שומרים

(ראה גם: שואל, שוכר)

 

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש, אם ימצא הגנב ישלם שנים. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו...

כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור, ומת או נשבר או נשבה אין רואה. שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, ולקח בעליו ולא ישלם. (שמות כג ו)

מכילתא:

וכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר, רבי ישמעאל אומר עד שיפקוד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה, אבל אם אמר לו עיניך בו הרי זה פטור. כסף או כלים, מה כסף שדרכו להמנות אף כלים שדרכן להמנות, מכאן אמרו כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין אינה טענה, רבי נתן אומר כסף להביא כסף מעשר, כלים להביא כלים, אין לי אלא כסף וכלים, שאר כל דבר מנין, תלמוד לומר לשמור, להביא כל דבר שצריך שמירה...

ונקרב בעל הבית אל האלהים, לשבועה, אתה אומר לשבועה או אינו אלא בשבועה ושלא בשבועה, הרי אתה דן, נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד, מה להלן שבועה אף כאן שבועה... (משפטים פרשה טו)

ואם גנוב יגנב מעמו זה שומר שכר, והעליון שומר חנם, אתה אומר כן או אינו אומר אלא זה שומר חנם והעליון שומר שכר, הרי אתה דן, הואיל והשומר חייב והשוכר חייב, מה שוכר שהוא נהנה אף שומר שכר שהוא נהנה, יצא שומר חנם שאינו נהנה... אם גנוב יגנב, אין לי אלא גנבה, אבדה מנין, הרי אתה דן, הואיל וגנבה חסרון שמירה ואבדה חסרון שמירה, אם למדת על גנבה שהוא חייב עליה לשלם אף אבדה יהא חייב לשלם... (שם פרשה יז, וראה שם עוד)

תנו רבנן ארבעה נכנסו תחת הבעלים, ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר, הרגו תמין נהרגין ופטורין מן הכופר, מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו חוץ משומר חנם... (בבא קמא מה א, וראה שם עוד)

איתמר שומר אבידה, רבה אמר כשומר חנם דמי, רב יוסף אמר כשומר שכר דמי... (שם נו ב, וראה שם עוד)

בעי אמימר תיקנו משיכה בשומרים או לא, אמר רב יימר תא שמע, נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר, היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור, מאי לאו שומר... אמר ליה לא גנב... ושמע מינה תיקנו משיכה בשומרין שמע מינה. (שם עט א)

תני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת, ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. אמר רבא מאי טעמא דרמי בר חמא, שומר חנם בהדיא כתיב ביה כי הוא זה, שומר שכר יליף נתינה נתינה משומר חנם, שואל וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון...

וא"ר חייא בר יוסף הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שישלח בו יד, מאי טעמא, ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, מכלל דאי שלח בה יד מיחייב...

א"ל רב נחמן והלא שלש שבועות משביעין אותו, שבועה שלא פשעתי בה, שבועה שלא שלחתי בה יד, שבועה שאינה ברשותי... שם קז א, וראה שם עוד)

המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל, טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם למי שהפקדון אצלו... (בבא מציעא לג ב)

אתמר שומר שמסר לשומר, רב אמר פטור, ור' יוחנן אמר חייב. אמר אביי לטעמיה דרב לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו, אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו פטור, מאי טעמא דהא מסרה לבן דעת. ולטעמיה דר' יוחנן לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו, אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב, דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר... (שם לו א, וראה שם עוד)

המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן, רשב"ג אומר מוכרן בפני בית דין מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים. מאי טעמא אמר רב כהנא אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו, ורב נחמן בר יצחק אמר חיישינן שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן, אבל יותר מכדי חסרונן דברי הכל מוכרן בבית דין... כי מזבנינן נמי לכהנים בדמי תרומה מזבנינן להו... (שם לח א, וראה שם עוד)

המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום וטלטלה ונשברה, אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור, אם משהניחה נשברה, בין לצורכו בין לצורכה פטור, יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור. הא מני רבי ישמעאל היא, דאמר לא בעינן דעת בעלים...

איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון, וחד אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון... דתניא רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס פטור. הניח מקלו ותרמילו עליה חייב... (שם מ ב, וראה שם עוד)

המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרם לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב, שלא שימר כדרך השומרים, ואם שימר כדרך השומרים פטור... אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, אמר רבא ומודי שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוהו רבנן... והאידנא דשכיחי גשושאי אין להן שמירה אלא בשמי קורה... (שם מב א, וראה שם עוד)

השולח יד בפקדון, בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר, ובית הלל אומרים כשעת הוצאה, ר"ע אומר כשעת התביעה... (שם מג א)

המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע, ר' אליעזר אומר זה וזה ישבע, ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע... (שם פב ב)

ארבעה שומרים הן, שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר, שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה... ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא אגודא דנהר פפא, שריג חדא מינייהו ונפלת למיא, אתא לקמיה דרבה ופטריה, אמר מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדנטרי אינשי. אמר ליה אביי אלא מעתה על למתא בעידנא דעיילי אינשי הכי נמי דפטור, אמר ליה אין, גנא (ישן) פורתא בעידנא דגנו אינשי הכי נמי דפטור, א"ל אין. איתיביה אלו הם אונסין ששומר שכר פטור עליהן, כגון ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב, אמר ליה התם בחזני מתא. איתיביה עד מתי שומר שכר חייב לשמור, עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, א"ל התם נמי בחזני מתא, אמר ליה אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה, דאמר ליה ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא. איתיביה רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר, בא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור, מאי לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי, לא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי, אי הכי אמאי פטור, תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, דשמע קל אריה ועל, אי הכי אומדין אותו, מאי הוה לי למעבד, היה לו לקדם ברועים ובמקלות. אי הכי מאי איריא שומר שכר אפילו שומר חנם נמי, דהא מר הוא דאמר שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב, שומר חנם בחנם, שומר שכר בשכר, ועד כמה, עד כדי דמיהן, והיכן מצינו בשומר שכר שחייב באונסין, דהדר שקיל דמיהן מבעל הבית... (שם צג א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...ותני רבי חייא כן אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם כן נטלו רשות מן הבעלים, וכולן ששינו שלא מדעת הבעלים חייבין, ושואל אפילו לא שינה חייב... (קידושין טו ב)

אמר רבי לעזר דברי רבי מאיר שמירת נזקין כשמירת שומר חנם דברי רבי יודן שמירת נזקין כשומר שכר, אמר ר' לעזר דברי רבי מאיר מסר שור לשומר חנם יצא והזיק פטור, יצא ונטרף פטור, לשומר שכר יצא והזיק חייב, יצא ונטרף פטור. א"ר לעזר דברי ר' יודן מסר שור מועד לשומר חנם יצא והזיק חייב, יצא ונטרף פטור, לשומר שכר יצא והזיק חייב נטרף חייב... (בבא קמא כג א)

שומרי פירות אוכלין מהילכות מדינה אבל לא מן התורה... רב הונא אמר בשומרי פירות היא מתניתין אבל בשומרי גנות ופרדסין אוכלין מן התורה, שמואל אמר בשומרי גנות ופרדסין היא מתניתא, אבל בשומרי פירות אין אוכלין לא מהתורה ולא מהילכות מדינה. תני רב חייה ומסייע על רב הונא וטמא הכהן עד הערב לרבות את השומרין (את הפרה) שיהו מטמין בגדיו (כעושה מעשה). (בבא מציעא כט א)

רש"י:

ישלם שנים לרעהו - למדך הכתוב שהטוען בפקדון לומר נגנב הימנה ונמצא שהוא עצמו גנבו משלם תשלומי כפל, ואימתי בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים, שכך דרשו רבותינו, ונקרב בעל הבית אל האלהים, קריבה זו שבועה היא, אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין, שכיון שבא לדין וכפר לומר נגנבה מיד יתחייב כפל אם באו עדים שהוא בידו, נאמר כאן שליחות יד ונאמר למטה שליחות יד, שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו, מה להלן שבועה אף כאן שבועה. (שמות כב ו)

שבועת ה' תהיה - ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו, שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חייב באונסים. (שם שם י)

הטרפה לא ישלם - אינו אומר טרפה לא ישלם אלא הטרפה, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם, טרפת חתול ושועל ונמיה משלם, טרפת זאב ארי ודוב ונחש אינו משלם, ומי לחשך לדון כן, שהרי כתוב ומת או נשבר או נשבה, מה מיתה שאין יכול להציל, אף שבר ושביה שאין יכול להציל. (שם שם יב)

רמב"ן:

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים - פרשה זו נאמרה בשומר חנם, ולפיכך פטור בו את הגניבה כפי קבלת רבותינו, ונזכר סתם בכתוב, מפני שדרך שומרי כסף או שור או כלים לשמרם בחנם, והפרשה השניה שבשומר שכר הזכירה חמור או שור או שה וכל בהמה, ודרך הבהמות לתתן ביד הרועים לשמור וירעו אותם בשכר. (שם שם ו)

