(ראה גם: דיין)
ושוחד לא תקח, כי השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים. (שמות כג ח)
לא תטה משפט לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. (דברים טז כ)
ארור לוקח שוחד להכות נפש דם נקי, ואמר כל העם אמן. (שם כז כה)
שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם. (ישעיה א כג)
...כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח, עושה אלה לא ימוט לעולם. (תהלים טו ה)
אבן חן השוחד בעיני בעליו, אל כל אשר יפנה ישכיל. (משלי יז ח)
ושוחד לא תקח, שמא תאמר הריני נוטל ממון ואיני נוטה את הדין, תלמוד לומר כי השוחד יעור עיני חכמים בתורה, אתה אומר או אינו אלא חכמים כשמועו, תלמוד לומר יעור עיני פקחים, אלו פקחי הדעת שהן מטהרין ומטמאין מדעת עצמן. מכאן אמרו כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו, רבי נתן אומר עד שיהא בו אחד משלשה דברים הללו, או טירוף דעת בתורה שיטהר טמא או שיטמא טהור, או יצטרך לבריות, או שיחסר מאור עיניו. רבי נתן אומר ויסלף דברי צדיקים שונא דברים המצודקים הנאמרות בסיני. (משפטים פרשה כ)
ולא תקח שוחד, ואין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השוחד יעור עיני חכמים ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים ואין צריך לומר עיני רשעים. כי השוחד יעור, האומר על טהור טמא ועל טמא טהור. ויסלף דברי צדיקים, האומר על אסור מותר ועל מותר אסור. דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, אין יוצא ידי עולמו עוד עד שיורוהו צדק בהוראתו, ויסלף דברי צדיקים, אין יוצא ידי עולמו עד שידע (שאינו יודע) מה מדבר. (שופטים קמד)
...אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי... ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון... ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה... ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון... (ברכות כח ב)
כתנאי, ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם, רבי יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים, ר' עקיבא אומר קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע, ר' יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע. (שבת נו א)
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי, הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא, בעו לאחוכי ביה, אעיילא ליה שרגא דדהבא ואזל לקמיה, אמרה ליה בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשא, אמר להו פלוגו, א"ל כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות, א"ל מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת ספרא אחריתי וכתיב ביה ברא וברתא כחדא ירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא, אמר להו שפילית לסיפיה דספרא וכתב ביה אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי ולא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא, א"ל רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא. (שם קטז א)
...אמר מלכא הואיל ולא הוי ליה אימתא דמלכותא ניפסקו לימיניה, יהב שוחד ופסקיה לשמאליה... (פסחים נז ב)
מתרפס ברצי כסף, שפושטין יד לקבל ממון ואין עושין רצון בעלים. (פסחים קיח ב)
אמרו ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל, שגא נפל, (כפף נפל מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורים בידם). אמרו ליה מקבלי שוחדא, תריץ יתיב (ושמח). (יבמות סג ב)
קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא, והיכי עביד הכי, והכתיב ושוחד לא תקח, וכי תימא הני מילי היכא דלא שקיל מתרוייהו דלמא אתי לאצלויי דינא, קרנא כיון דשקיל מתרוויהו לא אתי לאצלויי דינא, וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי, והתניא ושוחד לא תקח מה תלמוד לומר, אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר לא תטה משפט, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח, הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד, קרנא בתורת אגרא הוה שקיל. ובתורת אגרא מי שרי, והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין, הני מילי אגר דינא, קרנא אגר בטילא הוה שקיל. ואגר בטילא מי שרי, והתניא מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין, היכי דמי, אילימא אגר דינא דינו דין, והתניא הנוטל שכר לדון דיניו בטילין, אלא אגר בטילא, וקתני מכוער הדיין, הני מילי בטילא דלא מוכחא, קרנא בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא (מריח באוצרות יין אין זה ראוי להתקיים, והקרוב להתקלקל ימכרוהו מיד, ושכר זה היה מצוי לו בכל יום). כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי (במקומי) ואידון לכו דינא.
