שאול   מלך

(ראה גם: מלך, שמואל)

 

ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן איש ימיני גבור חיל. ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מכל העם. ותאבדנה האתונות לקיש אבי שאול, ויאמר קיש אל שאול בנו קח נא אתך את אחד מהנערים וקום לך בקש את האתונות... ויעלו העיר, המה באים בתוך העיר והנה שמואל יוצא לקראתם לעלות הבמה. וה' גלה את אוזן שמואל, יום אחד לפני בוא שאול לאמר. כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים, כי ראיתי את עמי כי באה צעקתו אלי. ושמואל ראה את שאול, וה' ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי... ולאתונות האובדות לך היום שלשת הימים אל תשם את לבך להם כי נמצאו, ולמי כל חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך. ויען שאול ויאמר הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין, ולמה דברת אלי כדבר הזה...

וירדו מהבמה העיר, וידבר עם שאול על הגג. וישכימו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל שאול הגגה לאמר קומה ואשלחך, ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה. המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל שאול אמור לנער ויעבור לפנינו ויעבור, ואתה עמוד כיום ואשמיעך את דבר אלקים. (שמואל א ט א והלאה)

ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, ויאמר הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד. בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח, ואמרו אליך נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש, והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני... אחר כן תבוא אל גבעת האלקים אשר שם נציבי פלשתים, ויהי כבואך שם העיר ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והמה מתנבאים. וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם, ונהפכת לאיש אחר. והיה כי תבאנה האותות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך כי האלקים עמך. וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך להעלות עולות לזבח זבחי שלמים, שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה. והיה כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך לו אלקים לב אחר, ויבואו כל האותות האלה ביום ההוא... (שם י א והלאה)

ויאמר שאול אל דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות, ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל. (שם שם טז)

וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים. וירוצו ויקחהו משם ויתיצב בתוך העם, ויגבה מכל העם משכמו ומעלה. ויאמר שמואל אל כל העם הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם, ויריעו כל העם ויאמרו יחי המלך. וידבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ויכתב בספר וינח לפני ה', וישלח שמואל את כל העם איש לביתו. וגם שאול הלך לביתו גבעתה, וילכו עמו החיל אשר נגע אלקים בלבם. ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש. (שם שם כב והלאה)

והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה ויאמר שאול מה לעם כי יבכו ויספרו לו את דברי אנשי יביש. ותצלח רוח אלקים על שאול כשמעו את הדברים האלה ויחר אפו מאד. ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו, ויפול פחד ה' על העם ויצאו כאיש אחד... ויהי ממחרת וישם שאול את העם שלשה ראשים ויבואו בתוך המחנה באשמורת הבקר ויכו את עמון עד חום היום, ויהי הנשארים ויפוצו ולא נשארו בם שנים יחד. ויאמר העם אל שמואל מי האומר שאול ימלוך עלינו תנו האנשים ונמיתם. ויאמר שאול לא יומת איש ביום הזה, כי היום עשה ה' תשועה בישראל.

ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל, ונחדש שם המלוכה. וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה', וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד. (שם יא ה והלאה)

בן שנה שאול במלכו, ושתי שנים מלך על ישראל. ויבחר לו שאול שלשת אלפים מישראל ויהיו עם שאול אלפים במכמש ובהר בית אל ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלח איש לאהליו. ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים, ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים... ויאמר שאול הגישו אלי העולה והשלמים ויעל העולה. ויהי ככלותו להעלות העולה והנה שמואל בא, ויצא שאול לקראתו לברכו. ויאמר שמואל מה עשית, ויאמר שאול כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש... ויאמר שמואל אל שאול נסכלת, לא שמרת את מצות ה' אלקיך אשר צוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם. ועתה ממלכתך לא תקום, בקש ה' לו איש כלבבו ויצוהו ה' לנגיד על עמו כי לא שמרת את אשר צוך ה'... (שם יג א והלאה)

ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאויבי ולא טעם כל העם לחם... ויעט העם אל השלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם. ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכל על הדם, ויאמר בגדתם גולו אלי היום אבן גדולה. ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לה' לאכול על הדם, ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם. ויבן שאול מזבח לה' אותו החל לבנות מזבח לה'... וישאל שאול באלקים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל, ולא ענהו ביום ההוא. ויאמר שאול גושו הלם כל פנות העם, ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום. כי חי ה' המושיע את ישראל כי אם ישנו ביונתן בני כי מות ימות, ואין עונהו מכל העם...

ושאול לכד המלוכה על ישראל, וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע. ויעש חיל ויך את עמלך ויצל את ישראל מיד שוסהו.

ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכישוע, ושם שתי בנותיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל. ושם אשת שאול אחינועם בת אחימעץ, ושם שר צבאו אבינר בן נר דוד שאול... ותהי המלחמה חזקה על פלשתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גבור וכל בן חיל ויאספהו אליו. (שם כד והלאה)

ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל, ועתה שמע לקול דברי ה'. כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמת  מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור... ויך שאול את עמלק מחוילה בואך שור אשר על פני מצרים. ויתפוש את אגג מלך עמלק חי, ואת כל העם החרים לפי חרב. ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם, וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו. ויהי דבר ה' אל שמואל לאמר. נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה...

ולמה לא שמעת בקול ה', ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה'. ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה', ואביא את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי. ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם, לזבח לה' אלקיך בגלגל... ויסב שמואל ללכת, ויחזק בכנף מעילו ויקרע. ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך... ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול וה' נחם כי המליך את שאול על ישראל. (שם טו א והלאה)

ורוח ה' סרה מעם שאול, ובעתתו רוח רעה מאת ה'. ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלקים רעה מבעתך. יאמר נא אדוננו עבדיך לפניך יבקשו איש יודע מנגן בכנור, והיה בהיות עליך רוח אלקים רעה ונגן בידו וטוב לך... ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו, ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים... (שם טז יד)

ויאמר דוד אל שאול אל יפול לב אדם עליו, עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה. ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו. ויאמר דוד אל שאול רועה היה עבדך לאביו בצאן, ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מן העדר. ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו, ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו... ויאמר שאול אל דוד לך וה' יהיה עמך... (שם יז לב)

וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר, ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי. ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם... (שם שם נה)

ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים, ועוד לו אך המלוכה. ויהי שאול עוין את דוד, מהיום ההוא והלאה. ויהי ממחרת ותצלח רוח אלקים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית, ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול. ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר, ויסב דוד מפניו פעמים. וירא שאול מלפני דוד, כי היה ה' עמו ומעם שאול סר, ויסירהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף, ויצא ויבא לפני העם... ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אותה אתן לך לאשה, אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות ה', ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים... (שם יח ז והלאה)

ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באויבי המלך, ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים... (שם שם כה)

ויוגד לשאול לאמר הנה דוד בניות ברמה. וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עומד נצב עליהם, ותהי על מלאכי שאול רוח אלקים ויתנבאו גם המה... וילך גם הוא הרמתה ויבא עד בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד, ויאמר הנה בניות ברמה. וילך שם אל ניות ברמה, ותהי עליו גם הוא רוח אלקים וילך הלוך ויתנבא עד באו בניות ברמה. ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפל ערום כל היום ההוא וכל הלילה על כן יאמרו הגם שאול בנביאים. (שם יט יט)

ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות, הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות עמך. כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא... ויטל שאול את החנית עליו להכותו, וידע יונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד... (שם כ ל)

ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו נא בני ימיני, גם לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות. כי קשרתם כלכם עלי ואין גולה את אזני בכרת בני עם בן ישי, ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני, כי הקים בני את עבדי עלי לאורב כיום הזה... וישלח המלך לקרא את אחימלך בן אחיטוב ואת כל בית אביו הכהנים אשר בנוב, ויבואו כלם אל המלך, ויאמר שאול שמע נא בן אחיטוב, ויאמר הנני אדוני. ויאמר אליו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן ישי, בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלקים לקום אלי לאורב כיום הזה... ויאמר המלך מות תמות אחימלך, אתה וכל בית אביך. ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני ה' כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזני, ולא אבו עבדי המלך לשלח ידם בכהני ה'... (שם כב ז)

וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההר מזה, ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם. ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ. וישב שאול מרדוף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים, על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות. (שם כג כו)

ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו, ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים... ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול ויאמר שאול הקולך זה בני דוד, וישא שאול קולו ויבך. ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני, כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה. ואתה הגדת היום את אשר עשית אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני... ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך, וקמה בידך ממלכת ישראל. ועתה השבעה לי בה' אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי... (שם כד ג)

ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול וילכו להם, ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם... ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה, הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד... ויאמר שאול אל דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכול תוכל, וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו. (שם כו יב)

וישאל שאול בה' ולא ענהו ה', גם בחלומות גם באורים גם בנביאים. ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה, ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור. ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה, ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך... וישבע לה שאול בה' לאמר, חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה. ותאמר האשה את מי אעלה לך, ויאמר את שמואל העלי לי... ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי, ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלקים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה... ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי, גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים. וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל, גם כח לא היה בו כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה... (שם כח ו והלאה)

וידבקו פלשתים את שאול ואת בניו, ויכו פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול. ותכבד המלחמה אל שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת, ויחל מאד מהמורים. ויאמר שאול לנשא כליו שלוף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי ולא אבה נושא כליו כי ירא מאד, ויקח שאול את החרב ויפל עליה... ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את החללים, וימצאו את שאול ואת שלשת בניו נופלים בהר הגלבע. ויכרתו את ראשו ויפשיטו את כליו, וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת העם. וישימו את כליו בית עשתרות, ואת גויתו תקעו בחומת בית שן. וישמעו אליו יושבי יביש גלעד את אשר עשו פלשתים לשאול. ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול ואת גויות בניו מחומת בית שן, ויבואו יבשה וישרפו אותם שם. ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה ויצומו שבעת ימים. (שם לא ב והלאה)

...הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות, כי שם ננעל מגן גבורים, מגן שאול בלי משיח בשמן. מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור, וחרב שאול לא תשוב ריקם. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו ומאריות גברו. בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן... (שמואל ב א כא)

ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה', ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם, והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמורי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל ויהודה... וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד, אשר גנבו אותם מרחב בית שן אשר תלאום שמה פלשתים ביום הכות פלשתים את שאול בגלבוע. ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו, ויאספו את עצמות המוקעים. ויקברו את עצמות שאול ויהנתן בנו בארץ בנימין בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר צוה המלך, ויעתר אלקים לארץ אחרי כן. (שם כב א והלאה)

ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול, ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכישוע ואת אבינדב ואת אשבעל. (דברי הימים א ח לג, וראה שם עוד)

וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר ה' אשר לא שמר, וגם לשאול באוב לדרוש. (שם י יג)

זהר:

ר' יעקב אמר, כתוב ויהי כל יודעו מאתמל שלשום וגו' הגם שאול בנביאים. הרי שאול היה בחיר ה' מקודם לכן, שכתוב הראיתם אשר בחר בו ה', אשר בוחר בו לא כתוב אלא אשר בחר בו, דהיינו מקודם לכן, ובשעה שבא ונכנס בין הנביאים והתנבא ביניהם למה תמהו.

אלא כשהקב"ה בחר בו לא בחר בו אלא למלוכה, אבל לנבואה לא, כי שנים אלו יחד לא נמסרו לאדם בעולם, חוץ ממשה נאמן העליון שזכה לנבואה ומלוכה יחד, ולא ניתנו לאדם אחר שניהם יחד...

ואם תאמר למה זכה שאול בנבואה כיון שזכה למלוכה, אלא שניהם לא זכה יחד, ומשום שהמלוכה מתישבת (רק) על התעוררות רוח הקודש, (ולא בנבואה, על כן) היה בהתעוררות הנבואה מקודם לכן, אבל כשעלה למלוכה לא היה בו נבואה, אלא התעוררות של רוח תבונה לדון דין אמת נתעורר עליו, שכן ראוי למלך, ובעוד שהיה בין הנביאים שרה עליו הנבואה, ואחר שנפרד מהם לא היה בו נבואה. (תרומה תקי)

תא חזי, שאול המלך לקח המלוכה, משום שעוד לא הגיע זמנו של דוד לזה, כי המלוכה היתה ודאי של דוד, ועל כן בא שאול ולקח אותה, כיון שהגיע זמנו של דוד לרשת את שלו אז נתעורר צדק ואסף את שאול בעונותיו, ונדחה מפני דוד ובא דוד ולקח את שלו.

ולמה לא הסיר הקב"ה את שאול מן המלוכה, (לתת אותה לדוד, ולא היה צריך למות), אלא חסד עשה הקב"ה עמו, שאסף נשמתו בעודו במלכותו, שלא יראה את עבדו ששולט עליו, ולוקח מה שהיה שלו מתחילה. כך זה... (וילך י)

תני ר' חייא, כתוב וימלט בן אחד לאחימלך וגו', שלא נשאר לאחימלך מכל בית אביו זולת אביתר לבדו, ועל עון זה מת שאול ובניו וכמה אלפים ורבבות מישראל, ונגזר על דוד למות... (זהר חדש רות שי, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, וכתיב לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה, הי מעשה הוה ברישא, מכדי מעשה שאול הוה ברישא לכתוב ברישא... (ברכות י א)

אלא מהכא, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה, ואילו אורים ותומים לא קאמר, משום דקטליה לנוב עיר הכהנים, ומנין דאחילו ליה מן שמיא, שנאמר מחר אתה ובניך עמי, וא"ר יוחנן עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא, והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה', יצתה בת קול ואמרה בחיר ה'. (שם יב ב)

...ואין יוצאת, שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי... (שם יז ב)

ר' נתן אומר אינו צריך, הרי הוא אומר כבאכם העיר יאכלו הקרואים, וכל כך למה, לפי שהנשים דברניות הן, ושמואל אמר כדי להסתכל ביפיו של שאול, דכתיב משכמו ומעלה גבוה מכל העם. ורבי יוחנן אמר לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. (שם מח ב)

ואמר להרגך ותחס עליך, ואמר ואמרתי מיבעי ליה, ותחס, וחסתי מיבעי ליה, אמר רבי אלעזר אמר לו דוד לשאול מן התורה בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו, אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך, ומאי היא, דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו, תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה, להסך, אמר ר' אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה... (שם סב ב)

דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא, דוד גלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו, שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה אל כל אשר יפנה ירשיע. וא"ר יוחנן מניין שמחל לו הקב"ה על אותו עון, שנאמר מחר אתה ובניך עמי, עמי במחיצתי. (עירובין נג א)

וירב בנחל, אמר ר' מני על עסקי נחל, בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק, אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה, ואם אדם חטא בהמה מה חטאה, ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו, יצאה בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג סוב אתה ופגע בכהנים יצאת בת קול ואמרה לו אל תרשע הרבה. אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, שאול באחת ועלתה לו, (לקנסו מיתה ולבטל מלכותו), דוד בשתים ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא, מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים, אמעשה דאגג כתיב נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. דוד בשתים מאי נינהו, דאוריה ודהסתה. (יומא כב ב)

בן שנה שאול במלכו, אמר רב הונא כבן שנה שלא טעם טעם חטא, מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימא כבן שנה שמלולכלך בטיט ובצואה, אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה, אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש, הדר חזא סיוטא בחלמיה, אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל. אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול, מפני שלא היה בו שום דופי, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך. אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול, מפני שמחל על כבודו, שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש. וכתיב ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וגו'... (שם)

ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם, ישי ושאול, ושמואל, עמוס וצפניה, צדקיה, ומשיח ואליהו. (סוכה נב ב)

א"ר שמואל בן נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי... שאול בן קיש, דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו, יכול אפילו עבד אפילו ממזר, השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד. (תענית ד א)

...ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל. (מגילה יג א)

...ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר... ומה צניעות היתה בשאול, דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל, זכה ויצאת ממנו אסתר. (שם שם ב)

רמה קרני ולא פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן. (שם יד א)

ויאמר ויאמר למה לי, אמר רב אבהו בתחלה על ידי תורגמן, כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה. (שם טז א)

ראשונים מאי היא, וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, אמר לו הקב"ה לדוד, דוד שירה אותה אומר על מפלתו של שאול, אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו, היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני, וכי כוש שמו והלא שאול שמו, אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במעשיו. (מועד קטן טז ב)

וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר, ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי. ולא ידע ליה, והכתיב ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים, אלא אאבוה קא משאיל, ואביו לא ידע ליה והכתיב והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, ואמר רב ואיתימא רבי אבא זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא, הכי קאמר שאול אי מפרץ אתי אי מזרח אתי. אי מפרץ אתי מלכא הוי, שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו, אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי. מאי טעמא אמר ליה שאל עליה, דכתיב וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו, וכתיב ביה בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם. א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו, מאי טעמא דקאתי מרות המואביה, א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית... מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם, הכי קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש... (יבמות עו ב)

...ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים, על אשר המית את הגבעונים. וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה, וקא תבע על אשר המית הגבעונים, אין, דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו, באשר משפטו שם פעלו. 