וטעם אם לא שלח ידו - על דעת רש"י לישבע שלא שלח ידו בשל חבירו, והנכון שיקרב אל האלהים לישבע שנגנב כמו שהוא טוען אם לא שלח הוא יד להשתמש לצרכו במלאכת רעהו... (שם שם ז)

אשר יאמר כי הוא זה - כתב רש"י... וזה הענין שכתב הרב דברי יחידים הוא ואינו כהלכה, שהשומרים אינן צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ואפילו כשטוען טענת גנב בכל הפקדון חייב הוא לישבע שבועת השומרים. ועוד מתבאר בגמרא בראיות גמורות כי כשהוא כופר בעיקר הפקדון ואומר לא הפקדת אצלי, אם כופר בכל פטור, ואם מודה מקצת חייב שבועה, וזה לדברי הכל... (שם שם ח)

יביאהו עד - ...ושמא כי דבר הכתוב בהווה, שהשור כשימות באבוס בעליו או יעלה לצוק ונשבר אין רואה בו, וכן הנשבה בלסטים מזויין שבא עליו ונטלו מן העדר והלך לו, אבל האריה והדוב כאשר יטרוף יקרא עליו מלא הרועים, ולכן יאמר שיביא אותם לבית דין ויפטר. או שנפרש שבא הכתוב ללמד על דינו של איסי בן יהודה שאומר אין רואה פטור, הא יש רואה יביא עדים ויפטר, ופירושו שאם אירע האונס במקום שהאנשים מצויין שם כל היום אין סומכין על שבועתו וצריך להביא עדים... ור"א אמר יביאהו עד שיביא קצת הנטרף שתי כרעים או בדל אוזן להיות לו לעד, וכן ראיתי במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי. (שם שם יב)

משנה תורה:

המוסר בהמתו לשומר חנם או לנושא שכר או לשוכר או לשואל נכנסו תחת הבעלים, ואם הזיקה חייב השומר, במה דברים אמורים בזמן שלא שמרוה כלל, אבל אם שמרוה שמירה מעולה כראוי ויצאת והזיקה השומרים פטורין הבעלים חייבים, אפילו המיתה את האדם. שמרוה שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור, ואם שומר שכר או שוכר או שואל הוא חייבין... (נזקי ממון ד ד, וראה שם עוד)

שומר שקבל עליו שמירת גוף הבהמה בלבד אבל לא שמירת נזקיה והזיקה פטור מלשלם והבעלים חייבים, קבל שמירת נזקיה והזיקה חייב השומר, ואם הוזקה פטור, והבעלים עושים דין עם המזיק.

מסר השומר לשומר אחר, השומר הראשון חייב לשלם לניזק, שהשומר שמסר לשומר חייב, והרי הניזק אומר לו למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר, שלם לי אתה ולך ועשה דין עם השומר שמסרת לו אתה. מסרה השומר לבנו או לבן ביתו או למסעדו נכנסו תחת השומר וחייבים... (שם שם י)

הטוען שנגנב מביתו הפקדון, אם נשבע ואחר כך באו עדים ששקר טען ושהפקדון הזה אצלו הרי זה משלם תשלומי כפל, שהרי הוא עצמו הגנב... ואם באו עדים קודם שישבע אינו משלם אלא הקרן בלבד.

במה דברים אמורים שנשבע קודם ששלח בפקדון יד, אבל אם שלח בו יד וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור מן הכפל, שכיון ששלח יד נתחייב בו וקנהו...

הטוען טענת גנב בפקדון של קטן אף על פי שנתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ונשבע ואחר כך באו עדים הרי זה פטור מן הכפל, שנאמר כי יתן איש, ואין נתינת קטן כלום, וצריך שתהיה נתינה ותביעה שוין בגדול.

