(ראה גם: מצוה-טעם, צער בעלי חיים)
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים. (דברים כב ו)
לפני ולפנים מכל אלו (אלף) היכלות (דכסופין) יש מקום אחד נעלם וגנוז שאינו נודע כלל, ונקרא עדן, ואין מי שיכול להשיג אותו. והמשיח נגנז בחוץ סביב לאותו מקום עד שנגלה לו מקום אחד שנקרא קן צפור, והוא מקום שמכריז אליו צפור הזה המתעוררת בגן עדן בכל יום, (...צפור היא שם החכמה שבמלכות, וקן היא המקום שמשם נגלה החכמה, וזה שאמר דאתגלי ליה חד אתר דאקרי קן צפור, ואיהו אתר דכריז עליה ההוא צפור דאתער בגנתא דעדן בכל יומא, השפעת החכמה ביחוד, נקרא כרוז ולא דבור, משום הדינין הנמשכים ממנה, כי החכמה אינה מתגלית אלא בבחינת גזרא דדינא, וכשמתלבשת בחסדים מתגלה החכמה לצדיקים שבגן עדן בכל יום). (שמות קח, ועיין שם עוד)
כיון שהמשיח נתתקן על ידי הצדיקים בגן עדן, יכנס כמקודם במקום זה שנקרא קן צפור, ורואה שם צורת חורבן בית המקדש ואת כל הצדיקים שנהרגו בו, אז לוקח משם עשרה לבושים, והם נקראים עשרה לבושי קנאה, ויהיה נגנז שם מ' יום שאינו מתגלה כלל.
לסוף ארבעים יום יתעורר קול אחד ויקרא מתוך כסא העליון, (שהוא בינה), את קן צפור עם מלך המשיח שנגנז בו, ואז מעלים אותו למעלה, והקב"ה רואה את מלך המשיח שמתלבש בלבושי נקם וחוגר כלי זיינו לוקחו ונושק אותו על ראשו... (שם קכא)
כי יקרא, פרט למזומן. מיעוט אפרוחים שנים, מיעוט ביצים שנים, מניין אם אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח, תלמוד לומר קן קן מכל מקום. מכלל שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים שקיננו בפרדס, תלמוד לומר לפניך. אין לי אלא ברשות היחיד ברשות הרבים מניין, תלמוד לומר בדרך, על האילנות מניין, תלמוד לומר בכל עץ, על הארץ מנין, תלמוד לומר או על הארץ. והאם רובצת על האפרוחים, מה אפרוחים בני קיימא יצאו מתים אף ביצים בני קיימא יצאו מוזרות. מה ביצים צריכים לאמם אף אפרוחים צריכים לאמם, יצאו האפרוחים שאינם צריכים לאמם. והאם רובצת, כשהיא רובצת עליהם, פרט למעופפת, יכול אף על פי שכנפיה נוגעים בהם, תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים, אף על פי שאינה עמהם. יכול עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי טמא יהא חייב לשלח, תלמוד לומר והאם רובצת, עד שיהיו כולם מין אחד. לא תקח האם על הבנים, מכלל שנאמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, יכול יקחנה לטהר בה את המצורע, תלמוד לומר לא תקח, לא תקח האם מצות לא תעשה. (תצא רכז)
שלח תשלח את האם, זו מצות עשה. שילחה וחזרה ושילחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח. האווזים ותרנגולים שמרדו ושקיננו בפרדס חייב לשלח, בבית פטור מלשלח... דבר אחר שלח בטהורה הכתוב מדבר, או אף בטמאה הכתוב מדבר, תלמוד לומר כל צפור טהורה תאכלו, זה בנין אב כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר כדברי ר' יאשיה... שלח תשלח, בנקיבות הכתוב במדבר ולא בזכרים, רבי אליעזר מחייב בשילוח שנאמר שלח תשלח, וחכמים פוטרין. והאם, פרט לקורא זכר, הנוטל אם מעל הבנים רבי יוסי ברבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח, וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה, זה הכלל כל מצוה שיש בה קום ועשה אין חייבים עליה... והרי דברים קל וחומר, ומה מצוה קלה שהיא באיסור אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, כתוב בה אריכות ימים, שאר מצות חמורות שבתורה על אחת כמה וכמה. (שם רכח)
האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו. בשלמא מודים מודים משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות... אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות. (ברכות לג ב)
