(ראה גם: הלל, מזמור, נס, קריעת ים סוף)
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים... (שמות טו א)
ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. (שם שם כ)
אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה. (במדבר כא יז)
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל... והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו, כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי. (דברים לא יט)
ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם, הוא והושע בן נון... (שם לב מד)
ותשר דבורה וברק בן אבינועם, ביום ההוא לאמר... שמעו מלכים האזינו רוזנים, אנכי לה' אנכי אשירה אזמר לה' אלקי ישראל. (שופטים ה א)
וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת, ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול. (שמואל ב כב א)
אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידידי בקרן בן שמן... (ישעיה ה א)
כתוב מזמור (כאן), ואמרו בכל המקומות כתוב מזמור לדוד, או לדוד מזמור, וכאן לא נאמר דוד לגמרי, אלא מזמור בלבד, והוא משום שהרוח הקודש עתיד לזמר אותו, בזמן שיקום הקב"ה את ישראל מעפר, ועל כן לא נאמר כאן לדוד, ואז שירו לה' שיר חדש, כי זה הוא חדש, כי שיר כזה לא נאמר עוד מיום שנברא העולם.
א"ר חייא כתוב אין כל חדש תחת השמש, וכאן שיר הזה הוא חדש, והוא תחת השמש, כי תחת השמש יהיה, ומי הוא השיר חדש, זהו הלבנה, (שהיא הנוקבא), אז תהיה הלבנה חדשה תחת השמש, (דהיינו שיתחדש אורה להיות כאור החמה, שהוא ז"א), מהו הטעם, (שיהיה חדש תחת השמש זה שאומר הכתוב) כי נפלאות עשה...
ר' יוסי אמר, בזמן שיעשה הקב"ה נקמות בעולם בשביל ישראל אז יאמר שיר חדש הנ"ל (דהיינו בביאת המשיח, שאינו בזמן אחד עם תחיית המתים), כי לאחר (ביאת המשיח) יתעוררו מתי העולם מעפר והעולם יתחדש בקיום שלם, שלא יהיה כבתחילה שהמות שלט בעולם... (חיי שרה כט)
חסדי ה' עולם אשירה, וכי מצד החסדים (שהם קו ימין) באים לשיר, (והלא השירה באה מקו שמאל), אלא כאן נכלל צד השמאל בימין, ועל כן הקב"ה נסה את אברהם ובחן אותו, ולמדנו שיצחק היה בן ל"ז שנים בזמן ההוא... על כן כתיב נסה את אברהם, כדי שימצא בדין ושיתכלל בדין כראוי, אחר שמדתו היה כולה חסד, כדי שימצא בשלמות כראוי, ועל כן חסדי ה' עולם אשירה, כי כבר היה כלול מקו שמאל שמשם באה השירה...
דבר אחר חסדי ה' עולם אשירה, אלו הם החסדים שהקב"ה עושה עם העולם, לדור ודור אודיע אמונתך בפי, היינו חסד ואמת שעושה עם הכל, לדור ודור אודיע אמונתך בפי, זו היא אמונת הקב"ה שאברהם הודיע בעולם, והזכיר אותו בפה כל הבריות, ועל כן אודיע אמונתך בפי. (ויחי תלג)
אר"א אלו השרים (דהיינו המשוררים של מעלה) עמדו מלשיר שירה, עד שנולד לוי, אבל משנולד לוי ואילך אמרו שיר, (אבל עוד לא היה בשלמות), כיון שנולד משה ונמשח אהרן ונתקדשו הלוים נשלם השיר, ועמדו, (השרים של מעלה) על משמרותם. (שמות שלא)
ר' יצחק אמר, בה בשעה הרג הקב"ה לשר הממונה של מצרים וראו אותו משה ובני ישראל אז אמרו שירה, זה שאמר וירא ישראל את מצרים מת, אז ישיר משה ובני ישראל.
ר' אבא פתח ואמר, הסתכלתי בכל התשבחות ששבחו להקב"ה וכולם פתחו באז, אז אמר שלמה, אז ידבר יהושע, אז ישיר ישראל, מהו הטעם.
אלא כך למדנו, כל הנסים וכל הגבורות שנעשו להם לישראל, כשהאיר אור עתיקא קדישא, (דהיינו א"א) בעטרותיו, (דהיינו הארת ג"ר, בעת שמחזיר בינה ותו"מ לראשו) הם (חקוקים ורשומים בא' אשר י' העליונה של הא' הוא קו ימין, וקו התחתונה שבא' היא קו שמאל, והקו שביניהם הוא קו האמצעי המכריע בא') נוקב בחושך, (דהיינו קו אמצעי שבא' שנוקב וממעט קו שמאל), שהוא חושך, (לבחינת ו"ק דג"ר ואז ומאיר) לכל צד, (דהיינו בין בחכמה בין בחסדים), וכשמתחבר אור של הא' ומגיע אל הז', מי הוא ז', זו היא חרב לה' מלאה דם, (דהיינו המלכות בשעה שהיא נטויה לשמאל), אז עושה ניסים וגבורות, משום שנתחבר א' עם ז', וזה הוא שירה, שירה היא (המאירה) לכל הצדדים, (בין לחכמה בין לחסדים, וזה הוא אז ישיר).
ישיר, שר היה צריך לומר, אלא דבר זה תלוי (לעתיד לבא), שהשלים לאותו זמן והשלים לעתיד לבא, שעתידים ישראל לשבח שירה זו, משה ובני ישראל, מכאן למדנו שצדיקים הראשונים, אף על פי שנסתלקו במדרגות העליונות שלמעלה ונקשרו בקשר של צרור החיים, הם עתידים כולם לעמוד לתחיה בגוף ולראות ולומר שירה זו, זה שאמר אז ישיר משה ובני ישראל. (בשלח ריג, ועיין שם עוד)
תניא א"ר אבא, אשרי חלקם של הזוכים לומר שירה זו בעולם הזה וזוכים לאמרה בעולם הבא, ושירה זו נבנה בכ"ב אותיות קדושות חקוקות, ובעשרה מאמרות, והכל נרשם בשם הקדוש והכל שלמות השם הקדוש, והערנו הדברים.
אמר רבי שמעון בשעה ההיא שהיו עומדים ישראל על הים, והיו אומרים שירה, נגלה עליהם הקב"ה וכל מרכבותיו וצבאיו, כדי שידעו את מלכם שעשה להם כל אלו הנסים והגבורות, וכל אחד ואחד ידע והסתכל מה שלא ידעו והסתכלו שאר נביאי העולם.
כי אם תאמר שלא היו יודעים ולא השיגו חכמה עליונה משירה זו, תראה שכולם הסתכלו בחכמה, וידעו הדברים ואמרו, שאם לא כן איך אמרו כולם מלות אחדות שלא נטו אלו מאלו, ומה שאמר זה אמר זה, ולא הקדים מלה זו למלה זו, אלא כולם אמרו במשקל אחד ורוח הקדש היה בפי כל אחד ואחד, והמלות נאמרו כולם כאלו יצאו מפה אחד, אלא ודאי כולם בחכמה עליונה הסתכלו, וידעו דברים עליונים ורוח הקודש בפי כל אחד ואחד.
ואפילו אלו שבמעי אמם, היו אומרים שירה כולם כאחד, והיו רואים כולם מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ועל כך היו כולם מסתכלים כאלו ראו עין בעין, וכשגמרו הדברים כולם מתבשמים בעצמם, וחושקים לראות ולהסתכל, ולא היו רוצים לנסוע משם מרוב השתוקקות... (בשלח שלט)
המשכן שעשה משה במדבר שתרד השכינה לארץ, ביום ההוא משכן אחר הוקם למעלה... בית ראשון כשנבנה, נבנה עמו בית ראשון אחר, (שהוא המלכות כשהוא במעלת הבינה), ונתקיים בעולמות כולם, ונתבשם העולם ונפתחו כל מסגרים העליונים להאיר, ולא היה שמחה בכל העולם כיום ההוא, אז פתחו העליונים והתחתונים ואמרו שירה, והיינו שיר השירים, שירה שהמנגנים מנגנים להקב"ה.
דוד המלך אמר שיר המעלות, שלמה המלך אמר שיר השירים, שיר מאלו המנגנים, מה בין זה לזה, שהרי משמע שהכל אחד, אלא ודאי הכל אחד, אבל בימי דוד המלך לא היו כל אלו המנגנים מתוקנים במקומם לנגן כראוי, שבית המקדש עוד לא נבנה, ועל כן לא נתקנו למעלה במקומם, כי כמו שיש תקוני משמרות בארץ, כן יש ברקיע, ועומדים אלו כנגד אלו.
וביום שנבנה בית המקדש נתקנו כולם על מקומם, (דהיינו המשמרות), והנר, (שהיא המלכות), שלא האיר התחיל להאיר, ושירה זו (של שיר השירים) נתקנה למלך העליון, מלך שהשלום שלו (ז"א), ושבח הזה נעלה מכל השבחים הראשונים, היום שנגלה שבח הזה בארץ, יום ההוא נמצא שלם בכל, ועל כן (שיר השירים) קדש קדשים.
בספרו של אדם הראשון היה כתוב בו ביום שיבנה בית המקדש יעוררו האבות שירה למעלה ולמטה, ומשום זה אנו מוצאים ש' מאותיות גדולות (בשיר השירים, שג' ענפים שלה מורים על ג' אבות). ואלו (האבות) הם שמעוררים השיר, לא שהם מנגנים, (כי רק המלכות היא מנגנת), אלא שהם מעוררים כלפי מעלה השיר של אלו שירים הגדולים הממונים על העולמות כולם, (דהיינו של הבינה)...
שירה זו היא שירה שהיא כלל כל התורה, שירה שעליונים ותחתונים מתעוררים לה, שירה שהיא כעין של מעלה, שהיא שבת העליון, (שהוא בינה), שירה שהשם הקדוש העליון (שהוא המלכות), מתעטר בשבילו, ועל כן היא קדש קדשים, מה הטעם, משום שכל דבריה היא באהבה ובחדות כל, משום שכוס של ברכה (שהיא המלכות), ניתן בימין, כי כיון שניתן בימין, אז כל שמחה וכל אהבה נמצא, ומשום זה כל דבריה באהבה ובשמחה...
ואם תאמר הרי כל שמחה וכל חדוה וכל שיר הוא מצד שמאל, כי על כן הלוים שהם מצד שמאל מנגנים שירה, (ואיך תאמר ההוא דינים וקינות, ומשיב), אלא כל שמחה הנמצאת מצד שמאל לא נמצא אלא בזמן שהימין נתדבק עמו, (דהיינו שהחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין)... (תרומה שיד)
אבל שיר השירים ודאי הכוס של ברכה ניתן בימין ונמסר לו, ועל כן כל אהבה וכל שמחה נמצא, ומשום זה כל דבריו באהבה ושמחה, ולא נמצא כך בשאר כל שירים שבעולם, ומשום זה מצד האבות נתעוררה שירה זו.
יום שנגלה בו שירה זו, ביום ההוא ירדה השכינה לארץ, שכתוב, ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו', מהו הטעם, הוא משום כי מלא כבוד ה' את בית ה', ביום ההוא ממש נגלה שבח הזה (של שיר השירים), ואמרה שלמה ברוח הקדש.
השבח של שירה זו (דשיר השירים), הוא כלל כל התורה, כלל של כל מעשה בראשית, כלל של סוד האבות, כלל של גלות מצרים, ושל יציאת ישראל ממצרים, ושל השיר של הים, והכלל של עשרת הדברות, וקיום של הר סיני, וכולל מזמן כשהלכו ישראל במדבר עד שבאו לארץ ונבנה בית המקדש. כלל של עטור השם הקדוש העליון באהבה ובשמחה, כלל של גלות ישראל בין העמים והגאולה שלהם, כלל של תחיית המתים עד היום שהוא שבת לה', מה שהוא ומה שהיה ומה שעתיד להיות אחר כך ביום השביעי, כשיהיה שבת לה' הכל הוא בשיר השירים.
ועל כן למדנו, כל מי שמוציא פסוק של שיר השירים ואומר אותו בבית המשתה, התורה חוגרת שק ועולה להקב"ה, ואומרת לפניו, עשוני בניך צחוק בבית המשתה, ודאי שהתורה עולה ואומר כך, ומשום זה צריכים להשמר ולהעלות עטרה על ראשו של האדם, מכל מילה ומלה של שיר השירים.
ואם תאמר למה היא בין הכתובים, (ולא בנביאים), כך הוא ודאי, משום שהיא שיר השבח של כנסת ישראל, (שהיא המלכות) המתעטרת למעלה, (מבינה, והמלכות היא בחינת כתובים), ומשום זה כל התשבחות שבעולם אינן עולות לרצון לפני הקב"ה כשבח הזה.
כך למדתי, שיר הוא אחד, השירים שנים, אשר שלשה, וזה סוד שניתן הכוס של ברכה (שהוא המלכות), ונלקח בין ימין ושמאל, (שה"ס ב' קוין ימין ושמאל, חו"ג), והכל מתעורר אל המלך שהשלום שלו...
עוד יש לפרש הסוד הזה, שיר, זה סוד דוד המלך שהוא סוד העולה בשיר, השירים, אלו הם האבות, שהם סוד ממונים הגדולים, מרכבה השלמה כראוי, אשר לשלמה הוא סוד מי שרוכב על מרכבה השלמה הזו, (דהיינו בינה). (תרומה שכו)
כעין זה לא היה שיר בביתו של דוד, (שהוא המלכות), עד שנעברו אלו ענבים השחורים ומשל עליהם, ואז נאמר שיר השירים כמו שלמדנו, ואפילו במקום זה, (במלכות נקראים ענבים, כמו שאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל וגו', (ובני ישראל הם בחינת המלכות), ואלו (שבכתוב) הם ענבים לבנים.
שירה זו היא עולה על כל שאר שירים של הראשונים, כל השירים שהראשונים אמרו, לא נתעלו אלא לשירים שמלאכים העליונים אמרו, ואף על פי שהעמידו (באופן אחד), אבל כתוב שיר המעלות לדוד, שיר המעלות (פירושו) שיר שמלאכים עליונים אומרים שהם נחלקים למעלות ומדרגות אומרים למי, לדוד, (שהוא המלכות), לבקש ממנו טרף ומזונות.
עוד יש לפרש שיר המעלות, שהוא כמו שאמר על עלמות שיר, על כן עלמות אהבוך, (שה"ס ההיכלות דבריאה המכונים עלמות, ואומר הכתוב שהוא שיר של עלמות האלה, כי המעלות הוא אותיות העלמות לדוד, היינו) בשביל דוד המלך העליון, (שהוא המלכות), שהוא משבח תמיד למלך העליון, (שהוא ז"א).
כיון שבא שלמה המלך אמר שיר שהוא עליון למעלה, שגדולי עולם העליון, (שהם חג"ת דז"א שנקרא עולם העליון, וחג"ת שלו נקראים גדולים, דהיינו ג"ר, בערך נה"י שלו שהם קטנים ובחינת ו"ק), אומרים אותו למלך העליון, שכל השלום שלו, (שהוא בינה, שכל הארות דזו"ן ובי"ע באים ממנה), כולם שאמרו שירה לא עלו בשירה זו לומר אלא שירה ההיא שמלאכים העליונים אומרים, חוץ משלמה המלך, שעלה בשירה ההיא למה שגדולים העליונים עמודי העולם, (שהם חג"ת דז"א) אומרים, כל בני העולם (היתה שירתם) במרכבות תחתונות, (דהיינו של הנוקבא למטה מחזה דז"א), שלמה המלך (היתה שירתו) במרכבות עליונות, (בחגת"ם שמחזה ולמעלה דז"א שהם מרכבה לבינה).
ואם תאמר, משה, שעלה במדרגת הנבואה ובאהבה אל הקב"ה על כל בני העולם, תאמר ששירה ההיא שאמר היתה במרכבות התחתונות, ולא עלה יותר, תא חזי, השירה שאמר משה עלה למעלה (לז"א) ולא למטה (להנוקבא), אבל לא אמר שירה כשלמה המלך, ולא היה אדם שעלה בשירה כשלמה.
משה עלה בשירה שלו למעלה (לז"א), והתשבחה שלו היתה לתת תשבחות והודאות למלך העליון (שהוא ז"א), שהציל את ישראל ועשה להם נסים וגבורות במצרים, ועל הים, אבל דוד המלך ושלמה בנו אמרו שירה באופן אחר, דוד השתדל לתקן העלמות, (דהיינו ההיכלות דבריאה, שהם חלקי נה"י של המלכות, שזולתן אין ג"ר למלכות), ולקשט אותן בהמלכה, (שהיא מלכות), שיתראו המלכה ועלמותיה ביופי, ועל כן השתדל באלו שירות ותשבחות אליהם, עד שהתקין וקישט כל העלמות והמלכה.
כיון שבא שלמה מצא את המלכה מקושטת, והעלמות שלה ביופי, והשתדל להכניסה אל החתן, (שהוא ז"א) והכניס החתן לחופה עם המלכה, (שה"ס המשכת ו"ק דגדלות), והכניס דברי אהבה ביניהם כדי לחבר אותם יחד, (דהיינו להמשיך ג"ר דגדלות), ויהיו שניהם בשלמות אחד באהבה שלמה, ועל כן עלה שלמה בתשבחה עליונה על כל העולם...
שיר השירים, הרי כאן חמש מדרגות להתדבק בעולם הבא, (שהוא בינה), שיר אחת, השירים שתים הרי ג', אשר הרי ארבע, לשלמה הרי חמש, (כי יש ב' מדרגות זו"ן הקטנים מחזה ולמטה דז"א, וב' מדרגות זו"ן הגדולים מחזה ולמעלה דז"א, ואחריהם הוא בינה, נמצא שהבינה) היא במדרגה החמשית, שהרי היא יום החמשים, סוד היובל, (דהיינו בינה)...
ויהי שירו חמשה ואלף, כך העמדנו, ויהי שירו, של משל, (חמשה ואלף), והכל אחד בין מי שאומר ויהי שירו של שלמה, ובין מי שאומר ויהי שירו של משל, הכל הוא אחד, והכל הפירוש הוא, ויהי שירו, זה שיר השירים, וכי שיר השירים הוא חמשה ואלף, ודאי כך הוא, חמשה הם שערים ופתחים הנפתחים במלך שהשלום שלו, (שהוא ז"א), והם חמש מאות שנים של עץ החיים (שהוא ז"א, כי הם ה' ספירות כח"ב תו"מ הנמשכים לו מאמא, והם) חמשים שנים של יובל (שהוא בינה, הנמשכים לז"א)... (תרומה שלט, ועיין שם עוד)
מבן שלשים שנה ומעלה וגו', מצוה זו להיות הלוים משוררים במקדש, ואף על פי שכבר העמדנו למעלה, כאן צריך לחדש דברים, כי הכהן הוא המקריב קרבן, והוא (המלאך) מיכאל, (שהוא חסד, והחסד הוא כהן). לוי הוא גבריאל, (שהוא גבורה וגבורה נקראת לוי), והוא צריך לנגן...
ובלילה שירה עמי, זהו גבורה, דז"א, כי שירה היא כמו בכור שורו הדר לו, ופני שור מהשמאל, (שירה ושור שוים זה לזה), וגבריאל הוא שליחו (של הגבורה), וצריך לשורר לנגן בשמחה ביינה של תורה, לעסוק בתורה ולקיים, קומי רוני בלילה לראש אשמורות... (נשא ט)
ועוד (שלאחר חמשים שנה) הקול של הזמרה אינו מקושר בו כל כך, (דהיינו שנחלק מעט), והקול צריך שלא יופגם אלא צריך להתחזק, כי במקום דין חזק עומד ולא בחלש, ומשום זה צריך שלא יפגום אותו מקום, (שהוא השמאל), שנקשר בו, שהוא דין תקיף ולא חלש, ולא צריך משום זה להראות איזה חולשה מכל הצדדים... (בהעלותך נה)
אלו (העמודים) העולים שמנגנים נגון, איזה נגון הם מנגנים, הוא שיר יתום, (שלא נזכר שם אמרו), מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו'. שיר חדש, וכי יש שיר ישן, אלא הוא שיר, שעד עתה עוד המלאכים לא שבחו אותו, משום שהוא חדש, מה הטעם הוא חדש, הוא משום שאותו שמחדש נעוריו (דהיינו נער מטטרון), משבח אותו ואמרו, וכך אמר רב מתיבתא (מטטרו"ן) זה נקרא חדש, והוא חדש, (משום שמחדש נעוריו תמיד), והוא משום שדבוק בשמש, (שהוא ז"א), ואינו נפרש ממנו להוציא את סטרא אחרא שאין בו חידוש, שכתוב בו, ואין כל חדש, זקן הוא ונבלה ואינו מתחדש. (שלח רמד)
אף כאן על הבאר אמרו ישראל דברים אלו שהם דברי אמת, כדי לעורר את הבאר הזה, (שהיא המלכות), ולהשקות את ישראל. וכל עוד שלא אמרו דברים אלו לא נתעוררה הבאר, וכן אפילו באלו מכשפי עולם, שמשתמשים במינים הרעים, עד שעושים אליהם מעשים של אמת, ואם לא היו אומרים דברי אמת כדי להמשיכם באותם אופנים שהם רוצים לא היו מתעוררים אליהם, ואפילו היו צועקים לא היו מושכים אותם אליהם לעולם... (חקת עט)
מזמור (שהוא גבורה, ביה ר"ז וביה מו"ם, מצד זמן של תורה וזמר של תפלה, (כי קו השמאל כששולט בפני עצמו נהפך אור אל ר"ז שהוא אחורים של אור וע"ע ובו מו"ם שיש בו אחיזה לחיצונים וכ"ז מצד הקדושה, ומזמור) מזמר דסטרא אחרא הוא (אותיות מום זר, ועל כן אמרו) זמר בבית חורבן בבית, (והיא בחינת) נדה שפחה בת עכו"ם זונה, וזה הוא אותיות מזמור, (דהיינו ר"ז מום), נגון (שהוא חסד), שם אותיות גן, (שהוא מלכות), וכך הוא היופי של הנגון, שבו הלל, (כמו הלל) שבליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים. (כלומר, לא כל ניגון הוא חסד, אלא רק היופי של הניגון מטה כלפי חסד, שה"ס ההלל של יציאת מצרים שהוא נוטה לחסד). אשרי, (שהוא כתר, שהוא התחלת הספירות, דהיינו) אשרי העם שככה לו, בברכה (שהיא בינה, הוא כמו) אברכה את ה' בכל עת, (כי שפע הבינה אינו פוסק), בתהלה, (שהוא מלכות), היינו תמיד תהלתו בפי, (כי פי רומז על מלכות)... (פנחס רע"מ קצב, ועיין שם עוד)
תאנא, א"ר אלעזר מה שכתוב וידבר משה וגו' את דברי השירה הזאת עד תומם, כאן יש להסתכל מהו את דברי, את השירה הזאת היה צריך לומר, ומהו עד תומם. אלא כך למדנו בסוד המשנה, כל אלו הדברים שאמר משה כולם היו נחקקים בשם הקב"ה, וכל אלו הדברים היו באים, ועולים ויורדים ונחקקים שם (בשם הקב"ה), וכל דבר ודבר היה בא לפני משה להתחקק על ידו, ועמד לפניו, (והיינו שכתוב את דברי השירה, כי כל דבר ודבר בא לפניו להתחקק) והיינו שכתוב עד תומם.
ר' אבא אמר, את דברי השירה הזאת, שירה הזאת היה צריך לומר, (ולא השירה), ומה רומזת הה', אלא שירת הקב"ה אמר, כמו שאמר שיר השירים אשר לשלמה, שהוא למלך שהשלום כולו שלו, (שהוא הקב"ה), וכבר העמדנו הדברים. מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש, (שהוא המלכות), שיר שהקב"ה אמר (ליום השבת, שהוא המלכות).
אלא כאן יש להסתכל, שם שיר וכאן שירה, ששיר הוא זכר, (ז"א), ושירה היא נוקבא, (דהיינו מלכות), והרי למדנו, כל הנביאים כולם לפני משה הם כקוף בעיני בני אדם, והם אמרו שיר, (דהיינו שיר השירים מזמור שיר ליום השבת), ומשה אמר שירה, משה היה לו לומר שיר, והם שירה, אלא זה הוא סוד הדבר, משה לא אמר זה לעצמו אלא בשביל ישראל.
א"ל ר"ש אינו כן, אלא משה נודע מכאן ודאי שהיה במדרגה עליונה יתרה מכולם, משה עלה ממטה למעלה, והם ירדו ממעלה למטה. הוא עלה ממטה למעלה, כמו שלמדנו, מעלים בקודש ואין מורידים, משה עלה ממטה למעלה שאמר שירה, שהיא תושבחה של המלכה, שהיא משבחת אל המלך, (והתחיל במלכות), ומשה עצמו נתאחד בהמלך, (ונמצא ששירה שלו עלתה ממטה למעלה), והם ירדו ממעלה למטה, שאמרו שיר, (שהוא בחינת דכר), שהוא השבח שהמלך משבח את המלכה, והם נתאחדו במלכה, (ונמצא השיר שלהם ממעלה למטה מז"א אל המלכות). ועל כן נודע בזה שבחו של משה שהוא יותר מכולם, והיינו שכתוב, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', דהיינו שירת המלכה, למי, לה', ומשום זה כתוב ויכתוב משה את דברי השירה הזאת, וכן וענתה השירה הזאת.
וענתה השירה הזאת, וענו הדברים האלה היה צריך לומר. אלא סוד הדבר כמו שהעמדנו, שכתוב וארץ מתקוממה לו, (שפירושו שהארץ שהיא המלכות מתקוממה לעשות דין באדם). ומשה הסתכל בכל, ועל כן אמר שירה, (שהיא בחינת המלכות כנ"ל), כדי לתת לדברים אחיזה במקום זה, (במלכות, שממנה) יהיה עליהם הדין. שכתוב, וענתה השירה הזאת לפניו, ולמה הוא שכתוב, כי אני ידעתי את יצרו, וכתוב כי ידעתי אחר מותי וגו', וכאשר תעשו את זה מיד וענתה השירה הזאת לפניו לעד, (דהיינו שהמלכות תעניש אתכם)...