אמר דוד שאול נפקו להו תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה... ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה, והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו, הללו בני מלכים הם, ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו... (שם עח ב)

תנו רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן, שמשון בכחו, שאול בצוארו... דכתיב ויקח שאול את החרב ויפל עליה. (סוטה י א)

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס, מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, ולא ...הא הוה שאול, הוה שמואל, והא נח נפשיה, כולהו שני קאמרינן. (גיטין נט א)

...וכי תימא הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא, תא שמע אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים, וכי היכא מצינו שהרג שאול את הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. (בבא קמא קיט א)

...מאי קדושי טעות דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו', אזל קטליה, אמר לו מלוה אית לך גבאי, והמקדש במלוה אינה מקודשת, אזל יהבה לעדריאל, דכתיב ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו', א"ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים, אזל אייתי ליה, א"ל מלוה ופרוטה אית לך גבאי, שאול סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה, ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה. ואיבעית אימא דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה, שאול סבר לא חזו ולא מידי, ודוד סבר חזו לכלבי ושונרי... (סנהדרין יט ב)

אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר, מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, ר' יצחק אמר מיחה ולא נענה... (שם כ א)

ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, יודע נגן, שיודע לישאול... בכולהו אמר להו יהונתן בני כמוהו, כיון דאמר ליה וה' עמו, מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה, חלש דעתיה ואיקניא ביה, דבשאול כתיב ובכל אשר יפנה ירשיע, ובדוד כתיב ובכל אשר יפנה יצליח... (שם צג ב)

ושגגתה עולה זדון, דאמר רב יהודה אמר רב אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו. (שם קד א)

...וכל היכא דכתיב הלום לדורות הוא, והא גבי שאול דכתיב הבא עוד הלום איש, הוא אין זרעו לא, איבעית אימא הא הוה איש בשת, ואיבעית אימא שאני שאול דאפילו בגויה לא קאים... (זבחים קב א)

ותנא כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה', הני עשרים שנה, עשר שנה שמלך שמואל בעצמו, ושנה שמלך שמואל ושאול, ושתים שמלך שאול... (שם קיח ב)

תניא אמר ר' יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה וכשעלה בקש להרוג את דוד. (מנחות קט ב)

עד היכן תוכחה, רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד קללה, ורבי יוחנן אמר עד נזיפה... אמר רב נחמן ושלשתן מקרא אחד דרשו, ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות, וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו, למאן דאמר עד הכאה, דכתיב להכותו, ולמאן דאמר עד קללה דכתיב לבשתך ולבושת ערות אמך, ולמאן דאמר עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול... (ערכין טז ב)

תלמוד ירושלמי:

...ולמה הוא קורא אותו שלישי, שהוא הורג שלשה, האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו, ובימי שאול נהרגו ארבעה, דואג שאמרו, שאול שקיבלו, אחימלך ואבנר, אבנר למה נהרג, ריב"ל ור"ש בן לקיש ורבנן, ריב"ל אמר על שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, ויאמר אבנר יקומו... ורבנן אמרו על שלא הניח לשאול להתפייס מן דוד, הדא הוא דכתיב ואבי ראה גם ראה גם כנף מעילך בידי, א"ל מה את בעי מן הדין גלגולי בסירה הוערת (באיזה קוץ הוערת הכנף מעיל ומצאו). וכיון שבאו למעגל א"ל הלא תענה אבנר, גבי כנף אמרת בסירה הוערת, חנית וצפחת בסירה הוערו. ויש אומרים על ידי שהיתה ספיקה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה. (פאה ד ב)

דאמר ר"ש בן לקיש שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נר לרבים נקרא שמו נר, כתוב אחד אומר ונר הוליד את קיש, וכתוב אחד אומר וקיש בן אביאל, והלא אביאל היה שמו, על על ידי שהיה זקינו מדליק נר לרבים נקרא שמו נר. (שביעית ט א)

נשיא, בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה, אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה. (בכורים יא ב)

כתיב בנות ישראל אל שאול בכינה וגו', ר' יודה ור' נחמיה חד אמר בנות ישראל ממש שהיו בעליהן הולכין למלחמה והיה מעלה להן מזונות, מה תלמוד לומר המעלה עדי זהב על לבושכן, שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן. וחרנה אמר בנות ישראל בניות שבישראל, סנהדריות של ישראל, היה רואה כת חבירים ומאכילן ומשקן, ומה תלמוד לומר המעלה עדי זהב על לבושכן, שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו. (נדרים לא ב)

...אמרת לו היום נגלה כבוד בית אבא, אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותן לא עקב ולא גודל מימיהן, הדא הוא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן, ר' בון בר ר' ליעזר גדר לפנים מגדר היה, ויבא שאול להסך את רגליו הוה חמי ליה משלשל ציבחר ומסלק ציבחר, אמר ארור מגע בהדין צניעה, דהא דו מר ליה הנה היום הזה אשר ראו עיניך וגו' ואחס עליך אין כתוב אלא ותחס עליך צניעותך היא חסה עליך. (סנהדרין יב א)

תוספתא:

אף שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה, שנאמר פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו וגו', שקל עבדו בו... וכשהוא בורח מן הסררה מה הוא אומר וישאלו עוד בה' הבא עוד הלם איש, ויאמר וגו'... (ברכות פרק ד)

כיוצא בו אתה אומר בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים על קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח, וכי היכן מצינו שנקברה רחל בגבול בנימין, והלא בגבול יהודה נקברה, שנאמר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם אלא אמר לו עכשיו שאני מדבר עמך הנם על קבורת רחל, ואתה הולך והם באין ואתה מוצא אותן בגבול בנימין. כיוצא בו אתה אומר ושאול ישב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו, אם ברמה היאך בגבעה אלא מי מעמיד רגלי שאול בגבעה בית דינו של שמואל היושב ברמה. (סוטה פרק יא)

פרקי דרבי אליעזר:

...מיד עמד דוד לפני הקב"ה והתפלל, ואמר לו על שאול, אמר דוד רבונו של עולם איני שאול, שבימי לא נעשתה עבודת גלולים בישראל, ואיני שאול שנמשח בשמן המשחה, ואיני שאול שחלק עם שמואל הנביא, אמר לו אתם בארץ והוא בחוצה לארץ, מיד עמד דוד ולקח את כל חכמי ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא שלטה בהם רמה, ועליו נאמר (תהלים ל"ד) שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, ולקח את עצמותם ונתנם בארון, ועברו את הירדן, שנאמר ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו ויעשו להם כל אשר צוה המלך. מה ציוה המלך, להיות מעבירין את ארונו של שאול בכל גבול ישראל בכל שבט ושבט, והיה הגבול שנכנס בו ארונו של שאול היו יוצאין הם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד כדי שיצאו ידי חובתן בגמילות חסדים, עד שבא לגבול ישראל לארץ בנימין, שנאמר (ש"ב כ"א) ויקברו אותו בגבול נחלתו... (פרק יז)

רבי חנניה בן תרדיון אומר, תדע לך כח הצדקה, בא וראה משאול בן קיש, שהסיר את האובות ואת הידעונים וחזר ואהב אשר שנא, והלך אל עין דאר אל אשת צפניה אמו של אבנר ושאלה באוב, והעלת לו שמואל ועלו עמו אחרים וכסבורין שהגיע תחיית המתים... (פרק לג)

בא וראה משאול בן קיש שהחרים שיצומו כל העם מקטן ועד גדול, שנאמר ארור האיש אשר יאכל לחם, ויהונתן לא שמע ואכל מעט דבש ונהרו עיניו, שנאמר ותארנה עיניו, ראה שאול את הפלשתים חוזרים על ישראל וידע שמעלו ישראל בחרם, וראה בשנים עשר שבטים שכל שבט ושבט שהיה עושה דבר מצוה אבנו מגיהה אורה, וכל שבט ושבט שהיה עושה עבירה לא היתה אבנו מגיהה אורה, וידע ששבט בנימין מעל בחרם, והפיל גורלות ונלכד שאול ויהונתן, שנאמר וילכד יונתן ושאול, ולקח שאול את חרבו להרוג את בנו, שנאמר כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף, אמרו לו העם אדוננו המלך שגגה היא, והקריבו עליו קרבן עולה על שגגתו ונעתר לו ופדאוהו ממות, שנאמר ויפדו העם את יונתן ולא מת. (פרק לח)

...ולקח שאול את כל אנשי המלחמה ויצא לקראת עמלק, וכשבא שאול לאמצע הדרך עמד מהרהר בלבו, שנאמר ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל, אמר שאול אם האנשים חטאו הנשים מה חטאו, אם הנשים חטאו הילדים מה חטאו, אם הילדים חטאו בהמה מה חטאה, יצתה בת קול ואומרת לו שאול אל תהי צדיק יותר מקונך... (פרק מד)

רבי שמעון בן יוחאי אומר רצה הקב"ה להכרית ולהשמיד זרעו של עמלק, ושלח לשאול בן קיש להכרית ולהשמיד זרעו של עמלק, ושאול והעם שמעו ולא חסו על אדם בזוי אלא על אגג, שנאמר (ש"א ט"ו) ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר, ושמע שמואל ויצא לקראתם ואמר להם חמלתם על עמלק והותרתם שריד ממנו, אמר לו הצאן והבקר לעשות זבחים לה' אלקיך, אמר להם אין חפץ לה' בעולות וזבחים כי אם לשמוע בקולו... ר' פנחס אומר צפה הקב"ה שעתיד לעמוד מאגג איש צר ואויב גדול ליהודים, ואיזה זה המן הרשע, שנאמר (אסתר ט') כי המן בן המדתה האגגי צורר כל היהודים, ומזרע שאול גואל ליהודים מיד המן, ואיזה זה מרדכי... (פרק מט)

סדר עולם:

בן שנה שאול במלכו וגו', שמואל אמר לשאול בשעה שמשחו וירדת לפני הגלגל וגו' (ש"א י'), ירד שנה ראשונה והכה נחש העמוני ומשחוהו ישראל, שנייה ירד ולא שמר הבטחתו, ויאמר שמואל אל שאול נסכלת כי לא שמעת וגו' (שם י"ג), ואותו הפרק נמשח דוד שנאמר (שם ט"ז) ויאמר ה' אל שמואל עד מתי וגו', ואחר כך ויקח שמואל את קרן השמן וגו' והוא היה בן כ"ט שנים, ויהי שאול עויין את דוד, ואומר (שם ט"ז) ורוח ה' סרה מעם שאול. בו בפרק חרבה נוב ובאו להם בגבעון... (פרק יג)

מדרש רבה:

ר' הונא ורבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק עיקר אוותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה גלגלו הקב"ה והביאו בימי דוד, מתלא אמרין שילו חטא ויוחנא משתלמא, אתמהא. א"ר חייא רבה משל לזגג שהיה בידו קופה מליאה כוסות ורייטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה, ואחר כך היה תולה את קופתו, לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולין לעמוד בהן. (בראשית כה ג)

ויקח את שני נעריו אתו, א"ר אבהו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול, אברהם שנאמר ויקח את שני נעריו, שאול שנאמר (ש"א כ"ח) וילך הוא ושני אנשים עמו. (שם נה יב)

...דבר אחר מדבר במלכותו, מה הזאב הזה חוטף, כך חטף שאול את המלוכה, שנאמר (ש"א י"ד) ושאול לכד את המלוכה על ישראל, בבקר יאכל עד, (שם) וילחם סביב בכל אויביו, ולערב יחלק שלל (ד"ה א' י') וימת שאול במעלו אשר מעל. (שם צט ג)

...אין לך גדול משאול שנאמר (ש"ב א') בנות ישראל אל שאול בכינה, מי גבה הימנו הדם שהיה בידו במיתתו, לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים, שנאמר (שם כ"א) יותן לנו שבעה אנשים מבניו, הכהנים מחלו לו, והגבעונים לא מחלו לו, לכך ריחקם האלקים שנאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. (שמות ל יב)

דא"ר שמעון בן לקיש שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נרות לרבים, אמרו מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים, כתוב אחד אומר ונר הוליד את קיש, וכתוב אחד אומר קיש בן אביאל, הא כיצד, אביאל היה שמו, אלא על ידי שהיה מדליק נרות לרבים זכה ונקרא שמו נר. (ויקרא ט ב)

ומי קיים מצות הדם, ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' ויאמר שאול פוצו בעם ושחטתם בזה, מהו בזה, רבנין אמרין סכין בת י"ד הראה להן... אימתי פרע לו הקב"ה הוי אומר ביום מלחמת פלשתים, הדא הוא דכתיב והיה ביום מלחמה ולא נמצא חרב וגו', ולא נמצא ואת אמרת ותמצא, מי המציאה לו רבי חגי בשם ר"י אמר מלאך המציאה לו, ורבנין אמרין הקב"ה המציאה לו. כתיב ויבן שאול מזבח לה' אותו החל לבנות מזבח, כמה מזבחות בנו ראשונים, נח אחד, אברהם אחד, יצחק אחד יעקב אחד, משה אחד, יהושע אחד, ואתה אומר אותו החל, אלא אותו החל להיות ראש במלכים. א"ר על ידי שנתן נפשו על הדבר הזה העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח לה'. (שם כה ח)

ר' יהושע דסכנין אמר בשם ר' לוי ואיש זה שאול, ואשה זה אשה בעלת אוב, ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא מה כתיב והיית רק למעלה, מוטב היה לו לשאול באורים ותומים של מעלן ולא באוב וידעוני של מטן, הוא שאמר לעבדיו בקשו לי אשה בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה. למה שאול דומה באותה שעה, אמר ריש לקיש משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל תרנגולין שיש כאן ישחט, בלילה בקש לצאת, אמר יש כאן תרנגול שיקרא, אמרו לו לא אתה הוא שגזרת ואמרת כל תרנגול שיש כאן ישחט, כך שאול הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ, והוא אומר בקשו לי אשה בעלת אוב, אפילו כן ויאמרו לו עבדיו הנה אשה בעלת אוב. ויתחפש שאול נעשה חפשי למלכות, וילבש בגדים אחרים, מאנוין פניקא (בגדי הדיוט), וילך הוא ושני אנשים עמו, זה אבנר ועמשה, א"ר איבו למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם יוצא לדרך בפחות משנים, שאם יצא סופו נעשה עבד לעבדו... ויבאו אל האשה לילה, וכי לילה היה, אלא מלמד שהיה השעה אפילה להם כלילה. ויאמר קסמי נא לי באוב, ותאמר אליו הנה נא ידעת וגו' וישבע לה שאול בה', למה שאול דומה באותה שעה, אמר ריש לקיש משל לאשה שהיתה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה, כך שאול שואל באוב וידעוני ואומר חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה. ותאמר האשה את מי אעלה לך, מאותן שאמרו מי ה' או מאותן שאמרו מי כמוכה. ויאמר את שמואל העלי לי. עבדת מה דעבדת אמרת מה דאמרת, ואסיקתיה, כיון שחמיתיה אדחלת, שנאמר ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול. וכי מנין היתה יודעת שהוא שאול, אלא לא כשם שעולה להדיוט הוא עולה למלך, להדיוט עולה פניו למטה, ולמלך פניו למעלה. ויאמר לה אל תיראי. כיון דשמע אלקים דחל, ויש אומרים צדיקים עלו עמו באותה שעה. ויאמר לה מה תארו, ולא הוה מכיר ליה, אלא ג' דברים נאמרו במי שמעלה מת בזכורו, המעלהו רואה ואינו שומע קולו, מי שצריך לו שומע קולו ואינו רואה, ומי שאינו צריך לו לא שומע ולא רואהו, וכך האשה שהעלת את שמואל ראתה אותו ולא שמעה קולו, שאול שהיה צריך לו שמע קולו ולא ראהו, אבנר ועמשא שלא היו צריכים לו לא רואין אותו ולא שומעין קולו.

ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי... א"ל לא היה לך להרגיז בוראך אלא עשיתני ע"ז, אין אתה יודע כשם שנפרעין מן העובדין כך נפרעין מן הנעבדין, ויש אומרים שהיה שמואל סובר שהוא יום הדין ונתיירא והעלה למשה עמו... ויאמר שאול צר לי מאוד, ולמה לא אמר לו באורים ותומים, אמר ר"י ב"ר חייא לב יודע מרת נפשו, שאילו אמר לו באורים ותומים היה לו לומר אתה הוא שגרמת על עצמך, לא אתה הוא שהכית נוב עיר הכהנים, ואקראה לך להודיעני מה אעשה, ויאמר שמואל ולמה תשאלני, א"ל הידא לי גבי שנאך הידא לי גבי ערך, (איזה שאלה תשאל לי, הרי המלוכה אצל שונאך), ויעש ה' לו כאשר דבר בידי וגו' ויתנה לרעך לדוד, א"ל ולית הללו מלה קדמייתא דהוית אמר לי, כד הוית גבי הוית אמר ונתנה לרעך הטוב ממך, וכדון את אמר הידא ליה גבי שנאך והידא ליה גבי ערך, א"ל כד הוינא גבך הוינא בעולם דשקר, והוית שמיע מיני מילין שיקריין, דהוינא דחיל מינך דלא תקטלנני, וכדו דאנא בעלמא קושטא לית את שמיע מיני אלא מילין דקשוט, לא חנם עשה הקב"ה זה, אלא כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק, ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים. א"ל וין מיערק (יש מקום לברוח), אמר אין ערקת את משתזיב, ואם אתה מקבל עליך מדת הדין ומחר אתה ובניך עמי, מהו עמי, א"ר יוחנן במחיצתי, כיון ששמע את דברי שמואל נתיירא, שנאמר וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל, אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח, ולא עוד אלא בניך מתמנין רברבין.

