה מן הרקיע, ויש בו דבר מיוחד לעצמו כמשפט המבדיל כמו שהתבאר... ולא בארנו לך עיקר סוד מים עליונים ומים תחתונים והרקיע שהוא מבדיל ביניהם, כי אין זה מקומו... (שם)

תניא ר' אליעזר אומר וכו', ענין הרקיע הזה כמו שבארנו במקום אחר כי הרקיע הזה הוא הגבול המבדיל בין עליונים לתחתונים, ומחלוקת ר"א ור"י כי הרקיע הזה שהוא התחלת עולם התחתון אם הוא שלם מכל צד, וזה כי לחסרון העלול אי אפשר שיהיה העולם שלם לגמרי מבלי חסרון כלל, אבל העולם חסר נברא, לכך אף הרקיע שהוא התחלת העולם, אשר הוא מבדיל בין עליונים לתחתונים הוא חסר, וזה דעת ר"א שצד צפון שהוא מתיחס לשמאל, והשמאל הוא פחות וחסר מן הימין, וזהו חסרון העלול, שכל עלול הוא חסר, ולפיכך סבר כי הרקיע אינו בשלימות, וזאת היא הפרצה. ולפיכך אמרו במדרש רוח צפונית שלג וברד גשמים יוצאים משם, ושם מדור המזיקים שנאמר מצפון תפתח הרעה, הרי בארו כי אי אפשר שיהיה העולם בתכלית השלימות, מפני חסרון העלול, ולכך יש פרצה בצד צפון, רוצה לומר שאין שם שלימות העולם, וזהו שאמרו שעולם דומה לאכסדרא שאינו שלם רק בג' רוחות, וברוח א' אינו שלם, ולפיכך שם מדור המזיקים שהם בריות חסירות... וכבר אמרנו לך הטעם למה דוקא רוח צפונית, מפני כי השמאל הוא חסר מן הימין, וצד דרום נקרא ימין, ורוח צפון נקרא שמאל, אבל מערב שנקרא אחור אף על גב שאינו במדריגות הפנים שהוא מזרח, מכל מקום אין חסרון בו...

ולדעת ר"י מהלכת אחורי הכפה, פירוש מה שאמר אחורי הכפה אינו אחורי הגלגל, כי דבר זה לא עלה על דעתם, רק כי החמה בלילה נבדלת מן הנמצאים התחתונים, והרקיע הוא התחלת עולם התחתון, נמצא שהחמה הולכת אחורי הרקיע, שהרקיע שהוא התחלת העולם מבדיל ביניהם... (חידושי אגדות ב"ב כה א)

רמח"ל:

ואמר עוד וזה לשונו, בחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה וכו', וענין הקרום הזה הוא סוד גדול מאד, וסוד באמת רקיע בתוך מים, ולפי הנראה בו הנה הוא מסך אחד הסותם את הח"ס ומגין עליה שהאור של האוירא לא יגיע אליה בשפע גדול, כי השיעור צריך להיות כפי התחתונים. אמנם יש להבין לפי זה למה נקרא קרומא דאוירא, כי היה לו ליקרא קרומא דמוחא או דחכמתא, כי באמת הוא קרום של מוח, אך האמת בכל זה, כי הרקיע בתוך המים אנו אומרים שהוא סוד הרחמים המחבר חסד ודין, והוא סוד הוא"ו שבאמצע האל"ף שמחבר את הב' יודי"ן, והפסוק אומר ויבדל אלקים בין המים אשר מתחת לרקיע וכו'. ועתה אפרש לך כל הענין הזה היטב. דע כי הנה כתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו, ואלה הפסוקים מודיעים סודות גדולות בענין ההנהגה, כי באמת קשר הספירות אלה עם אלה הוא מה שמסדר ההנהגה בכל חקותיה, והבן זה הענין מאד... (אדיר במרום דף לז, ועיין שם עוד)

