...אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. (ברכות כ ב)
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח, כיון דשקילא לגרעיניה בצר ליה שיעורא, אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן, כזית בינוני בעינן, והוא דאייתי לקמיה דרבי יוחנן זית גדול הוה, דאף על גב דשקלאי לגרעינותיה פש ליה שיעורא. דתנן זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, וזהו אגורי. (שם לח ב)
דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ופליגא דרבי חנן דא"ר חנן כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר, חטה, דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד, היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהה בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלן בלפתן. שעורה, דתנן עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל. גפן, כדי רביעית יין לנזיר, תאנה, כגרוגרות להוצאת שבת, רמון, כדתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים. ארץ זית שמן, אמר ר' יוסי ברבי חנינא ארץ שכל שיעוריה כזיתים, כל שיעוריה סלקא דעתך והא איכא הנך דאמרן, אלא ארץ שרוב שיעוריה בזיתים. דבש, ככותבת הגסה ביום הכפורים. ואידך הני שיעורין בהדיא מי כתיבי, אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. (שם מא א)
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ מפשתן... (שבת כו א, וראה שם עוד)
המוציא תבן כמלא פי פרה, עצה כמלא פי גמל, עמיר כמלא פי טלה, עשבים כמלא פי גדי, עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרות, יבשים כמלא פי גדי, ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן... והתנן הבגד ג' על ג' והשק ד' על ד' והעור ה' על ה' מפץ ו' על ו', ותני עלה הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה, ואמר ר"ש מה טעם מפני שראויין ליטמא מושב... (שם עו א, וראה שם עוד)
המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה, תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה, קליפי אגוזין קליפי רמונים איסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן פי סבכה, מי רגלים נתר ובורית קמוליא ואשלג כדי לכבס בגד קטן פי סבכה, רבי יהודה אומר כדי להעביר את הכתם... (שם פט ב, וראה שם עוד)
הבונה כמה יבנה ויהיה חייב, הבונה כל שהוא, והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד, הקודח כל שהוא חייב, זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב... (שם קב ב, וראה שם עוד)
...לר' יהודה דאמר אמת בנין באמה בת ששה אמת כלים באמה בת חמשה, ולר"מ דאמר כל האמות היו בבינוניות מאי איכא למימר, לר' מאיר כי אתאי הילכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה... (עירובין ד ב, וראה שם עוד)
סיפא אצטריכא ליה, כל שיש בהיקיפו ג' טפחים יש בו רחב טפח, מנא הני מילי, א"ר יוחנן אמר קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו, עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב... תניא רבי חייא ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה... (שם יד א, וראה שם עוד)
ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית... (שם כט ב)
דתניא שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה... (שם נא א, וראה שם עוד)
כמה הוא שיעורן, בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולם, בזמן שהן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד, אמר ר' יוסי במה דברים אמורים בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא, ולא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות. (שם פ ב)
כמה הוא שיעורו, מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת, דברי ר' מאיר, רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול, זה וזה מתכוונים להקל, ר' יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע, ר"ש אומר שתי ידות לככר משלש לקב, חצייה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגוייה... תניא רבי נתן ורבי דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה וכקליפתה, וחכמים אומרים כמוה בלא קליפתה... (שם פב ב, וראה שם עוד)
בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור, אם אין שם כיוצא בו מהו, א"ר אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל... א"ר אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש לגבל (המגבל עיסת אחרים שילך עד למקוה) ולתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין... א"ר יוסי ברבי חנינא לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר... (פסחים מו א)
