(ראה גם: יעקב-בניו, ישראל, עשרת השבטים, ראובן, שמעון ושאר השבטים)
ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד, כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה... ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו, אשר טמא את דינה אחותם. ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה, כי חרפה היא לנו. אך בזאת נאות לכם, אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר... (בראשית לד ז)
...ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום. ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו... ויראו אותו מרחוק, ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונראה מה יהיו חלומותיו... (שם לז ד)
וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים... ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען, והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו... ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת... (שם מב ג)
ויקרא יעקב אל בניו, ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב, ושמעו אל ישראל אביכם... (שם מט א)
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם... (שם שם כח)
ותא חזי, כל י"ב השבטים הם תקונים דכנסת ישראל, (שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א הנמשכת מבינה), בעולם הזה, (שהיא הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, כלומר להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון שהיא בינה לעולם התחתון שהיא הנוקבא, ובכללם הם ב' תקונים), לתקן אור העליון השחור כראוי, (שה"ס תקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור), שהוא (סוד) חושך דאמא, ולהשיב עיקר הכל למקומו, (שה"ס תקון הימין, להשליט את החסדים שהם בחינת עיקר, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חשך ושחור זולתו כנ"ל.
כל העולמות נמצאים באופן אחד, (שכל מה שבעליון נמצא גם כן בתחתון), ובזה, דהיינו בי"ב נשתכלל עולם התחתון (שהיא הנוקבא), כמו עולם העליון, (שהוא בינה).
יששכר וזבולון (הם נצח והוד), כאן נשתכללו ששה בנים, (שהם) ו' קצוות העולם, (כי ראובן שמעון לוי יהודה הם חגת"ם, ויששכר זבולון הם נו"ה, וה"ס תקון הימין שהם ו"ק דחסדים). כעין זה בני השפחות הם ארבעה, ונתחברו באלו (הששה שהם ו"ק) והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, (ב' קשרים בחסד וגבורה, וב' קשרים בנצח והוד, כמו שכתוב ענינם לעיל, והם תקון השמאל, וכיון שנתחברו בימין), על כן כתוב וכל אחוריהם ביתה, (שהאחורים נעשה פנימיות), שאף על פי שהם בני השפחות, (דהיינו בחינת חשך ואחורים, מכל מקום) הם ביתה, (דהיינו פנימיות, ונתבאר סוד עשרת השבטים בסוד תיקון י"ב, שהם תקון הימין ותקון השמאל, בסוד הכתוב ושמת אותם שתים מערכות וגו', ששה בני לאה הם תקון הימין, וארבעה בני השפחות הם תקון השמאל, וב' בני רחל יתבארו לפנינו). (ויצא קסא, ועיין שם עוד)
ויהי כאשר ילדה רחל וגו', אמר ר' יהודה תא חזי שלימותו של יעקב, שלא רצה ללכת, אלא ברשותו של לבן, ואם תאמר, בפעם האחרת, למה לא הלך ברשותו, (כי ברח ממנו), ומשיב, לא משום שיעקב היה מתירא, שלא יעזוב אותו ללכת ממנו, ויושלמו י"ב השבטים בארץ נכריה, ועל כן כיון שראה יעקב, שהגיעה השעה ללידת בנימין, ברח, כמו שאתה אומר, ויברח הוא וכל אשר לו.
כיון שנולד בנימין נתקשרה השכינה, (שהיינו הנוקבא תתאה), בכל השבטים, (משום שנעשתה פרצוף אחד עם הנוקבא עלאה לאה כנ"ל, ונאחזה הנוקבא תתאה גם בששה בני לאה), וקבלה הבית בכל השבטים, (פירושו המוחין דהארת חכמה בסוד הכתוב בחכמה יבנה בית).
ויעקב היה יודע בסוד החכמה, כשיושלמו י"ב השבטים השכינה תתקשט ותתקשר בהם, (כלומר שתתקשט על ידו במוחין דגדלות, ותתקשר בהם לפרצוף אחד עם הנוקבא עלאה שלמעלה מחזה כנ"ל), ורחל תמות, (כי התבטלה), והשכינה תקבל הבית .
תא חזי כך למדנו, עולם התחתון שהוא השכינה היה ראוי שתתחבר עם יעקב, כמו שהיה ראוי אל משה, אלא שלא יכלה מטרם שהיו י"ב שבטים בבית להתקשר בהם, (כיון שנשלמו י"ב), אז נדחה רחל, והשכינה קבלה הבית בכל י"ב השבטים, ונעשה עקרת הבית, ואז נאמר מושיבי עקרת הבית, ודאי... (שם רמו, ועיין שם עוד)
ויהיו בני יעקב וגו', אלו הם י"ב השבטים שהשכינה נתקנה בהם, ומי הם, הם אלו שהתורה חזרה ועשתה להם חשבון כבתחילה, (כמקודם חטאו של ראובן), כולם קדושים כולם ראויים אל השכינה להסתכל בקדושת רבונם, כי אלו עשה ראובן אותו מעשה לא היה בא במספר השבטים... (וישלח ריח)
וילכו אחיו לרעות את וגו', ר' שמעון אמר, לרעות צאן אביהם היה צריך לומר, למה אומר את, (צאן אביהם, ומשיב, המלה) את מנוקדת מלמעלה, והוא לרבות עמהם השכינה, (כי השכינה נקראת את כנ"ל) שהיתה שורה עמהם, משום שהיו עשרה, (ובכל מקום שיש עשרה שורה בהם השכינה), כי יוסף לא היה עמהם, ובנימין הקטן הוא בבית, ומשום זה היו עשרה, וכשהלכו היתה השכינה ביניהם, ועל כן מנוקד מלמעלה (על המלה את).
ומשום זה, בשעה שמכרו את יוסף נשתתפו כולם עם השכינה, ושתפו אותה עמהם בעת שעשו את השבועה (והחרם שלא לגלות המעשה ממכירת יוסף), ועל כן עד שנתגלה הדבר לא שרתה השכינה על יעקב. ואם תאמר שהשכינה לא היתה עמהם, (עם השבטים), תא חזי, שכתוב, ששם עלו שבטים וגו', הרי שכולם היו צדיקים וחסידים, וקיומם של כל בני העולם, (שהעולם כולו היה מתקיים בזכותם), קיום של מעלה ומטה, (דהיינו של עולמות העליונים ועולם התחתון). (וישב צה)
כל השבטים משום שחטאו בגנבת יוסף היו יראים, ואם לא חטאו לא היו יראים כלל, כי עונותיו של האדם משברים את לבו ואין לו כח כלל, מה הטעם, כי יצר הטוב נשבר עמו ואין לו כח להתגבר על יצר הרע, ועל כן כתוב, מי האיש הירא וגו', הירא מן העונות שבידיו, שהם משברים לבו של אדם.
ותא חזי לכמה דורות נפרע הקב"ה מן העונות של השבטים, במכירת יוסף, כי לא נאבד מלפני הקב"ה כלום, ונפרע מדור לדור... כעין זה אותו עון של השבטים עומד עד לאחר זמן, משום שהדין של מעלה, אינו יכול לשלוט עליהם, עד שמגיעה השעה להפרע, ונפרע מהם... (מקץ רא)
פתח ואמר וישכם אברהם בבקר וגו', אותו בקר של אברהם, שהיא חסד, היה מאיר להמצא עליהם, (על השבטים), בזכותו, כי זכותו של אברהם עמד להם, והלכו בשלום, ונצולו מן הדין, כי בשעה ההיא עמד הדין עליהם להפרע מהם, רק הזכות של אותו בקר של אברהם הגין עליהם ונשלחו מן מקום הדין, כי לא שלט עליהם באותו הזמן. (שם רכו)
תא חזי, זה הים גדול ורחב ידים וגו', זה הים גדול הוא השכינה שעמדה על יעקב כשרצה להסתלק מן העולם, ורחב ידים, כי כל העולם נמלא ונשלם ונצטמצם שמה, (בשכינה שנמלאה ונשלמה מכח הדרום, ומצטמצמת מכח הצפון כנ"ל). שם רמש ואין מספר, כי הרבה מלאכים עליונים וקדושים נמצאים שם, חיות קטנות עם גדולות אלה הם י"ב שבטים, בניו של יעקב, שנמצאים שם בשלמות, אחד (הוא) אילה, (היינו נפתלי), ואחד זאב, (היינו בנימין), ואחד אריה (היינו יהודה), ואחד טלה, (היינו יוסף שנאמר נוהג כצאן יוסף). אמר ר' יצחק אריה אחד וטלה אחד, זאב אחד עם גדי אחד, (דהיינו גד), וכן כלם, להמצא חיות קטנות עם גדולות.
ר' יהודה אמר, כולם (בכל השבטים) יפה היא (כמו שאמרת שהיו נמצאים חיות קטנות עם גדולות), אבל יהודה אריה, שמעון שור, (כי שמעון היה גבורה וגבורה היא פני שור). ובארוהו החברים שהיו מסתכלים זה מול זה. זה, (יהודה) מימין, וזה, (שמעון) משמאל, (בדומה) לשור שמעשיו רעים. אמרו, נצייר צורת אריה ברפת שלו, ויסתכל בזה ויפחד ממנו, כך שמעון שור, יהודה אריה, (ששמעון שהוא שור דהיינו גבורה, נכנע מכח הסתכלותו ביהודה שהוא אריה, שהוא חסד). (ויחי תקנג, ועיין שם עוד)
תא חזי, תריסר שבטים בי"ב דגלים בד' רוחות, שלשה פונים צפונה וכו' והים עליהם, וכן הוא ודאי, ג' שבטים לכל צד לד' רוחות העולם, וג' שבטים לזרוע הימנית, (שהוא חסד), וג' שבטים לזרוע השמאלית, (שהוא גבורה), וג' שבטים לירך הימנית, (שהוא נצח), וג' שבטים לירך השמאלית, (שהוא הוד), וגוף השכינה, (שהוא ת"ת שלה המכונה גוף, הוא עליהם, זהו שכתוב והים עליהם, (כי הים הוא השכינה).
מהו הטעם, שיש ג' שבטים לזרוע וג' שבטים לירך וכן לכולם. אלא סוד הדבר, ג' קשרים הם בזרוע הימנית שבגוף תחתון, וכן ג' הם בשמאלית, וג' בירך הימנית, וג' קשרים בירך השמאלית, ונמצאים שהם י"ב ומחוברים עם הגוף, כעין שלמעלה, (שאמרנו שהם י"ב שבטים שהם חו"ג נו"ה של הנוקבא שבכל אחת ג' קשרים, והם י"ב וגוף הנוקבא, שהוא ת"ת שלה, מחובר עמהם מלמעלה)... מאין לנו זה, כי כתוב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וזאת, (דהינו שסמך לו וזאת אשר דבר להם אביהם שהוא הנוקבא הנקראת זאת), משום שבה נשלם החשבון, כמו שנאמר והים עליהם מלמעלה, (שהוא הנוקבא הנקראת ים, הרי שי"ב השבטים מחוברים עם גוף הנוקבא אשר עליהם). (שם תרנג)
א"ר חייא שתי פעמים כתוב שבטים, (שכתוב שבטים שבטי י-ה), אלא ששם עלו שבטים, אלו השבטים שלמטה, (שבמלכות), שבטי י-ה אלו הם השבטים שלמעלה, (בז"א), עדות לישראל, זה סוד שם הקדוש העליון הזה (י"ה), שנקרא עדות, כמו שאתה אומר ועדותי זו אלמדם. (ועל כן יש שמות י"ב שבטים בחשן, שהוא כנגד ז"א, ויש שמות י"ב שבטים באפוד, שהוא כנגד המלכות). ואלו י"ב שבטים קדושים עליונים (שבז"א), הם אלו שתים עשרה אבנים הקדושות (שבחושן), ועל כן הן עומדות למטה בחשן, כעין שלמעלה, וכל אלו השמות של י"ב שבטים, כולם חרותים באלו האבנים והכהן הגדול נושא אותם... (פקודי קעד)
ובכל שמות השבטים לא היו ב' האותיות ח' ט' (שהן אותיות חטא), משום שלא היה נמצא חטא בכולם, אמר ר' חזקיה אם כן הח' שהשם גרם, (כי השם חת פירושו ירידה, או מחתה), יפה הוא (שאינו בשמות השבטים), אבל ט' שהיא אות טובה, ולמדנו מי שרואה אות ט' בחלומו טוב לו, משום שבה פתח התורה כי טוב, שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב, וכיון שהיא אות טובה, למה לא נכתבה בשבטים.
אמר לו משום שב' אותיות אלו סמוכות זו לזו, (כלומר שהסמיכות שלה תורה חטא, על כן לא היו בשבטים). ועוד כי אות ט' גנוזה ונסתרת (שהיא תורה על יסוד הבינה), והיא מאירה הארת כולן, ואין אור נמצא חוץ מן אות הזו, (כי כל האורות יוצאים מיסוד הבינה), שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב, שהוא הארת אור ההוא שבאות ט') הגנוזה והנסתרת, ועל אות הזאת כתוב, לא ימנע טוב להולכים בתמים, וזה הוא האור של כל השבטים. (וכיון שהיא גנוזה כל כך אינה נמצאת בשבטים). ועוד, שכל י"ב שבטים יוצאים מאכסדרא הזו, (שהוא יסוד דבינה), הנסתרת שהיא בסוד אות ט', ועל כן היא נסתרת וגנוזה ואינה נראית בשבטים... (שם קפ)
בעוד שהיו יושבים, אמרו לו, לא לזה באנו אליך, אלא יאמר לנו אדוני השבטים בני יעקב, מה הם לעולם הבא, אמר להם הקב"ה העלה אותם לישיבה שברקיע, וכל נשמה של צדיק העולה (השבטים) הם עדים על מעשיו.