כתוב וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת, עתה התשבחה היא של דוד משום שאמר שירה ממטה למעלה, (ממלכות לז"א, כמו משה), וזכה למדרגה ההיא (לומר שירה ממטה למעלה), ולא אמר שירה זה אלא בסוף ימיו, שהיה בשלמות יתרה, משירה הזו, כמו שלמדנו, אל תאמן בעצמך עד יום מותך. וכאן למה זכה דוד לומר שירה ממטה למעלה בסוף ימיו, הוא משום שאז היה במנוחה מכל צדדיו, שכתוב ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו.
א"ר שמעון שירה החשובה מהכל, מה היא, הוא כמו שלמדנו בסוד המשנה, (שהעבודה צריכה להיות) בדיבורים ובמעשה, (בב' יחודין, ממטה למעלה וממעלה למטה), כן כאן הוא ממטה למעלה, וממעלה למטה, ואחר כך לכוין בלב ולקשר הכל בקשר אחד. (וילך כו)
למדנו, שירה, מושכת ברכות ממעלה למטה עד שתמצאנה ברכות בכל העולמות. א"ר אלעזר עתידים הם ישראל לומר שירה ממטה למעלה וממעלה למטה, ולקשר קשר של אמונה שכתוב, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, אז שר, לא נאמר, אלא אז ישיר, (דהיינו לעתיד), וכן כולם, על דרך זה (שנאמרו בלשון עתיד) את השירה הזאת, הוא ממטה למעלה, (כי השירה היא במלכות שמשוררת למעלה לז"א) עלי באר ענו לה, עלי באר, כלומר (שאמרו למלכות הנקראת באר), עלי למקומך להתאחד בבעלך (בז"א), זה הוא ממטה למעלה, (שמעלים המלכות לז"א).
ואחר כך (ממשיכים) ממעלה למטה, באר חפרוה שרים, (באר היא מלכות), חפרוה שרים, שהולידו אותה אבא ואמא, (כי או"א תקנו את המלכות בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע וגו'), כרוה נדיבי עם אלו הם האבות (דהיינו חג"ת דז"א), שנקראים נדיבי עמים....
א"ר יוסי, עתידים ישראל לומר שירה שלמה, שירה הכוללת כל שאר שירים, זה שאמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו, בעת ההיא כתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכתוב אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו וגו' ביל"או יילא"ו. (וילך מז, ועיין שם עוד)
כתיב שיר, וכתוב, לך דומיה תהלה, דוד המלך ידע ברוח הקדש, ששיר זה (שהוא מלכות), עתיד להתגלות בעולם, ואמר שיר, העתיד להתגלות, לך דומיה, (עתה) הוא בחשאי שאין רשות לגלות תשבחה זו, אלא תשבחה ותהלה זו, (יגלה) אלקים בציון, (דהיינו) כשיבנה בית המקדש, שהוא כנגד המקדש העליון, שהוא מלכות, אז לך ישולם נדר (תגלה השיר הזה).
פתח ר' שמעון ואמר, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת, (וכאן כתוב שיר השירים, לשון זכר, ולא שירה, ומשיב) שם הוא שבח הנוקבא, (שהיא המלכות, ועל כן אומר שירה לשון נקבה), וכאן הוא שבח העולה לעולם הזכר, (שהמלכות משבחת לז"א שהוא עולם הזכר, ועל כן כתוב שיר, שהוא לשון זכר)... (זהר חדש שיר קיז)
ושיר האהבה הזה התחיל כשיצאה (השכינה) ממצרים, וכל המחנות שלמעלה ושלמטה היו לפניה, אז התחילה אהבת השיר כלפי מעלה, וסוסי פרעה ומרכבותיו היו נוסעים אחר ישראל, (והשכינה) התחילה בשיר האהבה למעלה (לז"א).
והקב"ה לא רצה באותו זמן בשירה, כמו שלמדנו, שכתוב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, והוא השתיק (את המלכות), משיר האהבה שהתחילה.
פוק חזי, כלה שהיא באהבה לראות את בעלה, כשרואה אותו מתעוררת בה האהבה ומתחילה לשבחו, ואם (בעלה) אינו רוצה השבח ומשתיקה לשתוק מהתעוררות האהבה שהתחילה, איך ישקוט לבה ורצונה.
כיון שטבעו כל סוס ורכב פרעה בים, וראו ישראל כל הגבורות והנסים שעשה להם הקב"ה, שרו ישראל בארץ שירה בשביל (המלכות), וקבל אותם הקב"ה, שכתוב, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', אחר כך כשחזרה הבאר, שרו ישראל שירה בשבילה, שכתוב, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, בא יהושע ושר שירה בשבילה, באו דבורה וברק ושרו שירה בשבילה.
כיון שבנה שלמה את בית המקדש, והעולמות, (שהם ז"א ומלכות), היו כולם במשקל אחד, (דהיינו שהיו בזווג פנים בפנים), אז היא (המלכות) עוררה אהבה ושירה עליונה, ואמרה אליו דברים עליונים אלו של שירה ואהבה... (שם תקכה)
אז ישיר משה ובני ישראל, רבי נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש, שכן מצינו באבותינו שבשכר שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה... (בשלח פרשה ו)
אז ישיר משה, אז ישיר ישראל לשעבר, ויש אומרים לעתיד לבא... משה ובני ישראל, משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה. דבר אחר משה ובני ישראל, מגיד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל.
את השירה הזאת, וכי שירה אחת היא, והלא עשר שירות הן, הראשונה שנאמרה במצרים, שנאמר השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג וגו', השנייה על הים שנאמר אז ישיר משה, השלישית על הבאר, שנאמר אז ישיר ישראל, הרביעית שאמר משה, שנאמר ויהי ככלות משה לדבר את כל דברי השירה הזאת, החמישית שאמר יהושע, שנאמר אז ידבר יהושע לפני ה' ביום תת ה' וגו', הששית שאמרה דבורה וברק, שנאמר ותשר דבורה וברק בן אבינעם, השביעית שאמר דוד, שנאמר וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת, השמינית שאמר שלמה, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו, שנאמר ויבן שלמה את הבית, ומה תלמוד לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו... התשיעית שאמר יהושפט, שנאמר ויועץ יהושפט ויעמד משוררים לה' מהללים בהדרת קדש בצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו... העשירית לעתיד לבא, שנאמר שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ אמרו גאל ה' עבדו יעקב. כי השירות כלן קרואות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היו אחריהם שעבוד, אבל התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד, לכך קראוה בלשון זכר...
רבי נחמיה אומר שרת רוח הקדש על ישראל ואמרו שירה, והשירה שהיו אומרים כבני אדם הקורא את שמע, רבי עקיבא אומר כבני אדם שהיו קורין את ההלל, ר' אליעזר בן תדאי אומר משה היה פותח בדבריו תחלה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו, משה היה פותח ואומר אשירה לה' כי גאה גאה, וישראל אומר סוס ורוכבו רמה בים... (בשלח-שירה פרשה א)
אמר אויב, זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתבה כאן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה... (שם פרשה ז)
מי כמוכה באלים, כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים סוף ובטלה מלכות של מצרים ונעשו שפטים בע"ז פתחו פיהם ואמרו כולם מי כמוך באלים. ולא ישראל בלבד אמרו שירה, אלא אף האומות כששמעו שאבד פרעה ומצרים בים ובטלה מלכותם ונעשה שפטים בע"ז שלהן כפרו כלן בע"ז שלהן ופתחו פיהם כולן והודו למרום ואמרו מי כמוך באלים וגו'... (שם פרשה ח)
ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה וגו' מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר שירו לה' וגו'. (שם פרשה י)
ותצא אש מלפני ה', כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים פתחו פיהם ואמרו שירה, ועל אותה שעה הוא אומר רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה. (שמיני כ)
אמרת גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבא ויש בה לעולם הבא. (האזינו שלג)
רבי זירא אומר עד חצות לילה היה (דוד) מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי, רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות. (ברכות ג ב)
אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה, דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו', ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו... ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. (שם י א)
אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר, אמר להו ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן, אמרי ליה אנן מה נעני בתרך, א"ל הי תורה והי מצות דמגנו עלן. (שם לא א)
...ואידך דבר הטעון שירה טעון חלול ושאינו טעון שירה אין טעון חלול, וכדר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקם ואנשים, אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. (שם לה א)
...כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון (לאמוריים), ונחת דמייהו לנחלי ארנון, כי אתו את והב (שני מצורעים) חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה, היינו דכתיב ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב. (שם נד ב)
הרואה חתול בחלום, באתרא דקרו ליה שונרא נעשית לו שירה נאה. (שם נו ב)
לוי שדר ליה לר' שיכרא בר תליסר מגני, טעמיה הוה בסים טובא, אמר כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותושבחות שבעולם. (פסחים קז א)
דאמר ריב"ל בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים, בניצוח בנגון במשכיל במזמור בשיר... הלל זה מי אמרו, רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה... תנו רבנן כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים ר"א אומר כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו, האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו, והאמורות בלשון רבים כנגד ציבור. ניצוח וניגון לעתיד לבא, משכיל על ידי תורגמן, לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה, ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. (פסחים קיז א, וראה שם עוד)
...ר' אלעזר ור"ש אומרים אימתי לבשו כרים הצאן, בזמן שיתרועעו אף ישירו, אימתי שבלים אומרות שירה, בניסן... (ראש השנה ח א)
אמר רבא התוקע לשיר יצא... (שם כח א)
בראשונה היו מקבלים עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר, התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה... מה קלקול קלקלו הלוים בשיר, הכא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר, רבי זירא אמר שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים... מתיב רב אחא בר הונא תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו, ובמוסף מהו אומר הרנינו לאלקים עוזנו הריעו לאלקי יעקב, במנחה מהו אומר קול ה' יחיל מדבר, ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו לאלקים עוזנו, לא היה אומר בשחרית הרנינו אלא מהו אומר הסירותי מסבל שכמו...
תניא רבי יהודה אומר משום ר"ע בראשון מה היו אומרים, לה' הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה היו אומרים, גדול ה' ומהולל מאד על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן, בשלישי היו אומרים אלקים נצב בעדת א-ל על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו, ברביעי היו אומרים א-ל נקמות ה', על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן, בחמישי היו אומרים הרנינו לאלקים עוזנו על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו, בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש, על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן, בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת... במוספי דשבתא מה היו אומרים, אמר רב ענן בר רבא אמר רב הזי"ו ל"ך (האזינו)... במנחתא דשבתא מה היו אומרים אמר רבי יוחנן אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר... (שם ל ב, וראה שם עוד)
הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, תניא כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם (נרתעין מהכרעת הקול). (יומא לח א וב)
תנו רבנן החליל דוחה את השבת, דברי ר' יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים אף יום טוב אינו דוחה. אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן, דר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת, ורבנן סברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ואינה דוחה את השבת, אבל שיר של שואבה דברי הכל שמחה היא ואינה דוחה את השבת. (סוכה נ ב, וראה שם עוד)
ועוד תניא בחולו של מועד בראשון מה היו אומרים הבו לה' בני אלים, בשני מה היו אומרים, ולרשע אמר אלקים, בשלישי מה היו אומרים, מי יקום לי עם מרעים, ברביעי מה היו אומרים, בינו בוערים בעם, בחמישי מה היו אומרים, הסירותי מסבל שכמו, בששי מה היו אומרים ימוטו כל מוסדי ארץ, ואם חל שבת באחד מהם ימוטו ידחה. (שם נה א)
תנא ר"ש בן אלעזר כהנים ולוים וכלי שיר מעכבין את הקרבן, במאי קמיפלגי, מר סבר עיקר שירה בפה, ומר סבר עיקר שירה בכלי. (תענית כז א)
ואמר ר' יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. (מגילה י ב)
מאי דרוש, אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן, אי הכי הלל נמי נימא (בפורים) לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה, כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה, משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. (שם יד א)
אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען, שאריח על גב אריח ולבינה על גבי לבינה, מאי טעמא שלא תהא תקומה למפלתן. (שם טז ב)
אמר ליה רבי חייא לר' שמעון בר רבי אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן משום דעבי קולך. (שם כד ב)
ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים. מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא משפטים לא יחיו בהם קרית ביה... (שם לב א)
וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, אמר לו הקב"ה לדוד, דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול, אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו, היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. (מועד קטן טז ב)
אמר ליה שמואל לחייא בר רב, בר אריא תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך, כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך. (חגיגה יד א)
ר' חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה. (סוטה יב ב)
בו ביום דרש רבי עקיבא, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, שאין תלמוד לומר לאמר, ומה תלמוד לומר לאמר, מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקורין את הלל, לכך נאמר לאמר, רבי נחמיה אומר כקורין את שמע ולא כקורין את הלל. (סוטה כז ב)
תנו רבנן בו ביום דרש רבי עקיבא, בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה, כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים, משה אמר אשירה לה', והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה, והן אומרים אשירה לה'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את הלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. משה אמר אשירה לה', והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה, והן אומרים כי גאה גאה. רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו...
תנו רבנן דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה, עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו זה א-לי ואנוהו, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה, שנאמר במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל. (שם ל ב)
משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר בשיר לא ישתו יין וגו'... וממאי דמשבטלי סנהדרי כתיב, אמר רב הונא בריה דרב יהושע דאמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם, אמר רב אודנא דשמעא זמרא תעקר. אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה. מאי כי ארזה ערה, אמר ר' יצחק בית המסובך בארזים עיר הוא, אלא אפילו בית המסובך בארזים מתרועע... אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי (לזרזם בעבודתם), דגרדאי אסור (אינו אלא לשחוק). רב הונא בטיל זמרא, קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי. אתא רב חסדא זלזיל ביה, איבעי אווזא בזוזא ולא משתכח. אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת, למאי נפקא מינה, לבטולי הא מקמי הא. אמר ר' יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו, מה כתיב אחריו, לכן גלה עמי מבלי דעת, שגורמין גלות לעולם, וכבודו מתי רעה, שמביאין רעב לעולם, והמונו צחה צמא, שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה... (שם מח א, וראה שם עוד)
שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסיר, שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים, ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתותיו, אי מההוא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל דפומא שרי, קא משמע לן. (גיטין ז א)
שרים ושרות אלו מיני זמר... (שם סח א)
...אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפירון ואהרן ומרים משוררים לפניה, ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה. (בבא בתרא קכ א)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים, אל תיקרי בכושרות אלא בכי ושירות). (סנהדרין כב א)
תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה... ואמר רבי יהושע בן לוי כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה... וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד, שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו. (שם צא ב)
דתניא ר"א אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו, מה שירה אמרו, ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים, ר' יהושע אומר שירה זו אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. (שם צב ב)
א"ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום (לםרבה המשרה), ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח, לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבונו של עולם אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח, פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו'... תנא משם רבי פפייס גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו'. (שם צד א)
ר' יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם (לחיל סנחריב) ושמעו שירה מפי חיות ומתו, שנאמר מרוממותך נפוצו גוים. (שם צה ב)
תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים... (שם קא א)
ובני קרח לא מתו, תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה. (שם קי א)
ובשיר, תנו רבנן שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר ארומימך ה' כי דליתני וגו', ושיר של פגעים, ויש אומרין שיר של נגעים... עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך, וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ה' מה רבו צרי, עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. (שבועות טו ב)
כל שלמה האמורין בשיר השירים קדש, שיר למי שהשלום שלו, חוץ מזה, כרמי שלי לפני האלף לך שלמה, שלמה לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו, רבנן, ויש אומרים אף זה חול, הנה מטתו שלשלמה ששים... (שם לה ב)
אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי, מה טעם יומם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירו עמי. (ע"ז ג ב)
וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו', מאי וישרנה, א"ר יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה, ורב זוטרא בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה, ומאי שירה אמרו, א"ר יוחנן משום ר"מ אז ישיר משה ובני ישראל, ור' יוחנן דידיה אמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו, ור"ש בן לקיש אמר מזמורא יתמא, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. ר' אלעזר אמר ה' מלך ירגזו עמים, ר' שמואל בר נחמני אמר ה' מלך גאות לבש, ר' יצחק נפחא אמר רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב והמהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים. (שם כד ב)
...אמר לו מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. מסייע ליה לרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ואחת אומר קדוש ה' צב-אות. מיתיבי, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם. וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות... (חולין צא ב)
מאי הרדולים, אמר אביי טבלא גורגדנא מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימא. אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר. במתניתא תנא היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה, ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר... לימא בהא קמיפלגי, דמאן דאמר עבדים היו (המנגנים) קסבר עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא, ומאן דאמר לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי...
תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו מעכב, מאי טעמא דר' מאיר, דאמר קרא ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל, ולכפר על בני ישראל, מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת, ורבנן ההוא לאידך דר' אלעזר, דאמר ר"א מה כפרה ביום אף שירה ביום. אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו, איזהו שירות שבשם, הוי אומר זה שירה... רב מתנה אמר מהכא, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב, הוי אומר זה שירה... א"ר מתנה מנין לבכורים שטעונין שירה, אתיא טוב טוב מהכא. איני, והא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אם אנשים משמח, אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין... חזקיה אמר מהכא, וכנניהו שר הלוים ישיר במשא כי מבין הוא, אל תיקרי (ישור) אלא ישיר, בלווטי (שם חכם) א"ר יוחנן מהכא, לעבוד עבודת עבודה, איזהו עבודה שצריכה עבודה, הוי אומר זו שירה. רבי יצחק אמר מהכא, שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל. ר"נ בר יצחק אמר מהכא, ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים. ותנא מייתי לה מהכא, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו, מה תלמוד לומר ישאו, אין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר שאו זמרה ותנו תוף, ואומר ישאו קולם ירונו וגו'. חנניא בן אחי רבי יהושע אומר מהכא, משה ידבר האלקים יעננו בקול, על עסקי קול. רב אשי אמר מהכא, ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד. רבי יונתן אמר מהכא ולא ימותו גם הם גם אתם, מה אתם בעבודת מזבח, אף הם בעבודת מזבח... אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת, מאי זר... אלא לאו זר דאותה עבודה. מיתיבי, משורר ששיער ומשוער ששירר אינן במיתה אלא באזהרה. תנאי היא, דתניא, מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא, אמר לו בני חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים...
בעי רבי אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה, עולותיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה, או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא. תא שמע ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח) ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות על ידי כלי (שיר) דוד מלך ישראל, האי שירה מאי עבידתה, אילימא דעולת חובה, למה לי אימלוכי, אלא לאו דעולת נדבה, א"ר יוסף לא, עולת ראש חודש הוה וקא מיבעיא להו מי הוקבע ראש חודש בזמנו דליקרב או לא... אלא אמר רב אשי מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך... מאי הוה עלה, תא שמע דתני רב מרי בריה דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, מה עולה קודש קדשים אף שלמים קודש קדשים, ומה שלמים קבוע להם זמן אף עולה קבוע לה זמן.
איבעיא להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה, כיון דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין אמרינן, או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן, אשתיה לחודה לא אמרינן... כדריש לקיש, דאמר ר"ל אומר שירה שלא על הקרבן, אי הכי בנסכים נמי לימא, נפיק מיניה חורבא. (ערכין י ב, וראה שם עוד)
אין פוחתין משתי חצוצרות, מתשעה כנורות ומוסיפין על עולם, והצלצל לבד... ועד כמה, אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב זבדי אמר רב הונא עד מאה ועשרים, שנאמר ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות.
אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן ומוסיפין עד עולם. אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר, ולא היו אומרים בנבל ובכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין עולין למנין, ואין עולין לדוכן, אלא בארץ היו עומדין וראשיהן בין רגלי הלוים, וצערי הלוים היו נקראין. הני כנגד מי, אמר רב פפא כנגד תשעה כנורות ושני נבלים וצלצל אחד, שנאמר הוא ובניו ואחיו שנים עשר...
לא היו אומרים לא בנבל ולא בכנור אלא בפה וגו', למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד, לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר שובע שמחות את פניך, אל תיקרי שובע אלא שבע, ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית, של עולם הבא עשר, שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור... אפילו תימא רבי יהודה, לעולם הבא אידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כי נבל קרי ליה נבל.
תנא וסועדי הלוים היו נקראין, ותנא דידן, כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו הני מקטטי והני לא מקטטי (עושין קולם דק דק) קרי להו צערי. (שם יג א)
אמר רבי יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה, כיצד קולו שבעה, ב' קרניו שתי חצוצרות, שתי שוקיו לשני חלילים, עורו לתוף, מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות. (קנים ג ו)
...מיריחו היו שומעין קול השיר. (תמיד ל ב)
השיר שהיו הלוים אומרים במקדש, ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו, בשלישי היו אומרים אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט, ברביעי היו אומרים א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע, בחמישי היו אומרים הרנינו לאלקים עוזנו הריעו לאלקי יעקב, בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש לבש וגו', בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. (שם לג ב)
שהבכורים נקנין במחובר לקרקע... וטעונין קרבן ושיר... נאמר כאן שיר ונאמר להלן והנך להם כשיר עגבים. (בכורים ט א וב)
החליל מכה לפניהם עד שהן מגיעין להר הבית... עד שהוא מגיע לעזרה, ודיברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. (שם יב א)
תני ר' שמעון בן אלעזר אומר כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן, רבי אבון בשם רבי אלעזר טעמא דרבי שמעון בן אלעזר כל הקהל משתחוים אלו ישראל, והשיר משורר אלו הלוים, וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים, הכל עד לכלות העולה הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא, ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים, לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד אלו הכהנים, ולכפר על בני ישראל זה השיר... מניין שהשיר קרוי כפרה, חיננה אבוי דרב ינטח בשם ר' בניה ולכפר על בני ישראל זה השיר, מניין שהשיר מעכב, ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בולוטה בשם ר' חנינה ולכפר על בני ישראל הוא ותלו אותו מנהג. (פסחים כה א)
ר' יונתן ספרא דגופתה נחת להכא, חמא לבר אבונא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה, א"ל ועבדין כן, א"ל ואדיין את לזו, כל השירות טעונות ברכה לפניהן ולאחריהן, יאשיתאל לר' סימון אמר ליי ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה... אמר רבי יוסי בי ר' בון שירת הלוים (האזינו) לא יפחתו לו מששה קריאיות סימנה הזי"ו לך... (מגילה כו ב)
...ר' חייה בר בא אמר היא נבל היא כינור נימין יתירות בין זה לזה, אמר רבי חייה בר אבא למה נקרא שמו נבל, שהוא מלבין כמה מיני זמר, ר' חונה בשם רב יוסף על ידי עור שאינו עבוד ועל ידי נימים יתירות היה מלבין כמה מיני זמר, רשב"ל אמר עוגב זה ארדבליס, תני רבן שמעון בן גמליאל לא היה ארדבליס בירושלים מפני שהוא סורח את הנעימה, חליל של מקדש של משה היה ושל קנה היה... שירו של שבת ושירו של ראש חדש שירו של ראש חדש קודם, א"ר יוסי שנייא דא"ר חייה בשם ר' יוחנן כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש, כיצד הוא עושה, שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ראש חדש, ברם הכא מוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. (סוכה כד ב, וראה שם עוד)
...לקטן שהוא מקרא את ההלל בבית הספר והן עונין אחריו על כל דבר ודבר, משה אמר אשירה והן עונין אחריו אשירה, משה אמר עזי והן אומרים עזי... רבי נחמיה אמר בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים, ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה, הדא הוא דכתיב ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים, את רועה הצאן אין כתיב כאן אלא את רועה צאנו, מלמד שעשה כולם רועים... כתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם אתנדבו ראשי עם, כשהקב"ה עושה להן ניסים יהו אומרים שירה. התיבון הרי גאולת מרדכי ואסתר, שנייא היא שהיו בחוצה לארץ. ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהן נגאלו לא נגאלו מן המלכות. (סוטה כד ב)
אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר, אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרים דברי נבלה בשיר. בראשונה לא היו נפרעין אלא מאותו האיש בלבד, אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה בראשונה כל צרה שהיתה באת על הציבור היו פוסקין שמחה כנגדה, ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיות... (שם מה א)
...אמר דוד מאן דחכם דידע מקימתיה ולא מקים ליה ייא סופיה מתחנק, אמר מה דאמר ואוקמיה, התחיל דוד אומר שירה שיר המעלות, שיר למאה עולות, על כל מאה אמה היה אומר שירה... (סנהדרין נב ב)
...שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים, רבי יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת, רבי יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים ושיר השירים מחלוקת... אר"ש ב"ע מקובל אני מפי ע"ב זקן ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אר"ע חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים, ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת, א"ר יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"ע כדברי בן עזאי, כך נחלקו וכן גמרו. (ידים ג ה)
אותן מלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו אמר להן בואו וראו את השירה, כיון שראו את ישראל פתחו אף הן ואמרו שירה, שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. (סוטה פרק ו)
ר' עקיבא אומר המנענע קולו בשיר השירים בבית המשתאות ועושה אותו כמין זמר אין לו חלק לעולם הבא. (סנהדרין פרק יב)
לך יום אף לך לילה (תהלים ע"ד) לך היום מקלס ולך הלילה מקלס... בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה, עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום, (שופטים ה') ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו', עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה, (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. לך נאה לומר שירה ביום, לך נאה לומר שירה בלילה, למה שאתה הכינות מאור ושמש. (בראשית ו ג)
ר' פנחס בשם ר' אבון אמר ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפילה, אברהם וברק... ר' נחמיה אמר, אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה, ואם לא תלכי עמי לשירה לא אלך עמך למלחמה, ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך, א"ר ראובן לשון יוני היא אפס, אמר לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך, אתמהא, ונעשה טפלה, ותשר דבורה וברק בן אבינועם. (שם מ ה)
ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי וגו'... ורבנן אמרי עשאן שירה, המד"א (שמות ט"ו) זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו. ר' ברכיה ור' חלבו ורבי אמי בשם ר' אלעזר אמרו, אמר משה בלשון שאמר אבא שירה, הרימותי ידי אל ה', בו בלשון אני אומר שירה, שנאמר אלקי אבי וארוממנהו. (שם מג יב)
ר' חלבו בש"ר שמואל בר נחמן אמר לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשה והן אומרים שירה חדשה לפניו והולכין להם... (שם כח א)
ובזכות האמנה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו אז ישיר משה, לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה. וכשם שהם טיהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתוב וייראו העם את ה' ויאמינו ואחר כך אז ישיר, כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל (שמות כב ד)
דבר אחר אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא אדם הראשון ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, הוי פיה פתחה בחכמה. אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה, ואין אז אלא שמחה, שנאמר (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו. (שם כג ד)
א"ר יהודה בן פזי מה ראו ישראל לומר שירה באז, אלא אמרו מתחלה היה הים הזה יבשה ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז, שנאמר (בראשית ד') אז הוחל לקרא בשם ה', ועשאו הקב"ה ים ופרע מהם, שנאמר (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ, ועכשיו ים היה ונעשה לנו יבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, נקלסנו באז שהפך לנו ים ליבשה, הוי אז ישיר משה ובני ישראל, ואין אז אלא לשון בטחון, שנאמר (משלי ג') אז תלך לבטח דרכך. (שם שם ה)
א"ר אלעזר ב"ר יוסי כשיגיעו הגליות לשם יהיו אומרים שירה, לכך נאמר תשורי מראש אמנה, דבר אחר תשורי מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא, שנאמר (תהלים צ"ח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה, בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה, שנאמר (בראשית ט"ו) והאמין בה', היא האמונה שישראל נוחלין בה ועליו הכתוב אומר (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה... א"ר נחמיה לא זכו ישראל לומר שירה על הים אלא בזכות אמנה, שנאמר ויאמן העם, וכתיב ויאמינו בה', א"ר יצחק היו רואין כל אותן נסים שנעשו להם ולא היה להם להאמין, אלא א"ר שמעון בר אבא בשביל האמנה שהאמין אברהם להקב"ה, שנאמר והאמין בה', ממנה זכו ישראל לומר שירה על הים, שנאמר אז ישיר משה, הוי תשורי מראש אמנה. (שם שם ו)
דבר אחר אז ישיר משה, הה"ד (תהלים נ"ט) ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך, ואני אשיר עזך לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה י"ב) הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד, וארנן לבקר חסדך, אותו בקר של יום הדין, שנאמר (שם כ"א) אמר שומר אתא בקר וגם לילה...