אמר רבי אבהו בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד, אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר כי השוחד יעור פקחים.
תנו רבנן, כי השוחד יעור עיני חכמים, קל וחומר לטפשין, ויסלף דברי צדיקים, קל וחומר לרשעים, מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו, אלא הכי קאמר, כי השוחד יעור עיני חכמים, אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. ויסלף דברי צדיקים, אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה. אמר רבה בר רב שילא האי דיינא דשאיל שאילתא פסול למידן דינא, ולא אמרן אלא דלית ליה לאושלי, אבל אית ליה לאושולי לית לן בה... אמר רבא מאי טעמא דשוחדא, כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו.
מאי שוחד, שהוא חד. א"ר פפא לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה, דרחים ליה לא חזי ליה חובה, דסני ליה לא חזי ליה זכותא.
תנו רבנן ושוחד לא תקח, אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב בצע לא תקח, היכי דמי שוחד דברים, כי הוא דשמואל הוה עבר במברא, אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה, אמר ליה מאי עבידתיך, אמר ליה דינא אית לי, א"ל פסילנא לך לדינא. אמימר הוה יתיב ודאין דינא פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה, א"ל מאי עבידתיך, א"ל דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא כסייה, א"ל מאי עבידתיך, א"ל דינא אית לי, א"ל פסילנא לך לדינא. ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי, יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא, א"ל מאי שנא האידנא א"ל דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר, לא קביל מיניה, א"ל פסילנא לך לדינא. אותיב זוגא דרבנן וקדיינין ליה, בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי. אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. ר' ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז, אמר ליה מהיכא את, א"ל מדוך פלן, ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה, א"ל דינא אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר, א"ל פסילנא לך לדינא, לא קביל מיניה. אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה, בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי, אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי (דגים קטנים), א"ל מאי עבידתיך, א"ל דינא אית לי, לא קביל מיניה, א"ל פסילנא לך לדינא, אמר ליה דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים, דתניא ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו, וכי אלישע אוכל בכורים הוה, אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים... שדריה לקמיה דרב נחמן, שלח ליה נידייניה מן להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא. אמר מדשלח לי הכי שמע מינה קריביה הוא, הוה קאים דינא דיתמי קמיה, אמר האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד תורה עדיף, סלקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה, כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה איסתתם טענתיה. רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדר דאליהו, כיון דעבד הכי איסתלק, יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא, כי אתא הוה מבעית ליה בעותי... (כתובות קה א)
משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים (הדיינים מטילין מלאי פרקמטיא שלהם על בעלי בתים היודעים בטיב סחורה שישתכרו הדיינין על ידו) רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה. (סוטה מז ב)
אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה, ופליגא דרבי יצחק, דאמר ר' יצחק אף כופה חמה אינו כופה, שנאמר ושחד בחיק חמה עזה, אף על פי ששוחד בחיק חמה עזה. איכא דאמרי א"ר יצחק כל דיין שנוטל שוחד מביא חמה עזה לעולם, שנאמר ושחד בחיק וגו'. (בבא בתרא ט ב)
...ושוחד על נקי לא לקח, כגון ר' ישמעאל בר' יוסי (ראה לעיל כתובות ק"ה), כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם. (מכות כד א)
וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שיהא עיניו כהות, שנאמר ושוחד לא תקח כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'. (פאה לז א)