שומר שגנב מרשותו, כגון שגנב טלה מעדר שהופקד אצלו וסלע מכיס שהופקד אצלו, אם יש עליו עדים חייב בכפל, ואף על פי שהחזיר הסלע למקומו והטלה לעדרו, הרי זה חייב באחריותן עד שיודיע הבעלים, שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר כלום עד שיודיע בעליו. אבל הגונב סלע מכיס חבירו או כלי מביתו והחזיר דבר הגנוב מביתו למקומו אם ידעו הבעלים בגניבתו ולא ידעו בחזירתו עדיין הגנב חייב באחריותו עד שימנה את מעותיו... (גניבה ד א, וראה שם עוד כל הפרק)

השולח יד בפקדון, בין ששלח יד בעצמו או על ידי בנו ועבדו ושלוחו הרי זה גזלן ונתחייב באונסיו, ונעשית הגזלה ברשותו כדין כל הגזלנים. חשב לשלוח יד בפקדון אינו חייב באחריותו עד שישלח יד, ומששלח יד נתחייב בו אף על פי שלא חסר ממנו כלום. נטל הפקדון ממקום למקום ברשותו כדי לשלוח בו יד הרי זה חייב, ששליחות יד אינה צריכה חסרון... (גזלה ג יא, וראה שם עוד)

ארבעה שומרים נאמרו בתורה, ושלשה דינין יש להם, ואלו הן הארבעה שומרין, שומר חנם והשואל, ונושא שכר והשוכר.

ואלו הן שלשה דינין שלהן, שומר חנם שנגנב הפקדון ממנו או אבד ואין צריך לומר אם נאנס הפקדון אונס גדול כגון שהיתה בהמה ומתה או נשבית הרי זה נשבע ששמר כדרך השומרין ופטור, שנאמר "וגונב מבית האיש וגו' ונקרב בעל הבית אל האלהים". השואל משלם הכל בין שאבד דבר השאול או נגנב בין שארעו אונס גדול מזה... שכך כתוב בשואל "ונשבר או מת, בעליו אין עמו שלם ישלם". נושא שכר או השוכר שניהם דין אחד יש להן, אם נגנב או אבד הדבר השכור או שנטל שכר על שמירתו הרי אלו משלמים, ואם ארעו אונס גדול מזה, כגון שהיתה בהמה ומתה או נשברה או נשבית או נטרפה הרי אלו נשבעין שנאנסה ופטורין, שנאמר "ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה'" וגו',וכתיב "אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו" וגו'...

המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר או השאילו או השכירו אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהן או שכרן הרי השומר פטור מכלום, אפילו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה הרי זה פטור, שנאמר "אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו". במה דברים אמורים כששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ אף על פי שאין הבעלים שם עמו בעת הגנבה והאבידה או בעת שנאנס, אבל נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה ואחר כך שכר הבעלים או שאלן, אף על פי שהיו הבעלים עומדין שם בעת שנאנס הדבר השמור הרי זה משלם...

כל שומר שפשע בתחלתו אף על פי שנאנס בסופו חייב, כמו שיתבאר. ואין השואל רשאי להשאיל, אפילו שאל ספר תורה שכל שקורא בו עושה מצוה לא ישאילנו לאחר. וכן אין השוכר רשאי להשכיר, אפילו השכירו ספר תורה לא ישכירנו לאחר... עבר השומר ומסר לשומר השני, אם יש עדים ששמרה השומר השני כדרך השומרין ונאנס פטור השומר הראשון, שהרי יש עדים שנאנס, ואם אין שם עדים חייב השומר הראשון לשלם לבעלים מפני שמסר לשומר אחר ויעשה הוא דין עם השומר השני. אפילו היה הראשון שומר חנם ומסר לשומר שכר חייב, שהרי יש לבעל החפץ לומר לו אתה נאמן אצלי להשבע, וזה אינו נאמן. לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני הרי זה השומר הראשון פטור מלשלם... והוא שלא ימעט שמירתו... (שכירות א א, וראה שם עוד)

שלשה דינין האמורין בתורה בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט, שנאמר "כסף או כלים וכל בהמה", יצאו קרקעות ויצאו העבדים שהוקשו לקרקעות ויצאו השטרות שאין גופן ממון, ויצאו הקדשות ויצאו נכסי עכו"ם... שומר חנם שלהן אינו נשבע ונושא שכר או שוכר אינו משלם, ואם קנו מידו חייב באחריותן. ותקנו חכמים שנשבעין על ההקדשות שבועת השומרין כעין של תורה כדי שלא יזלזלו בהקדשות...

יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם, שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבדה ומתה וכיוצא בהן.... אבל אם פשע בה חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא, ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין, ודין אמת הוא זה למבינים, וכן ראוי לדון...

כדרך שתקנו חכמים משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין, האומר לחבירו שמור לי זה ואמר לו הנח לפני הרי זה שומר חנם. אמר לו הנח לפניך או הנח סתם או שאמר לו הרי הבית לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר, ואינו חייב שבועה כלל, אבל מחרים על מי שלקח הפקדון שלו ולא יחזירו לבעליו, וכן כל כיוצא בזה... ואין אחד מן השומרים צריך להודייה במקצת...