מיתיבי יוני שובך ויוני עליה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום, ואם איתא להא דאמר רבי יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, קרי כאן כי יקרא פרט למזומן, אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח, ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו, וכי קתני חייבות בשילוח מקמי דתיפול לחצירו... והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם, שנאמר שלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך, אפילו תימא דנפלה לה לחצרו, כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכיא ליה, וכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה חצרו נמי לא זכיא ליה. (בבא מציעא קב א)
שילוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין... ושילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. איזהו שאינו מזומן כגון אווזין ותרנגולים שקננו בפרדס אבל אם קננו בבית וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח. עוף טמא פטור מלשלח. עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח. קורא זכר רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין... דתנא נטל את הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח... (חולין קלח ב)
תנו רבנן כי יקרא קן צפור לפניך, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן, תלמוד לומר כי יקרא, במאורע לפניך. קן, מכל מקום, צפור, טהורה ולא טמאה, לפניך, ברשות היחיד, בדרך, ברשות הרבים, באילנות מנין, תלמוד לומר בכל עץ, בבורות שיחין ומערות מנין, תלמוד לומר או על הארץ, וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר לפניך בדרך למה לי, לומר לך מה דרך שאין קנו בידך אף כל שאין קנו בידך, מכאן אמרו יוני שובך ויוני עליה שקננו בטפיחין ובבירות ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייב בשילוח, אבל קננו בתוך הבית וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח... (שם קלט ב, וראה שם עוד)
היתה מעופפת, בזמן שכנפיה נגועות בקן חייב לשלח, אין כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח, אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח, שנאמר קן קן מכל מקום. היו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות פטור מלשלח, שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא יצאו מוזרות, ומה הביצים צריכין לאמן אף האפרוחין צריכין לאמן יצאו מפריחין... שלחה וחזרה אפילו ארבע וחמשה פעמים חייב, שנאמר שלח תשלח את האם. אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב, שנאמר שלח תשלח את האם. נטל את הבנים והחזירן לה ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח... (שם קמ ב, וראה שם עוד)
לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע, ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר על מצות חמורות שבתורה. (שם קמב א)
ומצוה גוררת מצוה מנין, תחלה כי יקרא קן צפור, מתוך כך כי תבנה בית חדש, מתוך כך לא תזרע כרמך כלאים... דבר אחר שלח תשלח, א"ר אלעזר לא היה צריך לומר כן, אלא אמר הקב"ה הואיל ונתעסק בכבודו של עולם ובתיקונו של עולם כדאי שתנצל. דבר אחר א"ר חייא ומה אם צפור שאין לה לא זכות אבות ולא בריתות ולא שבועות בניה מכפרים עליה, בני אברהם יצחק ויעקב שיש להם זכות אבות על אחת כמה וכמה שאם סרח אחד מהם שהוא מכפר עליהם לעתיד לבא. דבר אחר שלח תשלח, א"ר ברכיה יש מזיק שקושט כחץ וטס כעוף, מנין, שנאמר (תהלים צ"ה) לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, אמר הקב"ה אם קיימת מצות שילוח הקן אני מצילך מאותן.
דבר אחר יש מצוה שמתן שכרה עושר, ויש מצוה שמתן שכרה כבוד, ומה מתן שכרה של מצוה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים, מנין שנאמר שלח תשלח את האם, ומה שכר אתה נוטל, ואת הבנים תקח לך. דבר אחר שלח תשלח, רבנן אמרי למה ב' פעמים, שאם אירעה לך המצוה הזאת פעם שניה לא תאמר כבר יצאתי ידי חובתי, אלא כל זמן שתארע לידך אתה צריך לקיים אותה.
