שור   בהמה

(ראה גם: בהמה, בעלי חיים)

 

וכי יגח שור את איש או את אשה ומת, סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי. ואם שור נגח הוא מתמול שלשום והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה, השור יסקל וגם בעליו יומת... (שמות כא כח)

וכי יגוף שור איש את שור רעהו ומת, ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון. או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו, שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו. (שם שם לה)

זהר:

משלחי רגל השור והחמור, שלא יש בהם בצד ההוא (שבקליפות שור וחמור) כלום, ששלחו מהם כל החלקים הרעים ומתדבקים בצד הטוב ההוא של כל קדושים עליונים. שור וחמור כשמתחברים יחד הם שני פגעים רעים לעולם. שור, הוא צד הדין הקשה, והוא מדביקות דצד הקדושה, חמור, כשנתחבר עמו, שהוא מצד האחר (של הקליפות), שם שני פגעים רעים... תוקף דין הקשה היה בו (שהיה מבחינת שור), וכשמתחברים יחד, לא יכול העולם לסבול, ומשום זה, לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, ועל כן שלח יעקב לעשו דבר זה, שכתוב ויהי לי שור וחמור, (דהיינו שכבש אותם אל הקדושה)... (שמות עג, ועיין שם עוד)

ושור ואיל לשלמים, שור, ולא פר, משום ששור שלם הוא, (שרומז על פני שור משמאל שהוא בחינת גבורה דז"א, אבל פר ופרה הם רומזים לזכר ונקבה שבבחינת השמאל דמלכות, שאינו שלם, ועל כן השור בא) להראות שלום (במלכות, שמגבורה דז"א שהוא שור, נמתקת גבורת המלכות שהוא פר ופרה), זה שאמר לשלמים, ר' יוסי אומר שור ואיל באים מצד שמאל (דז"א), שור מצד שמאל, שכתוב ופני שור מהשמאל, איל משום האיל של יצחק (שהוא מהשמאל), ועולים לשלמים, להשלים אותם לכנסת ישראל (שהיא המלכות), ועל כן שור ואיל לשלמים. (שמיני נא)

מכילתא:

דרש ר' פפוס וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, שומע אני בשור של מעלה, תלמוד לומר אוכל עשב, אמר לו רבי עקיבא דייך פפוס, אמר לו מה אתה מקיים וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, בשור של מטה, יכול בשור של ימות השנה, תלמוד לומר אוכל עשב, אין לך מנוול ומשוקץ יותר מן השור בשעה שהוא אוכל עשב. (בשלח פרשה ו)

וכי יגח שור איש, אף השור היה בכלל שנאמר והמית איש או אשה, והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה, לכך נאמר בפרשה זו וכי יגח שור... (משפטים פרשה י, וראה שם עוד ופרשה יא)

וכי יגוף בכלל נגיחה נגיפה דחייה רביצה בעיטה נשיכה דברי רבי יאשיה, אבא חנן אומר משום רבי אליעזר נגיחה נגיפה דחייה רביצה בעיטה נשיכה מניין, תלמוד לומר ולא ישמרנו בעליו, והרי דברים קל וחומר, אם בשלא שמרו חייב כשהזיק לא כל שכן עד שלא ישמרנו בעליו, ומה תלמוד לומר ולא ישמרנו, הוסיף לו הכתוב שמירה אחרת ואי זו זו נשיכה. שור איש להוציא שור של קטן, שור איש להביא שור של אחרים, את שור רעהו להביא שור של קטן, רעהו להוציא שור של כותי, שור נכרי, שור של גר תושב... (שם פרשה יב, וראה שם עוד)

ספרי:

לא תחסום שור בדישו, אין לי אלא שור מניין לעשות חיה ועוף כיוצא בשור, תלמוד לומר לא תחסום שור מכל מקום, אם כן למה נאמר שור, שור אי אתה חוסם, אבל אתה חוסם אדם... (כי תצא רפז)

תלמוד בבלי:

א"ר יצחק ראה שוורים פוסק (בתפלה), דתני רב אושעיא מרחיקין משור תם חמשים אמה ומשור מועד כמלא עיניו. תנא משמיה דר' מאיר ריש תורא בדקולא (סל שתולין בו תבן בראשו ואוכל), סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך. אמר שמואל הני מילי בשור שחור וביומי ניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו. (ברכות לג א)

מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה (זנבו) משום דדייר באגמי ובעי לכרכושי בקי (להבריח היתושים). (שבת עז ב)

