רשע וטוב לו

ראה גם: עונש, צדיק ורע לו, שכר)

 

צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד. נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם... (ירמיה יב א)

טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו. כלה בחכה העלה יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו, על כן ישמח ויגיל. על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו, כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה, העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גוים ולא יחמול. (חבקוק א יג)

אמרתם שוא עבוד אלקים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צב-אות, ועתה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו. (מלאכי ג יד)

מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. (תהלים צב ו)

מדוע רשעים יחיו, עתקו גם גברו חיל. זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעינים. בתיהם שלום מפחד, ולא שבט א-לוה עליהם. שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא תשכל. ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון. ישאו בתוף וכנור, וישמחו לקול עוגב. יבלו בטוב ימיהם, וברגע שאול יחתו. ויאמרו לא-ל סור ממנו, ודעת דרכיך לא חפצנו. מה ש-די כי נעבדנו, ומה נועיל כי נפגע בו. הן לא בידם טובם, עצת רשעים רחקה מני. כמה נר רשעים ידעך, ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו. יהיו כתבן לפני רוח, וכמוץ גנבתו סופה... (איוב כא ז)

מדוע מש-די לא נצפנו עתים, ויודעיו לא חזו ימיו. גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו... (שם כד א, וראה שם עוד)

את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו, ויש רשע מאריך ברעתו. (קהלת ז טו)

אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו, כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלקים אשר ייראו מלפניו, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל, אשר איננו ירא מלפני אלקים. יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל. (שם ח יא)

זהר:

ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, כשמגיע להם מצוה אחת שהוא מעשה הצדיקים, וזוכים בה ועושים אותה, כמו שהיה לסטים רוצח (יהודי), נמצא בהרים עם לסטים עובדי ע"ז, וכשיהודי היה עובר שם היה מציל אותו ושומר אותו מהם, והיה ר' עקיבא קורא עליו יש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים.

וכמו אותו רשע שהיה שכנו של ר' חייא, שלילה אחד פגש באשה שהיתה הולכת לבית בתה, רצה לאנוס אותה, אמרה לו בבקשה ממך, תכבד את אדונך ואל תחטא עמי, עזבה ולא חטא בה, הוה אומר ויש רשעים וגו', שגם זה הבל, דהיינו כמו שהבל ההוא מתחזק אצל הצדיקים שמגיע אליהם מעשה הרשעים, ואינם חוטאים, אף כן מתחזק אצל הרשעים שמגיע אליהם מעשים של צדיקים ועושים אותם.

שלמדנו, עשה הקב"ה צדיקים ורשעים בעולם, וכמו שהוא מתכבד בעולם במעשה הצדיקים כן הוא מתכבד ברשעים כשעושים מעשה טוב בעולם, כמו שאמר את הכל עשה יפה בעתו וגו', אוי לרשע, כשעושה רעה לעצמו ומתחזק בחטאיו, כמו שאמר אוי לרשע רע וגו'...

ויש רשע מאריך ברעתו זהו סמאל, שמאריך השקט והשלוה לאדום, במה עושה זה, ברעתו, על ידי רעה אשתו, (כי הוא רע ואשתו נקראת רעה). שהיא נחש חזק, כי אינם מקבלים שקט ושלוה, אלא משום (שסמאל נתדבק) בנוקבא ההיא, (והנוקבא שלו משפיע להם) זה, כעין זה הוא משפיע לשאר המלכים, (שישראל אצלם בגלות), עד שהקב"ה יקים מעפר אותה סוכת דוד הנופלת... (שמות קעא)

רשע וטוב לו, (שהוא התורה הנקראת טוב, אם כן) למה נקרא רשע, משום שהוא עלה להיות ראש ביצר הרע שלו, והטוב הוא תחת רשותו, כעבד תחת רבו, ואף על פי שרשע הוא מכתיר את הצדיק, וצדיק גמור יכול להענישו, גם ענוש לצדיק לא טוב, כי משם טוב ההוא שהוא תחת רגליו של הרשע, אין להענישו, אולי יחזור בתשובה ויתגבר על יצרו, (והיצר הרע) יהיה עפר תחת רגליו.

