לעת ערב, מאי לעת ערב, שהוא ערב שבת (דהיינו יסוד), שהוא הזמן של אלף הששי, (כי ששת ימי המעשה הוא סוד שתא אלפי שני, ויום הששי שהוא ערב שבת הוא כנגד אלף הששי, שאז תהיה תחיית המתים לעת ערב, ומהו לעת, שלפי הנ"ל היה לו לומר בערב, ומשיב) שהוא כמו שאמר ולעבודתו עדי ערב, וכתוב, כי ינטו צללי ערב, (שה"ס הדינים המתגלים בערב, וכן לעת ערב הוא סוד הדינים המתגלים בערב, זה"ס היסוד אשר העבד תקן אותם).
לעת צאת השואבות, היינו השואבות מימי התורה, כי בזמן ההוא הם עתידים לקום לתחיה תחלה מכל שאר בני אדם, משום שעסקו לשאוב מימי התורה ונתחזקו בעץ החיים... (וישב נז, ועיין שם עוד)
משום זה כל אלו חמשה הימים שולטים ביומם, ונמצא בהם מה שקבלו, ויום הששי נמצא בו יותר, וזה הוא, כמו שאמר ר' אלעזר מה שכתוב יום הששי עם ה', מה שלא כתוב כן בשאר הימים, אלא כך העמידוהו הששי עם ה', יורה שנתחברה בו המטרוניתא, (הנקראת ה', שהיא מלכות), לתקן שלחן אל המלך. ומשום זה יש בו ב' חלקים, א' מיומו עצמו, ואחד, מתקון שמחת המלך במטרוניתא. (בשלח תיד)
תא חזי, בשעה שהגיע יום הששי לעת ערב, אז כוכב אחד מצד צפון מאיר, ועמו ע' כוכבים אחרים, וכוכב ההוא מכה באלו ע' כוכבים האחרים ונכללו כולם בכוכב ההוא נתפשט ונעשה מדורה אחת לוהטת מכל הצדדים, אז נתפשט מדורה ההיא סביב אלף הרים ועומדת (עליהם) כמו חוט אחד המקיף אותם... (ויקהל קנט, ועיין שם עוד)
תא חזי, ביום הששי, (שהוא יסוד), כשמגיע עת הערב (היינו בסיומו) מדלג מדורת אש ההוא, (שהוא רוח סערה), לפנים ועולה למעלה לכנוס תוך הגוונין, אז מתתקנים ישראל למטה, ומסדרים סעודות ועורכים שלחנות כל אחד ואחד שלחנו, אז יוצא שלהבת אחת, (שהיא מבחינת הדינים דמלכות הממותקת בבינה), ומכה במדורת אש ההיא, (כלומר שמתחבר עמו), כיון שהכה בו ונתחברו, מתגלגלים יחד שלהבת ההיא ומדורה ההיא ונכנסים בנקב תהום הגדול, ונסתרים ויושבים שם... (שם קעב)
לא תבערו אש, לפי שהוא אומר בחריש ובקציר תשבות, שבות מחריש בשעת הקציר, שבות מערב שביעית לשביעית, אין לי אלא שהוא שובת מערב שביעית לשביעית, יכול כן ישבות מערב שבת לערב שבת, ועוד קל וחומר, ומה שביעית שאין חייבין עליה לא כרת ולא מיתת בית דין הרי הוא שובת מערב שביעית לשביעית, שבת שחייב עליו כרת ומיתת בית דין דין הוא שישבות מערב שבת לשבת, או יהיה רשאי להדליק לו נר או להטמין לו את החמין או לעשות לו מדורה, תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, היום השבת אי אתה מבעיר, אבל מבעיר אתה מערב שבת לשבת. (ויקהל)
...רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת... תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס, והלכתא כוותיה. (ברכות כז א וב)
לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין, מפסיקין לקרות שמע ואין מפסיקין לתפלה. הי סמוך למנחה, אילימא למנחה גדולה, אמאי לא, האיכא שהות ביום טובא, אלא סמוך למנחה קטנה... לעולם סמוך למנחה גדולה, ובתספורת בן אלעשה... (שבת ט ב, וראה שם עוד)
בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין, ובית הלל מתירין... (שת יז ב, וראה שם עוד ושבת-כללי)