טען שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לו שומר, נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך זו, וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד ולא אבדו בידים ולא בגרם שגרם לו שיהיה חייב לשלם... (שם פרק ב, וראה שם עוד)

שומר שטען שנאנס אונס גדול כגון שבורה ומתה, אם נאנס במקום שהעדים מצויין שם מצריכין אותו ראייה על טענתו שנאנס ויפטר אף משבועת שומרים, ואם לא הביא ראייה ישלם, שנאמר "אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם", הא במקום שאפשר להביא ראייה אין שם שבועה אלא או יביא ראייה או ישלם. אבל אם טען שנאנס במקום שאין העדים מצויין שם אין מצריכין אותו ראייה אלא ישבע שנאנס ויפטר. ואם הביא עדים שלא פשע בה נפטר אף מן השבועה...

המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה, דין תורה הוא שישלם שאין זה אונס גדול, והרי השבירה כגניבה ואבידה שהוא חייב. אבל תקנו חכמים שיהיה חייב שבועה שלא פשע, שאם אתה אומר ישלם אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו, לפיכך עשו בו שבירת החבית כמיתת הבהמה ושבירתה...

רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל הרי זה חייב, אחד שומר חנם ואחד שומר שכר קורא רועים ומביא מקלות בחנם, ואם לא מצא פטור, אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל, וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית, ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב...

רועה שהניח עדרו ובא לעיר בין בעת שדרך הרועים להכנס ובין בעת שאין דרך הרועים להכנס, ובאו זאבים וטרפו, ארי ודרס, אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם יכול להציל על ידי רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור, ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם... (שם פרק ג, וראה שם עוד)

המלוה את חבירו על המשכון בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירות בין שמשכנו בשעת הלואתו בין שמשכנו אחר שהלוהו הרי זה שומר שכר, לפיכך אם אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו, ואם נאנס המשכון כגון שנלקח בלסטים מזויין וכיוצא בו משאר אונסין ישבע שנאנס וישלם בעל המשכון את חובו עד פרוטה אחרונה.

כל האומנין שומרי שכר הן, וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות או שאומר לו האומן גמרתי, ולא לקחו הבעלים את הכלי, האומן שומר חנם. אבל אם אמר האומן הבא מעות וטול את שלך עדיין הוא נושא שכר כשהיה... (שם י א)

המפקיד אצל חבירו בחנם ונגנב או אבד הרי זה נשבע ונפטר, שנאמר "וגונב מבית האיש וגו' ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", ומגלגלין עליו בתוך השבועה שלא פשע אלא שמר כדרך השומרין, ולא שלח בו יד ואחר נגנב, שאם נגנב אחר ששלח יד בפקדון חייב באחריותו.

הואיל ופטר הכתוב את שומר חנם מן הגניבה קל וחומר מן האנסין הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה, והוא שלא שלח יד בפקדון... כיצד דרך השומרים, הכל לפי הפקדון, יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער, כגון הקורות והאבנים, ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר, כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן... ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או במגדל ונועל עליו, כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהן.

השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב או אבד, אפילו נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית הרי זה פושע וחייב לשלם, ואף על פי שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור, ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב, בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים.

הכספים והדינרין אין להם שמירה אלא בקרקע, ויתן עליהם טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה, אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו הגנבים שם ויגנבו. אפילו נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכירו ולא מרגיש בו הרי זה פושע וחייב לשלם...

המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באי זה מקום קברתי הכספים, המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך הרי זה פושע וחייב לשלם מיד.

כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד, אבל אם מסרן לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולין בין קטנים, או לאחד מקרוביו שאינן שרויין עמו בבית ואין סומכין על שלחנו, אין צריך לומר אם מסרן לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם, אלא אם כן הביא השומר השני ראיה שלא פשע כמו שביארנו... (שאלה ופקדון ד א, וראה שם עוד)

מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור, שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים, והרי הוא ממון שאין לו תובעים, אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל עצמו בממון שבויים פטור, אין לך פדיון שבויים גדול מזה. במה דברים אמורים בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה, או לשבויים אלו, אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוץ להן, הרי זה הממון שיש לו תובעין, וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים...

