(ראה גם: שליח-שליחות)
וישלחו - כתרגומו ואלויאו. (בראשית יב כ)
וישלחהו - כל שלוח ואחריו מ"ם כמו גרוש, והוא לגנאי, כמו "שלח מעל פני", ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי שהוא לשון כבוד, כמו "הולך עמם לשלחם"... (בראשית ג כג)
וישלחנו - משקל דגש, ואף על פי שכל שליחות של שלוחים החוזרים כתוב בהם וישלח משקל רפי, באלו כתב משקל דגש לפי שהוא שילוח של השחתה, כדכתיב "ושן בהמות אשלח בם". (שם יט יד)
...והדבור בהלל ותודה לא-ל ית' יכונה בלשון משלוח, כי שרש שלח הוראתו התפשטות דבר הראוי להיות מצומצם בענינו, כי על מי שאינו משמר בהמתו להעמידה בדיר שלה אבל מתירה להתפשט לרעות בשדות אחרים יאמר "משלחי רגל השור והחמור", וכן על מי שאינו משמר לשונו כראוי לצמצם בדבוריו אבל יפתח פיו לדבר רע יאמר "פיך שלחת ברעה" (תהלים נ') לכן בהלל ותודה לא-ל ית', אחרי שאין קץ לשבחיו והמרבה לדבר בם אינו אלא גורע... כשהתירה התורה בימי שמחה של מצוה לדבר בשבחים והודאות קראתו גם כן "משלח ידכם" ירצה הרחבת פה ולשון בתהלותיו... (דברים יב ז)
...שיש בלישנא דקרא הבדל בין לשון שלוח סתם ובין לשון שלוח הנלוה אליו 'מביתו', דלשון שלוח מביתו יורה על הגרושין הגמורים אחר קבלתה גט כריתות מבעלה, ולשון שלוח לחוד לא יורה רק על עזיבה לבד שמרחיקה מדבקות אהבה... כענין "ונער משולח ונעזב" (משלי כ"ה) שענינו עזיבת ההשגחה על הנהגותיו לבד לא עזיבה גמורה... (שם כד ד)
ושלח את בעירה - פעל שלח בבנין הכבד אינו מציין השליחות שתכליתו להחזיר לו תשובה רק שעזבו או מכריחו לצאת, ודבר שתחת רשותו מציין לרוב שעזבו לצאת מרשותו, והוא הדין בכאן מציין שלא שמרו כראוי כגון שמסרו ביד חרש שוטה וקטן. (שמות כב ד)
יש הבדל בן שלח בקל ושלח בבנין הכבד, שכל שליחות שתכליתו החזרה להחזיר תשובה להמשלח יבא בבנין הקל, וכל שאינו לחזרה יבא בבנין הכבד ומציין שעזבו לחפשי מגבולו או מכריחו לצאת מרשותו כמו "וישלח את העורב", ומהם גם לשון גירושין וגם לשון לויה. ומזה למדו ממה שכתוב "ושלח את בעירו" שאם מסר ליד חרש שוטה וקטן שחייב, שלשון ושלח בכבד מציין שעזבו לצאת ולא שמרו כראוי... וכל לשון שליחות בכבד כשלא נזכר אחריו המקום שאליו משלח יהיה תיכף כשמוציא הדבר מרשותו, כמו "שלח תשלח את האם"... וכל לשון שלח הנאמר באשה או בעבד הוא על ידי שטר וגט שנותן בידם שיצאו מרשותו, כמו שאמרו בספרי גם אצל יפת תואר ושלחתה לנפשה בגט. ופעל שלח בדיוק בא על מי שיוכל להשתלח וללכת ברגליו, ובדרך ההרחבה יכלול גם מי שאינם יכולים להלוך ברגליהם, ויפול גם על דברים שאין בם רוח חיים.
פעל שלח בקל ואחריו את מורה על מי שנשתלח כמו "וישלח יצחק את יעקב", ושלח בקל ואחריו למ"ד מורה על מי שנשלח הדבר אליו. ויש הבדל בין אחריו שני למדי"ן יחוסי שמורה שליחות פשוט לתועלת המשלח, כמו "כי שלח אלי לנשי ולבני" (מ"א כ'ז), ואם אחריו רק למ"ד אחד מורה שהוא לתועלת מי שנשלח אליו, כמו "צדה שלח להם לשובע" (תהלים ע"ח כ"ה). ושלח בקל אם נסמך אל היד מורה שליחות יד בחברו לרצחו או בממון חברו... ולשון שליחות שאחריו על כמו "על כל אשר אשלחך" מורה שנשלח לחברו בדבר שלא לרצונו, או שליחות של הכרח או שרצה להכות ולרצוח אותו ועוד לא עשה כמו "העל אדוניך וגו' שלחני אדוני" (מ"ב י"ח).
ופעל שלח בכבד שאחרי בי"ת או למ"ד הוא לטובה, כמו "ידיה שלחה לאביון", "שלחה בכשור" (משלי ל"א), ולרעה "ושלחתי בם דבר", ונמצא בהפעיל ואחריו בי"ת "והשלחתי בם רעב" (יחזקאל י"ד י"ג). (הכרמל)