שבת תשובה כי השבת מסייע אל התשובה, דכתיב דרשו ה' בהמצאו וגו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם, פירוש על זה צריכין לשוב כי רצונו ית' היה שיהיו כל הדרכים ומחשבות של בני ישראל דבוקין בשורשם וכמו שכתוב בכל דרכיך דעהו... ובשבת כתוב נתעלה וישב על כסא כבודו, והוא מתנה טובה, ומה שצריכין בני ישראל בימי המעשה לתקן מעשיהם להכין הצורה שיהיה הקב"ה יושב תהלות ישראל, זה נעשה בשבת מעצמו, נמצא הקב"ה מתחיל לשוב אלינו בשבת, מכל שכן שיש לנו לשוב אחר זה, כמו שמבקשין השיבנו ה' אליך ונשובה. ובאמת בכל עשרת ימי תשובה כך הוא, שהקב"ה נקרא מלך המשפט ויושב על הכסא, לכן הוא זמן תשובה, ובשבת ביותר, ויש להתחזק מאד בשבת תשובה שהוא שבת ראשון של השנה, וכמו שאמרו ז"ל אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, כן הוא בכל שנה שנעשה סדר חדש, וכפי שמירת שבת ראשונה זוכין לכל השנה... ובשבת כתיב אות היא ביני וביניכם, והיא מבטלת מסך המבדיל, לכן יכולין לשוב לפניו בתשובה בנקל יותר... (שבת תשובה תרנ"ד)
ועל פי הדברים האלו יובן ענין שבת תשובה, דלכאורה מאי אולמא דשבת מכל עשרת ימי תשובה, ובכולם נאמר דרשו ה' בהמצאו, אך יש לומר דהנה איתא בזוהר הקדש דעוונות הן כעין סירכות הריאה שאינן מניחין לעלות, ואם כן כל עוד שעוונותיו עליו אינו יכול לשוב ולדבק בו ית"ש, ובכלל איך תתחיל טהרתו, אחרי שאמרנו כי הטהרה מעוונותיו נמשכת על ידי שנדבק בהשי"ת עוונותיו פורחים ממנו, אך בשבת דאפילו עם הארץ אימת שבת עליו, וכל החיצונים עומדים מרחוק, שוב אין כח בעוונותיו למנעו מלעלות ולדבק בהשי"ת, אבל אמרו ז"ל (ע"ז ג') מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, וכל עבודתו ושבירת לבו בכל ימי התשובה מועילה, שכאשר בא יום השבת לא יוכלו העוונות למנעו כנ"ל, וזהו ענין שבת תשובה. (שבת תשובה תער"ב)
ויש ליתן טעם למה נקראת שבת תשובה, ומאי אולמא מכל ימי התשובה, ונראה דהנה לכאורה יש להבין איך יכול החוטא לתקן חטא שבמעשה על ידי תשובה, שהיא בהרהור הלב ובוידוי פה, הלא אין מחשבה ודיבור מוציאין מידי מעשה, כבש"ס קדושין נ"ט... וגם יש להבין הענין דתשובה מיראה הזדונות נעשים כשגגות, ממה נפשך, אי מועילה התשובה יחשב החטא כלא היה כלל, ומהו ענין דנשאר כשגגות?
ונראה דהנה אמרו ז"ל עבירה גוררת עבירה, ואם כן לעולם בחטאים שאחר כך חשובים כאנוסין או שוגגין, ועל כרחך דעיקר התשובה צריכה להיות על חטא הראשון שממנו נסתעפו שאר החטאים, ולפי זה כל חטא הרי לעולם קדמה מחשבת החטא... ועל כן יובן דכשעושה תשובה על מחשבת העבירה הקדומה ונתקן החטא שבמחשבה שוב לא נשאר אלא כשוגג. ולפי זה מיושב מה דמחשבת התשובה מוציאה מיד מעשה עבירה, שבאמת אינה מוציאה אלא מיד מחשבת עבירה בלבד...
ויש לומר עוד דשבת הוא יומא דנשמתא, על כן גם המחשבה כמעשה, ואם כן התשובה בשבת אף שהיא מיראה מכל מקום מאחר דכמעשה דמיא היא מוציאה גם ממעשה עבירה, ונעקר החטא מכל וכל ולא נשאר כשוגג חלקו. (שם תרע"ג)
שבת זו שבין ראש השנה ליום הכפורים נקראת שבת תשובה. ויש לומר שהענין הוא כי איתא בזהר הקדש שהעבירות הן כמו סירכות הריאה שאינן מניחות לאונות לעלות, כמו כן העבירות אינן מניחות לנפש לעלות ולהדבק למעלה. והנה יש סירכות כסדרן, ויש שלא כסדרן, ושלא כסידרן טריפה משום שסופן להתפרק ותינקב הריאה, וכסדרן אין סופן להתפרק. אך בסירכות הנפש הוא להיפוך, דכשלא כסדרן שיודע ומרגיש שהעבירה מרה ממות, סירכא כזו סופה להתפרק ובהדחה בעלמא תתפרק, והנפש תתנחם להיטיב דרכה ולשוב בתשובה, אבל סירכא כסדרן, היינו שאיננו מרגיש והחליק בעיניו לאמור שלום יהיה, אין סופה להתפרק וטרוף טורף הנפש ההיא.
אך בשבת כתיב "ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני", והפירוש... כי זהו מסגולת השבת להאיר להאדם את חשכת דרכו, וכמאמר זקיני זצללה"ה מקאצק וינפש, כיון ששבת וי אבדה נפש, שפירש שכיון ששבת נפקחו עיניו לראות שאבד את נפשו, ואם כן בשבת הישועה בכפלים לחטאים שמרגיש בהם... ולחטאים שהם כסירכות כסדרן מאיר את העינים ופותח את האזנים לראות בשוריו ולשמע בהקמת מרעים... (שם תרע"ד)