...א"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא, ביום המעונן מאי, במתא חזי תרנגולא, בדברא עורבי, אי נמי אדאני, (עשב שעלים שלו נוטין לצד החמה). תנו רבנן שש תקיעות תוקעין ערב שבת, ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות, שניה להבטיל עיר וחנויות, שלישית להדליק את הנר, דברי ר' נתן, ר' יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין, ושוהה כדי צליית דג קטן, או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת... תנא דבי רבי ישמעאל, שש תקיעות תוקעין בערב שבת, התחיל לתקוע תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדה מלעדור ומלחרוש ומלעשות כל מלאכה שבשדות, ואין הקרובין רשאין ליכנס עד שיבואו רחוקין ויכנסו כולם כאחד, ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחין. התחיל לתקוע תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין חמין מונחין על גבי כירה וקדירות מונחות על גב כירה, התחיל לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת... (שם לה ב, וראה שם עוד ושבת-כללי לד א, וקיט א, ועירובין מ ב ומג ב)
דתניא העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם, התם מן המנחה ולמעלה הוא דאסור, סמוך למנחה לא, הכא מחצות. אי נמי התם סימן ברכה הוא דלא חזי, אבל שמותי לא משמתינן ליה, הכא שמותי נמי משמתינן ליה... (פסחים נ ב)
והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן באר והמן וקשת כתב ומכתב והלוחות וקברו של משה ומערה שעמד בו משה ואליהו פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים, רבי נחמיה אומר משום אביו אף האור והפרד, ר' יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר, רבי יהודה אומר אף הצבת... תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן באר ומן וקשת הכתב והמכתב והלוחות קברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים, ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, ויש אומרים אף המזיקין, ויש אומרים אף בגדו של אדם הראשון. (שם נד א)
דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך... (שם צט ב, וראה שם עוד)
אמר אייבו משום רבי אלעזר בן צדוק אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג' פרסאות, אמר רב כהנא לא אמרן אלא לביתיה, אבל לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך, ואיכא דאמרי אמר רב כהנא לא נצרכא אלא אפילו לביתיה, אמר רב כהנא בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחי (סעודה מועטת). (סוכה מד ב)
ובערב שבת היו מוספין שש (תקיעות), שלש להבטיל את העם ממלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול. (שם נג ב)
...וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר (רב הונא) שלוחא לשוקא וכל ירקא דהוה פייש להו לגינאי זבין ליה (קונה מהם כדי שיביאו שוב) ושדי ליה לנהרא. (תענית כ ב)
אמר מר בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, בשלמא בערב שבת משום חבורה, אלא במוצאי שבת אמאי לא, אמר רבי זירא משום חשבונות... גזירה שמא ישחוט בן עוף. (כתובות ד ב)
אמר מר ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות, מאי ברשות איכא, כדר' חנינא דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא, רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה. (בבא קמא לב א)
עשרה תקנות תיקן עזרא... ושיהו אוכלין שום בערב שבת משום עונה, דכתיב אשר פריו יתן בעתו, וא"ר יהודה ואיתימא רב נחמן ואיתימא רב כהנא ואיתימא ר' יוחנן זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. (שם פב א)
בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין. ומה טעמהון דבית שמאי, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, כל מלאכתך גומרה מבעוד יום. ומה טעמהון דבית הלל ששת ימים תעשה מעשיך וביום. מה מקיימין בית הלל טעמון דבית שמאי ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, בעובדי ביידן (בידיהם), ומה מקיימין בית שמאי טעמון דבית הלל ששת ימים תעשה מעשיך וביום, כהדא דתני פותקין אמת המים לגינה מערב שבת והיא שותה והולכת בשבת, נותנין קילורית על גבי העין והיא מתרפא והולכת בשבת... אין נותנין חטים לריחים של מים אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום, א"ר חגיי מפני שהן משמיעות את הקול... (שבת יא ב, וראה שם עוד)
העולם הזה דומה ליבשה ולערב שבת, והעולם הבא לים ולשבת, אם תיקן אדם בערב שבת או ביבשה אוכל בשבת או בים, ואם לא תיקן ביבשה או בערב שבת בים או בשבת מה יאכל. (הוספה פרשה ג שובה ישראל)
ידוע כי רע הגמור שאין בה טוב כלל הם ג' קליפות חיצונים, רו"ח סער"ה, ענ"ן גדול, ואש מתלקחת, אבל נוגה הרביעית לא נתברר לגמרי, לכן נשארה בבחינת לבוש ועור על הקדושה ומכרזת מעט מעט ונעשה גוף גמור, כי הא רפ"ח כלים שבורים של רפ"ח נצוצות אשר נשארו להבררו קליפות נוגה, ולכן נקרא נוג"ה אלינה דמויח כנזכר בתקונים דף צ"ו ע"ב. ומה שנתדבק נוג"ה אל הקדושה חוזר להיות תוספת שבת גמור טוב, מה שאינו כן בחול כנזכר בזוהר פרשת ויקהל. והנה בכל ערב שבת כאשר רוצה קליפות נוג"ה לעלות בקדושה אזי ג' קליפות אחרות אומרים לה גם כן אנחנו יחד נעלה עמך ולא נגרע ממך, אזי היא נותנת להם יד ומחזקת אותם ואומרת להם התדבקו עמי ונעלה יחד, וכשהיא עולה עם חברותיה אזי יוצאה שלהבת דאש מתחת כסא הכבוד ומחצת ראשם של ג' קליפות שנדבקו עם הקליפת נוג"ה ומפרידין אותן ממנה ונופלים ויורדים עד נוקבא דתהומא רבא, ושם נגנזים וסוגרים עליהם פי התהום כדי שלא יצאו לחוץ ביום השבת, ונג"ה לבנה נשאר דבוק בקדושה, וזה סוד רחיצות במים חמין בערב שבת שצריך לכוין בסוד שלהבת י"ה, מי שממשיך עליו הקליפות גורמין לו שמשכח תלמודו מפני שמחשכים עיון השכל, ג' קליפות הנ"ל מקבלין מהנג"ה ומפתים אותה שתגנוב מן הקדושה ותתן להם, ואז מטמאים כל החיצונים העולמים ושולטים בעולם. (יתרו)
ובערב שבת יטרח לסעודת שבת, ואפילו יש לו כמה עבדים יטרח הוא בעצמו לכבוד שבת שנקראת כלה ומלכה, ושקולה כנגד כל המצות, וישתדל בתקוני שבת, כי הא דרבא מלח שבוטא, ולפי כחו יקנה מעדנים לעונג שבת. ולא יאכל בערב שבת מן המנחה ולמעלה, פן יפסיד סעודת שבת. וסמוך לערב יערוך שולחן כסא ומנורה, ויכין הכל, כוסות וקערות, ויהיה זהיר ליין לקדוש היום, ויטול צפרניו בכל ערב שבת, וישחיז סכינו, כמו שדרשו רבותינו והיה ביום הששי והכינו את זה השחזת סכין, ועוד דרשו, וידעת כי שלום אהלך, זה השחזת סכין, כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך, אין זה שלום בית. וירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין לערב אחר שעשה כל צרכיו, וכל מה שיעשה, יחשוב לעשות לכבוד שבת, ויוסיף מחול על הקדש, ועם חשכה, ימשמש בבגדיו וידליק בעוד השמש בראש האילנות, קדש היום יתפלל של שבת וינוח ויתענג... (ספר היראה)
ראה שבת-כללי שמות כ ח.
