(ראה גם: שאלת שלום)
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו, שנאמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו... (ברכות ו ב)
א"ל ר' חייא לרב, בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי, דילמא לאו אדעתיה... (שבת ג ב)
והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. (שם יב ב)
שאול שאילה זו לעילא מר' תנחום דמן נוי... (שם ל א)
...א"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל, מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות, א"ל בני שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים. אמר לו שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס, נתעטף וישב לפניו, א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל. (שם לא א)
אשלג, אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי שונאנה שמיה. (שם צ א)
ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה. (שם קיד א)
כדתניא, שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות... (פסחים ו א)
ושוב פעם נמצאת הלטאה בבית המטבחים, ובקשו לטמא כל הסעודה כולה, באו ושאלו את המלך, אמר להם לכו ושאלו את המלכה, באו ושאלו את המלכה, אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל, באו ושאלו אותו... וטהר ר"ג כל הסעודה כולה, נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה בר"ג, נמצאת כל הסעודה תלויה בר"ג. (שם פח ב)
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל מניין שאין שואלין בכלדיים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך. (שם קיג ב)
מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל את אביו, ואם אין דעת בבן אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות... תנו רבנן חכם בנו שואלו, ואם אינו חכם אשתו שואלתו, ואם לאו הוא שואל לעצמו, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה. (שם קטז א)
אמר ר' חנינא בא וראה שאלת הראשונים... דאמר ר' חנינא מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה... אלא הכי קאמר שאלתן כשאילה של ראשונים. (יומא מט א)
תנו רבנן, כיצד שואלין, השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי שכינה, השואל אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה, והנשאל אומר כה אמר ה' עלה והצלח... אין שואלין בקול, שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו לפני ה', אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה. אין שואלין שני דברים כאחד, ואם שאל אין מחזירין אלא אחד... ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שנים... מיתיבי כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו... (יומא עג א)
שאלה בלוירא הגיורת את רבן גמליאל כתיב בתורתכם אשר לא ישא פנים, וכתיב ישא ה' פניו אליך... (ראש השנה יז ב)
תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת, והיו כל הערים מתכנסין, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירה נתקע, אמרו לו נדון, אמר להם נתקע ואחר כך נדון, לאחר שתקעו אמרו לו נדון, אמר להם כבר נשמעה קרן ביבנה, ואין משיבין לאחר מעשה. (שם כט ב)
שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום, מהו שאוכל סעודה אחת ואפטר... (סוכה כז א)
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, שתים עשרה אמר להם שמעתי, שמונה עשר אמר להם לא שמעתי... (שם כח א)
א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם, דכתיב והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא, השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה... (תענית ד א)
...א"ל ר' יצחק בר ביסנא כהנה עד רביעית טהור יותר מכאן טמא, ובעט ביה, אמר ליה רבי זריקא בגין דשאיל לך את בעט ביה... (שקלים ט א)
אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דשמע ליה מילתא ולא ידע פירושא לישיילה קמיה דשכיח קמיה רבנן, דלא אפשר דלא שמע ליה מן גברא רבה. (מגילה כז א)
דתנו רבנן כי שאל נא לימים ראשונים, יחיד שואל ואין שנים שואלין, יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם, תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית, תלמוד לומר לימים ראשונים אשר היו לפניך, יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. (חגיגה יא ב)
...א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו, מאי טעמא דקאתי מרות המואביה... אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש... (יבמות עו ב)