נטל שלשה בניו ויצא למלחמה, אמר ריש לקיש באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם באו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג ונוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו.

א"ר יהושע בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו... והראהו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו מלך ראשון שיעמד על בניך ידקר בחרב, א"ל הקב"ה ולי אתה אומר, אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו, שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן.

תנו רבנן על ה' חטאים נהרג אותו צדיק, שנאמר וימת שאול במעלו אשר מעל בה', ועל שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל שנאמר שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך ולא עשה כך, ועל ששאל באוב וידעוני ולא דרש את ה' וימיתהו, הדא הוא דכתיב כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, וכתיב ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו. (שם כו ז)

שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקב"ה בשאול, שנאמר הראיתם אשר בחר בו ה'. (שם כז ה)

ושאול שנבדק ולא נמצא נאה בפיקודו אלא ויחמל שאול והעם החזירו לאחריו וניטלה הימנו מלכותו, אחריך בנימן... (במדבר א י)

שאול נבחר (ש"א י') הראיתם אשר בו בחר ה', ונדחה, (שם ט"ו) נחמתי כי המלכתי את שאול וגו', ולא נתקרב, (שם ט"ז) ואני מאסתיו ממלך על ישראל. (שם ג ב)

...וכך אמרה לו מיכל, של בית אבי היו צניעין כל כך ואת עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים, כיון שגמרה דבריה א"ל וכי לפני מלך בשר ודם שחקתי ולא לפני מלך מלכי המלכים שחקתי אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו, ואילו היה אביך צדיק יותר ממני היה האלקים בוחר בי ופוסל בבית אביך, הדא הוא דכתיב (ש"ב ו') ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' וגו', א"ל אביך היה מלך על ישראל בלבד, אני נגיד על ישראל ויהודה, הדא הוא דכתיב על עם ה' זה שבט יהודה, על ישראל אלו שאר שבטים, דבר אחר א"ל של בית אביך היו מבקשין כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים, ואני איני עושה כן, אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים, הדא הוא דכתיב (שם) ונקלתי עוד מזאת... (שם ד כא)

...א"ל הקב"ה דוד מוצל אתה אלא על שאול ועל בית הדמים, הדא הוא דכתיב, (ש"ב כ"א) ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים וגו', על שאול שלא עשיתם עמו חסד ולא נספד כהלכה, א"ל הקב"ה, דוד אינו שאול שנמשח בשמן המשחה, אינו שאול שבימיו לא נעשתה ע"ז בישראל, אינו שאול שחלקו עם שמואל הנביא, ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ... א"ר אלעזר כתיב (צפניה ב') בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, מהו אשר משפטו פעלו, שהוא עושה משפטו ופעלו כאחת, את מוצא הקב"ה תובע משפטן של גבעונים מן שאול וזוכר פעולתו של שאול לשלם לו שכר טוב... (שם ח ד)

עד שלא חטא שאול ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן, אלא (ש"א י"ד) ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו'. מהו (שם) בכל אשר יפנה ירשיע, נצח, באי זו זכות, בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידו, שהיה עני, ואוכל חולין בטהרה, ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל, וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו. ר' יהודה בר נחמן בשם רשב"ל אמר ושהיה בן תורה, דכתיב (משלי ח') בי מלכים ימלוכו וגו', וכיון שחטא (ש"א כ"ח) וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וגו'. (שם יא ה)

...אבל דורו של שאול היו כולן דילטורין, תדע לך כשהיה שאול רודף אחר דוד היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול, שנאמר (תהלים נ"ב) בבוא דואג האדומי וגו', (שם נ"ד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול, לפיכך היו נופלים במלחמה. (דברים ה י)

אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, אל תהי צדיק הרבה מבוראך, מדבר בשאול דכתיב (ש"א ט"ו) ויבא שאול עד עיר עמלק וגו', ר' הונא ור' בניהו אומר התחיל מדיין הוא כנגד בוראו... ורבנן אמרי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמדת הדין פוגעת בו, שנאמר (ש"א ל"א) וימת שאול ושלשת בניו. (קהלת ז לג)

מדרש תנחומא:

בנימין זאב יטרף מדבר בשאול, בבקר יאכל עד, שנאמר (ש"א י"ד) ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון וגו', ולערב יחלק שלל, וימת שאול ושלשה בניו ונושא כליו, הוי ולערב יחלק שלל. (ויחי יד)

דבר אחר מני אפרים, נבדק שאול ולא נמצא נאמן בפקדונו אלא ויחמול שאול והעם על אגג (ש"א ט"ו), החזירו לאחריו ונטלה המלכות ממנו, שנאמר (שופטים ה') אחריך בנימין בעממיך. (במדבר כו)

...שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר (ש"א י') וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, מהו אל הכלים, כשאמרו לו דבר המלוכה אמר להם איני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד בה', מיד החביא את עצמו עד שישאלו באורים ותומים, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, וכן שנו רבותינו הכלים אלו אורים ותומים, והבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שנאמר (שם) הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה. (ויקרא ג)

...ונהרג שאול שנאמר (דה"א י') וימת שאול במעלו אשר מעל בה', וכן שאול אומר עמוד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ (ש"ב א'), קטיגוריא של עיר הכהנים, ואין השבץ אלא בגדי כהונה, שנאמר (שמות כ"ח) ועשית משבצות זהב... (מצורע ב)

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני, מה כתיב אחריו אמור אל הכהנים בני אהרן, מה ענין זה אצל זה, אלא שצפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג את הכהנים בנוב ולדרוש באוב וידעוני... (אמור ב)

...מיד וילבש שאול את דוד מדיו, וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם, כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו מיד הכניס בו עין צרה, כשראה דוד כן שהלבין פני שאול, א"ל לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד מעליו... (שם ד)

פסיקתא:

בשעה שהלך שמואל למשוח את דוד היו מלאכי השרת מקטרגים לפני הקב"ה, אמרו לו למה אתה נוטל את המלכות ונותנה לדוד, אמר להם הקב"ה אומר לכם מה בין שאול לדוד, שאול עומד ונשאל לאורים ותומים והפלשתים באים עליו, והניח את האורים ואת התומים שהיה עומד ונשאל בהם וברח, לא עשה אלא זמן אחד היה עומד ונשאל באורים ובתומים באו הפלשתים עליו אמר לכהן אסוף ידיך (ש"א י"ד) ולא המתין עד שיגמור. ודוד עליו הפלשתים התחיל לשאול, באותה שעה היה עומד בעמק רפאים, אמר לו הקב"ה אל תעלה אלא מאחריהם, ואין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו קרובים אליך עד שתראה ראשי הבכאים מנענעים... אמר הקב"ה למלאכי השרת ראו מה דוד לשאול, מי גרם לדוד להנצל הוא וישראל, הדיבור שהאיר להם, נר לרגלי דבריך. (פרשה ח והיה בעת ההיא)

דבר אחר יהודה וישראל רבים, מהיכן נתמעטו ישראל, כיון ששמואל אמר לשאול שילכו למחות שמו של אגג עברו על הדבר, והיו ישראל מאתים ועשרים אלף, שנאמר ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה... (פרשה יא יהודה וישראל)

דבר אחר תוחלת ממושכה וגו' זה דוד שנמשח ומלך לאחר כמה שנים, ועץ חיים תאוה באה זה שאול שנמשח ומלך מיד, בזכות מי, בזכות מעשים טובים שהיו בידו, שהיה עניו, שהיה אוכל חולין בטהרה, שהיה מבזבז את ממונו כדי לחוס על ממונם של ישראל, ששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו, ר' יהודה בר נחמן אמר בשם ר"ל שהיה בן תורה, בי מלכים ימלוכו. (פרשה טו, החודש)

שוחר טוב:

שגיון לדוד, זה שאמר הכתוב (קהלת י') גם במדעך מלך אל תקלל... אמר הקב"ה לדוד למה את מקלל את משיחי, יבושו ויבהלו, מי הם אויביך לא שאול שאמרת (תהלים י"ח) ביום הציל ה' אותו מיד שאול, אמר לפניו, רבונו של עולם אל תעשה עלי כזדונות, (שם י"ט) שגיאות מי יבין. שגיון לדוד, ר' יהודה בשם רבי לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול ושלשתן נתקיימו בו, שנאמר (ש"א כ"ו) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו, וכן הות ליה, או יומו יבא ומת, וכן הות ליה, שנאמר (שם ל"א) וימת שאול ושלשת בניו... ואת מדמה עצמך לשאול. (ש"ב א') מנשרים קלו מאריות גברו, ר' לוי אמר ששים מיל היה מהלך שאול ביום אחד, ור' סימון אמר מאה ועשרים, ורבנן אמרי מאה ושמונים, ואימתי, כשנשבה הארון, הדא הוא דכתיב (ש"א ד') וירץ איש בנימין מן המערכה, זה שאול... אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, ושאול הולך למלחמה וידע שמדת הדין פוגעת בו, ומוליך בניו עמו, ואת מדמה עצמך לשאול... שאול אוכל חולין בטהרה שנאמר (שם ט') וירם הטבח את השוק והעליה, רבי יוחנן אמר השוק והאליה, רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה, ואת מדמה עצמך לשאול.

וכן היה שאול משונה וגבוה מכל העם, ואם רצונך לידע מה יופיו ראה מה כתיב, (ש"א ט') המה עולים במעלה העיר והמה מצאו נערות יוצאות לשאוב מים, ויאמר להם היש בזה הרואה, ותענינה אותו ותאמרנה יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר וגו' כבואכם העירה, ראה כמה דברים דברו עמו, ולמה מסיחות עמו, כדי להסתכל ביופיו, ועל זה היו מעסיקות אותו עד שיבא שמואל, לכך נאמר כושי... ולא הניחו דוד להרגו, שנאמר ויאמר חי ה' כי אם ה' יגפנו. כשירד שאול למלחמה בקש דוד על אותו הדבר שהוציא מפיו, אמר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג, שנאמר שגיון לדוד עד דברי כוש, וכי כושי היה, והלא כתיב ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב, אלא שהיה משונה ביופיו ככושי הזה שהוא משונה בעורו... ה' אלקי בך חסיתי הושיעני והצילני, הוא הדבר, אלא אמר דוד הושיעני שלא אפול בידו, והצילני שלא יפול שאול בידי, ואם עשית כן (תהלים ל"ה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. (מזמור ז)

למנצח בנגינות בבוא הזיפים, זה שאמר הכתוב (משלי כ"ט) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, כיון שראו לשאול שהיה מטה אזנו לשמוע לשון הרע על דוד היו באין ואומרים לו, וכן הוא אומר בבוא דואג, וכן בנבל. (מזמור נד)

אמר ר' תחליפא דקיסרי בשעה שעבר שאול על גזירתו של הקב"ה בעמלק ושמואל בא והוכיחו (ש"א ט"ו) כי מאסת את דבר ה', כיון שבקש לילך קרע לו את מעילו שנאמר (שם) ויחזק בכנף מעילו ויקרע, אמר לו שמואל (שם) קרע ה' את ממלכות ישראל וגו', אמר לו ומי הוא זה, אמר לו איני אומר לך אלא אני רומז לך מי שהוא קורע לך את מעילך הוא עתיד ליטול את מלכותך, כיון שנכנס למערה וקרע דוד את כנף המעיל אשר לשאול מיד הכיר שאול מה שאמר לו שמואל, התחיל אומר, (ש"א כ"ד) הנה ידעתי כי מלוך תמלוך, מלוך בעולם הזה תמלוך לעולם הבא. (מזמור נז)

הפכפכים הם הרשעים ואינם עומדים בדבורם, אומרים ומבטלים, כך היה שאול הפכפך, אמש אמר לדוד (ש"א כ"ד) צדיק אתה ממני, אני עשיתיך צדיק שיצאתי לבקש את נפשך, ואילו מצאתיך הרגתיך, ואני נפלתי בידך ולא הרגתני, הוי צדיק ממני. וכן הוא אומר (משלי י"ב) יתר מרעהו צדיק, מרעהו זה שאול, שנאמר (ש"א כ"ח) לרעך לדוד, צדיק זה דוד שאמר לו לשאול (ש"א כ"ד) ועתה השבעה לי וישבע דוד לשאול, כיון שהלך שאול אמרו לו גבוריו לשאול, וכי בשביל שלא הרגך דוד במערה נעשה צדיק, כי יודע היה שאם היה שולח בך יד היינו נכנסין ומוציאין אותו משם וחותכין אותו אבר אבר ונתיירא, מיד שמע וקיבל מהם ורדף אחריו, מיד (שם כ"ו) ויקם וילך אל מדבר זיף... (מזמור נח, וראה שם עוד)

מדרש שמואל:

וגם אנכי השאלתיהו לה' וגו' באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש, כל ימים ששמואל קיים שאול קיים. (פרשה ג)

וירץ איש בנימין מהמערכה ויבא שילה ביום ההוא ומדיו קרועים ואדמה וגו' זה שאול. רבי לוי ור' סימון ורבנין, חד אמר ששים מיל הלך שאול באותו יום, במערכה היה ושמע שנשבו הלוחות, והלך וחטפן מיד גלית ובא. ור' סימון אמר מאה ועשרים מיל הלך שאול באותו היום, בשילה היה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא, ורבנין אמרין ק"פ מיל הלך שאול באותו היום, במערכה היה וברח לשילה, ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא. (פרשה יא)

וירם הטבח את השוק והעליה וגו', רבי אלעזר אומר שוקה וסופה, ר"ש בן לקיש אומר שוקה ונועה, ורבנין אמרין שוקה ואליתה. ויקח שמואל את פך השמן וגו', שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן עוברת, דוד ושלמה נמשחו מן הקרן שהיתה מלכותם קיימת. וישקהו, כל נשיקה לתפלות בר מן תלת... נשיקה של גדולה ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. (פרשה יד)

ושאול לכד המלוכה על ישראל, שהיה עניו, שהיה שפל רוח, שהיה ירא חטא, שהיה מבזבז נכסיו וחס על נכסיהן של ישראל. יהודה בר נחמן בשם ר"ש בן לקיש שהיה בן תורה, דכתיב (משלי ל') בי מלכים ימלוכו. וילחם סביב בכל אויביו מהו בכל אשר יפנה ירשיע, ירשיע חייב... עד שלא חטא שאול ובכל אשר יפנה ירשיע, וכיון שחטא (ש"א י"ז) וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד. (פרשה יז)

...ויתחפש שאול, ויתחפש כתיב, נעשה חפשי מן המלכות... ויאמר שמואל ולמה תשאלני, הידא לי גבי ערך, הידא לי גבי חברך, ויעש ה' לו כאשר דבר בידי וגו', לעיל אמר לו ונתנה לרעך הטוב ממך, וכדון ויתנה לרעך לדוד, אמר ליה כד הות יתיב גבך הוינא יתיב בעלמא דשקר והוה צרי לי מינך דלא תקטול יתי, וכדון יתיב בעלם דקשוט לית את שמע מיני אלא קשוט... (פרשה כד, וראה שם עוד)

תנא דבי אליהו רבא:

וכן שאול המלך גסות הרוח היתה בו לפיכך נהרג ונעקרת ממנו המלכות, שנאמר (ש"א ט"ו) ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וגו', ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו', משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לבנו בני למה לא עשית את כל מה שהפקדתיך, ואמר לו וכי מהו הדבר שהפקדתני שלא עשיתי, מיד מעיז הבן את פניו באביו ואמר לו לאביו והלא עשיתי את כל מה שהפקדתני, וכן שאול המלך שאמר לו שמואל הנביא למה לא שמעת בקול ה' והשיב שאול את שמואל לא כן הדבר אלא שמעתי בקול ה', שנאמר (שם) ויבא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'... ולא עוד אלא שהיה שאול משמר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם בשביל דוד במה שנצטוה לעשות לא עשה, מה שא"ל שמואל שאמר הקב"ה עתה לך והכיתה את עמלק וגו' והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וגו', והוא לא עשה כן אלא החיה את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר, ומה שלא נצטוה לעשות עשה את נוב עיר הכהנים הרג, שנאמר (שם כ"ב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב. וזלזל בעריות, במה שנתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש, ושאל באוב וידעוני והרבה לעשות תועבות בישראל, לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות בית ישראל. (פרק לא)

