שכבת זרע

(ראה גם: ביאה, זב, קרי)

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע, ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע, וכבס במים וטמא עד הערב. ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע, ורחצו במים וטמאו עד הערב. (ויקרא טו טז)

זהר:

ובחבור הראשון אמר רעיא מהימנא, מי שמיקל בפרורים של לחם וזורקם במקום שאינו צריך, וכל שכן זה, מי שמיקל בפרורי המוח, שהם טפות זרע שזורקם על הארץ, שנאמר בהם כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, או שזורקם בנדה או בבת אל נכר או בשפחה או בזונה, וכל שכן וכל שכן מי שמיקל בפרורי לחמה של תורה, שהם (הסודות) שבקוצי האותיות וכתרי האותיות, שנאמר עליהם כל המשתמש בתגא חלף... (פנחס רע"מ תר)

ספרא:

ואיש פרט לקטן, או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד, תלמוד לומר ואיש. כי תצא ממנו שכבת זרע, עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו, מכאן אמרו הזב ובעל קרי שהרגישו אוחזים באמה ובולעים את התרומה. שכבת זרע פרט למערה. ורחץ במים אפילו במי מקוה... אשר יהיה עליו, אפילו על מקצתו, שכבת זרע, מה שכבת זרע האמור למטה כברייתה, אף כאן כברייתה, פרט לשכבת זרע שנסרחה, מכאן אמרו הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה... (מצורע-זבים פרק ו)

תלמוד בבלי:

והתניא בעל קרי שאין לו מים לטבול קורא קריאת שמע ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ואוכל פתו ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה אבל מהרהרה בלבו ואינו מוציא בשפתיו, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מוציא בשפתיו... תניא רבי יהודה בן בתירה היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה, מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגים למעלה מרבי יהודה בן בתירא, אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה... אמר רב נחמן בן יצחק נהוג עלמא כהני תלת סבי... כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה... כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא... פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד תני שנאה וחד תני לחשה, מאן דתני שנאה משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה, ומאן דתני לחשה שלא יהו תלמידי חכמים מצוים אצל נשותיהם כתרנגולים. אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה, וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרין... הכי קאמר מי טיבן בארבעים סאה אפשר בתשעה קבין, מה טיבן בטבילה אפשר בנתינה... (ברכות כב א, וראה שם עוד)

מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי (שתהא) טמאה, שנאמר היו נכונים לשלשת ימים... (שבת פו א, וראה שם עוד)

שכבת זרעו טמאה, למאי, אילימא למגע, מי גרע משכבת זרע דטהור, אלא זרעו של זב מטמא במשא, מאן שמעת להא דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא... אלא תנאי היא, דתניא שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת, ור' יוסי אומר יומו... (נזיר סו א, וראה שם עוד)

ר' יוחנן אמר אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו. אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו, כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו וגו'... (גיטין לא ב)

אמר ליה דינא דההוא גברא במאי, א"ל בשכבת זרע רותחת. (שם נז א)

ולטעמיך שכבת זרע תטמא לח ויבש, אלמה תנן מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין, אלא אמרי דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש, איש מזיד ומזריע, ואין קטן מזיד ומזריע, א"ל רב מרדכי לרב אשי מאי משמע דהאי מזיד לישנא דבשולי הוא, דכתיב ויזד יעקב נזיד... (סנהדרין סט א)

אית לך למימר שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע... (ע"ז סח ב)

תנו רבנן שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום... (בכורות מד ב)

א"ר אלעאי מאי טעמא דר"מ דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד, ורבנן א"ר יוחנן זו שכבת זרע שהיא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור. (נדה ט א)

...דתנן היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו אוחז באמתו ובולע את התרומה, אוחז, והתניא ר' אליעזר אומר כל האוחז באמתו ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, אמר אביי במטלית עבה, רבא אמר אפילו תימא במטלית רכה, כיון דעקר עקר... וכל כך למה, מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה, דא"ר יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו, רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים, שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אסי אמר כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא תחת על עץ רענן, וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן. (שם יג א)