שמצד הרשע וטוב לו השכינה שוכבת, (כמו שאמר) ותגל מרגלותיו ותשכב. זה הוא, ושפחה כי תירש גבירתה, שפחה היא נקבה דיצר הרע, יצר הרע הוא זכר, בשבילו נאמר וכבודי לאחר לא אתן, והזר הקרב יומת, (כי יצר הרע נקרא אחר ונקרא זר).

ומצד הצדיק ורע לו, השכינה היא עטרה על ראש האדם, והשפחה היצר הרע נכנעת תחת גבירתה, ומצד הצדיק הגמור, אין זר ואין יצר הרע. ומצד הרשע הגמור, אין לו חלק בשכינה, כי אין חלק לאדם בשכינה אלא מצד הטוב... (משפטים תלט, ועיין שם עוד)

עוד סוד אחר יש בזה, על מה שהקב"ה מאריך אפו לרשעים בעולם הזה. משום שעולם הזה הוא חלק הסטרא אחרא, ועולם הבא הוא חלק הקדושה, והוא חלק הצדיקים שיהיו בו הצדיקים האלו בעטרה של כבוד אדונם. וב' צדדים אלו עומדים זה מול זה, (עולם הבא) צד הקדושה, זה (עולם הזה) צד האחר של הטומאה. זה עומד לצדיקים וזה עומד לרשעים. והכל זה כנגד זה, אשרי הם הצדיקים שאין להם חלק בעולם הזה אלא בעולם הבא. (פקודי סד)

ומי שהוא צדיק ורע לו, דהיינו זה שהוא מעץ הדעת טוב ורע, כיון שרע נמצא עמו, אין צדיק אשר לא יחטא ברע הזה, מאחר שנמצא עמו. רשע וטוב לו, הוא שנתגבר היצר הרע על יצר הטוב שלו, ועל זה אמרו וטוב לו, שהטוב הוא תחת רשותו (של הרשע), ומשום שהרע שולט על הטוב הוא רשע, כי מי שנתגבר לוקח השם, (אם מתגבר הטוב על הרע נקרא צדיק ורע לו, שהרע הוא תחת רשותו, ואם הרע מתגבר על הטוב נקרא רשע וטוב לו, שהטוב תחת רשותו). רשע ורע לו הוא אל אחר, שהוא סמאל, ורע לו, היינו סם המות שלו, שהוא עבודת כו"ם, (שכתוב עליו) תמותת רשע רעה, ומשום זה (אשה) אנוסה אינה אלא אם כן יש בנשמה ההיא עירוב של טוב ורע. (תצא יג)

וכמו כן רשע וטוב לו, כי אולי היה פעם אחרת (בעולם), ומת בלא בנים, והיה צדיק שאינו גמור, ועתה משלמים לו מזכיותיו בעולם הזה, וזה הוא כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם (ורשעים יכשלו בם). (זהר חדש תצא יט)

תלמוד בבלי:

...אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו. אמר לו, משה, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע... אלא הכי קאמר... רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור, ופליגא דר' מאיר, דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר וחנותי את אשר אחון אך על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון. (ברכות ז א)

פרקי דר' אליעזר:

בפרוח רשעים כמו עשב, בזמן שאתה רואה רשעים שרבו כמו עשב לכסות את פני הארץ והציצו כל הרשעים שהם ומעשיהם און רע לימות המשיח, והרשעים שרבו כמו עשב לא הרבן הקב"ה אלא לאבדן מן העולם הזה ומן העולם הבא, להשמדם עדי עד, ואתה מרום לעולם ה'... (פרק יט)

אמונות ודעות:

ואומר עוד אבל שלות הכופרים בעולם הזה וההארכה להם הרי היא על ששה סוגים. מהן מי שיודע לפני ה' שעתיד לשוב, והרי הוא מאריך לו כדי שישוב, כמו שמצאנוהו האריך למנשה עשרים ושתים שנה עד ששב שלשים ושלש שנים, ואף על פי שלא היתה תשובתו שלמה. ומהן מי שהאריך לו כדי להוציא ממנו בן צדיק, כמו שהאריך לאחז ויצא ממנו חזקיהו, והאריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו. ומהם מי שמאריך לו כדי לשלם לו מעט הזכיות שעשה לפניו, וכמו שבארנו. ומהם מי שמאריך לו כדי להנקם בו מבני אדם מושחתים יותר ממנו, כאמרו על אשור "בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז" (ישעיה י'). ומהם מי שמאריך לו לבקשת צדיק לדבר שיש לו בו תועלת, כאמרו ללוט "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה" (בראשית י"ט). ומהם מי שמאריך לו כדי לחזק עליו את העונש, כמו שהציל את פרעה מעשר מכות וטבעו בים, כאמרו "וניער פרעה וחילו בים סוף" (תהלים קל"ו). ועל אופנים אלו בקש ירמיה מלפני ה' על אותם האנשים המורדים להודיעו על איזה אופן הוא מאריך להם לא על דרך ההתפלאות על כך, באמרו "מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד" (ירמיה י"ב). והודיעו שהוא לפי האופן האחרון, להענישם עונש כבד, כאומרו בפסוק שאחריו, "עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת יושבי בה" (שם)... (מאמר ה פרק ג)