דבר אחר שלח תשלח, רבנן אמרי אם שלחת מצות הקן את זוכה לשלח עבד עברי, מנין שנאמר (דברים ט"ו) וכי תשלחנו חפשי מעמך. דבר אחר מהו שלח תשלח את האם, אם קיימת מצוה זו את ממהר לבא מלך המשיח, שכתוב בו שילוח, מנין שנאמר (ישעיה ל"ב) משלחי רגל השור והחמור. דבר אחר א"ר תנחומא אם קיימת המצוה הזאת אתה ממהר את אליהו הנביא ז"ל שיבא שכתוב בו שילוח, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והוא יבא וינחם אתכם, מנין שנאמר והשיב לב אבות על בנים. (דברים ו ג)
עד כמה משלחה, אמר רב יהודה כדי שתצא מתחת ידו, במה משלחה, רב הונא אמר ברגל, רב יהודה אמר בגפיה. רב הונא אמר ברגל דכתיב משלחי רגל השור והחמור (ישעיה ל"ב), רב יהודה אמר בגפיה, דהא כנפיה נינהו... (דברים כב ז)
כי יקרא קן צפור - גם זו מצוה מבוארת מן "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם. או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אף על פי שהתיר השחיטה במין ההוא. והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא. וכתב הרב במורה הנבוכים כי טעם שלוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם, כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה... ואמר הרב ואל תשיב עלי ממאמר החכמים "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך", כי זו אחת משתי סברות, סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא, ואנחנו מחזיקים בסברא השניה שיהיה בכל המצות טעם. והוקשה עליו עוד מה שמצא בב"ר וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף, הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות, שנאמר "כל אמרת א-לוה צרופה". וזה הענין שגזר הרב במצות שיש להם טעם מבואר הוא מאד, כי בכל אחד טעם ותועלת ותקון לאדם מלבד שכרן מאת המצוה בהן ית'... אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או לזכור הנסים ונפלאות הבורא ית' ולדעה את השם, וזהו "לצרוף בהן" שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג, וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזכרו תמיד...
וכן מה שאמרו "לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות", לומר שלא חס הא-ל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו, שאם כן היה אוסר השחיטה, אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר, כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד... והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליה אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות... (דברים כב ז)
הלוקח אם על הבנים ושחטה, הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם, שנאמר "לא תקח האם על הבנים", וכן אם מתה קודם שישלחנה לוקה, ואם שלחה אחר שלקחה פטור...
בא אחד וחטף האם מידו ושלחה או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו לוקה, שנאמר שלח תשלח עד שישלח מעצמו והרי לא קיים עשה שבה. נטל אם על הבנים וקצץ אגפיה כדי שלא תעוף ושלחה מכין אותו מכת מרדות, ומשהה אותה אצלו עד שיגדלו כנפיה ומשלחה. ואם מתה קודם לזה או ברחה ואבדה לוקה, שהרי לא קיים עשה שבה.
וכיצד משלח האם, אוחז בכנפיה ומפריחה, שלחה וחזרה ושלחה וחזרה אפילו ארבע וחמש פעמים חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח.
האומר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח את האם שנאמר שלח תשלח את האם... לקח את הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח. שלח את האם וחזר וצד אותה הרי זה מותר, לא אמרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים, שהיא מרחפת עליהן שלא ילקחו, שנאמר "והאם רובצת על האפרוחים". אבל אם הוציאה מתחת ידו וחזר וצד אותה מותר.
שלוח האם אינו נוהג אלא בעוף טהור שאינו מזומן כגון יוני שובך ועליה ועופות שקננו בפרדס, שנאמר "כי יקרא", אבל המזומן כגון אווזין ותרנגולין ויונים שקננו בבית אינו חייב לשלח.
היו האפרוחין מפריחין שאינן צריכין לאמן או ביצים מוזרות אינו חייב לשלח. היו אפרוחין טרפות הרי אלו כביצים מוזרות ופטור מלשלח.
זכר שמצאו רובץ על הקן פטור מלשלח. עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור או עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח. היתה רובצת על ביצים שאינן מינה והן טהורין הרי זה משלח, ואם לא שלח אינו לוקה. היתה האם טרפה חייב לשלחה...