המפקיד אצל חבירו כלים או פירות ובאו גנבים וגנבום בפניו, ואילו היה צווח היו באין בני אדם ומצילין אותן, הואיל ולא צווח הרי זה פושע וחייב לשלם, וכן כל כיוצא בזה...

המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יערבם עם פירותיו, עבר ועירב יחשוב כמה היה הפקדון ויראה כמה חסר הכל, ויחשוב חסרון הפקדון ויתן לו אחר שישבע. נסתפק מהן ולא ידע כמה נסתפק יוציא לו חסרונו, לחטים ולאורז ארבעה קבין ומחצה לכל כור, לשעורים ולדוחן תשעה קבין לכל כור... במה דברים אמורים שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן, אבל מדד בימות הגורן והחזיר לי בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונו מפני שהן מותירות... (שם ה א, וראה שם עוד)

שומר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשבע, אם הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו, כגון פירות או יריעות של צמר ושל פשתן השוות בכל עניינם, או קורות שאינן מצוירות וכל כיוצא בהן, הרי זה משלם ואינו נשבע. אבל אם היה פקדון בהמה או בגד מצוייר או כלי מתוקן או דבר שאינו מוצא לקנות כמותו בשוק, חוששין שמא עיניו נתן בו, ומשביעין אותו בתקנת חכמים שבועה בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ואחר כך משלם. והוא הדין לשאר השומרין... ואם אמרו הבעלים יתר על זה היה שוה, כולל בשבועתו שאינה שוה אלא כך וכך. נמצא כל שומר שנשבע שבועת השומרין כולל בשבועתו שלשה דברים, ששמר כדרך השומרין, ושארעו כך וכך ואינו ברשותו, ושלא שלח בו יד קודם שארעו המאורע הפוטר אותו. ואם רצה לשלם נשבע שאינו ברשותו, וכולל בשבועתו שכך וכך היה שוה...

שומר חנם שהביא ראייה שלא פשע בה פטור משבועה, ואין אומרים שמא שלח בו יד קודם שיאבד, ובעל הפקדון שהביא ראייה שפשע השומר משלם, ואם טען ואמר תנאי היה בינינו אינו נאמן, שהרי יש עדים שפשע.

הפקיד אצל חבירו בעדים ובאו עדים שזה החפץ בפנינו הפקידו אצלו אין השומר יכול לטעון ולומר חזרתי ולקחתיו ממנו או נתנו לי במתנה, לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מן היתומים בלא שבועה. ולא עוד אלא מי שבא ואמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם ונתן סימנים מובהקין ונמצא הפקדון כמו שאמר, והיה יודע הדיין שלא היה המת אמוד שזה הפקדון שלו, יש לו לדיין הזה לתת הפקדון לזה שנתן סימניו. והוא שלא יהיה המפקיד רגיל להכנס אצל זה שמת, אבל אם היה רגיל ליכנס אצלו שמא של אחר הוא והכיר הסימנין שלו. באו עדים והעידו לדיין שאין זה אמוד, אין מוציאין מיד היתומים בעדותן, שאין זה ראייה ברורה...

בעל הפקדון שתבע פקדונו ונתן לו השומר ואמר המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר הוא, או שלם היה ואתה שברתו, או חדש היה ונשתמשת בו, ק' סאין הפקדתי אצלך ואין אלו אלא נ', ובעל הבית אומר זהו שהפקדת בעצמך ומה שנתת אתה נוטל, הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין. שאין כל שומר נשבע שבועת השומרין האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וטוען שנגנב או מת או נשבה... (שם פרק ו א והלאה, וראה שם עוד)

המפקיד פירות אצל חבירו לא יגע בהן, ואף על פי שהן חוסרין ומתמעטין והולכין. במה דברים אמורים כשחסרו חסרון הראוי להן בכל שנה, אבל אם חסרו יותר מכדי חסרונן מוכרן בבית דין, מפני שהוא משיב אבידה לבעלים. וכשהוא מוכרן ימכור לכהנים בדמי תרומה, שמא עשו אותן הבעלים תרומה או תרומת מעשר על פירות אחרות...

המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת לי"ב חדש, ואם כשהוא גוללו פותחו וקרא בו מותר, אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא, והוא הדין שאר ספרים, ואם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסין...

אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות, קיבל מן האשה יחזיר לאשה, מתה יחזיר לבעלה, קיבל מן העבד יחזיר לעבד, מת יחזיר לרבו. קיבל מן הקטן יקנה לו בו ספר תורה או דקל שיאכל בהן פירותיו. וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם אם נאמנין לו יעשה כפירושן, ואם לאו יחזיר ליורשיהם.