חובת הלבבות:

אבל טובות הא-ל יתברך על הרשע יש שתהיה בעבור טובה שקדמה לו יגמלהו האלקים עליה בעולם הזה, כמו שאמר (דברים ז') "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", ותרגמו בו הראשונים ומשלם לשנאוהי זכוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון. ויש שתהיה על דרך הפקדון אצלו עד שיתן לו הא-ל יתברך בן צדיק יהיה ראוי לה, כמו שאמר (איוב י"ז) "יכין וצדיק ילבש", ואמר (קהלת ב') "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים". ואפשר שתהיה הסיבה הגדולה שבסיבות מותו ורעתו, כמו שכתוב (שם ה') "עושר שמור לבעליו לרעתו". ואפשר שתהיה להאריך הבורא יתעלה לו עד שישוב ויהיה ראוי לה, כמו שידעת מענין מנשה. ויש שתהיה לחסד שקדם אביו והיה ראוי להטיב לבנו בעבורו, כמו שאמר ליהוא בן נמשי (מ"ב י') "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל", ואמר (משלי כ') "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו". ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית והמצפונים הרעים כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הבורא וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם, ויתברר הנבר לאלקים ויראה הנאמן בעבודתו בסבלו עת ששולטין בו ומביישין אותו ויקבל שכר מהבורא יתעלה על זה, כמו שידעת מענין אליהו עם איזבל וירמיהו עם מלכי דורו. (שער ד הבטחון, פרק ג)

תרגום יונתן:

ומשלם לשונאיו - ומשלים לסנאו אגר עובדיהון טביא בעלמא הדין מן בגלל למשציא יתהון בעלמא דאתי ולא משהי לסנאוי אלא עד דהינון בחיין בעדיין בעלמא הדין משלם להון גומליהון. (דברים ז י)

על שגיונות - כד אתגלי ליה על ארכא דיהב לרשיעיא דאם יתובון לאורייתא בלבב שלים ישתביק להון ויהון כל חוביהן... הא כשלותא. (חבקוק ג א)

רמב"ן:

...והמדה הזאת אשר הזכיר אמת לעולם, אף על פי שיש רשע מאריך ברעתו לא יהיה לו כן רק מפני המדה הזאת הנזכרת, שהוא שומר החסד, והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו, אם כן אין במדותיו של הקב"ה אלא שתי מדות הללו, משלם טובה תחת טובה, ומשלם רעה תחת רעה. ויתכן כי שונאים המוחלטים מכחישים באלקותו ואין להם זכות כלל, וכמו שאמרו אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפים לרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או עשו מצות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה, או שמא יצאו מהן צדיקים, שכך מצינו שהאריך אפים לאחז ויצא ממנו חזקיהו... וכל אלו אינם בכלל שונאיו. ויש במלת "אל פניו" סוד ברשע וטוב לו. (דברים ז י)

...והנה נעשה הקושיא הגדולה של איוב ברשע וטוב לו ראיה שחמלת ה' על ברואיו, וכי איננו מואס יגיע כפיו וכל שכן שלא ירע לטובים. והקושיא בצדיק ורע לו אינה מתפרסמת, ונראה כי כל הנספה נאמר לו חייב היית בכך... ועל כן תראה מן המענה והלאה כי יפליגו בחבירים באבדן הרשעים והכרת זרעם, כי היא הקושיא המתפרסמת עליהם ועל הנביאים כולם כירמיהו, כי כולם ברשע וטוב לו יתמהו, מדוע דרך רשעים צלחה. וחבקוק יצרף לזה צדיק ורע לו... (איוב יא ב)

