(ראה גם: אלישע)
ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם, ויהי מדי עברו יסור שמה לאכל לחם. ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא, עובר עלינו תמיד. נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, והיה בבאו אלינו יסור שמה... ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת... ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ותאמר אל אדוני איש האלקים אל תכזב בשפחתך... ותבא אל איש האלקים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה, ויאמר איש האלקים הרפה לה כי נפשה מרה לה וה' העלים ממני ולא הגיד לי. ותאמר השאלתי בן מאת אדני, הלא אמרתי לא תשלה אותי... ויקרא אל גחזי ויאמר קרא אל השונמית הזאת ויקראה ותבא אליו, ויאמר שאי בנך. ותבא ותפול על רגליו ותשתחו ארצה, ותשא את בנה ותצא. (מלכים ב ד ח והלאה)
ואלישע דבר אל האשה אשר החיה את בנה לאמר קומי ולכי את וביתך וגורי באשר תגורי, כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים... ויהי מקץ שבע שנים ותשב האשה מארץ פלשתים, ותצא לצעק אל המלך אל ביתה ואל שדה... ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת והנה האשה אשר החיה את בנה צועקת אל המלך על ביתה ועל שדה, ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע. וישאל המלך לאשה ותספר לו, ויתן לה המלך סריס אחד לאמר השיב את כל אשר לה ואת כל תבואות השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה (שם ח א)
ועוד יש לפרש, ושם אשה גדולה, שהיא גדולה על כל שאר נשים שבעולם, כי שאר נשי העולם כשרואים אורח בבית מצטערות עליו ודוחקות אותו, ומכל שכן להוציא עליו כסף, וזו שמחה באורח, ומוציאה עליו כסף, כל שכן, כיון שראתה את אלישע שמחה בו מאד, ועל כן כל השבח הוא לאשה, כי אורח הבית של האשה הוא, ומשום זה (כתוב) ושם אשה גדולה, שהיא גדולה על שאר הנשים...
משום זה (שהוא קדוש) צריך לפרוש מן הבית, כי אין אדם יכול להזהר כל כך בבית, אבל, אמרה נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה, ארבע אלו למה, אלא משום שהם תקון כנסת ישראל, (שהיא מלכות), הנקראת עליית קיר, וכן היא נקראת, שכתוב ויסב חזקיה פניו אל הקיר... (בשלח ב, ועיין שם עוד)
אמר לה אלישע, הרי ודאי השעה עומדת (לך להושע בבן), כי היום גורם, (כי בראש השנה נפקדו עקרות כנ"ל), ויאמר למועד הזה וגו', ותהר האשה ותלד בן וגו', ואחר כך מת, מה הטעם שמת, אלא משום שהבן ניתן לה ולא לבעלה, וממקום הנקבה נקשר, ומי שנקשר בנקבה מיתה נועדת לו, ומאין לנו שהוא ניתן לה, כי כתוב את חובקת בן...
ולא היה יכול לעקור אותו (הבן) ממקום (הנקבה) שנקשר בו מתחילה, עד שהעיר רוח אחד מלמעלה, ונקשר במקום זה (העליון), והשיב לו נפשו, ואם לא עשה כן לא היה קם לעולם... וזה הוא חבקוק הנביא, כמו שאמר את חובקת בן... (שם יב, ועיין שם עוד)
נעשה נא עליית קיר קטנה, רב ושמואל, חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה, וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים... מאי עליית מעולה שבבתים, ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי... קדוש הוא, מנא ידעה, רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו. (ברכות י ב)
...רבי שמואל בר נחמן אמר נשא את עיניו בקירה של שונמית, נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה, אמר לפניו, רבון כל העולמים, שונמית קיר אחד עשתה לאלישע והחייתה את בנה, אבותי שעשו לך את השבח הזה על אחת כמה וכמה. (סנהדרין נא ב)