דבר אחר ואני אשיר עזך אימתי בשעה שעמדו ישראל על הים ואומרים שירה, שנאמר אז ישיר משה, ומה אמר עזי וזמרת י-ה, וארנן לבקר חסדך, אותו בקר שהשקפת על מחנה מצרים... דבר אחר אותו הבקר שהורדת לנו את המן, שנאמר (שמות ט"ז) ובבקר היתה שכבת הטל. דבר אחר אותו הבקר של מתן תורה, שנאמר (שם י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. כי היית משגב לי בפרעה ובמצרים, ומנוס ביום צר לי בעמלק. (שם שם ז)
דבר אחר אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ח) קדמו שרים אחר נוגנים, א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותה הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הדא הוא דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמ"ד (ישעיה ו') וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה, א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה, הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר, שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה. וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים, דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים. ולמה כך אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה, אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם, אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים... בתוך עלמות תופפות אלו הנשים, שהן קלסו באמצע, כדכתיב ותקח מרים הנביאה וגו'. (שם שם ח)
ר' יהודה אמר מי אמר קילוס להקב"ה, התינוקות, אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור, שהם מכירין להקב"ה... והיו שואלין להם מי היה זקוק לכם, והיו אומרים להם בחור אחד נאה ומשובח היה יורד ועושה לנו כל צרכינו, שנאמר דודי צח ואדום דגול מרבבה, וכיון שבאו ישראל לים היו אותן התינוקות שם והם ראו להקב"ה בים, התחילו אומרים לאבותיהם זהו אותו שהיה עושה לנו כל אותן הדברים כשהיינו במצרים, שנאמר זה א-לי ואנוהו. (שם שם ט)
...מה הגיון סלה, אמרו ישראל מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמרים, שנאמר אז ישיר משה, אז ישירו משה ובני ישראל אינו אומר אלא אז ישיר משה, אריב"ל מכאן שנאמרה הפרשה על פי משה, ואחר כך אמרוה אבותינו על הים. (שם שם י)
דבר אחר שחורה אני ונאוה, במה שאני שחורה בו אני נאוה... בים המרו שנאמר (תהלים ק"ז) וימרו על ים בים סוף, ובים אמרו שירה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת, כי השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות, לומר מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת, כך הן הצרות באות עליהן והיו אומרים שירות בלשון נקבות... אבל לעתיד לבא אין עוד צרות בו, שנאמר (ישעיה ס"ה) כי נשכחו הצרות הראשונות, וכתיב (שם ל"ה) ששון ושמחה ישיגו וגו', באותה שעה אומרים שיר לשון זכר, שנאמר (תהלים צ"ח) שירו לה' שיר חדש. (שם שם יא)
...לכך נאמר את השירה הזאת, נאים אנו לומר שירה לפניך שאין בנו טומאה, והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר את השירה הזאת, ואין זאת אלא מילה, שנאמר (בראשית י"ז) זאת בריתי אשר תשמרו. ויאמרו לאמר, נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים. (שם שם יב)
ולמה לא אמרו שירה על הים כשם שאמרו שירה על הבאר, אלא על המן היו מוציאין דברי תפלות, שנאמר (במדבר י"א) ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמר הקב"ה איני מבקש לא תרעומותיהם ולא קילוסיכם, לפיכך לא נתן להם רשות לומר שירה אלא על הבאר, מפני שהיו מחבבין אותה, שנאמר עלי באר ענו לה. (שם כה ז)
...כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו א"ל כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע, באותה שעה אמר אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת. (ויקרא י ה)
רב הונא בשם ר' אחא אמר כתיב לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אם חסד אתה עושה עמי אשירה בין כך ובין כך לה' אזמרה... (שם כד ב)
אז ישיר ישראל וגו' השירה הזאת נאמרה בסוף מ' שנה והבאר נתנה להם מתחלת מ', ומה ראה ליכתב כאן, הענין הזה נדרש למעלה הימנו, על כן יאמר בספר מלחמות ה', את והב שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף... נכנסו האוכלסין לתוך המערות ואמרו, כשירדו ישראל לתוך הנחל אלו עומדין לפניהם שבתוך הנחל ואלו למעלה מן המערות ונהרוג את כולם... רמז להרים ונכנסו שדיים של הר זה לתוך המערות ומתו כולם... והבאר ירדה לתוך הנחל ומתגברת שם ואבדה כל האוכלוסין כדרך שאבדה אותן הים, לכך הקיש את והב בסופה לנחלי ארנון... ירדה הבאר לאותן המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר... והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה עלי באר ענו לה ואמרו שירה עליהם. (במדבר יט יד)
אז ישיר ישראל, מפני מה לא נזכר משה שם, מפני שנתענש על ידי המים, ואין אדם מקלס לאיספקלטור שלו. ולמה שמו של הקב"ה לא נזכר בה, משל שלטון שעשה סעודה למלך, אמר המלך אוהבי שם, אמרו לו לאו, אמר אף אני איני הולך לשם, אף כך אמר הקב"ה הואיל ומשה אינו נזכר שם אף אני איני נזכר שם... (שם שם טו)
דבר אחר אז יבדיל משה, א"ר איבו כיון שברח משה התחיל אומר שירה, שנאמר (שמות ד') וישב על הבאר, מה ישראל אמרו שירה על הבאר, אף משה אמר שירה על הבאר. (שם ב כ)
ר' יצחק פתח, (תהלים מ') אז אמרתי הנה באתי, שירה הייתי צריך לומר שבאתי ואין אז אלא שירה, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה, מכלל לא יבא הייתי ובאתי. (רות ח ג)
תנינן א"ר עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם אחד מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שנתנה בו שיר השירים, למה שכל הכתובים קדש וזה קדש קדשים, ועל מה נחלקו על קהלת. א"ר יוחנן בר' יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כדברי בן עזאי, כך נחלקו וכך גמרו... כך כל חכמתיה דשלמה לא סלת אלא שיר השירים לישראל, שיר השירים המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים, נאמר שירים למי שעשאנו שיורים לעולם, הדא מה דאמר (עמוס ח') והלילו שירות היכל, שבחות דהיכלא. דבר אחר שיר השירים המשובח שבשירים... נאמר שירים למי שעשאנו שיורים לעולם, הדא מה דכתיב (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו.
ר' יוחנן בשם ר' אחא בשם ר' שמעון בר אבא נאמר שירים ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, נאמר לפניו שירים הרבה, בכל השירים או הוא מקלסן או הן מקלסין אותו, בשירת משה הן מקלסין אותו, ואומר (שמות ט"ו) זה א-לי ואנוהו, ובשירת משה הוא מקלסן (דברים ל"ב) ירכיבהו על במותי ארץ, ברם הכא הן מקלסין אותו והוא מקלסן, הוא מקלסן הנך יפה רעיתי, והן מקלסין אותו הנך יפה דודי אף נעים. ר' שמעון בשם ר' חנין דציפרין אמר שיר כפול. ר' סימון אמר כפול וכופל. ר' לוי אמר כנגד שנות אבות ועשרת הדברות נאמרה, מנין שיר, שיר תק"י, ואי תימר דאית בהון יתיר צא מהן שני רעבון שאין עולין מן המנין. (שיר א יא)
ישקני מנשיקות פיהו, איכן נאמרה, ר' יודא בר' סימון אמר בסיני נאמרה, שנאמר שיר השירים, שיר שאמרו אותו השירים השוררים, שנאמר (תהלים ס"ח) קדמו שרים אחר נוגנים. תני משום ר' נתן, הקב"ה בכבוד גדולתו אמרה, שנאמר שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו. רבן גמליאל אומר מלאכי השרת אמרוהו, שיר השירים, שיר שאמרוהו שרים של מעלה. ר' יוחנן אמר בסיני נאמרה, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו. ר' מאיר אומר באהל מועד נאמרה, ומייתי לה מן הדא קרייא, עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו העולה הנשחטת בצפון... רבנין אמרין בבית העולמים, ומייתין לה רבנן אף אינן מהאי קרא, עורי צפון זו העולה הנשחטת בצפון... על דעתיה דר' חיננא בר פפא דאמר בים נאמרה ישרי עלינו רוח הקדש ונאמר לפניו שירות הרבה, ועל דעתי דר"ג דאמר מלאכי השרת אמרוהו יתן לנו מנשיקות שנשק לבניו, על דעתיה דר' מאיר דאמר באהל מועד נאמרה יוריד לנו האש ויקבל קרבנותיו, על דעתיה דר' יוחנן דאמר בסיני נאמרה יוציא לנו נשיקות מתוך פיהו. (שם שם יב)
לריח שמניך טובים, ר' ינאי בריה דר' שמעון כל השירות שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו. (שם שם כ)
ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן אמר נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאת, כך ירשו ישראל ארץ ז' עממים שהיא עישור ע' אומות, ועל ידי שירשו ישראל כנקבה אמרו שירה בלשון נקבה, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו, הדא דכתיב (יחזקאל מ') מפאת קדמה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד אשר אחד וכלהון כך, והן אומרין בלשון זכר, שנאמר (תהלים צ"ו) שירו לה' שיר חדש, שירה חדשה אין כתיב אלא שיר חדש... ר' ברכיה וריב"ל למה נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו טוענת ופורקת טוענת ופורקת, וחוזרת ופורקת ושוב אינה טוענת, כך ישראל משתעבדין ונגאלין, משתעבדין ונגאלין, וחוזרין ונגאלין ושוב אין משתעבדין לעולם. בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעולם הבא על ידי שצרתן אין צרת יולדת הן אומרים שירה בלשון זכר, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו) ביום ההוא יושר השיר הזה. (שם שם לז)
...א"ל ר' יהודה דייך מאיר, אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחו של ישראל... (שיר ב יג)
ר' אלעזר פתר קריה בישראל בשעה שעמדו על הים... השמיעיני את קולך זו השירה, שנאמר אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר... (שם ב לא)
הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר יותר מאחיו ולא רצה ללמד, אמרו עליו על הוגרס בן לוי בשעה שפותח פיו בשיר היה נועץ אגודלו בתוך פיו ואגודלו אחד בקרקע ומכניס אצבעות בין הנימים, ומגביה קולו בנעימה והיה מוציא כל מיני זמר עד שהיו כל אחיו הלוים נסקרין בבת ראש לאחוריהם. (שם ג ט)
כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו את השירה, אז ישיר משה... על דעת ר' יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן, אלא על ידי שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו... משלו משל למה הדבר דומה לחבורה של אנשים שמבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם המלך כלכם נעימים כלכם חסידים כלכם משובחין לומר הימנון לפניי, אלא איש פלוני יאמר על ידי כלכם למה שקולו ערב. כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהילים, אמר להם הקב"ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כולכם למה שקולו ערב, הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"ג) ונעים זמירות ישראל. (שם ד ג)
ר' ברכיה בשם ר' אליעזר אמר ראויין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, ראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב, דכתיב (דה"ב ל"ב) ולא כגמול עליו השיב יחזקיה, למה כי גבה לבו, את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו, אלא גאה לבו מלומר שירה. אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו, אמר לון (ישעיה י"ב) זמרו ה', אמרון ליה למה, (שם) כי גאות עשה, אמרון ליה כבר מודעת זאת בכל הארץ. א"ר אבא ב"כ אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה... ריב"ל אמר אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג, והוא לא עשה כן, אלא אמר (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו וגו', מה כתיב בתריה ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. (שם שם יט)
א"ר לוי אף הקורא מקרא בעינונו ובניגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון... (שם שם כג)
אמר ר"ל בג' מקומות בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה ולא הניחן, ואלו הן בדור המבול ובים ובחורבן בית המקדש, בדור המבול מה כתיב (בראשית ו') ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם. בים כתיב (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה, ובחורבן בית המקדש כתיב (ישעיה כ"ב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמו, אל תאספו אין כתיב כאן אלא אל תאיצו, אמר הקב"ה למלאכי השרת ניחומין אלו שאתם אומרים לפני ניאצין הן לי... (איכה פתיחתא כד)
...תאמר משהם מתים בעולם הזה שוב אינם חיים לעולם הבא, תלמוד לומר אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, למקום שהמתים מתכנסין לעולם הבא שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח, מאי טעמא (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו... (קהלת א יט)
מה שהיה הוא שיהיה, רבנן אמרי לעתיד לבא הדורות מתכנסין לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם מי יאמר לפניך שירה תחלה, ואומר להם לשעבר לא אמר שירה לפני אלא דורו של משה, ועכשיו לא יאמר שירה לפני אלא הוא, מאי טעמא, שנאמר (ישעיה מ"ב) שירו לה' שיר חדש תהלתו בקצה הארץ יורדי הים ומלואו וגו'. (שם שם כח)
ומשה כשברך את השבטים פתח ממקום שפסק יעקב, שנאמר וזאת הברכה, וחתם באשריך ישראל, ואף דוד כשהתחיל בשירה פתח במקום שפסק משה, באשרי האיש, הוי מזקנים אתבונן. (ויחי טז)
כנגדן אמרו ליה ישראל עשר שירות, הראשונה במצרים, שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, השניה על הים, שנאמר אז ישיר משה, השלישית על הבאר, (במדבר כ"א) אז ישיר ישראל את השירה, הרביעית אמר משה, (דברים ל"א) ויהי ככלות משה לכתוב וגו', החמישית (יהושע י') אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי, השישית, (שופטים ה') ותשר דבורה וברק בן אבינועם. השביעית (ש"ב כ"ה) וידבר דוד לה' את דברי השירה, השמינית (תהלים ל') מזמור שיר חנוכת הבית לדוד... וכן כתיב ביהושפט (דה"ב כ') ויעץ אל העם ויעמד משוררים לה' ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, מה נשתנה הודייה זו מכל ההודיות שבתורה שנאמר בכלן כי טוב, וכאן לא נאמר בה כי טוב, כביכול לא היתה שמחה לפניו במרום על אובדן של רשעים... שירה התשיעית של שלמה שיר השירים, העשירית לעתיד מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. (בשלח י)
לה' אמרוה ולא לבשר ודם... מהו לאמר, רבי אלעזר בן תדיי' אומר משה פתח תחלה וישראל גומרים כי גאה גאה, משה אמר עזי וזמרת י-ה, וישראל אומרים ויהי לי לישועה... מהו אשירה לה', נאה שירה לה' נאה גבורה לה'... מלך בשר ודם מקלסין אותו שהוא גבור והוא חלש, חכם עשיר רחמני נאה ומחניפין לו, אבל הקב"ה הא-ל הגדול הגבור והנורא... (שם יא)
וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב לריח שמניך טובים (שיר א'), אמר ר' ינאי ברשב"י הראשונים ריח שירים אמרו לפניך, אבל אנו כשבאנו לים לא הנחנו לשון של שבח שלא קלסנו לך, לכך נאמר לריח שמניך טובים. (יתרו ג)
...ולא עוד אלא שאותן הארזים היו אומרים שירה לפני הקב"ה, היאך שירה אומרים, שנאמר (תהלים צ"ב) אז ירננו עצי היער מלפני ה', ואין אז אלא שירה, שנאמר אז ישיר משה, ואימתי, כשנעשה מהן המשכן... (תרומה ט)
ואתה תצוה, זה שאמר הכתוב הנך יפה רעיתי הנך יפה (שיר א') א"ר עקיבא לא היה כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. א"ר אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה, למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא ממנו כך וכך סולת, כך וכך סובין, כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת יפה מנופה ומעולה, כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים, ראה מה הקב"ה מקלס לישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשי אבותיך... (תצוה ה, וראה שם עוד)
...א"ל הקב"ה יושב ומזווגן בעל כרחן וקושר קולר בצואר זה ומביאו מסוף העולם ומזווג לזו בסוף העולם, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מה הוא בכושרות, דלא בעי בכי, ודבעי אמר שירה, הוי בכושרות... (תשא ה)
...א"ל השמש וכי אתה גוזר עלי שאדום, א"ל הן, א"ל וכיון שאני שותק מי יאמר קלוסו של הקב"ה, א"ל דום אתה ואני אומר שירה בעבורך, שנאמר (יהושע י') אז ידבר יהושע לה', ואין אז אלא שירה שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה. (אחרי ט)
קדושים תהיו, א"ר פנחס בר חמא א"ר ראובן מאי דכתיב (יחזקאל ג') ואשמע אחרי קול רעש גדול, מהו אחרי, אמר יחזקאל משקלסתיו אני וחבירי שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו... ומהו בעמדם תרפינה כנפיהם, משישראל מקלסין מלאכי השרת מרפין כנפיהם עומדים מלומר שירה, שבכנפיהם אומרים שירה, וכן הוא אומר (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים. (קדושים ו)
אז ישיר ישראל את השירה הזאת, נאמרה בסוף ארבעים שנה, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים שנה, מה ראה לכתוב כאן... שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף, ומה הם נסים נחלי ארנון... נתכנסו כל האומות לשם אוכלוסין שאין להם סוף, ישבו מקצתן בתוך הנחל וההר מלמעלן עשוי מערות מערות, וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כמין שדים, שנאמר ואשד הנחלים, נכנסו האוכלוסין לתוך המערות ואמרו כשירדו ישראל לתוך הנחל אלו עומדין לפניהם בתוך הנחל ואנו למעלה מן המערות ונהרוג את כלן... כך נכנסו הסלעים לתוך המערות ורצצו כל אותן גבורין, והבאר ירדה לתוך הנחל ונתגברה שם ואבדה כל האוכלסין כשם שאבד אותם הים... (חקת כ, וראה שם עוד)
אמרו חז"ל קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו כך היו ראויין לומר שירה על מפלת סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר (תהלים קל"ו) למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, ויהרוג מלכים אדירים וגו' לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו וגו'. (דברים ד)
אמרה רבקה ליעקב, בני, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרים שירה, הלילה הזה עתידים בניך להגאל, הלילה הזה עתידין לומר שירה... (פרק לב)
דבר אחר א' א'פתח ל'שון פ'ה, ופה לשון אפתח, אמר הקב"ה אפתח לשון פה של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי, ומנין שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה, שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ"ו), הוד והדר לפניו בשמים, ועוז ותפארת במקדשו בארץ... ומנין שברא הקב"ה את השמים לענין שירה, שנאמר (שם י"ט) השמים מספרים כבוד א-ל. ומנין שמיום שברא הקב"ה את הארץ אומרת לפניו שירה, שנאמר (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, ואין צדיק אלא הקב"ה, שנאמר (תהלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו. ומנין שאף ימים ונהרות אומרים שירה, שנאמר (תהלים צ"ג) מקולות מים רבים. ומנין שאף הרים וגבעות אומרים שירה, שנאמר (שם קמ"ח) ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים וגו' יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו. ומנין שכל סדרי בראשית אומרים שירה, שנאמר (שם קי"ג) ממזרח שמש עד מבואו וגו', ומנין שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה, שנאמר (שם צ"ב) טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, טוב להודות לה' בארץ מתוך בני אדם, ולזמר לשמך עליון בשמי מרום בתוך מלאכי השרת.
דבר אחר אפתח לשון פה ופה לשון אפתח שאין נאה במאתים ושמונה אברים שבאדם לומר לפניו שירה אלא בפה ולשון, שנאמר (תהלים ע"א) פי יספר צדקתך וגו', שלא נמשלו פה ולשון אלא בים וגליו, כשם שהים מרחיב ופותח, כך הפה מרחיב ופותח... (אלף)
לא כן הרשעים, זה שאמר הכתוב (שיר ב') אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות, חבצלת, שעשיתי לך צל על ידי בצלאל, השרון, שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון החביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה, שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג... דבר אחר אני חבצלת השרון, חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה, שנאמר (תהלים צ"ח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה... (מזמור א)
...אמר לפניו, רבונו של עולם לא אמרו לך ישראל שירה על שהעליתם מן הים, ואף אני אף על פי שהיה שאול רודפני לא זזה שירתי מפי, ולמה אני קורא אותך, שהוא מתחלף עלי בכל שעה ורודפני. (מזמור ז)
למנצח על הגיתית, זה שאמר הכתוב (יואל ג') שלחו מגל כי בשל קציר, למי אומר שלחו מגל... ורב אמר לישראל, אין מזמרין לא על הקציר ולא על המסיק אלא על הגת, שאמר על הגתית. (מזמור ח)
אשר דבר לה' וגו', מהו השירה הזאת, אמר ר' יודן זה שאמר הכתוב (תהלים ע"א) כמופת הייתי לרבים, אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה, ועד שנפל בידי בעל אצבעות, כך ישראל אין אומרים שירה עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם ארבעה ובעל אצבעות... ונפלו לפניו ארבעה (ש"ב כ"א) את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת, סמיך ליה (שם כ"ב) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת, כך כשיבא משיח במהרה בימינו אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח, שנאמר (תהלים פ"ט) אשר חרפו עקבות משיחך, ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות זו עכו"ם הרשעה... ועד שיפלו לפניו ארבע מלכיות... באותה שעה אומר שירה, שנאמר (תהלים צ"ח) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה.