הדא הוא דכתיב ירושלים הבנויה, זו ירושלים של מעלה, שם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל, היינו כדי להעיד על כל צדיק וצדיק מישראל, ולמה (צריכים להעיד, היינו כדי שיהיו כולם מודים ומברכים לשמו, זה שאמר עדות לישראל, כדי להודות לשם ה', וכל אחד ואחד מכיר את שלו ומשתבח ואומר, רבונו של עולם ראה מה הנחתי בארץ, וזהו להודות לשם ה'. (זהר חדש לך לך קא)
אף כן אתה אומר יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות. (ברכה שמו)
יחי ראובן ואל ימות וכי מה ענין זה לזה משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוים אותו, אמר להם בני שמא כלום צורך יש לכם שמא דבר יש לכם, אמרו לו אבא אין לנו צורך ואין לנו דבר אלא שתתרצה לאחינו הגדול. אלמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכן נאמר יחד שבטי ישראל. (שם שמז)
דבר אחר מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, מלמד שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל, דבר אחר מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, כל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקב"ה אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים איני משרה שכינתי בחלקם שלא היו רחמנים על אחיהם... (שם שנב)
מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת. (ברכות ס א)
...יעקב הוליד י"ב שבטים שלא היה בהן שום דופי. (שבת קמו א)
אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים. (סוכה כז ב)
אלא ט"ו באב מאי היא, אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה, מאי דרוש, זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו', דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה... (תענית ל ב)
מיתיבי שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר ששה משמותם על האבן האחת וגו', שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם, וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו. רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני, כיצד, בני לאה כסדרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני שפחות באמצע... תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו, ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו... (סוטה לו א וב)
דתניא היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר שרי יהודה רגמתם... (שם לו ב)
אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקב"ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו, שנאמר שבטי י-ה עדות לישראל, אימתי הוי עדות לישראל, בזמן שהשבטים שבטי י-ה... אמר רב חמא בר חנינא כשהקב"ה מטהר שבטים שבטו של לוי מטהר תחילה, שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. (קידושין ע ב)
תנו רבנן בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה ויעמיד את הספינה, אבל צד הוא ברשתות ובמכמרות... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, תלושין שבהרים בחזקת כל השבטים הן עומדים ומחוברים בחזקת אותו השבט, ואין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק, שנאמר פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר בשפלה ובנגב ובחוף הים וגו'... (בבא קמא פא ב)
אמר ליה רבא לרבה בר מרי כתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים, מאן נינהו חמשה, א"ל הכי א"ר יוחנן אותן שהוכפלו בשמות... (שם צב א)
ועוד תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים... (בבא בתרא קכב א, וראה שם עוד וארץ ישראל-חלוקה)
...שופטים לכל שבט ושבט מניין, תלמוד לומר שופטים לשבטיך, שוטרים לכל שבט ושבט מניין, תלמוד לומר שוטרים לשבטיך... רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו, מצוה בשבט לדון את שבטו. (סנהדרין טז ב)
איבעיא להו שבט אחד לרבי יהודה בהוראת בית דין הגדול מי מייתו שאר שבטים או לא, מי אמרינן שבעה שבטים הוא דמייתו שאר שבטים בהדייהו משום דאיכא רובא, אבל חד שבט דליכא רובא לא, או דלמא לא שנא... תא שמע רבי יהודה אומר שבט שעשה בהוראת בית דינו אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורים, ובהוראת בית דין הגדול אפילו שאר שבטים חייבים, שמע מינה. אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא, דקתני ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין, למה לי למיתנא ושאר שבטים פטורים, הא תנא אותו השבט חייב, וכיון שתנא אותו השבט חייב ממילא ידענא שאר שבטים פטורין, אלא הא קמשמע לן דבהוראת בית דינו הוא דשאר שבטים פטורים, אבל בהוראת בית דין הגדול אפילו שאר שבטים חייבין, שמע מינה... א"ל רב שבא לרב כהנא דלמא הכי קאמר ליה רחמנא לכי מתיליד לך בנימין הוא דהוו י"ב שבטים דמתקריית קהל, א"ל אלא שנים עשר שבטים איקרו קהל, אחד עשר שבטים לא איקרו קהל... (הוריות ה ב)
רב אשי אמר (לא נתכהן פנחס) עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל וגו'. (זבחים קא ב)
...מה תלמוד לומר גם עלה, אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה, מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו. (סוטה ח ב)
...מה תלמוד לומר והחציו, אלא מלמד שמעוטין בהר גריזים ומרובים בהר עיבל, למה שאין שבטו של לוי כולו שם, שאם היה כל שבט לוי כולו שם היו שוין... כהנא אמר כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בתחילת החומש השני, אית תניי תני כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בדגלים, בני לאה מיכן ובני רחל מיכן חד מיכן וחד מיכן, ובני השפחות באמצע... אית תניי תני כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין באבני אפוד, במלואותם, כדי שיהיו עשרים וחמשה מיכן ועשרים וחמשה מיכן... (שם לא ב, וראה שם עוד)
...מאן תנא רוב, רבי מאיר, דתני היא מחצית כל השבטים היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב, רבי יהודה אומר חצי כל שבט ושבט ובלבד רובי שבטים שלימים, שבט אחד גורר כל השבטים, רבי מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל, רבי יודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל... (הוריות ו א, וראה שם עוד)
א"ר יעקב דכפר חנין ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים, מאי טעמא זה ספר תולדות אדם, אמר הקב"ה ב' בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חבירו, והיאך אני נותן לו י"ב שבטים. (בראשית כד ה)
ויקח מאבני המקום, ר' יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר, כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים, אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן י"ב אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים, כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. (שם סח יג)
א"ר שמואל בשלשה מקומות נתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניח להם הקב"ה, דכתיב ויסעו ויהי חתת אלקים, שנית בימי יהונתן, שנאמר (שמואל א' י"ד) ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלקים, שלישית בימי יהושע בקשו לרדוף ולא הניח הקב"ה להם, והיכן נתכנסו לחצור... (שם פא ד)
אמר להם לא כך דרש ר' יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו, כההיא דא"ר אבא חלפוי בן קוריה תאומה יתירה נולדה עם בנימין. (שם פב ט)
א"ר אהבה בר זעירא מתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחן, להלן (ש"ב י"ג) ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב, די בלביה בלביה, ברם הכא ולא יכלו דברו לשלום, די בלבהון בפומהון. (שם פד ח)
ר' פנחס בשם ר' הושעיה אמר שבטים גרמו לאביהם לקרוע, והיכן נפרע להם במצרים, שנאמר (בראשית מ"ד) ויקרעו שמלותם וגו'... ויקומו כל בניו וכל בנותיו, רבי נחמיה אומר כנעניות היו דכתיב ויקומו כל בניו וגו', כמה בנות היו לו חדא הוית, והלואי קברה, אלא אין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו. ר' יהודה אומר לאחיותיהם נשאו השבטים, הדא הוא דכתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו. (שם פד יט)
רבנן אמרי, בואו ונפרנס את עצמנו, לשעבר היה זקוק להשיאנו נשים ועכשיו הוא עסוק בשקו ובתעניתו אינו בדין שיהא עסוק להשיאנו נשים, א"ל ליהודה ולא את הוא הראש של כלנו עמוד אתה ופרנס את עצמך, מיד וירד יהודה וגו'... (שם פה ג)
וירדו אחי יוסף עשרה, א"ר בנימין ממשמע שנאמר אחי יוסף איני יודע שהם עשרה אתמהא, אלא תשעה חלקים לאחוה ואחד לשבר בר, ואת בנימין אחי יוסף וגו'. (שם צא ב)
וירדו אחי יוסף, בני ישראל צריך המקרא לומר, אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו, ולסוף מתחרטין ואומרים אימתי נרד למצרים נחזיר את אחינו לאביו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כולם דעת אחת להחזירו... (שם צא ו)
אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ר"ל בשם ר' יוחנן בר שאילה אפשר יוסף בן י"ז שנה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק, אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. (שם שם י)
...ואף הם לא טעמו טעם יין עד שראו אותו, הדא הוא דכתיב וישתו וישכרו עמו, עמו שתו, חוץ ממנו לא שתו. (שם צב ה)
ויעמוס איש על חמורו וגו', חד מנהון הוה נסיב טעוניה בחדא ידא ויהיב ליה על חמריה. וישובו העירה וגו', א"ר אבהו מטרפולין היתה ואת אמרת וישובו העירה, אלא מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם. (שם שם ח)
מה נאמר לאדני בכסף ראשון, מה נדבר בכסף שני, מה נצטדק בגביע. מה נאמר לאדני במעשה תמר, מה נדבר בבלהה, ומה נצטדק בדינה... אם נאמר לך חטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו, ואם נאמר לך שלא חטאנו האלקים מצא את עון עבדיך... (שם שם ט)
ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים, מפני מה אמר הכתוב ומקצה אחיו, ללמדך שלא היו גבורים, ומי היו הללו חמשה אנשים, ראובן לוי בנימין שמעון יששכר, ומפני מה לקח יוסף הצדיק הללו חמשה אנשים מאחיו שהיה יודע באחיו כל גבור וגבור שהיה בהם, ועשה הדבר בחכמה, אמר אם מעמיד אני גבורים לפני פרעה רואה אותן ועושה אותן אנשי מלחמתו. כל מי שנכפל שמו בברכתו של משה היה גבור... (שם צה ג)
דבר אחר אקרא לאלקים זה יעקב אבינו, לא-ל גומר עלי שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא... דבר אחר בחיק יוטל את הגורל זה גורלן של שבטים, ומה' כל משפטו שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא. (שם צח א)
ויקרא יעקב אל בניו, ר' יודן אמר ויקרא יעקב לא-ל להיות עם בניו, ר' פנחס אמר זימנו לבניו, א"ר אבון עשאו אפוטרופוס על בניו. ויאמר האספו וגו', האספו מארץ מצרים והקבצו לרעמסס, האספו מעשרת השבטים והקבצו לשבט יהודה ובנימין. צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין בכבוד... ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת, אמר להון תהון כולכון אסיפה אחת... (שם צח ב)
ר"ע פתר קרא בשבטים, בשעה שאמר שלמה לבנות בית המקדש היו השבטים רצין ומדיינים אלו עם אלו זה אומר בתחומי יבנה וזה אומר בתחומי יבנה, אמר להם הקב"ה שבטים למה תרצדון, כולכם שבטים, כולכם צדיקים, אלא גבנונים, מהו גבנונים, גנבים, כולכם הייתם שותפין במכירתו של יוסף, אבל בנימין שלא נשתתף במכירתו של יוסף (תהלים ס"ח) ההר חמד אלקים לשבתו. (שם צט א)
את יעקב, כל אלו מכחו של יעקב שסגל מצות ומעשים טובים וזכה להעמיד י"ב שבטים. (שמות א ד)
א"ר יהושע דסכנין בש"ר לוי למה אין שמותם של שבטים שוים בכל מקום, אלא שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה, שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונה, ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו. דבר אחר למה הקדים אלו לאלו, לפי שהם תקרות העולם, זה שמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת שאינה שוה לה, לפיכך מקדים אלו לאלו, ומנין שהן תקרתו של עולם שכן ישעיה הנביא אומר (ישעיה מ"ח) שמע אלי יעקב וישראל מקראי. (שם שם ו)
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שיעבדו המצריים בישראל. (שם שם ז)
מהו איומה כנדגלות, אתה מוצא י"ב מזלות יש ברקיע, כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ מי"ב מזלות כך אין העולם יכול לעמוד חוץ מי"ב שבטים. איומה כנדגלות, אין דגלים אלא צבאות, שנאמר (במדבר ב') דגל מחנה וצבאו ופקודיהם, וכן דגלי השמים המלאכים, ודגלי הארץ ישראל... (שם טו ז)
ר' יצחק אומר זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר (שמות כ"ט) וזה הדבר אשר תעשה להם, מנין ז"ה י"ב, ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן ועליהן שמות השבטים, וכסדר הזה היו נתונות על לבו... (שם לח י)
לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבנינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים... (ויקרא ב ג)
באותות, סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרון... (במדבר ב ו)
בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו התחיל משה מיצר, אמר עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום... א"ל הקב"ה משה מה איכפת לך אין צריכין לך מעצמן הן מכירין דירתן, אלא דייתיקי יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים, כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו כך יקיפו את המשכן... (שם שם ז)
...וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם כך סיבב לכסאו ד' חיות ולמעלה מכולם כסא הכבוד, וכנגדן סידר הקב"ה הדגלים למשה, א"ל הקב"ה, משה מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה... (שם שם ט, וראה שם עוד)
ואם תאמר כיצד היו כולם יפים שהרי יעקב אביהם בירך לשבטים ומקנתר לראובן ושמעון ולוי, והיאך אתה אומר כלך יפה רעיתי, א"ר אלעזר אף על פי שבירך את השבטים האחרונים וקנתר לראשונים אלא חזר ובירכם, שנאמר (בראשית מ"ט) כל אלה שבטי ישראל י"ב וגו', עשה אותם יונקים זה מזה... חזר וקרא כולם אריות, כולם נחשים כולם אילות כולם זאבים, תדע לך שהוא כן, שהרי דן שנקראו נחש חזר וקראו אריה, דן גור אריה וגו', הא למדת שחזר וכלל ראובן שמעון ולוי בברכת אחיהם לקיים מה שנאמר כלך יפה רעיתי וגו'...