פרק נר מצוה. אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאות שבת, שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, והכינו לאלתר, ובכנפי היונה חלק רביעי סימן טוב לאדם שכל צרכי שבת יקנה אותם ביום הששי ולא ביום ה', אם הוא בטוח שלא יחסר, וכל מה שיקנה יאמר לכבוד שבת. ונראה דזהו דווקא בעניני מאכלים שהם יותר ערבים ומוטעמים לאכול אם קונה אותם מערב שבת, כענין שהתירו אוכל נפש ביום טוב, אבל ענינים שהם טובים ומתוקנים ויפים כשקונה אותם קודם ערב שבת כמו בערב שבת, אז אדרבה זריזין מקדימין, ויאמר לכבוד שבת אני קונה.
ובתנחומא אמר רב זירא אף על פי שהוציא אדם ערב שבת שחרית מצוה לרדוף בין השמשות, שנאמר והיה משנה. וכתב רמ"א בשולחן ערוך בסימן רנ"א ויש לאדם קצת למעט בלימודו בערב שבת כדי שיכין צרכי שבת, אמרו ז"ל בריש האיש מקדש ומצוה בו יותר מבשלוחו... כתיב ושמרו בני ישראל וגו' לעשות את השבת, פירוש לתקן לכבוד שבת, והורה בזה שצריך האדם לתקן ולעשות הוא בעצמו הדברים הצריכים לצורך השבת לכבוד השבת, ואף על פי שיהיו לו שמשים הרבה עושי מלאכתו, צריך לעשות הוא בעצמו, כדאמרינן בגמרא ריש האיש מקדש... וזה לשון תולעת יעקב בסוד שבת וצריך שיתקן ביתו מבעוד יום לכבוד שבת, ויהיה נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו כבוד שבת הם, ואף על פי שהיה אדם חשוב ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכה שבבית חייב לעשות דברים שהם לצורך שבת בגופו, וזהו כבוד החכמים הראשונים... כי זה כבודו שמכבד השבת.
ענין יום הששי עם השבת כענין העולם הזה עם העולם הבא, כי האדם מכין כל צרכיו מערב שבת לשבת, כי בשבת אסור להכין דבר, ולולי הכנתו מערב שבת מה יאכל בשבת... ואחר כך יטול צפרניו וילך לטבילה כאשה המטהרת מנידתה, כי אין טומאה כטומאת העבירות וזולת וטעם התעוררות הזה הוזכר בפוסקים שמחויב ליטול צפורניו בכל ערב שבת... (מסכת שבת בהתחלה)
ומדת חסידות וקדושה יתירה הוא להיות מוכנים לצורך שבת במלאכות כבדות בחצות, ומחצות ואילך יהיה העסק הכל בקדושת שבת, שכולו שבת, דהיינו בהתעוררות תשובה ובתיקון מעשים ובלימוד התורה, ככה יעשו כל בני בית עד זמן הדלקת נרות, וסימנך ל"א תעשה כל מלאכה, כי בהתחלת קדושה מחצות ואילך ומתוספת שעה במוצאי שבת שצריך להוסיף מקודש אל החול הרי ל"א שעות, וסימנך כל המלכים שלשים ואחד, וסימן חסד א"ל כל היום... (שם)
בפסוק ראו כי ה' נתן לכם השבת... על כן הוא נותן לכם וגו', הוא הכנת יום הששי, שיש אז הארות לבני ישראל שיוכלו לקבל השבת, וזה שאמר ראו, כי מקודם כתוב "שם לו חק ומשפט", שידעו מצות השבת, אבל עתה ניתן להם בעין יפה, שהיה להם התקרבות להשיג ולראות בעין הארת השבת, כענין שאמרו חז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, הוא התקשרות והתדבקות להשיג הארת השבת כנ"ל. (בשלח תרמ"ג)