ילקוט שמעוני:

ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב, יכול לכל, תלמוד לומר משכמו ומעלה גבוה מכל העם. (שמואל א פרק ט, קח)

...כיון שנכנסו שלוחים של שאול מבקשים את דוד אמרה להם מיכל שהוא חולה, הלכו ואמרו לשאול, אמר להם הביאו את המטה בכאן, הלכו והביאו את המטה אצלו והוא מוצא את התרפים בתוכה ואת העביט של עזים, התחיל כועס, אמר לה כך רמית אותי והברחת את שונאי, אמרה לו השיאתני ללסטים אחר שכך אמר לי אם אין את מברחת אותי אני עומד עכשיו והורג אותך, ונתיראתי והברחתי אותו. (שם פרק יט, קכט)

...מיד בא מלאך אל שאול לאמר מהרה ולכה, מלאך מן השמים היה, שנאמר ישלח משמים ויושיעני, רבי יודן אמר שליח היה, אמר ליה רבי פנחס וכי השליח יועץ הוא שא"ל מהרה, אלא מלאך היה, על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות, ארשב"ג ששם חלקו הגבורים של שאול על דוד, מהם היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו, ומהם היו אומרים מלחמת ישראל קודמת, אבל בן ישי מצוי אצלנו בכל שעה שנבקשנו... (שם פרק כג, קלג)

רבי יונתן אומר כל הנביאים נתנבאו בחייהן, שמואל נתנבא בחייו ולאחר מיתתו, שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שרוי שם, ושמע שאול לעצתו ונהרג הוא ובניו עמו, שיהא חלקו עם שמואל הנביא, שנאמר עמי, עמי במחיצתי. הלל הזקן אומר אמר שמואל לשאול לא דייך שלא שמעת בקולי למחות את זכר עמלק אלא גם לדרוש באוב, אוי לרועה ואוי לצאנו, שבשבילך נתן הקב"ה את ישראל ביד פלשתים, שנאמר ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים. (שם פרק כט, קמא)

ילקוט ראובני:

וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר, סוד גדול בענין שאול ודוד שלא רצה השם למחול לשאול על עון קל ושגגה, ולדוד מחל עון פלילי ומזיד, זה היה מעלות נפשותיהם כי נפש שאול היה מהבינה ונפש דוד מהעטרת וכו'. (וישלח)

הראה הקב"ה למשה שאול ובניו נופלים בחרב, אמר משה להקב"ה מלך ראשון ידקר בחרב, והשיב הקב"ה ולי אתה שואל, אמור אל הכהנים, הראה הקב"ה למשה נשמתו של שאול מסטרא דבינה, וזה סוד משכמו ומעלה גבוה מכל העם, שהוא למעלה מן הבנין, וזה שאמרו תורתו של שאול אין בה דופי לפי שהוא בסוד עולם שכולו טוב, ותמן אין שליטת הקליפות, ומשה התפלל הרי הריגת שאול יהיה חילול השם בפני אומות העולם, ובקש משה אעברה נא לתקן אותו שלא יחטא בהריגת נוב אחימלך, נוטריקון נ"א, ובהריגה זו גרמה שנהרגה כל מלכות בית דוד, וענין חטא נוב עמד עד שבא סנחריב לירושלים, כמו שכתוב עוד היום בנוב לעמוד. (אמור)

תרגום יונתן:

וירום מאגג - קמאה דימלוך עליהון יגיח קרבא בדבית עמלק ויתרומם על אגג מלכיהון ובגין דיחוס עלו יתנטל מניה מלכותיה. (במדבר כד ז)

רש"י:

בנימין זאב - ...ונבא על שאול שהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר (ש"א י"ד) ושאול לכד המלוכה וגו' וילחם וגו' ואדום וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע. (בראשית מט כז)

למען יאריך ימים - מכלל הן אתה שומע לאו, וכן מצינו בשאול שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך להעלות עולה, וכתיב (ש"א י"ג) ויוחל שבעת ימים, ולא שמר הבטחתו לשמור כל היום ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמר לו נסכלת כאשר לא שמעת וגו' ועתה ממלכתך לא תקום. הא למדת שבשביל מצוה קלה של נביא נענש. (דברים יז כ)

וידבר עם שאול - מוכיחו ומלמדו ליראה את ה'. (שמואל א ט כה)

עשה לך - כלי מלכות, וירדת לפני הגלגל - אחר שתמלוך ואז תמתין לי ז' ימים שם. (שם י ז)

לב אחר - רוח גבורת מלכות. (שם שם ט)

וילכד שאול - אף על פי שלא היה שם שמו היה כתוב בקלפי, והנביא מכניס ידו ונוטל. נחבא אל הכלים - שנתנו שם הבאים כליהם, שברח מן הגדולה. ומדרש תנחומא הכלים אורים ותומים, אמר שמא אינו ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים. (שם שם כא וכב)

אחרי הבקר - אחרי זמן ביאת הבקר מן השדה. (שם יא ה)

מה עשית - הלא אמרתי שאני אעלה העולה ולא אתה. למועד הימים - בתחלת היום. ואתאפק - התחזקתי על רצוני, שהיה לבי אומר לי להמתין לך. (שם יג יא)

כי עתה - לפני עשותך זאת, הכין ה' ממלכתך - כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולדורותיו. ממלכתך לא תקום - שמשה אמר בתורה ולבלתי סור מן המצוה וגו', למען יאריך ימים, הא אם סר לא יאריך, וזה אפילו על מצוה ממצות נביא, שמצות התורה כתוב ולשמור את כל דברי וגו'. (שם שם יג)

ועתה - אחרי התנצלותי שהייתי אנוס, ואשתחוה - לבקש ממנו מחילה. וימאסך ה' - שאין ראוי למלך ישראל לפחד מאיש, ואינה התנצלות כלל. (שם טו כה)

ויחזק בכנף מעילו - לפי פשוטו בכנף מעיל שמואל שישוב עמו הגלגל שהיה שם אוהל מועד, ובמדרש מחלוקת מעילו של מי... (שם שם כז)

ויתנבא - תרגם יונתן ואשתטי, נביא ושוטה מדברים דברים רמזים שאינם נכרים. (שם יח י)

ויפשט בגדיו - בגדי מלכות ללבש בגדי התלמידים, ערום - תרגם יונתן ברשן, ור' מנחם שמע מערבי שברשן לשון משוגע. (שם יט כד)

בן נעות המרדות - אשה נעה ונדה, יצאנית הראויה לרדות ולייסר. דבר אחר כשחטפו בני בנימין בשילה היה שאול בוש לחטוף, והעיזה פניה ורדפה אחריו. (שם כ ל)

גם לכולכם - עתה שמע שהתקבצו אל דוד אנשים והוא שר להם, אמר בלבו זה מרד ודעתו לארוב ולהלחם בי. בני ימיני - רוצה לומר היה לכם לחוש לי שאתם בני שבטי. (שם כב ז)

רמב"ן:

...וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקב"ה, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ולזה רמז הכתוב שאמר "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי", שנתנו לו שלא כרצונו ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות, והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם ולא היה להם לשאול מלך בימיו... ומה שאמר הכתוב "נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלקיך אשר צוך, כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל עד עולם", שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל לא על כלם, וזה טעם "על ישראל", אולי היה מולך על שבטי אמו על בנימן ואפרים ומנשה... (בראשית מט י)

רד"ק:

עשה לך - מה שתרצה, או רמז לו על מלחמת נחש העמוני. ז' ימים תוחל - אחר חדוש המלוכה בגלגל, ואמר לו זאת כאן כי במצוה זו תלוי קיום מלכותו, שהיא מצוה ראשונה שציוהו, והודעתיך - אז אם מלכותך תתקיים. (שמואל א י ז וח)

שאול הלך לביתו - כשראה שאינו מקובל על כל העם לא התנהג עדיין כמשפט המלך. (שם שם כו)

נסכלת - שראית כבר שנבואתי מתקיימת, ועתה כפרת בנבואתי ומרית פי וחשבת שלא תושע אם תוחיל עוד וסלקת בטחונך מלבך. (שם יג יג)

עם אלקים עשה - טובה גדולה ועם עמו שהגדיל בטחונו באלקים ומסר נפשו על עם ה'. ויונתן תרגם שבשוגג עשה, ובטענה זו פדוהו, ואמרו שרע ומר אם לא יפדוהו בטענה זו אחר שעשה הישועה. ואם היה שוגג מדוע לא נענה שאול באורים ותומים? תירץ רס"ג שלא יחשבו העם שמשא פנים בדבר, שבן המלך אינו נענש על שעבר השבועה, וכך ידעו כולם שהיה שוגג. ובדרש ויפדו - לר' אליעזר נתנו משקלו זהב, ר' יוחנן אמר וכי לחם אכל, רוצה לומר אמרו מטעמת אין בה משום אכילה ושתיה, והפסק תענית, ואינה טעונה ברכה. (שם יד מה)

חלילה - נראה שיהונתן חשב כי שאול רוצה להמיתו רק בעת ששרתה עליו רוח רעה, שהרי נשבע לו בה', ובאמת היה רוצה להמיתו אלא שלא גילה ליהונתן מפני השבועה או שלא יעצב. (שם כ ב)

יש לתמה שלא נזכר בשאול עוון נב אלא שהרג הגבעונים, ונראה שהכהנים היו חייבים ולא נגלה עונם, ואף על פי כן נענש שאול שנהרג... (שם כב יט)

וישאל בה' - ובדברי הימים כתב ולא דרש בה', כיון שאחר כך דרש באוב והשוה דרישת האוב לדרישת ה' כאילו לא דרשו. בחלומות - באנשים ששואלים בחלום, באורים - שלח אל אביתר לשאול. בנביאים - תלמידי שמואל. (שם כח ו)

כי מת שאול - קרוב למיתה, שהנער העמלקי המיתו, או שכזב לדוד. ולא חטא שאול אף על פי שכתוב "את דמכם לנפשותיכם אדרוש", כי סופו היה למות במלחמה, וגם שמואל אמר לו, ולא היה יכול להנצל מהמורים בחצים, וזה שאמרו חז"ל יכול אף כשאול, תלמוד לומר "אך". (שם לא ה)

כוזרי:

...וכבר שאל אחד מהמלכים נביא מת והתנבא לו בכל מה שיבא עליו כאשר היה מתנבא לו בחייו, ואם היה מעשה המלך ההוא אסור בתורתנו, רצוני לומר הדרישה אל המתים הוא מורה כי היו העם מאמינים בימי הנביאים כי הנפשות נשארות אחר כלות הגופות, ועל כן היו שואלים המתים... (מאמר א קטו)

ספר חסידים:

...וכל שכן לענין נפשות שלא יסמכו על פי הגורל, ואשר כתיב (ש"א י"ד מ"ב) ויאמר שאול להפילו בינו ובין יהונתן בנו וילכד יהונתן, שם היה ארון ומה' כל משפטו, והם ידעו באיזה ענין להטיל, אבל עתה אין לסמוך על הגורל... (תשא)

דרשות הר"ן:

...ולכן מלך שאול אף על פי שלא היה משבט יהודה מושל ומלך, לפי שלא היה בשבט יהודה ראוי למלכות כמוהו, כאשר העיד הכתוב כי אין כמוהו בכל העם, ולא הבטיחו יעקב ליהודה אלא שמעת שתתחיל לו המלכות לא תסור ממנו... (דרוש ז)

ספר העקרים:

ולפי שהיתה תשובת שאול כשחטא בעמלק חסרה אלו הג' תנאים, אף על פי שהודה חטאו לשמואל שני פעמים ואמר "חטאתי", לא נתקבלה תשובתו כלל, וזה שבתחלה היה מכחיש החטא ולא היה מכיר שחטא, כי כשאמר לו שמואל "ולמה לא שמעת בקול ה'" (ש"א ט"ו), השיב "אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה'" וגו'. וכשאמר לו שמואל שהיה חוטא בהפצר ההוא יותר ממה שחטא במרי הראשון עצמו שהיה עיקר החטא, ואמר לו "כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר", כלומר שהמרי הוא עיקר החטא הוא כמו חטאת קסם, שהוא לאו בלבד, וההפצר שהיה מפציר לומר לא חטאתי הוא כמו און ותרפים שהוא חטא ע"א, והוא יותר קשה מהקסם, שהוא עיקר החטא. מתוך הדברים הללו הודה שאול שחטא ואמר חטאתי, אבל התנצל על החטא בדברי שקר, ואמר כי יראתי את העם וגו', ולפיכך לא אבה שמואל לשוב עמו... אבל לפי שגלה שאול דעתו שתשובתו זו היתה בעבור הכבוד, כמו שאמר "ועתה כבדני" וגו', ולא לאהבת השי"ת, לא נתקבלה תשובתו, ונאמר לשמואל מיד שימשח את דוד למלך, ולזה לא נמנו בכלל שני מלכות שאול השנים שמלך משם ואילך...

ואולם למה נענש שאול שהוסר המלכות ממנו לפי חטאו ולא נענש עונש אחר, כמו שנענש דוד על ענין בת שבע ולא הוסרה המלכות ממנו. הטעם בזה לפי דעתי הוא שדוד לא חטא במצוה פרטית שנצטוה בה אחר שהיה מלך או במצוה פרטית שנצטוה בה בתורה מצד שהוא מלך אלא במצוה כוללת אותו עם כל האנשים, כי איסור אשת איש או רציחה כוללת כל האנשים, ולכן ראוי שיהיה עונשו שוה לעונש כלל האנשים, אבל שאול חטא במצוה פרטית עליו מפי שמואל אחר שהיה מלך, או מצד שהיה מלך, שאמר לו שמואל "שבעת ימים תוחל עד בואי אליך" (ש"א י'), ואמר גם כן "לך והכיתה את עמלק וגו' ולא תחמול עליו" וגו', (שם ט"ו) ובעבור זה נענש בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו, ועל כן כשעבר על דבריו והעלה עולה בגלגל קודם שבא שמואל נאמר לו "ועתה ממלכתך לא תקום" (שם י"ג), כלומר שיפסק המלכות מזרעו, אבל לא אמר לו שימות בחצי ימיו, וכשחטא בדבר עמלק נאמר לו "כי מאסתה את דבר ה' וימאסך ממלך" (שם ט"ו), כלומר שימות בלא עתו ולא יחשב לו מלכות משם ואילך, שהדבר הנמאס לא יקיימנו האדם...

ויש מי שכתב בזה טעם אחר, והוא ששאול באומנות המלכיי חטא, וראוי שיאבד האומנות ההוא, אבל דוד לא חטא באומנות המלכיי, שחטאו היה חטא אחר שאין לו התלות באומנות המלכיי, ולכן נתן למחילה. והרי זה דומה לשני סופרים שאחד חטא שעשה שטר מזוייף, ואחד חטא שבא על הערוה, שכאשר נתן המלך לכל אחד עונשו כפי חטאו והעניש למי שבא על הערוה להלקותו, שאחר שלקה אין ראוי שיפסיד אומנותו, והרי זה נשאר באמונת אומנותו כמו שהיה קודם זה, אבל הסופר שעשה שטר מזוייף אף לאחר שקבל ענשו על מה שחטא הנה הוא ראוי להעבירו מאומנותו ולא יתן לו אמנה כלל באומנותו. וכן שאול לפי שחטא באומנות המלכיי שחמל על אגג ולא עשה נקמה בעמלק כראוי, היה ראוי להעבירו ממנו. וזה הטעם אינו מספיק אם לא יאמר בו יותר מזה, לפי שקודם מלחמת עמלק נאמר לו "ואתה ממלכתך לא תקום" (שם י"ג) על שהעלה העולה בגלגל קודם שבא שמואל...