ומאי שנא משני שבילין אחד טמא ואחד טהור, והלך באחד מהן ועשה טהורת ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות, ר' יהודה אומר אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורות, שניהם כאחת טמאות. ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין. ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן, בבת אחת דברי הכל טמאין, בזה אחר זה דברי הכל טהורים, לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חבירו... (כתובות כז א)
...על כולן אין נשאלין להם, ואם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים פותחין להן פתח ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים... (נדרים כ א)
דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו... (שם פא א)
וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול... (קידושין מ ב)
על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו ואפילו במסכתא דכלה. (שם מט ב)
תניא כוותיה דרבי יוחנן שני דברים אין בהם דעת לישאל ועשאום חכמים כמה שיש בהם דעת לישאל, תינוק ועוד אחרת... (שם פ א)
תא שמע דשלח רבין באגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר, ברם כך היתה שאלה, האומר הרי עלי מנה לבדק הבית מהו שיסדרו... (בבא מציעא קיד א)
וזו שאלה שאל טורנוסרפוס הרשע את ר"ע, אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם... (בבא בתרא י א)
וא"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה, אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד... (שם שם ב)
...אמר לו דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי לביישני. (שם פא ב)
שאלו תלמידיו את ר' יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן, אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה... (סנהדרין יט ב)
שאל טורנוסרופוס את ר"ע אמר לו ומה יום מיומים, אמר לו ומה גבר מגוברין, א"ל דמרי צבי, שבת נמי דמרי צבי... (שם סה ב)
שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקב"ה מחיה מתים, אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... (שם צ ב)
ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, יודע נגן שיודע לישאל, גבור שיודע להשיב... (שם צג ב)
תנו רבנן הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר... (ע"ז ז א)
דתניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו'... (שם שם ב)
שאל פרוקלוס בן פלוסופוס את ר"ג בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר ליה כתוב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו אין משיבין במרחץ... (שם מד ב)
שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה... (שם נד ב, וראה שם עוד)
שאל אגריפס שר צבא את ר"ג כתיב בתורתכם כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא א-ל קנא, כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר... (שם נה א)
חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה... שואל כענין ומשיב כהלכה... (אבות ה ז)
שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת... מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו... מפני מה הכל מושלים בעכברים... (הוריות יג א)
אמר ר' עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, כתיב ויזרח לו השמש, וכי שמש לו לבד זרחה... (חולין צא ב)
שאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי, בפרטן של לוים אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות, בכלל אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות להיכן הלכו... ועוד שאלו בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה... ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר... (בכורות ה א)
אמר ר' חנינא שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים... ועוד שאלתיו מאי לשון רפידים... (שם שם ב)
...כיון שנכנסו לבית המדרש עמד השואל ושאל כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ, אמר לו ר' יהושע לאו... (שם לא א)
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך... (תמורה טז א)
עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב, אמר להן מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב... (תמיד לא ב, וראה שם עוד)
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן... (נדה לא א)
...בראשון לא שאלתי, וטעיתי שלא שאלתי, אטו כולהו לאו בחזקת טומאה קיימי, וכיון דפסק פסק... (שם נח ב)