כי תצא וגו'... וצריך מלחמה ועבודה כל ימות החול למצא זאת הנקודה אחר כך נעשה שבת שמתגלה כי השי"ת מחיה הכל, שזה ענין שבת קדש שבני ישראל מעידין על בריאת שמים וארץ, שגם עתה קיומם רק בעשרה מאמרות, ובחול צריכין מלחמה על זה, ומכל מקום גם השבת בא כפי הטירחה והעבודה בחול, כמו שאמרו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, וערב שבת הוא התערובות שיש מבחינת שבת גם בחול... (כי תצא תרל"א)
ובדוגמא זו הוא יום הששי מדתו של יוסף ששי לשבעה צדיקים לשבעת ימי הבנין, ובש"ס עירובין מ' בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא שהיא לרכך את קשיות לב האבן כדי שיקבל אחר כך את הנשמה היתירה ביום שבת קודש, כי בשבת קודש עצמו אין זמן לתענית ולהתמרמרות הנפש, וצוחין אף עקתין בטלין ושביתין, וזה צריך לעשות ביום הששי להכין את הלב לשבת, וזה הוא ענין משיח בן יוסף כנ"ל... (וישלח תער"ב, וראה עוד שבת-כללי לך לך תרע"ח)
ויש עוד לומר, דהנה איתא בספרים שהארת השבת מתמדת ל"א שעות, גמטריא שם א"ל, והוא מחצות היום של ערב שבת עד שעה אחת במוצאי שבת קדש. והנה בערב שבת מחצות שמתחילה הארת השבת אז ישראל קולטין ריח שבת, וכל מי שבא לטהר מרגיש על כל פנים ריח קדושה וטהרה, והוא כעין מהלך לאור המערכה, ומזה באין לתשובה, כי בלתי תשובה אי אפשר לדבק באהבה רבה בהגיע שבת, כמו שהגיד אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור, ששבת היא ברוך, וכל מי שאיננו חזק בעצמו על כל פנים על להבא לקיים כל התורה כולה הוא בכלל ארור אשר לא יקים, ואין ארור מדבק בברוך. וזהו כדמיון קידוש ידים ורגלים קודם הגשת המזבח, ואולי לדוגמא זו היא הטבילה ערב שבת אחר חצות. והנה הכל הוא כסדר, כשהגיע חצות אז זמן קליטת הריח, והוא כעין מהלך לאור המערכה, ובשביל זה באין לתשובה דמיון הכיור, ועל ידי זה זוכין לשבת דליליא שהוא אהבה רבה, דמיון הגשת מזבח החיצון, ואחר כך זוכין לשבת דיממא אהבת עולם... (כי תשא תרע"ג, וראה עוד שבת-כללי תרומה תרע"ז)
ולפי האמור מענין שני מיני הכנעות יש לומר שהיינו גם כן שני מיני ההכנעות הכנעה של ערב שבת וההכנעה של שבת, שבכתבי האר"י שכל העליות צריכין להיות בחינת ביטול והכנעה מקודם, ובערב שבת נצרך להכנעה על ידי שירגיש בשפלות עצמו, וזה ענין בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא כבש"ס עירובין מ'... (שמיני תרע"ד)