ויהי כי זקן יצחק, ר' יצחק פתח (ישעיה ה') מצדיקי רשע עקב שוחד, כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את הרשע בעקב וצדקת צדיקים יסירו ממנו, צדקת צדיקים זה משה, יסירו ממנו זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות... א"ר יצחק ומה אם מי שנטל שוחד ממי שהיה חייב לו כהו עיניו, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה. (בראשית סה ג)
א"ר אחא בא וראה שש מעלות היו לכסא של שלמה... ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה... והרי הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה, כיון שהיה עולה מעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט... שלישית היה כורז לא תקח שוחד... (דברים ה ה)
ויהי כי זקן יצחק, זה שאמר הכתוב (משלי י"ז) אבן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל, השוחד למה הוא דומה לאבן, בכל מקום שנופלת שוברת, מדבר ביצחק שנאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. (תולדות ח)
לא תקח שוחד וגו', כיון שנותן הדיין את לבו על השוחד נעשה עוור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת. אמר רבי אליעזר הרי הוא אומר (יחזקאל כ"ב) הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפך דם, שהיו פושטין זרועותיהן תחת כנפי בגדיהם ונוטלין את השוחד. אמר רבי אבהו כל הנוטל שוחד שוה פרוטה מחברו נקרא רשע, שנאמר (משלי י"ז) שוחד מחיק רשע יקח. אמר רבי ישמעאל בר יוסי בוא וראה כמה קשה השחד, פעם אחת בא אדם אחד לפני והביא לי ראשית הגז והיה לו דין לפני הדיין ואני הייתי עומד לצד אחד, ואמרתי לו אם יטעון עליו הדיין כך וכך יזכה בדין, והייתי מצפה לזכותו, אף על פי שלא נתן לי אלא משלי, ולא שוחד היה, ונתקרב לבבי עמו כל זמן שראיתיו, ואף על פי שהלך לבית דין הייתי שואל עליו אם זכה אם לאו, להודיעך כמה קשה השוחד שמעוור את עינים...
אמר רבי חמא בר אושעיא אדם חושש בעיניו נותן ממון הרבה לרופא ספק מתרפא וספק אין מתרפא, והנוטל שוחד מעוור עיניו ומקלקל את הדין, וגורם שיגלו ישראל מארצם ומביא רעב לעולם, שנאמר צדק צדק תרדוף וגו', רדפת צדק תחיה ותירש את הארץ, ואם לאו לא תירש. (שופטים ח)
דבר אחר מלפניך משפטי יצא, אמר רבי לוי אמר לו הקב"ה על חנם עשיתי סנהדרין, לך ודון לפניהם, אמר לו דוד, רבונו של עולם כתבת בתורה ושוחד לא תקח, והן מתייראים ליקח שוחד ולדון אותי, אבל אתה שאתה לוקח שוחד מן הרשעים בעולם הזה, תשובה ומעשים טובים ותפלה, מלפניך משפטי יצא. אמר הקב"ה לישראל, בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד, שנאמר (משלי ו') לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שוחד. (מזמור יז)
משל לאדם שנטל חכה והשליכה לים וראה אותו דג גדול כסבור שהוא כלום ובלעה ויתפש, אילו היה מרגיש אליו כלום היה מאבד את נפשו, כך כל מי שהוא נוטל שוחד אין בידו כלום ומאבד את נפשו, לכך נאמר את נפש בעליו יקח. (פרשה א)
ולא תקח שוחד, שהשוחד עשה שהנותן והמקבל אחד הוא. (דברים טז יח)
ושוחדא לא תקביל ארום שוחדא מסמי עינוי נסבוי ומטלטל חכימיא ממותבניהון ומקלקל פתגמין תריצין דמכתבין באורייתא ומערבב מילי זכאין בפומהון בשעת דינא. (שמות כג ח)
לא תקח שוחד, אין צריך לומר לעות את הדין, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אסור ועובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל ארור לוקח שוחד, וחייב להחזיר השוחד כשיתבענו הנותן.
וכשם שהלוקח עובר בלא תעשה כך הנותן, שנאמר "ולפני עור לא תתן מכשול".
כל דיין שיושב ומגדל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו הרי הוא בכלל הנוטים אחרי הבצע, וכן עשו בני שמואל, ולכך נאמר להם "ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד", ולא שחד ממון בלבד, אלא אפילו שחד דברים. ומעשה בדיין אחד שהיה עולה בדוגית קטנה לעבור בנהר ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו, והיה לו דין, ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין... (סנהדרין כג א)
ושחד לא תקח (שמות כ"ג) ואפילו על מנת לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, ואף על פי שהסכימו שני האנשים אשר להם הריב לתת לו שכר בשותפות, כך אמרו רז"ל (כתובות ק"ה) הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, אבל רשאים ליתן לו שכר ההפסד אשר יפסיד באשר יפריעוהו ממעשיו, אם ההפסד ניכר וקצוב וידוע לבני אדם, ובלבד שלא יתן אחד מהם בשכר ההפסד יותר מחברו.