אמר רב יצחק קסתא דמוריסא דהוה בציפורי היא הות כמין לוגא דמקדשא, ובה משערין רביעית של פסח, אמר רבי יוחנן תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא הות יתירה על דא ריבעא, ובה משערין רביעית של פסח. א"ר חסדא רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע. כדתניא ורחץ במים את כל בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, במים במי מקוה, את כל בשרו, מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן, אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים שיעור מי מקוה ארבעים סאה. (שם קט א)
האוכל ככותבת, בעי רב פפא ככותבת שאמרו בגרעינתא או בלא גרעינתא, בעי רב אשי עצם כשעורה בקליפתה, או בלא קליפתה, בלחה או ביבשה... (יומא עח ב)
א"ל לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא, כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן, כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין, שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס. (ראש השנה יג א)
המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין... ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה, ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר... (כתובות סד ב, וראה שם עוד)
תנן מלא תרווד רקב שאמרו ישנן מעיקר אצבעות ולמעלה, דברי ר"מ, וחכמים אומרים מלא חפניו... (נזיר נ ב)
בעי רבא נמלה שחסרה מהו, שיעורא גמירין לה והוא חסר, או בריה גמירי לה והאיכא, אמר רב יהודה מדיסקרתא תא שמע בהם יכול בכולן, תלמוד לומר מהם, אי מהם יכול מקצתן, תלמוד לומר בהם, הא כיצד, עד שיגע במקצתם שהוא ככולן, ושיערו חכמים בכעדשה, שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה, שמע מינה שיעורא גמירי לה... (נזיר נא ב, וראה שם עוד)
וכמה שיעור סתירה, כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי הקפת דקל דברי ר' ישמעאל, ר"א אומר כדי מזיגת הכוס, רבי יהושע אומר כדי לשתותו, בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה, ר"ע אומר כדי לגומעה, רבי יהודה בן בתירא אומר כדי למגמוע שלש ביצים זו אחר זו, ר"א בן ירמיה אומר כדי לקשור גרדי נימא, חנין בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם, פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר... (סוטה ד א)
וכמה שיעור גרדומין, אמר בר המדורי אמר שמואל כדי לענבן... (מנחות לח ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן כמה חוטין הוא נותן, בית שמאי אומרים ד', ובית הלל אומרים ג', וכמה תהא משולשת, בית שמאי אומרים ד' ובית הלל אומרים ג' וג', שבית הלל אומרים אחת מארבע בטפח של כל אדם. אמר רב פפא טפח דאורייתא ד' בגודל, שית בקטנה, חמש בתילתא. אמר רב הונא ד' בתוך ד' ומשולשת ד', ורב יהודה אמר ג' בתוך ג' משולשת ג'... וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירא ואמרו ציצית אין לה שיעור, כיוצא בו לולב אין בו שיעור, מאי לאו אין לה שיעור כלל, לא אין לה שיעור למעלה אבל יש לה שיעור למטה... (שם מא ב, וראה שם עוד)
לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר כמות שהן משערינן ומר סבר לכמות שהיו משערינן, לא דכולי עלמא כמות שהן משערינן ובהא קא מיפלגי... (שם נד א, וראה שם עוד)
התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות, שתי איפות האיפה שלש סאין, עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה... (שם עו ב, וראה שם עוד)
תנן התם רבי מאיר אומר כל אמות שהיו במקדש בינוניות חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד, רבי יהודה אומר אמת בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה, אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח... (שם צז א, וראה שם עוד)
עד כמה תחסר, אמר זעירי אתון דלא מיתחמי לכון שיעורא שיעוריה בדינרא קורדניאה והוו כפשיטא זוטרתי ומשתכחא ביני פשיטי דפומבדיתא. אמר רבי חנא פתוראה עילא מינאי היה קאי בר נפחא ובעא מיני דינרא קורדינאה לשערי ביה טריפתא... אמר רב נחמן כסלע ביתר מכסלע, כאיסר כיתר מכאיסר, אלמא קסבר רב נחמן עד ולא עד בכלל, איתיביה רבא לרב נחמן חבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור, מאי לאו חמשה כלמטה לא חמשה כלמעלה... (חולין נד ב, וראה שם עוד)