היתה מעופפת, אם כנפיה נוגעות בקן חייב לשלח, ואם לאו פטור מלשלח, היתה מטלית או כנפים חוצצות בין כנפיה ובין הקן הרי זה משלח, ואם לא שלח אינו לוקה... היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואינה נוגעת בהן פטור מלשלח, וכן אם היתה בצד הקן וכנפיה נגועות בקן מצדו פטור מלשלח... (שחיטה יג א והלאה, וראה שם עוד)
לשלח האם מן הקן קודם שיקח הבנים... משרשי המצוה, לתת אל לבנו שהשגחת הא-ל ב"ה על בריותיו במין האדם בפרט, כמו שכתוב "כי עיניו על דרכי איש" וגו' (איוב ל"ד). ובשאר מיני בעלי חיים במינים דרך כלל, כלומר שחפצו ב"ה בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקיים לעד ב"ה על הדבר ימצא בו הקיום. ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי השם ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכלם מביצי כנים ועד קרני ראמים מיום שנבראו הכל במאמרו וחפצו על זה, וכמו כן ידע האדם כי אשר ישמר מצות בוראו ויישיר כל דרכיו הוא נקי כפים ובר לבב, תהיה השגחת הא-ל עליו, יתקיים גופו זמן רב בעולם הזה ונפשו לעד לעולם הבא... ובשכר הקיום והיכולת שהוא מאמין בבורא בענין זה אמרו ז"ל במדרש שהאדם זוכה לבנים בשכר מצוה זו, כלומר שימשוך קיומו, שהבנים הם קיום האדם וזכרו... (כי תצא מצוה תקמה)
...ועל דרך הקבלה שלח תשלח את האם היא הבינה שממנה ישאבו השבע שפע בכל שמטה ושמטה לחדש פני אדמה, והיא קן העולם ונקראת אם העולם. וכן תמצא בספר הבהיר מאי דכתיב שלח תשלח את האם ולא אמר את האב, אלא שלח תשלח את האם בכבד אותה שנקראת אם העולם, דכתיב (משלי כ"ח) "כי אם לבינה תקרא", ומאי ואת הבנים תקח לך, רבי רחומאי אומר אותם בנים שגדלה, ומאי נינהו שבעת ימי החג ושבעת ימי השבוע. עד כאן. והשלוח הזה אינו אלא בעוף טהור, והיא עבודה וכבוד לאותה שנקראת אם העולם, שאי אפשר ללוקחה ואין שם היום נתפש בה, כי היא למעלה משבעת ימי בראשית שאינה נגמרת במנין, וכענין שכתוב (תהלים קמ"ז) "ולתבונתו אין מספר". וכן העשירית נקראת אם, כענין שכתוב (שמות כ') "כבד את אביך ואת אמך", ואמרו רז"ל (משלי כ"ח) "גוזל אביו ואמו" אין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא כנסת ישראל. והשכר בשתי מצות הללו הוא אריכות ימים. אלא שבמצות כבוד אב ואם הזכיר "על האדמה", וכאן בשלוח הקן אמר "למען ייטב לך והארכת ימים" ולא הזכיר על האדמה. ובאור והארכת ימים תאריך אחד מן הימים שכתוב בו (שמות ל"א) "כי ששת ימים".
ויש עוד דעה אחרת שיש בקיום מצוה זו התעוררות רחמים על כל העולם, והוא כי מתוך שהוא משלח את האם הנה היא מצטערת ודואגת על חרבן קנה ורחוק בניה ומצטערת והולכת ורוצה לאבד את עצמה, ומתוך צערה הגדול השר הממונה על העופות מבקש רחמים מהקב"ה, ואז הקב"ה שכתוב בו (תהלים קמ"ה) "ורחמיו על כל מעשיו" ממשיך שפע הרחמים על כל המצטערים והצריכים רחמים ומרחם עליהם. נמצאת אומר שהמקיים מצוה זו ומשלח הוא סבה לעורר רחמים על כל העולם וטוב לו עמהם. וזהו שאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", כלומר אותו השלוח יהיה לטוב לך והארכת ימים עליו, כי אריכות ימים בסבת הרחמים... (דברים כב ז, ועיין שם עוד)
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים וגו', יש במצוה זו ענינים גדולים הן לפי הנגלה וגם לפי הנסתר ואני אעירך עליהם.