וכשנחפש מדות שאול נמצא אותו חסר בכולן. אולם בראשונה שחמל על אגג, עד שאמרו רז"ל "וירב בנחל" על עסקי נחל, שעשה קל וחומר של שטות, ומה על נפש אחת אמרה תורה וכו', והיה אכזרי על עמו, כי את נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב, ודוד בהפך... בשנית שלא הטיב לדוד שסכן נפשו בהריגת גלית, ודוד בהפך... בשלישית, אמר הכתוב על שאול "ותעט אל השלל" (ש"א ט"ו), ודוד בהפך... ברביעית, אמר שאול "כי יראתי את העם ואשמע בקולם" (שם ט"ו) ודוד לא היה ירא מעשות משפט... בחמישית, שהיה שאול משקר לשמואל מכסה פשעיו, ודוד הודה מיד... בששית, שלא היה נשמע לשמואל ועבר על דבריו במצות הפרטיות שנצטוה, ודוד היה נשמע לנתן הנביא ולגד החוזה ולשמואל... בעבור זה היתה סבה מאת השי"ת שלא ישאר המלכות לשאול ושלא ישאר ממנו זרע הגון למלוכה... (מאמר ד פרק כו)

עקדה:

וההפך בהתחלף טבע השליח מהענין המבוקש מבואר ממלחמת שאול בעמלק, שכוונת ה' לערוך עמהם מלחמה באכזריות, והוא נטה מכוונה זו אל הדעת ההמוני, ולזה בקש ה' איש אשר היה שלם עמו בלבו, שאמר "משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים", שמאחד תשוקתו ורצונו ברצונו ית'... (שמות א א שער לד)

...ושאול חטא בג' תנאים אלו, שלא נתעורר על מלחמה מצד מצותה על המלך הראשון, כי אם בא אליה כלמלחמת הרשות בעבור כבוד או שלל, ומזה סובב החסרון השני, שלא עשה כמצוה בשלמות ולא החרים הכל, והניח מקצת מדברי הנביא, ועוד חלק עליו כביומא כ"ב על "וירב בנחל", כאילו היה נביא כמוהו, כמבואר שעקר מלכותו תלויה בשמירת התורה לגמרי ואפילו בהוראת שעה, כמו שאמר "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים", והוכיחו עוד "כי חטאת קסם מרי", שעומד עוד במריו ומצטדק בו, והפכו בדוד... (שם יז ח שער מד)

...והנה שאול בצרתו וכאשר ה' לא ענהו היה צריך לשוב בכל לבו בצום וזעקה אל ה' מחטאו, והוא כאיש אשר צדקה עשה שאל ה' ובאורים ותומים, אם כן נסתרה מפניו דרך התשובה, ונתן אל לבו כי אולי שמואל שהיה רבו ומושחו יתעורר עליו על הכנות שהוא ידרוש ולא בעלת האוב, ואף שהיא תהרהר בתחילה לדבר עברה, בסוף לא יעלה בידה גמר העון, כי לא יזדקק אליו ובעצמו ישאל. ולא אמר לה להעלות שמואל הנביא כי אם אשר אומר לך, ושמואל סתם, ומשראתה את הנביא עולה הבינה שהוא שאול כי מי אחר יהין לקראו בשמו ולא בתארו, ואמרה אלהים ראיתי עולים, להבדיל ממלאכת האוב שלא יראה תמונה כי אם ישמע, ואם כן עיקר חטאו היה שלא דרש אל ה', ולא מה שנעזר באוב. (ויקרא יט כו שער סה)

אברבנאל:

גבור חיל - ולכן בחרה ההשגחה מבניו מלך. ושמו שאול - וכן תהיה ממשלתו שאולה ולא נמשכת. בחור - שלא נמשך אחר תאוותיו, וכן מצד תארו ראוי למלכות... ואולי היה המלך מבנימין להקים השבט מעניו. (שמואל א ט ב, וראה שם עוד)

נתן לו אותות אלו על מלכותו. הא', היחס שהיה לו לבית אביו, וזה שאמר נמצאו האתונות, ולא שיעזב אותם ויפנה להנהגת העם, ולא יקח מהבשר שביד האנשים, רמז שלא יטרוף במלכותו, וגם לא מהיין שלא ישתכר, רוצה לומר שלא יעשק העם ולא יפנה לתאוות, ובמדרש תנחומא שג' האנשים ג' בניו, ונבל היין בתו מיכל ששמה נאד יין תחת דוד במטה, ואחר כך יבא לגבעת האלקים שידבק בדברים האלקיים וינצח השונאים. (שם י ז)

מה יושיענו זה - זלזלו בו מפני משפחתו ושבטו הקטנים, שלא יהיו לו לעזרה, ונראה שנבחר על ידי אורים ותומים וגורל, ובכל זאת לא קבלוהו כולם, ולכן סיבב ה' ענין נחש העמוני. (שם שם כז)

נסכלת - ששמואל ציוה שבעצמו יקריב, ושיוחיל, רוצה לומר שיקוה ויבטח ז' ימים ולא יפחד, ושלא יסכים לעשות דבר מהמלחמה בעצמו, והוא עבר על ג' הציווים האלו הראשונים שנצטוה, והעובר על דברי נביא חייב מיתה, ולהיות החטא בחוסר אמונה הוא קשה ביותר, ועוד שהיתה מצוה ראשונה שנצטוה. (שם יג יג)

כי עם אלקים עשה - מה שאכל כדי שיאורו עיניו ויוכל להלחם, ומה שה' לא ענה באורים ותומים היה בחטא שאול בגלגל, שלכן לא חפץ בו ולא נתן לו הנצחון. ושאול חשב שהעם מעל ושאל באורים ותומים מי עבר... (שם יד מה)

ושאול לכד המלוכה - התנהג בכבוד והדר מלכות. ירשיע - היה תמיד מתכוון להשחיתם ולהחריבם. (שם שם מו)

ועתה שמע - שהיה שאול מתעסק מאד במלחמת פלשתים, לכן הוצרך לצוותו על מלחמת עמלק שראוי שינקום נקמת בני ישראל. (שם טו א)

כי שב מאחרי - בגלגל, ואת דברי לא הקים - במלחמת עמלק. ויחר לשמואל - כי החטא הא' היה אפשר לתקן בתפלה ובתחנונים, ועתה הוסיף פשע, והוא אהב את שאול מעשה ידיו, ולכן נתעצב ויזעק אל ה' - שיודיעו מה חטא שנחתם גזר דין. (שם שם יא)

ותעט אל השלל - תחלת לקיחתם היה לשלל ולא לזבח, ולא הוכיחו על אגג כי ה' לא הודיעו החטא, ושאול דבר רק מהשלל. ואביא את אגג - כדרך המלכים להביא המלך המנוצח לבזותו. (שם שם יט וכ)

וימאסך ממלך - בגובה לבך חשבת שאתה יכול לדון הדברים שלא על פי התורה, ולהעקרים הפצר - מה שאומר שלא חטא הוא יותר חמור מהחטא, וזה כע"ז. כי עברתי את פי ה' ואת דבריך - הודה שחשב כי שמואל החמיר מדברי ה', ועתה טען שהיה אנוס על פי העם ופטור. (שם שם כג)

...וזה שלא נתקבלה תשובת שאול אמרו ביומא כ"ב שלא נמשכה מלכותו שלא היה בו דופי. והביא בעל העקרים שחטא שאול היה באומנות המלך, ודוד חטא באשר הוא אדם. משל לב' סופרים אחד זייף שטרות ואחד חטא בערוה, שהאחד מועבר מאומנותו. ב', דוד הודה חטאו ושאול כיסה והתנצל וחס על כבודו, ודוד פרסם חטאו. ושאול היה אכזרי לנוב ודוד ורחמן לאויביו כאגג, ודוד להיפך, כמשפט. ושאול לא גמל טובה לדוד, ודוד ציוה לגמל טובה לבני ברזילי וכו'. שאול עטה אל השלל, ודוד מחלק. שאול ירא העם ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, שאול שקר "ויקח העם מהצאן" וגו', וסר מהמצוה, ודוד לא. רעה ג', שאול חטא במצוה פרטית והראשונה שנצטוה בה בהיותו מלך, ודוד חטא במצות כל אדם ונענש ככל האנשים. ולדעתי גודל חטאו שהיה במיעוט אמונה ואהבת ה', ואם היה שאול שלם בשלמות האנושית שאמרו שאין בו דופי, היה חסר בשלמות הישראלית, האהבה, הדבקות והאמונה בו ית' וההכנעה לתורתו. ירמזו על זה חז"ל במדרש תהלים, בשעה שבא שמואל למשח את דוד, היו מלאכי השרת מקטרגין מפני מה אתה נוטל מלכות משאול, א"ל אני אראה לכם מה בין שאול לדוד, שאול נשאל באורים ותומים, כיון שראה את הפלשתים אמר לכהן אסוף ידיך ולא הספיק לגמור הדבר, אבל דוד בשעה שבאו פלשתים עליו בעמק רפאים התחיל לשאול באורים ותומים ולא הפסיק, רמזו שהיה דוד שלם באהבת ה' ובאמונתו ושאול בלתי שלם. (שם טו כט)

ובעתתו - יש אומרים שד, ודוד בתפלתו הוציאו לא רק בניגון, וכנראה שהיה מהרהר בענשו והעברתו, ונשרף דמו ונתהוה בו חולי מילאנקוליא, שירדה לו צער ודאגה ונבעת ומתגעש. (שם טז יד)

הלך והתנבא - השתדל והתבודד גם כן להנבא ולדעת מה יהיה בענין המלכות. (שם יט כד)

ציוה שאול להרג את כל העיר נב שיפחדו כל ישראל אם יבא דוד ביניהם, ואולי חשב שבני עלי כולם רעים וחטאו בדבר דוד, ומהצדק שימותו אחר שהם מקוללים לה', וכן הגבעונים ששם. (שם כב יט)

שערי קדושה:

הקנאה היא גרמא לבא לידי שנאה, וגם היא יותר קשה ממנו, כי מורד על הקב"ה, למה השפיע טובה לחבירו יותר ממנו... צא ולמד כי כל הראשונים לא נענשו אלא בשביל הקנאה... גם שאול בחיר ה' כבן שנה שלא טעם טעם חטא ולא היה במלכותו שום דופי, כמו שאמרו ז"ל, נטרד ממלכותו ונהרג הוא ושלשת בניו ונהרגו נוב עיר הכהנים וגלו ישראל בידי פלשתים, ונחרב משכן שילה, והכל על שקינא לדוד בענין גלית, סרה מעליו רוח הקודש ונחה עליו רוח עועים... (חלק ב שער ד)

השררה והכבוד היא קשה מאד, כי היא מביאה לאדם לידי הגאוה, שהיא הקשה מכולן... ושאול בחיר ה', כבן שנה במלכו שלא טעם טעם חטא, והיה נחבא אל הכלים, בורח מן השררה, וסופו נלכד ברשתה, ואמר "כבדני נא נגד זקני עמי", ורדף אחריה, ואבד המלוכה ונהרג הוא ושלשת בניו וכו'... (שם)

אלשיך:

ותאבדנה - עם היות שאול בחור וטוב שלחו אביו לבקש אתונות, אין זה אלא שיקרה מקרהו לבא אז אל שמואל. (שמואל א ט ג)

הנער אמר לו שבודאי יש סבה שהלכו כל הדרך הזאת, שאין דרך אתונות להתרחק כל כך, ומי שמוצאם היה מכניסם לביתו, וישאלו הנביא על כך. (שם שם ה)

כבואכם - רצה הקב"ה שיעשה שלמים ויזמין קרואים ביום מלוך מלך הראשון, וישב שאול בראש, והודיע שמואל שיבא אדם חשוב וישב בראש הזבח...(שם שם יג)

שים לפניך - שיחתוך ויתן לקרובים לו, כי אין דרך לאכל חזה ושוק לאיש אחד. (שם שם כג)

על הגג - שיראו כל העם שמדבר עמו ויכבדוהו, וכן אכל עמו ממה שחלק לו שהוא כבוד גדול. וישכימו - לא משחו בערב דלא מסתמנא מילתא. ואשמיעך - לא משחו בגלוי כי רצה לבחר המלך בגורל לעיני כל העם, ואמר לשאול שכאן כוונתו רק להשמיעו דבר אלקים, וימשחנו עוד לעיני כל. (שם שם כה וכו)

וישקהו - ענין הנשיקה כי שאול משבט בנימין נבחר רק לעשות נקמה בעמלק, ולכן נמשך רק בשמן אפרסמון, כי בים סוף שנכנסו שבט יהודה לים הוכנה מלכות עבורם, כמו שכתוב "היתה יהודה לקדשו" וגו', ובנימין נכנסו תחלה ושרי יהודה רוגמים באבנים ויצאו, אלא שאין זרעו של עמלק נופל אלא בידי בני רחל, ובעקר בנימין שלא השתחוה לעשו, ולכן נמשך שאול רק בשמן אפרסמון, אך אינו ממשיך רוח קדושה כשמן המשחה, לכן נשקו לאדבקא רוחא ברוחא להשלים אשר יחסר לו משמן המשחה. ומשחו לנגיד - לא למלך. בלכתך - בזה רמז לו ענינו והזהירו מחטאיו ולכן הזכיר קבורת רחל, בל יקרה לו כלזקנתו. נטש אביך - וכן יטש צאן ושלל עמלק וידאג על עצמו לעשות רצון הא-ל. והנושא ג' גדיים, שישא עמו ג' בניו לזרוח במלחמת אלקים, ויהיו שם עם שמואל במחיצתו. והנושא ג' ככרות - שלא ישים אל לבו שאחימלך נתן לדוד ככרות... (שם י א וב, וראה שם עוד)

הראיתם - לא מפני קומתו בחר בו ה' אלא שאין כמוהו בכל העם - נקי מחטא. (שם שם כד)

וישלח שמואל את העם - שיביאו מנחה למלך, כמו בכהן גדול שאם אין לו מגדלים אותו מאחיו, וכשראה שאול שלא הביאו לו הלך לביתו כבהיותו הדיוט ולא גבה לבו לשפוט. (שם שם כה)

הגישה ארון - בראות שאול שנפקד יונתן הבין כי התרגשות מחנה פלשתים ממנו, ורצה לשאל אם ללכת לעזרתו. כי היה ארון - היה אתו הארון וזכות בני ישראל הצדיקים, לכן לא שלח לשאול את שמואל, ועוד שהשעה דחוקה ואפילו לשאול באורים ותומים לא הצליח. (שם יג יח)

בן עבדך - חלילה לך מחשוב על המלכות, שאני עבדך בן עבדך, אלא שזכות אבי ישי עמדה לי. (שם יז נח)

ויחר וירע בעיניו - חרה לו על שיצרו מתגבר עליו, ועוד לו - אינו מקפיד על שנתנו לו הרבבות אלא על שהשוו שניהם ולא אמרו הכה המלך שאול. (שם יח ח)

ויפשט גם הוא - עניני עולם הזה בהתנבאו, לפני שמואל - נתחזקה בו הנבואה שעצר כח לקבל השפע גם בפני שמואל. (שם יט כד)

בן נעות המרדות - שהיא המרדתני בחרם שלא לתת אשה לבנימין אם לא על ידי חטיפה, ואתה ממריד את דוד בי. (שם כ ל)

ויחזק בידו באלקים - אמר לו שמלכותו מאלקים והמורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה, ואם כי אלקים לא ימנע בחירת שאול מלרדפו יצילנו אם ישתדל, וא"ל שהיסורים יצילוהו ממיתה לפי שבא מצד יבום שאינו חי. (שם כג טז)

אחזני השבץ - חטא הריגת הכהנים שמבעתהו כל עוד שגוסס, ובמיתתו יתכפר וינוח כפי שאמר לו שמואל. (שמואל ב א ט)

הצבי ישראל - אתה שאול צבי ישראל על במותיך חלל - הפלת כהני נב, אך האשמה לא היתה בך כי אם בדואג. אל תגידו בגת - הלא ראיתי שם כי לא מפני פחדו כי אם מפני שאול. (שמואל ב א יט)

רמ"ע מפאנו:

רבי שמעון בן לקיש הוא שאול בן קיש, וסימן בן קיש בן לקיש, דזבין גרמיה ללודאי הוא כמו שאול דזבין גרמיה למות על ידי פלשתים לנפול בידם, וכדי להנקם עתה מהם הוא עבד הכי... ורבי שמעון בן לקיש אמר ללודאי אחוכי קא מחייכת בי. (גלגולי נשמות עט)

...ואלמלא ששאלו ישראל מלך שלא כהוגן לא אכלוהו פגה למלכות ראשונה ודוד ויהונתן המלך והמשנה היו מזומנים לעשות מלוכה של קיימא על ישראל, אבל מאסם מלכות שמים והמכשלה של פסל מיכה שהיה ביניהם גרמה להקים להם מלך שאול כשמו כן הוא, מושאל לכתר מלכות לפי שעה. ואבדן האתונות הוא רמד לקלקול הדור שהקלפה פרצה גדרה מאין חובש, ולו יאתה להחזירן שהיה צדיק גמור בלי דופי כדברי חכמים, אלא שהיה מעלמא דנוקבא דאתי מבנימין, דאתמר לאמיה "גם זה לך בן", והנערות היו מוליכות אותו לבית הרואה והיו מרבים שיחה עמו ומסתכלות ביופיו לא על חנם כי צדקניות היו, אך מזלייהו חזי כי הוא המלבישן שני עם עדנים... והקפיד עליהן מאד הואיל וכן הוא על מה שנתנו לדוד הרבבות ולו האלפים. ודבר ה' בפיהן אמת כוון להלכה, כי מדת בנימן צעיר היא המעשה אל הפלא העליון, דכתיב ביה נפלאתה אהבתך לי כדלקמן. ובעלילת מלחמת עמלק באחת לא עלתה לו ונתקיימה נבואת שמואל "גם אתם גם מלככם תספו", ולא עוד אלא שלא נספדו שאול ויהונתן כהלכה, ובאותו הספד האחרון רחל מבכה על עון בניה שזה מיוסף וזה מבנימין מאנה הנחם עליהם כאשר איננו לזה המעורר את הבכי (מאמר חקור דין חלק ד פרק טז)

של"ה:

...אמנם השבטים כרעו נפלו, ובנימין הצדיק שעדיין לו נולד לא בא לעשו מידו שום חיזוק ושום השפעה, ולכך היה לאל ידו של שאול בן בנו להכניעו, ועל ידו יחזור הירך במקומו אל הימין ויתקן הפגם שפגם סמאל בירך יעקב נצח בכח קטרוגו שהמשיך הגבורות מפנות ערב אליה, כאמור. והנה כשמשח שמואל את שאול ברוח הקודש ידע שמואל שהתיקון יעשה על ידי שאול על ידי משחו אותו בשמן, כמו שיתבאר בס"ד, והנה תחלת כל דבר אמר שמואל לטבח תנה את המנה אשר נתתי לך אמר אמרתי שים אותה עמך, וכתיב וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים לפניך אכול כי למועד שמור לך לאמר העם קראתי וגו', לרמוז לו שהשוק העליון שהוא ירך יעקב שהוא חשוך ואין נביא יכול להתנבאות מתוכם, שכן כתיב ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, והטעם היות מקור הנבואה הזאת סתום ואטום בכח הדין, ואמר לו הנה הנשאר, כלומר הנה הוא הנשאר שלא השתחוה לעשו כשאר השבטים, ועתה לך בכחך זה ויתקן, כי למועד שמור לך, כלומר ממועד מועדים וזמנים חלפו למו שמור לך כי אי אפשר לתקן כי אם על ידך... מיד התחיל לתקן ונפתח מקור הנבואה ואמר לו כששלחו ופגעת חבל הנביאים יורדים מהבמה ולפניהם תוף וכנור והמה מתנבאים ונחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר, וכן היה, ותצלח עליו רוח ה' ויתנבא בתוכם... וזהו שרמז לו שמואל בצוואת הריגת עמלק, אותי שלח ה' למשחך למלך, כלומר אותי דוקא למשחך למשוח אותך דוקא בשמן, כי על ידי זה נתקן בקצת, ועתה שמע לקול דברי ה', כלומר לתוכיות דברי ה' שהוא לך והחרמת את עמלק, כי אתה מבנימין ועמלק הוא בנו של עשו, ולא יכול ליפול כי אם על ידך, לכן הזהר והשמר אל תכשל. וזהו שרמז לו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה כי בבחינה זו שלא השתחוה בנימין הצדיק לעשו נמצאת אתה הבא מכחו ראש שבטי ישראל, ולכן אין מי שיתקן זה אלא אתה. ויהי כאשר חמל שאול על אגג וכו', חרה לו לשמואל מאד ויצעק אל ה' כל הלילה, להיותו חושש שמא חס ושלום תחזור המדה הזאת אל השכחה, והועילה צעקתו בקצת, שכן אמר לו אחר כך וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כלומר הגם כי חטאת ועברת מאמר השם, גם נצח ישראל לא ישקר באמונתו מהיותו מותקן בסוד הימין, ולא ינחך ותתהפך ממה שחזרה הימין ותהיה אל השמאל. וכן היה כי אחרי כן כששלח שאול מלאכים לקחת את דוד נאמר ויתנבאו גם המה, וישלח עוד אנשים אחרים ויתנבאו גם המה, וכתיב ושמואל עומד נצב עליהם, שכלם היו מתנבאים מכחו, אמנם לא היתה כל כך מוחזקת עד שבא דוד ע"ה... (עניני פורים ומגילה, ועיין שם עוד)

...דע כי היתה לבנימין קדושה ביתר שאת מלשאר אחיו, כי כל אחיו השתחוו לעשו שהוא סיטרא דשמאלא מאל אחר ובנימין עדיין לא נולד לא יכרע ולא ישתחוה... דהיינו שאר השבטים השתחוו לעשו, וברכים אשר כרעו גרמו ויגע בכף ירך יעקב, סמאל הרשע נגע שם מדה כנגד מדה, ירך מול ירך, כי בירך עשו היה חותם הנחש, כדמתרגמינן נחשירכן, ופירוש הציוני נחש ירכן, שהיה חקוק בירך עשו צורת נחש... על כן מלכים מחלצו של בנימין יצאו אשר להם תכרע כל ברך, כי כבר הקדמתי מלכי ישראל הקודמים הצדיקים הם מלכות שמים, ובנימין לא כרע לאל אחר זכה למלוכה, וזה הסוד רמז שמואל כאשר צוה לטבח והרם את השוק וישם לפני שאול... וכן נצטוה להכרית זרע של עמלק הבא מעשו שבירך שלו חקוק הנחש, וכשחטא בזה אז ויעל עליו נחש העמוני, שהוא מצד הנחש, וירד מטה מטה עד שהלך לקראת נחשים ושאול באוב, אז נהרג ושבה המלוכה לבעליה, והוא דוד שהיה אדמוני וטוב רואי, כי עשו הוא אדום, הוא הנחש ששאב כל זוהמת הנחש כדי שישאר יעקב נקי, כי לא נחש ביעקב, והכניע את הנחש במה שנעשה הוא אדמוני מצד הקדושה להכניע את עשו האדום הזה... (תורה שבכתב ויגש)

מצודת דוד:

מה יושיענו זה - הלא משפחתו צעירה ומי יחזיק בידו. (שמואל א י כז)

אור החיים:

בנימין זאב יטרף - נתכוין אל שאול שעשה מעשה זאב שטורף במהירות, כי מנהג הזאב הוא שאינו מתעכב בטריפתו אלא כל כך הוא ממהר וטורף כמו כן עשה הוא ולא המתין לזמן שקבע לו שמואל, ומזה היה סיבה שלא אכל אלא בבקר ונפסקה מלכותו. ואומרו ולערב - פירוש לעת ערב מלכותו יחלק שיאמרו הכה שאול וגו' ודוד ברבבותיו. או ירמוז שבאמצעות סיבתו תתחלק מלכות בית דוד, על דרך מאמר ז"ל כשאמר דוד אתה וציבה תחלקו השדה יצתה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו המלכות, ומאז העריב שמשן של ישראל בעונות. (בראשית מט כז)

נביא מקרבך - ...ואולי שכן הבין שאול כששאל בבעלת אוב, כי לא אסר ה' לשאול אוב או ידעוני אלא במקום שיהיה נביא, אבל זולת זה אם יצטרכו לדעת שאול ישאלו בהם. (דברים יח יד)

הגר"א:

על עית - חשב י' מסעות, והיינו י' מקומות שעבר שאול ולא שמר העת שאמר לו שמואל, ומאז נגזר על מלכותו שתפסק, וזו תחלת הגלות. (ישעיה י כח)

אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו. ויש לדקדק וכי משא פנים יש בדבר, אולם יש לבאר כי ידוע דמכל דיבור שיוצא מפי הקב"ה נבראו כמה אלפים עולמות, ולכולם יש להם חיות וקיום על ידי מי שמקיים הדיבור, והנה יש מצות פרטיים והוא כשיצוה לאיזה אדם לעשות, והנה כשיעבור אחד על איזה מצות, אף שפגם בשורש נשמתו מכל מקום אינו מפסיק החיות מן העולמות, כי יש אחרים שמקיימים הדיבור, מה שאין כן כשהמצוה היא לאדם יחיד, אז גדול עונו מנשוא אם אינו מקיימו, כי הוא מבטל כל העולמות. ובזה אתי שפיר, דהנה דוד המלך ע"ה עבר על מעשה דאוריה והסתה הלא הם מצות כלליות, משום הכי לא עלתה לו לרעה, מה שאין כן שאול המלך שעבר על מצוה פרטית, שנאמר לו "לך והחרמת את עמלק", לכן נענש וזכותו לא עמד לו. (קול אליהו יומא)

...וזכר אלו הג', והוא לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים, אך בבחירתו יוכל לבחור באלו הג', או מהולא, והוא צדיק שעושה מצות עשה, או טבחא הוא בינוני, או לסטים והוא רשע שופך דמים כמשמעו. והנה בדוד נאמר והוא אדמוני, והוא במאדים, ולכך טעה עליו שמואל בעת ראה קלסתר פניו, והוא העביר מדותיו בכל, ואף שאלו השתים לא העביר מכל מקום לא עלתה לו לרעה, כמו שכתוב, כל המעביר על מדותיו וכו', ודוד כבר הרבה צדק להעביר על מדותיו, מה שאינו כן שאול, שנאמר בן שנה שאול במלכו, ודרשו רז"ל כבן שנה שלא טעם טעם חטא, והוא העביר מדתו הטוב לרע בדבר אחד, ולכן אף באחד עלתה לו לרעה. (דברי אליהו יומא)

מלבי"ם:

וירב בנחל - על הנחל למי שייך, כדי למצא עילה למלחמה. וגם זה נגד הציווי, שלא הוצרך למצא עילה למלחמה. (שמואל א טו ה)

כי שב מאחרי - שחטא במיעוט אמונה בדברי ה' על ידי נביאו, שזה חמור מחטא שעל ידי תאוה או תכונה נפשית. מציב לו יד - מצבה עם דמות יד על הנצחון. (שם שם יא ויב)

חמל העם - תלה החטא בעם, ורוצה לומר שלא הכיר החטא והתחרט, ולכן לא נתקבלה תשובתו. (שם שם טו)

קרע ה' - שכבר נעשה מעשה עם הנבואה ולא תשוב. היום - שמיד סרה רוח ה' משאול. (שם טו כח)

מוהר"ן:

ראה ערך קול.

שפת אמת:

ובמדרש הובא ברש"י תצא... ולזאת אחר פרשת שקלים יכולין למחות שם עמלק, וכן כתיב ויהי ידיו אמונה, שעיקר כח מחיית עמלק על ידי אמונה להיות בטל חיות האדם לכח השי"ת כנ"ל, וגם מה שחמל שאול על אגג, בודאי היה נראה לו בעליל שאין אופן למחקו לגמרי אז, שהרי באמת נשאר, ואך אם היה מתחזק באמונה לידע כי בודאי השי"ת יעזור שיוכל למחות שמו לגמרי, כמו שאמר לו שמואל, זה עצמו היה הסיוע שיוכל למחקו לגמרי... וזה שאמר שמואל הנה וכו' טוב להקשיב וכו', אבל בודאי בדעת שאול היה לרצון השי"ת ומסר נפשו על זה לשנות מציווי שמואל, וזה חסרון אמונה לאיש כמוהו, וכן יש מזה בכל אדם להשגיח שיהיה בטל דעתו ורצונו למאמר ה'. (תצוה תרל"א)

המשך פרשת זכור אחר שקלים, דהנה המצוה לזכור איבת עמלק שעיקר מחיית עמלק ימ"ש תליא בשנאת בני ישראל עליו, וכשיהיה השנאה בשלימות יתמחה לגמרי, וזה היה החטא בשאול המלך, וחלילה שיעבור בזדון על דבר השי"ת, רק כי לא היה להם האכזריות כראוי לאותו רשע כמו שכתוב ויחמול, וממילא לא היה בכחם לאבדו לגמרי. ויתכן עוד לומר כי שאול בעצמו היה בו השנאה בשלימות, שהקב"ה צוה אותו לאבדו, אך העם לא היו בתכלית השנאה, ועניוות שהיה בשאול גרם לו שחשב מאחר שאין בני ישראל בתכלית השנאה, לא עלה על דעתו ששנאה שלו כדאי על הכלל, ועל זה הוכיחו שמואל, אם קטן אתה בעיניך וכו', וקיום מצוה זו לשנוא אותו בתכלית השנאה תליא ברוב אהבה ודביקות בני ישראל בעבודת הבורא ית'... (זכור תרמ"ו)

שם משמואל:

ונראה דכענין זה היתה מלכות שאול קודם מלכות דוד, והכוונה ששאול יגמור כל המלחמות באשר הוא היה מבניה של רחל, וכמו תעודת משיח בן יוסף, ואחר כך תופיע מלכות דוד המלך דוגמת משיח בן דוד לעתיד, שיהיה ענינו רק להמשיך גילוי האור האלקי ולבנות בית המקדש. וכמו שכתוב בשאול (ש"א י"ד) "ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע, ויעש חיל ויך את עמלק" וגו', ואלמלי שמע לקול ה' במלחמת עמלק, היתה נשלמת בו הכוונה ולא היה דוד נצרך לשום מלחמה, ויהונתן בן שאול היה לו למשנה כמו משיח בן יוסף למשיח בן דוד, וכמו שאמר יהונתן אל דוד (שם כ"ג) "ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה", וכמו שיהיה לעתיד שמשיח בן יוסף יהיה למשנה למשיח בן דוד. אך באשר נתקלקל ענין שאול במלחמת עמלק ונמאס ממלוך עוד על ישראל נמסר הכל לדוד, והיה נצרך ללחום מלחמות ה', ונתאחר בנין הבית עד ימי שלמה... (וישב תרע"ז, וראה שם עוד)

ולפי האמור יש ליישב מה שלא מנה שאול על ידי שקלים אלא על ידי חרסים או טלאים, דשאול מבנימין קאתי, ובנימין לא היה לו חלק במכירת יוסף עוד יותר מיוסף עצמו כנ"ל, ושוב אין רע עין שריא עלוהי אפילו על ידי מנין, ועל כן בימי מלכות שאול שהיו כל ישראל תחת רשותו, וכענין אמרם ז"ל אי רישא דעמא זכאי כולן זכאין, היו כל ישראל נמי במדרגה זו שלא יכול עין רע לשלטאה עלייהו אפילו על ידי מנין, על כן לא היה צריך לשקלים, ומכל מקום היה צריך לחרסים או לטלאים, דהנה בש"ס יומא (ריש פ"ב) המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר... (משפטים תרע"ה)

ולפי דרכנו זה יתבאר לנו עוד כל הענין ומחשבתו של שאול, דהנה דוד המלך ע"ה מצינו בו שתי המדות יחדיו, שהיה נכנע לרצון השי"ת עד מאד... ועם זה היתה בו מדת החוזק והשררה, כאמרם ז"ל כשהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, וכשהיה יוצא למלחמה היה קשה כארז, והמלחמה היתה גם בעצמו להיות מושל ברוחו, וכן למלחמה על אומות העולם שונאי ישראל. ומחמת שהיו בו שתי המדות כאחת בשלימות נבחר למלך על ישראל, אך באשר עדיין לא הגיע העת למלכות ישראל, וישראל בקשו להם מלך, נבחר לשעתו שאול, אף שלא היה בו כח השררה כל כך, מכל מקום היתה על כל פנים מדת ההכנעה בשלימות, כי היה משבט בנימין קטנן של שבטים, וכמו שנראה מענינו שהיה נחבא אל הכלים, אך באשר חסרה לו מדת השררה היתה עצת ה' לצוהו על מלחמת עמלק, אף שאיננו ראוי לכך, כי חסר לו הענין שנצרך מינוי המלך ברישא כנ"ל, והוא בעצמו היה יודע מזה, מכל מקום מחמת שיבטל את דעתו והבנתו לרצון ה' יזכה להתרוממות והתנשאות... אך מחמת שהיה ירא את העם ולא עצר כח למשול על כחות נפשו ודן קל וחומר מעצמו, שוב התגבר עליו כח קליפת עמלק והחיה את אגג, שלזה לא היה לו שום תירוץ. ובזה ניחא מה שלא שאל לו שמואל על אגג אלא מה קול הצאן הזה באזני וגו', שבאמת במה שהחיה את אגג לא היתה עליו כל כך קושיא, שלזה היה כח קליפת עמלק תוקפתו על כרחו שלא בטובתו, וכל התפיסה עליו היתה במה שדן קל וחומר לעצמו וכנ"ל... (תרומה תרפ"ג)

בהפטרה ויאמר לו שאול ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה', ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני. ויש לדקדק למה לא הוכיחו על מה שהניח בחיים את אגג, שזה היה עיקר החטא, ומשורש נחש יצא צפע זה המן... ונראה דהנה כבר כתבנו טעם שבימי יהושע לא הרגם כולם, מפני שטרם התיקון הכללי לא יתכן למחות את שמו לגמרי, כמו שלא יתכן ליקח הקליפה מהפרי טרם שנתבשל... ויש לומר עוד דהא דצריכין להרוג את הבהמות משום שנאמר תמחה את זכר עמלק, הוא רק כשמוחין את שמו לגמרי, כגון לעתיד... אבל אם בלאו הכי נשאר לו שם ושארית בארץ מה בצע בהרוג את הבהמות. ועל כן לא מצינו בכל הפוסקים שכתבו המצוה גם על יחיד מזרע עמלק שהמצוה להרוג גם הבהמות שלו...

יש לומר שבאמת לגודל צדקת שאול שאמרו ז"ל שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא, וגם כל הדור היו צדיקים הגיע עת התיקון הכללי, ועל כן צוה למחות שמו לגמרי, ואם היה עושה כן היה נעשה התיקון הכללי, כמו שיהיה הענין לעתיד. אך שאול בענותנותו היתירה שהיה נחבא אל הכלים לא מצא בעצמו מעלה זו שיהיה ראוי לתיקון הנ"ל, אם כן לפי שיטתו שאיננו ראוי לתיקון הכללי, אין מהצורך ולא נכון למחות שמו לגמרי, וגם לא את הבהמות כנ"ל... ועל כן שפט שאול ששמואל באשר מחזיק אותו לצדיק גמור וראוי לתיקון הכללי תפס בפשיטות את דברי השי"ת והחרמתם את כל אשר לו שימחה שמו לגמרי, ואז מדינא מחוייב להרוג גם את הבהמות, ושמואל דינא קאמר ליה. אבל באמת הוא ידע נגע לבבו שעדיין לא הגיע למדה זו, ובהכרח שציווי השי"ת לא היה למחות את שמו לגמרי, אלא כמו והחרמתי את עריהם, אקדיש שללם לגבוה. ולפי שיטה זו לא יתכן שיהרוג את כולם לפי חרב כנ"ל, שלא יתכן ליקח קליפת הפרי טרם שנתבשל.

