שבת   וישבת

מורה נבוכים:

כאשר הושאל לשון אמירה לרצון בכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ונאמר ויאמר, הושאלה לו השביתה ביום השבת כאשר לא היתה שם בריאה, ונאמר "וישבות ביום השביעי", כי העמידה מן הדבור גם כן תקרא שביתה, כמו שנאמר "וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב"... (חלק א פרק סז)

הכתב והקבלה:

וישבת - הוראתו ההפסק, כמו "זקנים משער שבתו", שפסקו לשבת בשער המשפט כי הלכו בגולה. פירוש פסק ממלאכתו אף על פי שהיה בכחו לעשות ככה יותר גדול אלף פעמים, כי כן גזר בחכמתו העליונה על המדה והמספר והמשקל הזה. (בראשית ב ב)

מלבי"ם:

תשביתו שאור - התבאר אצלי שפעל שבת מציין הפסק דבר המתמיד, כמו דבר המתמיד במציאות או הפסק המלאכה המתמדת, ורוצה לומר שיופסק מלהיות נמצא בבתיכם שאור שנמצא שם כל השנה, ואינו מציין הבעור, שאז היה לו לומר תבערו... (שמות יב טו)

לא תשבית מלח - ההבדל בין פעל שבת ובין הלשונות חשך, מנע, חדל הנרדפים עמו, שפעל שבת מורה תמיד שמפסיק מן דבר שעסק בו עד עתה, או שיתבטל עסק שהתמיד עד עתה במציאות, מה שאינו כן פעלים האחרים מורים שמונע או חדל בעתיד, וכשאמר כי בו חשך מכל מלאכתו יפורש שלא פעל בעתיד, וכשאמר כי בו שבת מכל מלאכתו, רוצה לומר שהפסיק העסק שעסק בו עד עתה בעבר... (ויקרא ב יג)

רש"ר הירש:

וישבת - שביתה איננה זהה עם מנוחה, השובת איננו נמנע מעשות מלאכה, אלא הוא מפסיק עבודה ונכלא מהמשיך בה, השובת עומד ומפסיק עבודה כדי שאדם או חפץ יעמוד במצב הראוי לו. משום כך הפעולה שהופסקה על ידי שביתה היא תמיד אחת מן השתים, פעולה של פורענות או תסיסה, כדוגמת "והשבתי חיה רעה" (ויקרא כ"ו ו'), או השלמת עבודה, שטרם נגמרה כל צרכה. נמצא זה פירוש הפסוק, ביום השביעי שבת האלקים מכל מלאכתו אשר עשה, שכן ביום השביעי הגיע כל נברא למעמד שנועד לו דרך קבע... (בראשית ב ב)