(ראה גם: שוכר, שכר שכיר)
תושב זה גר תושב, שכיר זה הגוי. (בא פרשה יד)
תושב זה קנוי קנין עולם, ושכיר זה קנוי קניין שנים. (אמור פרק ד)
דאתימר רב חסדא אמר שכירות בריאה, ורב ששת אמר שכירות רעועה, מאי רעועה מאי בריאה, אילימא בריאה בפרוטה רעועה פחות משוה פרוטה, מי איכא למאן דאמר מעכו"ם בפחות משוה פרוטה לא... (עירובין סב א, וראה שם עוד)
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק, על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי... אמר להו רב נחמן בר יצחק תנינא המשכיר בית לחברו, אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק, ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק... (פסחים ד א, וראה שם עוד)
המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר אם יש לו בהן תפיסת יד אסור אין לו בהן תפיסת יד מותר... (נדרים מו א)
...וכדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין, וכשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה. שכירות דמאי, אילימא שכירות דמטלטלין מטלטלי בני שטרא נינהו, אמר רב חסדא שכירות דקרקע. (בבא קמא עט א)
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר, הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר... (בבא מציעא סד ב, וראה שם עוד)
אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי פודו הפוכו בבי דרי כי היכי דלא תשתלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא, דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף, וההיא שעתא אוזולי דקא מוזלי גבייכו. (שם עג א)
המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח, בימות החמה שלשים ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש, ובחנויות אחד עיירות ואחד כרכים שנים עשר חדש, רשב"ג אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש שנים... בימות הגשמים היינו טעמא דלא שכיח ביתא למיגר... (שם קא ב)
המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן, אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו. הזבל של בעל הבית, ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד. תנו רבנן, המשכיר בית לחבירו משכיר חייב להעמיד לו דלתות, לפתוח לו חלונות, לחזק לו תקרה, לסמוך לו קורה, ושוכר חייב לעשות לו סולם, לעשות לו מעקה, לעשות לו מרזב ולהטיח את גגו. בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי, מזוזה, האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא, אלא מקום מזוזה על מי... (שם קא ב, וראה שם עוד)
ובכל מקום אין מוכרין בהמה גסה וכו'... גזירה משום שאלה ומשום שכירות... ושכירות מי קניא, והתנן אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים, ואי סלקא דעתך שכירות קניא האי כי קא מעייל לביתיה קא מעייל, שאני עבודת כוכבים דחמירא... (ע"ז טו א, וראה שם עוד)
אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות, ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובחוצה לארץ מוכרין להם בתים ומשכירין שדות דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות, ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו. אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים, שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך, ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו... (שם כ ב, וראה שם עוד)
כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין, ואלו נשבעין ונוטלין, השכיר והנגזל והנחבל... השכיר כיצד, אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך, הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי הוא נשבע ונוטל... אלא בעל הבית טרוד בפועליו הוא (וכסבור שנתן לזה שכרו), וליתב ליה בלא שבועה, כדי להפיס דעתו של בעל הבית... (שבועות מד ב, וראה שם עוד)
רבי אבא בר כהנא בעא קומי רבי אימי המשכיר בית לחבירו ונצרך לדמיו (ורוצה למכרו מהו שידחה הלוקח להשוכר), א"ל לא עלה על דעת שימות ברעב, ר' זעירא רבי לא תריהון אמרין מיסתיוסיס באוני הוא, (עומד השוכר בשטרו ודר בו כל זמן השכירות), ונקנית במקח (ללוקח). תני המשכיר בית לחבירו ועמד והקדישו הרי זה דר בתוכו ומעלה שכר להקדש, אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו, אבל בזמן שהקדים לו שכרו הרי זה דר בתוכו חנם... (פסחים ל א)
המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח, ובימות החמה שלשים יום... תני כל אילו שאמרו שלשים יום וי"ב חדש לא שידור בתוכן שלשים יום וי"ב חדש, אלא שיודיעו קודם שלשים יום וקודם י"ב חדש. בית הבד כל שעת בית הבד, בית הגת כל שעת הגת... (בבא מציעא לא א)
וכן השוכר המקום שאותן המטלטלין הנמכרין מונחין בו קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, ואף על פי שלא הגביה ולא משך ולא נמסרו לו, שהרי נעשה ברשותו. וכבר ביארנו ששכירות קרקע נקנה בכסף או בשטר או בחזקה. (מכירה ג ז)
כשם שאין לקרקעות הוניה כך שכירות קרקע אין לו הונייה, אפילו שכר טרקלין גדול בדינר בשנה או רפת קטנה בדינר בכל יום אין לו הונייה.
השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם הונייה... (שם יג יד, וראה שם עוד)
מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו משכיר לאחרים אם יש בני בית כמנין בני ביתו, אבל אם היו ארבעה לא ישכור לחמשה, שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא מטלטלין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומר כן, וכן אני אומר אם אמר לו בעל הבית לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים, אם לא תרצה לעמוד בו צא הניחו ואתה פטור משכירתו, אינו יכול להשכירו לאחר, שזה באל תמנע טוב מבעליו, עד שאתה משכירו לאחר תניח לזה ביתו. ויש מי שהורה שאינו יכול להשכירו לאחר כלל ויתן שכרו עד סוף זמנו, ולא יראה לי שדין זה אמת.
בית זה אני משכיר לך, ואחר שהשכירו נפל אינו חייב לבנותו, אלא מחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות, אבל אם סתרו חייב להעמיד לו בית אחר או ישכיר לו כמותו, וכן אם חזר אחר שהשכירו לזה והשכירו או מכרו לעכו"ם או אנס שהפקיע שכירות הראשון הרי זה חייב להשכיר לו בית אחר כמותו, וכן כל כיוצא בזה... (שכירות ה ה, וראה שם עוד)
המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכותליה עד ד' אמות, ובתרבץ של חצר וברחבה שאחורי הבתים, ומקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים משתמש בעובי הכותלים, ובכל אלו הדברים הולכין אחר מנהג המדינה והשמות הידועין להם כדרך שאמרנו בענין מקח וממכר.
המשכיר חצירו סתם לא השכיר הרפת שבה.
המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכל כיוצא באלו מדברים שהן מעשה אומן, והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות, השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו, וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה משל עצמו...
המשכיר בית או חצר או מרחץ או חנות או שאר המקומות עד זמן קצוב הרי זה כופהו לצאת בסוף זמנו ואינו ממתין לו אפילו שעה אחת, שכר לו בית סתם ללינה אין פחות מיום אחד, לשביתה אין פחות משני ימים, לנישואין אין פחות משלשים יום.
המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו עד שיודיעו שלשים יום מקודם, כדי לבקש מקום ולא יהיה מושלך בדרך, ולסוף השלשים יצא. במה דברים אמורים בימות החמה, אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח. קבע לו שלשים לפני החג אם נשאר מן השלשים יום אפילו יום אחד לאחר החג אינו יכול להוציאו עד מוצאי הפסח, והוא שיודיעו ל' יום מקודם. במה דברים אמורים בעיירות, אבל בכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים צריך להודיעו י"ב חדש מקודם.
כשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו מקודם ל' יום בעיירות, או מקודם שנים עשר חודש בכרכים, כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי, ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר.
אף על פי שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יכול לצאת עד שיודיעו מקודם, אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר או השכר בשוה עד שתמצא או תצא. וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר או השכר לי כשער של עתה או הרי ביתך לפניך. נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו, ואומר לו אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני מושלך בדרך, שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממני.
נתן הבית לבנו לישא בו אשה, אם היה יודע שבנו נעשה חתן בזמן פלוני והיה אפשר לו להודיעו מקודם ולא הודיעו אינו יכול להוציאו, ואם עכשיו נזדמנה לו אשה והרי הוא נושאה מיד הרי זה יש לו להוציאו, שאינו בדין שיהיה זה יושב בביתו ובן בעל הבית ישכור בית שיעשה בו חתונה.
מכר את הבית או נתנו או הורישו אין השני יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם שלשים יום או מקודם שנים עשר חודש, שהרי השוכר אומר לו אין כחך יתר מכח זה שזכית בבית זה מחמתו. (שם פרק ו)
כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח וממכר, כך מתנה בשכירות, שהשכירות מכירה לזמן קצוב היא, וכל שממכרו בנכסיו ממכר שוכר שכירותו שכירות. וכל שאין לו למכור כך אין לו לשוכר אלא אם כן לו פירות בלבד באותה הקרקע הרי זה שוכר ואינו מוכר.
המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר, השכיר לחדשים נתעברה למשכיר, השכיר לו חדשים ושנה, בין שאמר לו דינר לחדש י"ב דינר בשנה, בין שאמר לו שנים עשר דינר לשנה דינר בכל חודש, הרי חדש העיבור של משכיר, שהקרקע בחזקת בעלים ואין מוציאין דבר מיד בעל הקרקע אלא בראיה ברורה, וכן בעל הבית שאמר לזמן זה השכרתי לך, והשוכר אומר לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעל הבית נשבע היסת ומוציאו מן הבית.
השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו והמשכיר אומר עדיין לא נטלתי, בין שהיתה בשטר בין שהיתה בעדים, אם תבעו בתוך שלשים יום על השוכר להביא ראיה או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו, או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה טענה בפני עצמה וישביעהו היסת. תבעו המשכיר לאחר שלשים יום ואפילו ביום הל' על המשכיר להביא ראיה או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכרו ויפטר. וכן אם שכר ממנו ופירש שיתן לו השכר שנה בשנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראיה. תבעו לאחר השנה ואפילו ביום תשעה ועשרים באלול על המשכיר להביא ראיה.
המשכיר בית לחבירו בשטר לעשר שנים ואין בו זמן, השוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה, והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו שני השכירות ושכנת עשר שנים, על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכיר היסת ויוציאו... (שם פרק ז, וראה שם עוד)
אחד השוכר מחבירו שדה לזורעה או כרם לאכול פירותיו בדמים או ששכר ממנו בפירות קצובים, כגון ששכר ממנו שדה זו בעשרים כור בשנה וכרם זה בעשרים כדי יין בכל שנה שניהן דין אחד יש להן, והשוכר בפירות הוא נקרא חוכר.
המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שיתנו ביניהן והוא הנקרא מקבל, כל דבר שהוא למסייג הארץ בעל הקרקע חייב בו, וכל דבר שהוא שמירה יתירה החוכר או המקבל חייב בו. הקרדום שחופרין בו הארץ והכלים שנושאין בהן העפר והדלי והבד וכיוצא בהן שדולין בהן המים על בעל הקרקע, וחטיטת המקומות שמקבצין בהן המים על החוכר או על המקבל... (שם פרק ז א, וראה שם עוד)
כשכיר כתושב יהיה עמך - שניהם שכירים, אלא ששכיר הוא שכיר יום ותושב הוא שכיר שנה, וכשם ששכיר יום אי אתה יכול לשעבדו עבודה קשה בעיניו, שהרי יחזור בו מיד, דפועל חוזר בו אפילו בחצי היום, כך תושב לא תעבוד בו עבודת פרך ולא יהא חלוק בינו ובין השכיר. (ויקרא כה מ)
שש שנים יעבוד - ...והזכיר יעבוד - לא עבודה כבדה ולא עבודה של בזיון, שהרי הקישתו תורה לשכיר, שנאמר (ויקרא כ"ה) "כשכיר כתושב יהיה עמך", מה שכיר באומנותו אף זה באומנותו, ומה שכיר ביום ולא בלילה, אף זה ביום ולא בלילה. (שמות כא ב)
כשכיר - ב' במסורה, הכא ואידך עד ירצה כשכיר יומו (איוב י"ד), רמז למה שאמרו חכמים פועל חוזר אפילו בחצי היום, פירוש כשכיר יהיה עמך עד שירצה, ואפילו ביומו אם ירצה יחזור. (ויקרא כה מ)
והחמיר ברבית ולא בשכר, כי השוכר בהמה וכלים שוכרם לרוב למלאכה שמשתכר בה, וראוי שישתכרו שניהם, אבל הלואה היא לרוב לספוק ביתו או לפרוע חובו וכיוצא בזה, ועל ידי הרבית יבא בודאי לידי חסרון על חסרון, ועוד שהשכירות אינה תדיר, והרבית נושכת תדיר... (שם שם לה)