לימא מסייע ליה עובדת כוכבים שפלטה שכבת זרע מישראל טמאה, ובת ישראל שפלטה שכבת זרע מן העובד כוכבים טהורה, מאי לאו טהורה גמורה, לא טהורה מדאורייתא טמאה מדרבנן. תא שמע נמצאת אומר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום, ואפילו במעי עובדת כוכבים, ושל עובד כוכבים טהורה בכל מקום ואפילו במעי ישראלית חוץ ממי רגלים שבה... (שם לד א)

אמר שמואל כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה, מאי טעמא שכבת זרע אמר רחמנא, בראוייה להזריע... לישנא אחרינא אמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מטמאה... (שם מג א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

שכבת זרען, ולא כן א"ר אחא ר' חיננא בשם רבי יוחנן שכבת זרעו של עכו"ם טהורה שאי אפשר לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים (שיירו דבר להיכרא דלא לישרפו על טומאת זיבן תרומה וקדשים, דטומאתן מדבריהם, שיירי ש"ז דטהורה דבלאו הכי מעורב ביה מי רגלים). ועל הלכות בעל קרי, רבי בא בר אחא בשם רבי שונה הלכות ואינו שונה אגדות, תני בשם רבי יוסי שונה הלכות רוגליות ובלבד שלא יציע את משנתו, ואית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר את האזכרות. (שבת י ב)

ילקוט שמעוני:

ואיש כי תצא ממנו, אמר רב פפא נוגע בשכבת זרע או בכל שהוא או בכעדשה תנאי היא, דתניא מנין לרבות לנוגע בשכבת זרע, תלמוד לומר או איש, ופליגי תנאי בעלמא דאיכא למאן דאמר דון מינה מה השרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה, ומינה, מה שרץ בכעדשה אף שכבת זרע בכעדשה, ואיכא לאמר דאמר דון מינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה, ואוקי באתרה מה רואה במשהו אף נוגע במשהו... (ויקרא פרק טו, תקסח)

רש"י:

זובו טמא - זוב דומה למי בצק של שעורין ודחוי ודומה ללובן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת. (ויקרא טו ב)

כוזרי:

...והזרע הנפסד כן, מפני שהיה בעל רוח טבעי מוכן להיות טפה שיהיה ממנה אנוש, והפסדו כנגד כח החיות והרוח, ואינם משיגים בהפסד הזה לרב דקותו אלא בעלי הרוחות הדקות והנפשות החשובות המשתדלים להדבק באלקות ובנבואה או בחלומות האמיתיים והמראות הברורים. ועוד יש עם שימצאו כובד בעצמם בעוד שלא רחצו מקריים, וכבר נוסה שמפסידים במגעם הדברים הדקים כפנינים והיינות... ומי שהוא עב הטבע אינו משתנה... (מאמר ב ס)

משנה תורה:

שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים, וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים, הוא שאמר שלמה בחכמתו, "אל תתן לנשים חילך", כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו ומשחיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה שיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב התשמיש, לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה אם רצה לחיות בטובה ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו... (דעות ד יט)

ספר חסידים:

ולא יתכן כשאדם משמש מטתו ועדיין לחלוחית זרע עליו שיזכיר שום דבר קדושה או תפלה או תורה, אלא ישפשף במים עצמו היטב שלא ידבק בו כחרדל. (קנז)

...וגם על שכבת זרע שאדם מוציא בעבירה כששב יש לו להורות שישב בקרח במים כלו שאמרו כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם, או שמשים ידו על טבורו למטה כאלו שופך דמים, שהרי דור המבול חטא בשכבת זרע, לכך נידונו ברותחין... וגם לא ילך בטיולים המשיאים לחטא בנשים... (קסז)

מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן ייחטא לישכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות האסורות לו, אם יכול להוציא זרעו כדי שלא יחטא, והשיב לו באותה שעה יש לו להוציא, שאם אי אפשר מוטב שיוציא שכבת זרע ואל יחטא באשה, אבל צריך כפרה ישב בקרח בימי החורף או יתענה ארבעים יום בימי החמה. (קעו)

רבינו בחיי:

...ומפני זה יצריך הכתוב לבעל קרי להביא במים כל בשרו, כי ארבע יסודות שהם מתפשטים בכל חלקי הבשר מלבד יסוד הרוח שהוא ראשון יש בכל אחד ואחד מהשאר חלק הרוח, והטפה הזאת אינה ראויה לזרע ואין לה עקר בכח התולדה, מפני ששאר היסודות לא היו בה בהסכמה אחת, כי ישנים ונרדמים היו ואין בזו כי אם כח הרוח בלבד. והזכיר בסמוך "ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע", כלומר שהיו ארבע יסודות בהסכמה, הזכיר ורחצו במים ולא אמר כל בשרו, לפי שהלא היה בה כח הרוח לבדו כמו בבעל קרי. ועוד יש לומר כי כשיוצא בכונה הרי הוא מוכן לקבל רוח חיים מפני שרוב חלקיו הוא הרוח הטבעי שהוא כלי לנפש גוברת עליו הכח האוירי, ואף על פי שהוא גם כן טמא לא הזכיר כל בשרו, אבל בבעל קרי שיוצא בלא כונה דומה לבשר המת, וזה טעם הטומאה בבעל קרי שהזכיר בו כל בשרו... (ויקרא טו טז)

ספר החינוך:

להיות שכבת זרע טמא ומטמא, שנאמר "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע". משרשי המצוה, לפי שענין זה לא יקרה רק מצד מחשבת התאוות הגופניות, הודיעתנו התורה השלמה כי הגוף נקרא טמא בהן, כי עקר היותו בעולם אינו רק להבין במושכלות ולעבד בוראו, לפיכך כשיקרה בו אותו דבר שמראה בו הטיתו אל התאוה החמרית ראוי לעמד יום אחד בטומאתו, כדי שתתנקה מחשבתו יפה ואחר כך יטהר... ואף על פי כן עזרא תקן טבילה לבעלי קריין כדי שיהו נקיים טהורים יותר במחשבתן ולא יהיו בני אדם מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין, ובזמנו לא היה אדם מתפלל ושונה בתורה עד אחר טבילה, ובזמן הזה פסקו בגמרא דבטלוה חכמים לטבילותא, ואפילו לנטילותא, דהיינו הדחת הגוף בתשעה קבין מים גם כן בטלו... ואמנם בעל נפש המטהר לקריו גם היום מדה טובה ומשובחת היא לו ותבא עליו ברכה, ויודע דרך הטהרה ורוב טובה יחזיק בה. (מצורע מצוה קפ)

הרקאנטי:

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע... הטעם להיות שכבת זרעו של אדם מטמאה כי היא כמו המת המסתלק משם הנשמה, שהיא חלקו של הקב"ה, וכבר ידעת עונש המוציא שכבת זרע לבטלה, שהוא כמו הורג את הנפש, שנאמר שוחטי הילדים ארז"ל אל תקרי שוחטי אלא סוחטי, כי לא ניתן השפע הזה להוציא מפי האמה כי אם בבת זוגו, ואז שורה על הטפה ההיא נשמה טהורה הבאה מצד הקדושה, אבל כשיוצא שלא כסדר שורה על הטפה ההיא רוח טומאה. ואמרו קצת מחכמי הקבלה כי השערות אשר סביב הערלה רומזים לכחות הטומאה אשר סביב הברית העליון, וכשיוצא שכבת זרע לבטלה מתעטפים שם הרוחות ההם בהמציא להם מקום לחול שם. (מצורע)

בעל הטורים:

תצא ממנו - בגימטריא זה זרע יורה כחץ. כי תצא ממנו - בגימטריא זרע לח לא יבש. ורחץ במים את כל בשרו - בגימטריא ולא יהא בו חציצה בבשרו ושערו. (ויקרא טו טז)

מהר"ל:

פרק ד' דנדרים שהתירו חכמים ביאה שלא כדרכה... כי מי שמבין דברים אלו אשר רמזו חכמים בחכמתם גודל החטא הזה, כי לדעת ר' אליעזר הוא כאלו הביא מבול לעולם, רוצה לומר כי אין ספק שמי שמשחית הזרע הוא מבטל הויה שהיה ראוי לבא מן הזרע תולדה... ועל זה אמר כאלו הביא מבול לעולם, שהוא השחתה גמורה ושהרע הוא מבטל התחלת הויה, וזה יורה הפסד גמור, ואינו דומה לשאר הפסד, כי המבטל הויה שהיא נמצאת כבר רק שלא הניח לה המשך הויה אין מבטל עצם הויה לגמרי מן העולם עד שלא יהיה בעולם שם הויה כלל, רק שמקצר המשך מציאותה, ואין זה כל כך כאשר אין כאן בטול התחלת הויה, כי היה כאן הויה רק שמבטל המשך מציאותו. אבל מי שמשחית הזרע מצד אחר מבטל התחלת הויה דבר זה נקרא כאלו הביא מבול לעולם...

ועוד יש לך להבין דברי חכמה, כי הזרע בו קשור כח נפשי אשר יוצא אל הפועל הוא יצירת הולד, ולכך אמר שם שהוא כאלו שופך נפש, ואין הכח הזה כח פרטי, כי ההורג נפש הרי הרג נפש זה שהוא נפש פרטי, ואין זה שייך בכח שהוא קשור בזרע ולא שייך בזה פרטית, ולכך המשחית זרע כאלו היה מביא מבול לעולם, שהמבול הוא הכלל ואין בו פרטיות, וכן המשחית זרע שקשור בו כח ההויה ואין פרטי הוא כאלו הביא מבול. ויש לך להבין עומק הדבר זה, כי כאשר הוא אדם נברא אז הנפש יש לו חבור ודביקות אל הגוף ובשביל כך הוא אדם פרטי זה, ואם נהרג אינו נחשב מבול לעולם, אבל הזרע קשור בו כח הזרע ואין כאן חבור גמור, רק שקשור בו כח הויה ואין זה נחשב פרטי רק כח הויה, ולפיכך נחשב כללי, והוא כאלו מביא מבול לעולם שהוא בטול כללי, ואם כן איך יהיה עולה על דעת בן אדם שיהיו (חז"ל) מקילים בדבר זה... (באר הגולה ב)

ובפרק חלק, קטן מאימתי בא לעולם הבא, וסבר רבינא משעה שנזרע, ואף כי אין הנשמה בזרע רק כי יש כח בהזרע לקבל הנשמה, כאשר מבטל דבר זה הוא נקרא שופך דם שהוא מבטל הנשמה אשר הוכנה שתנתן בזרע... ועוד יש בזה דברי חכמה, רמזו ז"ל במה שאמרו במסכת יבמות כל שאינו עוסק בפריה וברביה כאלו שופך דמים וכל שכן דבר זה שהוא מקלקל ומשחית הזרע שיהיה נחשב כמו שופך דם, והטעם בזה מפני שהוא משחית ומבטל הנשמה שראויה לצאת אל הפעל... (נתיב הפרישות ג)

מי המבול וכו', פירוש כי קלקלו ברותחין דהיינו הזרע, שהזרע יש בו מים ויש בו אש גם כן הרי הוא חם, וברותחין נדונו ובזה נדונו באש ובמים כאשר ברותחין נדונו... כי הזרע כלול מאש ומים כאשר ידוע לנבונים, ודבר זה מעיינות תהום רבה, כאשר תבין. (חידושי אגדות סנהדרין קח ב)

הכתב והקבלה:

שכבת זרע - פירש בראב"ע והרד"ק מן "נבלי שמים מי ישכיב" (איוב ל"ח) ענין ירידה ושפיכה, שצריך שיורה כחץ דהוי זרע ראוי לזריעה, שאם אינו יורה כחץ שאינו ראוי להזריע אינו מטמא. (ויקרא טו טז)

מלבי"ם:

שם זרע הונח על זרע הנגמרת, על זרע השדה ועל פרי בטן, ולשון שכבת זרע מציין זרע שדרכה לצאת על ידי שכיבה אף שלא שכב עם אשה, ומגדר שם זרע שיהיה ראוי להזריע להוליד ולהקים זרע לאפוקי היוצא מאבר מת ובלא הרגשה או הסריח. ושם שכיבה במובנו המדויק הוא על גמר ביאה בכל זה בעריות קימא לן דמערה כגומר. (הכרמל)