ואפרש לך זה הענין היטב... אמנם הענין הוא, מה שאמרו רז"ל בפרק חלק שהיה ראוי שתשקע החמה באמצע הרקיע, וזהו שאלת אנטונינוס את רבי, ותיתי עד פלגא דרקיע, ותתן שלמא וכו', ואפרש לך עתה הענין הזה כי איך נבין שתשקע באמצע הרקיע, ואין השקיעה אלא שיורדת אל חצי התחתון של הגלגל למטה מן האופק, אך סוד הענין הוא מה שאמרו רז"ל פרק לא יחפור, תניא ר"א אומר העולם דומה לאכסדרה וכו', ור"י אומר לקובה הוא דומה וכו' וזה המאמר צריך פירוש הרבה, כי הלא כלנו יודעים שהרקיע מסבב את כל העולם מכל צד, והשקיעה של השמש אינה אלא רדתה למטה ואיך נצייר שנכנסת למעלה מן הרקיע, אך באמת גם כן מסדרי התפלה סדרו ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה וכו', וכל הדברים האלה נראים שאינן אמתיים לפי הנראה בחוש העין. אך האמת הוא אף על פי שהגלגלים והכוכבים הם דברים גשמיים, הנה בתוכם מתלבשין פנימיות מהשרשים בסוד הספירות של העשיה, וכל הדברים שתמצא לרז"ל בענין השמש ושאר הכוכבים שאינן עומדים לפי הנראה לעינינו, מדבר הכל בזה הפנימיות שלהם, שבהם עיקר ההנהגה... 

והאמת כי הרקיע הסובב העולם כלו הוא העושה את זה, ויש בו מקומות המוכנים להתגלות דרך שם הפנימיות הזה ולהכנס ולהתלבש בשמש וגם להחזיר ולהסתלק ממנו, ונמצא שבהגיע השמש אל נקודת המזרח הנה שם יצא הפנימיות הראוי לו, והוא הנקרא בעצם חמה ושמש, כי כל השמות שיש לה הם מורים בתחלת הוראתם על הפנימיות ובהשתלשלם מורים על החיצוניות. ועל כן זה השמש הוא היוצא ביציאה ממש מתגלה מן הרקיע ולחוץ ומתלבש בשמש העובר דרך שם, וזה מתלבש בו עד הגיע אל נקודת המערב שאז יסתלק ממנו... (שם דף סו)

אור החיים:

ויעש אלקים את הרקיע - ...ונראה לומר כי שלשה מלאכות נעשו ברקיע, הא', היא בריאת הוית גולמו במציאות, וזה הוא שנברא ביום ראשון במאמר הראשון, והב', שאמר אליו ה' שיעשה רקיע פירוש שימתח ויעשה וילון, ושיער לו ה' שיעור המיתוח הוא כדי שיספיק להבדיל בין מים למים, והוא האמור בפסוק שלפני זה. והג', להיות שהשמים כדורים הם ומשופעים, כי אין לנו לומר שמשונית רקיע זו מכל השמים בדבור, שאמר יהיה רקיע לא אמר אלא שימתח, אבל סדר תיקונו אם יהיה נמתח כוילון בהשוואה או משופע לקצותיו או מוטה לא' מצדדי ד' רוחות העולם אין זה נשמע במאמר ה', שאמר יהי רקיע, לזה חזר ואמר ויעש, פירוש תיקון סדר הערכתו כסדר תיקוני שמים שהם כקערה הפוכה לצד מטה ואחוריה למעלה לטעמים ידועים לבורא עולם. וחזר לומר ויבדל וגו', להיות כי סדר המעשה אשר הכינו הבורא היא הפכיות למאמר הסמוך שיבדיל בין וגו', שאין כלי בסדר זה מונע בין ב' מימות אלו, לזה אמר שהגם שעשאו כסדר זה, אף על פי כן ויבדל בין וכו'...