הפקדון והאבדה לא ניתנו ליתבע אלא במקומם, כיצד הפקיד אצלו בירושלים אינו יכול לתבעו בנוב, ואם החזיר לו בנוב מקבלו ממנו, הפקיד אצלו ביישוב והביא פקדונו במדבר אינו מקבלו ממנו, אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירנו לי ביישוב כדרך שהפקדתי אצלך ביישוב.

המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים, והרי השומר רצה לפרש מיבשה לים או לצאת בשיירא, יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לבית דין נפטר מאחריות שמירתו, ודברים של טעם הם, שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שהלך, ואי אפשר לו להוליכו עמו שמא יארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו, ובית דין מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השב אבדה לבעלים. (שם פרק ז וראה שם עוד)

אור החיים:

אל רעהו - רז"ל אמרו ולא של הקדש, ונראה לי לתת טעם הדבר, שהוא לטעם עצמו שצוה ה' לפטור בבעלים, ושפיר יקרא האדון בעליו של הקדש עמו של כל נפקד, שאין לך שעה ורגע שאין ה' עושה פעולה עם האדם בין בבחינת גופו בין בבחינת צרכיו.

או כלים - ...עוד נראה לי טעם אומרו כלים לומר שהגם שירצה השומר לשלם אינו נפטר, וכמו שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות שאלה ופקדון, שאם הפקדון כלי מתוקן משביעין אותו, והגם שהרמב"ם אמר משום תקנת חכמים, אפשר שירמוז הכתוב לזה, וידוייק גם כן מה שגמר אומר הכתוב "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", דקדק לומר מלאכת לומר הגם שאין טענה אלא טענת מלאכה שבכלים ומשלם שוויו... (שמות כב ו, וראה שם עוד פסוק ח)

רש"ר הירש:

ומת או נשבר - בשלושה סוגי תאונות דיבר הכתוב, מת נשבר נשבה דהיינו כח עליון מובהק, מקרים שאין בידי אדם למונעם, ובהם לעולם פטור מלשלם. ב', גנבה ואבדה שלעולם הוא חייב לשלם (שומר שכר), ג', טרפה מקרה שטיבו מוטל בספק והוא עומד בין שני הראשונים, ועליו להוכיח שלא היה בידו להציל. נשבר - ששברתו חיה (מכילתא), על פירוש זה יש להקשות שמקרה זה הוא בכלל מושג הטרפה, קרוב יותר להניח ש"נשבר" משמע שבר ברגל או שבר אחר שנגרם על ידי נפילה, אמנם במלכים א' י"ג כ"ו בא "שבר" בהוראת היטרף על ידי חיה טורפת. (שם שם ט)

שבועת ה' - עליו להשבע שלוש שבועות, שלא פשע בה, שלא שלח בה יד, שאינה ברשותו, ומובן שאת השבועה האחרונה הוא נשבע רק אם טען טענת "נשבה". מכלל "שבועת ה' תהיה בין שניהם" למדו עוד כמה הלכות חשובות ביחס לשבועת בית דין, א', שחלה שבועה על שניהם (שבועות ל"ט ב'), ופירש רש"י ששניהן נענשין בה, שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאו לידי חילול השם... (שם שם י, וראה שם עוד וערך שבועה)

הטרפה - טרפה היא מקרה ממוצע שבין מיתה וגנבה, מיתה היא אונס גמור, שלעולם לא יוכל למונעו, גניבה יש בידו למנוע על ידי נוכחותו. טיבה של טרפה מוטל בספק, יש התפרצויות של חיות טורפות ששומר יוכל לגבור עליהן, או שהן נמנעות על ידי נוכחותו גרידא, ויש כאלה שדינן כאונס גמור, משום כך "יביאהו עד", עליו להביא אותו, כלומר את כל המעשה כולו לפני בית דין על ידי עדים...

