אמר ריב"ל הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות, מיתיבי ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות... תנו רבנן הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות. (ברכות נח ב)
וא"ר אילעא משם רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר אביך צוה וגו', כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו', ר' נתן אומר מצוה, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'. (יבמות סה ב)
דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים, כתוב בספר בן סירא כל ימי עני רעים, והאיכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים. (כתובות קי ב)
אכלה כסות וכו', אהייא, אמר רב אכולהו, מאי טעמא כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור... (בבא קמא כ א)
הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה... ורמינהי גזל עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה, אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן דהדרא, וכל שכן שינוי דאורייתא... (שם צג ב, וראה שם עוד)
לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו, רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח, וסתם בבבא מציעא, דתנן כל המשנה ידו על התחתונה, וכל החוזר בו ידו על התחתונה... תנו רבנן הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטים ולקח מהם שעורין שעורין ולקח מהם חטין, תניא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו, ותני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע... (שם קב א, וראה שם עוד)
ומזה הענין האחרון נאמר עליו יתעלה "אתה ה' לעולם תשב", "היושבי בשמים"... הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאופני השינוי, ולא שנוי עצם, ואין לו שום ענין זולת עצמו שישתנה בו, ולא ישתנה יחוסו לזולתו, כי אין יחס בינו ובין זולתו שישתנה בו היחס ההוא כמו שיתבאר, ובזה ישלם היותו בלתי משתנה כלל ולא בשום פנים, כמו שבאר "אני ה' לא שניתי", אין בו שנוי כל עיקר... ואמנם תיוחס אל השמים ברוב המקומות, להיות שמים הם אשר אין שינוי בהם ולא התחלפות, רוצה לומר שלא ישתנו אישיהם כאשר ישתנו אישי הווי הארץ ונפסדיה... ואמר "ה' למבול ישב", רוצה לומר שעם השתנות עניני הארץ והפסדם לא יהיה אצלו יתברך שינוי יחס, אבל היחס ההוא שיש לו אל כל אחד מן הענינים ההם והם הווים או נפסדים יחס אחד קיים עומד, כי היחס ההוא למיני הנמצאות לא לאישיהם... (חלק א פרק יא)
הרביעית, היא שהשינוי ימצא בארבעה מאמרות, במאמר העצם, וזה השינוי ההווה בעצם הוא ההווייה וההפסד, וימצא במאמר הכמה, והוא הצמיחה וההתוך, וימצא במאמר האיכות והוא ההשתנות, וימצא במאמר האנה, והוא תנועת ההעתקה, ועל זה השינוי באנה תאמר התנועה בפרט ועל שאר השינויים בכלל. (חלק ב הקדמה)
כבר התבאר לך מדעת אריסט"ו ומדעת כל מי שיאמר בקדמות העולם, שהוא יראה שזה המציאות היה מאצל הבורא יתעלה על צד החיוב, ושהוא יתעלה עלה וזה עלול וכן התחייב. וכמו שלא יאמר בו יתעלה למה נמצא או איך נמצא כן, רצוני לומר אחד ובלתי גוף, כן לא יאמר בעולם בכללו למה נמצא או איך נמצא כן, כי זה כולו מחויב שימצא כך העלה ועלולה, ואי אפשר בהם העדר כלל ולא שנוי ממה שהם עליו, ועל כן יתחייב מזה הדעת חיוב התמדת כל דבר על טבעו, שלא ישתנה בשום פנים דבר מן הדברים מטבעו. ולפי זה הדעת יהיה שנוי דבר מן הנמצאות מטבעו נמנע, ולא יהיו אם כן אלו הדברים כלם בכונת מכוין בחר ורצה שיהיו כך, שאם היו בכוונת מכוין כבר היו בלתי נמצאים כן קודם שיכוונו. ואמנם לפי דעתנו אנחנו הענין מבואר שהם בכוונה, לא על צד החיוב, ואפשר שישנם המכוין ההוא ויכוין כונה אחרת... (שם פרק יט, וראה שם עוד)
אבל על דרך הפשט אחשוב בו ענין, והוא כי המשתנה ואם ישתנה בדרך פלא יוכן ראשונה לדבר אשר ישתנה אליו, לא שיעתק אל הענין הזה אצלו בטבע והוא עודנו על ענינו הראשון, כאלו תאמר כי רבקה עודנה על מזגה הראשון ועל הרכבת אבריה הכליים המחייבים העקרות, קבלה הריון וילדה, אין הענין כן, אבל לתפלת יצחק הכין השם מזגה וצלחה הרכבתה להריון. וכל זה אמנם באמצעות משפיעים הדריך השם בינינו ובינו... (דרוש ב, וראה שם עוד וערך מציאות)