או יאמר על זה הדרך, לפי מה שפירשתי בפסוק ויאמר אלקים יקוו וגו', כי ב' מימות הם א' זכר וא' נקבה, לפי זה לצד שהיו המימות כולם מעורבים כדרך שהיה האור והחשך מעורבים זעיר שם זעיר שם, כאומרו ויבדל א' בין האור וגו', כמו כן בין מים העליונים פירוש המעולים, והם הזכרים היו מעורבים עם מים התחתונים במדרגה, והן עתה אמר ה' שהרקיע יבדיל ב' הבדלות, הא' שיברר זה מזה כפי מה שהטביע הקב"ה בו שיברר זה מזה, והב' שיהיו מובדלים תמיד באמצעותו שהוא יפסיק בין שניהם... (בראשית א ז)

הגר"א:

בפסוק ראו עתה כי אני אני הוא וגו', ויש לומר דהענין הוא על פי מה דאיתא בספר מגלה עמוקות, שיש תתקנ"ה רקיעים, ובתת"ק רקיעים נמצאים שם מלאכים גבוהים מעל גבוהים לבד מן נ"ה רקיעים העליונים ששם אין רשות לשום מלאך, והם בלתי לה' לבדו, וסימנך ה"ן לה' אלקיך וגו', והנה משה רבינו ע"ה בקע בתפלתו כל הרקיעים, ובמה בקע אותם, בהפסוקים של משנה תורה, כי במשנה תורה יש תתקנ"ה פסוקים, והנה מתחילת הספר עד הפסוק "ראו עתה" תת"ק פסוקים, ומפסוק ראו עתה עד סיום התורה יש נ"ה פסוקים, ולכן כאשר בקע משה רבינו ע"ה תת"ק רקיעים על ידי התת"ק פסוקים הנ"ל אז ראה גם מלאכים שרפים ואופנים, אבל כשהגיע לפסוק זה ופתח הרקיע הראשון מן הנ"ה רקיעים העליונים ששם לא נמצא שום מלאך, על כן אמר משה רבינו ע"ה "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי". (קול אליהו האזינו)

הכתב והקבלה:

לרקיע שמים - לדעת הגר"א אין זה מה שכתוב ביום ראשון ברא את השמים, כי יש שמים ושמי שמים, כי שבעה רקיעים נחלקים לשנים, חמש בפני עצמן ושנים בפני עצמן, וחמשה רקיעים העליונים הם נבראו ביום ראשון, ועליהם אמר ברא את השמים, ואלה נקראו שמי שמים, ורקיע התחתון שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות נברא ביום שני, ועליהם אמר יהי רקיע, ונקרא גם כן שמים, כל הרקיעים יחד נקראו שמים והוא שם הכולל, וכל אחד לבדו יש לו שם פרטי... והרקיע התחתון הנקרא רקיע שמים זהו הנברא מאש וממים ועל ידי רקיע שמים נגנז האור הנברא ביום ראשון, כי כאשר נשתטח רקיע השמים נשאר האור למעלה, לכן בא מאמרו ית' "יהי מאורות ברקיע השמים", שיתהוו גופים מוכנים לקבל אור השמש הגנוז למעלה הם מורידים האור לנו... (בראשית א ח)

מלבי"ם:

יהי רקיע - במהות הרקיע הזה נבוכו בו המפרשים, ומהר"י אברבנאל הביא חמש שיטות... וכל אלה הדעות נבנו על קורי עכביש שארגו הראשונים שיש גלגלים במציאות, אבל בימינו התברר היטב שכל צבאות השמים שטים באויר ספירי זך ודק מאד הנקרא איתר ואין גלגל במציאות, וכמו שכבר השקיפו על זה חכמי ישראל, ורשב"י במדרש אמר שהכוכבים שטים באויר... ועל כן האמת יורה דרכו שהעקר הוא שהרקיע הזה הוא אשר קראוהו חכמי הטבע בשם עיגול הנשימה (אטמוספירה) ששם יתילד הגשם והמטר והשלג ושם רעם גבורותיו וברק נוראותיו. וזה לא כפירוש המורה ואתו צבא רב הנמשכים בשטה זו שהרקיע הוא האויר הסמוך אל הארץ עד מקום העבים ומים העליונים הם המים אשר בעבים, והרי"א השיג עליו.