דבר אחר את דברי השירה הזאת, אמר רבי סימון לא כל מי שהוא אומר שירה אומר, אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה, וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם, שנאמר (שמות ט"ו) ויסע משה את ישראל מים סוף, שהסיעם מהחטאים שלהם מים סוף, שנאמר (תהלים ק"ו) וימרו על ים בים סוף. וכן את מוצא בימי דבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה, שנאמר (שופטים ה') ותשר דבורה, ומנין שנמחל להם, דסמיך בתר שירתא (שם ז') ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה'... תחלת עשייה, והיכן הן מה שעשו לשעבר, אלא מחל להן הקב"ה בשעה שאמרו שירה. וכן את מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה, ומנין שנמחל לו עונותיו, דכתיב בתר הדא שירתא (ש"ב כ"ג) ואלה דברי דוד האחרונים, ואלו הן הראשונים, אלא מלמד שמחל לו הקב"ה לשעבר. (מזמור יח)
...רבנן אמרי כלפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים שאול ודואג ואחיתופל שבע בן בכרי ושמעי בן גרא שובך וגלית ושלשת אחיו, שנאמר (ש"ב כ"א) את ארבעת אלה יולדו להרפה... וכנגדן אמר דוד עשרה מיני קלוסין, ואלו הן, חזקי וסלעי ומצודתי ומפלטי אלקי צורי אחסה בו, מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי. רבי יהודה אומר לפי שקלסו בעשרה קלוסין לפיכך קלסו בסוף הספר בעשרה הלולין... (שם)
אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה, כשם שהיו ישראל אומרים שירה והמים עולין להן, כך עתיד להיות, שנאמר (תהלים פ"ז) ושרים כחוללים כל מעיני בך. (מזמור מח)
א"ר חייא בשם רבי מעלי בכורים כך היו מזמרים, (תהלים ק"נ) כל הנשמה תהלל י-ה, מהו תהלל י-ה, כל שעה שהיא עולה ויורדת בגוף אנו חייבים לומר הללויה. (מזמור סב)
וכן אסף אמר הואיל והמזמורות תורה האזינה עמי תורתי, ולא המזמורות בלבד אלא אף החידות והמשלות שהן מושלין תורה הן... (מזמור עח)
...מכאן שהכסף והזהב לפני מלך המשיח הוא כעפר, שנאמר (תהלים קמ"ז) השם גבולך שלום. אמרו לו בני קרח אימתי תעביד כדין אני אומר לך שירין וזמירין, הוי לבני קרח שיר מזמור יסודתו בהררי קודש. (מזמור פז)
זכור את יום השבת, והן מכבדין אותו במאכל ומשתה ובכסות נקיה, שנאמר (ישעיה נ"ח) וקראת לשבת עונג, ולא עוד אלא כשהוא נכנס אנו מקבלין אותו בשירין ובזימרין, שנאמר מזמור שיר ליום השבת. (מזמור צב)
מהו מתנשא לכל לראש, את מוצא הכל מקלסין להקב"ה, שנאמר (תהלים קי"ג) מהולל שם ה', ואין קילוס גדול להקב"ה אלא קילוסין של ישראל, שנאמר (ישעיה מ"ג) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו... כשמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם, מה כתיב אחריו ברכו ה' כל צבאיו אלו המלאכים... (מזמור קד, וראה עוד אלקים-תהלה)
כלם אליך ישברון, שעיניהם תלויות לתחית המתים, תשלח רוחך יבראון, באותה השעה יאמרו לשם שירה, יהי כבוד ה' לעולם, ותדע לך שאינו מדבר אלא בתחיית המתים, שבתחיית המתים כתיב (ישעיה מ"ב) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו, ישימו לה' כבוד... באותה השעה הן אומרים שירה, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ו) שירו לה' שיר חדש. (שם)
ישראל מרוממים להקב"ה, שנאמר רמה ידך וגו', כשם שרוממהו על הים, שנאמר (שמות ט"ו) שירו לה' כי גאה גאה וגו', (תהלים צ"ט) רוממו ה' אלקינו, לכך נאמר ארומימך אלקי המלך, לא כעכשיו אם עשה להם נסים אומרים שירה ואם לאו אין אומרים שירה, אלא לעתיד לבוא אינם בטלים אלא הם אומרים השירה והברכה תמיד, שנאמר ואברכה שמך לעולם ועד. (מזמור קמה)
...אותה שעה הכל מרננין הכל מקלסין הכל משבחין שראו אותו שמלך... כך כשימלוך הקב"ה אותו שעה זמרו לו, לכך נאמר כי טוב זמרה אלקינו... בונה ירושלים וגו' כשם שהקב"ה מלך בהלל ובזמירות, כך ירושלים אינה נבנית אלא בהלל ובזמירות, וכן אתה מוצא בבנין האחרון שבנה חירם (?), שנאמר (עזרא ג') ויסדו הבונים את היכל ויענו בהלל ובהודות וגו'... (מזמור קמז)
הללויה שירו לה' שיר חדש, אמר הקב"ה כשם שעשיתי אני כל החדשות אף אתם תאמרו שיר חדש לי, שנאמר שירו לה' שיר חדש... אמר הקב"ה אף על פי שהכל מקלסין אותי איני מבקש קילוס אלא מישראל, לכך נאמר כי רוצה ה' בעמו, למה אמר הקב"ה ערב עלי קילוס של ישראל שמקלסין אותי, שנאמר (שיר ב') השמיעיני את קולך... כשהן מציעין להם בגן עדן משכבות יפים, וכיון שהן רואין אותו הן מרננין למה על מה שהתקין להם, לכך נאמר ירננו על משכבותם, מרננין ומקלסין ומרוממין אותו שנאמר רוממות א-ל בגרונם, א"ל הקב"ה אף על פי שקלסתם אותי בנבלים ובכנורות אינו ערב לפני אלא בגרונם. (מזמור קמט)
וישרנה הפרות, שרן ואזלן, מהלכן ביופי היו הופכות פניהם כלפי שיטה ואומרות שירה, אי זו שירה אמרו, ר"מ אמר שירת הים אמרו, הדא הוא דכתיב במסילה אחת הלכו הלוך וגעה, וכתיב (שמות ט"ו) אשירה לה' כי גאה גאה, ר' יוחנן אמר (תהלים צ"ח) שירו לה' שיר חדש, ר"ש בן לקיש אמר (שם ק"ה) הודו לה' קראו בשמו, רבי אלעזר אמר (שם צ"ט) ה' מלך ירגזו עמים, ורבנין אמרין (שם צ"ו) ה' מלך תגל הארץ. (פרשה יב)
אשר העתיקו למה נאמר, שאני אומר במשלי ושיר השירים וקהלת גנוזין היו עד שהן בכתובים... בשיר השירים (שיר ג') צרור המור דודי לי בין שדי ילין, אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי... (פרשה כה)
דבר אחר מה תלמוד לומר בן אדם וגו', כך אמר הקב"ה ליחזקאל, אם אתה מוכיחן תוכיחן, ואם אין אתה מוכיחן אני מוכיחן בתוכחה, אבל אי אתה דומה להן אלא כשיר הזה, מה שיר הזה עתים בני אדם שמחים בו עתים משמחין את בעליו, שנאמר (יחזקאל ל"ג) והנך להם כשיר עגבים... (פרק ה)
אמר ר' יוסי בר' אבין שירת הלוים לא יפחתו מששה קריות, וסימנך הזי"ו ל"ך, ואלו הן האזינו, זכור, ירכיבהו, וישמן, לו, כי ידין ה' עמו. ויש לה פסוק שיטה מלאה מלמעלן ושיטה מלאה מלמטה כנגד, כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה. וסימן תחלת השטים, האזינו, יערוף, כשעירים, כי...
ר' זעירא ר' ירמיה בשם רב אמר שירת הים ושירת דבורה נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח. שירת הים שלשים שיטין, אז, לאמר, ורכבו... סימן שירת דבורה ששים וחמשה שיטין, ותשר, לאמר, ברכו... (פרק יב)
כל העוסק בפרק שירה בעולם הזה זוכה ללמוד ותלמודו מתקיים בידו, וניצול מיצר הרע ומחבוט הקבר ומדינה של גיהנם, וזוכה לימות המשיח ולחיי העולם הבא.
שמים אומרים, השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. ארץ אומרת, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. ואומר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. גן עדן אומר, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. גיהנם אומר כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב. מדבר אומר, ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח בחבצלת. שדות אומרים, ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. מים אומר, לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשיאים מקצה הארץ. ימים אומרים, מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'. נהרות אומרים נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו. מעינות אומרים, ושרים כחוללים כל מעיני בך.
יום אומר, יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. לילה אומרת, להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. שמש אומר, שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך. ירח אומרת, עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. כוכבים אומרים, אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים. עבים אומרים ישת חושך סתרו סביבותיו סכתו חשכת מים עבי שחקים. ענני כבוד אומרים אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו. רוח אומר, אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ. ברקים אומרים, ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו. טל אומר, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון. גשמים אומרים, גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה.
אילנות שבשדה אומרים, אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ. גפן אומרת, כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל. תאנה אומרת, נוצר תאנה יאכל פריה. רימון אומר, כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך, תמר אומר, צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה. תפוח אומר, כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. שבולת חטים אומרת, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. שבולת שעורים אומרת, תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. שאר השבלים אומרים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו. ירקות שבשדה אומרים, תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. דשאים אומרים, יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.
תרנגול אומר, בשעה שבא הקב"ה אצל הצדיקים בגן עדן זולפין כל אילני גן עדן בשמים ומרננים ומשבחים ואז גם הוא מתעורר ומשבח. בקול ראשון אומר, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. בקול שני אומר, שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. בקול שלישי אומר עמדו צדיקים ועסקו בתורה, כדי שיהיה שכרכם כפול לעולם הבא. בקול רביעי אומר לישועתך קיויתי ה', בקול חמישי אומר עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. בקול שישי אומר אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם. בקול שביעי אומר עת לעשות לה' הפרו תורתך. תרנגולת אומרת נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. יונה אומר כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום ה' עשקה לי ערבני... נשר אומר ואתה ה' אלקים צב-אות אלקי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. עגור אומר, הודו לה' בכנור ובנבל עשור זמרו לו. צפור אומר, גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צב-אות מלכי ואלקי. סנונית אומרת, למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך. טסית אומרת, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. ציה אומרת, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. רציפי אומר, נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם. חסידה אומרת, דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. עורב אומר, כי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל א-ל ישועו. זרזיר אומר, ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. אווז שבבית אומרת הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו. אווז הבר המשוטטת במדבר כשרואה את ישראל עוסקין בתורה אומרת, קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו. ועל מציאות מזונותיה במדבר אומרת, ארור הגבר אשר יבטח באדם, ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. פרוגיות אומרים בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים. רחמה אומרת אשרקה להם ואקבצם כי פדיתם ורבו כמו רבו. צפורת כרמים אומרת, אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. חסיל אומר ה' אלקי אתה ארומימך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. שממית אומרת הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה. זבוב אומר, בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה, יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם... תנינים אומרים הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות. לויתן אומר, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. דגים אומרים, קול ה' על המים א-ל הכבוד הרעים ה' על מים רבים. צפרדע אומרת, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
בהמה דקה טהורה אומרת, מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא. בהמה גסה טהורה אומרת הרנינו לאלקים עוזנו הריעו לאלקי יעקב. בהמה דקה טמאה אומרת הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם. בהמה גסה טמאה אומרת, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, גמל אומר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו. סוס אומר, הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה כי עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו. פרד אומר, יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. חמור אומר, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. שור אומר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. חיות השדה אומרים, ברוך הטוב והמטיב. צבי אומר, ואני אשיר עזך וארנן לבוקר חסדך, כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי. פיל אומר, מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. אריה אומר, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. דוב אומר ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו, ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו. זאב אומר על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו. שועל אומר, הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם ופעלו לא יתן לו. זרזיר אומר, רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה. חתול אומר, ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם.
שרצים אומרים ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. אלים שבשרצים אומרים אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך. נחש אומר, סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. עקרב אומר, טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. שבלול אומר, כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש. נמלה אומרת, לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם. עכבר אומר, ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי. חולדה אומרת כל הנשמה תהלל י-ה הללויה. כלבים אומרים, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו.
ותקח מרים הנביאה, בשירת מצרים הקדימו אנשים לנשים, ובשירת דבורה קדמו נשים לאנשים, לפי שכאן תשועה על ידי אנשים, שנאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה, ולשם תשועה על ידי נשים, דבורה ויעל אשת חבר הקיני. (שמות טו כ)
...אמר הקב"ה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות ואצילן מהן, אותה שעה יאמרו לי שירה, שנאמר וענתה השירה הזאת וגו', וכן את מוצא במצרים היו משועבדין, וכיון שהצילן היו יושבים ואוכלין ומיד אמרו שירה, שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם וגו'... וכן בים כשהיו בצרה גדולה וכיון שעשה להן והצילם מיד אמרו שירה... באו למדבר והיו צמאים שנאמר (תהלים ק"ז) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' וגו', כיון שראו בא באר המים מיד אמרו שירה, שנאמר (במדבר כ"א) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר וגו'... וכן דבורה וברק כשציערן סיסרא... וכיון שהצילן הקב"ה הימנו מיד (שופטים ה') ותשר דבורה וגו'. וכן כשבא סנחריב אמר חזקיה (ישעיה ל"ח) ונגינותי ננגן וגו'. וכן דוד נתכנסו עליו צרות, שנאמר (תהלים מ"ב) כי אפפו עלי רעות עד אין מספר, וכשהצילו הקב"ה מכולן מיד אמר שירה... (אגדת בראשית פרק נט)
רבי ישעיה תלמידו של ר' חנינא בן דוסא היה מתענה שמונים וחמש תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש יזכו לומר שירה זו, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו... כלבים כתיב בהן ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפלין ומזוזות... (שמות פרק יא, קפז)
אמר רבי עקיבא בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקב"ה חלוק של תפארת שהיו חקוקין עליו כל אז שבתורה... וכיון שחטאו חזר וקרעו, שנאמר בצע אמרתו, ועתיד הקב"ה להחזירו, שנאמר אז ימלא שחוק פינו.
דבר אחר אז ישיר בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה ולא הניחן, שנאמר ולא קרב זה אל זה, ואומר וקרא זה אל זה, למי היו דומין, למלך שנשבה לו בנו, לבש נקמה באויביו והלך והביא אותו, ובאו הרביות לומר לו הימנון, אמר להם לשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי, כך ישראל היו נתונין בצרה בים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, נזף בהם, אמר להם הקב"ה בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי. כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר רבי אבין הלוי משל למה הדבר דומה למלך שירד למלחמה ונצח, ובאו בנו ועבדיו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך... אמר להם שוטים שבעולם עבדי קודם לבני, יכנס בני תחלה. כך כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה למלאכי השרת, הניחו ישראל תחלה, שנאמר אז ישיר משה, נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים מי יקלס תחלה, אמר רבי חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים, קדמו שרים אלו ישראל, ואחר כך נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות אלו הנשים. אמר רבי לוי השמים לא אקבל את הדבר הזה, אלא הנשים קלסו תחלה, דכתיב בתוך עלמות תופפות, העלמות בתוך, התחילו מלאכי השרת להתרעם, אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים, אמר להם הקב"ה חייכם כן, מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי, מהו אחרי, אחרי שקיסלתי אני וחברים שלי אחר כך אמרו מלאכי השרת ברוך כבוד ה' ממקומו... (שמות פרק טו, רמא)
ותקח מרים הנביאה את התוף בידה, וכי מנין היה להם לישראל תופים ומחולות במדבר, אלא שהצדיקים מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות עם יציאת מצרים והתקינו להם תופים ומחולות. ותען להם מרים, מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר שירו לה' כי גאה גאה. (שם רנג)
א"ר אבין הלוי בשעה שעמדו ישראל לומר שירת הים לא הניחן משה שיאמרו לעצמן, אלא כשם שרבו של אדם אומר עמו פרשתו כשהוא נער, כך אמר משה עמהם, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, כנער העונה אחר רבו, לאחר ארבעים שנה עמדו על פרקן התחילו אומרים שירת הבאר לעצמן, שנאמר אז ישיר ישראל, אמרו רבונו של עולם עליך להיות עושה לנו נסים ועלינו לומר שירה, שנאמר ה' להושיעני ונגינותי ננגן. (במדבר פרק כא תשסד)
...עמד יהושפט ואמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא הריני אומר שירה ואתה עושה, אמר ליה הקב"ה אני עושה כן, שנאמר ובעת החלו ברנה נתן ה' מארבים. עמד חזקיה ואמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא הריני ישן במטתי ואתה עושה... (שמואל ב פרק כב, קסג)
...כשעלה סנחריב עליו הפילו האלקים לפניו, הוה ליה למימר שירה על מפלתו ולא אמר, ומה היה לו, הפילו האלקים במטה וחלה כדי שיאמר שירה, שנאמר מכתב לחזקיהו. (מלכים ב פרק כ, רמג)
א"ר יודן אמרו ישראל חייבין אנו ליתן לו משירי הודאיות שנתן לנו התורה, שנאמר ומשירי אהודנו. (תהלים כח, תשח)
ויקם על סלע רגלי, שנתן לי בזת מלכים ובזת הים, ויתן בפי שיר חדש, אז ישיר משה. (תהלים מ, תשלו)
אמרו על דוד המלך בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו, אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי, נזדמנה לו צפרדע אחת אמרו לו אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירה יותר ממך, ועל כל שירה ושירה שאני אומרת אני ממשלת עליה שלשת אלפים משל, שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. (שם קנ, תתפט)
למה התחיל משה רבינו ע"ה את השירה באז, אמר משה רבינו ע"ה אני סרחתי באז, דכתיב ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך (שמות ה'), ועוד אני אתקן באז, ופתח השירה באז. דבר אחר שמן היבשה עשה ים באז, דכתיב אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד'), ועליהם אמר הכתוב הקורא למי הים וישפכם וגו', לך אני משבחו באז בים. דבר אחר אז מניין שמנה, ללמדך שלא נגאלו ישראל אלא בזכות המילה שניתנה לשמונה ימים... (שמות טו א)
ברא הקב"ה העולם לומר לפניו שירה, וזהו בראשית - אותיות שי"ר תא"ב. (בראשית)
ואומר כי שירת האזינו סדורה כפי מצבי בני ישראל, תחלתה מראשית בחירת ה' אותנו אמרה זכור ימות עולם בינו שנות דר ודר, בהנחל עליון גוים וגו', ושניה בטובו עלינו אמרה ימצאהו בארץ מדבר, ושלישית במריינו וחטאינו אמרה וישמן ישרון ויבעט, ורביעית בענשינו אמרה וירא ה' וינאץ וכל שאחריו, וחמישית בעונש אויבינו אמרה כי מגפן סדום גפנם, וששית בגאולתינו וישועתינו מן ראו עתה כי אני אני הוא... (מאמר ז א)
אז ישיר ישראל - בכן שבח ישראל ית שבח שירתא הדא בזמן דאתכסית והדרת בירא דאיתיהיבת להום בזכותא דמרים סוקי בירא סוקי בירא הוון מזמרין לה והיא סלקא. (במדבר כא יז)
ואין עמו - ...ורבותינו דרשוהו על העתיד, וכן תרגם אונקלוס, ואני אומר דברי תוכחה הם להעיד השמים והארץ ותהא השירה להם לעד שסופן לבגוד ולא יזכרו הראשונות שעשה להם ולא הנולדים שהוא עתיד לעשות להם, לפיכך צריך לישב הדבר לכאן ולכאן, וכל הענין מוסב על זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, כן עשה להם וכן עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור. (דברים לב יב)
הפורטים - למנחם לשון פרט כרמך, שהמשורר על כלי מחתך הדבור בפרוטרוט לפי נעימות הקול להגביה ולהנמיך, כדוד - ששירו לשמים ואלו להתענג. (עמוס ו ה)
ואומר אני שראה שלמה ברוח הקדש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, ויזכרו חסדי ה' ומעלם בו, והטובות שהבטיח להם באחרית הימים, ויסד זה הספר כאשה המזכרת אהבת נעוריה ושהיא עוד אשתו. (שיר הקדמה)
הפורטים - יודעים לעשות שירים חתוכים בניגונים בלי חרוז. (עמוס ו ה)
הספר כולו מחמדים ובו סוד סתום החל מימי אברהם עד ימות המשיח... וחלילה להיות שיר השירים דברי חשק, ולכן נכתב בסוד ספרי הקודש, ואין מחלוקת שיטמא הידים. אנשי המחקר ביארו הספר הבל על התחברות הנשמה והגוף וכדומה, והאמת כקדמונינו, שהוא על כנסת ישראל... (שיר הקדמה)
אמר אויב - ...וראיתי במדרש חזית כך תני רבי ישמעאל אמר אויב ארדוף אשיג היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה לא נכתב אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה... (שמות טו ט)
וטעם השירה הזאת, ההיא אשר אגיד לך עתה, ויקראוה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה וכן נכתבה כשירה כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה. (דברים לא יט)
והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן תגיד בביאור כל המוצאות אותנו, הזכירה תחלה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר ואשר הנחילנו אוצרות הגוים הגדולים והעצומים ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה לעבוד העכו"ם, והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה, וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן, ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם, והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה, כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו ע"ז כהם, רק שלא יעשו כמעשיהם... וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בבנין בית שני לא הרנינו גוים עמו... והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין. וכך הזכירו בספרי, גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש לשעבר ויש בה לעתיד לבא... (שם לב מ)
פירש גאון ז"ל הא דאמרינן זמרא דפומא אסור, הני מילי כגון נגינות של אהבת אדם לחברו ולשבח יפה ביפיו, כגון מה שישמעאלים קורין אשע"ר, אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית משתאות בקול נגינות, ולא מצינו מי שמיחה בזאת. (תורת האדם לפני שער הגמול)
הקדמה ראשונה, להודיעך כי הספר חברו שלמה לעת זקנותו ברוח הקודש, וקרא שמו של הקב"ה שלמה כשמו כן הוא... והיה השם משתמש לשני פנים גלוי ונסתר, וצפה בו כל מה שעתיד להיות מבנין המקדשים והגליות, וסתם הגלות בתוך זכרון כי לא להזכיר בלשון שיר, וחתם בראש דבריו זמירות ונפלאות וצדק נוראות, והזכיר בנין כסאו של הקב"ה ומראהו ומעשהו וקומתו ותבניתו וכמה מעלות שיש בו, והזכיר כל המאורעות שאירע לישראל מיציאת מצרים אשר מאותו זמן ולהלן נקראו עם ה' ונתייחד גם כן שמו של הקב"ה באומה עד האלף השביעי, וסתם גם כן וחתם בסוף זכרון קץ הגלות... עיקר צריך אדם לפרש אותו השיר ולהעמיד על מכונותיה, ויש בו דברים הבאים לקשר המשל וליחסו... ודע כי כן יש בספר הזה משלים שלא יתכן לפרש פרטן בשום ענין, כמו "הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", אלו והדומה להם אין עלינו לדקדק בהם רק לפרש כי הוא לשון ומשל לגודל ימי הנחה הבאים, הסתיו לימי הגלות היוצאים...
(שיר הקדמה, וראה שם עוד)
...אבל חכמת המוסיקה חשובה באומה, שהיא מכבדת הנגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם, והם בני לוי, מתעסקים בנגונים בבית הנכבד בעתים הנכבדות, ולא הוצרכו להתעסק בצרכי הפרנסה במה שהיו לוקחים מהמעשרות, ולא היה להם עסק זולתי המוסיקא. והמלאכה נכבדת אצל בני אדם, כאשר היא בעצמה אינה גרועה ולא פחותה, והעם מחשיבות השרש וזכות הטבע כאשר הם, ומראשיהם במלאכה, דוד ושמואל, ומה תחשוב במוסיקה, ההיו יודעים אותה אם לא?
אמר הכוזרי, שמה בלי ספק נגמרה ושמה היתה מעוררת הנפשות, כאשר יאמר עליה, שהיא מעתקת את הנפש אל הפכה, ולא יתכן שתהיה היום בערך ממה שהיתה מפני ששבה פחותה בהתעסקות בה השפחות והמכוערים מבני אדם, אך ירדה עם חשיבותה כאשר ירדתם אתם עם חשיבותכם. (מאמר ב סד)
אמר החבר, כבר התבאר לי, כי הנגונים אינם צריכים אל משקל הדבור, ושבריק והמלא יכולים לנגן "הודו לה' כי טוב" בנגון "לעושה נפלאות גדולות". זה בנגונים בעלי המעשים, אבל בשירים הנקראים אנשאדי"א והם החרוזים האמורים אשר בהם הוא נאה החבור, לא הרגישו עליהם, בעבור המעלה שהיא מועילה ומעולה יותר...
אמר הכוזרי, באמת נדחתה מעלה שמעית (המשקל הנעים לאוזן) בעבור מעלה ענינית, כי החבור מהנה הנשמע, והמסורת הזאת (הטעמים) הענינים. אבל אני רואה אתכם קהל היהודים שאתם טורחים להגיע אל מעלת הסדור (השיר במשקל) ולחקות זולתכם מהאומות, ותכניסו העברית במשקליהם.
אמר החבר, וזה מתעותנו ומריינו, לא די לנו הנחתנו המעלה הזאת, אלא שאנחנו מפסידים תוכן לשוננו, שהוא מושם לחברה (לחבר בני אדם) ונשיבהו למחלוקת... (שם ע וראה שם עוד)
...או יראה המון חוגג בקול רנה ותודה בשלש פעמים בשנה, ואיננו שומע כי אם שיר ה', ולא רואה כי אם מלאכת ה', וכל שכן אם יהיה כהן או לוי יחיה מלחם ה' ועומד בבית ה' מנעוריו כשמואל... מה אתה סבור במעשהו ובזכות נפשו ותקון מעשיו? (מאמר ג כא)
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר, וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשומען מפני החורבן. ואפילו שירה בפה על היין אסורה, שנאמר בשיר לא ישתו יין, וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לא-ל וכיוצא בהן על היין. (תעניות ה יד)
...עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים, אי זהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה, ומתי אומר שירה על כל עולות הציבור החובה ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין, אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח וכן הנסכין הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה...
ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי, שעיקר השירה שהיא עבודתה בפה, ואחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר...
בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרין שירה, שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות... (כלי מקדש ג ב והלאה)
שחה המנסך לנסך מניף הסגן בסודרין, הקיש זה בצלצל ותקעו אלו בחצוצרות, ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו כל העם שבעזרה, על כל פרק תקיעה, ועל כל תקיעה השתחויה, וכל התקיעות שעל התמיד תשע כמו שביארנו...
השיר שהיו הלוים אומרין, ביום הראשון היו אומרין לה' הארץ ומלואה... במוספי שבת אומרים שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו לך כדרך שקוראין אותה ששה בבית הכנסת, ואומרין פרק בכל שבת... במנחה של שבת אומר אז ישיר משה ומי כמוכה וגו'. במוסף של ראש השנה היו אומרין הרנינו לאלקים עוזנו, ואם חל להיות בחמישי אומר הסירותי מסבל שכמו וגו', במנחה של ראש השנה היו אומרים קול ה' יחיל מדבר וגו'.