שמעו שמוע מלתי - המענה הזה יפליג בו איוב לדבר על הרשעים, כי יש מהם שטוב להם בעולם הזה בעושר ונכסים וכבוד ובבנים ושלוה, וילעג על חביריו במה שאמרו לו שזרעם נכרת אחריהם, יכוון בזה להסתיר דבריהם בראיות מוכרחות, וכבר דבר עם שלשתן בטענת צדקת נפשו ולא הודו כמו שכתבתי, כי רעת הצדיקים אינה קושיא מתפרסמת, כי כל אובד יאמרו לו חטאת ומרדת... והענין עתה כאשר הלאו את איוב בנסתרות להרשיעו ולהכרית זרע הרשע לאורך ימים, יענה אותם ויאמר, הנה בעיני ראיתי רשעים מצליחים וצאצאיהם ובתיהם בחייהם בשלוה, וכי תאמרו שיכרת זרעם אחרי מאות השנים, מה יזיק להם ומה צער יהיה להם בכך, והנה על כרחכם המשפט מעוקל, ועל כן אין להאמין לדבריהם שיכרת זרע הרשעים בחטאתם, וגם בראותכם צדיק אובד כמוני היום אל תרשיעוני, כי המשפט לא לאלקים כי אם למקרים. (שם כא ב)

וכבר פירשתי כי אליהוא הודיעו ענין צדיק ורע לו, כי היא תלונת איוב, והוא החמס הנעשה לבני אדם כפי דעתו, ולא פירש לו ברשע וטוב לו דבר, כי איננו עשק, ואיוב יוכל ללמוד ממנו המדה, כי מטעם צדיק ורע לו ידעהו, ואולי ינהג עמו במדת החסד. והנה הא-ל יגיד לו במענהו דבר רשע וטוב לו להשלים לו הידיעה. (שם לח א)

...וכן יעשה איוב יקשה ברשע וטוב לו ויקשה בהוא עצמו שרע לו... וכן שלמה אמר מתחלה שראה לפעמים המשפט מעוקל, זה שאמר "את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו" (קהלת ז' ט"ו), יאמר אף על פי שימיו קצרים כהבל ראה זה בימיו. ואמר "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע", (שם ח' י"א), יאמר כי מפני שאין דבר העונות והרעות משתלם מהרה על כן יטעו לבות בני אדם לומר לית דין ולית דיין, ואמר "אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו", זו קושית רשע וטוב לו. ותירץ אותה מתחלה, שאינה אלא אריכות, "כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלקים שייראו מלפניו, טוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים" (שם ח' י"ב). יאמר שזה וזה אריכות, צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה, ורשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין, ואלו דברי אסף וטענותיהם של חברי איוב. אבל שלמה חזר ופירשה, "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים וגו' אמרתי שגם זה הבל" (קהלת ח' י"ד), יאמר שיש צדיקים אובדים לגמרי שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, ולא תרץ שלמה בזה אלא שכתב "אמרתי שגם זה הבל", והכונה לומר אמרתי שגם זה מגלגול הסבות שחוזרות ליסודם מהר. ואמר עוד על זה, "וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר תחת השמש אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם יאמר החכם לדעת לא ימצא" (שם שם י"ז), שלא ימצא במעשה ולא ימצא גם בחכמה. השלים ענינו בכאן כי הוא חשב שלא ימצא האדם הטעם בחכמתו, כי יש בדבר סוד נעלם מבני אדם, וכן השלים איוב טענותיו, "והחכמה מאין תמצא" (איוב כ"ח י"ב)... (דרשה על קהלת)

רד"ק:

בחנת לבי - שהוא אתך לא כלבם הרחוק ממך, אם כן למה הם בטובה ואני ברעה. (ירמיה יב ב)

איש בער - נמשך לקודם או לאחריו, בער לא ידע מדוע יפרחו רשעים, אבל החכם ידע שהוא כדי להכחידם עדי עד. (תהלים צב ז)

מורה נבוכים:

וכבר זכרו הנביאים שראיית הסכלים על העדר ידיעת השם בפעולותינו הוא אמנם ראותם אנשי הרשע בטובה ונחת ושלוה, ושזה מביא הצדיק החסיד לחשוב כי כונו אל הטוב, ומה שסובל בעבורו מן הצער להתקומם זולתו לו אינו מועיל. ואחר כן זכר הנביא ע"ה שמחשבתו שוטטה בזה עד שהתבאר לו שהדברים אין לעיין ולהשתכל בהם רק בסופם לא בתחלתם, וזהו ספור בסדר אלו הענינים כלם, אמר ואמרו "איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון", הנה רשעים ושלוי עולם השיגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי, וסוף הדבר ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני, עד אבא אל מקדשי א-ל אבינה לאחריתם... וכבר ביאר דוד פרסום זה הדעת בזמנו ומה שחייב והביא בני האדם לחטא ולעשוק קצתם את קצתם, והתחיל לטעון לבטל זה הדעת ולהגיד שהוא יתעלה יודע כל זה, אמר "אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו ויאמרו לא יראה י-ה ולא יבין אלקי יעקב. בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו, הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט" וגו'... (חלק ג פרק יט, וראה עוד אלקים-ידיעה)

ספר חסידים:

אם תראה רשעים שמקילים את אביהם ואת אמם ומצליחים דע כי לרעתם, כדי שיהא עונם גדול, וכן יש רשעים כשעושים עולה מרויחים ומצליחים וכשעושים ביושר לא יצליחו כדי שיהא עונם גדול, לכן שעה משחקת להם כדי שיפרע מהם לבסוף בגיהנם, או מאשר יהיו נפרעים, וזהו שאמר דוד (תהלים ד' ח') "נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו", מה למכעיסים שראוים לפורעניות כך שלוים ושקטים, כל שכן לצדיקים לעתיד לבא. (שמב)

רבינו בחיי:

...וכשם שיסורי הצדיקים הם לטובתו, כך שלות הרשע והצלחתו לרעתו, שאין לך רשע גמור שאין בידו קצת מצות והשי"ת רוצה לגמור עליהם ולשלם לו שכרו בזמן הפחות, והוא העולם הזה, בדבר הגרוע, והוא הגוף, כדי להאבידו מן העולם הבא, הוא שאמר הכתוב "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז' י'), והוא שדרשו רז"ל "שאת פני רשע לא טוב", מה שנושאין לו פנים בעולם הזה לא טוב לו לעולם הבא... (כד הקמח כפורים א')

...והנה השאלה הזאת היא שאלת הנביא ירמיה (ירמיה י"ב) "מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד". שאל מאת הקב"ה אם שלות הרשעים היא גמול לחסד שעשו כבר בעולם הזה או הוא כדי לכפול ענשם ולהרבות להן יסורין, והקב"ה השיבו שאין שלות הרשעים והצלחתם כי אם להוסיף עונש על ענשם, וכענין שאמר דוד (תהלים ס"ט) "תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך", וכן בכאן היתה תשובת הקב"ה למשה, "עתה תראה אשר אעשה", יאמר היסורין האלה לישראל אינן אלא לכפול שכר על שכרם, זהו עתה תראה, וההצלחה והשלוה לפרעה אינו אלא לכפול עונש על ענשם, זה שאמר "אשר אעשה לפרעה"... (שמות ה כב)

מאירי:

אין חרצובות - רשעים מתים בשלוה בלא יסורים אף על פי שבחייהם בריאים אולם. (תהלים עג ד)

ספר העקרים:

בהכרת תלונות רשע וטוב לו, ונאמר שהטוב יגיע לרשע מארבע סבות, אף אם נודה שמי שנשפוט בו שהוא רשע יהי כן רשע באמת, ומי שנחשוב שהוא צדיק יהיה צדיק באמת. האחד שכבר יגיע אל הרשע טובות מצד ההשגחה הכוללת, כאלו תאמר מצד כללות האומה שנגזר עליה שתשב בשלוה ובהשקט ויעמדו אנשיה בהצלחה... והשנית שכבר יבואו אל הרשע טובות מצד ההשגחה האישית, וזה כדי לגמלו טוב על איזה זכות שיש לו או איזה מצוה עשה, שלפי שהקב"ה צדיק וישר אינו מקפח שכר כל בריה, ולזה ראוי שישלם לרשע שכר הזכיות שעשה כדי לטרדו משכר הנפש ונעימותה...