ר' יהודה אומר לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם, לכך הוא מונה שם יחוסם. ר' נחמיה אומר כל השבטים היו עובדי ע"ז במצרים ושבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו ע"ז ולכן זכו למנות לעצמם. ורבנן אמרין כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים, מת ראובן נתנו שררה לשמעון, מת שמעון נתנו שררה ללוי, מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה, ויצאת בת קול ואמרה להם הניחו אותה עד שיגיע זמנה... (שם יג י)
מלאה קטורת, אף על פי שאירע לשבטים שבא לידיהם מכירת יוסף את סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה אלא אם כן היו רשעים במעשה אחרים, לאו אלא צדיקים גמורים היו, ולא בא לידם חטא מעולם אלא הוא הה"ד (בראשית מ"ב) ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו', שהיו מפשפשים בעצמם למה אירע להם תפיסת מצרים ולא מצאו אלא זה בלבד, ומתוך גנותם סיפר הכתוב שבחם שלא היה בידם עון אלא זה בלבד... (שם שם יז)
זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו, וכי ביום שנמשח נעשה כל חנכת המזבח, אלא בא הכתוב ללמדך שכל השבטים הם שוים וחביבים כולם כאחד לפני הקב"ה שהעלה עליהם הכתוב כאילו ביום הראשון הקריבו כולם, לקיים מה שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך. (שם יד כה)
אמר הקב"ה חביבין עלי שמותן של שבטים משמן המשחה שנמשחו כהנים ומלכים. (קהלת ז ב)
תלמידיו דר' אבא ואבא צידוני בש"ר שמואל בר נחמן אמר חביבה מיתתן של שבטים יותר מבחייהם, שבחייהם לא נאמר ששה משמותן ובמיתתן נאמר ששה משמותם. (שם שם ג)
...שכך היה משפט החושן, כל שבט שעושה מצוה מגיה אבנו ומבהיק אורה, וכל שבט שעובר עבירה אבנו כהה... (וישב ב)
ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אמר יעקב לבניו אתם גבורין אתם נאים אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע. (מקץ ח)
הבקר אור והאנשים שולחו, אמר יוסף אם אני משלח אותם בלילה אין כל בריה יכולה להן לפי שנמשלו כחיות, שנאמר (בראשית מ"ט) גור אריה יהודה, ולדן אמר דן גור אריה (דברים ל"ג), יהי דן נחש עלי דרך, נפתלי אילה שלוחה (שם). הם יצאו את העיר לא הרחיקו, אמר יוסף אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להן, קום רדוף כל זמן שאימת העיר עליהן. (שם ט)
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, אבל להלן כתיב י"ב נשיאים יוליד (בראשית י"ז), ואלו שבטים על סדרו של עולם י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה, וכן המזלות והחדשים, י"ב אבני האפוד, לפיכך כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אמר רבי יוחנן וכי י"ב שבטים הן, והלא כבר נאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון והן י"ד, אלא כשלוי נמנה עמהן אינן נמנין עמו, וכשאין לוי נמנה עמהן אפרים ומנשה נמנין שבט אחד... (ויחי טו)
וזאת אשר דבר להם אביהם וגו', ברך אותו אין כתיב כאן אלא ברך אותם, למה לפי שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קלות איל, ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, הרי כללן כלם באחרונה, איש אשר כברכתו ברך אותם. לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים ולבנימין ארץ שהיא עושה חטים, אף על פי כן כללן אלו באלו שיהו אוכלין אלו משל אלו... (ויחי טז)
ראובן שמעון כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו, ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי, שמעון, וישמע אלקים את נאקתם, לוי, ונלוו גוים רבים אל ה' (זכריה ב') יהודה, אודך ה' כי אנפת בי (ישעיה י')... (שמות ג וראה שם עוד)
למה נאמר בכל הנשיאים קרבנו קערת כסף אחת וכאן נאמר הקריב את קרבנו, שעל פי הדבור הקריב, שבקשו שאר השבטים להקריב תחלה, לפי שהיו גדולים ממנו, והכריעו אותן מן השמים ונצטוה שבט יששכר להקריב קרבן המזבח ולהקריב קרבנו, כל כך למה, על שהיו יודעים בתורה... (נשא יד)
ואמר ר' יוחנן עומדים כל שרי השבטים להזדווג עם שרו של עשו ואינו נופל בידם, לפי שלכל אחד ואחד מסלקו בתשובה, לראובן אומר אתה נחשדת על פילגש אביך, ולשמעון וללוי אף אתם הרגתם את שכם, לשאר השבטים אתם מכרתם את אחיכם ובקשתם להורגו, ליהודה אף אתה נחשדת על תמר כלתך, ולבנימין אמר אתה נחשדת על פילגש בגבעה, כיון ששרו של עשו בא ומזדווג לו מיד נופל לפניו, שאין לו תשובה להשיבו, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. (תצא י)
...וכתוב אחד אומר ואת דינה בתו, וכאן אומר בנותיו, ללמדך שבנותיו של יעקב נשי בניו היו, וכל זרעו של יעקב לקחו אחיותיהם ושאר בשרם. (פרק לט)
נמצאו כל השבטים נולדו בז' שנים חוץ מבנימין, כל אחד ואחד לז' חדשים. (פרק ב)
...להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו, שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם... ונמצאתי מחריב את כל העולם, שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים, לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה. (פרשה ג ביום השמיני)
את מוצא כל הניסים שעשה הקב"ה לישראל ועתיד לעשות להם בזכות השבטים, אף בית המקדש עתיד להיבנות בזכות השבטים, שנאמר ירושלים הבנויה (תהלים קכ"ב), מה כתב אחריו, ששם עלו שבטים. וכן כל מה שברא הקב"ה בזכות השבטים, אתה מוצא שנים עשר חודש בשנה, שנים עשר מזלות ברקיע, שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות לילה, אמר הקב"ה אפילו העליונים והתחתונים לא בראתי אלא בזכות השבטים, שכך כתב, (ישעיה ס"ו) את כל אלה ידי עשתה, בזכות כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. לכך כיון שבא אליהו לקרב את ישראל תחת כנפי השכינה נטל שתים עשרה אבנים למספר השבטים ובנה אותן מזבח... (פרשה ד ויקח אליהו)
אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שבירך, ואלו הן, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ'), זה שבטו של ראובן שהן בעלי תשובה למקום, יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן (שם צ"א), זה שבטו של לוי שהן מתלוננין בעזרה, רננו צדיקים בה' (שם ל"ג) זה שבטו של יששכר שהיו עוסקין בתורה... (פסקא לב ביום השמיני עצרת)
אמר רבא אמר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה מעיד על השבטים אינו מעיד עליו, שנאמר ששם עלו שבטים וגו', אימתי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי י-ה. (מזמור קכב)
א"ר אחא אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר ירושלים הבנויה וסמיך ליה ששם עלו שבטים. (שם)
דבר אחר נדחי ישראל יכנס אלו שבטים, שנאמר (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת וגו', וכן אמר הכתוב (ישעיה כ') ובאו האובדים וגו'... (מזמור קמז)
אר"י בר' סימון חביבה היא מיתתן של שבטים יותר מן חייהם, שבחייהם לא נאמר (שמות כ"ח) ששה משמותם על האבן האחת. (פרשה כג)
...הפעם אודה את ה'. דבר אחר על שהיו לה שבט כהונה ושבט מלכות, את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, בזה משיחה בזה משיחה, בזה מטה בזה מטה... (בראשית פרק כט, קכו)
א"ל הקב"ה רשות אתה מבקש, שוב אל ארץ אבותיך, כלום באתה אלא בשביל השבטים, הרי השבטים בידך, הרי רחל בידך, הרי נולד שטנו של עשו... (שם פרק ל, קל)
ויסעו ויהי חתת אלקים, אמרו אם שני בני יעקב עשו הדבר הגדול הזה, אם יאספו כולם יכולים להחריב את העולם, ונפל פחדו של הקב"ה עליהם, לכך לא רדפו אחרי בני יעקב. רבותינו אמרו אף על פי שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא אבל לאחר ז' שנים רדפו ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שכם... כיון שראה יהודה כך קפץ לתוך מערכת הרגלים הנלחמים עמהם והרג בתחלה לישוב מלך תפוח שהיה מכוסה מראשו ועד רגליו בברזל ובנחושת, והיה רוכב על הסוס והיה מורה חניתות בשתי ידיו לא יחטיא... (שם פרק לג, קלג וראה שם עוד)
ראובן שמעון לוי ויהודה, למה מונה אותם בכמה מקומות, משל למלך שבנה בירה ונפלה, וחזר ובנאה ונפלה... כך אברהם העמיד ישמעאל ובני קטורה, יצחק עשו ואלופיו, וכיון שבא יעקב והעמיד י"ב שבטים וכולם נתקיימו צדיקים שמח בהן ומזכירן. (שמות פרק א, קסב)
הרופא לשבורי לב אלו השבטים, שהיה שבור לבם לומר שמא יהרגם יוסף, שנאמר ויצוו אל יוסף לאמר אנא שא נא. מונה מספר לכוכבים אלו השבטים, הכוכבים האלו כשהם יוצאים אינם יוצאים אלא בשמות, שנאמר לכלם בשם יקרא, ובכניסתן נכנסין במנין, שנאמר מונה מספר לכוכבים, כך השבטים כשנכנסו למצרים נכנסו במנין בשבעים נפש, וכשיצאו יצאו בשש מאות אלף רגלי, ועד שלא ירדו נתפרשו שמותם, שנאמר ואלה שמות... (תהלים קמז, תתפח)
ויבואו על העיר בטח, בטוחין היו על כחו שלזקן, ולא היה יעקב אבינו רוצה שיעשו בניו אותו המעשה, כיון שעשו אמר בלבו מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם, מה עשה, נטל קשתו וחרבו ועמד על פתחה שלשכם, אמר שאם יבואו אומות העולם להזדווג לבני אני נלחם כנגדן. (בראשית לד כה)
וימצא הגביע באמתחת בנימין, כיון שנמצא הגביע באמתחת בימין מיד חרה להן, ואמרון ליה מאי גנבא בר גנבתא, אמך ביישה את אבינו ואתה ביישתנו, אמר להן יש כאן שעיר, יש כאן אחים מוכרין את אחיהם, מיד ויקרעו שמלותם... תדע לך הרי בנימין שחשדו אותו ואין בו והיו מכין אותו בין כתפיו, מה זכה שרת שכינה בחלקו ונקרא ידידו של מקום... (שם מד יב)
דבר אחר איש וביתו, בא הכתוב להודיע קדושתן שלשבטים, שאף על פי שהיו מהלכין בדרך לא שינו מדתן אלא היו צנועין ולא נסתכל אחד מהן באשת חבירו. מנהג הבריות שיהא אדם צנוע בתוך ביתו וכשהוא מהלך בדרך משנה מדותיו, אבל השבטים אינן כן, אלא אף כשהיו מהלכין בדרך לא שינו מדתן אלא נוהגין בקדושה... (שמות א א)
ויענו בני יעקב וגו' במרמה, כשם שלקח יעקב הברכה במרמה והיא חכמה, כך ויענו בני יעקב במרמה, ושמא תאמר ברמיה, תלמוד לומר אשר טמא את דינה אחותם, כדין וכשורה עשו. (בראשית לד יג)
ענא שמעון ולוי לא יאי למהוי מתאמר בכנישתהון דישראל ערלאין סאיבו לבתולתא ופלחי צלמין טניפו לברתיה דיעקב, אלהן כדין יאי למהוי מתאמר, ערלאין אתקטילו בגין בתולתא ופלחי צלמין בגין ברתיה דיעקב, ולא יהוי שכם בר חמור מלגלג במליה עלנא, וכאיתא מטעיא נפקת ברא דלית לה תבוע יעביד ית אחתן אין לא עבדנא ית פתגמא הדין. (בראשית לד לא)
בימי קציר חטים - להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו. (בראשית ל יד)
נסעו מזה - הסיעו עצמן מן האחוה. נלכה דתינה - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. (שם לז יז)
ויהי בעת ההיא - למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך. (שם לח א)
וירדו אחי יוסף - ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם. (שם מב ג)
ירד ירדנו - ירידה היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים עכשיו אנו צריכים לך. (שם מג כ)
ויעמס איש על חמורו - בעלי זרוע היו ולא הוצרכו לסייע זה את זה לטעון. (שם מד יג)
ואחרי כן - מאחר שראוהו בוכה ולבו שלם עמהם. דברו אחיו אתו - שמתחלה היו בושים ממנו. (שם מה טו)
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם - מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן. לו ישטמנו - שמא ישטמנו. (שם נ טו)
אף חובב עמים - גם חבה יתירה חבב את השבטים, כל אחד ואחד קרוי עם, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להולד כשאמר הקב"ה ליעקב גוי וקהל גוים יהי ממך. (דברים לג ג)
למד כי נשי השבטים היו ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן לקחה כנענית... (בראשית מו י)
...והנכון בעיני כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים כמו שאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, והיה זה בעבור שני דרכים, האחד כי אחר שצום הקב"ה ועשאם שני שבטים בחנכת המזבח ובדגלים ובנחלת הארץ, הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם. ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ והוא מאפרים הקטן, והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו. והנה רצה לברך את לוי, כי מברכתו יתברכו כל ישראל שהיו קרבנותיו לרצון להם לפני השם, והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע ושנים עשר חדשים בשנה ושנים עשר גבולי אלכסונין שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם. וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות, אמר הקב"ה לנביא לך ואמור לכנסת ישראל בתי שנים עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים עשר שבטים, וכן בהר גריזים והר עיבל שמנה לוי לא נגזר שם יוסף לשני שבטים, וכן תראה בחלוק יחזקאל שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים ולא הזכיר לוי, וכשמנה תוצאות העיר הזכיר שער לוי אחד ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים... והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה, אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל, והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם... (דברים לג ו)