אמרו במדרש רות רבי בו כל יומוי הוה בקסרין, יומא חד חמא עמא דסרחי דחזו מסכיני אזלו ולא אשגחן עלייהו, אמר ודאי דינא אתחזי הכא קם ואזל ליה. יומא חד חלש דעתיה, פגע בכפר סכנין, כד דמך שמע חד קלא לחד תנינא דלעי רננא דאורייתא, ואמר כי יקרא קן צפור לפניך בכל עץ או על הארץ וגו', שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. רבי בו ארכין אדנוי שמע ההוא קלא דאמר, דחס על דא לא אמר כלום, מאן דחס שביק אמא ובנוי ואזיל, מאן דאמא מתרכא מן קן דילה מה היא אומרת, אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין אומות העולם. ועל דא ירחם קב"ה דהא רחמנו לא אשתכח אלא הכי, ועל דא אמר שכינה צועקת על בניה. והא כתיב שלח תשלח תרין שלוחין, דאי יהדר על גוזליה גו רחימו דבנוי שלח אפילו כמה זימני עד דאזיל ליה וסתיר קוזלא של בנין טמירא דקונטירא למיטל איגרא הא רחמנו לא אשתכח, אלא הכי, וכתיב והארכת ימים, שיאריך רוגז מן ששת ימים על בנים, ה' ה' א-ל רחום וגו'.
אמר רבי חידקא אמר רבי יוסי בן קסמא אמר רבי שמואל כד ברא קב"ה עלמא ברא ליה בתלת קטרין, ואינון חכמה ותבונה ודעת, דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ וגו', וכלהו קטרין בבר נש, וקוטרא דהימנו דפקע מינייהו אתפשט בשאר בריין, ובכולהו אית סוכלתנו לפום אורחן. האי עופא כד פרח מקוזליה ואשתלח מעל בנוי מצפצפא ואזלא ולא ידע לאן אתר מצפצפא אזלא ומגדרא למיבד גרמה, קב"ה דכתיב ביה ורחמיו על כל מעשיו אפילו יתושא זעירא בעלמא רחמנו דיליה על כולא, ההוא דממנא על עופי אתער לגבי קב"ה, וקב"ה אתער על בנוי, כדין קלא נפקת ואמרה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, כדי איהו אתער על כל אינון דאזלין מנדדי מאתר לאתר ומדוך לדוך אחרא, תביראן לבא תביראן חילא, ואתערו רחמי על כל עלמין וחס עלייהו ושביק חובי דמנדדן מאתרייהו וחס עלייהו ועל כל עלמא. אמר קב"ה אשרי דשלח צפרא לבר והיא איתערת רחמים על עלמא...
כי יקרא קן צפור לפניך, קן זו מלכות, בדרך דא רחל, שנאמר ודרך צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. צדיקים תרין בנין יוסף ובנימין, והיא נקראת לבנה הולכת כל הלילה ומאירה להם עד נכון היום שהוא יעקב. בכל עץ דא צדיק חי העולמים, עץ דא שכינה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, על הארץ דא ארץ התחתונה, אפרוחים דא תרין עשר שבטין דלעילא, או ביצים דא ישראל דלתתא דאינון כמלבושא דגופא. שלח תשלח את האם, שנאמר ובפשעיכם שולחה אמכם, ואת הבנים תקח לך... עד כאן במדרש רות... (תצא, ועיין שם עוד באורך)
שלח תשלח - ...ובחז"ל דרשו בזה אתה ממהר ביאת אליה, שנאמר "הנה אנכי שולח לכם את אליה". ועוד מאי בנים שבעת ימי סוכות וכו'. רוצה לומר נפשנו היא כצפור הקשור בגוף המורד ומשתמש בה שלא כדרכה, ולכן היתה סבה לשחררה ולשלחה, ונשתדל לפרות ממנה בנים שהם מעשים טובים, ובסוף הימים ישלחנה חפשי, והבנים המעשים הטובים תקח לך למען ייטב לך ותאכל פירותיהם בעולם הזה, והארכת ימים לעולם הבא, וכן ימי הסוכות רומזים על הבטחון בה', והוא הסוד שרמז הרמב"ן בו. (שם)
ויש לשאול למה באלו שתי מצות מפורש בהן "למען ייטב לך" יותר משאר מצות. ויראה כי מצות שלוח הקן ראוי שעל ידה יזכה האדם לטוב, וזה כי כאשר משלח האם דבר זה הוא קיום ישוב העולם שאין מחריב הקן לגמרי, רק ישאר האם לעשות עוד קן אחר, והמקיים מציאות העולם הוא דבק בטוב, ולכך כאשר נמצא העולם מן השי"ת אמר בכל אחד כי טוב, וההעדר הוא רע. ומאחר שהוא דבק בקיום המציאות שהוא טוב ראוי לו המציאות שהוא אריכות ימים, וגם ראוי לו הטוב כי המציאות הוא טוב כמו שאמרנו, לכך נאמר בזה למען ייטב לך והארכת ימים... (תפארת ישראל פרק מא)
