שומן

רמב"ן:

חלבו האליה - שם חלב בלשון הקדש השומן הנפרד שאינו עם הבשר בדבר אחד, כי השומן המתערב בבשר שאינו נפרד ממנו יקרא שומן, כענין שאמר הכתוב "וישמן ישורון"... וכן בכל מקום, והחלב הוא הנפרד עליו קרום ונקלף לא יתערב הלשון בהן בשום מקום, כאמרנו בשר שמן לא בשר חלב, וכן בשאר לשונות הגוים שמותיהן חלוקין. ויאמר בדרך השאלה ככתוב "בהרימכם את חלבו ממנו", כי הטוב אשר יורם מן התבואה יכנה אותו בחלב, כאשר החלב מורם בקרבנות... והנה אין באליה חלב כלל אבל יש בה שומן שאינו נפרד, כמו שיש בכל נתח טוב ירך וכתף, וכן ידעו הרופאים בטבעיהם שאין החלב נעשה לעולם סמוך לעור ולא באבר שינוע תמיד, ואמרו כי טבע השומן שאינו נפרד מן הבשר בצלעות ובצדדין ובאליה הוא חם ולח, והנפרד מן הבשר כמו אשר על הכליות קר ולח וגס ועב וקשה להתבשל באסטומכא וממהר לכלות ויוליד לחה לבנה וסותם. ואם כן הכתוב שאמר "כל חלב וכל דם לא תאכלו" אין שומן שעל גבי האליה בכלל, כי איננו חלב בשמו ובטבעו, ואם היה כל שומן חלב אם כן יאסר כל שומן שבבהמה... (ויקרא ג ט, וראה שם עוד)

מהר"ל:

ומה שאמר רבי יוסי אף בטל שומן הפירות, פירוש כי השומן הוא גוף הדבר, ורוצה לומר לא שהיה חסרון בטעם וכיוצא בזה שהם איכות בלבד, אבל היה חסרון בגוף הדבר, וזה שאמר שנטל שומן הפירות, כי השומן הוא גוף הדבר, כי הדבר שהוא כחוש בטל מגופו, אבל דבר שהוא שמן יש לו גוף... (נצח ישראל פרק כב)

העמק דבר:

חלבו האליה - הרמב"ן האריך והעלה דשם חלב לא שייך אלא באסור לאכילה והמותר נקרא שומן, ויישב בדוחק כל המקראות המורות להיפך, כמו "ואכלו את חלב הארץ". אבל לפי הפשט להיפך דכל שומן נקרא חלב כמו בלשון חכמים, "חלב טהור חלב טמא", ומה שהכריח הרמב"ן מהא שאין כל שומן נאסר בכתפות ובצדדין, ברור שאינו נאסר אלא חלב הקרב למזבח, לאפוקי חלב שאינו קרב, ולאפוקי הקרב שאינו חלב כמו יותרת הכבד וכליות, והא דחלב דד הטחול אסור אף על גב שאינו קרב הוא משום חבור לחלב האסור... (ויקרא ג ט, וראה שם עוד)