והשלישית שכבר יגיעו טובות אל הרשעים בסבת ההשגחה על האחרים אם על הטובים ואם על הרשעים, על הטובים כמו שהצליחו נכסי לבן בעבור יעקב, ונתברך בית המצרי בגלל יוסף, ונצל לוט בזכות אברהם, ולא די שנצל לוט אלא גם יושבי צוער נצולו בעבור לוט שנצל בזכות אברהם. ועל הדרך הזה כבר יצליחו הבנים אף אם יהיו רשעים בזכות האבות, אמר משה "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך", וכן יצליחו האבות בעבור הבנים על דרך "יכין וצדיק ילבש" (איוב כ"ז)... שפעמים יגיע הרשע לאסוף הון ויצליח הרבה כדי שיפול לפני בנו, וכן יאריך הרשע ימים כדי שיצא ממנו בן צדיק... ואם מצד ההשגחה על אחרים שהם רשעים כדי להפרע מהם עד שכבר יצליחו רשעים אחרים שהם כמותם להיותם כלי זעמו של השי"ת, כמו שנתן הצלחה לנבוכדנצר הרשע ולסנחריב ולטיטוס לקחת נקמתו מרשעי ישראל ומאומות אחרות על ידם...

והרביעית הוא שכבר יגיעו טובות אל הרשעים אם בעבור עצמם ואם בעבור הצדיקים, בעבור עצמם שפעמים שהשם משפיע להם טובה כדי לחזק את לבם שלא ישובו בתשובה לפניו שמרו ועצבו את רוח קדשו והפליגו בעול, ועל דרך זה מה שאמרו רז"ל שהקב"ה מונע דרכי התשובה מן הרשעים. או בהפך זה שהשי"ת חפץ ומאריך להם כדי שישובו בתשובה. ואם בעבור הצדיקים, שבעבור הטובות המגיעות אל הרשע בהיותו מחזיק ברעתו יתרבה שכר הצדיקים העומדים בדור ההוא ורואין זה ועם כל זה מחזיקים בתומתם. וזה שאם היה העונש מגיע אל הרשע תכף שיעשה המעשה הרע לא היה ראוי להחזיק טובה לצדיקים העובדים השם מאהבה, לפי שהיה מקום לבעל הדין לחלוק ולומר שעבודתם את השם אינו מאהבה אלא מיראת העונש שרואים שמגיע לרשעים... (מאמר ד פרק יב)

והנראה לי בדברי אסף הוא שאסף סדר הספקות במזמור אך טוב לישראל (תהלים ע"ג) כדי לכתוב התירוץ. וכתב ההתר הן בצדיק ורע לו הן ברשע וטוב לו על דרך הסבה השניה שכתבנו... והמשיך אל זה לבאר הרע הנמשך מהצלחת אלו הרשעים, אומר לכן ישוב עמו הלום וגו', כלומר שכשעם בני ישראל רואים הצלחת הרשע על זה הדרך ישובו הלומים ומדוכאים לבותם ומי מלא ימצו למו, רוצה לומר שהם מוצצים רוח מעינות מן המים הרעים הללו מן האיש המלא, שבסבת זה מכחישים ההשגחה ואומרים איכה ידע א-ל וגו', הנה אני רואה אלה הרשעים והם שלוי עולם מרבים חיל, אם כן שוא עובד אלקים ולריק זכיתי לבבי ואני רוחץ תמיד בנקיון כפי מן העבירות, ועם כל זה אני נגוע כל היום וסובל יסורין דבר יום ביומו ותוכחתי לבקרים... וכשאחשוב לדעת מה זה ועל מה זה עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי א-ל לפי שהוא תחת כסא הכבוד והוא מתחלף המדרגות ואבינה באחרית אלה הרשעים אם יוכלו להיות נדבקים ונקשרים במקום הקדושה ההוא, ואני רואה שאי אפשר שידבקו בו, לפי שכל דבר יקרב אל דומהו ויברח מן ההפך, ובלי ספק שהרשעים לא יכולו להדבק במקום ההוא להיותו הפכי לטבע שיחליקו ממנו ויפלו בשאול תחתית... (שם פרק יד)

אור ה':