שלחו מתם ר' אלעזר שלוח הקן הוא פרק בתרא דחולין וצריך לקרות קוף דהקן בציר"י ולא בפת"ח, דלא שייך לקרות בפת"ח אלא כשהוא דבוק, כמו קן צפור אבל כשאינו דבוק הוא בציר"י. (תורה שבעל פה אות שי"ן)
...ודע דבתשובות חוות יאיר (ס"ז) הוכיח דאף כשאינו רוצה לקחת את הבנים מכל מקום זקוק לשלח את האם, ממה דאמרינן בחולין (קל"ט) כי יקרא מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלח תשלח, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ולקיים מצות שלוח, תלמוד לומר כי יקרא, במאורע. הנה נהי דממעט שאין צריך לחזור אחר המצוה, מכל מקום במאורע משמע דרמי עליה חיובא להטפל ולקיים המצוה. ומזה תמה על התוספות, שמוכח מדבריהם דאין מצות שלח תשלח רק כשירצה ליקח הבנים, אבל כשאין רוצה ליקח הבנים אינו זקוק לשלח האם. ואנכי הרואה בדברי הראשונים כדעת התוספות דלא כתשובת חוות יאיר, כי הר"ן בחדושיו (חולין קל"ט א') כתב שלוח הקן לא הוי מצוה המוטלת עליו, כי אם לא רצה ליקח הבנים פטור מלשלח, והילכך עשה כהאי לא דחי אפילו לאו גרידא. והרשב"א בתשובה (סימן י"ח) חשיב למצות שלוח הקן למצוה הבאה בעבירה שכתב אין מברכין על כל מצוה שהיא באה מתוך עבירה כגון השבת גזלה... וליקח את האם כדי שנחזור ונשלח אותה. וזה לשון הרשב"א מה שנסתפק לך אם מברכין על העשה, דהיינו השלוח או על הלאו, דהיינו לא תקח האם, היה נראה יותר לברך על הלאו, מפני שהוא עיקר המצוה, דשלח תשלח אינו אלא לנתק הלאו, שאם עבר ולקח נתקו הכתוב לעשה דשלח תשלח. ומכל מקום אינו מברך אלא שצונו לשלח... וזה לשון רב"ח לא תיקנו חכמים ברכה בשילוח לפי שאינה מצוה מיוחדת כמו שאר מצוה, ואינו חייב לחזור אחריה כמותם אלא כשיזדמן לו, ועוד שאינו חייב בשלוח אלא כשרוצה ליקח הבנים... (שם וראה שם עוד)
עתה עוברת התורה אל ההלכות הנוגעות ברובן המכריע לכינון חיי המשפחה, והיא מעמידה בראשן את המצוה המביאה את מעלת האשה לתודעת כל אדם בישראל, מצוה זו מבטאת את החשיבות היתרה שהתורה מייחסת לפעילות האשה בהליכות ביתה, והיא מתחקה אחרי הפעילות הזאת עד לחוג בעלי החיים, היא מבטיחה חסינות לנקבה הציפור בשעת פעילותה כאם, והיא דורשת מכל אדם שיש לו הזדמנות לכך, שיבטא במעשיו את ההערכה הזאת לנקבה העוסקת בתפקידה... (שם)
במדרש רבה (כ') ויהי בשלח פרעה, א"ל הקב"ה אני כתבתי בתורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, ואתה שלחת את האבות והבנים השלכת ליאור, אף אני משלח אותך לים ומאבד אותך, ואקח את בתך ואוריש לה גם עדן. והענין פלא לדמות זה לשילוח הקן. והיפ"ת כתב שהוא רק דרך מליצה, וזה לא יתכן. וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד, כי טעם שילוח הקן משום דמה שכל בעלי חיים משועבדים לאדם הוא מפני שהם חומריים, וחומר משועבד לשכל, והאם שישבה על האפרוחים ואינה יכולה לזוז מהם מצד הרחמנות, כמו שכתב הרמב"ם גם כן בטעם מצוה זו לפי דרכו, מדה זו היא גם כן כח שכלי בצד מה, כי כל חומרי הוא רק לגרמיה, ואינו בדין שבזו הרגע שמקשקש בקרבה כח שכלי תמסר לרשות האדם. והנה פרעה ומצרים שהם כלל החומר, אף ששלטו אז על ישראל לא היתה להם כל כך שליטה על הגדולים להכחידם לגמרי כמו על הקטנים, שגזר אם בן הוא והמתן אותו... באשר הגדולים יש בהם מדת השכל לא היתה לו עליהם כל כך שליטה. וזהו עצמו הוא ענין שילוח הקן... (בשלח תרע"ג)
במדרש רבה אם שלחת מצות הקן אתה זוכה לשלח עבד עברי, דבר אחר אם קיימת מצוה זו את ממהר לבא מלך המשיח וכו', אתה ממהר את אליהו הנביא ז"ל שיבא. להבין כל זה, ומה הזכיה בעבד עברי, הרי כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו (קידושין כ')?