ויקחו שני בני יעקב - אף על פי שכולם היו בהסכמה זאת תחלה, כמו שאמר "ויענו בני יעקב במרמה", אף על פי כן מנעו עצמן מיראתם מבני הארץ, אבל שמעון ולוי עמדו על דעתם הראשונה ולא פחדו, לפיכך אמר אחי דינה, שמסרו עצמם עליה. (בראשית לד כה)
...עד שהוליד יעקב אבינו שנים עשר שבטים כלם ראויים לענין האלקי, ושבה האלקות בקהל רב ובהם היה המנין. ואנחנו קבלנו מנין שני הקדמונים ממשה, ונדע מה שיש ממשה ועד עתה. (מאמר א מז)
...וסגולת אברהם מכל בניו יצחק, והרחיק כל בניו מהארץ הזאת המסוגלת כדי שתהיה מיוחדת ליצחק, וסגולת יצחק יעקב, ונדחה עשו אחיו מפני שזכה יעקב בארץ ההיא, ובני יעקב כלם סגולה, כלם ראויים לענין האלקי, והיה להם המקום ההוא המיוחד בענין האלקי, וזה היה תחלת חול הענין האלקי על קהל אחרי אשר לא היה נמצא כי אם ביחידים. וישמרם האלקים ויפרם וירבם ויגדלם במצרים כאשר יגדל האילן אשר שרשו טוב עד שהוציא פרי שלם דומה לפרי הראשון אשר נוטע ממנו, רצוני לומר אברהם יצחק ויעקב ויוסף ואחיו... (שם צה)
ויענו בני יעקב את שכם - מן הראוי היה שידבר יעקב, כי לפניו היו, אבל לפי שהיה להם הענין לקלון לא רצו הבנים שידבר בו האב ויפתח פיו בזה כלל, כי הם ידברו במקומו ועשו זה לכבוד האב. וכתב הרמב"ן כיון שעשו ברצון אביהם ועצתו והוא יודע כי דברו במרמה אם כן למה כעס על שמעון ולוי... והתשובה כי המרמה היתה באמרם להמול להם כל זכר, כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר, ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נמולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את אחותם מבית שכם. ושזאת עצת כל האחים וברשות אביהם. ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל העיר... (בראשית לד יג)
כי לולא התמהמנו - פירש רבינו חננאל ז"ל למדך הכתוב שדחקו עצמן במאכל ולא הטיחו דברים כלפי אביהם עד שנתרצה מעצמו, לפי שכבוד גדול היו נוהגים בו, וכיון שנתרצה השיאם עצה בחמשה דברים... (שם מג י)
ראובן שמעון - הזכיר הששה הראשונים שהם בני לאה כסדר תולדותם, והיה ראוי שיזכיר לבנימין אחרון לכל אחיו, כי הוא הקטן שבכולן, ומה שהזכירו שביעי מפני שהעולם השפל נחלק לשבעה אקלימים, והאקלים השביעי הוא ארץ ישראל שהוא אמצע הישוב, והיא הנקודה מזוגה מקור וחום יותר משאר הארצות מפני שהיא אמצעית לקצוות, ועל כן נכתב בנימין שביעי לרמוז על בית המקדש שבאקלים שביעי שהוא בחלקו של בנימין... (שמות א ג)
וימת יוסף - ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן קכ"ח שנים, שמעון נולד בכ"א בטבת ומת בן ק"כ שנים. לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן קל"ז שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן קי"ט שנים. דן נולד ט' אלול ומת בן קכ"ה שנים. נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן קל"ג שנה. גד נולד י' במרחשון ומת בן קכ"ה שנה. אשר נולד כ' בשבט ומת בן קכ"ו שנים. יששכר נולד י' באב ומת בן קכ"ב שנה. זבולן נולד ז' בתשרי ומת בן קי"ד שנה. יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן ק"י שנה. בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן ק"ט שנה. באדר ובאייר לא נולדו, נשתיירו לאפרים ומנשה, מצאתי במדרש תדשא. (שם שם ו)
ושמתם שרי מקנה - ב' במסורת, ושמתם שרי מקנה, ואידך ושמתם בארון (דברים י'), מלמד שהיו ממונים ושרים על ראשי החיילים והיו שמם כתובים ומונחים בארגז המלך. (בראשית מז ו)
ובני יוסף אשר יולד לו במצרים נפש שנים, כל הנפש וגו', כבר רמזתי לך כי היה ראוי לצאת מיעקב של מטה שנים עשר שבטים ושבעים נפש, וכן אמרו במדרש רות שנים עשר שבטים תלויין ממדת יעקב הנקראת שמים, שנאמר ואתה תשמע השמים. פתח רבי ואמר כדוגמא דאית תריסר שבטין לתתא דאינון בני יעקב, כך אית יעקב עילאה בשמים וי"ב שבטין עילאין, וכמה דמיחדי שמיה דקודשא ב"ה ישראל לתתא כך מיחדין מלאכים קדישים לעילא כולא כגוונא דלעילא, וכנגד אלו שנים עשר פשוטות שבאל"ף בי"ת ושנים עשר מנהיגין בנפש ושנים עשר גבולי אלכסונים.
ספר הבהיר, ישב רבי רחומאי ודרש, מאי שנים עשר שבטי ישראל, אלא מלמד ששנים עשר שבטים יש לו להקב"ה, ומאי ניהו, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו מעין נאה ולכל אחיו אין להן מים אחרים אלא מאותו המעיין, ואינן יכולין לסבול צמא, מה עשה, עשה למעיין שנים עשר צנורות וקראם על שמות בני אחיו, אמר אם יהיו הבנים כאבותם יזכו ואמלא הצנורות וירוו אבותם וישתו בניהם אחריהם, ואם לא יזכו הבנים ולא יעשו דברים הגונים לפני הרי הצנורות עומדות על ענין זה אתן להם מים שלא יתנו לבניהם הרבה אחר שאינם עושין רצוני. עוד שם ללמדך ששנים עשר מנהיגים יש לו להקב"ה ובכל אחד ואחד ששה כחות, ומאי הם שבעים ושתים לשונות.
ספר הזהר, כיון דאתא יעקב אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט, ועם כל דא לא אישתיל בשורשוי עד דאוליד תריסר שבטים ושבעים נפש ואשתיל עלמא. הכלל הוא כי יש כבוד למעלה מכבוד והתחתונים רמז לעליונים, ושבעים נפש רומזים לשבעים מלאכים הסובבים כסא הכבוד הממונים על האומות, זהו שנאמר ושם שתים עשר עינות מים ושבעים תמרים, כאשר נרמוז בדגלים בג"ה, ועם יעקב י"ג בסוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, י"ג חדשים בסוד העיבור. (ויגש)
אבל אשמים אנחנו - כשראו כי נכמרו רחמי האיש על משפחתם שהם זרים מארץ רחוקה הצדיקו עליהם את הדין. והם לא ידעו - נחלקו לב' כתות, א' עמדה עם המליץ שדבר על לבם, והב' מאשימים עצמם ויוסף שומע. (בראשית מב מא שער ל)
כל אלה - אף שגינה מעשה מקצתן, כולם יוצאים מהגזע הנכבד. ויברך אותם - חוץ ממה שאמר על מעשיהם. (בראשית מט כח)
והחריש יעקב עד בואם - החריש מלצאת לריב עד שיבאו בניו וידעו הדבר וישמרו עצמם מאנשי ריבם. (שם לד ה)
במרמה - שאלו שימולו, בחשבם שלא יקבלו עליהם, או שלא יוכלו לפתות אנשי עירם לזה, וידברו אשר טמא - השיבו שמיני הנדיבות שאמרו שכם ואביו לעשות לא היו ראוים אחרי שטמא בדרך אתנן זונה. (שם שם יג)
כל אלה שבטי ישראל - אלה שהזכיר יעקב כאן הם הי"ב שבטים באמת אשר נכתבו על החשן והאפוד לזכרון לפני ה', והיו בברית הר גריזים והר עיבל, וכנגדם הקים משה שתים עשרה מצבה ויהושע הקים אבנים בירדן ובגלגל, ואליהו הקים אבנים במזבח, אבל מנשה ואפרים לא היו במנין השבטים זולתי בענין ירושת הארץ והנמשך אליה בהעדר שבט לוי. (שם מט כח)
ואלה שמות - הנזכרים בכאן היו ראוים להודע בשם, כי כל אחד מהם ראוי להיות נחשב איש על שמו המורה על צורתו האישיית, ואלה כל ימי חייהם היו למאורות ולא יצא הדור לתרבות רעה... (שמות א א)
ויענו בני יעקב - כי יעקב לא היה מסכים במעשה המרמה... ונתנו את בנותינו - נגד מה שטימאה כבר, ומה שרוצה לשאתה עכשו נבקש שכולם ימולו, ואז נוכל לתת לכם בנותינו ולקחת בנותיכם שיוולדו אחרי שתמולו... ויעקב לא מיחה בידם כי חם לבם ולא ישובו מפני כל, והיה כמכה בנו גדול. (בראשית לד יג)
ובטרם יקרב אליהם - רצו כולם להמיתו, ואחר כך כשבא אליהם רצו רק שנים מהם, ושיסו בו הכלבים לבחן אם הוא צדיק וה' יצילנו מידם, וגם כמו שאמרו חז"ל שהמוציא שם רע ראוי להשליכו לכלבים... הנה בעל החלומות - ושמעון ולוי לא נתקררה דעתם, ואמרו שלא בצדקתו נמלט כי אם קיימא ליה שעתא, אבל הם בעלי בחירה ושום דבר יצילהו מידם... (שם לז יח)
וירדו אחי יוסף - כדי להנצל שמו מגמת פניהם שהם אחי יוסף וחזרו לקשר האחוה ולמסר נפשם עליו. ושהם עשרה ושכינה עמהם, ולשבור בר - המצוה להחיות בית אביהם. (שם מב ג)
פן יקראנו אסון - לא שלח את בנימין כי בבני רחל התחילה כבר מדת הדין לפגע, ולרמז שלא היה בלבם על כך אמר "ויבואו בני ישראל" וגו'. (שם שם ד)
הוא השליט - נותן בזה טעם שאחיו לא חשדו שהוא יוסף, ומשתחוים לו כבחלום, כי ידעו שבמזל מצרים עבד לא יעלה לגדולה. הוא המשביר - ובחלום היה שרק אתם יש לו עסק בתבואה... (שם מב ו)
אבל אשמים אנחנו - בהיותם במאסר חשבו שהם אשמים על מכירת יוסף ולכן יהרגו, ואולי אביהם שימות עתה ברעב אשם גם כן על שקבל דבת יוסף, וכשראו שמוציאם ממאסר וגם שולחם להביא שבר לאביהם אמרו, רק אנחנו אשמים, ואין דינם למות כי אם רק לצרה על שלא שמעו תחינתו. ויען ראובן - בל יחשבו שנפטרו מכל, כי זה היה רק על מה שדברו עליו קשות והשליכוהו לבור, אבל דמו עודנו נדרש מהם. או שמעון ולוי תמהו שהלא רק עליהם העונש ולמה בא על כולם, אין זה אלא על שכולם שמעו בהתחננו, וראובן אמר שאינו אשם בזה כי הוכיח אותם. וישב אליהם וידבר אליהם - מריבוי הכתוב אמרו במדרש שיוסף בקש ע' גבורים מפרעה לאסרם, ויהודה נתן עליהם קולו ונחרדו, וקם מנשה המליץ והכהו מכה אחת והכניסו בבית האסורים, שדבר אליהם בקושי ואסרם. (שם שם כד)
לו ישטמנו - שרק ישטמנו בלב ולא ישיב לנו בפועל. או הלואי שישיב לנו, כי מי יוכל לעמד בפקידת העון הזה. ואמרו אביך ציוה - שמחל על הנוגע אליו, וציוה כדברי המת... (שם נ טו)
כאשר תשים על דעתך על מספר בני ישראל בפרשת שמות יש בהם שני מנינים, כי י"ב שבטים נמנו בפרט וע' נפש נמנו בכלל, ויעקב שורש הכל לא בא במנין כי יעקב ראוי להיות נבדל מן הבנים, כי השורש לא יצטרף אל התולדות, ולא שייך מספר בדבר שהוא יחידי, ולפיכך לא נמנה יעקב, והשבטים נמנים בפרט מפני חשיבות מדריגתם, שהיו מפורסמים בשם שבטים, אך התולדות נמנים בכלל שהם ע' נפש ולא בשמם. וכל תולדות יעקב בא בענין נפלא מאד, כי כאשר היה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד, וזה כי השורש האחד, ומן האחד שהוא יעקב יצאו י"ב שבטים, ונקראו שבטים, כי השבט הוא ענף וחלק האילן, כן אלו י"ב כל אחד חלק הכלל, והיה מספר שלהם י"ב מפני שכל דבר אחד נעשים ממנו י"ב גבולים מחולקים כל אחד בפני עצמו, ואלו הן, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול מזרחית צפונית, גבול צפונית מערבית, גבול מערבית דרומית, גבול דרומית מזרחית, אלו י"ב גבולין אלכסונים נעשים מדבר אחד, וכנגדם היו בניו של יעקב "ב, כי יעקב שהוא אחד נעשים ממנו י"ב גבולין מחולקין, לכך על ידי יעקב יצאו י"ב שבטים. דברים אלו כבשונו של עולם איך היו יוצאים מן יעקב י"ב שבטים, ובבואם למצרים היו ע' נפש בפרט, כי מספר זה היה ליוצאי ירך יעקב כמו שבכלל האומות הכל ע'... (גבורות ה' פרק יג וראה שם עוד)
...ויש באדם י"ב אברים והם מנויים בספר יצירה שהם עיקר איברי האדם, וכולם מתאחדים על ידי הנשמה הנבדלת, וכנגד זה הם י"ב שבטים גם כן והם מתאחדים על ידי יעקב אביהם שהוא אביהם ועל ידו הם אחד, ולכך על ידי יעקב השבטים דביקים באחדות השי"ת, ואם לא כן מאחר שהם י"ב לא היה להם דביקות בו ית' במה שהוא ית' אחד, ולפיכך הם אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ועוד כי בני יעקב שהיה בהם שבט לוי שהוא קדוש לה', והוא נבדל מכל שאר שבטים, והוא כנגד הא' שבשם אחד, כי האחד הוא נבדל מהכל, ואחר כך ח' בני גבירות כנגד הח' במלת אחד, כי יוסף נעשה ממנו שני שבטים אפרים ומנשה, ואחר כך ד' בני שפחות כנגד הד' במלת אחד, ולכך אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד, כי הוא כנגד מלת אחד שהוא התיבה, כך אנו כנגד האותיות שבשם אחד, ואנחנו נעשים לאחד על ידי יעקב שהוא כנגד מלת אחד, ואז ענה הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וביאור ענין זה, כי יעקב הוא שומע מה שבניו מקבלים האחדות, כי הוא היותר קרוב להם ושומע מהם שאמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, לכך אליו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד... (נצח ישראל פרק מד, וראה שם עוד)
בת איש כנעני - איתא פלוגתא, לר"י תאומות נולדו עם השבטים ולא נשאו כנעניות, וכאן פירוש כנעני תגרא, ולר' נחמיה כנעניות היו, ולקמן פירש"י אל ישאוני בניכם שנולדו מכנעניות לפי ר' נחמיה. שעכשיו היו בני ישראל אומה, ואם נושאים מאומה אחרת הם בטלים אצלם, והכי אמרינן דכנעניות אינן אסורות אלא אם כן לא חזרו בתשובה. (גור אריה בראשית לח ב)
ונתנו את בנותינו - כאן נתחכמו חכמה גדולה, והיא כי מדרך הרמאי שלא לדקדק בפרטי התנאים, ואדרבא יבקש להקל הדבר על שכנגדו כדי שיתרצה לעשות הדבר, שבזה יעשה את אשר זמם לעשות, ובני יעקב הפכו הדבר לעקור מלב שכנגדם ספק ערמה... (בראשית לד טז)
ויגידו לו לאמר - טעם אומרו ויגידו שהלשון יגיד על הקושי, להיות שאמרו דברים שהם קשים אצלם לאומרם, כי סוף סוף תגלה רעתם אצלו אשר עשו ואשר גרמו לאביהם כל הצער והבכי. או לצד שבשורה זו גורמת ירידת מצרים והשעבוד הקשה. וטעם אומרו לאמור, נתחכמו לבשרו בדרך שלא יסתכן יעקב, כי דבר ידוע הוא כי בשורה טובה כשתהיה על יגון ומה גם כשתהיה מופלאת לרוב השמחה יסוכן האדם ויחלש ויגוע... (שם מה כו)
בניו - ...אכן כוונת הכתוב היא שבא להודיענו כי יש הפרש בין בני יעקב בירידתם למצרים, כי יש מהם שבאו ברצונם לקבל גזירת מלך בלב שלם, ויש מהם שהיו חוככים להתעכב מרדת לכור הברזל, וציינם הכתוב מי ומי ההולכים לפרוע שטר חוב הגלות מרצונם, ואמר בניו ובני בניו אתו, פירוש אלו לא הוצרך להביאם הוא אלא הם מעצמם באו אתו, ואחר כך סדר אותם שלא באו מרצונם עד שהוצרך יעקב להורידם בעל כרחם, והוא אומרו בנותיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו.
