שאף

מלבי"ם:

פעל שאף מציין שאיפת האויר מחוץ לפנים, כמו "באות נפשה שאפה רוח", הנשימה מפנים לחוץ והשאיפה מחוץ לפנים. וממשיכת ונשימת הרוח אל תוכו הושאל פעל שאף על כל התאב לבלוע איזה דבר. (הכרמל)