ואקדים לך חמש הקדמות. א', פעל רקע בא על הרדוד והמקום שמרדדים איזה דבר לפרוש אותו או לצפותו על דבר אחר. וכאשר נשא עינינו אל השמים ביום הגשם נראה שהשמים התקדרו עבים ועננים והם כמחיצה דקה מבדלת בין השמים והארץ. מחיצה זו שם ה' וקבע במקום ההוא ביום השני שלשם יתקבצו העבים ויהיו כפרוכת מבדיל בין מעל ותחת, ונקרא בצדק בשם רקיע סתם. ועל זה אמר "ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים", שהעוף יעופף בין הארץ ובין הרקיע. ומבואר כי יש מחיצה בין כל עולם ועולם והוא רקיע של אותו עולם... והמאורות שנתנו ברקיע השמים בארו חז"ל שנתנו ברקיע השני, שהוא המחיצה שבעולם הכוכבים, ואמרו שאם היו נתונים ברקיע הראשון שהוא קרוב לארץ היו שורפים כל העולם...

ב', הד' יסודות הם בערוב תמידי זה עם זה ופועלים ומתפעלים זה מזה, ביחוד יסוד האויר והמים... וכבר חשבו חכמי הטבע והסכימו שהמים העולים לרום והתלויים במקום הסגריר הם רבים כמו המים אשר בימים.

ג', גם למעלה ממקום הסגריר הגם שהאויר שם דק מאד עד שלא יוכלו האדים להנשא על כנפיו ולא יוכל שום בעל חי לשאוף שם רוח חיים, עד שלכן נקרא בשם שמים כי אינו ראוי עוד למשכן בני אדם ולגבולם, בכל זאת גם שם אין ריקות נמצא, כי גם שם ימצא ערוב היסודות... העידו לנו שגם שם נמצא חלקי מים דקים מאד כפי דקות האויר שם, ובחפץ ה' ירדו גם משם גשמי ברכה וירדו על העננים התחתונים להריק עליהם ברכה...

לדעתי שם רקיע הונח על מקום העבים והסגריר, שעד שם יעלו מים האידיים ושם ינוחו ויתהפכו למים פשוטים שהוא הגשם, ובאשר אז עלו המים האדיים למעלה הרבה מעיגול הנשימה, אז על ידי האור שנברא תחלה בהתהפכו ניצוצי האור המכים על התהום ששם היה תערובת מים בעפר כמו שכתב וחושך על פני תהום, ונעשה טבע הרקיע, ואמר שיהיה הרקיע בתוך המים, כי אז היו המים המעורבים באויר עולים למעלה מן הרקיע והרקיע נעשה באמצעותם, והרקיע הזה הבדיל בין מים שעליו ובין המים שתחתיו, שעל זה אמר "ויהי מבדיל בין מים למים"... 

ואמר רב שכן מטעם זה אמר יהי רקיע, כי התהוות הרקיע התחיל תיכף ביום הראשון, כאשר נברא האור, שתיכף התחילו ניצוצי האור להכות על התהום ולחזור באור חוזר עד מקום הרקיע, רק שלא נגמר מעשה הרקיע להיות קבוע עד יום השני שהתחמם האויר התחתון בשעור מספיק. ור' יהודה בר' סימון דייק שם רקיע שמורה על מחיצה דקה, שביום השני נקבע כמחיצה פרושה עד שראוי להקרא בשם רקיע. ור' חנינא אמר יצאה האש שלמעלה ולחכה פני רקיע, ר' חנינא מפרש מה שנעשה בגמר מעשה הרקיע, שאז קנו המים העליונים טבע אחרת, וזה היה על ידי אש... (בראשית א ו, וראה שם עוד)