ולפי שידיעת ההפכים אחת תתאמת שלא יקרה ספק גם כן מצד הטוב המגיע לרשע מלבד הטוב המגיע אליו מצד האבות, גם כן אפשר בו שיגיע מצדדים מתחלפים אם שלפעמים יפעל הטוב ומצד הטוב ההוא לא יענש בעת ההיא להסיר מעליו הטוב הנכון לבא עליו מפאת הגרמים השמימיים, ואם שיהיה הטוב ההוא ממין הטוב שתכליתו רע, אם גשמי ואם נפשי כמו שיבא עליו טוב לתכלית רע גשמי או שיבא עליו הטוב מפאת הגרמים השמימיים וימשך מהטוב ההוא השתקע בתאוות ובחסרונות אשר מהצד ההוא לא היה עול בחק השי"ת והיושר להסיר מעליו הטוב ההוא. וכבר אפשר ברע המגיע לצדיק ובטוב המגיע לרשע שיגיע בדרך אחרת זולת הדרכים שקדמו, וזה שהשרש אצלנו בקבלה האמיתית היות העולם נדון אחר רובו, וזה אמנם מיוחד בייעודים הגשמיים, כי בגמול ובעונש הנפשי האמתי מדרגת כל אחד ידועה כמו שבא בגמרא שבת, באמרם מלמד שכל אחד עושה לו מדור לפי כבודו, ומהצד ההוא כבר יגיע טוב לרשע ורע לצדיק כשלא יהיה במדרגה שישתנה הסדור בשבילו ולא יהיה עול בחק היושר האלקי. וזה כי למה שהגמול והעונש הגשמיים הכוללים כבר יסודרו על הרוב מהגרמים השמימיים והיו הכוכבים שיתנו ההצלחות המדומות יתנו על הרוב תכונות טובות והמזיקים שיתנו הרעות יתנו על הרוב תכונות רעות, הנה כבר יעבור בחק היושר האלקי להיות נידונים אחר הרוב אחר שגמול והעונש האמיתי הוא הגמול והעונש הנפשי... (מאמר ב כלל ב פרק ד)

מהר"י יעבץ:

פני ה' - יתרץ ספק רשע וטוב לו, יאמר כי ההצלחות ההם בכעס וחמה הם כדי לטרדם מן העולם, כמו שכתוב (תהלים י"א) "ימטר על רשעים פחים", וכבר פירשתי... ולזה אמר אל יחרידוך טובות הרשעים, כי רעות גדולות הם, אז"ל אוי למי שהשעה משחקת לו, ואולי כי מזה הטעם הפסיק בזה הפסוק בין עיני ובין צעקו, לומר כי כמו שאת אשר יאהב ה' יוכיח, כן ישלם את שונאיו... (תהלים לד יז)

איך היו - יאמר מב' צדדים היו להם ההצלחות האבדון וההפסד, הא' הנזכר, שלא יתנו לבם לשוב אל ה', והב', כי כפי רוב הצלחתם תקשר נפשם בעניני העולם בקשר אמיץ, ומטרדתם בהם לא יזכרו לשוב אל ה', ובצאת נפשם מגופם תדאג דאגות עצומות על פרידתה מאלו הצלחות אשר בהם הורגלה... כי היא תחשוק הדברים ההם, אשר בהם התמידה, ולא תמצאם, כי שותפה וחומרה תחת הארץ מושבו, ובכן תחתור להשיב אל שרשה ואל מקומה, ולא תוכל כי לא נסתה ללכת בדרכי השכל והעבודה, נמצאת קרחה מכאן ומכאן... איך היו לשמה כרגע - כי לא תרד נפשם בהדרגה, רק בפתע פתאום יצאה מאור גדול לאפלה... (שם עג יח)

אברבנאל:

המשא - ...ותרעומותו לא על החורבן שהיו ראוין לכך, כי אם על רשע וטוב לו, ועל זה הודיעו מפלת נבוכדנצר. וזכרו המחברים שתלונת רשע וטוב לו קשה מצדיק ורע לו, כי זו יראו כולם, ובצדיק יחשבו אולי עשה רע בסתר. והתרעם שאם חטאה ירושלים ראוי שתהפך כרגע כסדום ולא שימשול בהם נבוכדנצר הרשע מהם. (חבקוק א א)

ספורנו:

וטעם רשע וטוב לו הוא לשתי סבות, האחד הוא זכות אבות, והשניה איזה זכות נמצא לרשע עצמו בלתי מגיע אל שיזכה בו לחיי עולם הבא, ומשלם לו בעולם הזה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. (דברים ז י)

מדרש שמואל:

וזה שאמר עשרה דורות מנה לנו הכתוב שהיו מאדם ועד נח, וכוונתו יתברך להודיע כמה ארך אפים לפניו, כי מאריך אפו עם הרשעים ואף אם ראית דרך רשעים צלחה אין הענין כי כל העושה רע טוב בעיני ה', אין זה כי אם אריכות אפים, ועשרה דורות שמאדם ועד נח יוכיחו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול ואבדם מן העולם... כי מה שלא אבד לראשונים היה אריכת אפים עד שנתמלאה סאתם ובאו עשרה דורות שהיו רשעים ומאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וכשבאו עשרה כנגד עשרה אז הביא עליהם את מי המבול. הרי שתירץ קושית רשע וטוב לו. (אבות ה ב)

רמח"ל:

אכן הרשעים הגמורים הם אותם שנתעצם בם בעוצם רוע מעשיהם עכירות כל כך גדול וחשך כל כך רב, עד שנשחתו בגופם ונפשם באמת, ושבו בלתי ראויים בשום פנים להדבק בו יתברך, והנה אפשר שימצאו בידם קצת מעשים טובים, אבל הם מעשים שבעלותם במאזני צדקו ית' אינם מכריעים את בעליהם לצד הטוב האמיתי כלל, לא מצד כמותם ולא מצד איכותם, כי הרי אלו היו מכריעים אותם לזה, כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב מוכן לטוב. אכן כדי שלא תהיה מדת הדין לוקה שישארו מעשים אלה בלי גמול, הוחק שינתן להם שכרם בעולם הזה כמו שכתבנו, ונמצא הזכות ההוא כלה ואינו מועיל להעצים בהם שום מעלה אמיתית. (דרך ה' חלק ב פרק ב ו)

והנה ישראל חטאו הרבה והיו חס ושלום חיבים כליה, מה עשה הקב"ה, לוה מס"מ הרשע, והיינו שרצה שיאריך לו הזמן וזקף עליו במלוה את החוב אם לא ישובו בתשובה חס ושלום יאבדם. וגם ההלואה זאת לא היתה בחנם אלא ברבית, כי כך היא ההנהגה עם הס"מ הרשע, והריבית היא כל השלוה והגדולה שנתנה לעוברי רצונו. והנה לכן צריך שלא יקנאו ישראל בהם או ללכת בדרכיהם, כי זאת להם תחת מה שהניח ס"מ הרשע קיום לעולם ולישראל ואורך הזמן עד שיחזרו בתשובה. והנה על זה כתיב "תחת עבד כי ימלוך", שהוא ס"מ שמתגאה בכחו ושרים הולכים כעבדים, שנעשו עבדים לפניו מפני ההלואה הזאת. והוא בחינת מט"ט בסוד ימי החול בגלות, והוא תמיד נעשה כנושה לדחוק בעבור חובו, וגורם ירידה וסיתום תמיד, ומכאן נמשכו הגזירות הרבות שהיו בעונותינו הרבים בימי הגלות... (אדיר במרום דף יב)

נדבר עתה על מה שאנחנו בו, שהוא מדת משפטו יתברך הישר והמתוקן... וכתיב (משלי כ"ט ד') "מלך במשפט יעמיד ארץ", והיינו שאינו טוב לעולם כלל מה שהקב"ה מניח לרשעים להתהולל ולהרים קרנם, והנה הצדיקים מדוכאים ושטנא נצח, ודאי אין זה טוב לעולם אלא רע, אבל הטוב הוא, אדרבא, שהקב"ה מניח לרשעים החבל ארוך שהם גוברים בעולם ומשחיתים את היושר ואת הצדיקה, אין נקרא זה לגביו אלא כביכול שינה ובשעה שייקץ מן השינה הזאת נאמר בו (תהלים ס"ח ע"ה) "ויקץ כישן ה' וגו' ויך צריו אחור"... אבל שיהיה הקב"ה ממתין לרשעים שתתמלא סאתם, שבין כך ובין כך לא יהיה העולם אלא תוהו ובוהו ושסוף סוף הרשעים יאבדו, ודאי אין זה חסד אלא דין קשה מאד, כי אדרבא, כבר זכרנו מאמר הכתוב למעלה "ואוהבו שחרו מוסר"... (דעת תבונת קמב)

מכתב מאליהו:

ראה ערך רשע חלק א עמוד יח.