תנן שור שחור שיצא מביתי ראשון הקדש, קא סלקא דעתך כי מקדיש בעין רעה מקדיש, ואמרי בית שמאי הוי הקדש... אמר לך רב חסדא כי אמרי בתורא דקרמנאי (של חרישה), חיורא מעלי טפי, אבל לבישרא אוכמא עדיף טפי, ומשום הכי אמרי ב"ש גבי הקדש דלבן הוי הקדש דגריע טפי), ואמר רב חסדא אוכמא למשכיה, סומקא לבשריה, חיורא לרדיא... (נזיר לא ב)

דתניא ר"ש בן מנסיא אומר שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט פטור, ושל הדיוט שנגח לשור של הקדש בין תם ובין מועד משלם נזק שלם. (גיטין מט א)

ההוא אפוטרופס דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה קא מזבין ארעא וזבין תורי, ולא אמר ליה ולא מידי, סבר לה כר' יוסי, דתניא א"ר יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. (שם נב א)

המקדש... בשור הנסקל... אינה מקודשת, מכרן וקידש בדמיהן מקודשת... מנין, דתניא ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה, מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, מגיד לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה. בהנאה מנין, תלמוד לומר ובעל השור נקי, מאי משמע, שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום... (קידושין נו ב)

ארבעה אבות נזיקין, השור... תנו רבנן ג' אבות נאמרו בשור, הקרן והשן והרגל, קרן מנלן, דתנו רבנן כי יגח, אין נגיחה אלא בקרן... תולדה דקרן מאי היא, נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה... מאי שנא קרן דכוונתו להזיק וממונך ושמירתו עליך הני נמי... (בבא קמא ב א וב)

תולדה דשן מאי היא, נתחככה בכותל להנאתה וטינפה פירות להנאתה, מאי שנא שן דיש הנאה להזיקו וממונך ושמירתו עליך הני נמי... תולדה דרגל מאי היא, הזיקה בגופה דרך הילוכה, בשערה דרך הילוכה, בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה, מאי שנא רגל דהזיקו מצוי, וממונך ושמירתו עליך, הני נמי... (שם ג א)

חומר בשור מבבור, שהשור משלם את הכופר וחייב בשלשים של עבד, נגמר דינו אסור בהנאה, ודרכו לילך ולהזיק, מה שאין כן בבור... (שם ט ב)

הכא במאי עסקינן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו וקא בעי למקלייה ואיגנדר בקוטמא (רמץ), ומנא ידעינן, דלבתר דקלייה קמגנדר בקוטמא, ומי איכא כי האי גוונא, אין דההוא תורא דהוה בי רב פפא דהוה כיבין ליה חינכיה (שיניו), עייל ופתקיה לנזייתא ושתי שיכרא ואיתסי. (שם לה א)

שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה, מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים, את שהוא מועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק. אמרו לפני רבי יהודה הרי זה מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול, אמר להם לשבתות משלם נזק שלם לימות החול משלם חצי נזק, אימתי הוא תם משיחזור בו ג' ימי שבתות... (שם לז א, וראה שם עוד)

שור האצטדין אינו חייב מיתה, שנאמר כי יגח ולא שיגיחוהו. (שם לט א)

שור שנגח את האדם ומת, מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר, וזה וזה חייבין מיתה וכן בבן וכן בבת. נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים... (שם מא א, וראה שם עוד)

...א"ל שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב או עז כי יולד. (שם סה ב)

איתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, רב אמר הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך... (בבא בתרא צב א)

שור הנסקל בעשרים ושלשה, שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור... (סנהדרין טו א)

דתנן שור הבר מין בהמה הוא, רבי יוסי אומר מין חיה. (שם כה ב)

תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל של בית רבי היו מקריבין שור של פטם ביום אידם חסר ד' ריבבן, (הוציא ד' ריבואות ממון לבטל שלא יקריבוהו ביום אידם) שאין מקריבין אותו היום אלא למחר, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו חי אלא שחוט, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו כל עיקר... אמר רב אשי אמר לי זבידא בר תורא משהינן ליה ועביד על חד תרין. (ע"ז טז א)

אמר רבי יהודה שור (דרכו להיות) כרסתן ופרסתן (בעל כרס ופרסות רחבות) רב רישיה ורב גנובתיה וחילופא בחמרא, למאי נפקא מינה, למקח וממכר. ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס... ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו, שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, מקרין ברישא והדר מפריס. (חולין ס א)

ואלו הן הנקברין... ושור הנסקל... (תמורה לג ב)