ויקרא אלקים לרקיע שמים - משם מתחיל גבול השמים שאינו עוד גבול ברואי הארץ שאינו יכול להתקיים שם... (שם שם ח)

רקיע - הוא המסך שבין עולם לעולם ומעליו השמים לעולם שמתחתיו. (יחזקאל א כב)

ברקיע עוזו - ההנהגה הסדורה על ידי הרקיע והגלגלים, ועל שני אלו אמר "בגבורותיו". (תהלים קנ ב)

רש"ר הירש:

מגיד הרקיע - השמים הארצי שממנו מושפעים לארץ תנאי הקיום, אור חום גשם וכו', הרקיע שבו מתרחשת הויה תמיד מגיד - ממחיש לאדם את פועל ה' התמידי. (תהלים יט ב)

הללו א-ל בקדשו - כפי שמתגלה בבית המקדש, הללוהו ברקיע עוזו - וכפי שמתגלה בחוק העולם הפיסי, מתוך שניהם נובעים כוחות החיים לאנושות ולטבע, לכן נקרא כן רקיע, השמים המשפיעים לארץ ולאדם. (שם קנ ב)

מכתב מאליהו:

שבעה הרקיעים הם שבע מחיצות רוחניות זו למעלה מזו, אשר אותן צריך האדם לעבור בעלייתו הרוחנית בעבודת ה'. דבר זה למדנו מדברי הגר"א ז"ל בפירושו על יעלה ויבא, מבואר שם ששמונה לשונות הגשה והתקרבות הנזכרים ביעלה ויבא הם כנגד שבעה רקיעים אשר בחטאינו עלתה השכינה למעלה מהם, ועל תפלתנו לחדור דרך כולם עד למעלה...

איתא בגמרא (חגיגה י"ב): "אמר רב יהודה שני רקיעים הן, שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים. ריש לקיש אמר שבעה הן, ואלו הן וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון ערבות".

וכך ביאר הגר"א את שבעת הרקיעים, והקבלת הלשונות של הבקשה לקבלת תפלתנו שביעלה ויבא אליהם:

וילון - הוא המחיצה הראשונה המבדילה בינינו לבין השי"ת, וכתב שם הגר"א: "ואנחנו מתחננים לפני השי"ת שיעלה תפלתנו למסך הראשון הנקרא וילון, המבדיל בינינו ובין אבינו שבשמים וזהו יעלה". פירוש שהעליה הראשונה היא שנשתוקק לעלות, ובלי זה אין התחלה.

רקיע - ביאר הגר"א שזהו המבדיל בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים וכו', ושם מתיבתא דרקיע... והיא המבדלת בין גוף לנפש, ואחר הפרידה תשוב שם הנפש וכו'. פירוש, שהעליה השניה היא בסילוק הגופניות החוצצת, בהשיבנו אל לבנו שאין כל עניני הגוף אלא כלים לעבודת ה'. בזה נכנס לכלל עובדי ה' שעל ידי כל מעשיהם מתגלה כבוד ה'. וזהו גדר "ויבא".

שחקים - ביאר הגר"א "כי שם שוחקים מן לצדיקים שנהנים מזיו השכינה, והוא מכונה בשם מן, לפי שכל אחד משיג לפי שכלו ועמלו... פירוש שעל ידי עמל העבודה משיגים כל מיני טעמים של גילוי, כל אחד לפי דרגת עמלו. "והרשעים נשחקים לאפר", פירושו, שיסורי העמל, אף שמגלים לצדיקים מסתירים ומאבדים לרשעים, כי הם שונאים את העמל והיסורים... והוא בחינת "ויגיע".