תנו רבנן שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא, ג' דברי חכמה, ג' דברי הגדה, ג' דברי בורות, ג' דברי דרך ארץ. ג' דברי חכמה, הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו עד מתי מטמאין במשא... (שם סט ב, וראה שם עוד)
ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה שבעה כר' נתן... ר' יוסי בעי אילין רבנן רבנן דהכא או רבנן דרומייא, אין תימר רבנן דהכא ניחא, אין תימר רבנן דרומיא רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא... (ברכות יט א)
רבי יצחק בר רדיפא הוה ליה עובדא אתא שאל לרבי ירמיה, אמר ליה מה אריוותא קמך ואת שאל לתעלייה, אתא שאל לר' יאשיה... (שביעית כו א)
תמן אמרין שתי שאילות שאלן חגי הנביא אחת השיבו אותו כראוי, ואחת לא השיבו לו כראוי, הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו, כנף תחלה, בשר קודש שני, לחם ונזיד שלישי, ויין ושמן ומאכל רביעי, וכי יש רביעי בקודש... (סוטה כג א, וראה שם עוד)
א"ר יוסי בראשונה לא היו מחלוקות בישראל אלא בית דין של שבעים בלשכת הגזית, ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות של ארץ ישראל ושאר בתי דינין של שלשה שלשה היו בירושלים אחד בהר הבית ואחד בחיל. נצרך אחד מהן הלכה הולך לבית דין שבעירו, אין בית דין בעירו הולך לבית דין הסמוך לעירו, אם שמעו אמרו לו, אם לאו הוא ומופלא שבהם באין לבית דין שבהר הבית, אם שמעו אמרו להן, ואם לאו הן ומופלא שבהם באין לבית דין שבחיל, אם שמעו אמרו להן ואם לאו אילו ואילו הולכין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית... נשאלה שאילה אם שמעו אומר להם ואם לאו עומדין למנין... (סנהדרין פרק ז)
מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא א"ל לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, א"ל לו' ימים, א"ל מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, א'ל הקב"ה יושב ומזווג זווגים... (בראשית סח ד)
א"ר אחא אית איתתא דחכימא למשאל ואית אתתא דלא חכימא למשאל. אית אתתא דחכימא למשאל, אתיא לגבי מגירתא (שכנתה) תרעא פתיחא מדפק ליה, אמרה לה שלמא עליך מגרתי, מה את עבידא, מה בעליך עביד מה בנייכי עבידין, אמרה ליה טב נעול (טוב שאכנס), מתיבא לה נעול מה את בעיא אמרה לה אית ליך מקימה פלונית תתנין לי, אמרה לה אין. דלא חכימא למשאל אזלא לגבי מגירתא, תרעה משקיף פתחה ליה, (השער סגור ובכל זאת פותחת מעצמה), אמרה לה אית לך מקימה פלנית, אמרה לה לאו. א"ר חנינא אית אריס דחכים למשאל, ואית אריס דלא חכים למשאל... (ויקרא ה ח וראה שם עוד)
פעם אחת שהה ר' עקיבא לבא לבית המדרש, בא וישב לו מבחוץ, נשאלה שאלה זו הלכה, אמרו הלכה מבחוץ, חזרה ונשאלה שאלה, אמרו תורה מבחוץ, חזרה ונשאלה שאלה, אמרו עקיבא מבחוץ פנו לו מקום, בא וישב לו לפני רגליו של ר' אליעזר... (שיר השירים א כ)
חכמת אדם בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו יודע להשיב. (קהלת ח ד)
שאמרה תורה והדרת פני זקן... וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה ולא יקפוץ להשיב... (בהעלותך יא)
דבר אחר והיית רק למעלה, כשאתה מבקש לשאול דבר שלא תהא שואל מה למעלן ואת תהא שואל מה למטן כשם שאומות העולם שואלין, שנאמר (ישעיה כ"ט) והיה כאוב מארץ קולך. כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם וגו', שתהא שואל בו, זה שאמר הכתוב (שם ח') וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים אמרו להם הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים, צרכי המתים עושין בחיים, שמא עושין צרכי החיים במתים... (שופטים י)
אם חפץ אתה ללמד אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי, ואם שאלך דבר ואי אתה בקי בו אל תבוש לומר איני יודע... (פרק ד)
אמר שלמה, דוד אבי אמר (תהלים נ"א) לב טהור ברא לי אלקים, שאל שלא כענין, וכיון שידע שלא שאל כענין חזר ואמר (שם) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, ומה השיבתו רוח הקדש, הואיל והשפלת עצמך על השאלה אני נותן לך גדולה... (פרשה כ)
וישאלו - ויש מפרשים וישאלו לשון מתנה גמורה, כמו "שאל ממני ואתנה" וגו' (תהלים ב'). (שמות יא ב)
אם רואה אדם או שמע שיש בעיר אחת תלמידי חכמים ואינם אוהבים זה את זה, אם צריך לשלוח אליהם שאלות לא יכתוב כתב אחד להם, ואל יכתוב כך שואל אני מכם פלוני ופלוני, אלא לכל אחד יכתוב כתב לבד, וישאל לזה לבדו ולזה לבדו, שאם אין יראת שמים בהם במקצתם, כיון שיראה שחבירו כתב כך יעסוק לסתור ולשבר דברי חבירו, לכך יכתוב לכל אחד לבד. ואם יודע שיש מקצת צדיקים ויש בהם שאינם יראי ה' לא ישאל אלא לצדיקים.
