(ראה גם: נתן)
ושמו את שמי, מהו ושמו את שמי, א"ר יהודה יתקנו, כמו שכתוב ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו, (שהכהנים) יתקנו בברכתם הספירות של ימין לימין, והספירות של שמאל לשמאל, כראוי... כדי שיתברכו העליונים והתחתונים... (נשא קפא)
וישם לפניהם - כמו "וזאת התורה אשר שם משה", ואמר הגאון כי הוא על דרך "שימה בפיהם", והטעם תורה שבעל פה. (שמות יט ז)
וישם לפניהם - טעמו שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשון כן. (שמות יט ז)
...וכן לשון שימה נופל בדברים, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". (בראשית מח כ)
או מי ישום אלם - האלמות הוא העדר הדבור ואין לשון שימה נופל בו, אבל מפני שיש באדם נפש מדברת, וענין האלמות באלמים הוא שיהיה אטום בגידי הלשון ועל זה יחלשו, מפני זה הזכיר בו לשון שימה... (שמות ד יא)
למען שיתי - ...יש הבדל בין שיתה לשימה, לשון שימה הוא באינו קבוע תמיד כי אם לפי שעה, ולשון שיתה הוא בענין הקבוע לזמן מרובה, על דרך משל "ואיבה אשית בינך ובין האשה"... (שמות י ב)
ויתן וגו' וישם - לשון נתינה ושימה אחד, ומכל מקום יש הבדל ביניהם, לשון שימה ישמש כשיהיה שם איזה סדר מחוייב ונאות, ושיהיה מן הצורך לשיהיה הדבר מסודר ומדובק דוקא במקום או בזמן או בענין זה לא במקום בזמן ובענין אחר. לכן הבריחים והאדנים שלא היו צריכים סדר וערך כי היו שוים זה לזה אמר בהם לשון נתינה גרידה, בלא סדר וערך... (שם מ יח)
ושמתי את פני - להרחיק ההגשמה נראה לי לפרש ושמתי ענין עזיבה והסרה, דומיא ד"ונתתי פני בנפש", ומצאנוהו על כוונה זו (איוב י') "ושית ממני", שענינו הרף ממני ושית ושים שוים הם בכל הוראתיהם. ובחנת ותדע שכל הפעלים המורים על נתינת ושימת הדבר על מקומו לנוח שם, ישמשו גם כן העזיבה והסרה, כי מנוחת הדבר בא על ידי עזיבת יד הנותן ממנו. וכן שורש נוח אשר יורה על מנוחת הדבר יורה גם כן העזיבה כמו "והנחה למדינות עשה", שהוא עזיבת המס... (ויקרא כ ה)
ושמו את שמי - ...אבל הוא מענין "ושמתם את דברי אלה על לבבכם", שהמכוון בו עיון והתבוננות, ומכל מקום אינו יוצא מעיקר הוראתו, כי דומה כאלו חיוב הדבר מוטל עליו ודבוק בו בל יוכל לעזוב אותה... יעורר את לב בני ישראל שלא ישימו בטחונם בכחם ועוצם ידם לעשות חיל... (במדבר ו כז)
שימה שאחריו מלת את מורה על שימת הדבר וקביעתו בתחלתו, אבל בארון ומזבח הנחשת שכבר היו שם הבדים אמר "ושמו בדיו", היינו שיתקנם... (שמות כה יב)
ושמת אותם - ...בארנו שיש הבדל בין לשון שימה ובין לשון נתינה, שהשימה מציין שמכוין הדבר בצמצום ובאומנות כפי הראוי, ומזה הוציאו חז"ל שבא לכלול את האומנות של לחם הפנים שהיו נותנים לדפוס וכו'... ועל זה אמר לשון שימה שכולל שיכוין אותם בדפוסים שלהם עד שיהיו בשולחן שתים מערכות. (ויקרא כד ו)
...ותחלה אמר ואצלתי ושמתי עליהם וכאן אמר ויתן, שהשימה מורה יותר שמכוון הדבר במקום הראוי אליו, שתחלה רצה לשום עליהם רוח נבואה בקביעות, לכן כתיב ושמתי, ועתה שאמר היקרך דברי באה הנבואה דרך מקרה רק בפעם הזאת. (במדבר יא כה)
ושמת אותם - ...והיינו דמשמעות לשון ושמת מתפרש בשני אופנים, א', תחלת שימה ועשיית הענין בשום לב היכן שנצרך לכך. ב', גמר התיקון על מתכונתו, כמו "וישם את הבדים", והכא נמי פירוש ושמת אותם ביום הראשון תשובו לתקן הלחם על מתכונתם... (ויקרא כד ו)
ויתן את הקטורת - בכל מקום דכתיב נתינת קטרת כתיב בלשון שימה... וכאן כתיב בדבר משה "ושים קטרת", ובמעשה כתיב "ויתן"... ונראה דמשמעות שימה הוא נתינה בסדר יפה ושום לב, והנה בכל נתינת הקטרת על הכהן להיות נזהר ליתן מרחוק ולהתקרב לפניו כדי שלא יכוה ידו... וכאן בדבר משה ליתן הקטרת תכף ומיד בהסיר הגחלים מעל המזבח, וגם הזהיר ליתן מן הצד, משום הכי כתיב ושים בזהירות, מה שאינו כן אהרן לא נתן את הקטרת עד בואו לתוך הקהל, והיו הגחלים עמומים מלמעלה ולא הוצרך להזהר, משום הכי כתיב ויתן, וכן ביום הכפורים... (במדבר יז יב)