וראיתי לתת לב לדבריהם ז"ל שאמרו שכל זמן שאחד מיורדי מצרים קיים לא התחיל השעבוד, דכתיב וימת יוסף וגו' וכל הדור ההוא, פירוש שירדו למצרים אז התחיל השיעבוד, כי אולי שזה היה להם לתשלום קבלת גזירת מלך ברצון פקע מהם השעבוד, כי סמא דיסורי קבולי... (שם מו כח)
שוכן לשבטיו - פירוש שראה בהם ב' ענינים גדולים, א' שוכן כל שבט ושבט בפני עצמו, ב' ותהי עליו וגו', שהיתה שורה שכינה על כל שבט בפני עצמו מלכו בראשו. והטעם שכל שבט יש לו הדרגה בפני עצמו, או לצד הזכות שיש לאחד יותר מחבירו, או לפי הענין. גם רמז בקשר ב' דברים על פי דבריהם ז"ל שאמרו שבאמצעות שגדרו ישראל בדרך זה כל שבט בפני עצמו שכנה עליהם שכינה ונעשו מרכבה לה. (במדבר כד ב)
ויתנכלו אותו - נראה לומר שיודיענו מאמר זה אמתות כוונת האחים בדבורם ובמעשיהם עם יוסף אחיהם, שלא היו כי אם דבורים ופעלים מדומיים לעיני יוסף, שרצונם להמיתו ולהעבירו מן העולם, ושלא היתה כוונתן כי אם לאיימו ולהפחידו, כי ענין אחד להתנכלות ולערמה... (בראשית לז יח)
מטה לוי שבט אביך - שנים עשר בני ישראל נקראים שבטים לא מטות, וזרעו של כל שבט נקרא מטה, מטה לוי הם אחיך בני לוי, ולוי עצמו הוא שבט אביך שממנו בא אביך. ומפני שראש המשפחה נקרא שבט והיה בימי קדם ראש המשפחה נשיא בתוכם, על כן נקראו הנשיאים והקצינים שבטים, וזה טעם "לא יסור שבט מיהודה", וכן "וקם שבט מישראל", וכן "ראשיכם שבטיכם". ובני השבט הנקראים באמת מטה הם נקראים גם כן לפעמים שבט בבחינת אב אחד אשר לכלם, ומכל מקום נקראים על הרוב מטה שהוא שמם העצמי. (במדבר יח ב)
ואם לא תשמעו אלינו להמול - בל תחשבו כי אז ננקום על העבר, לא כן כי זה היה בשגגה, שלא ידע נמוס שלנו, שהערלה חרפה לנו, והוא שוגג בזה, רק ולקחנו את בתנו והלכנו. ובזה עיורו עיניו בערמה גדולה, שלא הבין כלל שיש בלבם משטמה על המעשה שעשה וששואפים לנקום ממנו, ולכן לא נשמר מהם. ב', שראה שכל הון לא יועיל בלעדי המילה, אחר שבהפך אין רוצים מוהר ומתן וכל חרות... (בראשית לד יז)
ויהי חתת אלקים - שנפל על יושבי הערים פחד אלקים, שהאמינו שזה היה ענין אלקי ששני אנשים יהרגו עיר ומלואה, וכי זה היה להם עונש מה' על החמס. וגם שעל ידי שבני יעקב הכינו לבבם אל ה' ויראו מה' התפשטה יראה זו שיראו בני יעקב מה' והפילה יראה על כל הערים. (שם לה ה)
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר - מספר השנים עשר בשבטי יעקב היה הכרחי, כי כן גם בעולם הגדול י"ב גבולות ואלכסונים, וי"ב מזלות, וי"ב צרופי הויה, וי"ב שערי רקיע, שכל שבט מושך ברכתו מן הים העומד על שנים עשר בקר, ותמיד נשאר מספר זה... ועד עתה היה הלב והסגולה אצורה באדם אחד בכל דור והוא היה מקדש לשכינת ה' ולכל הטובות הרוחניות, ומעתה נתפרד השורש לענפים ונתחלק תחלה לשנים עשר שבטים, ועם יעקב שרשם היו י"ג כמנין אחד... ולכן הגם שנתן לכל שבט ברכה בפני עצמה בכל זאת כלם משתתפים בכל הברכות, ועל זה אמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, שכל אחד מהם היה כלול מכל השנים עשר, כמו שכל כח הנמצא בענף מיוחד מן האילן הוא כלול בכל האילן... (שם מט כח)
וקם שבט מישראל - השבט הוא כוכבא דשביט הנוצץ בכל קצוי ארץ, והוא מליצה על מלכות המשיח. (במדבר כד יז)
ויתעצבו ויחר - שני רגשות פעמו בלבם, עצב, צער על ויתור הבא שלא מרצון, צער על דבר שהלך לאיבוד. דינה אחותם, הטהורה והצנועה איננה עוד, היא אבדה מידם, גם אם יעלה בידם להוציא אותה מידי שכם. זה הרגש האחד האישי. אך המעשה הארור חרה להם, שכן נבלה עשה בישראל... (בראשית לד ז)
כולנו בני איש אחד - ...כאן סימן נאה לרוח המשפחה היהודית שקירבה את האחרים גם בצרה גדולה, כאשר לא יכלו להוושע זה מזה, גדולה מזו, כאשר כבר הפכו למתחרים זה עם זה. איש לא נדחק על פני חבירו, אם כי השבר נתחלק רק ליחידים, ביקשו לקנות כאחד ובשותפות. נחנו - את מעמדם החברתי הם מוסרים בענוה, נחנו. אך משהותקפו ביחס ליושרם הם מגלים הכרה גאה, אנחנו... (שם מב יא)
ונתתיך לקהל עמים - ...קהל עמים קובע לעם זה את תעודתו האופיינית, עליו להקיף רבגווניות של שבטים, השונים זה מזה בתכונתם, תוך כדי שמירת האחדות המלאה הנוצרת על ידי התפקיד האחד המשותף. עם זה ייצג את עם החקלאים ואת עם הסוחרים, את עם החיילים ואת עם המדעים וכו'. כעם למופת יפגין לעין כל כי התפקיד האחד המשותף לכל אדם ולכל אומה כפי שנתגלה בתורת ה' איננו תלוי במשלוח יד ובתכונה מיוחדת, אלא כלל האנושות בשלל גווניה המרובים תמצא את ייעודה במידה שוה בתפקיד האחד המשותף לכל. החלוקה לשבטים שונים, וכתוצאה מכך חלוקת הארץ לשבטים אלה שיישמרו בייחודם, היא היא הרמוזה כאן. רק כתוצאה ממנה יש חשיבות לדבר, שאפרים ומנשה יהיו לשני שבטים מיוחדים. בלעדיה כל הבדלי התכונות היו בטלים בגוש המלוכד של כלל האומה, וגם הארץ היתה מתחלקת לאומה בכללה ולא לשבטיה... (שם מח ד)
לא יסור שבט - הוא סמל הכח המבצע, המביא את הדברים על סדרם הראוי, והכח המצוה על הסדר - ומחוקק מבין רגליו. (שם מט י)
כאחד שבטי ישראל - יששכר מסיים את ששת בני לאה, ממנה יצא הגרעין העיקרי של העם. דן הוא הבן הראשון של השפחות... משום כך אומר יעקב דן ייצג את עמו ככל אחד משבטי ישראל, אין הוא נחות מהם, גם הוא חלק עיקרי של הכלל, הוא שקול כנגד אחיו ויתרום גם הוא את תרומתו המיוחדת לכלל האומה. עתה יבואו ארבעת בני השפחות. בעוד יהודה, זבולון ויששכר מייצגים קווי יסוד עיקריים וקיימים, הרי מידות בני השפחות אינן קווי יסוד קיימים, אך הביאו תועלת וישע לעתים מזומנות. (שם שם טז)
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר - לא פחות ולא יותר, והם כולם שבטי ישראל, כולם חלק של הכלל, כולם מטות יסוד לישראל, שנים עשר עמודים שהקב"ה תקע בחיק העתים, ועליהם יקום בנין האומה. וזאת אשר דבר להם אביהם - כך תיאר את תכונותיהם, בשעה שבירך אותם, אולם אחר כך איש אשר כברכתו ברך אותם - איש איש בהתאם לברכה ההולמת את אפיו, אחרי שתיאר את תכונותיהם, ברך אותם בהתאם לכך, ברך כל אחד שיזכה לברכה, תוך שמירת אופיו המיוחד. גם אלה שנתברכו כבר כאן, אגב ציון אופיים, והם אולי יותר מכולם, זקוקים היו לברכה מיוחדת למען יזכו ומעמדם החיצוני המבורך יהיה להם לברכה... (שם כח)
סביב לאהל מועד יחנו - ...ובכך אומר הנשיא לעצמו, לשבטיו, למשפחותיו ולכל בני המשפחות, מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, שמשכן העדות הוא אהל מועד, במקום העדות שם מקום הייעוד המשותף, המאחד את כולם כאחד, וכך הופכת העדות שה' מעיד עליה, לנשמת חיים לעם כולו, כולם חונים "מנגד סביב" לעדות, לכולם העדות היא קודש קדשים נעלה על הכל, ויחד עם זה היא קרובה לכולם ותופסת את כולם ומושכתם אליה בתעצומות עוז... (במדבר ב ב)
נבדוק עתה את טיב המחנות, המחלקים את עם ישראל לקבוצות. בראש, בצד מזרח, על דגל יהודה חנו יהודה, יששכר וזבולון, מימין בצד דרום, על דגל ראובן חנו ראובן, שמעון וגד... כל אחד משלושת השבטים של מחנה יהודה היה ניכר בשתי תכונות. כבר יעקב אבינו בשעת מותו ראה ביהודה את המנהיג הצועד בראש ובידו שבט מושלים ועט מחוקקים. יששכר היה שבט החקלאים, ודעתו היתה מיושבת לעסוק במדע. זבולון היה שבט הסוחרים, ועל פי האמור בשירת דבורה (שופטים ה' י"ד) היו בניו יחד עם זה גם "מושכים בשבט סופר" עוסקים בספרות. במחנה יהודה, הצועד בראש כמנהיג, נתאחדו איפוא כל היסודות, שהרווחה החמרית והרוחנית של האומה מושתתת עליהם, הם מאוחדים במחנה הצועד בראש, והם מתחלקים לשני הצדדים, כמשועבדים לו וכבאים אחריו.