וכלל גדול אמרו בדינים אלו, תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (ב"מ מ"ב א'), וזה פירושו, אין השומר פטור מתשלום אם שמירתו הספיקה ביחס לתאונה שאירעה למעשה, אך היה בה משום פשיעה ביחס לתאונות אחרות שהיו עלולות לקרות, אם כי לא קרו למעשה, ואנחנו מניחים, אם כי זאת הנחה רחוקה, שאילו שמר שמירה ראויה כמוטל עליו, ביחס לאותן תאונות שלא קרו, הרי שהיה מונע גם את התאונה שקרתה למעשה. לדוגמה: שומר חנם שמר את הפקדון שמירה ראויה ביחס לגניבה, אך לא ביחס לאש, הפקדון נגנב, אך מסתבר שהגניבה לא היתה אפשרית אילו שמר את הפקדון כמוטל עליו, במקום העומד בפני האש... (שם שם יב)

אם נתבונן בחיובי ארבעת השומרים, נמצא שמצד אחד גודל החיובים אינו עומד ביחס שוה לערך ההנאה שהשומר מפיק תמורת התחייבותו, ומאידך, כל החיובים האלה לא חייבתם התורה אלא בדיני השומרים, נשוה את שיעור שכרו הרגיל של שומר שכר, כנגד שוויו של הפקדון שעליו לשלם במקרים מסוימים, את ערך ההנאה שהשואל מפיק מבהמה ששאל אותה חנם ליום אחד כנגד התחייבותו לשלם את דמי הבהמה, אפילו מתה מיתה טבעית בבית השואל... כל הנזקים שעליהם מדובר כאן אינם תוצאות של מעשי חבלה, אלא הם "גרמא" בלבד, ומן התורה גרמא בנזקין פטור (ב"ק נ"ה ב'). מכאן נראה, שבדיני ארבעה השומרים קבעה התורה את מושג ההתחייבות המוגברת, שכל אדם המתקשר עם חברו ביחסי שמירה מקבל על עצמו מסתמא. הן אין אדם נעשה שומר אלא מתוך רצונו החפשי, והתחייבויותיו נובעות מתוך הסכם חופשי והדדי. והרי דיני ארבעה השומרים הם היסוד העיקרי לכל יחסי הגומלין החברתיים יותר מכל שאר הדינים, וכל יחסי בני אדם, מקטן ועד גדול, אינם אלא יחסי שומרים במשמעות נרחבת, היחסים האלה מושתתים תמיד על עקרון ההדדיות של אימון ושל ביצוע. והתורה הפליגה כאן בציון חומרת האחריות והחיובים המוטלים על אדם בעל מצפון ובעל תודעת הצדק והיושר, אפילו קיבל על עצמו ללא תמורה ומרצונו החופשי לעשות במלאכת רעהו. ואם רצונו להגביל מראש את מידת התחייבויותיו, רשאי הוא להתנות על כך בשעת קבלתן על ידי הסכם מפורש, אין זה בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה, משום דמעיקרא לא שעבד נפשיה (לא התחייב).

והנה אמרה התורה, שאדם שהעמיד את גופו לרשות חברו, ואחר כך גם מסר לידו חפץ לשמירה, מסתמא לא הטיל עליו אחריות יותר גדולה ביחס לחפץ, ממה שהשומר קיבל על עצמו ביחס אל גופו של המפקיד. למשל מן הדין אין המעביד חייב לשלם פיצויים לעובד שנפגע בגופו בשעת עבודתו. מכאן שאם קיבל המעביד לידו חפץ לשמירה מיד אדם העובד אצלו, הרי שמסתמא לא קיבל על עצמו אחריות יותר גדולה עבור החפץ הזה. תפיסה זו מסתברת על ידי העובדה, שבמקרה אחד נשארים חיובי השומרים בתוקפם אפילו "בבעלים", מקרה זה הוא "שליחות יד", הרי שיצא מכלל שומר ובא לכלל גזלן, וחייב באונסין מכל מקום... (שם שם יד, וראה שם עוד)

העמק דבר:

ונקרב בעל הבית אל האלהים - ...אבל משמעות המקרא כך הוא, דאם יש עדים שנגנבה ואינה ברשותו אין עליו שבועה שלא פשעתי, ובזה מיושב אמאי לא כתיב בפרשה ראשונה דשומר חנם "שבועת ה' תהיה בין שניהם", אלא משום דיש כאן עוד משמעות, ונקרב בעל הבית - להביא עדים על אמיתת טענתו שאין הפקדון בידו ופטור, אבל בשומר שכר אפילו מביא עדים על עיקר טענתו שמתה וכדומה, צריך שבועה שלא הוי מיעוט שמירה כעין גנבה ואבדה, מה שאינו כן שומר חנם אין צריך לישבע מהתורה אלא על עיקר הטענה שאינה ברשותו, ואין צריך לישבע שלא פשע בשמירתה אלא בתורת גלגול שבועה, אבל אם מביא עדים שנגנבה ואין צריך לישבע שאינה ברשותו, שוב אין צריך לישבע שלא פשע. (שמות כב ז, וראה שם עוד)