שאר

(ראה גם: משפחה, קרוב)

מכילתא:

שארה אלו מזונותיה, וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי... דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר שארה כסותה, כסות שהוא נופל לשארה, אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה, זקנה לא יתן לה של ילדה... ר' אומר שארה זו דרך ארץ, שנאמר אל כל שאר בשרו. (משפטים פרשה ג)

תלמוד בבלי:

דתניא שארה אלו מזונות, וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי... ר' אלעזר אומר שארה זו עונה, וכן הוא אומר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה... ר' אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה לפום שארה תן כסותה, שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה... תני רב יוסף שארה זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן. (כתובות מז ב)

לקח טוב:

שאר אביך היא, לפי שיצאו מבשר אחד נקראין שאר, על שם (מיכה ג') ואשר אכלו שאר עמי וגו', כי אמיתת שאר הוא בשר, לפיכך אמרו שארו זו אשתו שהיא בשר אחד עם בעלה, שנאמר (בראשית ב') והיו לבשר אחד. (אחרי מות)

תרגום יונתן:

לשארו - לאנתתא דקריבא לגופיה. (ויקרא כא ב)

תרגום אונקלוס:

לשארו - לקריביה דקריב ליה. (שם)

אבן עזרא:

שארה - מזונה שיעמיד שארה שהוא בשרה. (שמות כא י)

שארי - הגוף, ולבבי - הנפש המתאוה. (תהלים עג כה)

רמב"ן:

שארה - פירש רש"י שארה מזונות, וכן אמר אונקלוס זיונה, ובגמרא אמרינן על מי שאמר כך והאי תנא סבר מזונות דאורייתא... והמובן בסוגיות הגמרא שהם דברי יחיד, והלכה מזוני תקינו לה רבנן, וגם על דרך הפשט למה יזכיר במזונות שאר שהוא הבשר, והראוי שיזכיר לחמה, כי על הלחם יחיה האדם ובו יהיה החיוב... ולכך אני אומר כי פירוש שאר בכל מקום בשר הדבק והקרוב לבשרו של אדם, נגזר מלשון שאר בשרו, שארה הנה, כענין אך עצמי ובשרי אתה, וכן "שם ושאר נין ונכד"... ויקרא הבשר הנאכל שאר, "וימטר עליהם כעפר שאר", כי הבשר הנאכל ידבק באוכל ויחזר לבשרו... ותקרא האשה שאר לבעל, כמו שדרשו "כי אם לשארו", שאר זו אשתו, וכן הוא מן הענין שאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". והנה שארה קרוב בשרה... (שמות כא י)

מאירי:

שארו - נאמר על קרוב, על גוף האדם, על ממון או מזון, או על הנפש הנשארת מהאדם, וכאן רוצה לומר שמכין נפשו לקבלת גמול בהרגילו אותה למעשים טובים... (משלי יא יז)

הגר"א:

ונהמת באחריתך ככלות שארך - הוא נגד הנפש והם גם כן שני דברים נפש וחיה, חיה היא נפש המחיה את האדם, ונפש היא נפש המתאוה... ומהחיה יולד הבשר ומהנפש יולדו הקרומים והגידים שמהם התאוה, והם נקראים שאר... (משלי ה יא)

הכתב והקבלה:

שארה הנה - ...לכן נראה לי דאתי קרא לאשמועינן דאשה ובתה ובת בתה ובת בנה אסורות עליו לעולם, וגם אחר מיתת אשתו... ולשון שארה אינו כאן על הקורבה, כי אם ענין הנותר והנשאר מן הכל, וכל הנשאר מהאדם אחר מותו נקרא שאר (ישעיה י"ד) "שם ושאר נין ונכד"... וכאן האיסור אף בשהן שארית פליטה הנשארת מאשתך. ואפשר שלכונה זו מלת שארה משונה בניקודה, כי השי"ן ראויה שו"א והאל"ף צרויה, ובלא זה שם שאר שיורה קורבת משפחה, הוא גם כן מטעם שארית ונותר הנשארים ונותרים אחרי מות קרובים, כחלק הנשאר מהכל. ומטעם זה נקראת גם אשתו של אדם שאר, כי רק באמצעותה יש שארית לאדם אחריו בבנים אשר תלד לו... (ויקרא יח יז)

מלבי"ם:

שם שאר נרדף עם בשר, וההבדל ביניהם הוא, ששאר מציין חלקי הבשר העקרי של האדם שאין לו חליפין ונשאר בו תמיד, כמו הבשר הנשאר על העצמות גם באיש דל ורזה, ובשר כולל כל הבשר גם הבא על ידי שומן ועובי הגוף ופטומי, ולכן נסמך "שאר בשר", ולפעמים בא בהפך "ככלות בשרך ושארך", שאר מוסיף שאף שארך העקרי יכלה לא רק הבשר והשומן. ושם שאר בא על דבר השומה וניתך לבשר האדם ומזה בא על הבשר המוכן למאכל אדם, ועל המזון עצמו... גם נרדף עם בשר על מושג הקורבה, "עצמי ובשרי" "משאר בשרו", רק שיש הבדל בין שאר סתם ובין שאר בשרו, ששאר סתם לא בא רק על הקרוב בלא אמצעי, והוא אשתו ושאר קרובים המפורשים בטומאת כהנים, ושאר בשרו רוצה לומר שאר קרובו, וכלל גם הקרוב על ידי אמצעי, כמו בן בנו על ידי בנו. ושם שאר הבא על אשתו נצמח מחוה שנבראה מן הבשר שנשאר מן האדם שנברא בו יותרת פרצוף או זנב... (הכרמל)