יד ימינו של יהודה היו ראובן, שמעון וגד. ראובן, השבט הניחן בכל מעלה רוחנית וברגש ער לצדק, אך רוך אופיו שולל ממנו את כושר ההנהגה הלאומית, נלוה אליו שמעון, הנוקם הנמהר של הכבוד, וגד הנוקם נקם התקפה בלתי מוצדקת, ודין נקמתו יקוב את ההר. נמצא שאלה היו התכונות המיוצגות על ידי השבטים שלימין יהודה, בחסות רוך הלב היה שם עוז רוח, העומד בפרץ לפני מעליב ומסיג גבול. לשמאל יהודה נסע דן, פקחות עם זריזות, אשר עידון הטעם, נפתלי מתק שפתיים ולשון למודים, הוה אומר בצד שמאל בחסותו של דן היה פיתוח עשיר בכיוון יצירת הרוח, כדרך שבצד ימין, בחסות ראובן, היה פיתוח בכיוון הכח והעוצמה... (שם ב לד, וראה שם עוד)
מטה מטה - שבטי ישראל קרויים מטות על שום שהם מסתעפים כמטות וכענפים מן הגזע האחד המשותף לכולם, ולפיכך שנים עשר מטות שנלקחו כאן מאת הנשיאים מבטאים יפה את שבטי ישראל, אולם במדרגת הכלל הלאומי המשותף הרי כל שבט מנחיל לבניו את הסגולה המיוחדת לו, ומבחינה זו כל שבט מהווה בית אב לעצמו בתוך בית ישראל האחד והמשותף. נמצאת אומר, השבטים קרויים מטות על שם הצד השוה לכולם, והם קרויים בתי אבות על שם סגולתו המיוחדת של כל שבט... (שם יז יז)
...שבט בנגוד למטה איננו ענף היוצא מן הגזע אלא הוא מקל עצמאי, השם כשלעצמו מורה על רוממות ועוצמה, ובדרך כלל הוא מתאר את שבטי ישראל בכוחם ובכבודם העצמאי, הם קרויים שבטי ישראל, ולא מטות ישראל... (שם יח ב)
כבר ראינו בשעת העיון בפרשת יובל התורה מייחסת ערך רב לשמירה על גבולות השבטים ולישיבת כל שבט בתחום נחלתו. דבר זה יסייע לקיום התפקיד הכללי האחיד של האומה בכל הרב גווניות של הסגולות המיוחדות לכל שבט, ולשם כך יש צורך לאפשר לכל שבט להתפתח כהלכה בתחום נחלתו. מנקודת מבט זו יש חשיבות מיוחדת לשמירה על הנחלות בתחילת ירושת הארץ ובתקופה הסמוכה לה... (שם לו ו)
והיית לקהל עמים - קהל הוא עשרה, ועמים הוא שניכרים שנוי הליכתם לעם בפני עצמו אף על גב שהמה בממשלה אחת, כלשון הגמרא שבת פ"ו נשים עם בפני עצמן הם, ואמר לו שיהיה זרע יעקב עשרה עמים היינו דכל שבט יהיה למנהג ועם בפני עצמו אף על גב שהיה להם תורה אחת ומלך אחד, מכל מקום היו משונים בהליכות עולם, ורק שבט יהודה ובנימן היו למנהג אחד, ושבט לויה היה נכלל בשארי שבטים, ושבט יוסף מנהג אחד לאפרים ומנשה, היינו קהל עמים. (בראשית כח ג)
ויתעצבו האנשים - עצבון הוא שפלות בעיני עצמם, כאלו המה אשמים בדבר שהגיע להם דבר מכוער כזה... והנה אף על פי שלא היה לשכם לירא מפני גבורת יעקב ובניו שהרי לא ידע מגבורתם, והוא נשיא הארץ, מכל מקום היה לו לירא מפני המעלה וקדושת יעקב, וכאשר לא נפל עליו פחד המעלה אין להאשימו גם כן על כך, כי אם את עצמם, שלא נתקיים בהם וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם וייראו מהם, אם כן נתעצבו על רוע הנהגתם שאירע דבר נבלה כזה באומה ישראל. (שם לד ז)
ולקחנו את בתנו - רמזו שהיא כבת לכולם למסור נפשם עליה כדרך האב שמוסר נפשו על הבת, כדאיתא במדרש... והחכימו לומר "לאיש אשר לו ערלה", ולא אמרו לעם ערל, משום שאולי לא יתרצו כל העיר להמול, ורצו שיהא שכם על כל פנים מל עצמו, ולא יהיה למשא עליהם ליקח את דינה בחזקה, שהרי כל העיר לא ימסרו נפשם בדבר כמו שכם עצמו. (שם שם יז)
ראשיכם שבטיכם - מנהיגי השבטים, אכן לפי הנראה שבטיכם מיותר, אלא ללמדנו שאין כל שבט ומנהיגיו נדונים בשוה, אלא לפי טבע השבט ובמה שהחזיק ביותר להיות נזהר בזה נידון על העוותו וסר מדרך הטובה שהחזיק בה, וכמו שאמר עמוס הנביא על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו... הרי שעיקר הדין על שבט יהודה על שסרו מדרכם הטובה לשמור חקיו, המה מדות התורה, וזהו כבוד לתורה שבכתב, ולא כן שבטי ישראל, שמעולם לא החזיקו כל כך בתלמוד תורה אלא בחסד בין אדם לחבירו כדרך מלכי ישראל, על כן עיקר הדין עליהם על שסרו מזה המדה ומכרו בכסף צדיק... (דברים כט ט)
אחיכם אחד יאסר - הנה הוי דינא דתנן בירושלמי תרומות, סיעה שהיו אומרים להן תנו לנו אחד מהם וכו', ואם לא נהרג כולכם וכו', דאם לא יחדוהו יהרגו כולם ואל ימסרו אחד מהן, כן כאן, הלא על פי הדין יאסרו כולם ואל ימסרו אחד מהם לשבי, אף על פי שכאן לא היה צריך לעשות מעשה, דבלא זה היו כולם במשמר, מכל מקום אסור אם לא יחדוהו... לכן אמרו איש אל אחיו וכו' ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת, שאיך נמסור אחד ממנו בלתי שהאחד ימסור עצמו מדעתו להאסר למען הציל את אחיו ולרחם על הכלל, ואנו לא רחמנו על יוסף, לכן באה אלינו הצרה הזאת שצריכים אנו להיות מתעורר רחמי האחד על הכלל... (בראשית מב יט)
...ויתכן לומר בדעת המדרש שלשה שבטים אלו הנהיגו שררה במצרים, לפיכך נתיחסו כאן... שלשה שבטים הללו שיעקב רחקן, אילו היו משועבדים ככל אחיהם היו מתערבין במצרים והיו מדמים שאין להם חלק ונחלה בקרב ישראל, לפיכך מנעה ההשגחה מהשתעבד אותן בחומר ולבנים... (שמות ו יג)
איתא במדרשים כי לעתיד לבא יעלו לראות פני ה' בכל ראש חודש... כי הכל תלוי בהתעוררות התחתונים להתגלות הגוונין בשמים... וזה היה מצות ראיה שבא לראות ולהראות, וזה שאמר בזהר הקדש בפסוק וראיתיה וגו', כי הם תלת גוונין חיור סומק ירוק, היינו שאבות הקדושים המציאו מכח אל הפועל אלה הגוונין, כי הקב"ה גובה ונישא מכל אלה הגוונין, ורק כפי הכנת התחתונים כך נעשה למעלה התלבשות והתגלות להיות מדה של חסד ושל רחמים וכו', והנה גם לכל שבט יש גוון מיוחד, כמו שהיה בי"ב אבנים טור אודם פטדה וגו', והם שערי צדק הי"ב תיבין של שם אדנות שנקרא שערי צדק... והשערים שפתחו האבות המה חזקים ביותר ואין העונות יכולים להסתירם, והשערים של השבטים צריכין זכות התחתונים ביותר שיכולין לכנוס בהם, ולכן לעתיד כשיהיה תיקון כל המדות יתגלו כל אלה הגוונין ויהיה מצות ראיה בכל חודש... (נח תרנ"ג)
בפסוק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'... והאבות הם בחינת השבת, שהמרכבה עומדת עליהם והם דבקים בה' ממש, והשבטים המה התפשטות הקדושה לי"ב גבולים, וזה הרמז שלשה עדרי צאן רובצים הג' אבות... וכפי מה שמבטלין כל שיתא יומין להשבת כך נשאר הארה מהשבת לימי המעשה, ונאספו שמה כל העדרים הם הי"ב שבטים, והרמז דכתיב האספו ואגידה לכם, שעל ידי אסיפת השבטים יש להם דביקות באבות כנ"ל, ועל זה רמז ביום החודש יפתח י"ב חדשים בשנה שהם י"ב מיני התחדשות מי"ב דרכים המיוחדים לי"ב שבטי עליון... (ויצא תרמ"ו)
מאלמים אלומים... וזה היה עבודת השבטים לחבר הכל להשורש חיות השי"ת שיש בכל דבר, ושיתברר זה שיהיה הכל מחובר ומקושר ומדובק לשרשו, אף דברי העולם הזה שנקראין נפרדים והפקר כשדה... (וישב תרל"א)
בפסוק לא נזכר ששנאת האחים היתה בעבור הדיבה... אמנם נראה כי טעם ויבא יוסף דבתם רעה היא סיבה, שלכך נצרך יוסף להיות נמכר למצרים, כי היו חס ושלום נדחין השבטים אם היה יוסף אצל אביהם והיה מעלה דבתם רעה, וביאור הענין כי הצדיק מעלה לפני הבורא ית' את מעשים טובים של בני ישראל, אבל עדיין יוסף לא היה בשלימות עד אחר הנסיון, ואז נקרא יוסף הצדיק ומעלה רק מעשיהם הטובים, ולכן אחר כך היו כולם ביחד אצל אביהם, אבל מקודם שהיה מעלה דבתם רעה היה מוכרח לירד למצרים. ומה שנתכנה החטא אל השבטים כי אם היו כולם מתוקנים כראוי ולא היה חשש במה שיעלה כל מעשיהם לאביו לא היה נצרך לירד למצרים, נמצא שהם היו סיבה לירידתו למצרים כנ"ל. (שם תרל"ז)
במדרש וישבו לאכל לחם וגו', עבירתן של שבטים וכו' תקוה לעולם. כי חלילה להבין כפשוטו שהיו חוטאים חס ושלום, וגם מה שאמרו חז"ל כי כל הגלות על ידי זה החטא... והלא ידוע כי אדרבא כל קיום בני ישראל בגלות וקיום כל העולם בזכות השבטים כידוע, אבל בודאי השבטים הכינו דרך בעבורינו, והם ידעו והבינו כי לא נוכל להיות נמשך בהנהגה עליונה ורמה של יוסף הצדיק שנקרא נזיר אחיו, לכן כיון שמכרוהו ישבו הם במקומו והכינו דרך במדריגה תחתונה קצת ממדרגות יוסף הצדיק שנוכל למצא דרך זה גם בתוך הגלות... (שם תר"מ, וראה עוד יוסף-מכירת)
בפסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, כי כל עבודת השבטים היתה לברר תערובות טוב ורע, והוא עבודת השדה להוציא החיות שנמצא גנוז, וצריך חרישה וזריעה וקצירה וברירה להוציא התבואה מפסולת וקש, וכן הוא בפנימיות, ובאמת היה זה שורש הגלות במצרים בחומר ובלבנים כל עבודה בשדה, ובשבטים היה באופן קל יותר, מאלמים אלומים בתוך השדה, וכמו שהשבטים היה התנהגותם שורש לגלות מצרים, כמו כן יוסף היה שורש לגאולת מצרים, וזה שאמר קמה אלומתי וגם נצבה, שהיא תכלית הבאה מן העבודה... (שם תר"נ)
במדרש וישבו לאכל לחם, עבירתן של שבטים וכו' תקוה לעולם. ישבו להאכיל לחם לכל באי עולם. כי הנה מדריגת יוסף למעלה מן השבטים ואין כל העולם כדאי לקבל מדריגה עליונה כזו, אבל דרך השבטים הוא אכילת לחם לכל באי עולם, וכל עבודת השבטים היתה בעבור כלל ישראל, ומסרו נפשם להכין דרך לדורות השפלים, והכל היה סיבה לטובה, והיה צריך להיות נפרש יוסף מהם ואז יוציאו הם מדריגותיהם מכח אל הפועל... וי"ב חלות שהיו במקדש הוא בחינת י"ב שבטים, ולבונה זכה לאזכרה הוא בחינת יוסף בחינת זכירה, ובאמת מחלוקת השבטים עם יוסף היה שורש הגלות, והנה הגלות היא גם כן לברר הקדושה הנמצא בכל המקומות אלו, אבל אם היו בני ישראל זכאין היו מאירין מארץ ישראל ובית המקדש מרחוק לכל העולם... (שם תרנ"ח)
במדרש הנמצא כזה וכו' אחת היא וכו' ראוה בנות וגו', הענין הוא כי מדריגת האבות היא למעלה מעולם הזה, ואין הסתכלות האומות מגיעה לשם כמו שכתוב אחת היא וגו' שהם באחדות הנעלם אבל השבטים המה עמודים שהעולם עומד עליהם והארה שלהם מתפשטת לכל הרוחות והם עומדים מול כל הד' המלכיות כמו שכתוב במדרשים, כי הד' דגלים המה עומדים לגדור פרצות הד' מלכיות. וזה שאמר הנמצא כזה, שיוסף הוא הכולל כל הי"ב שבטים שהם עיקר המציאות שנמצא בעולם הזה... (מקץ תרמ"ו)
חנוכה קורין בנשיאים, זאת חנוכת המזבח, כי השבטים והנשיאים המשיכו הקדושה לכל הדורות ולכל המקומות, ומאחר שכתיב זאת חנוכת משמע שהוא נשאר לעולם, וכתוב קערות כסף י"ב, מזרקי י"ב, כפות י"ב הם ל"ו כלים, ובודאי הם כלים שכל העולם עומד עליהם, וכמו שמצינו ל"ו צדיקים שהעולם עומד עליהם... והשבטים הם הכינו ותיקנו כל אלה המדריגות, כדכתיב כל אלה שבטי ישראל, אלה גימטריא ל"ו. והנה השבת הוא למעלה מהנהגת ימי המעשה, כמו כן יוסף הצדיק נזיר אחיו... (חנוכה תר"נ)