ראש חודש שחל להיות בשבת שירה של ראש חדש דוחה את שירה של שבת כדי לפרסם שהיום ראש חודש. (תמידין ומוספין ו ז)
בכל יום ויום מימי החג היו אומרים שירה בפני עצמה על מוסף היום, בראשון מימי חולו של מועד היו אומרין הבו לה' בני אלים, בשני ולרשע אמר אלקים וגו', בשלישי מי יקום לי עם מרעים, ברביעי בינו בוערים בעם וגו', בחמישי הסירותי מסבל שכמו, בששי ימוטו כל מוסדי ארץ וגו', ואם חל שבת להיות באחד מהן ימוטו ידחה. (שם י יא)
...אבל בן לוי שאינו מקריב ואין חושבין עליו שהוא מכפר עונות כמו שבא בכהנים "וכפר עליו", "וכפר עליה", אך הכוונה בו אמירת השיר לבד, הוא נפסל בקול, כי המכוון גם כן בשיר להפעל הנפש בדברים ההם ולא יפעלו הנפשות רק לקולות ולנגונים הערבים ועם כלי השיר גם כן, כמו שהיה הענין במקדש תמיד. (חלק ג פרק מה)
זמירות היו לי חוקיך (תהלים קי"ט) דוד מניח כל זמירות ושירות שבעולם לעסוק בתורה היה קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו, אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבונו של עולם עשאוני ככנור, ובשעה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורי הטעמים. (קמז)
מי שיש לו בן קטן מוטל בעריסה כדי שלא יבכה לא ירננו לו שירים וזמירות של גוים וגם לא נגונים של ישראל שהם להקב"ה, אבל אם יש חרוזות מפסוק ותלמוד והוא מנגנם כדי שיזכירם ולא ישכחם, אף על פי שהתינוק שותק ונהנה מותר. לא ילמוד אדם לגלח אותיות ולא ינגן לפניו זמר נעים, פן ינגן הגלח בע"ז שלו אותו נגון, וכל שמנגנים בפני ע"ז לא יעשה אותו נגון להקב"ה. (רלח)
ויזהר מי שיש לו קול נעים שלא יזמר נגונים נכרים כי עבירה היא, ולכך נברא קולו נעים לשבח בוראו ולא לעבירה. (תשסח)
כשגלו ישראל היו אומרים הפריצים שירי גוים יפים המתוקנים במשקל, לכך התחילו ישראל לעשות חרוזים. (תשפא)
וכן "ושר בשירים על לב רע" כגון לוים שמשוררים על תודה של רשעים ולבם רע, דכתיב (משלי כ"א) "זבח רשעים תועבה", ואף למשורר כן, וכן חתן וכלה שהם רשעים ולבם רע אסור לשורר להם לשמחה, שנאמר (ישעיה ט') "על כן על בחוריו לא ישמח אד-ני"... מי שאמר שירים פסוקים ומתנגן או כמו פיוטים שנתקנו לשבח בהם להקב"ה שהם משוררים לפקח ולשמח לב עצב רע בעיני ה' שמשתמש בעבודת ה'. (תתריד)
לעבוד עבודת עבודה - זה השיר שהיה עבודה לעבודה אחרת, והיא הקרבנות... והשיר הזה היה בכנורות ומצלתים והיו אומרים שירות וזמירות להקב"ה בשעת הקרבן, ואמרו רז"ל כמה נימין היו בכנור שבעה, שנאמר (תהלים ט"ז) שובע שמחות את פניך, אל תקרי שובע אלא שבע... ולימות המשיח שמונה נימין... ולעתיד לבא עשרת... ובאור הענין, כי העולם הזה על שבעה מזלות, ולימות המשיח תרבה ההשגה בתוספת מעלה, ולעולם הבא תהיה ההשגה על השלמות במעלה שהיא כלל המעלות כולן. ודע כי לא נתפרש ענין השיר עד שבא אדוננו דוד ע"ה. והנה הוא נחלק לשמונה חלקים, כי מספר הלוים המשוררים שמונה חלקים, והם אסף הימן ידותון איתן האזרחי הרי ארבעה, ולוי היה שם ששמו בן, הרי חמשה, ועל הגתית הוא משפחת הגתית והוא משפחת עובד אדום הרי ששה, ובני קרח הרי שבעה, ובני משה הרי שמונה, כי תפלה למשה ענינו לבני משה, והיו משוררים גם כן בשמונה כלים, ואלו הן על נגינות, על מחלת, על עלמות שיר, והמשא, שנאמר (דה"א ט"ו) וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא כי מבין הוא, והוא קול חזק וגבוה, מלשון וישא את קולו, ועל הנחילות, והוא מלשון חליל, ועל שושנים, על הגיתית על השמינית. (במדבר ד מז)
עלי באר - כשחזרו מן המלחמה חנו על הבאר ואמרו שירה במקום טהרה, דכתיב (שופטים ה') בין משאבים שם יתנו צדקות ה'... (במדבר כא יז)
לענות - ב' במסורה, לענות נפש, על מחלת לענות (תהלים פ"ח), והוא ענין כלי שיר, לומר שאם נדרה שלא לשמוע כלי שיר שבעלה מפר לה, שחשוב נדרי עינוי נפש, כדאיתא במועד קטן (ט' ב') שאף הזקנות נהנות מכלי שיר, בת שתין כבת שית לקל טבלא ריהטא. (שם ל יד)
ושם אחיו יובל וגו', כבר רמזתי לך כי השירה רומזת לדין, כד"א ובלילה שירה עמי, ועל כן הלוים הם על השיר כאשר יתבאר בג"ה, ועל כן יצא השיר מתולדות קין, וזהו אמרו אחרי כן לוטש כל חורש נחשת וברזל, כד"א ועל חרבך תחיה. (בראשית)
וידבר משה וגו' את דברי השירה הזאת וגו', לפי דעת רז"ל בספר הזוהר השירה הזאת הוא רמז לשכינה, ונקראת שירה כענין השמיעיני את קולך כי קולך ערב, גם נקראת זאת, והיא המעידה לישראל, שנאמר "וענתה השירה הזאת לפניו", כענין "העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ"... ונתעוררו רבותינו ז"ל בספר הזוהר על משה רבינו ע"ה שאמר שירה, ושאר הנביאים אמרו שיר, שיר השירים, שירו לה' שיר חדש... אמרו שם א"ר אבא כתיב את דברי השירה הזאת, שירתא דקב"ה, כמה דאת אמר שיר השירים אשר לשלמה, מזמור שיר ליום השבת, ותנינן ליום השבת ממש, שיר דקודשא בריך הוא... אלא משה ודאי מהכא אשתמודע דאיהו בדרגא עילאה יתיר מכולא, משה סליק מתתא לעילא, ואינון נחתין מלעילא לתתא... (וילך)
אז ישיר - ...בשירה ה' חלקים הא' להודיע מעלתה, שעיקרה להודות לה' וליחס לו הפעולות. ב', מה' איש מלחמה והלאה להראות כוחו ויכלתו, ג', מימינך ה' מה שהושג להם מהשגחתו הפרטית, ד', ממי כמוך להראות צורת המעשים לפי כונתם, ה', מעד יעבר להראות התכלית האחרונה של המעשים, ובהתחלת החלקים נזכר שם ה' ליחס הפעולות אליו... (שמות טו א שער מ)
האזינו השמים - לפי שהשירה דבר גדול סוף כל המחשבות שחשב ה' עליהם, הקדים להראות להם יוקר דבור זה וערכו, ולגודל חשיבות הדבר קרא לשמים וארץ שהם כל המציאות... (דברים לב א שער קג)
הקשיבה - השירים והרננות מבוא גדול להכנסות התפלות לפני כסא הכבוד, ובאלו יסבבו היות העת עת רצון, והטעם ידוע למקובלים, ועל זה אמר דוד (תהלים קי"ט) "זמירות היו לי חקיך בבית מגורי", כמו שאמר בספר האורה, אז"ל (תענית כ"ה) אמר כ"ד רננות ולא נענה, מכלל שהיה ראוי שיענה... (תהלים נה ג)
בשיר - כי בזה ירצה השי"ת, לספר כחו וגבורתו באויביו, ולא תמצא בכתב שירה, כי אם על הראות כחו וגבורתו באויביו, שירת הים, שירת דבורה, שירת דוד, ולזה נתעוררו רז"ל (במדבר רבה י"ט) באז ישיר ישראל (במדבר כ"א), שהיו שם נסים נסתרים ונתפרסמו. ומה שאז"ל (סנהדרין ל"ט) מעשה ידי טובעים בים וכו', עד שדקדקו יפה, כי אין ראוי שיאמר שירה כי אם הנושע עצמו, כי המשפט ההוא היה רחמים... (שם סט לא)
ותיטב - יותר ירצה השי"ת בשיר ובהודאה, יותר מהקרבנות, כי הקרבנות הכנה ודרך לשוב אל השי"ת ולדבקה בו, והמשורר ומודה כבר הוא מן הדבקים. (שם שם לב)
תרננה - כי הזמרה תהיה בכונה גדולה, ובכלים החיצוניים והם השפתיים, והנבל והכנור, והכלי הפנימי והוא הנפש, אשר פדית - ואולי יהיה הנבל המשמיע קול הברה גדולה כנגד השפתים, והכנור כנגד הנפש כי קולו ערב ודק. (שם עא כג)
...ושיר השירים חביב מאד מפני שהוא קצור כל התורה. (אבות ג יט)
ושם אחיו יובל - המציא הנגינות כדרך הרועים ברדפו אחר הכבוד והשררה כמוהו, ולבן גוריון למד הנגינה ממהלומות תובל קין על הברזל. (בראשית ד כב)
אז ישיר - יש אצלנו ג' מיני שירים, הא' עשוי במדה ובלי נגון, דומים בחרוז ושמורים במשקל עם צחות הלשון, ומאלו נעשו בלשון הקדש בשלמות, מה שלא נמצא כמוהו בלשון אחר. ואין ממנו בנביאים ובמשנה כי למדוהו מהנכרים אבל היטיבו מהם. הב' בלי משקל אבל בנגון, שעליהם אמרו "קול רנה וישועה" וגו', מעוררים הלבבות להבין את פנימיותם, על זה אמרו כל השירים קודש, ומה שאמרו שנכתבים אריח על גבי לבנה וכו' כי סדרו המלים על פי הנגון, הארוך נקרא לבנה והקצר אריח. ובשיר שהא' עם הג' והב' עם הד' נקרא אריח על גבי אריח, כבהאזינו, ובספרים מדויקים גם באיוב ובמשלי, ועליהם נאמר כל הקורא בלא נעימה וכו', וכן רוב השירים שבתורה, אלא שברבות הימים והגלות נשכחו הנגונים.
המין הג' הוא הנאמר על דרך גוזמא והפלגה, ותכליתו לעורר הלבבות להפוך המדות ולחזק הענין הנרצה, כשירת הבאר, שנאמר בה שחפרו הבאר בקולמוסיהם, ושיר השירים, ועל זה נאמר מיטב השיר כזבו.
סדר שירת הים על שמונה מערכות נגון, ב' קצרים, ד' בינונים, ב' ארוכים... ומפני הנגון הוסיפו וקצרו אותיות, כמו נאדרי - וזמרת... (שמות טו א, וראה שם עוד באורך)
השירה הזאת - נקראת כך שה' רצה שהדברים יאמרו בצורת שירה, ושישוררו אותה. וגם מגזרת אשורנו, שהיא נבואה ולא תנאי תוכחה, ומשה למדה את בני ישראל בהבנתה ונגינתה, ולא זכר כאן הגאולה העתידה הכתובה בשירה, כדי להפחידם. (דברים לא כב)
ותצאנה הנשים - היה מנהג קדום שעשו שירים מגבורות הלוחמים באופן שכל איש ישתדל לעשות גבורה. (שמואל א יח ו)
...ועל זה עשה (שלמה) שירים רבים לכל שיר בפני עצמו, שהיה דרך הקדמונים לחבר שירים בענינים האלקיים, ושיר השירים מיוחדת אליו ית' והוא קדש קדשים... (מלכים א ג יב)
שיר השירים קדש קדשים כי ענינו לכוון לב האדם ובפרט המתאוננים בפגעי הזמן לאהוב השי"ת, כאשר יהיה ההכרח בדעת האדם דרכי טובו וגדולת מעלתו, גם אם לא הושפע עליו מטובו, כי האהבה היא שישמח על מעלת הנאהב ויותר ראוי שיאהבוהו אלו שהושפע עליהם טובו, עדת ה'. שלמה - מציאות הנמצאים הוא בשלום בלי מנגד, וההפסד בא על ידי ההתנגדות. (שיר א א)
דרך החושק לשורר, וכיון שאהבת יוצרנו נפלאה מאהבת נשים האוהב אותו בלב שלם ישיר לפניו ית' כאשר שרו משה ובני ישראל ומרים ודבורה ויהושע ובני קרח ודוד ושלמה ברוח הקודש, כמה דאתמר משכיל שיר ידידות, וכתיב שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו, וכתיב שירו לו זמרו לו, וכתיב באהבתם תשגה תמיד, פירש הראב"ד דהוא נמי לשון שיר, כמו שגיון לדוד, ובתוקף החשק בו ית' הראשונים גם האחרונים שרו לפניו, ר' יהודה הלוי, ר' יהודה החסיד, ור' אברהם ן' עזרא. (פרק א' מ"ע מן התורה התלויות בלב)
מפני אבל המקדש גזרו שלא לומר שירה אפילו בפה על היין, שנאמר בשיר לא ישתו יין, יימר שכר לשותיו, אבל שיר של שבחות לשי"ת שראי, אבל לנגן בכלי אפילו ליכא יין אסור. (פרק ד' מ"ע התלויות בפה)
שיר חדש - לעתיד לבא כשיעביר ה' הטומאה מן הארץ ולכן תגדל השירה משירת הים ויכירו כל הארץ כבודו. (תהלים צו א)
ובמלת ישיר פירשו ז"ל שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה... כי השירה הזאת מדריגתה ומעלתה אשר קנו הוא לעתיד, ולפיכך לא נאמר אז שר, שהיה משמע המדריגה אשר הגיעו לה בשירה הזאת הוא בעולם הזה בלבד, ואין הדבר הזה כך, אלא תכלית המדריגה אשר הגיעו לה הוא בעולם הבא...
וביאור ענין זה, כי השירה הזאת היא מורה על מדריגת מעלתם, כי השירה היא לפי מדריגת הנמצא, וזה כי ענין השירה כי העלול אשר נמצא מן העלה משתוקק אל עלתו אשר הוא בא ונמצא ממנו, ולכך משתוקק אל עלתו אשר בראו, ודבר זה כאשר הוא עלול ונברא בעצם, רוצה לומר שהוא עלול בעבור עצמו ואינו בריאה שנברא בשביל דבר זולתו... ולפיכך אין ראוי לומר שירה רק ישראל מה שהם נקראים בנים אל השי"ת, והם עלולים בעצם ממנו לא כמו העכו"ם שהם נבראים בשביל ישראל... וזהו השירה שהוא השתוקות העלול אל העלה, ומזה תראה כי כל אשר יותר עיקר בעולם הוא ראוי יותר אל השירה, ולפיכך סבר ר"ע שאין סברא לומר כי ישראל אמרו כל השירה עם משה, כי הבדל מדריגתם עושה הבדל ביניהם, ודוקא משה אמר כל השירה לא ישראל, כי אין מדריגתם שוים במציאות...
כלל הדבר אשר רצו בזה כי כל כך היה מדריגתם עד שהיו כולם פונים אל העלה ודביקים בה, וזהו ענין השירה כי אין אתה צריך לומר השירה הזאת של התינוק שירה בפה ובדבור כמו שמבינים בני אדם, רק כי היה מדריגת ישראל כל כך עד שהיו כלם כאחד דביקים בעלה ראשונה מסולקים מן החמרי, וכן לרבי מאיר מה שאמר אף עוברים שבמעי אמם אמרו שירה, כל זה הוא התדבקות בעלה, וזהו השירה שאמרו ישראל, כי כבר אמרנו כי השירה היא השתוקקות אשר הוא עלול אל העלה מצד שהוא עלתו... (גבורות ה' פרק מז, וראה שם עוד)
...וחילוק יש בין הלל ובין שיר, כי הלל הוא על הטוב והחסד שעשה, אבל השירה לתת שירה על גבורתו יתברך, ולפיכך ביהללוך יש בו ח' שבחים של שירה ורבוי שבחים נקראו שירה, או ט"ו שבחים של ישתבח, ובין אם הם ח' או ט"ו כולם נרמזו בשירת הים, כי התחלת השירה אז ישיר מנין א"ז שמונה, וט"ו שבחים של ישתבח דורש במדרש משירת הים. (שם פרק סה)
בפרק הזה אוסיף לך מדברי חכמים... במדרש (תנחומא) בפסוק אז ישיר, כיון שישראל חנו על הים בקשו מלאכי השרת לומר שירה ולא הניח להם הקב"ה... וביאור זה כי כאשר עלו ישראל מן הים אז קנו ישראל עצם מדריגתן ומעלתן, כמו שמבואר בספר הזה, כי ישראל לא קנו עצם מעלתן עד אחר שעברו ים, ולכך שם ישראל עברים על שם עבר ים, כמו שנתבאר למעלה. וכל בריאה שנבראה מן השי"ת לא נבראה אלא לכבודו, שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", ולפיכך כל הנבראים בעולם אומרים שירה אל הקב"ה כי השירה כבודו ית', ובכל נמצא יש בו מן כבודו ית', וזאת היא השירה מן הנמצאים. ומפני זה כאשר קנו ישראל עצם מעלתן כשעברו ים, אז מיד אמרו שירה, כי במה שנעשו ישראל לעם ראוי שיהיה זה לכבוד השי"ת, ואמרו שירה...
ואמר הקב"ה בודאי ישראל יאמרו שירה להקב"ה קודם מן המלאכים, אף כי הם גם כן נבראו מן השי"ת ועלולים ממנו, כיון שישראל הם עלולים בראשונה במה שהוא ית' עלה, והמלאכים אם שגם הם עלולים ממנו אין זה בראשונה, כי נבראו לשמש העולם מה שנשלחים מן השי"ת...
ובפרק גיד הנשה חביבין ישראל לפני הקב"ה שהמלאכים אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת בשנה... וישראל אומרים שירה בכל יום ובכל עת ובכל שעה שירצו... הנה ביארו כי המלאכים מפני שהם כתות מחולקים מתחלפים לפי שהם כחות פרטיים כמו שאמרו מיכאל ממונה על מים וגבריאל ממונה על אש... ולכל הדברים תמצא שעה וזמן בפני עצמו מחולק מן השני... ושירת המלאכים כאשר הם פועלים מה שהוא מסודר מאתם ואז מציאות שלהם מורה על הפועל והמסדר אותם. ולפיכך יש מלאכים אומרים שירה בכל יום, ויש בכל שבוע וכו', אבל ישראל אינם חלק כלל, כי הם אומה יחידה שלא תמצא עוד כמותה, שאם אתה מוצא כמותה היתה האומה הזאת חלק, ולא היו אומרים שירה בתמידות, אבל עתה שהיא יחידה היא הכל, שכל מי שהוא יחיד הוא הכל, ולפיכך השירה מן ישראל בתמידות.
וכן ישראל אחר שתי תיבות מזכירין השם והמלאכים אחר שלש תיבות, וזה כי השי"ת נבדל מן המלאכים לגמרי, ואין לו ית' צירוף להם כלל, ומפני זה אין מזכירין השם רק אחר שלש תיבות להורות כי השם נבדל מהם, וענין זה כי אילו היו מזכירים השם אחר שתי תיבות היה כאן צירוף עדיין, כי השלישי אינו נבדל מן השנים... (גבורות ה' פרק סח, וראה שם עוד)
ואמר עלי עשור ועלי נבל וגו', כלומר שיהיה משורר ומזמר שבח שלם ומלא, וזהו עלי עשור, וכדאיתא במנחות כנור שהיה במקדש היתה של ז' נימין... ולעתיד של עשרה נימין, ורוצה לומר כי השיר מורה על שלימות, כי על שלימות דרך לזמר ולשורר, וכמו שהאבל הוא על ההפסד כן השיר מורה על השמחה, לכך אמרו כי שלימות של עולם הזה אינו רק עד ז', כי העולם הזה הוא עולם הטבע, שנברא בשבעת ימי בראשית, ולימות המשיח של שמונה נימין, כי השלימות שיהיה לימות המשיח יהיה על הטבע, ואפילו למאן דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות, מכל מקום השלימות הוא מגיע אל מעלה עליונה יותר מן עולם הזה, ולכך הכנור של ימות המשיח של שמונה, ולעתיד שלא יהיה טבע גשמית כלל אבל השלימות יהיה נבדל לגמרי אז יהיה הכנור של עשרה נימין, כי העשרה מורה על קדושה אלקית... (נצח ישראל פרק יט)
ובפרק קמא דגיטין שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור... הרי דמוכח דבין על היין ובין שלא על היין אסור, והא דקאמר בטל השיר מבית המשתאות, נראה דלרבותא קאמר אפילו בשעת שתיית האדם שדרך האדם לזמר, וכאלו היה דבר זה מנהג לאדם אפילו הכי אסור... והדברים האלו ידועים למשכילים, למה אמר אודנא דשמעא זימרא תעקר, וזה מפני כי השיר הוא מיוחס למדת הדין, שהרי הלוים היו משוררים דוקא, ודבר זה ידוע למשכילים, וכאשר משורר ואין ראוי לו השירה פוגע בו מדת הדין, וכן הבית אשר שם השיר חרב מכח מדת הדין שמחריב הכל... ולכך אמר שם במשנה משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, שכאשר היו הסנהדרין יושבין ודנין היה נמצא מדת הדין בעולם, וראוי גם כן שיהיה השיר בעולם המיוחד למדת הדין, אבל כאשר בטלה סנהדרין ואין מדת הדין עם בני אדם, ולכך אין ראוי להיות השירה נמצא אצלם, כי כל שירה הוא מצד מדת הדין... ואין דבר חטא במדת הדין יותר כמו זה לשורר כאשר אין ראוי השירה והזמרה, אף על גב שהגאונים פסקו דלתת שיר ושבח להקב"ה מותר, מפני שאין שיר של בשר ודם שיר שלם, ולכך הוא מותר, אבל שיר המלאכים הוא שיר שלם, ולכך אמעטי כנפי החיות שלא לתת שיר שלם, אבל שיר של שמחה שאינו להקב"ה אסור בודאי, והוא חוטרא במדת הדין, ולכך עונשו כמו שהתבאר... (שם פרק כג)
...ולפיכך ראוי שיהיה נעשה יחזקיה משיח, וכאשר נעשה לו הנס היה ראוי שיאמר יחזקיה שירה, כי הנס הוא מורה כי הנהגת העולם שלא בטבע, וזהו שלימות העולם כאשר הוא יוצא מן הטבע ונוהג בהנהגה בלתי טבעית, והאדם כאשר הוא בשלימות הגמור אז נותן שירה ושבח למי שממנו השלימות, והפך זה הוא האבל שהגיע לו ההפך שהוא ההעדר והמיתה... ויחזקיה אף על גב שהיה צדיק לא היתה שלמותו בפועל, ולכך לא אמר שירה, כי השירה שהוא מוציא אל הפעל השיר הזה מצד כי האדם שנותן השירה הוא בפעל גם כן, ולכך מוציא השירה אל הפועל, ולכך אין ראוי שיהיה משיח, כי אין המשיח רק שהכל יהיה בפועל השלימות...
ואז אמרה הארץ מה מעכב שלא יהיה יחזקיהו משיח מפני שלא אמר שירה, שזה מורה שאין שלימותו בפועל, הנה אני אומרת שירה בשביל הצדיק. וזה כי האדם מצד שיש לו נשמה מן העליונים אין שלימותו בפעל מה שראוי שיהיה לה, אבל הארץ היא מן התחתונים, ושלימות הארץ כאשר יש צדיק בארץ כמו יחזקיהו שעשה הקב"ה לו נס, לכך אמרה הארץ שהיא תאמר שירה בשביל הצדיק, כי בודאי כאשר אין צדיק בארץ אין הארץ גם כן בשלימות... אבל חזקיהו שהוא צדיק ועשה לו הקב"ה נס, ועל כל פנים מצד מה היתה היא בשלימות, ולכך הארץ שהיא מן התחתונים ושלימות התחתונים אין צריך כל כך, לכך אמרה הארץ שהיא תאמר שירה בשביל יחזקיהו... (שם פרק מג)
וביאור ענין זה כמו שאמרנו, כי השירה מורה על שהדבר שהוא שלם ומצד השלימות שבו הוא אומר שירה... ומכל מקום אפשר שכי שלימות שלו אינו שלם לגמרי מכל וכל, והוא דומה לנקבה עם שהוא אדם אשר בריאתו שלימה, ומכל מקום אינה שלימה לגמרי בערך הזכר, ודומה לזה הגאולות הראשונות נמצא בהם החסרון כמו שנמצא החסרון בנקבה בערך הדבר שהוא שלם, והיינו דאמר שהשירות הראשונות נקראות בלשון נקבה, שהנקבה יולדת. וביאור ענין זה שהנקבה שהיא יולדת היא מפני חולשתה שאינה כמו הזכר שיש לו חוזק יותר מן הנקבה... ולכך הנקבה יולדת מפני שהלידה היא השתנות אל האשה, והאיילונית אין השתנות לה שהיא קשה, שהקשה לא יקבל השתנות. ומפני כך הגאולות הראשונות נקראות בלשון נקבה, אשר לחולשתם יש השתנות אל הגאולות הראשונות, אבל גאולה אחרונה אין השתנות לה ולכך נקראת בלשון זכר. ועוד תבין גם כן כי הגאולה הראשונה לא היה לה מעלה הנבדלת לגמרי ולפיכך השירה בלשון נקבה שהיא חומרית, אבל לעתיד השירה בלשון זכר, שהזכר הוא מתייחס אל הצורה בלתי גשמית... (שם פרק מח)
רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ וגו', הכתוב בא להגיד כי גאולתנו העתידה שאין מעלה יותר עליונה עד שעל הגאולה העתידה ראוי שירונו שמים ויריעו תחתיות ארץ, כי היא שלימות כל העולם... כי השירה והרינה מורים כאשר האחד הוא בשלימות ואז הוא משורר בשמחה... (שם פרק סג)
ודע שהשירים המחוברים באיזה לשון שיהיה צריך שיבחנו בעניניהם אם הם הולכים על דרך הדבור אשר חלקנוהו. ואמנם ביארתי זה אף על פי שהוא מבואר, מפני שראיתי זקנים וחסידים מאנשי תורתנו כשיהיו במסיבת יין בחופה או זולתה וירצה אדם לשיר שיר ערבי אפילו ענין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות והוא מן החלק האהוב או בשבחי היין, ירחיקו זה בכל צד מן ההרחקה, ואין מותר אצלם לשמעו, וכשישיר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים לא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם עם היות בדברים ההם הנזהר ממנו או הנמאס, וזה סכלות גמורה, שהדבור לא יאסר ויותר ויאהב וימאס ויצווה באמירתו מצד הלשון שנעשה, אבל מצד ענינו, שאם יהיה כוונת השיר ההוא מעלה יתחייב לאומרו באיזה לשון שיהיה, ואם יהיה כוונת השיר ההוא פחיתות באיזה לשון שיהיה אסור לאמרו... (נתיב השתיקה פרק א)
...ולדעתי אף בשעה שבית המקדש היה קיים לא היה מותר שיר זה לתת שבח להקב"ה במשתה היין, כי יש להיות זה בקדושה עליונה לתת שיר ושבח להקב"ה לא במשתה היין, והמונע עצמו מזה תבא עליו ברכה. (נתיב הליצנות פרק א)
עשרת בני המן... אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא כל השירות כלן אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו ושירת כנען... פירוש זה, כי כל שאר השירות שהרויח השי"ת לישראל מצרתן והוציא אותם מיד האומות ודבר זה הרוחה כאשר הוציא אותם מצרתן, ולכך השירה אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, כי כאשר הוא בציור הזה יש לו רוחב, וכך ראוי הרוחב אל כל השירות כאשר השי"ת הרחיב להם וגאלם מיד האויבים, ומכל מקום אף שגאל השי"ת את ישראל ממצרים, מכל מקום לא היה מאבד מצרים כולם רק שהוציא את ישראל מתוכם והרויח לישראל מגלותם, ולכך השירה הזאת ושאר השירות לא באו רק על הרווחת ישראל, והם אריח על גבי לבינה, שהוא מורה על הרוחה שיש לו קיום. אבל כאן לא היתה השירה על הרווחת ישראל רק שהפיל אויביהם עד שהגיע להם כליון ואבוד גמור, ועל זה באה השירה הזאת של עשרת בני המן, ולא בא העיקר על ההרווחה של ישראל, כי אף שיצאו מהמן לא היו נגאלים לגמרי... וכן במלכי כנען שציוה השי"ת לא תחיה כל נשמה, ועל זה באה השירה שהיה להם נפילה גמורה, לכך השירה היא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה...