ולפי זה אם היה שאול מקיים כפי הציווי ולא השאיר את הבהמות והיה נעשה התיקון הכללי, היה באמת נצרך להרוג את אגג למען לא יהיה להם שם ושארית כמו לעתיד, אבל אחר שבענותנותו הגדולה כנ"ל השאיר הבהמות ולא שמר מצות השי"ת ולא נעשה התיקון הכללי, שוב יפה עשה שלא המית את אגג למען תשאר שארית עד התיקון הכללי, ועל כן שמואל לא הוכיחו אלא על הבהמות... (תצוה תער"ב)

ונראה בזה לפרש מאמר המדרש... וחשב שאול שבזה שיחרים מעולל ועד יונק משור עד שה מגמל ועד חמור יתראה בעיני העולם כאכזריות נוראה, ויהי חס ושלום חילול שם שמים בדבר, על כן מוטב לעבור על דבר הנביא כנ"ל קל וחומר ממצות התורה. אך באמת טעה שאול, שהא דמוטב לעקור אות אחת מן התורה כדי שיתקדש שם שמים בפרהסיא שייך רק במצוה כללית, כגון שהתורה אמרה לא תלין נבלתו על העץ, ודוד הלין את נבלת המומתים על ידי הגבעונים בזה שייך לומר שבפרט הזה לא צותה תורה, אבל באם השי"ת צוה על דבר זה בפרטות לא שייך לומר מוטב לעקור וכו', שהרי השי"ת אמר בפירוש לעשות כן... (פורים תרע"ד)

ולפי האמור יש לפרש מחשבת שאול שאמר לשמואל (ש"א ט"ו) "ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'", ומכוח שהיתה לו טעות גמורה עד שחשב שקיים את המצוה בשלמות, והיינו שהוא ידע שהניצוץ הקדוש שהיה בעמלק אי אפשר שיאבד לגמרי כי לא ידח ממנו נדח, ועל כן חשב שראשית החרם בודאי יש בו חלקי הקדושה, כי ראשית הוא בקדושה, כי ראשית כל דבר הוא קדושה, ורק בהשתלשלות מתהוים כחות רעים כידוע, ועל כן נקרא עמלק ראשית הגוים באשר יש לו אחיזה בראשית וממנו התחילה השתלשלות הרע, ועל כן השלל שנקבצו בו מרבית חלקי ניצוץ הקדושה נקרא ראאשית החרם, וכן נקרא מיטב הצאן, ועל כן חשב שאול שבלקחו זה לזבוח לה' יחזרו חלקי הקדושה לשרשם, אך טעה בזה כנ"ל (שקליפת עמלק ניצוץ הקדוש שהיה בו נתהפך לרע).

ואולי גם באגג היתה טעות כזו, שבאשר מלך הוא ראשית העם חשב שמוטב להחיותו ולהחזירו לקדושה, אך זה טעות כנ"ל, שאין הניצוץ הקדוש שבעמלק יכול לשוב לקדושה כמו שהוא. ואולי מטעם זה נשבע הקב"ה שלא יקבל גרים מזרע עמלק, אלא צריך מקודם להחרימו, ואז רק על ידי סיבות וגלגולים שונים יכול לחזור לקדושה... (צו תרע"ג)

ויש לומר שהיפוך משתי קדושות אלו היה ענין חטא שאול המלך, במה שהרג את נוב עיר הכהנים משמשים ברוח הקודש נושאי אפוד בד ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, פגם במדרגת המוח, ובמה ששאל באוב פגם במדרגת הלב. וגם אוב הוא מלשון אבה שהוא בלב. ובדוגמא הוא פגם למעלה ולמטה, בעליונים ובתחתונים, ובמדרש (פרשה כ"ו ז') מוטב היה לו לשאול באורים ותומים של מעלן ולא באוב וידעוני של מטן, אף ששאל ולא נענה, מכל מקום הוא גרם זה לעצמו במה שהרג את נוב עיר הכהנים, ואם כן כוונת המדרש על הפגם של מעלן והפגם של מטן, ונעשה מסך מבדיל הן מצד עליונים והן מצד תחתונים, היפוך שבת ומדרגת כהנים, על כן איבד את המלוכה, כי מלך הוא המחבר את כלל ישראל, והוא באשר פגם בשתי אלה נפגם אצלו כח המאחד ואיבד את המלוכה. (אמור תרע"ג)

ולפי האמור יש ליתן טעם איך נכשל והתאכזר כל כך שאול בחיר ה', שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא, על כהני ה', ולא נשא פנים למזבח ומשכן ה' שנחרב בשביל הריגתו את הכהנים, כי מאחר שמהות הכהנים היא היפוך כח הנחש הקדמוני, ובשביל לשון הרע של דואג נמשך בו כח הנחש הקדמוני, על כן נעשה היפוך הכהנים לגמרי, ולא עצר כח לעמוד בעצמו נגד כח הנחש הקדמוני שהיה מקשקש בו אז ותקפהו בכח, ואין לו כל כך אשמה בדבר זה, שלא ממנו היתה זאת אלא כח הנחש הקדמוני שהכניס בו דואג כנ"ל... (שם תרע"ד)

ונראה דהנה בעיקר ענין שאול יש לתמוה היתכן שאיש גדול וקדוש כמוהו שאמרו ז"ל עליו שהיה כבן שנה בלי חטא ובחיר ה' יבוא לחטאים כאלו, והלא כתיב (ש"א ב') "רגלי חסידיו ישמור". ויש לומר על פי מה דאיתא בספרים הקדושים, כי דוד המלך ע"ה עליו היה לתקן פגם חטא אדם הראשון, ובודאי גם שאול שהיתה לו המלכות לשעתו שאולה בידו היה לו גם כן ענין זה, כי אדם הראשון נברא להיות מלך בתחתונים, להמשיך את כל הברואים לשמו יתברך... ועל כן כל מלך ישראל עליו לתקן את פגם המלך הראשון זה אדם הראשון, ולשוב למשך את כל העולם כולו תחת כנפי השכינה, ועל כן לאו דוקא דוד המלך ע"ה אלא כל מלך שעמד על ישראל וגם שאול שהיתה המלכות שאולה בידו נמי כך היתה תעודתו. והנה ידוע שכל כחות החיצוניים עושים כל טצדקי דאפשר להו למיעבד למנוע את התיקון, מה גם אותן חטאים בעצמם עומדים לשטן לו להכשילהו מעין אותן החטאים...

ויש לומר דכמו שקרה למלך הראשון זה אדם הראשון, שמחמת שלא ידע להזהר שמע דברי לשון הרע מהנחש, ומחמת ברית הכרותה לשפתים קיבל הלשון הרע שמגדיל עוונות כנגד שלש העבירות החמורות, והיינו על ידי שעושה פירוד בין חלקי העליונים שבו לחלקי התחתונים שבו בפועל או בכח, כן אירע נמי לשאול במלכו... אך בעוד היה שאול ברום המעלה לא היה מקום לכחות הרע שנסתעפו מחטא אדם הראשון לאחוז בו כלל, אך אחר שלא שמר מצות שמואל הנביא להוחיל לו כל שבעת הימים ונתבשר משמואל שממלכתו לא תקום, אז נתעוררו הכחות הנ"ל לעמוד לשטן עלי דרכו, והחטא הראשון שאונה לידו היה מה שחמל על אגג מלך עמלק ועל מיטב, וכבר הגדנו שטעות היתה בידו, שחשב להפוך חשוכא לנהורא ומרירו למתקא... אבל כל זה עדיין היה חטא בשוגג, שחשב שבאופן זה יתגדל ויתקדש שם שמים ביותר, אך אחר כך כמו שקרה לאדם הראשון שקיבל לשון הרע מהנחש שהגדיל עונות, כך אירע לשאול שקיבל לשון הרע מדואג ובא לכלל חטא בכפלים... הביאו להמית את כהני נוב להפסיק את חיבור העליונים לתחתונים, ועל כן לא עלתה בידו לשאול באורים ותומים של מעלן ושאל באוב שלמטן... (אמור תרפ"א)

ר' צדוק:

וכן בהתחלת המלוכה בימי שאול, אף שהמלכות היתה שאולה בידו כמשז"ל ענין מלכותו קודם מלכות דוד המלך ע"ה היה דוגמת ביאת אליהו, שהוא גם כן מזרעא דבנימין לפני ביאת בן דוד במהרה בימינו. וכמו שאליה לא טעם טעם חטא דעל כן חי לעולם כמשז"ל, הרי אליה שלא חטא וכו', כן אמרו על שאול ביומא כ"ב ב'' דבתחלת מלכו היה כבן שנה שלא טעם טעם חטא וכבר הניח לו ה' מכל כחות הרע, על כן עליו מצוה זו להחרים ולכלות לגמרי גם השורש...

ויש בזה ב' מיני נוצחים, או לאתכפיא דוגמת אליה ומשיח בן יוסף, או לאתהפכא דוגמת משיח בן דוד דעל ידו יתלבן אחר ההריגה ושחיטה על ידי משיח בן יוסף כנ"ל. ושאול שהיה לו המלכות שאולה, כי אין זה מדריגתו בעצם רק מדריגת דוד, חשב גם בזה להשתמש בכלים שאולים כי מדתו שהיה צדיק גמור בלא חטא כלל הוא לאכפייא, ורק מדת דוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה הוא לאהפכא... אבל שאול חשב להתחכם מעצמו נגד מאמר הנביא וציווי התורה למחות שמו לגמרי, אבל הוא ברוח הקדש שבו הרגיש שיש באגג איזה ניצוץ טוב העתיד לצאת, כמ"ש מבני בניו של המן למדו תורה ברבים... אבל סנהדרין ההורגים במשפט התורה אין להם להשגיח כלל על היוצא ממנו ואפילו מעוברת שנגמר דינה אין ממתינין עד שתלד... וכשעושין על פי התורה אין לחוש על מה שרואה ברוח הקדש נגד זה, דעל זה נאמר "אל תתחכם הרבה למה תשומם", וכך היה לשאול לעשות כמו שנאמר בדבר ה', והוא התחכם נגד זה כמשז"ל... (חלק א פוקד עקרים עמוד לב)

ושאול שהיה נקי לגמרי עד שהגיע למדריגה שיחרים עמלק לגמרי מן העולם, ושיבוער הרע מן העולם כי כבר היה לו מנוחה מכל כחות הרע נשאר לנסותו רק בדבר זה שאין בו שום צד נטייה לתאוה גופנית כלל רק הנגיעה שהטעתו היה מה שהיה רוצה להיות צדיק הרבה ולהתחכם ביותר איך להזהר מכל צד חטא כל שהוא, ולא השליך על ה' יהבו כדוד המלך ע"ה שכל ימיו היה בתפלה להשי"ת שהוא ינחהו במעגלי צדק, דאלמלא הקב"ה עוזר אין יכול לו... דזהו שלמות מדת המלכות דלית לה מגרמה, ועל כן הקדים לו שמואל "אותי שלח ה' למשחך למלך וגו' ועתה שמע לקול ה'", וחלילה לחשוד את שאול שלולי זה לא ישמע לדברי ה'... אבל שמואל הרגיש ברוח הקדש שעתיד להתחכם נגד זה, על כן אמר לו שנמשח למלך ויש לו לידבק במדת המלכות שהיא הנוקבא שאין לה אלא מהשפעת הדכורא... אבל שאול היה המלכות בידו שאולה ונדחה על ידי זה ממלכותו, ושרשו במדת הצדיק יסוד עולם, ושורש שמואל רק בנצח והוד שמשם יניקת הנביאים, ועל ידי זה היה חפץ להצטדק הרבה ולהתחכם ביותר... (שם עמוד לה, ועיין שם עוד)

...ולפי ששאול השיג דמזרע אגג ילמדו תורה ברבים הלך בשיטתו כיון דכוונתו לשם שמים יוכל לעבור רצון השי"ת, וזהו השורש של עמלק שנקלט בישראל כשעושה זה לשם שמים, ועל כן השאיר לאגג כדי שיצאו ממנו בני בניו שילמדו תורה ולמיטב הצאן לקרבנות. ושמואל הוכיחו רק "ומה קול הצאן וגו' ותעט אל השלל" ולא זכר אגג, כי באמת באגג הסכים השי"ת על ידו שיהיה חי עד בא שמואל, שהרי נתעברה אז אשה ממנו ויצא ממנו המן... ואף דנענש על זה מכל מקום כיון שסייע השי"ת בעיבור ולידה שיארע זה טרם בוא שמואל דזה לא היה על ידי שאול, אף דהגרם היה ששאול השאירו, מכל מקום כיון דהסכים השי"ת על ידו אין זה אלא בגדר הפצר... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעד)

...והראש של עמלק הוא השורש שממנו נמשכת השכחה, כי העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה, והוא חמל על השורש, היינו חשב דאין בזה כי שורש זה הוא שורש המן שאז"ל בחולין (קל"ט ב') דרמוז בתורה בקרא דהמן העץ וגו', ומלת המן הוא לשון שאלה, ובזה ניתן פתח לטעות שהשי"ת צריך לשאול... (שם מחשבות חרוץ עמוד כא)

...ודוד המלך ע"ה היה רבן של כל בעלי רוח הקדש שממנו התחלת המלכות הקיימת לעד. ושאול שהשיג גם כן כבוד מלכים עלה למעלה ממדריגתו שחשב לחקור ולעמוד בסוד ה', דבר שלא ניתן לדעת אדם לחקור ולעמוד עליו כלל, וחשב דלמלכים ניתן רשות לחקור גם על זה, ודשמואל שהיה רק נביא בהשגת נבואה לא השיג דרך קליטה ניצוצות קדושה מעמלק כי לא ידע שיהיה איזה גילוי לשורש ניצוץ קדוש זה בעולם הזה, אבל הוא חשב להשיגו ושיוכל לקלטו מה שנעלם משמואל בנבואתו. ועל זה נאמר אכול דבש הרבה לא טוב, וקרה לו כמו שקרה לבן זומא דהציץ ונפגע ברוח רעה שהיתה מבעתו, ועל דבר זה ניטלה מלכותו כי עיקר מדת המלכות הוא לבלתי רום לבבו מאחיו, שלא יחפוץ לעלות יותר ממדריגתו, וכמדת מלכותו ית' דבמקום גדולתו שם ענותנותו... (שם שם עמוד כג)

...אבל שאול באחת ועלתה לו, היינו דחטא רק באחד לחשוב אעבירה מצוה כנ"ל, רק דמלכותו לא היה דופי ושום עבירה דלא חטא מעולם, וחשב דזהו עצמו חסרון שאין לו אותו סכלות מעט שראוי לאדם, וזהו הדבר טוב שחשב שיש בעמלק וחשב דראוי להביא עצמו לחטא בידים כדי לעשות תשובה ולעמוד על דברי תורה על ידי זה דייקא. ונמצא לפי דעתו חמלתו על עמלק היה על דרך עת לעשות לה' וגו', הגם דעבר על דברי נביא חשב דכך ראוי לאדם להיות בו סכלות מעט, וזהו המיטב שבעמלק לזבוח לה', היינו להיות ה' עמו על ידי הלב נשבר דזובח יצרו וכו' אחר החטא וחשב דהוא בא לידו ונזדמן לו שיעבור דבר זה שבו עצמו יתוקן חסרונו שהוא מה שאין לו חסרון. ואמת הוא שחטא אז אך לפי שחטאו היה כענין אחטא ואשוב אין מספיקין בידו וכו' (יומא פ"ה), ועלתה לו, והיינו דמאחר דהוא חשב בשעת מעשה למצוה לדעתו, אם כן אינו מכשול אצלו, ואין אדם עומד על דברי תורה היינו רק כשהוא בדרך מכשול. וכן קליטת הטוב דעמלק גם כן הוא רק בדרך זה דאין מקבלין גרים מהם אם לא בדרך מכשול... (חלק ה רסיסי לילה לח עמוד סז)

חכמה ומוסר:

שמואל הנביא היה אוהב לשאול בחיר ה' כנפשו ממש, כי גם אחרי שאמר לו ה' נחמתי כי המלכתי וגו' על כל זה "ויזעק כל הלילה" פן תועיל תפלתו, ואחרי כי ראה שלא הועילה נהפך לשאול כאויב גדול, בשביל דבר אחד שלא הקים דבר ה', "ויחזק בכנף מעילו ויקרע וגו' ויאמר קרע ה' ממלכות ישראל מעליך" וגו', הרי זה דברים כאילו היה אויב גדול לו, וגם לא רצה אפילו ללכת עמו עוד... ראה דברים כאלה כאילו היה לו אויב גדול, הרי כי לא נשחד מכל המעלות הנשגבות שראה משאול בחיר ה', ואף על פי כן בשביל דבר קל אחד שעבר בשוגג, כי הוא אמר לשמואל "ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'", וגם פעם שנית אמר "אשר שמעתי בקול ה'" וגו', הרי כי שוגג היה, ועם כל זה נעשה שמואל כאויב, אף כי היה ממעלה, כאשר אמר לו שמואל "אם קטן אתה בעיניך" וגו', אבל "הנה שמוע מזבח טוב"... ראה עיקר הזה אצל הצדיקים ברגע אם יראה בו דבר על דרך המוסר שלא כדת, אויב אורב הוא לו... (חלק א סה)

..."ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש וגו' ויאמר שאול הגישו אלי העולה והשלמים ויעל העולה". פירוש העולה היה להתפלל אל ה' לעזרתם מפלשתים כי קרובים היו, והעם נפץ ממנו ושמואל לא בא, והוא עדיין לא נסה במלחמה גדולה בעם רב כאלה, היש לדעת האדם שום אשמה עליו כי הקריב העולה להתפלל אל ה' לעזרתם. והיה כאשר כלה להעלות העולה "הנה שמואל בא וגו' ויאמר שמואל מה עשית" וגו'... ואתאפק פירש רש"י נתחזקתי על רצוני, שהיה לבי אומר לי להמתין לך, ועל כרחי העמדתי את לבי ואעלה העולה.