הנה כ"ק אבי אדמו"ר זצוקללה"ה אמר הטעם שעבד עברי יוצא בשש, כי אין שייך שעבוד לאיש ישראלי רק בחיצוניות, שהיא שש קצוות, ובשביעית מאירה הנקודה הפנימית, על כן יוצא לחירות... והנה שילוח הקן הוא גם כן ממקום גבוה מאד ומעורר רחמים למעלה למעלה, כמבואר בזוהר הקדש, ועל כן שכרה אריכות ימים שהוא מא"א כנודע שורש עולם החירות למעלה מכל גוונין, וזה שאתה זוכה לשלח עבד עברי, ואין הכונה שיזכה שיהיה לו עבד עברי, שאין זו טובה גדולה כל כך כנ"ל, רק הכונה לעולם החירות שמשלח עבד עברי. וזה שאמר גם כן שזוכה למלך המשיח ואליה שהם כנגד המוח והלב, משיח כנגד המוח ואליה כנגד הלב... (תצא תע"ר)
...ונראה דהנה בתקוני הזהר דמצוות שילוח הקן רומזת להרבה ענינים גדולים ורמים מאד, והיא מצוה שבכללות, היינו שנכללו בה ענינים כלליים. ובודאי כן הוא במה שמצוה זו משלמת אתה האדם המקיימה, משלמת נמי את כלל האדם. ואף שרמ"ח מצות עשה מקבילין לרמ"ח אברי האדם וכל אבר ואבר אומר עשה בי מצוה, ומשמע דכל מצוה משלמת אבר מיוחד, מכל מקום מצוה זו משלמת את האדם בכללו... באשר רומזת להרבה ענינים כוללים היא משלמת את האדם בכללו.
והנה ידוע ששלשה חלקים הם באדם, גוף ונפש ושכל, ובא המדרש להגיד לנו שמצוה הזאת משלמת את שלשת חלקי אדם אלו, ולעומתם מונה והולך שלשה מיני זכות, שילוח עבד עברי, ומלך המשיח ואליה הנביא... ולפי זה מובן הטעם, דבשביל עבירה קלה פרנסתו מבלעדי הטורח והעמל והוא מפנה את כל מחשבותיו לתורה ולעבודה ומסלק ממנו את חשבונות הרבים אשר חשבו בני אדם, זהו נקרא שילוח עבד עברי, היינו שהוא משלח את עצמו לבלי היות עוד עבד לעצמו. ובודאי מצות שילוח עבד עברי בפשיטות גורמת גם כן שיהיה משלח את עצמו, וזה שאמר אם קיימת מצות שילוח הקן אתה זוכה לשלח המדות הנמשכות אחריו... סוף הכונה שלימות גופו שיהיה נמשך אחר רצון השי"ת שתהיה מעלתו מצד עצמו, שלא יצטרך להיות עבד מכודן לעצמו...
ואמר עוד את ממהר את מלך המשיח ואת אליה הנביא ז"ל לבא... והנה שני אלה מלך המשיח ואליה הנביא הם ישלימו את ישראל בשכל ובנפש, משיח בשכל ואליה בנפש... ולפי האמור יובן שמה שאמר את ממהר את מלך המשיח היא שלימות השכל, ואת אליה זו שלימות הנפש, והנה נשלמו שלימות כל שלשה חלקי האדם גוף ונפש ושכל... וכן יש לפרש שסגולת מצות שילוח הקן לזכות באמצעותה להארה נפשית ושכלית מאליהו הנביא ומלך המשיח. (שם תרע"ז)