מעון - ביאר הגר"א, שנאמר השקיפה ממעון קדשך וגו', כי אין להקב"ה מעון מיוחד, כי מלא כל הארץ כבודו, רק ממקום שמברך עם נחלתו שם מעונו וקורת רוחו ית'... כשאדם עמל בעבודתו, כמדת עמלו כך הנאתו, כי האדם נהנה מכל דבר אשר משקיע בו מעצמיותו, וזה ענין "לפום צערא אגרא". זוהי מדה עילאית מאד, אבל מכל מקום עדיין אינה זכה לגמרי, כי הוא נהנה במה שהשקיע מעצמו בעמלו. יש מדה למעלה מזו, והוא כשאדם זוכה לראות בחינת "עבודה צורך גבוה". אז כוונת מעשיו לא לשם עצמו כלל, אלא לשם הקלת צער השכינה, שמצטערת על שאינה יכולה להשפיע עלינו כי מעשינו מעכבים... והוא גדר עליה לרגל, גדר "ויראה".

זבול - ביאר הגר"א, וכנגד מה שאומרים בתפלת שמונה עשרה ואשי ישראל וכו' תקבל ברצון, קבעו לומר ביעלה ויבא מלת וירצה, פירוש שירצה בקרבנותינו, ובזמן הזה במסירות נפשנו לעבודתו ית'... ואחר החורבן אמר ליה הקב"ה לא תקריב לי דמות קרבן שור וכבש ועז וכו', כי אם נפשות הצדיקים ותינוקות שלא חטאו. פירוש הדברים, טהרת הכוונה בהתמסרות לעבודה שהיתה מצויה בזמן הבית, אינה נמצאת עכשיו אלא בנשמות הצדיקים ובתינוקות שלא חטאו. ענין "וירצה", שתפלתנו תקובל ברצון, תלוי במדת רצוננו למסירת נפש בטהרה. זו היא המדרגה החמישית בגילוי, ריבוי התלהבות ותשוקה למסירות נפש בעבודתו יתברך.

מכון - כנגד "וישמע", ביאר הגר"א כמו שכתוב "ואתה תשמע מן השמים מכון שבתך", כי השמיעה והקבלה הנכונה אי אפשר כי אם במכון שבתו. מכון פירושו קביעות, כערך קביעותנו ברוחניות כך כח שמיעתנו וקבלתנו, וכמדת שמיעתנו כך נשמעת תפלתנו, בבחינת "ה' צלך", כידוע. הרי כאן המדרגה הששית, השמיעה הבאה מקביעות ברוחניות וישוב הדעת.

ערבות - למעלה מכל אלה הוא הרקיע הנקרא ערבות, ושם אוצר הנשמות, וגדרו דבקות גמורה בשורש הוויתנו, בחינת "לשמה", והוא כנגד ויפקד ויזכר... כלומר דרגתנו ברוחניות נקבעת רק על ידי מעשינו, ורשמי המעשים נקבעים בתוך הנשמה, ובזה נבחנים לאור האמת המוחלטת של הלשמה הטהור, וזו היא הזכירה והפקידה שלהם.

אמרו רז"ל במסכת חגיגה י"ג: "והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע"... הרי גם כאן נתגלה לנו היסוד שמבואר לעיל, שהרקיעים הם דרגות בעליה רוחנית, מאות בשנים דרושות לאדם הרוצה לעלות ממדרגה אחת לשניה בכחות עצמו, כי יכולת האדם כשהוא לעצמו קטנה היא מאד. ואפילו אם יעמול כל ימי חייו בלי לסגת אחור אף פעם אחת, לא יגיע אף למדרגה אחת קטנה שברוחניות, אם עובד הוא בכחות עצמו, בלי סיוע מלעילא. חמש מאות שנה של עבודה בלתי פוסקת נדרשות כדי להגיע אפילו למדרגה הראשונה וכן לכל מדרגה ומדרגה שלאחריה. אולם אין דורשים מן האדם כי אם פתחו של מחט, והסייעתא דשמיא משלימה את הכל... (חלק ג עמוד קי והלאה)