אמר רבי חנינא כשהן משערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדרה, איכא דאמרי בקדרה עצמה, ואיכא דאמרי במאי דבלעה קדרה. אמר רב אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט... א"ל שיערו חכמים דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט. אמר רב נחמן גיד בששים ואין גיד מן המנין, כחל בששים וכחל מן המנין, ביצה בששים ואין ביצה מן המנין... (שם צז ב, וראה שם עוד)
חמש סלעים של בן במנה צורי, שלשים של עבד חמשים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע כולם בשקל הקדש במנה צורי, וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים... (בכורות מט ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב אכילת שרצים לוקה עליו כבזית, מאי טעמא אכילה כתיב בהו, והתני רבי יוסי בר ר' חנינא קמיה דרבי יוחנן... פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה, מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה, וקלסיה ר' יוחנן וקשיא לדרב, לא קשיא, כאן במיתתן כאן בחייהן... מיתיבי האיברין אין להן שיעור, אפילו פחות מכזית נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין, ואמר ר' יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית... (מעילה טז ב, וראה שם עוד)
כמה ישהה באוכלין, כאילו אוכל קליות דברי ר"מ, וחכמים אומרים עד שישהא מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס חייב... (כריתות יב ב, וראה שם עוד)
איזהו אחר זמן, ורמינהי איזהו אחר זמן פירש ר' אליעזר ברבי צדוק כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו... כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה... (נדה יד ב, וראה שם עוד)
תניא רבי אושעיא זעירא דמן חבריא חמשה שיעורין טפח, ואלו הן שליא שופר שדרה דופן סוכה והאזוב... דתניא כמה יהא שיעור שופר, פירש רבי שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח, שדרה מה היא, דא"ר פרנך אמר רבי יוחנן שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס טפח, דופן סוכה דתניא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח... (שם כו א, וראה שם עוד)
עד כמה היא תולה, אמר רב הונא כגריס אינה תולה, פחות מכגריס תולה, ורב חסדא אמר כגריס תולה, יתר מכגריס אינה תולה... (שם נח ב)
והראיון, מתניתין בראיית פנים אבל בראיית קרבן יש לה שיעור, ואתיא כיי דמר ר' יוחנן מעה כסף שתי כסף דבר תורה... א"ר יונה וכל השיעורים לא חכמים הן שנתנו כזית מן המת כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ... אמר רבי יוסי בר בון רבי יוחנן כדעתיה, דרבי יוחנן אמר כל השיעורים הלכה למשה מסיני, דו אמר מעה כסף שתי כסף דבר תורה, רבי הושעיא כדעתיה, דרבי הושעיא אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור, שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורים, ויהיה יודע מאיזה שיעור אכל, אמרי חזר ביה רבי יוחנן מן הדא... (פאה ב א)
אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטין וקב שעורים... תני רובע אורז, עוכלא תבלין, ליטרא ירק, שלשת קבין חרובין, חצי לוג יין, רביעית שמן, עשרה אגוזים, חמשה אפרסקין, שני רמונים ואתרוג אחד, מאי טעמא ואכלו בשעריך ושבעו, תן לו כדי שובעו... (שם לו א)
כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט, רבי יוסי אומר יבור בין ממין אחד בין משני מינין... (כלאים ה ב, וראה שם עוד)
תני תורמין תאנים על הגרוגרות במניין וגרוגרות על התאנים במידה, אבל לא תאנים על הגרוגרות במידה ולא גרוגרות על התאנים במניין... א"ר ישמעאל בי ר' יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה, ר' ירמיה סבר מימר את רואה את הצמק כאילו תפח ונסב סלין כמה דאינון, ר' יונה ור' יוסי תרין אמרין דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמוק לתפוח... (תרומות יג א, וראה שם עוד)
חמשת רבעים קמח חייבין בחלה, הן ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין, ניטול מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין, שיעור החלה אחד מעשרים וארבעה, העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה, נחתום שהוא עושה למכור לשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמונה... (חלה יג א)