ועוד יש לך להבין מאד, כי כל השירות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, וזה כמו שאמרנו כי גברו ישראל והתפשט כח שלהם ביותר, ולכך השירה הזאת היא אריח על גבי לבינה, כי זה מורה התפשטות לפי שהם מונחים בענין שיש להרחיב תמיד, וכך כאשר ישראל מקבלים שלימות אין זה הוא התכלית שאי אפשר שיהיה עוד רק הם מוכנים להיות להם יותר שלימות, אבל השירה הזאת היא אריח על גבי אריח, כי השירה הזאת בשביל שהפיל שונאיהם על שלא היה לו תקומה כלל, וזהו נפילה גמורה שהגיע למפלתן של רשעים... (אור חדש)
שר לא נאמר וכו', כבר בארנו כי אין הפירוש שהכתוב בא לומר שתהיה השירה הזאת לעתיד לבא, רק רוצה לומר שהשירה הזאת אינה עתה בלבד רק לעתיד גם כן לתחיית המתים. ורמז דבר זה דוקא בשירה הזאת, כי ראוי מצד השירה בפרט שתהיה לעתיד לבא כמו שיתבאר בסמוך, כי השירה היא כאשר היה בעולם שלימות, והיו נותנין שירה והודאה לשי"ת, וכל אדם שהוא משורר הוא בשלימות כאשר לבו בשמחה, ומתוך השמחה שהיא שלמות לאדם בא האדם לידי שירה. ומפני שאין עתה העולם בשלימות, לכך אמר אז ישיר, כי השירה שהיא בשלימות היא לעולם הבא, שאז יהיה העולם בשלימות לא בעולם הזה... (חידושי אגדות סנהדרין צא א)
...וכאשר נעשה לו הנס, היה ראוי שיאמר חזקיה שירה, וידוע כי כל בעלי חומר הם בכח ולא בפועל כלל, והדבר שהוא בלתי חמרי הוא בפועל, וכאשר נעשה נס לחזקיה והנס הוא בלתי טבעי, היה ראוי שיאמר חזקיה שירה, כי השירה מורה על שהוא בפועל בשביל הנס הבלתי טבעי, כי הטבע החמרי הוא בכח. וזהו ענין השירה, כי השירה שפותח פיו ומוציא השבח והתהלה בפועל כאשר ראוי לזה שנעשה נס אליו שהוא בפועל מצד הנס ולא בכח, ולא כן כאשר לא יאמר שירה, שמורה אף שעשה השי"ת אליו נס בלתי טבעי אינו בפועל רק בכח... ולפיכך אמרה מדת הדין לפני הקב"ה ומה דוד שאמר לפניך שירות ותשבחות, ומה שאמר לפניך שירות ותשבחות מורה כי מדריגתו בפעל וראוי להיות משיח, כי בזמן המשיח אז יהיה העולם בשלימות והוא בפועל לגמרי. ולכך השירות אשר הם אצל דוד כולם בלשון נקבה, ואף שירות משה כתיב השירה הזאת, אבל לעתיד נאמר שירו לה' שיר חדש, כי הזכר הוא יותר בפועל מן הנקבה שהיא חמרית... ואין הענין מה שלא אמר חזקיה שירה שלא רצה לומר שירה, שאין הדבר כך, רק כי ידעו במדריגתם ובמעלתם שאין השירה ראוי להם... (שם צד א)
ועתה אודיעך סוד נאה ונעים בענין השירה הזאת או מי יאמר אותה. ותדע, כי כל העולה בשירה הוא עולה, ובזמן הגאולה תהיה עליה גדולה לכל המדרגות והמאורות, ובעלות הקדושה יעלו ישראל אחריה, וגם המשרתים נמשכים והולכים אחר אדוניהם, והבן, שמזה נמשך רוב הטוב והשלטון הגדול כי בעלות המציאות יקבל מעלה גדולה וחוזק רב... ומזה נמשכה השלוה ופתיחת המאורות... ותיקון העתיד יהיה שוה לכולם כמו שהיה שוה הקלקול, ונמצא שבעבור העליה הזאת תהיה השירה אשר ישירו כינוסי הגלויות בהגיעם אל אמנה, כי בשירה תהיה העליה הזאת... (מאמר הגאולה)
מזמור שיר ליום השבת, ודאי לא יש הכרתה לקליפות לגמרי אלא ביום השבת, כמו שכתוב בזהר שמשתקעים בנוקבא דתהום רבה, ולכך מזמור, שהוא מלשון הכרתה, הכרתת הקליפות אינו אלא ביום השבת, וכיון שנכרתו הקליפות השכינה עולה אל תמלוך בסוד שבת, ש' ב"ת. וזאת העליה היא על ידי שיר כמו שכל העליות הם על ידי שיר, ולכך שיר ליום השבת, להעלות השכינה בסוד שבת צריך השיר ולכך אנו אומרים שירים בקבלת שבת, ובפרט מזמור שיר ליום השבת להעלות השכינה בסוד שבת...
וביום השבת הוא זמן מוכן ועת רצון להודות לה', מה שאינו כן בימי החול, וסוד הענין הוא כמו שכתוב בזהר, שהאדם החוטא הס"א פוגעת בתפילתו ואינה מנחת לעלות, כך בימי החול שהס"א שולטת, אף על פי שנאמרים כמה שירים ותושבחות, מכל מקום אינם עושים פעולתם לגמרי, לפי שהס"א שולטת ואינה מנחת לעלות, אבל בשבת שהס"א נשקעת בנוקבא בתהום רבה אז נאמר "טוב להודות לה'", לפי שאז התושבחות עושים פעולתם... (לקוטים בילקוט ידיעת האמת ב' עמ' שלה)
אז ישיר ישראל - ...ואפשר כי שירה זו על התורה אמרוה, ובזה גם כן לא נקרא תגר על הדור ההוא למה לא שוררו שירה חדשה כשנתנה להם תורה מורשה אשר לו נאות תהלה, כי ודאי היא זאת שירת התורה שנקראת באר מים... ואומרו עלי באר, כי לא על באר שלמטה הם אומרים אלא על באר עלי פי עליון ענו לה... ואומרו חפרוה שרים וגו' יתבאר על פי דבריהם שאמרו כי באמצעות עסק התורה מתקנים מרוק עליון שנקרא באר, והתיקון הוא כפי בחינת מעלת העוסקים בתורה הצדיקים הראשונים שהיו במדרגה גדולה הם שחפרו את הבאר ועשאוה לשתות ממנה, והם האבות... (במדבר כא יז, וראה שם עוד)
איתא בזוהר הקדוש בריש שיר השירים, שיר השירים תתר"ו סיין. והנה דברים הללו סתומים וחתומים, ויש לבאר דהפירוש כך, כי הפשט הפשוט של שיר השירים היינו כנגד האלף וחמש שירים מה שאמר שלמה המלך ע"ה, "ויהי שירו חמשה ואלף", ועל זה אמר ששיר זה הוא גדול ונעלה יותר מכל האלף וחמש שירים הנ"ל, או אם הוא לבד מהאלף וחמש שירים, על זה אמר הזוהר הקדוש שהסימן הוא תתר"ו, דהיינו בין הכל עם השיר הזה הוא אלף וששה מנין תתר"ו, אם כן השיר הזה הוא לבד מהאלף וחמש שירים הנ"ל, וכדי לרמז שהשיר הזה הוא לבד מהשירים הנ"ל, יש לומר בדרך זה כי תיבת "השירים" עם כל האותיות במלואם עולה אלף וחמש, כיצד, ה"י הוא ט"ו, שי"ן הוא ש"ס... סך הכל עולה אלף וחמש, לכן אמר שיר "השירים", רוצה לומר ששיר הזה הוא עולה על "השירים" שהם אלף וחמש, וזהו הפירוש בזוהר הקדוש הנ"ל שסימן הוא תתר"ו, דהיינו בין הכל עם השיר הזה הוא אלף וששה. (קול אליהו שיר השירים)
משלח ידכם - ...ולזה אדמה כונה אחרת בלשון משלח ידכם האמור כאן ולקמן המדברים מן השמחה אשר לפני ה' באכילת קדשים. והוא כשתתפעל הנפש הרבה מאיזה דבר של שמחה היא מכנסת איזה רושם מן התפעליותיה אל האדם להוציא התפעליות הפנימי לחוץ, אם על ידי קול כגון השחוק הצהלה והתרועה, או על ידי רקוד וקפיצה ומחולות וכיוצא מהתנועות הגופניות המרמזות על השמחה הפנימית, והן הן תנועות טבעיות הבאות מעצמן, ואין הבעלים צריכים מחשבה אליהם, כי מיד שתתפעל הנפש מאיזה שמחה מיד יתפעל גם כן הגוף ויכנוס באותן התנועות הנזכרות בזולת כונה ומחשבה יתרה, וכמעט הן באות על האדם בעל כרחו בלי שום הכנה קודמת אליהן. והנאות בכמו אלה אינן רק כשהאדם יחידי, כי פרסומם ברבים הוא כמעט דבר מכוער... אמנם אופן שני יש להוצאת השמחה שבלב לחוץ, והוא השתמשות הדבור על צד האומניות, כי האדם שדעתו יפה מוציא את שמחת לבו לחוץ אם על ידי דבור אומני, והוא דבור נאה ומיושר ומקושר המאמרים ופסקי טעמים... או על ידי קול אומני, והוא המשכת הקולות בנעימה וביושר בלי פגימה, ושיהיו משולבות זו בזו ונערכות בשעור וקצוב מצומצם במסלה העולה בית השמע... והנה פרסום התפעלות שמחה הפנימית לחוץ על דרך אופן השני הלזה הוא לפרסם את השמחה ברבים ולעורר השומעים אל התפעלות והשתכלות יתירה אל נושאי השמחה... ולזה ייחסו את השיר וההלל אל השמחה, כאמרם (ערכין י"ד) מנין לעיקר שירה מן התורה, מהכא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה", איזוהי עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה, וכן קריאת ההלל בימי החג קראוהו שיר... ובלשון משלח ידכם יש לכלול הוראת השיר וההלול התודה והשבח לא-ל ית', מלת יד מבואר הוא שהוראתו התודה וההלול... (דברים יב ז)
אמנם נראה לי שבמלת שירה עצמה המובן בו לא שירת האזינו בלבד כי אם את כל דברי התורה, כי גם בשאר מקומות מצאנו לרז"ל שדעתם לקרא את כל התורה בשם שירה, אמרו (חולין קל"ג) "מעדה בגד ביום קרה וגו' ושר בשירים על לב רע" (משלי כ"ה), פשטיה דקרא במאי כתיבי, בשונה לתלמיד שאינו הגון, האומר דברי התורה למי שאינו יודע להבין בהם, וכפירש"י על זה... כי שם שיר שהורתו שירה וזמרה אם שיר נגוני או שיר דבורי, אל שני המינים נקראו כל אחד שיר המסתעף משם שיר, שהוראתו הישר והשווי, כי השיר הנגוני לכשיהיה מקובל ונעים צריך שיהיה בו העתקה ישרה ממעלה לחברתה הסמוכה לה בערך הנגוני, בלי שידלג המנגן ממעלה למעלה זרה... וכן דבור השירי הוא המשכת הקולות בנעימה וביופי וביושר בלי פגימא... הנה לפי זה יסוד האמיתי נכון לכנות את התורה בשם שירה, כי התורה בכללה נקראת גם כן ספר הישר... (שם לא יט)
שיר חדש - על שמחדש בכל יום מעשה בראשית, ולא שבראם ונסתלק מהם. (תהלים צו א)
פעל שיר הוא בפה, ואל השיר בפה יצוה גם כן הנגון בכלי, ותנאי השיר בפה היא יפה קול בערבות נעימה, ותנאי הניגון היא מיטב נגן בעריכת הקולות... (הכרמל)
מזמרת - מתמיה ביותר שלשוננו מביעה על ידי שורש אחד את הזמר והזמורה (ענף הגפן). שלשה שמות נרדפים ביחס לשיר, נגן, שיר זמר, שיר הוא הזמר בפיוט, ניגון מוסיקה בכלי שיר, ואפשר וכל עצמו של נגן אינו אלא כלי, כבמדרש מגיניך - מכונותיך... זמרה היא הלחן, הזמר הטבעי ללא מלים... הפרי איננו גדל בגזע, בקנוקנות מתפשטות ומתפתלות יזרמו להם המיצים עד היותם לפרי בענבה. יחס זה עצמו קיים בין הזמר והלחן, לבין מלת השיר, רגשות ותחושות שטרם הבשילו ברוח האדם, טרם הגיעו לידי בהירות מלאה במחשבה, וטרם הוכשרו להבעה במלה, אלה מתבשלים ומתבהרים על כנפי הזמר, ובמרומי ההתפעלות ימצאו את המלה. האדם הטבעי ידבר אל אחרים וישיר לעצמו, באמנות האמתית שלא התרחקה מהטבע יהיה הלחן רק נושא למלה, כל קיומו למען המלה, ולא היפוכו של דבר כבאמנות הכללית... שיר היא היצירה האצילה האמתית, המביעה לא את המציאות המוחשית, אלא את הנעלם המונח ביסודה המורגש רק בלב האדם. המשורר האמתי ישיר תמיד לה' בתופעה המוחשית של הטבע וההיסטוריה, עתה תתקבל הקבלה פשוטה: כיחס הזמורה של השכר, אל העסיס המשכר, כן יחס הזימרה אל השיר, אל המלה הנלהבת בפיוט. (בראשית מג יא)
אשירה - שיר קרוב ל"שגר", "שכר", "שקר", והוראתו אם כן לצור צורה חיצונית למחשבות ולהרגשות שהתעוררו בלב פנימה, ובדרך כלל לתת מבע נלהב למה שהתרחשות חיצונית גילתה לליבו של האדם, דבר שאינו גלוי לעין הבשר, אך נראה בבהירות בעיני הרוח. מכאן ששיר מציין בראש ובראשונה את הדבור בשיר על פועל ה' בהסטוריה... (שמות טו א)
שירו - השיר הוא שבח ה' בהסטוריה, שירה נאמר על הנראה בהוה, ושיר על הנולד בעתיד, שיר חדש הוא על גאולת העולם. נגן - היא מוזיקה במכשיר, כי הזמרה אינה מספיקה כביטוי גדולת ה' והתרגשות האדם לעומתה. (תהלים לג ג)
במקהלות ברכו - מאז ים סוף למדנו לבטח בה' וליראה אותו, והשירה לא פסקה עוד מקהילות ישראל, לכן נאמר אז ישיר בלשון עתיד, בכל קהל למדו לסמוך גאולה לתפלה. להתמסר לגמרי לה'. (שם סח כז)
ותען להם מרים - ...הנשים עשו להם שיר ארוך שלא היה ראוי לכתוב זאת בספר תורה שלא היה בא בשפע רוח הקדש, אבל הסוגר מכל בית היה על פי מרים ברוח הקדש... (שמות טו כא)
ושם אלהים אחרים לא תזכירו - באשר יום מנוחה מיוחד לשירה וזמרה כלשון המשורר במזמור שיר ליום השבת "טוב להודות לה'" וגו', משום הכי הזהיר כאן ביותר שלא יזכר שם אלהים אחרים בשיריו, ומזה למדנו בכל הימים ובכל אופן... (שם כג יג)
...עוד נכלל בזה המאמר שהלוים נתייחדו לברך את ה' בשירה יותר מישראל וכהנים והיינו דכתיב "בית ישראל ברכו את ה', בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה'", ותניא בתוספתא שלהי הוריות על פסוקים הללו נמצא ישראל מברכים אחת, בית אהרן שתים, בית הלוי שלש, ויהיה הפירוש ולתת עליכם היום מצוה ועסק ברכה, ומזה זכו להיות המה משוררים בבית המקדש יותר מכהנים, וזכו לזה באותו מעשה... (שם לב כט)
ולא יעבוד עוד - לא רק שאינו נמנה אלא שלא יעבוד עוד למשא, מה שאינו כן לשיר הוא כשר אלא שאינו נמנה לכך, רק הוא כצעירי הלוים לדורות, שכשרים לשיר עם הלוים אשר הם יותר מבן עשרים כך היה אז פסולי שנים במדבר. (במדבר ח כה)
שחת לו - שני פסוקים הבאים מיוסדים על הקדמה אחת שבשירה זו מבואר שני חורבנות והגאולות, היינו עד מקרא ל"ה "לי נקם ושלם" חרבן בית ראשון, "ואמר אי אלהימו" הוא חורבן השני, "ראו עתה" וגו' היא הגאולה העתידה... (דברים לב ה)
וירא בצר להם בשמעו את רנתם, על ידי שמיעת קולו הקב"ה רואה מי שמיצר לנו וכו' ואמר שעל כן כשיש חס ושלום איזה גזירה וצרה לישראל מאיזה עכו"ם אזי טוב לנגן הניגון של אותה העכו"ם שמיצר להם חס ושלום, וזהו בשמעו את רינתם דייקא, היינו רנה וניגון שלהם של אותה העכו"ם שמצירה לישראל חס ושלום. (כז ח)
ושם חנוכה מלשון התחדשות... והענין הוא דאיתא קבעום בהלל והודאה, ואיתא במדרשים, לא כל מי שרוצה לומר שירה אומר, רק מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שנמחלו לו עונותיו ונעשה בריה חדשה. וכמו כן בימים אלו שזכו להלל ולהודות על הנס נמצא בו התחדשות, וזה ההתחדשות נשאר לעולם. והטעם שעל ידי השירה יש ההתחדשות, כי הנס הוא פתיחת השורש שלמעלה מן הטבע, ושם יש תמיד התחדשות, דאין כל חדש תחת השמש, ולמעלה מן השמש יש, ומי שאומר שירה על הנס הוא הוראה שיש לו שייכות ודביקות אל הנס, ולכן נמצא בו ההתחדשות... (חנוכה תרמ"ז)
במדרש אז ישיר... כי בכל נברא יש נקודה שנתברר על ידו כבודו ית', כמו שכתוב "כל פעל ה' למענהו, ולכבודי" וגו', וזה ענין פרק שירה שיש לכל נברא שיר ושבח להשי"ת, ואז ישיר ישראל וגו' השירה הזאת, פירוש שירה הידועה שעולה מכל הנבראים, ובני ישראל עשו שכל הנבראים ישירו, ויגלו נקודה אמיתית שהם עומדים מחיות השי"ת שמחדש בכל יום מעשה בראשית, וכל זה תלוי במעשה האדם, כי כשעושה מעשה בדביקות השי"ת על ידי ידיעה זו שכל מעשה יש לו חיות ית' על פי ידיעתו נתברר זה בגוף המעשה, ומסיר על ידי זה ההסתר ונתגלה הפנימיות. ופירוש שירה הוא להיות הכל נמשך בקו ושורה למקור שורשו שהוא חיותו ית' וזה שאמרו שעל ידי אמונה אמרו שירה כנ"ל.
ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר, על מה שאמרו חז"ל שחזקיה לא אמר שירה ולכך לא עשהו משיח, כי היה ברור אצלו השגחת השי"ת עד שלא נתפעל על ידי הנס, כי ידע שגם הטבע רק מחיות השי"ת וכו'. והוא שכתב עליו "טוב בעיניך עשיתי", פירשו ז"ל שסמך גאולה לתפילה, והוא כנ"ל שידע שבכל מעשה יש נקודה חיות ונקרא גאולה... ולכך קשה לו לומר שירה, כי ההסתר היה שוה לפניו כמו הפנימיות כנ"ל. ונקבע שירה זו בכל יום שיכול אדם לעורר כל הנבראים לשירה זו, וגם בכח השבת, דכתיב מזמור שיר וגו' גם כן כנ"ל וגם שירת הלוים בכל יום שהוא להביא הארת שבת קדש לימות החול... (בשלח תרל"א)
סמיכות הפרשה לאות על ידך וגו' ויהי בשלח וגו', דענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים איתא במדרש יציאת מצרים קשה וכו', כי יציאת מצרים היתה הגאולה מהגלות במעשה ובשיעבוד הגוף, וקריעת ים סוף היתה הגאולה בנפש, שאחר הגלות היה נשאר מחשבות והרהורים מטומאות מצרים... לכן בעוד שלא נתקן הכל גם במחשבה לא אמרו שירה, כי שירה היא אחר שלימות כל הגאולה, כדאיתא במדרש שנטהרו לבם ואמרו שירה, וזו השירה היתה עדות שנטהרו לגמרי מגלות דמצרים, וכן הוא בכל הגאולות... (שם תרמ"ה)
במדרש אז ישיר פיה פתחה בחכמה וגו', פירוש שבני ישראל כוונו הזמן שמחה שהיה לפניו במרום, כי ביציאת מצרים לא אמרו שירה רק אז שהיתה השעה מיוחדת לכך, לכן כתוב אז ישיר, פרש"י שעלה בלבם לשיר, להגיד שבחן של ישראל, באותה שעה שעלה בלבם לשיר, היתה השעה המזומנת לכך מעולם... כדכתיב באבוד רשעים רנה, וביציאת מצרים עדיין לא שלים קיסטא, וכאן היה שלים קיסטייהו, ובני ישראל הבינו שהוא הזמן של השירה, ומקודם היתה הצלת ישראל מתוך הכעס, ולא היה זמן שמחה. זה שאמר פיה פתחה בחכמה וגו'. (שם תרמ"ה)
במדרש צריך אדם להזכיר קריעת ים סוף וכו'... הענין הוא דכתיב אז ישיר משמע שאז נגמר עיקר המכוון של הגאולה, כי העיקר היה שנבראו בני ישראל להעיד על הבורא ית', כמו שכתוב "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", ועל ידי הגלות במצרים נזככו בכור הברזל להיות כלים לשיר ולזמר לפניו ית', לכן כשנגמר הגאולה נפתח פיהם ואמרו שירה, ולכן האמינו, כי כשיצאו ממצרים מכל מקום לא הבינו מה יתרון נעשה על ידי הגלות, ואחר כך הבינו שנעשו כלים... (שם תרמ"ט)
בפסוק ויאמינו וגו' אז ישיר וגו'... וכפי חוזק האמונה כך רואין האמת, דאיתא במדרש וצדיק באמונתו יחיה, אפילו צדיקו של עולם באמונתו יחיה, פירוש שכך סידר הקב"ה אשר הנהגה שלו יתגלה לכל אחד כפי האמונה כך מקבל חיות מחי החיים. והנה הם האמינו מה שיעשה הקב"ה עמנו בכל הדורות, ולכן נגלה להם ברוח הקדש כל מה שיהיה ואמרו שירה על הכל... שעל ידי שהיתה האמונה מאירה אצלם כאילו בעין רואים שהקב"ה מכניסם לארץ ישראל, כמ"ש מכון לשבתך פעלת וגו', וכמו שהם בכח אמונה על להבא אמרו שירה, כמו כן אנו כפי האמונה בכל יום במה שעשה הקב"ה הנסים לשעבר יכולין להתדבק בשירה הזאת, כי השירה הוא כולל מה שהיה ומה שיהיה. (שם תרנ"א)
בפסוק אז ישיר דקדק רש"י ז"ל מ"ש לשון עתיד, ואין זה דבר ההוה תמיד, ופירש עלה בלבו שישיר, וחז"ל דרשו מכאן לתחיית המתים וכו'. והענין הוא כי בעולם הזה אין השמחה והשירה בשלימות, כמ"ש חז"ל ישמח ה' במעשיו לעתיד. אכן יש זמנים שבני ישראל יכולין להרגיש משמחה ושירה העתידה, וז"ש בתפלת שבת "ישמחו במלכותך שומרי שבת"... ולכן כיון ששבת הוא מעין עולם הבא יכולין להרגיש מעין אותה השמחה העתידה... לכן באמת זו השירה והשמחה הוא דבר ההוה תמיד, אך הזמן והטבע מסתיר שאינו יכול להתגלות שמחה העתידה, אבל כשיש זמנים שיש להם עליה למעלה מהטבע, וכמו שהיה בקריעת ים סוף, דכתיב "ויושע ה' ביום ההוא", שהיה בו גילוי מלמעלה מן הטבע, ואיתא במדרש דקריעת ים סוף כמו יום השבת, לכן אז ישיר ועלה בלבו משמחה העתידה, והוציאו מכח אל הפועל זו השירה... (שם תרנ"ב)
כתיב מוציא אסירים בכושרות, ובמדרש אמרו בכי ושירות, והוא הגלות לברר התערובת ולהוציא הניצוצי קדושה שמעורב, ועל ידי קושי הגלות והיסורין והבכיות מתבררין הניצוצות, ולבקר רנה הוא בחינת הגאולה... וזהו בכות ושירות, כי יש עליה על ידי בכיה ויש על ידי שירה, והם ב' דרכים, שיש דברים שאינם יכולים להתברר רק על ידי בכיה, ויש דברים שעל ידי רנה ושמחה, ובקריעת ים סוף היה תכלית הבירור, ולכן היה על ידי שירה... (שם תרנ"ג)
אז ישיר משה וגו' פירוש אחר יציאת מצרים נעשו בני ישראל כלים להעיד על הבורא, כמו שכתוב "עם זו וגו' תהלתי יספרו", ובמדרש "ויעלני מבור שאון וגו' ויתן בפי שיר חדש", פירוש חדש שהוא לעולם בכח התחדשות, ואינו יכול להיות נשכח מנפשות בני ישראל, ולא לחנם קבעו לומר השירה בכל יום, וזו האמונה שהאמינו בני ישראל כי הישועה היא לדורות, כמו שכתוב "ויהי לי לישועה" אמרו חז"ל היה לי ויהיה לי לעתיד. וזו השירה והדבקות היה נטוע בנפשות בני ישראל מעולם, אך קודם יציאת מצרים לא היו יכולין להוציאו מכח אל הפועל, ואחר יציאת מצרים נתגלה זו התשוקה... (שם תרס"א)
במדרש ונפש כי תחטא... ואיתא בפסוק "מכנף הארץ זמירות שמענו", כי כתיב "שש כנפים", ובכל יום החיות אומרות שירה בכנף אחד, ושבת אין להם עוד כנף, אומר הקב"ה יש לי כנף אחד בארץ הוא כנסת ישראל, ע"ש בתוס' סנהדרין ל"ז. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל מה ענין שירה בכנף לחיות הקודש, רק שעל ידי השירה מתעלין כמו העוף בכנפיו, וכן כתב האר"י ז"ל שכל עליה על ידי שירה, ע"ש, אם כן בני ישראל בשבת יש להם עליה בכח העדות, והוא למעלה מצבא מרום... (ויקרא תרמ"ז)
מה שקורין שיר השירים בפסח, כי שיר השירים הוא לבאר כי כל עניני עולם הזה רק משל להבין האהבה הצריכה להשי"ת, וזה פירוש שיר השירים, שמכל השירים שבעולם יוצא שיר הזה, אך כי האדם צריך להיות נדבק בהנמשל, וקשה שיהיה הכל רק כדי לידע לעבוד להשי"ת, וחס ושלום כשנדבקין בעולם הזה אין יכולין להבין כלל הנמשל, לזאת בפסח זמן חירותנו שהאדם יכול ללמוד רצון השי"ת גם מן הטבע כי מתגלה נקודה הפנימיות, לזאת שייך שיר השירים בזמן הזה. (פסח תרל"א)
במאמר נכון כסאך מאז... וכן היתה כונת הבריאה מה שניתן ממשלה לקצת הבריאה על קצתה, בעבור כי אין מלכות שמים יכולה לחול על השפלים רק באמצעיות ממשלת השפלים, וזה שאמר "אשירה לה' כי גאה גאה", פירוש שיש לנו לשיר לפניו שעל ידי גיאות שלנו יכול להתברר גיאותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וגם כמו שאר הפירושים שכתבנו במקום אחר, ככל הגירסאות הוא רק גאותו ית' עיין שם, וזה כל ענין השירה שנתישרו כל הנבראים באמצעות גאולת ישראל, והיה מוכן להיות כמו לעתיד... לולי שקלקל עמלק הרשע אחר כך... (שם תרל"ה)
בנסים דיציאת מצרים וקריעת ים סוף אין מברכין שעשה נסים כמו חנוכה ופורים, נראה הטעם כי נסים אלו הם מוכרחין מעת בריאת העולם שלא היה קיום לעולם בלי נסים אלו, וזה שאמרו בגמרא תנאי התנה עם הים שיקרע וכו'... ובני ישראל הבינו כי נעשה להם נסים אלה להיות כל הבריאה וכל האומות להבורא ית' לכן אמרו שירה זאת, שהוא כולל כל שיהיה בכל הגלויות שאחר כך גם כן, כי ידעו שכל הגאולות יהיו תלוים בזאת הגאולה, ובאמת על ידי שעשו בראשונה המצוה בשלימות יש לנו תקוה טובה לאחריתנו, ולכן מזכירין השירה בכל יום... ולכן כל הבריאה היתה מקוה לזאת השירה, ולכן נאמר אז ישיר לשון עתיד, פירוש השירה שהיתה מוכנת מימי בראשית נגמרה אז על ידי בני ישראל מכח אל הפועל... ומילא השי"ת את פיהם לומר ברוח הקדש השירה הזאת, והוא הישועה השניה שצריכין אחר הראשונה... (שם תרל"ז)
אז נבהלו וגו' ומאין ידעו בני ישראל בעת השירה מזה, בלי ספק הרגישו בנפשותם הסרת כח האומות... ובאמת היה רצון בני ישראל בשירה זאת להטות כל הברואים אליו ית' וכך היה לולא רשעת עמלק ימח שמו שבא ועירבב אותנו... (שם תרל"ח)
וייראו העם את ה' וגו' אז ישיר. יש לומר כעין ששמעתי מפי קדשו מו"ז ז"ל על הפסוק "וייראו מאד ויצעקו וגו' אל ה'", על זו היראה כי היה נחשב להם כע"ז לירא מבשר ודם. כמו כן יש לומר עתה שבאו ליראת ה' על זה עצמו אמרו שירה, ובאמת הוא סימן טוב אחר הישועה שהציל השי"ת אותם ונתלבשו ביראת ה' ולא באו מזה חס ושלום לידי גבהות, רק אדרבא נתלבשו ביראת ה', זה סימן אמת לעובד ה'.. (שם תרמ"ב)
בפסוק ששת ימים תאכל מצות... ולכן נקבעה השירה לדורות, וכן כתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו משם כי לעולם חסדו, והשירה הזו היתה הכנה לכל המתנות טובות שבישראל עד לעתיד, התורה ובנין המקדש, ונאמרה ברוח הקדש כמו שכתוב בזהר הקדש, ועליה נאמר ואשים דברי בפיך, שביציאת מצרים היה הכנה לדורות... ואיתא בשירה קדמוך, פירוש שישראל הקדימו זה אלי קודם שנאמר להם אנכי ה' אלקיך, ועליה נאמר מי הקדימני ואשלם... (שם תרמ"ה)
בפסוק אז ישיר, ובמדרש נכון כסאך... ובני ישראל העידו עכשיו כי הכל אחד, והוא ית' מנהיג כל העולם לפעמים בהסתר בטבע, ולפעמים בהתגלות, והיה נצרך להיות השתנות הטבע לפעמים, להיות דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, וזהו עדות על כל הכלל שהכל מאתו ית'... ושירה זו הוא הפתח שנפתח לכל עבודת בני ישראל לכל הדורות, כדאיתא במדרש פיה פתחה בחכמה, וזה שאמר אז ישיר וכו' ויאמרו לאמר, כי אז התחיל הפתח לכל בעלי השיר להיות יוצאים בשיר... (שם תרמ"ז)
איתא מוציא אסירים בכושרות, בכות ושירות, דאיתא הדיבור היה בגלות כמו שכתוב בזהר הקדש שמות, ויש צעקה ובכיה, ויש רנה ושירה, ושניהם צריכין גאולה, להיות הבקשה לשם שמים בלי פסולת, וכמו כן השירה שיהיה לשם שמים בלבד בלי פניות, וביציאת מצרים היתה הגאולה לבחינת צעקה, לכן אחר כך בים כתוב "ויצעקו בני ישראל אל ה'", כי כבר היו נגאלין בבחינת הפה בצעקה... אך בחינת שירה עדיין היה סתום, ולזה היתה הגאולה בקריעת ים סוף, ובאמת בחינת שירה הוא מעין לעתיד, כמו שכתוב "ישמח ה'" לשון עתיד, כדאיתא במדרש שבעולם הזה אין השמחה בשלימות, והרמז "ולבוקר רנה", ולכן כתיב ישיר לשון עתיד, כי הרגישו הארה מעין העתיד ואמרו זו השירה, וזה הדרך נתעורר בכחו של משה רבינו ע"ה, אז ישיר משה, והוא מדריגה שלמעלה מבחינת תפלה שתקנו האבות... (שם תרנ"ה)
במדרש שיר השירים, נשיר למי שעשאנו שירים בעולם, שבני ישראל נעשו משוררים להקב"ה, כדכתיב "עם זו יצרתי וגו' תהלתי יספרו". כי הנה השירה באה מכח דביקות אל השורש, לכן הלוים בשיר, שהם בחינת דביקות וחיבור לשורש, ובקריעת ים סוף דכתיב "וירא ישראל וגו' ויאמינו בה'", לכן אז ישיר שנדבקו בשורש העליון. ובאמת כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא, וכל בריה כשנגמר מכוון הבריאה שלה יש בה בחינת שירה, ובני ישראל בכלל מכירים את בוראם ומתדבקין בשורשם, לכן נמצא בהם השירה, וזה שאמר "אשר לשלמה", למי שהשלום שלו, כי בחינת שלום הוא התדבקות בשורש... וכל שיר השירים נתיסד על זה, כי שלמה המלך ע"ה דכתיב בו "ויחכם מכל", הבין הפנימיות למעלה מכל הדברים שלמטה... (שם)
בפסוק עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, זה נתקיים בשירת הים, כי זו השירה היא פרשה בתורה שהוציאו בני ישראל מלבם בעוד שלא ניתנה תורה, וזה עדות לבני ישראל שהם דבקים בתורה בעצם, כי באמת התורה היא שמותיו של הקב"ה... אבל בקריעת ים סוף שראו את ה', כמו שכתוב "זה א-לי", אם כן נתגלה להם שורש התורה בעוד שהמלך במסבו, טרם שירד על הר סיני, וז"ש בשירה קדמוך, לכן כתיב ישיר לשון עתיד, שהוא מעין מה שעתיד להנתן להם התורה, והם פתחו השורש של התורה כדאיתא במדרש על זה פיה פתחה בחכמה. (שם)
בפסוק אל תיראו וגו', ולבסוף כתיב וייראו העם את ה', שמקודם היה בחינת יראת העונש, ויראה זו צריכה שמירה שלא להתפשט... עד לבסוף דכתיב וייראו את ה' והוא יראת הרוממות, ויראה זו מביאה לשמחה ושירה, כמו שכתוב "יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי", והשירה הבאה על ידי יראה היא עדות שהיא יראה שלימה ואמיתית, ועל זה כתוב "אין מחסור ליריאיו", שמי שזוכה ליראת ה' זוכה בכל. (שם תרנ"ח)
בענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף... ותיקון הנשמה הוא השמחה, כענין "ויגבה לבו בדרכי ה'", וזהו אות השירה שנתרומם הנפש על הגוף, וזהו "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה", כי בשם זה צור ב' עולמים... (שם תר"ס)
במדרש אז ישיר, נכון כסאך, אף על פי שמעולם אתה לא נתישבה כסאך בעולם עד שאמרו ישראל שירה, כי זה תכלית יציאת מצרים שיבאו בני ישראל להיות עדים על הבורא, לברר מלכותו ית"ש בעולם, שעל זה נשלחו נשמות בני ישראל בעולם הזה, אבל בעוד שהיו משועבדים במצרים לא יכלו להוציא זה העדות מכח אל הפועל... וכתוב ויאמינו אז ישיר, שעל זה היה עיקר השירה כשזכו להאמונה בשלימות... (שם תרס"ב)
בפסוק וירא כל העם וירונו... ויתכן לפרש על פי מה שאמרו חז"ל מי שנעשה לו נס ואומר שירה סימן שנמחל לו כל עונותיו, ולכן כשנעשה נס וירד אש מן השמים ואמרו שירה, מזה ידעו שנמחל להם החטא, ומזה נתפעלו ונפלו על פניהם, כי עיקר תשוקתם היתה לחזור ולהתקבל לפניו בתשובה שלמה. והנה שירה זו סתומה ולא פירשו דברי השירה, משום שהיו בבחינת בעלי תשובה מעלמא דאתכסיא, ולכן איננה נמנית בין עשרה שירות. ושירה שעל הים היא סדר מיוחד בבחינת צדיקים, והיא פרשה בתורה וסדר לימוד, וכמו כן כל השירות, אבל שירה זו היתה שלא בהדרגה לפי שעה כדרך בעלי תשובה בחילא סגי. (שמיני תר"נ)
במדרש בכתף ישאו וכו', דורש על השירה, כמו שכתוב שאו זמרה וגו'. וקשה מה ובכתף. ויתבאר הענין על פי מ"ש "וישרנה הפרות בדרך", שעל ידי שנשאו הארון ניתן בהם דעת לשורר ולזמר, כמ"ש בזהר הקדש בלק, ארונא דעל גבייהו עביד להון לזמרא, כן הלוים, במה שנשאו על כתפיהם בכח זה הרימו קול זמרה, וכמו כן הוא בכל עובד ה' שמתמלא זיו ושמחה על ידי עבודת אמת, ועל זה נאמר "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", כי עיקר העבודה בתורה ובמצות וממילא נתמלא פיו שירה וזמרה... ומקודם יש מצות בעובדא ואחר כך במילולא דפומא כידוע. (נשא תרמ"א)
במדרש קח את הלוים, כמה נימין היו בכנור שבע, ולימות המשיח ח' ולעתיד עשרה וכו', כי השירה תליא בזמן, ולכן בכל יום יש שיר אחר, כי ההתחדשות שיש בכל יום נותן השירה, כמו שאמרו ז"ל כי השמש אומרת שירה וזורחת, ע"ש בפסוק "שמש בגבעון דום", כי בכל יום יש הארה אחרת כדאיתא בשם האר"י ז"ל, כי אין כל יום דומה לחבירו מבריאת עולם. ונראה שהלוים מיוחדים לבחינת הזמן... לכן הלוים נפסלים בשנים ולא במומים... ולכן תליא השיר בבחינת הזמן, ולימות המשיח וכן לעתיד יהיה שינוי בזמן וישתנה השיר, וכמו כן שבת מעין עולם הבא, לכן מזמור שיר ליום השבת כתיב ביה עלי עשור, ושבת בחינת שיר השירים שכולל כל השירים של ימי המעשה. (בהעלותך תרנ"ג)
במדרש מי יתן טהור מטמא וכו'... וזה היה ב' השירות, שירה ראשונה הוא שהיו בני ישראל ישרים באמת, ישרי לב בלי שום חטא, ולכן היו בני ישראל במדריגה אחת עם משה רבינו ע"ה, אמנם שירה אחרונה היה אחר תיקון החטא והתיישרות דרכים עקומים, ולכן בשירה זו לא נזכר משה רבינו ע"ה, והוא ענין במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. (חקת תרל"ז)
ענין השירה זו שלא נזכר בה משה רבינו ע"ה, כי שירה זו היה הכנה לביאת הארץ ולמלחמות עם מלכי האומות, כדכתיב "רוממות א-ל בגרונם", וזה לחרב פיפיות בידם, וכתיב "תשורי מראש אמנה", דרשו חז"ל על שירת הים, כתיב ויאמינו, "מראש שניר וחרמון" יש לומר על שירה זו שהיתה בעת מלחמת מלכי האמורי הוא שניר וחרמון, ובודאי שירות האלו היו התעוררות משמים בפיהם של בני ישראל, כדכתיב אז ישיר, שבא להם דברים אלו בפיהם כדכתיב "ואשים דברי בפיך". ושירת הים היתה הכנה לתורה שבכתב, וזהו לנטוע שמים, ושירה זו לתורה שבעל פה ולארץ ישראל, וזה וליסוד ארץ... ובודאי כפי התיקון שנמצא בנפשות ולבות בני ישראל ובאין לשמחה לשורר לפניו ית' מתוך שמחת הלב, שזה עדות השירה על עבודה השלימה שלהם, בזה הכח מנצחין אחר כך האומות... (שם תרמ"ה)
בענין השירה עלי באר ענו לה... ושירה זו הכנה לתורה שבעל פה שנקראת באר, והיא בחינת התורה שנמצא בתחתונים, שיש תורה שזוכין להמשיך מן השמים ויש שזוכין למצא תורה הגנוזה למטה, וזה חפירת הבאר על ידי יגיעה ומלחמה עם הסט"א, וסופה כתיב עלי באר אחר שנתעורר בחינת הקדושה הגנוזה, ויש לכל בני ישראל חלק בבאר זו כמו שכתוב, חפרוה וגו' כרוה וגו', במשענותם הוא דורות השפלים... (שם תרמ"ח)
בענין מי מריבה, אז ישיר ישראל, ומשה רבינו ע"ה לא נזכר, דאיתא מי שעושין לו נס ואומר שירה בידוע שנמחלו לו כל עונותיו, והטעם כי השירה עדות שיש לו שייכות בהנס, אם כן נראה כאן שניסי הבאר היו בזכותן של ישראל, לכן אמרו שירה ונמחל להם, ומשה רע"ה מצינו שלא נמחל לו זה החטא שלא אמר שירה. ובדרך זו נבאר כל הענין, דכתיב "ודברתם אל הסלע לעיניהם", והיינו שהיה מוכן לעשות זה בכחן של בני ישראל, ובאמת מדריגת משה רבינו ע"ה היתה למעלה מזה, אבל בני ישראל לא נמשכו אחר הנהגתו שהתחיל עתה הדור של באי הארץ. אכן אם משה רבינו ע"ה היה יכול לבטל עצמו לההנהגה שהיה נצרך להם היה יכול לבא לארץ ישראל... וענין "לא האמנתם בי", וחלילה שיהיה משה רבינו ע"ה מחוסר אמנה, אבל יש אמונה רבה ואמונה זוטא, ואמונה זו שאמרו בני ישראל כאן שירה היא מילתא זוטרתא לגבי משה רבינו ע"ה, וכן מה שנתפעלו בני ישראל בשמחתם כפי הכרת הנס שלהם שאמרו שירה, ומשה רבינו ע"ה לא נתפעל. ובשירת הים שרו כולם בשמחה רבה, מכלל שיש שמחה זוטא, וזה שאמר "לא האמנתם להקדישני לעיני בני ישראל" דייקא, שהיה בחינת אמונה זוטא. ושירת הים יש בה שינוי בתורה הקדושה, שנכתבת בדרך אחר, ושירה זו אין בה שינוי בתורה, שהיא מדריגה שלמטה בחינת תורה שבעל פה. וכן בלשון השירה "עלי באר ענו לה", שהיה בכח והתעוררות מלמטה, ובחינת משה רבינו ע"ה היה הכל הנהגה מן השמים... (חקת תר"נ)
במדרש תנחומא בפסוק בואו נשתחוה ונכרעה וכו'... וחז"ל דרשו בכל הטוב, שבכורים צריכין שירה ע"ש, שזה כל השירה התדבקות הדברים בשורשן בלי השתנות, ועל ידי שמעלין הכל עד שורש הראשית כאשר מצינו שקורא כל סדר יציאת מצרים עד התחלת יעקב אבינו ע"ה כנראה שהיו מעוררין על ידי הביכורים ראשית כחן של בני ישראל... (תבא תרמ"ד)
שירת האזינו כולל כל הדורות מבריאת העולם ויציאת מצרים וקבלת התורה ובית המקדש וגלות וגאולה אחרונה, ומעין זה נתחדש בכל שנה כל הסדר, כי כך מדותיו של הקב"ה... וסוף הפרשה ראו עתה וגו' אני אמית ואחיה, הוא בחינת ראש השנה ויום הכפורים, ספרי חיים ומתים פתוחין, ואחר כך הרינינו גוים עמו הוא בחג הסוכות שרומז לגאולה האחרונה... (האזינו תר"ס)
והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצוקלל"ה אמר... כי הלוים דבקים במקור החיים, ולשון לויה הוא חיבור ודבקות, על כן עבודתם היא בשיר שהוא דבקות וחיות, ועל כן נאמר (דברים ד') "ונס אל אחת הערים האל וחי"... (שמות תער"ב)
ועל פי הדברים האלו יש לפרש דברי המדרש רבה הנ"ל. דהנה שירה היא דביקות מלמטה למעלה, וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, ותורה היא מלמעלה למטה... ובאמת צורת האיש משה היתה בשניהם להרכין שמים לארץ ולהגביה הארץ לשמים, ועל כן בשירה הגביה הארץ לשמים ובתורה שקיבל הרכין שמים לארץ... (שם)
ויש להבין למה באמת לא אמרו (האבות) שירה, ולא עוד אלא שלא מצינו שתפסו עליהם בשום מקום מדוע לא אמרו שירה. וגם יש להתבונן למה נקראת אמירת השירה חכמה, ולכאורה יותר יתכן לקראתה בתואר צדיק או חסיד או אוהב ה', שענין השירה היא דביקות אהבה ורוח הקדש, ומה ענין זה לתואר חכמה.
ונראה דהנה במדרשים שקריעת ים סוף מתיחסת ביותר ליוסף, ובמדרש וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם, וכן הים ראה וינוס בזכות וינס ויצא החוצה... שהיה תמיד מוסיף חיות בעבודת השי"ת ובהתחדשות החיות כמעיין הנובע... ויש לומר ששתי בחינות אלו אסיפה והוספה הן בחינת אמת ובחינת אמונה, ושתיהן היו במהותו של יוסף... מעתה מובן שישראל היה להם ענין יוסף ומהותו אמת ואמונה שתיהן יחד, בחינת אמונה שבלב נשלמה בירידתם לתוך הים כנ"ל, ובחינת אמת שהיא בשכל ובמוח נשלמה בהערכת לבם לומר שירה... ולפי האמור יתבאר שהירידה לים שהיא בחינת אמונה היתה בלילה, אבל השירה ובכללה הערכת הלב לשירה כמעיין הנובע שהיא בחינת אמת היתה ביום...
ולפי האמור יש לומר דהא דלא אמרו הקדמונים אדם הראשון והאבות הקדושים שירה, כי כמו שהדיבור הגשמי דהוא חותם האדם לא יתכן אלא אחר השלמת הרכבתו, כן דיבור השירה שהוא הדיבור הרוחני ותכלית צורת האדם שהוא מדבר אינו חל אלא כשתושלם ההרכבה בתכלית, והיינו הרכבת הכלל כולו... וכאשר נשלמה ההרכבה בפרט ובכלל אז יתכן שיצלח עליהם רוח השיר, וזה היה על הים שנשלמה הרכבת הפרט והכלל... ויש לפרש לפי דרכנו שכל ענין השירה יתכן רק מצד הרכבת והתאחדות כל קהל ישראל דהוא כנסת ישראל ונקראת מטרוניתא בלשון הזהר הקדש כידוע, ועל כן כתיב אשירה בלשון יחיד, משום דהיו כאיש אחד בלב אחד... ובאשר אז באו לבחינת אמונה שהיתה בתכלית הביטול לרצון השי"ת שוב לא תפס כל אחד מקום לעצמו וחזרו כולם להיות אחד, ובפשיטות מצד מסירות הנפש שוב לא היו הגופים מפסיקים.