תלמוד ירושלמי:

שור בר מין בהמה, רבנין אמרין מכיא הוה וערק לתמן, רבי יוסי אמר עיקריה מן תמן הוה, הא שור עם שור בר אינן כלאים, דלא כרבי יוסה, דרבי יוסה אמר כלאים, ואילין דמתרגמין ותורי בר וראמנין, כרבי יוסה. (כלאים לט ב)

...ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם, הגיעו לשלוח ירדו ומלאום ועלו וישבו על גביהן... (פרה ג ב)

תוספתא:

שור ושור הבר... אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה. חמשה דברים נאמרו בשור הבר, אסור משום אותו ואת בנו, וחלבו אסור, וקרב לגבי מזבח, וחייב מתנות, וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים אבל לא לבשר תאוה, והרי הוא כבהמה לכל דבר, ר' יוסי אומר זה תאו האמור בתורה, מותר משום אותו ואת בנו, וחלבו מותר... והרי הוא כחיה לכל דבר, וחכמים אומרים תאו ביריא לעצמה, שור הבר ביריא לעצמה. (כלאים פרק א)

מדרש רבה:

ויהי לי שור וחמור, ר' יהודה אומר משור אחד יצאו שורים הרבה... ר' נחמיה אמר לישנהון דברייתא היא... רבנן אמרי שור זה משוח מלחמה, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה מלך המשיח... (בראשית עה ז)

שור זה יוסף, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה יששכר. (שם שם יב)

כלחוך השור, מה שור כחו בפיו אף אלו כחן בפיהן, מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה שנוגעים אין בהם סימן ברכה, מה שור מנגח בקרניו אף אלו מנגחין בתפלתן, שנאמר (דברים ל"ג) וקרני ראם קרניו. (במדבר כ ד)

ילקוט שמעוני:

תועבה יבחר בכם אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה, מאותה התועבה הביאו לפני קרבן, שנאמר שור או כשב או עז, ברעתם ישמחו מלך, וכי מה ראה שור להעשות ראש לכל הקרבנות, משל למטרוניתא שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי המלוכת, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש, מה עשה המלך, עשה סעודה והושיב אותו בראשון של מסובין, כל כך למה שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. כך אומות העולם מונין להם לישראל ואומרים להם עשיתם את העגל, ובדק הקב"ה בדברים ולא מצא בהן ממש, מוצלין היו ישראל מאותו מעשה, שאילו עשו ישראל את העגל היה להם לומר אלה אלהינו ישראל, אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים, שנאמר וגם ערב רב עלה אתם, הם עשו את העגל, לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות... שור בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם... (ויקרא פרק כב, תרמג, וכן מ"ר ויקרא כז ח)

כלחוך השור, מה שור כחו בפיו, אף הם כחם בפיהם, מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה אף אלו כל מה שמלחכין אין בו סימן ברכה, ומה שור מנגח בקרניו, אף אלו מנגחין בתפלה, שנאמר וקרני ראם קרניו. (במדבר פרק כב, תשסה)

מדרש הגדול:

עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור, אמרו כל חיות אוכלות ומשיירות, אבל השור אוכל ואינו משייר, ואם שייר אינו ראוי לבהמה אחרת. היינו דתנין נוטלין מלפני החמור ונותנין לפני השור, אבל אין נוטלין מלפני השור ונותנין לפני החמור, לפי שאינו ראוי שכבר נשתקץ ברירו. (במדבר כב ד)

רש"י:

בכור שורו - שכוחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים... שור כחו קשה ואין קרניו נאות אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נותן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם. (דברים לג יז)

אבן עזרא:

וכי יגח - ...והזכיר האשה ולא עשה כן בפסוק מכה איש ומת... בעבור שיש מקומות שאין מנהג האשה לצאת חוץ מהעיר לשדה אל מקום ששם השורים, שלא יחשוב אדם ויערער ויאמר למה שנתה המנהג... והזכיר הבן והבת שהם קטנים, שלא יערער בעל השור על האבות שהיה עליהם לשמרם. (שמות כא כח)

משור - גדול מפר. (תהלים סט לב)

רמב"ן:

או בן יגח - ...ועל דרך הפשט בעבור שהשור הממית אדם גדול הוא רע מאד כדוב שכול במדבר, ואם הועד בבעליו ולא ישמרנו הנה פשע פשיעה גדולה וראוי שיתחייב מיתה וכופר, אבל הממית את הקטנים איננו רע כל כך. ודרך רוב השוורים שלא ייראו מהם ויעלה על הדעת שלא יתחיב בעליו, ולפיכך אמר כמשפט הזה יעשה לו. (שמות כא לא)