אמרו רז"ל (שם) ושחד לא תקח, אפילו שוחד דברים. שאם אמר לו אחד מהם דברי חונף יחשוך נפשו מן הדין ההוא, ואם הביא אליו תשורה בבואו לדון לפניו לא יקחנה מידו, ואם הקדים והעביר המנחה על פניו ולקח את מנחתו, כבר נפסל השופט הזה לשפטו. (שערי תשובה ג צז)
ואני אומר עוד בפשט הכתוב כי הוא מונע השוחד אפילו תהיה כונתו לשפוט משפט אמת מפני שני דברים, האחד שיש לחוש שהשוחד יעור עיני שכלו, וגם כי יחשוב לדון דין אמת יעותנו, זהו שאמרו "כי השוחד יעור עיני חכמים", ונתן טעם עוד באמרו ויסלף דברי צדיקים, כלומר שגם אם ישפוט משפט אמת יהיה נראה למי שנתחייב בדינו שהשופט עוות משפטו מפני הכסף שלקח, כי מתועלות המשפט הוא שגם אותו שנתחייב בדין אינו נעצב על הדבר, כדאמר בסנהדרין בפרק קמא (ז') ההוא דהוה קאמר ואזיל דאזיל מבי דינא ושקל גלימא לזמר זמר וליזל באורחא, אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב "וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום, ולכן אסרה תורה לקחת שוחד אפילו לשפוט משפט אמת, גם לזאת הסבה שהשוחד מטה ומסלף הדבר המצודק לכף חובה, ויהיה פירושו ויסלף כענין שכתיב (משלי כ"א) "משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע", פירושו שמתוך שהצדיק מבין ויודע רוע מעללי הרשע הוא מסלף ומטה פעליו לרע גם כי יראה מעלליהם שהם טובים, אף כאן השוחד מטה ומסלף הדבר המצודק לכף חובה שגורם שיסלפם לכף מי שמתחייב בדין, כי ויסלף פועל יוצא מפועל הדגוש ואף על פי שבא דומה לו עומד במקומו, כמו יעור עיני חכמים לחזק הפעולה. (דרוש יא)
כי השוחד יעור (שמות כ"ג), והלא כמה נטלו שוחד ולא נתעוורו? אלא שנתעוורו מדרך האמת ואינו רואה חובה לנותנו, גם שמעוורו לעתיד לבא, שהצדיקים נהנים מזיו השכינה, כדכתיב (ישעיה נ"ב) "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", הכל רואין והוא אינו רואה, הכל מתרפאין והוא אינו מתרפא. אלא כך דינו, אומר לו הקב"ה אני פיקח בראתיך למה עיוורת עצמך? למה היית דורש "לא תטה משפט" והטית? "לא תקח שוחד" ולקחת? ולא די לו שמזיק לעצמו אלא שמפסיד לדורו... (נר א כלל ב חלק א פרק ד)
ובמסכת כתובות פרק בתרא אמר רבי אבהו בא וראה סמיות עינים של מקבלי שוחד, אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והם נוטלים שוה פרוטה ומסמין עיניהם. מוכח מזה כי אין הפירוש כי השוחד יעור כמו שחושבים כי השוחד מטעה אותו, רק הכתוב הוא כמשמעו, כי השוחד יעור עיני חכמים שגורם למקבלי שוחד שיהיו עורים, שאם לא כן למה כתיב כי השוחד יעור. וראוי לזה בעל שוחד, כי מאחר שהיה מעוור עיני עצמו בדין ראוי שיהיה עיור לגמרי ממש, כי ימשכו הדברים הגשמיים שהוא עין ממש אחר דברים השכליים, וכאשר מעוור עיני שכל בדין לבסוף יהיה עיוור בעיני בשר, כי כאשר הדיין משקר בדין, אז השי"ת יורד עמו לעומק הדין גם כן, ואף עיני בשר שלו לוקח ממנו. ועוד כי העין הוא דין, כמו שאמרו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני... וכאשר אדם לוקח שוחד ובטל אצלו הדין, לפיכך עיניו שהם דין בטלים גם כן...
