(ראה גם: כלי משכן-מזבח, מזבח, קרבן-נסכים)
ואף על פי כן, אותו רשע בלק, לא עזב כשפיו, אלא שלקט כל מיני עשבים וכשפים של ראשי נחשים, ולקח סיר של כשפים ונעץ אותו אלף ות"ק אמה תחת הארץ, וגנז אותו לאחרית הימים. כיון שבא דוד חפר בתהום אלף ות"ק אמה, והוציא מים מן התהום ונסך על המזבח, באותה שעה אמר אני ארחץ (במים האלו את) סיר (כשפים) ההוא (של בלק, שכתוב), מואב סיר רחצי, סיר רחצי ודאי. (בלק רנה)
רבי אומר השיתין (דהיינו החללים שמחת המזבח, שהיו נוקבים ויורדים עד התהום, ששם נשפכו הנסכים), מששת ימי בראשית נבראו, והקב"ה ברא שית, (דהיינו השיתין), וזהו בראשית, כלומר ברא שית... (זהר חדש בראשית שיא)
...אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא, אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן... הכי איתמר, בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא, אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדייה בתהומא ומנח, ליכא דקאמר ליה מידי, אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו, נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה, אמר ליה שרי, כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא, אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי. (סוכה נג א)
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, חמוקי ירכיך אלו השיתין, כמו חלאים, שמחוללין ויורדין עד התהום, מעשה ידי אמן זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה. תנא דבי ר' ישמעאל בראשית, אל תיקרי בראשית אלא ברא שית. תניא ר' יוסי אומר שיתין מחוללין ויורדין עד התהום, שנאמר אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו.. וגם יקב חצב בו אלו השיתין. תניא א"ר אלעזר בר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה, שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה', כשם שניסכו בקדושה, כך שריפתו בקדושה... (שם מט א)
ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין שהדמים הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהן ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון. למטה ברצפה באותו הקרן מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה שבו יורדין לשית ומנקין אותו... (מדות ג ב)
אשירה נא לידידי, תניא ר' יוסי אומר שיתין מששת ימי בראשית נבראו ועליהם כרה דוד ששה עשר אלף אמה... (ישעיה פרק ה, תא)