חזקוני:

כלחוך השור - בלשונו, שהוא כמסרק, לפי שאין לו שנים למעלה כמו בהמות טהורות. (במדבר כב ד)

עקדה:

כלחוך השור - שמוציא לשונו לצד פיו ומכניס מצד זה את כל העשב לפיו. (שם)

מהר"ל:

ומה שאמר שהיו מביאים שוורים וחורשים, החרישה הזאת מה שהיו פועלים בהם המצרים בכח הגדול שיש למצרים, והיינו דקאמר מביאים שוורים שאין דבר יותר בעל כח מן השור, דכתיב (משלי י"ד) ורב תבואות בכח שור... (חידושי אגדות סוטה יא ב)

הכתב והקבלה:

ולא ישמרנו בעליו - כלל אז חייב במועד נזק שלם, אבל אם ישמרנו שמירה מאומה אף שאינו שמירה מעולה רק פחותה, כגון שקשרו במוסרה או שנעל בפניו בדלת שאינה יכולה לעמוד, רק בתם הוא דמחייב אף בששמרו שמירה פחותה, וכדאסברה הרב בפני יהושע, דשור המועד קלא אית ליה ובני אדם בדילין הימנו, ועליהם להרחיק עצמם ובהמתם שלא יוזקו, נמצא שאין היזקו מצוי כל כך, לכן סגי ליה בשמירה פחותה... (שמות כא לו)

ושור או שה - שם שור נרדף עם שם בקר, ושניהם שמות מין בהמה גסה בין זכר בין נקבה... ולהשתוות הוראת ארבעה שמות האלה יבואו זה תחת זה, כאמרו "חמשה בקר ישלם תחת השור", ובזה ניחא לן דעת קצת מפרשים האומרים על "שורו עבר ולא יגעיל" (איוב כ') דשם שורו דרישיה דקרא הוא כפל שם פרתו דסיפיה, דשם שור הונח על כלל המין בין זכר בין נקבה... (ויקרא כב כח)

מלבי"ם:

וכי יגח שור - שם שור בא לדוגמא, מפני שדרך השור ליגח, וכן בכל מקום, "לא תחסום שור בדישו", מפני שדרך השור לדוש... (שמות כא כח)

שם משמואל:

בפייט עולה ויוחס שמות חמשה, עגל פר אלף שור בקר כדת חמשה... אבל חמשה שמות שבשור מורים שיש לשור גם כן חמשה מהותים, כי שם של דבר הוא מהותו, והיינו שיש לשור מעלה שהוא מלך שבחיות, ויש לו מדת התנשאות, וזה היפוך מדת החומר שכל חומר מתפעל, גם יש לו דעת והכרה כמאמר הכתוב (ישעיה א') ידע שור קונהו, ומספר חמשה מרמז שהוא יש לו השפעה מחמשה חומשי תורה, ועל כן יש לו ענינים שהם שכליים בצד מה. ובקרבן שור מרמז לאדם שמבטל דעתו וכח השכלי שבו להשי"ת, על כן הוא כפרה גם כן על כחות השכלי שבאדם... (פסח תער"ב)

ודוגמת דברים אלו יש לומר בקרבנות, מנחת עני שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו הוא שהעני נכנע... אך בקרבן שור יש לומר דהנה תרי גווני שור נינהו, יש שור שמתגאה ומזיק, והוא שור דקליפה, ויש שור דקדושה והוא שור לעול של תורה, וכתיב (ישעיה א') ידע שור קונהו, שיש בו דעת להכיר את בעליו ואינו מבעט. ובפייט שם עולה ויוחס שמות חמשה... זומן כיפור בעד נפש נקובת חמשה... והפירוש שיש בו כחות נעלמים נשפע ונמשך מחמשה חומשי תורה, על כן הוא כפרה על נפש שיש בה חמשה שמות אלו, ובודאי את זה לעומת זה עשה האלקים, ושור דקליפה הוא היפוך מזה, ובש"ס (ריש ב"ק) ג' אבות בשור, קרן ושן ורגל, ובודאי הם היפוך משלשה אבות דבקדושה, ובקרן עצמו יש ד' תולדות, ובודאי זה מושפע מד' גוליירין בישין, שהם עון ומשחית ואף וחימה, ועל כן זה שמקריב שור לקרבן הוא המגביה את מדת השור דקליפה לשור דקדושה... (שם תר"פ)