ויש לומר שדוגמת שלשה מחנות הלויים שהם שלשה סוגי יראת השי"ת יש נמי בהכנסת שבת. שבהאריז"ל שבערב שבת בחצות היות מתחילה להאיר קדושת שבת, ועל כן אפילו מי שבששת ימי המעשה הוא בהסתרת פנים מחמת כובד המלאכה וטרדת הפרנסה, מכל מקום בערב שבת בחצות התחלת התנוצצות קדושת שבת, קול דודי דופק על מיתרי לב ישראל ומתעורר בו הרצון, ואז מתמרמר בנפשו באיזה פנים הוא בא לקבל את השבת, ובא לכלל הבנה עד כמה הוא רחוק ולהיכן הוא נוטה, וזהו ענין (עירובין מ') בר בי רב דיתיב בתעניתא בערב שבת, זהו מקביל לבני מררי, שבשניהם הוא ענין כניעת הנפש. ואחר כך ענין שש התקיעות, וידוע שענין התקיעות בכל מקום לעורר הפחד, וכמו שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, והוא מבריח את המזיקין, וזהו מחמת הרגשת קדושת שבת שמתנוצצת ביותר, זה מגרש את היצר הרע מהיות יושב בין מפתחי הלב, ואז הזמן לעומתו פתיחת שערי גן עדן כידוע בדברי האריז"ל, ובודאי הוא ענין אחד עם גירוש יצר הרע היושב בין שני מפתחי הלב, כי הלב באדם הוא הגן עדן בעולם הקטן, ובפתיחת שערי הלב בעולם הקטן מתעוררת פתיחת שערי גן עדן בעולם הגדול, והוא מקביל למדת בני גרשון יראת חטא, שלא יהיה נחסר ונדחה מקדושת שבת, ואחר כך הדלקת הנר זה רומז על נר ה' נשמת האדם שמאיר אל עבר פניה פחד ה' והדר גאונו מקביל למדת בני קהת כנ"ל, ובהקדמת כל אלה זוכין לקבלת שבת באהבה כמשפט האהבה הבאה אחר יראה, כידוע לותיקין. (נשא תרפ"א)
במד"ר לגדולה מזו אתה מתוקן... ובאמת כי בשבת לבד יש שתי הבחינות, שבת דמעלי שבתא ושבת דיממא, כי שבת דמעלי שבתא הוא בבחינת הלב בהתפעלות, כי כשאדם מתישב בדעתו באיזה פנים הוא מקבל שבת, וכי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, ומתבייש מקדושת שבת, ומכניס חרטה בלבו על לשעבר ומקבל על להבא, הרי הוא בעל תשובה שמשוך עליו ברעותא דלבא ובחילא יתיר ומעוררין אותו מן השמים כנ"ל, ושבת דיממא הוא בבחינת מוח אין אומר ואין דברים בהתפעלות רק בישוב הדעת לבד, וזהו זכור... (בהעלותך תרע"א)
והנהגת האדם להיות הולך תמיד ממדריגה למדריגה, המסע בימי החול והחניה והמנוחה אחר כך ביום השבת, וזהו גם כן שהיו תוקעין בערב שבת לקבלת שבת, כי התקיעה סימן החניה להקהיל, ובתקיעה אחת דערב שבת היו מקהילין העם שבשדות שהיו צריכים להכנס יחד כמו שכתוב בשבת ל"ה ב', ושם אמרו דבבבל שובתין מתוך מריעין, מנהג אבותיהם בידיהם, נראה דמשגלו לבבל היו מקבלים השבת מתוך צער ויגון על שגלו מעל שלחן אביהם, ובארץ ישראל תוקעין תר"ת שהם נגד ג' אבות, שהתרועה שבין ב' התקיעות הוא על מדת פחד יצחק, לפחוד ולירא מהשי"ת, אבל פחד זה הוא בא מתוך שמחה ומושך אחריו שמחה... (בהעלותך א)
...כן אתם בני, תראו שיהיו מעשיכם פה "בקרב חכמים תלין", התפלה תהיה להתרגל איך להתפלל פעם ג' שעות תפלת שמונה עשרה אחת, בעת שהאדם רואה שנשתקע בעולם יותר מדאי, יראה להתפלל בהתבוננות גדולה על דרך המוסר, למען יזדכך דרכו ולא ישתקע בתהום רבה חס ושלום... ערב שבת קודש להרגיל עצמו שיהיה מונח בדעת לפרקים כי הוא מארבעה זמני התשובה, כדי שבימים הבאים גם כן יעבור במחשבתכם ערב שבת קודש כי הוא מארבעה זמני התשובה - "בקרב חכמים תלין". (חלק ב שלה)