ובפרק כל כתבי אימא שלום דביתהו דברי אליעזר... כי מתחילה נתנה לו (לפילוסופוס) שרגא, כי בעל שוחד רואה על ידי שוחד מה שאינו כלל, כי אצל בן אין הבת יורשת, והוא מצא דרך אחרת על ידי שוחד שתירש, וכאשר נתן אליו החמור הראה אליו כי על ידי שוחד נעשה אדם בעל חומר, שאין שם עיני שכלו רואות והוא עיור מן הזכות שראה תחלה, ואמר עתה כי ראוי שלא לסור מתורת משה... (נתיב הדין פרק ב, וראה שם עוד)
הדר עייל איהו חמרא לובא... וקבלת השוחד פועל שני דברים, כי על ידי השוחד מחפש טענות לזכות עד שימצא לו זכות, כמו שעשה הפלוסופא כשנתנה לו מתחלה שרגא דדהבא היה מחפש עד שמצא זכות לה. וכאשר חזר ר"ג ונתן לו חמרא לובא היה מסמא ומעוור כל זכות שהיה מחפש תחלה, עתה לא היה רואה אותו בשביל שהיה מצדד אליו לזכות, כמו שאמר אנא עין גליון לאספית אתא ולא לחסר מתורת משה, והראה את פחיתותו, כי מתחלה אם לא נתנה היא השוחד לא היה מעיין בדין רק היה פוסק אותו כך בלא עיון, וכאשר מצא הזכות על ידי השרגא, אחר כך כשנתן לו הוא החמור שמרמז כי על ידי השוחד נעשה האדם בעל חמור והוא סומא ועיור מן הזכות שמצא תחלה, וזה בתכלית הפחיתות. (חידושי אגדות שבת קטז א)
ולשון שוחד אמרו רז"ל שהוא חד, שהמקבל והנותן נעשו לאיש אחד ושוב אינו רואה חובה לעצמו, ואין זה מחוור... ונראה לומר שהוא חד לשון חידוד, כי הממון דומה לסכין מחודד החותך מהרה, וכל דיין צריך להיות מתון שלא יחתוך הדין מהרה, וכשקבל השוחד הרי הוא יודע לאלתר להיכן הדין נוטה וחותכו מהרה כחותך בסכין חד... דבר אחר שהוא חד כחרב החותך, כך עיוות הדין מביא חרב חדה לעולם, כדאיתא באבות חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין... (דברים טז יט)
כי השוחד יעור פקחים ...וממה שאמר הטעם שלא יקח שוחד מפני שמעוור עיני חכמים בחכמת התורה מבואר שמדבר במי שאינו רוצה להטות משפט מדיני התורה וחושב שהשוחד לא יטהו, כי בכל זאת יוציא הדין לאמתו באשר הוא חכם בחכמת התורה, ועל זה אמר שהשוחד יעור עיני חכמים בחכמת התורה ויטעה בדיני התורה ויטה משפט, ומפני שיש לטעות שמדבר על צד ההרחבה ורוצה לומר יעור עיני חכמים במילי דעלמא... ורוצה לומר שבין החכמים על ידי הקבלה מדברי התורה ובין הפקחים שימצאו ההשכלות האלה בדעת עצמם יטם השוחד מני הדרך... (שמות כג ח)
ארור לוקח שוחד , הוא בסתר, שתלוי בלב הדיין והוא מהחמורות, ונכלל בזה מי שמאבד את נפשו בשביל הנאת הגוף ואינו מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה. ומצינו ביהודה שמתחלה אמר הוציאוה ותשרף, ואחר כך כששלחה לו הכר נא הודה, ולא שחדו הנאת עצמו שלא יהיה לו בזיון, רק הודה שלא לשפוך דם נקי. (דברים כז כה)