ולפי האמור יובן שכל ענין השירה יתכן רק אחר שנעשה קהל ישראל, אבל האבות הקדושים ומכל שכן אדם הראשון שהיו יחידים ולא היתה שייכת בהם התאחדות מצד הכלל, לא היה שייך בהם ענין השירה, אלא ישראל אחר שנשתלמו בי"ב שבטים וע' נפש שכנגדם הזקנים וששים רבוא, ונעשו הגמוניא אחת, אז צלחה עליהם רוח השיר, ולפי דרכנו הכונה שיר כזה שתהיה השכינה מדברת מתוך גרונם... (בשלח תרע"ח)
אך נראה דהנה ישראל נקראו עברים על שם שעברו ים, וידוע דשם של דבר מורה על מהותו, ומוכרח דזה מהות ישראל שעברו את הים, ויש לפרש דהנה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, דבריות שביבשה אינם יכולים לחיות בים בדרך הטבע, וכן בריות הים אינם יכולים לחיות ביבשה, וישראל שעברו את הים מורה אשר מהותם היא למעלה מהטבע, ועל כן נקרא שמם על שם העברת הים... וכן נמי למטה תיכף כשקבלו ישראל לירד לתוך הים נחשב להם העתיד כעבר וכאילו כבר עברו ים ושרו את השירה ונמחלו עונותיהם, וכבר הגדנו במקום אחר שענין מחילת העונות על ידי השירה, שמאחר שנדבקה נפשם בשרשם היו כענין מים שנטמאו משיקן והן טהורין, ומחמת זה עצמו שנחשב העתיד כעבר נתקשרו תיכף באהבה באביהן שבשמים והרגישו בעצמם תיכף הדביקות והשמחה הנצמחת ממחילת העונות העתיד של אחר השירה, שמחמת מחילת העונות נסתעפה השמחה... (ויקהל תרע"ו)
ולפי האמור מענין החביתין... אך ביאור הדברים דשירה שאמרו ישראל על הים היינו שנתעלו ונגבהו מכלי הגוף עד שלא היה הגוף חוצץ בעד המראה, ועל כן ראתה שפחה על הים וכו', ובאמת כל ענין שירה הוא התגברות רגש הנפש על כחות הגוף, כמו שרמזו ז"ל (שבת פ"ה מ"א) יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, ובשירת הים היה עוד יותר, ועל כן אמרו זה א-לי ואנוהו, שמשמע שהיו מראין באצבע, אף "כי לא יראני אדם וחי", כי הגוף חוצץ, ויצאה הנפש מנרתיקה, מכל מקום אז לא היה הגוף חוצץ... (צו תרע"ד)
במ"ר (שמות כ"ג) הדא הוא דכתיב פיה פתחה בחכמה... ויש להבין למה באמת לא אמרו (הראשונים) שירה? ונראה על פי מה שפירש אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור דהא דחזקיה לא אמר שירה על הנס שלו משום שלא נתפעל מן הנס שהוא חוץ לדרך הטבע, שידע שגם הטבע הוא בריאה מהשי"ת כמו חוץ לטבע, וגם הטבע הוא חוץ לדרך הטבע. אבל עדיין צריך להבין אם כן מה חטא הוא זה שעל כן לא נעשה משיח? ונראה דהנה תכלית האדם בעולם הזה היא האמונה, היינו להיות נמשך אחר השי"ת אפילו בלי הארת השכל, ובשביל זה זוכין לעולם הבא תכלית האור כי טוב... ותכלית הידיעה אשר לא נדע, וישוב הכל לאמונה, ובשביל האמונה יבא להשגות עוד יותר גדולות, ויבין וידע יותר שעדיין לא התחיל לידע... ולפי זה אף בהשגות גדולות כמו במשיח נמי יש מקום להתפעלות מהנס, שאף שמקודם בואו היה רואה זה היטב בעין שכלו ראיה ממש, מכל מקום הנסים עצמם כמו שהם בעולם הזה הטבעי, הם נמי למעלה, למשל קריעת ים סוף שהיתה בפועל בים אשר לפנינו, ולמעלה היו סודות נוראים גבוה מעל גבוה, ולאיש אשר משיג עוד יותר יראה בקריעת ים סוף ענינים עוד יותר, ואם כן ענינים שהיו מקודם בבחינת אמונה ושבו להיות בבחינת ראיה מביאים לידי התפעלות, ועל כן מצינו שירה לעתיד, אף שיהיו השגות גדולות מצויות מאד, והיה הכל מאיר לנגד עיניהם שהכל הוא למעלה מהטבע, כמו חזקיה המלך, כנ"ל, מכל מקום יבואו לתכלית שהוא אמונה, ותהיה שייכת בהם התפעלות. והמביא לידי אמונה זו הוא מלך המשיח...
ולפי זה יובן מדוע לא נעשה חזקיה משיח, שהרי לא אמר שירה ולא נתפעל, וע"כ שעדיין לא בא לבחינת האמונה שתהיה למשיח, להכניס אותה בלב ישראל לזכות על ידה לעולם הבא כנ"ל...
ומעתה יובן הא דפיה פתחה בחכמה, שאפילו תהיה החכמה גדולה מאד מכל מקום ישוב הכל לבחינת אמונה, ועל כן הראשונים לא נתפעלו מהנס כנ"ל ולא אמרו שירה, אבל ישראל אמרו שירה מעין לעתיד לבא כנ"ל. ואל תתמה שישראל באו לענינים שלא באו האבות, שהרי מפורש שאמרו זה א-לי ואנוהו מעין לעתיד, שנאמר על משיח "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", שדרשו על האבות, אלא שיורדי הים היה להם זה לעתם לבד... (פסח תער"ב)
ונראה דהנה במה שהאבות לא אמרו שירה הרבה טעמים נאמרו בזה, ואני מוסיף לומר בטעמו של אדם הראשון שלא אמר שירה כשנברא, על פי מה שהגיד כ"ק אדומו"ר זצללה"ה כי עיקר שירה היא על מפלתן של רשעים, ועל כן עשרת בני המן נקרא שירה, וכן מלכי כנען... ועל כן יש לומר דאדם הראשון אף שבודאי השתמש ברוח הקדש וצפה למרחוק, מכל מקום מפלתן של רשעים לא היה אפשר לו לראות, שהרי עדיין לא ידע שיש מציאות הרע בעולם...
אך על האבות שלא אמרו שירה הנני מוסיף להקשות... ובעניותין יש לומר עוד... הנה ידוע דשלשת האבות תקנו חטא אדם הראשון בג' עבירות (ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים), אך לשון הרע לא מצינו שתקנו. ובאשר לשון הרע הוא פגם הדיבור, כל עוד שלא נתקן פגם הדיבור של אדם הראשון היה דיבורם סתום מלומר שירה. ונראה דישראל במצרים במה שלא נחשדו על לשון הרע תקנו פגם הדיבור של אדם הראשון, ועל כן איתא בספרים הקדושים שהדיבור יצא מהגלות ומכלל שנתקן פגם הדיבור, על כן נעשה פיהם פתוח לומר שירה, וזהו הלשון פיה פתחה בחכמה, שנפתח מה דהוה סתום. ובזה אתיא שפיר נמי מה דאמר במדרש שנחשב בין עשר השירות השירה שאמרו על אכילת הפסח בליל התקדש חג במצרים, באשר אז היה אחר תיקון פגם הדיבור...
ולפי האמור יתישב הא דמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו... ובודאי כמו שלא התחיל העונש עד מוצאי שבת ובשבת היה עדיין בגן עדן, היה נמי עדיין פיו פתוח לומר שירה, על כן אין זה סותר למה שאמר ברא אדם הראשון ולא אמר שירה עד שפתחו ישראל פיהם ואמרו שירה, דזה מדבר אחר פגם הדיבור ונסתם הפה מלומר שירה עד שפתחוהו ישראל... (שם תרע"ו)
אז ישיר משה ובני ישראל, ויש להבין שלעולם שירה שייכת ללויים, וכן במ"ת אמרו ז"ל (ערכין י"א) שהא דכתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול, הפירוש שמשה אמר שירה, ופירש"י שהיה מצוהו לשורר שמשה לוי היה, הרי שאפילו בלתי קרבן שייכת השירה ללוי, ואף שבמתן תורה עדיין לא נבחרו הלויים ולמה כאן כל ישראל אמרו שירה... והטעם שזכו לזה מחמת שהיו בטלין לגמרי למשה רבינו ע"ה אחר שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו, על כן האירה עליהם בחינת משה, והיתה השכינה מדברת מתוך גרונם, וזכו לראות באספקלריא המאירה, ולפי זה יש לומר שזכו נמי להיות למעלה מהתחלקות המדות, וכמו כהנים וחסידים לעתיד שהתפלל דוד עליהם כנ"ל, על כן אמרו אז כל ישראל שירה. (פסח תרע"ז)
ונראה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בטעם אברהם אבינו ששאל עצה על המילה, כי מהותו היתה לאחות את כל באי עולם בקוב"ה, על כן צריך להיות לו חיבור עמם, וחשב שעל ידי המילה יהיה נפרד מהם ולא יוכל לקרבם, ויש לומר דהיינו טעמא דכל האבות שלא אמרו שירה שהרי היתה מהותם לפרסם את האלקות בעולם ולמשכם אל תחת כנפי השכינה... והנה שירה היא עליה מכלל עולם הטבע, וניכר אפילו בלשון שיש שינוי בלשון שירה יתר המאמרים וגורם פירוד מכלל העולם, והיה זה גורם שלא יוכלו למשוך את זולתם לגיירם כנ"ל. אך ישראל על הים שאז נעשו נפרדים מכלל העולם וקנו שם לעצמם עברים הבינו שהפירוד זה מכלל העולם לא יפגום את ההמשכה של כל באי עולם... פתחו פיהם ואמרו שירה. (שם תרפ"ב)
ונראה דהנה הרמב"ן כתב שעיקר עבודת הלוים הוא השיר, ועל כן לא היו ממנים אותם לשיר אלא בראויין למשא, שכל הממונים לשיר ראויין לעבודת כולם. ונראה שענין השיר דאפסק הלכתא עיקר שירה בפה, על פי מ"ש מהר"ל שהדיבור שבאדם הוא חותם התקשרות הגוף והנפש שהרי בהמה אף שיש בה גוף וכלי הדיבור אינה מדברת, והנפש לבדה אין בה כח הדיבור שהרי צריך לכלי הדיבור, ומוכרח שהדיבור מכח שניהם. ובכן יש לומר שהדיבור בשיר שהוא ענין רגש הנפש שמתדבקת בשרשה, ומחמת קשר דיבור זה יוצאים דברי השירה מכח שניהם, היינו מכח הגוף והנפש ומכח השורש שבעליונים, והוא ענין רוח הקדש... והנה מובן שדיבוק הגוף והנפש בשורש בעליונים עד שיהיו לאחדים צריך להיות מקודם האדם שלם במדותיו בלי פסולת, כי השורש אינו סובל מטנופא דהאי עלמא כלום, וכן נמי צריך להיות השכל נקי ומצוחצח שיהיה ראוי להדבק בשרשו כדי שתצלח עליו רוח השיר.
ולפי האמור יש לפרש דברי הש"ס (סוטה ל')... בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכו'... סבירא להו שישראל אז לא היו מצד עצמן ראויין לומר שירה אלא באמצעות משה, וזה שאמר הכתוב "אז ישיר משה ובני ישראל", אך מר סבר שמשה היישירם עד שהיה להם משה כגדול המקרא את ההלל והם ענו ראשי פרקים ויותר לא היה בכם כח, ומר מוסיף שפתח להם פתח עד שהיו יכולין לומר נמי כל דבר ודבר אחר משה... והטעם שלשירה צריכין להיות שלמים במדות ובשכל, וישראל עדיין לא נשלמו עד הר סיני, אך באמצעות משה היה ביכולתם להמשך עם משה... ועל כן ישראל שנכנסו בים עד חוטמם ומסרו נפשם אפילו על מנת לטבוע אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, והיתה להם במדה זו קצת השתוות עמו, על כן היה משה יכול להגביהם עמו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה...
והנה כעין זה נמי היו צריכין להיות הלויים שלומי המדות שבלב ושלומי השכל והמוח שיהיו ראויין לשירה, ומובן אשר זה קשה מאד שיהיה כל השבט ככה. אך יש לומר דהנה שבח המדות מצינו באהרן, וכמו שהגדנו במאמר הקודם, והמדות מתיחסות ללב ואהרן היה לב ישראל, ומשה היה המוח והשכל של ישראל כנ"ל... (בהעלותך תרע"ד)
והנה כמו שבכלל שהיו הלוים עומדים בשיר כן הוא בכל פרט ופרט, שכל איש המזכך את שבע מדותיו או על ידי מדת התמימות שכנ"ל יצלח עליו רוח השירה לומר שירים ומזמורים לפני השי"ת, ולעומת שבעולם הזה משלים האדם עצמו בשבע מדותיו, באותה מדה ומשקל זוכה לימות המשיח ולהארת הכח השכלי ולעולם הבא להשלמת הכח השכלי כנ"ל... (שם)
...ביאר אלו הג' מעלות שאמרנו, כי ענין השירה להשי"ת הוא הכרה שהשי"ת הוא המנהג בחסדו כל דור ומחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ליתן חיים לכל חי, וכאשר הנברא מכיר ענין זה על בוריו דבר זה הוא שיר ותהלה להשי"ת, ולכך באו השירות על הנסים שהם העידו תוקף השגחת השי"ת לעין כל רואה, כי כאשר נשתנו סדרי בראשית נתוספה הכרה חדשה אצל כל בריה שאין עולם כמנהגו נוהג מעצמו, שהרי ברצון השי"ת נשתנה מטבעו הנהוג ומתחדשה ההכרה אצל הנבראים, וכל חדוש מעורר התחדשות בלב וממנו ימלא פיהם תהלתו ית"ש ולומר לפניו שירה חדשה. ולכך ישראל אשר להם נטיה בטבע על ההיפך מרצון השי"ת, וכאשר כופים ומשנים טבעם בשביל רצון השי"ת הרי יש כאן התחדשות בגופם בשביל רצון השי"ת ומעורר בכל מעשה ממעשיהם שיר ושבח להשי"ת, מה שאינו כן המלאכים שאין להם יצר לכופו כי טבעם מסור ביד השי"ת ומשועבדים לעשות רצונו בלי שום נטייה כלל, לכך אין יכולים לומר שירה כל שעה רק מצד התחלפות הזמנים שיסד השי"ת, כי כל חילוף זמן מוליד התחדשות... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד כח, וראה עוד ערך מלאך)
...וזה ענין כתבו וגו' השירה, ורוצה לומר כל התורה כולה, ואינו לשון זמר ושיר, דעל זה נענש דוד המלך ע"ה כמ"ש בסוטה ל"ה, רק הוראת שיר דבר המקיף סדר והיקף איזה ענין, כמו (שבת נ"א ב') כל בעלי השיר יוצאין בשיר. וכן זמר וניגון מקיף כל חלקי התנועות וסדורם, ושירת האזינו מקפת כל הקומות לבני ישראל בכל הדורות, וסדר ההיקף הזה נקרא שירה, וכל התורה כולה כוללת סדר היקף כל החיים אשר על פני האדמה... על כן נקראת שירה... (חלק ג דובר צדק עמוד ו)
...ובזהר הקדש מאי עלמות שיר, אלא כד"א ועלמות אין מספר, מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר וכו' על עלמות שיר, וכלהו נפקו ברזא בה' וכו'... והיינו דשירה לשון נקבה שיר ה', ה' בתראה כנסת ישראל... ודוד המלך שהיה מרכבה למדת מלכות היה שורש שירות ותשבחות, כמו שאמרו (ברכות ז') דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות... ועל כן יסד ספר תהילים שמיוסד על שירות ותשבחות, והוא על פי מה שאמרו במכילתא שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה וכו', והיינו עד שאמר ברעיא מהימנא איהו אמת ואיהי אמונה, שעל ידי דבר תורה שהוא אות ו' אות אמת כנ"ל זוכין להכיר בבחינת אמת, והוא קל ו', ועל ידי אמונה היינו שאין מפורש לנגד עין ומ"מ על ידי שישים אל לבו שמלך מלכי המלכים עומד עליו ורואה את מעשיו יגיע אליו היראה... וזהו "ויראו העם את ה'" שזכו למדת יראה, "ויאמינו בה'" איהי אמונה, ועל ידי כן שרתה עליהם רוח הקדש שהוא גם כן ממדת מלכות, כמו שאמר (מגילה י"ד) ותלבש אסתר מלכות, שלבשתה רוח הקודש ונפתח פיהם לומר שירה. ואיתא (שם י"ב) שבת היה ישראל שאוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות וכו', דבישראל על ידי היין נפתח פיהם לומר שירה... ומי שעל ידי היין נפתח פיו לומר שירה בודאי נתיישר לבו... (פרי צדיק פקודי ו, ועיין שם עוד)
ואיתא עוד במכילתא, ר' יוסי הגלילי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היה אומה ולשון שולטת בהן לעולם, אלא אמרו ה' ימלוך לעתיד לבא. וזה הענין דכתיב ותקח מרים הנביאה את התוף, פירש"י מובטחות היו צדקניות שבדור וכו' והוציאו תופים ממצרים. ובמכילתא איתא הצדיקים היו מובטחים וכו', וקשה למה לא יצאו הצדיקים בתופים שהתקינו להם. אך לעתיד לבא מצינו שהקב"ה עושה מחול לצדיקים וכו' וכל אחד מראה באצבעו וכו', והצדיקים היו סוברים שאחר יציאת מצרים יזכו לקבל לוחות ראשונות, והיה חירות ממלאך המות ומיצר הרע שהכל אחד, והתקינו להם תופים ומחולות ביציאת מצרים, וכן זכו על הים לומר זה א-לי כמראה באצבע, אך כיון שזרח בפיהם רוח הקדש וסיימו השירה ה' ימלוך לעולם ועד, ידעו שעדיין לא הגיע הזמן וימלוך לעתיד לבוא, לא יצאו עוד בתופים ומחולות, שזה יהיה לעתיד. אך הצדקניות שבדור דאיתא בפירש"י שאהרן אמר "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם" כדי שיתעכב הדבר, ובאמת לא רצו הנשים ליתן, ולא קלקלו הנשים בעגל, משום הכי יצאו כל הנשים אחריה בתופים ומחולות... (שם פסח נג)
והנה ישראל הכירו כי יש מנהיג ופטרון לעולם אבל רק מה ששכל האדם יכול להשיג. מה שאינו כן בים, "ראתה שפחה על הים" וכו', פירוש כי שם נתקרב הוא יתברך להם להראותם יותר הרבה מטבע האנושי, ולכן אמרו "שירה חדשה", כי שיר באה מהמחשבה, וחדש נופל על דבר למעלה מהטבע, כנאמר "ואין כל חדש תחת השמש", הא למעלה מהשמש יש חדש, וזהו חדשה, וזהו לעתיד לבא "נאמר לפניו שיר חדש", כי ידיעתנו תגדל למעלה ראש... (חלק ב ב)
"ויושע ה' ביום ההוא וגו' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים", ועדיין לא אמרו שירה, לא שרו את שירתם על ישועתם ועל מפלת מצרים, כי אף שהרעו להם מאד, בכל זאת איך אפשר לשיר ולשמוח שמחה שלמה כשרואים מחנה גדול של בני אדם מוטלים על שפת הים מתגלגלים ביסורים נוראים, מתים ולא מתים. אבל "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה'" וגו' - "אז ישיר משה ובני ישראל", כי רק אז, בהכירם את יד ה', כשראו התגלות מלכותו ית' ובאו לידי יראה ואמונה בהירה, רק אז ישיר משה, כי על זה ראוי היה לשיר ולשמוח.
והנה דבר זה היה למשה נגד טבעו, ורק ממקור החכמה מוצאו, כי הנקל היה למשה, איש האלקים, בראותו אנשים מתגלגלים ביסורים נוראים מפרפרים בין החיים והמות, לשיר ולשמוח שמחה עצומה? אין זאת אלא שהדעת ואור החכמה הביאוהו לזה, בראותו את כח ה' הגדול שנתגלה והביא את בני ישראל לידי אמונה בה' ויראתו, ואשר לעומת ענין רם ונשא כזה, הכל כאין וכאפס...
ובכלל כשראה משה רבינו בקריעת ים סוף ומפלת מצרים, אור של יראה ואמונה, שהאירו בלבות בני ישראל, נכבשו אצלו כל רגשות הרחמים מהתגברות השמחה, בראותו בחכמתו את אור האמונה והיראה תכלית הכל. ובזה תיקן מה שחטא באמרו "ומאז באתי אל פרעה" וגו', שאז בא החטא על ידי שנמשך אחרי רגשותיו, רגשות האהבה והחמלה לבני ישראל... ובזה הכח תקן את חטאו, במה שהראה אחר כך התגברות הדעת על הרגש... (חלק א עמוד קפז)
רגילים אנו לבאר ענין פרק שירה, שזה הרעיון והכוונה שאנו מוצאים בפסוק זה או אחר, אנו מרגישים ולמדים ממציאותו וטבעו של אחד הנבראים, ומפני זה מיחסים אנו אליו את הפסוק כאילו היה בעצמו אומר שירה זו, כמו "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשי ידיו מגיד הרקיע", כי כשנתבונן בשמים ובכל המון צבאותיהם אנו באים לידי התפעלות להבין ולהרגיש כבוד א-ל ונפלאות מעשי ידיו, אבל באמת פשוטן של דברים הם כי כל הנבראים עצמם אומרים את השירה, אלא לא כמו שהם נמצאים ונבחנים פה, שהם במדרגת בעלי חיים, בלתי מדברים, אלא לפי מציאותם האמיתית בשרשם, ששם הם עליונים ונשאים בעלי שכל ודעה ואומרים שירה המבעת מדת הכרתם במלכו של עולם... (חלק ב עמוד ס)
והנה עם בני ישראל כשראו קריעת ים סוף וזכו להכיר את אור שם הוי"ה והכירו מציאותו ית' במעלה עליונה ידעו וראו ברוח קדשם, כי הובאו למדרגה עליונה לקבלת תורה ומצות, ושעל ידי זה יזכו לעתיד לבא למדרגה עוד יותר רוממה, להיות תמיד מוארים באור ה' ולדבקה בו, ואז לבשתם רוח הקודש ואמרו שירה, כי שורש השירה הוא מה שהנפש משתוקקת ושואפת לשרשה ומקורה, ומזה נשתלשל אצלנו כח השירה, כי עצם ענין השירה אינו תלוי בדברי שיר, ולפעמים יש שנמצא האדם במצב שירי, אף בלא אומר ודברים. ובציירם לעצמם ברוח קדשם מצב כנסת ישראל לעתיד לבא. מצב נפש חושקת ומשתוקקת בהתאחדה עם בוראה, שעל ענין זה בפרטי פרטות צייר לנו שלמה המלך ע"ה בשיר השירים, דרך משל ומליצה, תשוקת הרעיה לדודה, היא תשוקת כנסת ישראל להקב"ה, נתמלאו נפשותיהם רגשי קדש והשתוקקות להדבק בהקב"ה ואמרו שירה.
וחז"ל לפי עומק השקפתם ידעו מהו שורש השירה באמת, ולכן ידעו כי כל ענין השירה ששרו בני ישראל על הים היה מכח השירה שישירו לעתיד לבא, כי רק מהרגישם ברוח קדשם את שירת העתיד אשר תושר אז, נתעלה נפשם למדרגת השירה האמיתית, ושירתם עתה היתה בת קול מהשירה שישירו לעתיד לבא. ואמרו "אז ישיר משה ובני ישראל", כי מלת "אז" מראה על לעתיד לבא, וזהו מה שאמרו חז"ל שאמרו שירה ב"אז", כי אמנם התחילו לשיר מאז ישיר, ומפני שנאמר "אז" ישיר משה ובני ישראל, דהיינו שלעתיד לבא גם כן ישיר משה, למדו חז"ל לתחיית המתים מן התורה.
ובזה יש לבאר המדרש שהבאנו בראש דברינו, "נכון כסאך מאז, אף על פי שמעולם אתה, לא נתישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה". היינו כי עד העת ההיא לא היתה בעולם הכרה במדה האמיתית של הבורא ב"ה, היא הנהגת שם הוי"ה, כי מכל עניני ההנהגות שנראו בעולם היה נראה, כי נתנה שליטה לכחות שונים, והיה אז הציור שנצטייר לנו ביחס הנהגת בורא עם העולם, כאלו הבריאה מהלכת על פי מערכת הטבעיים, והקב"ה כביכול, עומד ממעל ומשגיח על הבריאה שתתנהג לפי התכלית המכוונת. אבל מעת שהכירו בני ישראל ענין הנהגת שם הוי"ה ואמרו שירה ב"אז", היינו שהכירו תוקף וכח הנהגתו נתישבה מלכותו, כי מאז ניתן מקום להנהגת שם הוי"ה שתגיע לידי תקפה לעתיד לבא, והוכר כח ממשלת ה' בעולם, כי כל עניני הבריאה הם רק לפי הרצון העליון שורש הכל...
והנה לפי דברינו יש לבאר מאמר חז"ל נפלא, (ילקוט שמות ט"ו), אמר ר' עקיבא, בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקב"ה חלוק של תפארת שהיו חקוקין עליו כל אז שבתורה, "אז תשמח בתולה", "אז ידלג כאיל פסח"... ויש לפרש באור הדברים כפי שאמרנו לעיל, הלא ידוע על פי חכמת האמת שכל עניני הכנויים והשמות, שעל פיהם מתנהגת הבריאה, נקראים בשם לבושים כביכול להשי"ת, כי בהם מתכסה הרצון הפנימי של המאציל ב"ה, שורש כל המציאות, וכל הכרתנו בבורא ב"ה היא רק על פי השמות, היינו על פי פעולותיו... ולכן לפי הכרת בני ישראל בשעה שאמרו שירה, שהשיגו מציאות הבורא ב"ה ואופן הנהגתו באור העתיד לבא, שתהיה כל הנהגת הבריאה רק לפי רצון הוי"ה ב"ה, נקרא זה שראו את הקב"ה בלבוש דק וטהור, בחלוק של תפארת, ובהכירם הנהגה עליונה זו ראו ברוח קדשם מחזה הבריאה לעתיד לבא, שבשעה שאור הוי"ה יתפשט בעולם, שאז תהיה כל הבריאה במצב אחר, עליון ורם. ועל העת ההיא נאמרו הכתובים הנאמרים ב"אז"...
וזהו מה שאנו אומרים בליל פסח בברכת "אשר גאלנו", "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו" - ענין שיר חדש היינו שאז, כשנזכה כבר למצב הנשא הלזה להיות בקריבות והתדבקות עליונה תדירית, שלזה צפו בני ישראל ברוח קדשם בשעה שאמרו שירה על הים, אז נשיר שיר חדש, היינו שאותה השירה תהיה ביותר בהירות וחוזק, על גאולתנו ועל פדות נפשנו מכל הכחות והשמות השונים, לעמוד תחת אור ממשלת הוי"ה ב"ה ולדבקה בו... (שם עמוד קפח והלאה)
בשעה שיעקב אבינו ע"ה נצח את המלאך שנאבק עמו, שרו של עשו שהוא השטן, אמר לו המלאך "שלחני כי עלה השחר", ואיתא במסכת חולין (צ"א), אמר אני מלאך, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. למה דוקא עכשיו הגיע זמנו לומר שירה? הביאור הוא, נברא מגיע למדרגת שירה בשעה שבא לשלמות תכליתו, כישראל על הים, שבאו אז לידי ההשגות העליונות בהכרת הבורא, לכן בשעה שיעקב נצח את השטן, מילא הלה את שליחותו, שהיא לשמש לצדיק אמצעי לעלייה, על ידי שגובר עליו בבחירתו הטובה, בזה בא השטן לידי שלמותו, ואז הגיע זמנו לומר שירה... (חלק ג עמוד קנב)