בא וראה מאלישע בן שפט שלא היתה אשה יכול להסתכל בפניו שלא תמות, והיה הולך מהר להר וממערה למערה, והלך לשונם וקבלתו אשה גדולה בכבוד גדול, אחותה של אבישג השונמית, אשתו של עדוא הנביא, וקבלתו בכבוד גדול, אמרה האשה לבעלה, איש האלקים הזה קדוש אין אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות, שנאמר (מ"ב ד') נעשה נא עליית קיר קטנה, וכל פעם שהוא עובר יסור אל העליה, ובנו והכינו והתקינו... ויקרא לה ותעמוד בפתח, ולמה עמדה בפתח, שלא היתה יכולה להסתכל בפניו, אמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, אמרה לו אדוני זקן מאד וחדלה ממני אורח נשים, ואי אפשר לעשות הדבר הזה, אל אדוני איש האלקים אל תכזב בשפחתך... והלכה האשה להר הכרמל ונפלה על פניה ארצה לפני אלישע, אמרה לו הלואי שהיתה כלי ריקם אלא שנתמלא ונשפך. אמר הנביא כל דבר שהקב"ה עושה היה מגיד לי חוץ מזו... (פרק לג)
דבר אחר לב יודע מרת נפשו זו השונמית, אימתי כשמת בנה ובאת לקבול לאלישע ומה כתיב, (מ"ב ד') ויגש גחזי להדפה ויאמר איש האלקים הרפה לה כי נפשה מרה לה... אמרה לו השונמית חי ה' וחי נפשך עמדת במסטורין של אלקים, מתחלה נתת לי בן, אף עכשיו עמוד אתה במסטורין של אלקים והחיה אותו, הוי לב יודע מרת נפשו וגו'. (שמות יט א)
נכנס רשב"י ודרש, (מ"ב ד') ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם, זכתה להחיות את בנה. ר' יודן בשם ר' זעירא ור' יוחנן בשם רשב"י אמרו גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים לבא שלא בעונתה, צרפית על ידי שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה. (שיר ב טז)
וכל שיח השדה טרם יהיה וגו' דע ששרה חנה שונמית צרפית כולם היו מגלגול חוה ובאו לתקן נדה חלה הדלקה, שרה תקנה כולם... חנה תקנה נדה, ופניה לא היו לה עוד, שונמית תקנה נר,
שונמית היא תאומתו של הבל היתירה. (גלגולי נשמות קלג)
ובזהר אמרו שהשונמית גם היא נפקדה בראש השנה, ובנה היה חבקוק, ולפי שלא נפקדה אלא על ידי מעשה שכבדה את אלישע ביותר, והיא לא היתה עקרה אלא גדולה במעשיה וגדולה ביצירה הראשונה כאשר חכמים יגידו ועכשיו אישה זקן, לא הוזכרה בגמרא בהדי הנך. (מאמר אם כל חי חלק ב סימן לב)
ולפי שהיא היתה דחיל מרבנן, דהשכר חתני רבנן כמ"ש בפרק ב"מ (שבת כ"ג ב'), כי מדת היראה היא סטרא דנוקבא אשה יראת ה' כנודע, ורק מאן דרחים הוה ליה בנין (רבנן), והיא דחלה כמ"ש "הנה חרדת אלינו את כל החרדה", ועל כן ותעמוד בפתח הוא היראה, שהוא השער לה' צדיקים יבואו בו כנודע, וכן בפשוטו מפני היראה עומדת בפתח כי יראה מגשת אליו, על כן הבטיחה רק את חובקת בן, לחבוק לבד, דבן בתוקף יראה בזה הראוי לאשה יראת ה' אי אפשר להתקיים בעולם הזה, ועל כן אמרה לו אל תכזב, שאינה רוצה דבר הפוסק כמים אשר יכזבו מימיו, וזכתה לזה שלא היה דבר הפוסק אלא שהוצרך ללבוש של אלישע... (חלק א פוקד עקרים עמוד ו)
...והשונמית הכירה בו, מסתמא היתה גם מדריגתה בקדושה יתירה, ולא לחנם קראה הכתוב אשה גדולה, ובזוהר שם גדולה בעובדהא וכו' על כל שאר נשי וכו'... והכא נמי יש לומר גדולה ותפילה מסטרא דנוקבא כידוע דהיא דרגא דדוד המלך ע"ה ואני תפלה, והיא גדולה בזה, ועל כן זכתה להוליד חבקוק דגם כן מצינו בו תפלה לחבקוק, דלא נמצא כן לשום נביא... (שם שם עמוד ל)