ר' זעירא שאל לרבי יושיה כמה הוא שיעורן של כוסות, א"ל נלמוד סתום מן המפורש, דתני ר' חייה ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי, תמן תנינן מפנין אפילו ד' וחמש קופות, רבי זעירא שאל לרבי יושיה כמה היא שיעורה של קופה, אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלישכה. רבי יוסי בי רבי בון בשם ר"י דר' יודה היא, דתני מים כדי גמייה, ר' יודה אומר כדי מזיגת המוזג, בכמה, נשימעינה מן הדא מים כדי גמייה... כמה הוא שיעורן של כוסות רבי מנא אמר טיטרטין ורביע... (פסחים סט א, וראה שם עוד)
האוכל ביום הכפורים ככתובת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב... א"ר יוסה זאת אומרת שצריך למעך את חללו, דל כן ניתני כמוה וכגלעינתא ומחללה... (יומא לט ב)
תני הדס וערבה ג' ולולב ארבעה, תני באמת חמשה דברי רבי טרפון, וחכמים אומרים באמת ששה, על דר' טרפון פושכין רברבין, על דעת דרבנן פושכין דקיקין... (סוכה יב ב)
...הרמונים שאמרו שלשה אחוזין זה בזה, רשב"ג אומר בנפה ובכברה כדי שיטול ויהלך, ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו, ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונים כגון הרובע וחצי הרובע הקנונים הקטנים שעורן ברובן דר"מ, רש"א בזיתים, נפרצו שיעורן בזיתים, נגממו שעורן במה שהן.
הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, ולמה הוזכרו רמוני בדאן שיהו מקדשין כל שהן דר"מ, ר"י בן נורי אומר לשער בהן את הכלים...
כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים. א"ר יוסי וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה, אלא הכל לפי דעתו של רואה.
כגרוגרת שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, רבי יהודה אומר הגדולה שבארץ ישראל היא הבינונית שבמדינות. כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני, זה אגורי. כשעורה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מדברית, כעדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מצרית, כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע לא גדול ולא קטן אלא בינוני, איזה הוא בינוני כל שהקפו טפח.
האמה שאמרו באמה הבינונית. שתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית, שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע, שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע, ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה, אלא שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה... (כלים יז ד, וראה שם עוד)
רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני, וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק, והן כאורך שתי שעורות בריוח, וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבע אצבעות מזו, וכל אמה ששה טפחים.
ספר תורה שכתבתי אני רוחב כל דף ודף מדפיו ארבע אצבעות, ושירת הים ושירת האזינו רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות ומנין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמשים, ומנין הדפין של כל הספר מאתים וששה ועשרים דף, ואורך כל הספר אלף ושלש מאות וששים ושש אצבעות בקירוב... (ספר תורה ט ט)
בשר שנפל לתוך החלב או חלב שנפל לתוך הבשר ונתבשל עמו שיעורו בנותן טעם, כיצד, החתיכה של בשר שנפלה לקדרה רותחת של חלב טועם הנכרי את הקדרה, אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה, ואם לאו מותרת, ואותה חתיכה אסורה. במה דברים אמורים שקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה, אבל אם לא סלק משערים אותה בששים, מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב.
נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר, ואם יש בחתיכה טעם חלב אף על פי שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם, הואיל ויש בה עתה טעם חלב נאסרה אותה חתיכה, ומשערין בכולה אם היה בכל שיש בקדרה מן החתיכות והירק והמרק והתבלין כדי תהיה חתיכה זו אחד מששים מן הכל החתיכה אסורה, והשאר מותר... (מאכלות אסורות ט ח, וראה שם עוד)
...ושיעור כל אכילה מהן כזית בין למלקות בין לכרת, וכבר ביארנו איסור חמץ בפסח ודיניו בהלכות חמץ ומצה, אבל איסור אכילה ביום הכפורים איסור מין בפני עצמו, וכן איסור יוצא מגפן על הנזיר אינו שוה בכל, ולפיכך יתבאר איסור כל אחד מהן ושיעורו ודיניו במקומו הראוי לו. (שם י כד)
כל איסורי מאכלות שבתורה בכזית בינוני בין למלקות בין לכרת בין למיתה בידי שמים, וכבר ביארנו שכל המחוייב כרת או מיתה בידי שמים על מאכל לוקה. ושיעור זה עם כל השיעורין הלכה למשה מסיני הם, ואסור מן התורה לאכול כל שהוא מדבר האסור, אבל אינו לוקה אלא על כזית, ואם אכל כל שהוא פחות מכשיעור מכין אותו מכת מרדות.
כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים, אבל מה של בין החניכים מצטרף למה שבלע, שהרי נהנה גרונו מכזית, אפילו אכל כחצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא חייב, שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האסור.
כזית חלב או נבלה או פגול או נותר וכיוצא בהן שהניחו בחמה ונתמעט, האוכלו פטור. חזר והניחו בגשמים ונתפח חייבין עליו כרת או מלקות. היה פחות מכזית מבתחלה ונתפח ועמד על כזית אסור ואין לוקין עליו.
כבר ביארנו שכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה לכזית חוץ מבשר נבלה עם בשר טרפה ואיסורי נזיר שיתבארו במקומן. וחמשת מיני תבואה וקמחין שלהן והבציקות שלהן הכל מצטרפים לכזית בין לאיסור חמץ בפסח, בין לאיסור חדש מלפני העומר, בין לאיסורי מעשר שני ותרומות.
יראה לי שכל החייב בתרומה ומעשרות מצטרף לכזית בטבל מפני שהוא שם אחד, הא למה זה דומה לנבלת השור ונבלת השה ונבלת הצבי שהן מצטרפין לכזית כמו שביארנו. (ראה ראב"ד).
האוכל אכילה גדולה מדבר אסור אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית אלא חיוב אחד לכל האכילה. ואם היו העדים מתרים בו בשעת אכילה על כל כזית וכזית חייב על כל התראה והתראה, ואף על פי שהיא אכילה אחת ולא הפסיק.
האוכל כשעורה או כחרדל מאחד מכל מאכלות האסורים ושהה מעט וחזר ואכל כחרדל, וכן עד שהשלים כזית בין בשוגג בין במזיד, אם שהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת שלש ביצים יצטרף הכל והרי הוא חייב כרת או מלקות או קרבן, כמו שאכל כזית בבת אחת. ואם שהה יתר מזה מתחלה ועד סוף, אף על פי שלא שהה ביניהן אלא אכל כחרדל אחר כחרדל, הואיל ולא השלים כזית אלא ביתר מכדי אכילת פרס אינן מצטרפין ופטור.
וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט או שהמחה את החמץ בפסח או את החלב וגמעו מעט מעט, או ששתה מן הדם מעט מעט, אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין.
כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה, חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה, אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן ואפילו שלא כדרך הנייה... (שם יד א והלאה, וראה שם עוד)
דבר אסור שנתערב בדבר מותר, מין בשאינו מינו בנותן טעם, ומין במינו שאי אפשר לעמוד על טעמו יבטל ברוב.
כיצד, חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח הכל, טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהן טעם חלב הרי אלו מותרין. ואם נמצא בהם טעם חלב והיה בהן ממשו הרי אלו אסורין מן התורה, נמצא בהן טעמו ולא היה בהן ממשו הרי אלו אסורין מדברי סופרים.
כיצד הוא ממש, כגון שהיה מן החלב כזית בכל שלש ביצים מן התערובת, אם אכל מן הגריסין האלו כשלש ביצים, הואיל ויש בהן כזית מן החלב לוקה, שהרי טעם האיסור וממשו קיים, אבל פחות משלש ביצים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם. וכן אם לא היה בתערובת כזית בכל שלש ביצים אף על פי שיש בהן טעם חלב ואכל כל הקדירה אינו לוקה אלא מכת מרדות.
נפל חלב כליות לחלב האליה ונמוח הכל, אם היה חלב האליה כשנים בחלב הכליות הרי הכל מותר מן התורה, אפילו חתיכת נבלה שנתערבה בשתי חתיכות של שחוטה הכל מותר מן התורה, אבל מדברי סופרים הכל אסור עד שיאבד דבר האסור מעוצם מיעוטו ולא יהיה דבר חשוב שעינו עומדת, כמו שיתבאר.
