שוכר

(ראה גם: שומרים)

מכילתא:

אם שכיר הוא בא בשכרו, שומע אני ישבע ויהא פטור, הרי אתה דן, הואיל ונושא שכר מהנה והשוכר מהנה, הא למדת על נושא שכר נשבע על האונסין משלם הגנבה והאבדה, אף שוכר ישלם הגנבה והאבדה, והרי שומר חנם יוכיח שהוא מהנה ופטור מלשלם, הוא יוכיח על שוכר אף על פי שהוא מהנה פטור מלשלם, אמרת הפרש, הואיל ונושא שכר נהנה ומהנה והשכיר נהנה ומהנה, אם למדת על נושא שכר שהוא נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, אף השכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה... (משפטים פרשה טז)

תלמוד בבלי:

אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר. (גיטין כט א)

...איבעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם, ר"מ אומר כשומר שכר, ר"י אומר כשומר חנם. (בבא קמא נז ב)

השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה בבקעה והוליכו בהר אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין ומתה חייב, השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, אם החליקה חייב ואם הוחמה פטור, אם מחמת המעלה חייב. השוכר את החמור והבריקה או שנעשית אנגריא אומר לו הרי שלך לפניך, מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור... (בבא מציעא עח א, וראה שם עוד)

השוכר את החמור להביא עליה חטין והביא עליה שעורין חייב, תבואה והביא עליה תבן חייב מפני שהנפח קשה כמשאוי, להביא לתך חטין והביא לתך שעורין פטור, ואם מוסיף על משאו חייב, וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב, סומכוס אומר משום רבי מאיר סאה לגמל שלשה קבין לחמור... (שם פ א, וראה שם עוד)

ארבעה שומרים הן... ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבדה ואת הגנבה... (שם צג א)

משנה תורה:

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחלקה פטור, אף על פי שעבר על דעת הבעלים, ואם הוחמה חייב. שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה חייב, שהחלקות יתר בהר מן הבקעה, ואם הוחמה פטור, שחמימות בבקעה יתר מן ההר, מפני הרוח שמנשבת בראש ההרים, ואם הוחמה מחמת המעלה חייב, וכן כל כיוצא בזה...

שכרה לדוש בקטנית ודש בתבואה והוחלקה פטור, בתבואה ודש בקטנית והוחלקה חייב שהקטנית מחלקת. מעשה באחד שהשכיר חמור לחבירו ואמר לו לא תלך בו בדרך נהר פקוד שהמים מצויין שם אלא בדרך נרש שאין בה מים, הלך בדרך נהר פקוד ומת החמור, ולא היו שם עדים שמעידים באי זה דרך הלך, אלא הוא מעצמו אמר בנהר פקוד הלכתי ולא היו שם מים, ומחמת עצמו מת, ואמרו חכמים הואיל ויש עדים שהמים בנהר פקוד מצויין חייב לשלם, שהרי שינה על דעת הבעלים, ואין אומרים מה לי לשקר במקום עדים.

השוכר את הבהמה להביא עליה מאתים ליטרין של חטים והביא מאתים ליטרין של שעורים ומתה חייב מפני שהנפח קשה למשאוי, והשעורים יש להן נפח. וכן אם שכרה להביא תבואה והביא במשקלה תבן. אבל אם שכרה להביא עליה שעורים והביא במשקלן חטים ומתה פטור, וכן כל כיוצא בזה.

שכר את הבהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה, שכרה לרכוב עליה אשה מרכיב עליה איש, ומרכיב עליה כל אשה בין קטנה בין גדולה ואפילו מעוברת שהיא מניקה.

השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף על משאו, אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק עמו ומתה חייב, פחות מכאן פטור, אבל נותן הוא שכר התוספת. שכר סתם אינו נושא אלא במשקל הידוע במדינה לאותה בהמה, ואם הוסיף חלק משלשים כגון שדרכה לשאת שלשים וטען עליה ל"א ומתה או נשברה חייב. וכן ספינה שהוסיף בה אחד משלשים על משאה וטבעה חייב לשלם דמיה...