במדרש אחד באחד יגשו וגו'... ובאמת כל השבטים היו הכנה לדורות עבור בני ישראל שיוכלו לחבר הכל אל השורש על ידי אלה הי"ב עמודים, שכל שבט הוא דרך וצינור מיוחד, כמו שכתבנו במקום אחר, וזהו גם כן רמז הי"ב תפירות שבתפילין שנמצא בקדמונים שרומז אל י"ב שבטים, והיינו שהם חתרו דרכים לתפור ולחבר התחתונים לעליונים... וכמו כן מצינו במשכן שהביאו נשיאי בני ישראל שש עגלות וי"ב שורים והכל ענין אחד, שהי"ב שבטים הם דרכים להמשיך הקדושה על ידיהם ממקום למקום, וכמו כן בירידתם למצרים היו המה דרכים שתתגלה הקדושה על ידיהם גם במצרים, וזו היה נחמת יעקב אע"ה שראה שיגמר הדרך על ידי השבטים... (ויגש תרמ"ז)
במדרש כי הנה המלכים נועדו וכו', וזה נאמר על בית המקדש יפה נוף וגו', והענין כי בירושלים ובית המקדש נעשה שלום בין השבטים, כדכתיב ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל, כי בודאי יש לכל שבט ענין ודרך מיוחד, ומכל מקום כשמתגלה להם דעת עליון מתבטלין כולם להיות אחד, כדכתיב עושה שלום במרומיו, מלאך של מים ואש נעשין אחד לעשות רצון קונם, וכמו כן בשבטים עבדי ה' נעשין אחד לעשות רצון אביהם שבשמים, וזהו עצמו העדות שכל מחלקותם לשם שמים, לכן כשעלו למקדש מתאחדין להיות אחד על ידי הדעת ועדות... (שם)
במדרש והקול נשמע וגו', כי הנה כל בחינת האבות והשבטים וכלל בני ישראל אחד הוא, אבל בחינת האבות היה בשורש הנעלה ולא היה יכול לבא לידי גילוי בפרהסיא עד השבטים שהם י"ב גבולי אלכסון, י"ב בקר תחת הים כידוע, לכן כשנגמר בחינת השבטים והקול נשמע בית פרעה הוא לשון גילוי ופריעה... (שם תרנ"ג)
במדרש אחד באחד יגשו וגו'... כי זה עיקר האמונה שהשי"ת רחוק מכל ריחוק וקרוב מכל קירוב, וכמו שכתוב ה' אחד, (הח') בז' רקיעים וארץ, והד' ד' רוחות וד' יסודות, והא' הוא שורש כל אלה הי"ב, וי"ב השבטים כוללים כל אלה הי"ב דרכים שבהם מנהיג הקב"ה כל העולם, לכן נקראו י"ב גבולים בדרך מדה וגבול, וכשהם מתאחדים אז מתדבקין באחד האמת, והוא בחינת ה' אחד ושמו אחד, וכל ישראל יש להם חלק בזה האחדות, רק תכלית כל הדרכים הם בי"ב דרכים של השבטים, ונמשך מאלה הדרכים לכל איש ישראל כפי הכנת כל אחד... כי באמת לפי שהשבטים היו כוללים כל הדורות האחרונים ואנחנו גרמנו להם זה הפירוד, שלא היו יכולין להתאחד כראוי... (שם תרנ"ו)
עוד לפסוק הנ"ל כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וקשה 'כל' מיותר, ולבאר הענין בקצרה, כי השבטים הם התפשטות ישראל שהוא ענין י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כי עצם התורה למעלה נעלמה מעיני כל חי, רק על ידי הי"ג שבטים הם כלים ומדות לצמצם הארת התורה על ידי אלה המדות, וכמו שהאבות הם הם המרכבה ויעקב עיקר התורה, כן השבטים הם הי"ג דרכים המקבלים הארת התורה, וזה שאמר כל אלה, שאין בהם רק בחינת שבטי ישראל, שהם רק רוחניות כמו האבות במרכבה עליונה, כן השבטים סמוכין להם, וכל הוא לשון מדה, גם הוא לשון השתוקקות, ועל ידי שהם היו נכספין ומשתוקקים רק לקבל השפעת האבות, על ידי זה התשוקה מתהוה בחינת צימצום ומדות בהתורה... (ויחי תרמ"ג)
בפסוק בן פורת יוסף... ויעקב אבינו ע"ה היה ירא לירד למצרים שלא ישלוט עין רעה באותו הצורה, ואמר לו הקב"ה ויוסף ישית ידו וגו', וזה שאמר פורת עלי עין, והם ב' מיני עבודות, השבטים הכינו עצות להיות חומות מפסיקין, ויוסף הכין מקום לסמות עיניהם של הרשעים שלא יוכלו להסתכל ולמנוע האור מן הצדיקים, ובשבת מתקיים מעין ברכת יוסף... (שם תרמ"ו)
במדרש למה פרשה זו סתומה... כי השבטים הם ההארות המתפשטים מבחינת האבות עד סוף כל הדורות, וכתוב ויקרא יעקב את בניו, קריאה הוא התמנות, כי השבטים הם תקרות העולם, ד' דגלים, י"ב גבולי אלכסון, וסידר אותם יעקב אבינו כל אחד על מקומו, והתאחדו בהם כל הדורות, ועליהם נאמר גבורי כח עושי דברו... (שם תרמ"ז)
ואלה שמות וגו'... וזה ענין שבטי ה' שירדו למצרים בבחינת שמות, כי האבות היו חוץ מן הטבע ונדבקים בו ית' ונעשו אליו ית' מרכבה תמיד, והשבטים הם שמתפשטין הארות הקדושה גם בתוך הטבע ועל שם זה נקראו שבטים מלשון התפשטות, ולכך ירדו למצרים לעורר הארת הקדושה גם תוך המיצר וההסתר, ועם כל זה העיד הכתוב כי באו את יעקב, והיינו שהיו דבוקין בהפנימיות, וזה שסופי תיבות את יעקב איש הוא שבת, שזה הוא ענין שבת נחלה בלי מצרים, להיות התעוררות הקדושה בשבת גם בתוך המעשה... אבל השבטים לא ירדו למצרים רק בבחינת שמותם, אבל הפנימיות הי' מדובקין בבחינת יעקב, והוא שנתברר להם שחיות הפנימיות שבכל דבר הוא מהשי"ת בלבד, אף שנראה מבחוץ מהופך... (שמות תרל"א)
במדרש הובא ברש"י, שנמנו להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים, דכתיב מונה מספר לכוכבים וגו'... כמ"ש מו"ז ז"ל לדייק דכתיב הבאים ולא אשר באו, להודיע כי בכל עת שבני ישראל יורדים לגלות הולכים עמהם שמות אלו, וזכות השבטים וע' נפש מסייעים לבני ישראל בגלות, וכתוב הנה זה עומד אחר כתלנו וכו', שהגלות הוא מחיצה המפסקת, ואמרו חז"ל אפילו מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, זה הוא הי"ב שבטים שיש לכל אחד הארה מיוחדת עבור בני ישראל, משגיח מן החלונות כדאיתא שיש י"ב חלונות ברקיע, ולכן צריך להיות בבית הכנסת י"ב חלונות, מציץ מן החרכים יתכן לפרש על הארת ע' נפש שהם הארות פחותים מהי"ב... (שם תרמ"ו)
שמות בני ישראל הבאים וגו', לשון הוה, כי אלה שמות בני ישראל לעולם הולכין עם בני ישראל בגלות... ויש נשמות שנמשכין בפרטות אחר האבות והשבטים לפי ערך הדורות, והאבות והנמשכין מהם הם ביחידי הדור, והשבטים הם לכל בני ישראל, ועליהם נאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים, כי כח הכוכבים להאיר בלילה בתוך החשיכה... (שם תרנ"ד)
בפסוק ונשא אהרן וגו' כי עיקר הנהגת בני ישראל בכח השבטים, כמו שכתוב שבטי י-ה עדות לישראל, ולכן האבנים תהיין על שמות בני ישראל, כי אבן נקרא יסוד, כמו שאבן יסוד הבנין שכל הבית עומד עליו, כמו כן השבטים הם יסודות כל הבריאה, וכפי זכות בני ישראל כך מאירין אותיות השבטים, ולכן משפט בני ישראל תולה בהארת השבטים שבחושן, ובזמן המקדש הכהן ראה והבין עמידת בני ישראל כפי הארת האבנים שבחושן... (תצוה תרנ"ז)
במדרש מי זאת הנשקפה וכו'... גם בזה הפסוק נכלל כל המדריגות, צדקתך הוא בחינת אברהם העיר ממזרח צדק וכו', משפטיך תהום רבה בחינת יצחק, אדם בחינת יעקב, ובהמה בחינת הי"ב שבטים, כמו שכתוב גור אריה, אילה שלוחה וכו', כענין שנאמר עומד על שנים עשר בקר. והי"ב שבטים הם עמודים שמלכות שמים חלה עליהם ועל ידיהם נמשך כל ההנהגה, כי בחינת האבות היא למעלה מעולם הזה, ובחינת השבטים הוא סוף המדריגות שנקרא אחרית הימים, ובכללות בני ישראל נתקיים כל אלה המדריגות... (במדבר תרמ"ח)
והנה במדרש רבה (ס"ג) ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים וכו', ולא מצינו זה באברהם, והטעם יש לומר דענין י"ב שבטים היות ידוע דמדות האדם הנטועות בלב הן שש כנגד ששת הקצוות, וידוע עוד דכל מדה ומדה יש בקדושה ויש תמורתה בחיצוניות, ועל כן נראה שלעומתם י"ב השבטים ששה מהם העשיה במעשה הטוב, היינו להלהיב את כל המדות לשמים דוגמת עץ החיים, וששה מהם בסור מרע, היינו אף שהמדות מושכות לרע צריך לברוח מהן ולנתק עצמו מהן בכח דוגמת עץ הדעת טוב ורע, אלה זוכין מחמת עשה טוב, ואלה מחמת סור מרע, ועל כן על אבני השוהם היו כתובים ששה שבטים על כתף ימין וששה על כתף שמאל, וידוע דעשה טוב מתיחס לימין וסור מרע לשמאל.
ולפי האמור יש לומר דאברהם עוד לא תיקן כנגד עץ הדעת טוב ורע, ולא היה מתקן אלא כנגד עץ החיים, על כן לא היה ענין לו להעמיד י"ב שבטים, אלא יצחק שתיקן גם כנגד הדעת טוב ורע, על כן נשלם ענין י"ב השבטים ושהיה ראוי להעמידם. והנה גם יצחק לא העמידם, והרבה טעמים נאמרו בזה, או שעשו שיחת רחם אמו ולא היתה יכולה ללדת עוד, או מחמת שאמרה למה זה אנכי שויתרה על מתנת השי"ת. ובודאי הא והא איתא, שמחמת שויתרה ניתנה היכולת לעשו לשחת רחמה. ומכל מקום יש לומר שענין העמדת י"ב השבטים שיצחק היה צריך להעמידם נתחלקו אשר ששה היו צריכים להיות מיעקב וששה מעשו, והיינו כי יעקב הוא דוגמת עץ החיים, והוא כולו לשמא דקב"ה, ועשו נולד בהיפוך עם כל המדות הרעות, אבל נולד באופן שינתק עצמו ויברח מכל המדות הרעות, ואז יבוא לעומתן בקדושה למעלות גבוהות ונשאות אולי עוד יותר מיעקב, הוא כדוגמת עץ הדעת טוב ורע, וכך היו צריכין להעמיד תולדות, תולדות יעקב ששה שבטים עם כל המדות הטובות יהיו על כתף הימין מתיחסים לעשה טוב, ותולדות עשו ששה שבטים עם מדות רעות, אלא שינתקו עצמם ויברחו מהן, והם יהיו על כתף השמאל, מתיחסים לסור מרע... (תולדות תרע"ח)
במדרש רבה (ס"ח) י"ב אבנים נטל... כן י"ב שבטי ישורון, אך אי אפשר להתאחד רק כשכולם בטלים אל השי"ת, אבל אם הם בריות נפרדות אי אפשר שיהיו כולם אגודה אחת... ומעתה יובן מדוע אברהם לא העמידן ויצחק לא העמידן, שבאשר יצאה מהם פסולת היתה הפסולת מקלקלת את האחדות, ועל כן לא הולידו אברהם ויצחק אלא אחד אחד צדיק, כי אי אפשר שיהיו יותר מאחד שהרי היו בלתי מתאחדין, וממילא לא היתה עליהם השראת השכינה כנ"ל ויהי בישורון מלך. ולפי זה יובן שעשה יעקב אבינו לסימן אם מתאחדות זו לזו אני יודע שאני מעמידן, שהרי ההתאחדות מורה על הביטול לזה שנגלה עליהם... (ויצא תרע"ד)
להבין ענין יוסף ואחיו... וכמו כן יש לומר בשבטים שכל אחד ואחד נחשב צורה שלימה בפני עצמו, ובשביל מעלתם לא היו מתאחדים, כמו שאמרו רז"ל אין דעתם של בני אדם שוות, וכמו שהשיב המהר"ל, דפירוד הלבבות בישראל אינו מחמת חסרונם, רק מחמת מעלתם שהם שכליים, ולכן אינם יכולים כל כך בנקל להתבטל אחד לחבירו, אך אם היו נכנעים תחת יוסף שהיה בחינת שבת, היה הוא מאחד אותם לגמרי. אולם באשר הביא את דבתם רעה ונולדה שנאה ביניהם לא היה עוד בכחו לאחד אותם, ונגרמו התחלקות הלבבות ופירוד הדעות עד שמכרו אותו, ואז נתחלקו ונפרדו לגמרי... (וישב תרע"א)
ובדוגמא זו נאמר על השבטים אהובי עליון, ובמדרש (ע"ד) שהיו צדיקים כיוצא בו, לא היה אפשר שישתעבדו במצרים, שהם היה עליהם יותר שיעבוד מיעקב אבינו בעצמו שהוא לא היה עליו שום שיעבוד אלא במה שהיה גר במצרים, אבל היה יושב בכבודו של עולם, והשבטים אחרי שמת יעקב נאמר שנסתמו עיניהם ולבן של ישראל מצרת השיעבוד, בעוד לא היה עליהם שום שמץ ונדנוד חטא, ולא היה אפשר לגלות מצרים לצאת אל הפועל עד שהאלקים אינה לידם דברים בלתי ראויים לפי מעלתם וקדושתם. וכמו ששמעתי שכן צורפי הזהב עושין מערבין מעט סיגים ועופרת בזהב ועל ידי זה מסתנן ונצרף ונעשה יותר בהיר וצח, כן היה הענין בקדושי עליון אלו...