כתיב (דברים ל"ב) שאל אביך ויגדך, ואם תדע שלא ידע להשיב אל תשאל בפניו. זקניך ויאמרו לך, מגיד לך הכתוב שאם שאל תלמיד לרבו ואינו יודע להשיב אל ישאל בפניו לחכם כדי שלא יתבייש רבו.
בבית המדרש בפני רבים לא היו מניחים לשאול יותר משלש שאלות, כנגד ג' פעמים שכתוב שאמר הקב"ה לשלמה ולא שאלת (מ"א ג' י"א) וגם השואלים לחוזים בכוכבים אין יכולים לשאול יותר משלשה דברים בפעם אחת, ורבא לא שאל אלא שלשה, ענוה וחכמה ועושר. (תתקצז והלאה)
וכאן אמר מה שאלתך, כי בודאי אינה חסרה דבר כי לא באה עד עתה שלא כדת לפני המלך, ולכך אמר (אסתר ה'ו') מה שאלתך, כי דרך האדם לשאול על דבר אחד, ומה בקשתך, דבר שהוא עניין גדול יותר כאשר האדם מבקש וחפץ. ויש לפרש גם כן כי מה שאלתך שייך כאשר האדם אומר תנו לי דבר זה, ובזה שייך שאלתך, אבל בקשתך נאמר כאשר אומר תעשה לי דבר זה בלבד, ואין כאן נתינה, ודבר זה בודאי הוא יותר, כי המעשה הוא יותר נחשב, אבל השאלה כאשר יאמר תנו לי דבר זה בלבד, ואין נחשב זה כל כך... (אור חדש ד"ה ויאמר המלך מהרו את המן, וראה שם עוד)
האנשים ההמה - ההמה שהוסיף מגיד שאין נשאלים אלא לבעל המעשה (ספרי), אם הוצרך אדם דבר לשאול הוא בעצמו ילך לשאול, ואם שולח שלוחו אין משיבין לו, כי השליח אינו יודע לסדר הענין היטב, לכן הוסיף האנשים ההמה, בעלי המעשה עצמם סדרו שאלתם. (במדבר ט ז)
ההבדל בין שאלה ובקשה הוא, כי שאלה קטנה אשר ישיגה השואל בנקל תקרא שאלה, והדבר הגדול שצריך לבקשו על ידי תחנונים נקרא בקשה... גם יובדל עוד שמי ששואל שיהיה לו אלף כסף כדי שיקנה בהם בית, השאלה היא האלף כסף, והבקשה הוא הבית, והשואל שישב בבית וזאת היא כונתו היא השאלה והיא בעצמה הבקשה. "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש" זאת היא שאלתי ובקשתי בעצמה לא תכלית אחרת.
יש הבדל בין ישאל איש מרעהו ובין ישאל מעם רעהו, שהפעלים המורים על השאלה והלקיחה והקניה אם בא אחריו מלת מאתו או מעמו מורה שמוציא הדבר מרשות הקונה או הנותן. (הכרמל)
וישאלו - מובנה תמיד לתבוע לבקש, ולעולם לא לקחת בהשאלה, רק פעם יחיד נזכרת בהוראה זו, (להלן כ"ב י"ג) "וכי ישאל איש מעם רעהו". והנה כל מקום שהוראת שאל היא לתבוע לבקש דבר והחפץ הנתבע או הנשאל ניתק לחלוטין מכל זיקה לבעליו הקודמים הרי נסמכת תיבת שאל אל סימני החיבור "מ" או "מאת", ואילו במקרה היחיד בו הוראתו לקחת בהשאלה, נסמך אליו "מעם"... (שמות ג כב)
ושאל לו במשפט - אלעזר מבקש עבורו את הכרעת האורים לפני ה'. 'שאל ב' הוא הביטוי הרגיל עבור בקשת הכרעתו של ה' ביחס למעשה מתוכנן... (במדבר כז כא)
כי שאל נא לימים - אות היחס ל הבאה אחרי שאל איננה מציינת את האדם או את החפץ שהשאלה מופנית אליו, אלא את החפץ שהשאלה נשאלת אודותיו, כך "למה זה תשאל לשמי" (בראשית ל"ב). בביטוי השכיח "שאל לשלום" אות ל קודמת גם לאדם וגם לחפץ, כי השואל מבקש לקבל ידיעות על האדם והידיעות שהוא מעוניין בהן נוגעות לשלומו האישי של הנשאל... (דברים ג לב)
