שושבין

(ראה גם: נשואין)

תלמוד בבלי:

ויביאה אל האדם, מלמד שעשה הקב"ה שושבינות לאדם הראשון, מכאן לגדול שיעשה שושבינות לקטן ואל ירע לו. (עירובין יח ב)

האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה שושבינות חזרה לאמצע, שהשושבינות נגבית בבית דין... (בבא בתרא קמד ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני אין נפרעין מהן מלוה וחוב, ואין עושין מהן שושבינות, ואין משלמין מהן תשלומין, ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת... (דמאי יא ב)

משנה תורה:

מנהג פשוט ברוב המדינות שבזמן שישא אדם אשה משלחין לו ריעיו ומיודעיו מעות כדי שיתחזק בהן על ההוצאה שמוציא באשתו, ובאים אותן הריעים והמיודעים ששלחו לו ואוכלין ושותין עם החתן בשבעת ימי המשתה או במקצתן, הכל כמנהג המדינה, ואלו המעות שמשלחין נקראין שושבינות, ואותם ששלחו המעות ואוכלין ושותין עם החתן נקראים שושבינין.

השושבינות אינה מתנה גמורה, הדברים ידועים שלא שלח זה עשרה דינרין בשביל שיאכל וישתה בזה, ולא שלח אלא מפני שבדעתו היה שאם ישא הוא אשה יחזור וישלח לו כמו ששלח לו, לפיכך אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות הרי זה תובעו בדין ומוציא ממנו.

ואין יכול לתבעו עד שישא כדרך שנשא הוא, כיצד ראובן שנשא בתולה ושלח לו שמעון שושבינות ואחר כך נשא שמעון אלמנה, אינו יכול לתבוע להחזיר לו השושבינות, שהוא אומר לו איני מחזיר לך אלא בבתולה כמו שנתת לי...

חמשה דברים נאמרו בשושבינות, נגבית בבית דין שאינה אלא כמו מלוה, ואינה משתלמת אלא בעונתה כעין נשואי ראשון, שזה כמו תנאי הוא אף על פי שלא פירש שעל דעת זה שלחה, ואין בה משום ריבית, אפילו שלח לו דינר והחזיר לו עשרה מותר, שלא על מנת להוסיף לו שלח, ואין השביעית משמטתה שאינו יכול לגוש אותו ולתובעו עד שישא כדרך שנשא הוא, ואין הבכור נוטל בה פי שנים כשתחזור ליורשין, מפני שהוא ראוי ואין הבכור נוטל בראוי. (זכיה ומתנה פרק ז א, וראה שם עוד)