השוכר את החמור לרכוב עליה יש לו להניח עליה כסותו ולגינו ומזונותיו של אותו הדרך, לפי שאין דרך השוכר לחזור בכל מלון ומלון לקנות מזונות, יתר על כן מעכב עליו בעל החמור. וכן יש לבעל החמור להניח עליה שעורים ותבן מזונות של אותו היום, יתר על זה השוכר מעכב, מפני שאפשר לו לקנות בכל מלון ומלון. לפיכך אם אין שם מאי יקנה מניח עליו מזונותיו ומזונות בהמתו של כל אותה הדרך. ובכל אלו הדברים בשוכר סתם ובמקום שאין מנהג ידוע, אבל במקום שיש מנהג הכל לפי המנהג. (שכירות ד א, וראה שם עוד)

השוכר את הבהמה וחלתה או נשטתית או נלקחה לעבודת המלך, אף על פי שאין סופה לחזור, אם נלקחה דרך הליכה הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך, וחייב ליתן לו שכרו משלם. במה דברים אמורים בששכרה לשאת עליה משוי שאפשר להליך בלא הקפדה, אבל אם שכרה לרכוב עליה או לשאת עליה כלי זכוכית וכיוצא בהן חייב להעמיד לו חמור אחר אם שכר ממנו חמור ואם לא העמיד יחזיר השוכר ויחשוב עמו על שכר כמה שהלך בה.

מתה הבהמה או נשברה, בין ששכרה לשאת בין ששכרה לרכוב אם אמר לו חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו חמור אחר מכל מקום, ואם לא העמיד יש לשוכר למכור הבהמה וליקח בה בהמה אחרת או שוכר בהמה בדמיה, אם אין בדמיה ליקח עד שיגיע למקום שפסק בו...

השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר כל הדרך, ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה עד המקום שפסק שוכר, ויש לבעל הספינה עליו תרעומת. וכן אם מכר כל הסחורה שבספינה לאיש אחד בחצי הדרך וירד ועלה הלוקח נוטל שכר חצי הדרך מן הראשון ושכר החצי מן האחרון, ויש לבעל הספינה עליו תרעומת שגרם לו לסבול דעת איש אחר שעדיין לא הורגל בו, וכן כל כיוצא בזה.

מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו משכיר לאחרים אם יש בני בית כמנין בני ביתו, אבל אם היו ארבעה לא ישכיר לחמשה, שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא מטלטלין, שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומר כן... (שם פרק ה, וראה שם עוד)

המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכל כיוצא באלו מדברים שהן מעשה אומן, והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות. השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו, וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה משל עצמו...

המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו עד שיודיעו שלשים יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהיה מושלך בדרך, ולסוף השלשים יצא. במה דברים אמורים בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח... במה דברים אמורים בעיירות אבל בכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים צריך להודיעו י"ב חדש מקודם, וכן בחנות בין בכרכים בין בעיירות צריך להודיעו י"ב חדש מקודם.

כשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו מקודם ל' יום בעיירות או מקודם שנים עשר חודש בכרכים כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי, ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר.

אף על פי שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יכול לצאת עד שיודיעו מקודם, אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר או השכר בשוה עד שתמצא או תצא. וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר או השכר לי כשער של עתה או הרי ביתך לפניך. נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו ואומר לו אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני מושלך בדרך, שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממני...

מכר הבית או נתנו או הורישו אין השני יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם שלשים יום או מקודם שנים עשר חדש, שהרי השוכר אומר לו אין כחך יתר מכח זה שזכית בבית זה מחמתו. (שם פרק ו ב והלאה, וראה שם עוד)

כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח וממכר כך מתנה בשכירות, שהשכירות מכירה לזמן קצוב היא, וכל שממכרו בנכסיו ממכר שוכר שכירותו שכירות... (שם פרק ז א, וראה שם עוד)