והנה לפי דעת האדם הצדק אתו, ואדרבה כדין וכדת עשה, אחרי כי לא בא שמואל למועד הימים אשר אמר לו. התבוננו אחי בדברים האלה היטב, היאך יסכן כלל ישראל אשר נגדו עם רב כחול הים, וחרב וחנית לא נמצא בידם, רק ביד שאול ובנו, והנה מעודו לא היה לו מלחמה, ולא חשב כלל על זאת, כי היה נחבא אל הכלים... מה יעשה הצדיק הזה, אם לא יחלה פני ה'...

והנה ראו מה אמר לו הנביא שמואל, אשר היה אוהבו כנפשו, מחמת רוב צדקת שאול, וכרגע נהפך לו כאויב ואמר לו "נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלקיך אשר צוך, כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם, ועתה ממלכתך לא תקום" (ש"א י"ג)... ובשביל זה נקרא "לא שמר מצות ה'", וה' קרע ממלכתו ונתנה לאחר בשביל דבר קל כזה לכאורה, ולא הועילו לו כל הזכותים שכתבנו למעלה. הישוער עומק הדין, נעלם מעיני כל חי למעלה למעלה.

ועתה נתבונן בצדקת הצדיק הזה, כאשר העיד עליו הכתוב כבן שנה לחטא, הנה עכשיו שכבר עלה לגדולה ונמשח למלכות מיד הנביא, ואמר לו לעיל "כל חמדת ישראל הלא לך" וגו', ועתה כשמעו מפי הנביא כי קרע ה' ממלכתו, לכאורה היה לו למות תיכף מבשורה הפתאומית הנ"ל, ועליו על הצדיק הזה לא עשה שום רושם בלבול הדעת אפילו, כי אם היה לו בלבול מעט, לא היה נעשה לו נס כזה לנצח מלחמה, כידוע. וכמובן ליודע מלחמת ישראל, אשר היתה דוקא בקדושה ובטהרה במדרגה עליונה. "מי האיש הירא ורך" וגו'. היאומן כחות כמו אלה בין בשמואל ובין בשאול שלא נטרף דעתו כלל וכלל ועשה צווי ה' אשר משחו למלך.

והנה כאשר נתבונן בינה נראה, כי כאשר בא שמואל, וראה שאול כי לחנם התאפק וכבש רצונו ולא המתין על שמואל, היה לו מיד להבין כי שגגה היתה מאתו, שחשב פן לא יבוא, כי אחרי שהיא נביא נאמן לה', לא ישונה מכל אשר יצא מפיו, ובפרט כי היה לו להבין כי כל דבריו בזה מאת ה' היו... וכן שם י"ג אם היה אומר תיכף אמנם חטאתי, ולא היה רוצה להצדיק את עצמו כלל וכלל אף שעה קלה, והיה מבין כי שגגה היא, אולי לא אבד המלוכה, ושאול מרוב צדקתו היה קשה לו מאד מאד על חטאתו אשר שגג, ורצה להצדיק את עצמו כמחפש זכות על עצמו, שלא יחר לו על עצמו על חטאתו.

ונמצא למדים מזה, כי לפעמים מרוב צדקת האדם ישחד את עצמו לחפש זכות על עצמו, ובזה ינטה מהאמת, על כן חוב על האדם תכף ומיד לשום אשמה על עצמו ולהודות על האמת... (שם קלט)

והנה יש ב' מיני קנאה, א', כגון שאול על דוד, שידע שהמלוכה ינטל ממנו ותנתן אל דוד, וגם קנאה זו רעה היא, אבל יש קנאה כגון מי שהוא בעצמו אינו לו מלך ולא יקוה למלוך, אלא כי עינו רעה בשל אחרים. והנה ענין שנטל הקב"ה המלוכה משאול הוא מפני שראה השי"ת ששאול ע"ה מרוב טובו אינו ראוי למלוך על ישראל. כי אמנם עשה קלקול גדול, אשר מזה בא המן, ומזה יהיה מלחמת גוג ומגוג. ודוד המלך ע"ה היה מוכשר יותר לנהל את הרבים, והיה מהראוי שישמחו דואג ואחיתופל במלכותו של דוד, על כי השי"ת בחר בו ויודע כי הוא יהיה טוב להנהגת כלל ישראל... והנה מאין נובעת הקנאה הרעה הזאת, הלא זה מגאוה. והנה אז"ל (סוטה ד') כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו כופר בעיקר, ולפי זה דואג ואחיתופל שידעו כי השי"ת בחר בדוד המלך ע"ה לטובת הכלל יותר משאול, והם הרי לא היו מלכים ולא יהיו מלכים ורק מדת הקנאה, עין רעה, בערה בם לקלקל הכלל ולילך נגד עצת השי"ת שדוד המלך ראוי למלוכה, והרי זה מינות, כי הרי אמרו ז"ל שהוא כאילו כופר בעיקר... (חלק ב שכז)

שעורי דעת:

דבר תמוה הוא לאמר כי יען ששאול חשש שיקח דוד מלכותו, בראותו שלב העם נוטה אחריו, זה גרם והסב שיהא עוין את דוד ורודף אותו כל כך. קשה לומר כן, אי אפשר ששאול בחיר ה', העניו, הנחבא אל הכלים, ירדוף כל כך בשביל כבוד המדומה אחרי איש כדוד, ובדבר שאין לו אשמה כלל. ואמנם איתא בספרים הקדושים, שמחלוקתם היתה בדבר גדול ורם מאד, שאול חפץ שהמלכות הראשונה בישראל תביא את כלל ישראל לתכליתו היעודה לו מאת ה', ושלא יצטרך למלכות בית דוד ולענינים התלויים בה, (כמו שנמצא בספרים הקדושים, כי אלמלא בטלה מלכות בית שאול, היה בא העולם מהר אל תכליתו ולא היה צריך כל כך גלגולי דברים וצרופים והצרות שבאו על כלל ישראל). וראה במלכות בית דוד מניעה להתגשמות שאיפתו הקדושה, ולכן רדף אחרי דוד וזאת הסבה במחלקותם. ובכל זאת הכתוב מספר לנו, "ויהי שאול עוין את דוד" בשביל המלוכה, בשמעו שאומרים שהכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. והגם שסבות נעלות וקדושות הוו בזה, בכל זאת הכח אחד הוא, אותו הכח של אהבת עצמו שנמצא אצל המלכים בעולם, שזה מניע אותם לשפך נהרות דם, אותו הכח עצמו הניע גם את שאול, כי חפץ שדוקא על ידו יבא כלל ישראל לתעודתו הקדושה, למלכות שמים לקדושת שמו יתברך.

ומרשה אני את עצמי לאמר, שאפשר שגם כחות פשוטים נטלו חלק בזה, יען כי לפי מדת גודל האדם, כן נפשו מעודנת יותר ומרגשת יותר בדקות מה שמעיק עליה, וכמאמרם ז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"... (חלק ב עמוד קע)

רבינו ירוחם:

נתעוררנו בהערה נוראה אשר מעולם לא ירדנו לעומקם של דברים עד כמה הם מגיעים.

שאול המלך, כשנצטוה בה' על ידי שמואל הנביא (ש"א ט"ו) "לך והכית את עמלק והחרמתם" וגו', ובגמרא (יומא כ"ב) אמר ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה, ואם אדם חטא בהמה מה חטאה וכו'.

הנה היתה זאת דרשה של קל וחומר, אחת ממדות שבתורה, פלפול נפלא שדן שאול בזו הסוגיא, ועל פי זו הדרשה הוא שפסק ועשה מה שעשה... וגם אחרי שהוכיח אותו שמואל באמרו "ומה קול הצאן הזה באזני וגו', ולמה לא שמעת בקול ה'", השיב לו שאול "אשר שמעתי בקול ה'", הנה כפי דעתו של שאול לא היה לו שום ספק דבר כי ודאי עשה הכל על פי הדין וההלכה. והנה אמר לו שמואל "החפץ לה' בעולות וזבחים וגו' כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר", וברד"ק פירוש נורא, כמו שחטא קסם הוא חטאה גדולה, כי הוא מסיר בטחונו מהקב"ה ונותן בטחונו בקסם, כן הוא חטאת גדולה חטאת מרי, והוא מי שמורה פי הא-ל ואינו עושה מה שצוהו, כי אחרי שעבר על מצותו הרי הוא כופר בו ומסיר בטחונו ממנו ואומר כי אין בידו להטיב ולהרע, לפיכך לא ירא ממנו לעבור על מצותו... כל חטאו לא היה אלא כי אם איזו טעות, אם בדבר משנה אם בשקול הדעת, ולולא היה לנו בזה דבר ה' "ואת דברי לא הקים", לא היינו יודעים באמת איך לפסוק ההלכה, אם כשמואל או כשאול, כי הלא היה זה פשוט מחלוקת בדעת דבר ה', ועל חטא כזה, חטא של טעות, של שאול בחיר ה', כבר קראו הכתוב "חטאת קסם", "און ותרפים", מורה פי הא-ל ואינו עושה מה שצוהו וכו', והרי הוא כופר בו ומסיר בטחונו ממנו... נורא מאד עומק הדין, ובתורתנו הקדושה אין חלילה ענינים של מליצות, ואם התורה קוראת זה "מאסת", הלא זה דברים כפשטן, ממש מאסת!

והנה שאול לא הכיר בחטאו ולא הודה בדבר עד אמר לו שמואל בשם ה' "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים". ומה זה כי עתה הכיר בחטאו לומר "חטאתי כי עברתי את פי ה'"?

אולם זהו ביאור הדברים, גילה לו חדש, "הנה שמוע מזבח טוב", נתבע הוא על חסרון שמיעה. הן אמת כי לא הזדת כלום, אמנם כי מעשיך בטעות באו, אבל אגלה לך שורש מקור הטעויות מאין הן באות, הטעויות באות מאי שמיעה, מאשר לא שמעת את דבר ה' בראשית תחילתו, לו שמעת את דבר ה' היטב על מתכונתו, לא היית בא לעולם לידי כל טעות. כמו שבשמיעה גשמית, האדם אשר אזנו בריאה ושומע הכל ברור, לא מסתפק בכלום ולא טועה, והמסתפק במה ששמע, אם ככה שמע או אחרת, סימן הוא כי נמצא איזה קלקול בשמיעתו, האומנם כי טעית, האומנם כי כל חטא בכלל אינו אלא טעות, כי בידיעה ברורה בלעדי טעויות אין כל מקום לחטא, "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" (סוטה ג')... לו היה ער וזהיר ושומע את דבר ה' היטב הדק, בתכלית הדיוק, כי אז לא היה בא בשום אופן לשום טעות בעולם. ומכאן כבר מתחיל הפלפול הגדול, מדוע באמת לא שם אוזן קשבת לדבר ה'? והפתרון הוא, כי אינו ירא על דבר ה', כי הירא על דבר מפחד ודאי ועומד תמיד בלי היסח הדעת ער וזהיר פן ואולי יחטיא המטרה וישגה... והנה עומדת לפניך שאלה שניה, מדוע באמת אינו ירא על דבר ה'? הלא תשיב אמרים לך כי זה הוא, כי אומר כי אין בידו להטיב ולהרע לפיכך לא יירא ממנו. ועוד אחת, כי סימן הוא גם כן כי אינו אוהב דבר ה', כי האוהב דבר, גם הוא ודאי לא ינום ולא יישן פן ואולי ימנע טוב ממנו...

וכשמוע שאול כל הדברים, וכי נתבע הוא בעיקר על אי שמיעתו, כי אז תיכף כבר הכיר באשמתו, והודה ואמר "חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך, כי יראתי את העם ואשמע בקולם"... (דעת תורה שמות עמוד קנז)

...הנה על זה הוא אשר מבאר הרלב"ג, כי נתפש כאן שאול בעיקר על ענין של תוספת וגרעון במצות ה', היינו המקיים דבר ה' בחלקים, ולא בשלמותו כמו שהוא, על מתכונתו ודקדוקו, על בוריו ואמתו, כפי שנצטוה וכפי שנדבר לו, הנה הוא ממרה את פי ה'. ואמנם כי שאול עשה כל מה שעשה, בחשבו כי כן הוא באמת מקיים כל מה שמצווה... ולפי חשבונותיו שלו הנה באלה עוד יגדל המצוה של הכאת עמלק והחרמתו, כמו שנתבאר, אבל הטענה היתה, "הנה שמוע מזבח טוב", עליך לקחת הדברים כמו שהן, בלי לערב חשבונותיך שלך, ויהיו מה שיהיו, קבל הדברים כפי שנאמרו לך, בכל דקדוקן ודיוקן, בלי תוספת ובלי גרעון, ושאול בחשבונותיו לטוב שינה בדברי ה', בלקחו מקצתן והניח מקצתן, וזה כאלו המרה פי ה' בכל כולו, כאלו לא קיים כלום, אף לא החלק שאמנם קיים, כי לא בכאלה נצטוה.

וענין המשל שהמשיל לקסם, כי הנה הקוסם מגיד העתידות מאשר מגיע לו באמצעות איזה ידיעות שהנן אמנם אמיתיות, אבל הם רק קטעים מאמת ולא שלמים, ומצד החלקים החסרים, הנה "הכזב בו נכנס מזה הצד", וכבר כל דבריהם שקר וכזב, אף גם הקטעים האמיתיים, וכבר אסרה אותם התורה בכל החומר, והכל מצד לקחם ידיעות קטעים קטעים, בלי לחדור על בורין ואמיתתן של הדברים בכל היקפם. וכן המשל בתרפים, והוא בצד ההיפוך, כי הם מרבים דברים ומגדילים בדמיונותיהם את הדברים שקצתם צודקים, וזו התוספת אמנם הסבה לטעות וכזב המגיע להם... כי אתה אף אם עשית מצוות ה', אבל לא שמעת בקולו על מתכונתו ובוריו, לא קיימת דברי ה' בדיוקם כל כולם כפי שנאמרו, אלא לקחת חלקים וקטעים וחברת בעצמך ובשכלך דברים כעין וכדמיון מה ששמעת, הנה זה גם כן "מרי", והוא כחטא הקסם והתרפים, שהוא כולו שקר וכזב, כי לא ידעת שהכל הוא בדיוק, לא עמדת על תכונת הדברים, מהו אמיתת כוונת הציווי בזה בכל הקיפו, והוא ענין הלאו של לא תוסיפו ולא תגרעו, מפני שכל מצוות התורה הם בדקדוק גדול... (שם עמוד קסד)

מכתב מאליהו:

...ובמהר"ל (נתיב התשובה ה') "כאשר אדם מתבייש מן החטא, מורה שהוא מסלק עצמו מן החטא לגמרי, שכל בושה שהוא מתבייש מדבר מרחיק עצמו ממנו".

ומצינו בזה דבר נפלא מאד. הגמרא דברכות הנ"ל לומדת זה משאול, שאמר לו למה הרגזתני לעלות, ויאמר שאול צר לי וגו' ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות, ואילו אורים ותומים לא קאמר, משום דהרג נוב עיר הכהנים, ומנין דאחילו לו, מחר אתה ובניך עמי, במחיצתי.

אבל צריך עיון, דבויקרא רבה (כ"ו) א"ל (שאול) ואין מיערק? (אם אברח מה יהא), א"ל אי מעירקת את מישתזב (תנצל), ואם אתה מקבל עליך מדת הדין מחר את ובניך עמי, במחיצתי... נטל ג' בניו ויצא למלחמה... וצריך עיון, אם כן בשמחה במדת הדין נתכפר ולא בבושה?

מכאן למדנו עד כמה התשובה עם הבושה מגיעה. כשאדם מתבייש מחטאו הוא מתחרט בכל מעמקי לבבו, ומבקש את תקונו ושמח בו, אפילו אם התקון הוא מיתתו. אין המיתה נחשבת לו לכלום לעומת תיקונו לחיי נצח. והוא כמו החולה ששמח להשיג את הרופא המומחה אשר יעשה לו את הנתוח הקשה כדי לרפאותו... (חלק א עמוד רנג)