ובכמה יתערב דבר האסור ויאבד בעוצם מיעוטו, כשיעור שנתנו בו חכמים, יש דבר ששיעורו בששים, ויש ששיעורו במאה, ויש ששיעורו במאתים.
נמצאת למד שכל איסורין שבתורה בין איסורי מלקות, בין איסורי כרת, בין איסורי הנייה שנתערבו במאכל המותר מין בשאינו מינו בנותן טעם, מין במינו שאין אפשר לעמוד על הטעם שיעורו בששים או במאה או במאתים, חוץ מיין נסך מפני חומרת עכו"ם, וחוץ מטבל שהרי אפשר לתקנו, ומפני זה אוסרין במינן בכל שהן, ושלא במינן בנותן טעם כשאר כל האיסורין.
כיצד, טיפת יין נסך שנפלו עליה כמה חביות של יין הכל אסור כמו שהתבאר, וכן כוס של יין טבל שנתערב בחבית הכל טבל עד שיפריש תרומות ומעשרות הראויין לתערובת, כמו שיתבאר במקומו...
ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים, התרומה ותרומת מעשר והחלה והבכורים עולין באחד ומאה, וצריך להרים, ומצטרפין זה עם זה, וכן פרוסה של לחם הפנים לתוך פרוסות של חולין עולין באחד ומאה... הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים... ולמה צריך להרים התרומה ולא ירים ערלה וכלאי הכרם, שהתרומה ממון כהנים, לפיכך כל תרומה שאין הכהנים מקפידים עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורין שבאדום אינו צריך להרים.
ולמה כפלו שיעור ערלה וכלאי הכרם מפני שהן אסורין בהנייה, ולמה סמכו על שיעור מאה בתרומות, שהרי תרומת מעשר אחד ממאה ומקדש הכל, שנאמר "את מקדשו ממנו", אמרו חכמים דבר שאתה מרים ממנו אם חזר לתוכו מקדשו.
שאר איסורין שבתורה כולן, כגון בשר שקצים ורמשים וחלב ודם ויוצא בהן שיעורן בששים... אבל כחל שנתבשל עם הבשר בששים וכחל מן המנין, הואיל והכחל מדבריהם כמו שביארנו הקלו בשיעורו...
ומנין סמכו חכמים על שיעור ששים, שהרי המורם מאיל נזיר והיא הזרוע אחד מששים משאר האיל, והיא מתבשלת עמו ואינה אוסרת אותו, שנאמר "ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל"... (שם טו א והלאה, וראה שם עוד)
מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור, שאין אכילה פחותה מכזית, והרי הוא כאוכל חצי שיעור מנבלות וטרפות וכיוצא בהן. ואם אמר שבועה שלא אוכל דבר זה ואכלו חייב, ואפילו היה הדבר שנשבע עליו זרע חרדל אחד או פחות ממנו... (שבועות ד א)
כבר בארנו בהלכות שקלים שהשקל האמור בתורה הוא הנקרא סלע בלשון חכמים, והגרה האמורה בתורה היא המעה בדברי חכמים, והוסיפו על השקל ועשו אותו סלע, והסלע ארבע דינרין, והדינר שש מעין, והמעה שני פונדיונין, נמצא לכל שנה סלע ופונדיון, שאף על פי שהסלע שמונה וארבעים פונדיונין, כשיתן פונדיונות ליקח סלע מן השלחני נותן תשעה וארבעים. (ערכין ד ג)
הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר, הגיע לו ועבר מעליו ואמר כשאחזור לו אלקטנו, אם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים הרי זה קדש. וכיצד משערין שיעור זה, רואין אם נחתך ירק זה או מין תבואה זה מן הארץ בכמה זמן ייבש, הגע בעצמך שיבש עד שלא תשאר בו לחה במאה שעה, אם נשתהה בארץ משהגיע לו חצי שעה הרי הוסיף במאתים לאסור (ראה ראב"ד)... (כלאים ה כא)
הכלאים אין לו שיעור, אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן או של פשתן בצמר אסור. (כלאים י ה)
כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה, מלא העומר קמח בין מאחד מה' מינים בין מחמשתן כולם מצטרפין לשיעור, וכמה הוא שיעור העומר שני קבין פחות חומש, והקב ארבעה לוגין, והלוג ד' רביעיות, והרביעית אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע, וכל האצבעות הם רוחב גודל אצבעות של יד, נמצאת למד שהמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשע אצבע בקירוב הוא העומר, וכן מדה שיש בה שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע היא מדת העומר, ושתי המדות כאחד הם עולים. וכמה מכילה מדה זו כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה, והם משקל ששה ושמונים סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים, שהם משקל חמש מאות ועשרים זוז מזוזי מצרים בזמן הזה. ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדין לחלה בכל מקום. (בכורים ו טו)
כל כסף האמור בתורה היא שקל הקדש והוא עשרים מעה, וכל כסף של דבריהן ממטבע ירושלים שהיה הסלע שלהן אחד משמנה בו כסף, והשאר נחושת כמו שבארנו, אבל המעה היא היתה כסף נקי אפילו בירושלים, והיא כסף של ירושלים, ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף היא מדבריהם עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין ולא עשו אותה שני שקלים בשקל הקדש. זהו הדבר הנראה בשעור כפירת הטענה. ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא משקל תשע עשרה שעורות וחצי שעורה מן הכסף, ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו עד שיצא להם זה החשבון, ויראה לי שהוא טעות. (טוען ונטען ג ב)
להבדיל - הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד רמז לרוב איסורין ששיעורן בס'. (ויקרא יא מז)
הוי עייל בקרא דתורא בינייהו. גם זה לומר כי הוה כריסם כרס גדול והכרס הגדול הוא של שור, ולפיכך אמר דעייל בקרא דתורא בינייהו. וגם זה שכלי, ודבר הזה בארנו פעמים הרבה מאד בשעורים כאשר נזכרו בגמרא שאין אתה צריך לומר שכך היה השעור במוחש, רק שיצא שעור כרס שלהם משעור כרס בני אדם, וכאשר היה משער כרס שלהם מופשט לא כשעור המוחש היה משער כרס שלהם כשעור כרס השור שהוא הכרס היותר גדול. (חידושי אגדות בבא מציעא פד א)
אמר רבה בר בר חנה וכו', הנה כבר ביארנו פעמים הרבה כי כאשר דברו חכמים מן השעורים המופלגים כמו אלו אין הכוונה להם על השעור הנמדד במדה הגשמית, שדבר זה אינו, כי אין זה מענין חכמים לדבר מן המדה הגשמית, אבל הכוונה בכל מקום על ענין בלתי גשמי... ואין החכמים מעיינים רק בעצם הדבר מצד צורתו לא מצד הגשם, ולפיכך מה שאמרו שהגל הזה רוממותו היה כך וכך פרסא שכך הוא מצד עצמו וצורתו אשר הוא מיוחד בו... אמנם מספר שלש מאות תמצא במקומות הרבה על הפלגת השעור, וזה כי השעור היותר גדול הוא אלף, כי לא תמצא בתורה יותר מזה, ומספר שלשה אלף אין ראוי לדבר שהוא בעל שעור מתדבק, כי אין לג' אלפים התדבקות, כי מי מאחד ומדבק אותם, שאינה תחת מספר אחד יותר עליון כולל ומאחד אותם, אבל המספר שלש מאות הוא תחת מספר אחד יותר עליון, כי מספר אלף כולל אותם. ולכן מספר ג' מאות מתיחס לשעור ולא מאה אחת, בעבור כי האחד אין לו שעור בעבור שהוא אחד, והשעור יש לו ראש וסוף ואמצע, ואם לא כן אין כאן שיעור, דבר זה אי אפשר רק בשלשה, כי הראש והסוף והאמצע הם שלשה. וכאלו אמר כי לגל יש לו התרוממות היותר גדול אשר ראוי אל בעל השעור, ולכך אמר כי רומיה ג' מאות פרסה... (שם בבא בתרא עג א, וראה שם עוד וערך מספר)