ולפי האמור יש לפרש את ענין דבתם רעה מהו, שר' מאיר אומר חשודים הם בניך על אבר מן החי, ור' שמעון אמר תולין עיניהם בבנות הארץ, ור' יהודה אמר מזלזלים הם בבני השפחות וקורין להם עבדים... ולפי דרכנו יש לומר דהנה כבר אמרנו שבמצרים נקבצו באו כל הכחות החיצוניים המושכים לע"ז גילוי עריות שפיכות דמים, ופגם הדיבור שהוא לשון הרע וחטא דור המבול. וכבר אמרנו שבלתי אפשר היה שיבואו בגלות מצרים עד שיהיה בהם שום שמץ ונדנוד חטא. ונאמר עוד כמו שבמצרים היתה הגלות מכל ד' הכחות הרעים כן היה צריך להיות השמץ ונדנוד חטא נמי מעין שמץ ד' מיני חטאים אלו, ואינו דומה ליעקב שהיה די הדיבור של בטלה, שהוא לא היתה לו גלות מכל אלה הענינים כלל, אבל כשנפטר יעקב אבינו שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, אף שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא נתנו עליהם משא מצרים, וע"כ לומר שנסתמו עיניהם וכו' מחמת הכחות הרעים המושכים כנ"ל.
ויש לומר כי אלה שלשה דברים, חטא אבר מן החי, תולין עיניהם בבנות הארץ וקורין להם עבדים הם שמץ מחטא ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים, כי ענין אבר מן החי איתא בטעמי המצות להרדב"ז שהוא ענין קיצוץ בנטיעות דומה לחטא אדם הראשון ודור הפלגה...
ולפי האמור יש לומר ששלשת הדברים שתפסו על יוסף, שהיה עושה מעשה נערות ממשמש בעיניו, מתלה בעקבו, מתקן בשערו נמי האלקים אינה לידו, ובאלה השלשה יש נמי שמץ ג' הנ"ל, בכדי שגם הוא יוכל לבא בגלות מצרים... (וישב תרע"ג, וראה שם עוד)
ונראה דהנה בשבת אין מצות שמחה... והנה ידוע שיוסף הוא שבת, ובודאי דרך עבודתו היתה ברוח קרה ובמנוחה בלי התלהבות רק להתענג על ה', הכל בפנימיות ובבחינת מוח בהתגברות הכח השכלי כנ"ל... ולפי זה בודאי שעבודת יוסף היתה בבחינת ראש ומוח, ועבודת השבטים היתה בבחינת לב שהוא מלך כל האברים, ובאשר הם בבחינת הגוף, על כן היתה עבודתם בבחינת הלב, בשמחה ובהתלהבות הלל ושירה, ועל כן תמצא שדוד המלך ע"ה הבא מיהודה מלך השבטים היתה עבודתו תמיד בשירות ותשבחות, וזו היתה המחלוקת בין יוסף לשבטים, שידוע שכל דרך איש ישרה בעיניו להנהיג גם את זולתו על דרך עבודתו, ועל כן יוסף רצונו להנהיג את כל העולם כולו בבחינתו הכל בהסתר ובפנימיות, והשבטים רצו דווקא להנהיג את העולם בבחינתם בהתלהבות והתגלות אלקות, וכמו שבאמת כן יהיה לעתיד לבא... (מקץ תרע"א)
ועתה שני בניך הנולדים לך... ויש לומר לפי הידוע שעל פי רוב טבע המולידים שהיה להם בעת שהולידו הוא בנולדים, ובאשר בעת שהוליד יעקב את השבטים היה מתגורר בבית לבן והיה איש יחידי ודבר אין לו עם שום אדם, כי כל אנשי המקום מכשפים ורמאים מטמאים בדיבורם, ועל כן לא מצינו שהשתדל שם להכניס גרים תחת כנפי השכינה זולת עבדיו... והיה מתבודד ומתחסד עם קונו בלי שום סיוע מחברת אנשים, על כן טבע הנולדים אז היה גם כן כל איש צורה שלימה בפני עצמו בלי שיצטרך לזולתו, על כן היתה כריתת הברית עם כל אחד בפני עצמו, וכל שבט בפני עצמו נקרא קהל, ובנימין אף שנולד בארץ ישראל, מכל מקום עם הולידו התחיל בעודו בבית לבן, ועל כן ברח מבית לבן, כמו שכתוב בזהר הקדש, ועוד שם דאתעברת בבנימין בחוץ לארץ, הגם שבלתי אפשר לכוון החשבון, שהרי שהו שתי שנים בדרך, מכל מקום אף שלא היה העיבור בפועל היה בכח...
ולפי האמור יש ליתן טעם שי"ב השבטים אברהם לא העמידם, יצחק לא העמידם, כי באשר אז היה נצרך שהם יפרסמו האלקות בעולם, וזה אי אפשר כי אם על ידי התחברות עם זולתם ויגיירו גיורים, ועל כן אם היו הם מעמידין לא היתה כריתת ברית עם כל אחד ואחד ביחוד.
ולפי זה יובן מה שאפרים ומנשה זכו להיות כל אחד שבט בפני עצמו, וממילא כל אחד ואחד הוא בעל ברית בפני עצמו, ולא יתכן שחס ושלום יעדר אחד מהם כמו שלא יתכן שיעדר חס ושלום שבט ראובן או שמעון, מטעם הנ"ל הוא, שהרי יוסף בהולידו אותם היה לבדו במצרים והתחזק בצדקו בלי סיוע משום איש, על כן תולדותיו שהוליד אז היתה להם מעלת צורה כל אחד בפני עצמו כנ"ל. וזה שמדייק הכתוב ופירש טעמו של דבר, "הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם"... (ויחי תער"ב)
ולאחר שמת יוסף צדיק יסוד עולם שומר הברית נמשכה עליהם קליפה לגילוי עריות, וישראל היו צריכין ללחום עמה בכח גדול, וזה היה לנסיון וצרוף ומירוק לחטא דור המבול. ולאחר שמתו השבטים שהיה ענינם וצדקתם לחבר שמים וארץ העליונים ותחתונים, ועל כן נקראו מטות, כמו שכתוב (במדבר ל') ראשי המטות מלשון הטיה, והיינו שהיו מטים העליונים לתחתונים והתחתונים לעליונים, וכעין שכתיב (בראשית ל"ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, שעבדות כולנו השבטים היא עבודת הקישור. וזה שבמדרש (שמ"ר ט"ו ז') שי"ב שבטים דוגמת י"ב מזלות ברקיע שעל ידם יורד השפע לעולם הזה, והוא היפוך ענין דור הפלגה לעשות פירוד בין הדבקים, שזהו ענין שפיכות דמים כנ"ל, על כן בעוד אחד מהשבטים קיים לא היתה קליפת שפיכות דמים שולטת, וכאשר מתו נמשכה על ישראל קליפה של שפיכות דמים והיתה מושכת לחטא שפיכות דמים ולחטא הידוע, שהוא ענין שפיכות דמים, ולהלבנת פנים של חבירו... (ויקרא תרע"ז)
ונראה לי דגם משיח ודאי יהיה מצאצאיו(דאשר) מנוקבתא, והוא נגד שבט בחדשים כפי סדרן של נשיאים בקרבנות די"ב ימים דניסן, שהם נגד י"ב חדשי השנה, והרבה סדרים שונים יש בסידור השבטים לחדשים כל אחד אמת בבחינה מיוחדת. והסדר המתגלה בשרשן וכתרן בניסן שהוא ראש לחדשים שממנו התפשטותן הוא הסדר של נשיאים שבו, דאשר הוא נגד שבט, והוא ראש השנה לאילנות, נפש הצומח שבאדם עץ השדה הנמשך ומתרבה ונשפע מיסוד המים שבו, ואז יצאו רוב גשמי שנה כמ"ש בראש השנה י"ד א', היינו דמימי כל שנה יש לו ענין מיוחד בפני עצמו, דאין שנה דומה לחברתה, והגשמים הם מים עליונים, וכנגדם עולים טפיים מים תחתונים ונעשים בעלה דארעא והרוה והצמיחה. ובשבט הוא חנטת הפירות הנצמחים מגשמי השנה, שהוא עיקר המכוון בגשמים, ועל זה עיקר כח התאוה כמ"ש ביומא ס"ט ב'...
ונראה לי דעל כן חודש זה מסוגל לתקן עון קרי והוצאת זרע לבטלה בפרשיות השובבי"ם שהם בחודש זה, כי יוכלו להכניס גם כל ניצוצות המתפזרים על ידי תאות זרות אל הקודש... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד נד, וראה שם עוד)
...וכלל כל הנפשות מישראל הם כלולים בי"ב שבטים, ועל כן שמות השבטים שהוא שורש נפשותם דהשם הוא שורש החיות הוא גם כן כולל כל התורה, ובכל פעם שנזכר שמות השבטים בתורה הוא בכונה מיוחדת בהוראת שמותם על אותו ענין שמדבר שם, כי כל הקדושות כלול בהם, והשמות מרמזים על זה. ובריש שמות רבה דנקראים על שם הגאולה, ורוצה לומר דזכרון שמותם סימן הוא על שם הגאולה הרמוזה גם כן בשמותם, כי על ידי קדושת נפשותם היה הגאולה, וכמו שאמר ראובן ראה ראיתי את עני עמי וכו', וכן בכולם כפי הקדושה שלהם המרומז בשמם נתעורר על ידי זה למעלה גם כן כטעם ה' צילך, ועל ידי זה באה הגאולה, והגם דהם נזכרים בהתחלת הגלות, אבל עיקר הגלות בשביל הגאולה, ועל זה הוא מזכיר שם שמות השבטים מצד רמיזתם על הגאולה, שהוא מכוון הגלות, והכל הכנה למתן תורה... (פרי צדיק שמות א)
והנה זהו הענין שאיתא בגמרא יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, כי הציווי לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר היה מפני שכל שבט ושבט יש לו בחינה מיוחדת בפני עצמו בעבודת השי"ת, כמו שנאמר בברכת יעקב אבינו ע"ה להשבטים, "ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם", שלכל שבט בירך בפני עצמו לפי ערך בחינתו, ולכן כל שבט בפני עצמו נקרא קהל ועדה לענין פר העלם דבר, והיה להם סנהדרין לכל שבט בפני עצמו... (שם טו באב ד)
וראיתי בעקדה על ותצא דינה, הודיענו שחרה להם על שעשה נבלה בישראל דוקא ולא על כבוד עצמם. ובסוף כתב עוד פעם אשר טימא אחותם, שלא נתערבה בהם מחשבת פסול על חמדת ממון וכו'. ראינו כמה יקר בעיניו ית' לעשות דבר בלי תקות פרס... (חלק א קצד)
הנה נאמר (שמות כ"ח ט') "ולקחת וגו' ופתחת עליהם שמות בני ישראל", האריך הכתוב בזכרון לפני ה' תמיד כמדומה ד' או ה' פעמים... ואמרנו, כי אנשים כאלה אשר כל ימיהם של השבטים לא פנו אל חמרם הגס, כי לכל איש ואיש גם היותר גדול ניתן חומר גס מאד למען יבחן אם יעמוד בנסיון.
וכבר כתב הגר"א ז"ל כי ב' כללים יש בתורה, כלל אחד "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג'), והכלל השני "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט). ואנשים כאלה אשר במצרים עסקו לכאורה בכעס, כמו שמעון ולוי במעשה דינה אחותם, וגם כולם עסקו לכאורה בכעס, ולא עברו על שני הכללים המרובים באיכותם... יוסף חי מאה ועשר שנים ברוב טרדות גם מהמלך פרעה, ואף על פי כן לא עזב אף כלל אחד, ודאי יש הרבה לתמוה עליו, ולכן האריך הכתוב בהפליאה להזכיר צדקתו תמיד לפניו. ומה"ס לא היו אחיו של יוסף פחות ממנו, ואולי גם הרבה יותר, ולא עזבו אף כלל אחד המרובים באיכותם, הרי יש להפלא עליהם מאד, ולכן האריך הכתוב לספר רוב צדקתם, וראויים לזכרון תמיד. (חלק ב רנה)
וכן תכלית הבריאה יושג על ידי צירוף עבודת כל הפרטים בדורותיהם על פי מצביהם ומדותיהם המשונים זה מזה. ומכל מקום יש אופי המשותף לבני דור אחד לבדם ("דורו של חזקיהו", "דורו של יהודה בן בבא"), נמצא שהתאחדות הפרטים צריך להיות בהדרגה וסדר מדוקדק, אשר בתוכו יש חוגים בתוך חוגים, המחולקים זה מזה, ומכל מקום משלימים זה לזה.
דבר זה למדנו מדגלי מדבר, שהיו חונים איש על דגלו, "שהיו ניכרים ראובן לבדם" וכו' (ילקוט תרפ"ד), היינו שידעו להתאחד על פי כחותיהם וסביבתם כראוי בדקדוק, והיה חשבון מדוקדק בשכינותם זה לזה... כי סוף סוף צריכים כולם להשלים זה לזה ולהצטרף לתכלית אחת. וסידור זה הוא בעצמו שמירה לבל יטעו ויתחלפו הפרטים, ותשמר האחדות. ועיין שם כאישון עינו - אשרי אוזן שמעה זאת, עד היכן חבבן ושמרן ונצרן, עד כדי אישון עינו! שיעשו משכן... ולא עוד אלא שעשה להם דגלים לשמור. (חלק א עמוד צב)