שבא   מלכת

(ראה גם: שלמה)

 

ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה', ותבא לנסותו בחידות. ותבא ירושלימה בחיל כבד מאד, גמלים נושאים בשמים וזהב רב מאד ואבן יקרה, ותבא אל שלמה ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה. ויגד לה שלמה את כל דבריה, לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה. ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה. ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ועולתו אשר יעלה בית ה', ולא היה בה עוד רוח. ותאמר אל המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי, על דבריך ועל חכמתיך... ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה, לא בא כבשם ההוא עוד לרב אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה. (מלכים א י א והלאה)

תלמוד בבלי:

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר מלכת שבא אשה היתה אינו אלא טועה, מאי מלכת שבא, מלכותא דשבא. (בבא בתרא טו ב)

מדרש משלי:

דבר אחר והחכמה מאין תמצא זו מלכת שבא ששמעה חכמתו, דכתיב ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' ותבא לנסותו בחידות, א"ר ירמיה בר שלום מהו בחידות, אמרה לו אמת הוא שלמה ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך, אמר לה הן, אמרה לו אם אני שואלת מאתך אתה משיבני, אמר לה (משלי ב') כי ה' יתן חכמה וגו', אמרה לו מהו שבעה יוצאין ותשעה נכנסין שנים מוזגין ואחד שותה, אמר לה בודאי שבעת ימי נדה יוצאין, ותשעה ירחי הולד נכנסין, שני דדין מוזגין ואחד שותה. ועוד אני שואלת מהו, אשה אומרת לבנה אביך אבי זקנך בעלי, אתה בני ואני אחותך, אמר לו ודאי בנותיו של לוט היו. ועוד דוגמא אחת עשתה לו, הביאה זכרים ונקבות כלם מראה אחד וקומה אחת כלם כסות אחת, אמרה לו הפרש לי זכרים מן הנקבות, רמז לסריסיו והביאו אגוזין וקליות התחיל מחלק לפניהם, זכרים שלא היו מתביישין היו נוטלין בבגדיהן, ונקבות שהיו מתביישות נוטלות בסודריהן, אמר לה אלו זכרים ואלו נקבות. אמרה לו בני חכם גדול אתה. ועוד דוגמא אחרת עשתה לו, הביאה לו מולין וערלין אמרה לו הפרש לי מהולין, מיד רמז לכהן גדול ופתח את ארון הברית, מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נפלו על פניהם, מיד אמר לה אלו מולין ואלו ערלין, אמרה לו מהיכן אתה יודע, אמר לה מבלעם, דכתיב (במדבר כ"ד) נופל וגלוי עינים, אלמלא שהיה נופל לא היה רואה כלום. (פרשה א)

רד"ק:

בחידות - דברים סתומים בחכמה. ואמר לשם ה' - שרוב החרטומים וכו' המתעסקים בחכמות החיצוניות אין מלאכתם לשם ה', ובאה לחקר על חכמתו כי היתה חכמה. (מלכים י א)

ומשקיו - שכל ענין ביתו היה מסודר בחכמה. ומלבוש כל משרת לפי עבודתו. אשר יעלה - מעלות שעשה לעלות מביתו לבית המקדש היו בחכמה ובאומנות, ולתרגום יונתן ועלתיה דמסיק וכו'. (שם שם ה)

רלב"ג:

לנסותו בחידות - אם יעמד על הכונה שכיונה בהם, אף על פי שיסבלו גם כונות אחרות. (שם שם א)

אברבנאל:

ומלכת שבא שמעה - לרז"ל היתה איש, ושמעה שמעו על ידי אנשי האניות שעברו שם, שים סוף נכנס לים הסובב את שבא. לנסותו בחידות - אם חכמתו מה' או בטבע. (שם שם א)

רמ"ע מפאנו:

ולא זכה נבוכדנצר להקרא אריה אלא דמבית דוד קאתי, מזרעו של שלמה ממלכת שבא אחרי שגיירה אלא שלבה לא נכון עמה, ולסוף גלתה נבלתה וחזרה לסורה, לכן רחקו בניה מישע... (אם כל חי חלק ב סימן כג)

מלבי"ם:

אשר עם לבבה - מדבורה אמר לה מה שבלבה. (שם שם א)

ר' צדוק:

והנה מלכת שבא מסתמא היתה מופלגת בחכמה בעכו"ם בדורה, מדבאה לנסות לשלמה המלך ע"ה, והיה בה שורש גדול מבלעם, ובקשה לעמוד על חכמה איך להשיג חכמה, ודבר זה נקרא כל דבריה, שזה נקרא כללות ועיקר כל החכמה שידע עצה להשיג כל מיני חכמות, וכמו בהבדל באלפים הבדלה התורה הקדושה שנקראת תורת משה שהוא כללות שורש חכמתו כידוע... (חלק ג דובר צדק עמוד קה)

ואז"ל איוב בימי שלמה היה, שנאמר ותפול שבא, היינו דהתפשטות כח זה דמלכת שבא היה בימי שלמה, היינו כמ"ש בזוהר בכל מקום שהוא למד גם כן כל חכמות חיצוניות, והיינו שהכניס כל חשקות עולם הזה לקדושה ומלא כל מיני תאוות באלף נשים וכסף וזהב וסוסים... ולכך מלכת שבא היה לה תוקף אז, וכשהיא בגודל תוקפה אז יש לה חכמה דחיצונית הרבה, וכששמעה את שמע שלמה כנ"ל, דבזה תיכף ותפול שבא ותקחם כנ"ל, ובאתה אליו והוא התגבר עליה כנ"ל בהכרת האמת, שהיא ידעה רק מדמיון. והיא היתה באמת תוקף החשק דזימה שארצה גורם. ומלכת שבא רוצה לומר עוצם תוקף כח של ענין המדינה שהוא במלך, ולכך היתה מופלגת בחכמות חיצוניות למטה מבלעם... ולכך חשקה בשלמה, ואז"ל שבא עליה ויצא נבוכדנצר, שנתן שאלתה, ועל כן אז"ל על פסוק רפינו את בבל ולא נרפאתה, שבקש הקב"ה להוציא גם כן נבוכדנצר תחת כנפי השכינה... (שם עמוד קי, וראה שם עוד)