לא תקח שוחד... והטעם כי המשפט לאלקים הוא, והקב"ה נתן לנו כח המשפטים שבתורה, שבזה זוכין לשפוט משפט האמת שנשפט בשמים... הדן דין אמת לאמתו, פירוש לשמו, כדי להתקשר באמת האמיתי... רק על ידי בקשת האמת בכח תורת אמת יכולין להתדבק בשרש האמת... אבל כשדן על ידי שוחד, אפילו הוא צדק אינו יכול להתקשר בשורש האמת ואינו לאמתו. (שופטים תרנ"ג)
האדם צריך ליזהר מאד מאד, מן כל הדברים אשר דעתו של אדם מחמדתן ומתאוה להם, כי כל הדברים האלה נקל להם להפילו ברשת השוחד, ואז לא יכוון האמת על פי ההלכה, הן בהלכה למעשה, לעצמו, הן בהלכה הנוגע לאחרים. צא ולמד, שגם מלאך גדול מאד, באופן שביום הכפורים, שני השעירים אשר הוצרך אהרן ליתן על שני השעירים גורלות, מבואר ביומא מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים, הביא הרמב"ן ז"ל בפרשת אחרי מפרקי ר' אליעזר הגדול, לפיכך היו נותנין לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, וכו'... עם כל זה רצה הקב"ה להתנהג במדת הרחמים ביום הכפורים, וקשה מאין הקטיגור נעשה סניגור, אלא על כרחך שרצה הקב"ה להתנהג ביום הכפורים במדת הרחמים וצוה לשחדו בהשעיר לעזאזל, והקטיגור נעשה סניגור בשביל השוחד. ומעתה אם על מלאך גדול כסמאל עשה רושם שוחד, מה יענו איזובי קיר נגדו, והלא בשביל רווח כל דהוא הוא מנוצח, אם בשביל חמדת ממון, אם בשביל כבוד המדומה, אם בשביל שיחה נאה אשר ישרור עתה על כל פסיעה ופסיעה בעונותינו הרבים, אשר ישוחד האדם בשביל כל אלה לנטות מן האמת ולאחוז בשקר, ואין לנו עצה אחרת רק מאמר הכתוב, "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם", (דברים ל"ב), פירוש ישכילו איך שהלב יבין וירגיש בהצער שיגיע לאדם בעת שיבוא אחריתו...
והנה השוחד המעוור עיני חכמים וכל שכן לטפשים, הוא רחוק מאד מן התשובה, כי שוחד הממון או הכבוד, או השיחה נאה מעור עיניו ואינו רואה מה שיש לראות. ולכן גדולי החכמים ברחו ופחדו לנפשם משוחד כל דהוא, כמו שמבואר בכתובות ק"ה ב'... והנה בלי ספק היו רחוקים מבקשת הכבוד, ועם כל זה חששו לנפשם פן יעשה רושם עליהם הדבר הקל, וכל שכן טפשים כמו היום אשר הקנאה התאוה והכבוד ישחדו אותו תמיד, יש לברוח הרבה מאד מן השוחד... (חלק א קלז)
זהו הביאור בגמרא שבת קט"ז אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דר"ג הוה ההוא פילוסופא דיצא קול עליה דלא מקבל שוחדא, בעו לאחוכי ביה... הם ידעו כי לא נמצא אדם כזה שאינו מקבל שוחד, רק אם הוא נקי לגמרי מן הרע, כי רע מציאותו "לקבל שוחד", ואם תדעו אחד שאינו מקבל שוחד, הוא רק מפני שאין יודעים איך ליתן לו, אם מפני כבוד מדומה, אבל כשמכוונים ונותנים לו, לא יתכן כלל שלא יקבל שוחד, אם לא מי שנתבטל אצלו הרע במציאותו. ולהיפך מצד הטוב, הנה מצד מציאות הדברים "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", שם הוא בחינת השכל שאינו מקבל שוחד, ואינו משוחד משום דבר בעולם... (דעת תורה דברים ב עמוד רלג)