והתשובה היא, כי השינוי וההתפעלות לא יבא כי אם מצד ההפך, כי הדבר לא ישתנה מצד עצמו ולא מצד דומהו אלא מצד הפכו, ולכן השכלים הנפרדים להעלות ההפך מהם לא יקבלו השינוי, אבל יהיו תמיד שכל בפועל לא ישכילו עת ויסכלו עת, אבל אנחנו להמצא ההפך בנו נשתנה, פעם נהיה חכמים ופעם סכלים, נדע אחר שנסכל ונסכל אחר שנדע, וכולנו חכמים בכח אך נצטרך תמיד להוציא אל הפועל... (דרוש ג)
ואמנם היות משה מוכן לנבואה... וזו היא מדרגת השכלים הנפרדים או הגופים השמימיים שמצד שלא ימצא להם הפך לא בעצמם ולא חוץ מהם ישארו תמיד על ענין אחד ולא יתפעלו מדבר, אבל הנמצאים הטבעיים אשר הם מתחת גלגל הירח, הן שיהיו גופות פשוטות או מורכבות אי אפשר שלא יתפעלו וישתנו, אם מן ההפכים הנמצאים בתוכם, אם הם מורכבים, או מן ההפכים הנמצאים חוץ להם אם הם פשוטים, כמו שיתעלו וישתנו המים מהאויר כל אחד מהם מחבירו, ועם היותם פשוטים... (דרוש ד)
והתשובה בזה... ולביאור זה צריכה הקדמה אחת אשר היא מבוארת נגלית, והוא שידוע שהדבר לא ישתנה מעצמו ולא מצד דומהו אבל מצד הפכו, ולזה השכלים הנבדלים להעלות ההפך מהם יהיו תמיד שכל בפועל, וכן הנפש אחרי הפרדה מהגוף והחלצה ממקריה, כי מה שתשיג הנפש השינוי והתמורה עודנה בגוף שתהיה פעם סכלה ופעם חכמה, אינו מצד עצמה אלא מצד כחות הגוף המנגדים והמציקים לה, לזה כאשר ינגדו כחות הגוף לנפש תשתנה הנפש וכאשר לא ינגדו אותה תעמוד בענין אחד, כי לא תשתנה מעצמה כמו שביארנו. (דרוש ח)
הלא אנכי אתונך - למדתני שאם נראה שינוי בדבר שהוטבע בטבע ודאי יש סבה לכך, ומי שלא יתן דעתו לכך טעה בשקול דעתו... (במדבר כב ל, שער פב)
ואל תאמר לכשאפנה אשנה, כי האדם הפרטי הוא הפך הכללי, שהכללי עומד קיים, ויש לך להבין כי זכר כאן כל השינויים, כי האדם בעל שינוי הן מצד עצמו כי כל גשם משתנה בעצמו, ויותר מזה שהוא משתנה מצד הסבות אשר יבואו עליו תמיד, ועוד הוא משתנה מצד הזמן אשר הוא מפאת הגלגל, ויותר מהכל כי אין האדם בלא שינוי, רק הוא בהשתנות תמיד מצד המקרים, וכנגד זה אמר "ואל תאמן בעצמך", מפני שהאדם הוא גשמי וכל גשם בעל שינוי בעצמו, ולכך אל יאמין בעצמו. וכנגד השינוי מפאת הסבה אמר "אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו", ואם נתחדש הסבה עליך מה שהתחדש על חבירך לא היית עומד בנסיון. ואמר עוד שהאדם בעל שנוי מצד הזמן, אשר הוא מתחדש מן הגלגל, כי הזמן מביא שנוי לעולם, ולפיכך אמר שאל יאמר כי דבר זה אי אפשר לשמוע בעתיד, כי סופו להשמע, כי הזמן מתחדש בעולם כמו זה, ואמר עוד יותר אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה, ואין בטחון לו. ודבר זה עוד יותר שנוי כי הראשונים הם שנויים שהם חדוש גדול אבל השנוים שהם מצד מעשה האדם והמקרים ואינם חדוש כמו הראשונים הם תמידיים, עד כי אין לו לאדם עמידה אפילו רגע אחד שהאדם יחשוב כך וכך אעשה ויבואו מקרים ושנויים עליו, ולפיכך אל יאמר לכשאפנה אשנה, כי שמא לא תפנה ויבואו על האדם שנויים עד שהוא בהשתנות תמיד, והרי כל אלו הדברים שהאדם הוא בעל שינוי הפך הכללי. והכל נמשך אל מה שאמר אל תפרוש מן הצבור, כי כאשר האדם פורש מן הכללי אשר יש לו קיום ועמידה להיות פרטי שהוא בהשתנות תמיד. (דרך חיים פרק ב ד)
...כי כבר אמרנו, כי מדריגת עולם הזה שהוא בעל שנוי ואינו עומד על ענין אחד, והוא בכח יוצא אל הפועל, ומצד הזה אין בעולם הזה הנחה, כי השינוי אינו הנחה כלל, וכל אשר הוא בעולם הזה הוא בעל שינוי, ורמזו חכמים דבר זה במסכת מגילה, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער, והיה לשון שמחה, אבל פירוש זה כי כאשר תסלק וי"ו ההפוך הוא יהי, שהוא לשון עתיד, ואין כאן הויה נחה, ודבר זה הוא של צער, אבל והיה כאשר תסלק וי"ו ההפוך הוא היה שהוא הויה נחה, וכאשר הוא הויה נחה דבר זה הוא בודאי שמחה... (שם ד יז)
במד"ר ויהיו חיי שרה... ועל כן כמו שהתורה איננה נתלית בזמן ולא משתנית בשינוי העתים, כן האבות לא נשתנו מהותם וצדקתם בשינוי העתים, כי השינוי בא מצד התעוררות חלק הרע שבאדם, שכל אדם מורכב מטוב ורע כידוע, ואפילו אדם שלם יכול להיות שלפעמים יקץ כישן חלק הרע שבו, אך האבות שהפכו חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, ונעתק חלק הרע לטוב, על כן אין בהם ענין השינוי. וכמו התורה שכולה טוב, וכמו שכתוב (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם, על כן אין בה שינוי, כי השינוי שייך רק בדבר שיש בו תערובת רע, וכן נמי הגוף, באשר נמשך תמיד אחר הנשמה מחמת התבטלותו אליה השיג נמי מעלה זו להיות בלי שינוי, וזהו הפירוש, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים... (חיי שרה תרע"ו)