השאלה היא אחד מעקרי החכמה, והיא היא הדרך המובילה לידי ברור ההלכה ולבונה. רק על ידי תשובה הבאה על שאלה נכונה ויישוב של קושיא יורדים לידי עמקא של הלכתא והישג הענין. עקרי החדושים נולדים בעיקר על ידי ההתעכבות על כל דבר ולא לעבור על שום ענין בלי התבוננות. אף הדברים הנראים כפשוטים וכמובנים פותחים שערי חכמה על ידי השאלה. החוקר דבר לאמתו יעמוד גם על הפשוט וימצא בו טעמים אשר לא נשערו ודרכים חדשות נסולות לפניו... את הכלל הזה הורו לנו חז"ל בדיני הפסח, תחלת הספור של יציאת מצרים באה בתור שאלה, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעים בהלכות פסח שואלים זה לזה, ואם לאו הוא שואל את עצמו. למדונו בזה חז"ל כי למען ראות נכוחה צריך לשאול שאלה ועל ידי זה לבא לידי הבנת הענין ולהרגשת הענין שיש בו. השאלה היא באמת יסוד בכל התורה כלה, אלא היא נקבעה ביחוד במצות ספור יציאת מצרים בתור הלכה. כי כל הלמודים והתורות המוסריות הנצרכות לכלל התורה ומצוותיה, נקבעו להן כל אחת ואחת מן המצוות בחלק מן אותה המצוה. ויש לה במצוה זו אפילו חקי משפטי, כגון הענין הכללי של עשית משמרת למשמרת שהוא בכל התורה ונמסר לחכמים, ונקבעה במצות הגזירות בתור הלכה...
הן שאלת חכם חצי תשובה. ובאר לנו אדמו"ר זצוק"ל טעם הדבר, מפני ששאלת חכם מבררת בין העיקר והטפל, בין הידוע ובין שאינו ידוע, במה תלוי הפתרון ובמה אינו תלוי. שאלה כהלכה מחוורת את הענין ומורה את הדרך אל תכנו, והיא היא המפתח להבנתו השלמה. כח הגאון הרש"ש זצ"ל היה יפה בזה, שלא הניח שום כלל אף מן המקובלים מבלי חקור אחריו לדרשו ולעמוד על תכנו. בימי בחרותו כאשר היה בוולזין, היו מבקרים אותו על כך בלשון, "ער ברעכט זיך אין אפענע טירן" (הוא שובר לעצמו דלתות פתוחות), אבל באמת זאת היתה גדלותו. הלא ידוע שהחכם ניוטון בא לידי חדושיו בפיסיקה בתשובה לשאלה תמוהה לכאורה, שאול שאל על התפוח הנתק מן העץ, מדוע ירד הוא לארץ דוקא, מכיון שאין לו אחיזה בעץ יעלה לו למעלה. על ידי מדוע זה שבקש באור על הנראה מובן ופשוט למאד, חוללה מהפכה בכמה ממקצועות החכמה. כמעט כל מדע הטבע החדש נבנה על יסוד החקירה הזאת, אם מדה זאת שכרה בצדה בכל עניני הדעת, מה פוריה היא והכרחית ביחס לחכמה האלקית, חכמת התורה. רק על ידי העמקה ביסודות המקובלים ובשכליות המקובלות הנראים כמפורשים וברורים מרב השמוש בהם, אפשר לבא לידי חדוש ולהסיק חדשות בענפי אותם הכללים הרבים והמסועפים, כי היסודות האלה הנקנים מחדש בעמל מיוחד ובברור עצמי והעמקה יכולים לקרב את האדם אל הבנת התורה האמיתית. המדה הזאת מביאה ללמוד עמלה של תורה. כי היותר קשה וכבד הוא לחקור בדברים, שכבר נתגבשו למושגים פשוטים ורגילים, ולנתח ענין הנראה אחד ומוסיף ולמצא יסודותיו. (חלק א עמוד רז)