שלמה

(ראה גם: בית המקדש, דוד, שיר השירים)

 

וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה, ותלד בן ויקרא את שמו שלמה וה' אהבו. וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה, בעבור ה'. (שמואל ב יב כד)

ויאמר המלך קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון. ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל, ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה. ועליתם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלך תחתי, ואתו צויתי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה... (מלכים א א לג)

...ותבא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדוניהו, ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו. ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך אל תשב את פני, ויאמר לה המלך שאלי אמי כי לא אשיב את פניך. ותאמר יותן את אבישג השונמית לאדוניהו אחיך לאשה. ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדוניהו, ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני, ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה. וישבע המלך שלמה בה' לאמר, כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדוניהו את הדבר הזה... (שם ב יח)

ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדיך כי איש מות אתה, וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון א-דני אלקים לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי... ויוגד למלך שלמה כי נס יואב אל אהל ה' והנה אצל המזבח, וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע לאמר לך פגע בו... וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה לך בית בירושלים וישבת שם, ולא תצא משם אנה ואנה. והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך... ויאמר המלך אל שמעי אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי, והשיב ה' את רעתך בראשך. והמלך שלמה ברוך, וכסא דוד יהיה נכון לפני ה' עד עולם. ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויצא ויפגע בו וימות, והממלכה נכונה ביד שלמה. (שם שם כו והלאה)

ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב... ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר...

בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלקים שאל מה אתן לך... ועתה ה' אלקי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטון לא אדע צאת ובא... ונתת לעבדך לב שומע לשפט את עמך הכבד הזה... הנה עשיתי כדברך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד, אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך. ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך, והארכתי את ימיך. (שם ג א והלאה, וראה עוד שלמה-חכמת)

ולשלמה שנים עשר נצבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו, חודש בשנה יהיה על האחד לכלכל... (שם ד ז)

ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים, מגישים מנחה ועובדים את שלמה כל ימי חייו. ויהי לחם שלמה ליום אחד, שלשים כור סולת וששים כור קמח. עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי, ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים. כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר הנהר, ושלום היה לו מכל עבריו מסביב... ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים למרכבו, ושנים עשר אלף פרשים... (שם ה א)

וישלח שלמה אל חירם לאמר... והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלקי, כאשר דבר ה' אל דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי. ועתה צוה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון ועבדי יהיו עם עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר, כי אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרת עצים כצידונים... (שם שם טז, ראה עוד בית המקדש-בנין)

ויהי דבר ה' אל שלמה לאמר. הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם, והקימותי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך. ושכנתי בתוך בני ישראל, ולא אעזוב את עמי ישראל. (שם ו יא)

אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל המלך שלמה ירושלים להעלות את ארון ברית ה' מעיר דוד היא ציון. ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג, הוא החודש השביעי...

אז אמר שלמה ה' אמר לשכן בערפל. בנה בניתי בית זבול לך, מכון לשבתך עולמים. ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל, וכל קהל ישראל עומד... ויעמד שלמה לפני מזבח ה' נגד כל קהל ישראל, ויפרוש כפיו השמים. ויאמר ה' אלקי ישראל אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם... ופנית אל תפלת עבדך ואל תחינתו ה' אלקי, לשמע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום. להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם, לשמע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה... (שם ח א והלאה)

ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו וכפיו פרושות השמים. ויעמד ויברך את כל קהל ישראל, קול גדול לאמר. ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו... והיה לבבכם שלם עם ה' אלקינו ללכת בחקיו ולשמר מצותיו כיום הזה.

והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ה'. ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף, ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל. ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר אשר לפני בית ה', כי עשה שם את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים, כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטון מהכיל את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים. ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום. ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך, וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו. (שם שם נד)

ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות. וירא ה' אל שלמה שנית, כאשר נראה אליו בגבעון. ויאמר ה' אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בניתה לשום שמי שם עד עולם, והיו עיני ולבי שם כל הימים. ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר לעשות ככל אשר צויתיך חקי ומשפטי תשמר. והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם, כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל... (שם ט א והלאה)

וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המילוא ואת חומת ירושלים ואת חצור ואת מגידו ואת גזר. פרעה מלך מצרים עלה וילכד את גזר וישרפה באש ואת הכנעני היושב בעיר הרג, ויתנה שילוחים לבתו אשת שלמה. ויבן שלמה את גזר ואת בית חורון תחתון... כל העם הנותר מן האמורי החתי הפריזי החוי והיבוסי אשר לא מבני ישראל המה. בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם, ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה. ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד, כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו... אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה, אז בנה את המילוא. והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עולות ושלמים על המזבח אשר בנה לה' והקטיר אתו אשר לפני ה' ושלם את הבית.

ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום. וישלח חירם באני את עבדיו אנשי אניות יודע הים עם עבדי שלמה. ויבואו אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים ככר, ויביאו אל המלך שלמה. (שם שם טו והלאה)

...ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה, לא בא כבושם ההוא עוד לרוב אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה. וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר הביא מאופיר עצי אלמוגים הרבה מאד ואבן יקרה. ויעש המלך את עצי האלמוגים מסעד לבית ה' ולבית המלך וכנורות ונבלים לשרים, לא בא כן עצי אלמוגים ולא נראה עד היום הזה. והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן לה כיד המלך שלמה, ותפן ותלך לארצה היא ועבדיה.

ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת, שש מאות ששים ושש ככר זהב. לבד מאנשי התרים ומסחר הרוכלים, וכל מלכי הערב ופחות הארץ. ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט, שש מאות זהב יעלה על הצנה האחת...

וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור, אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה. כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נושאת זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים. ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה. וכל הארץ מבקשים את פני שלמה, לשמע את חכמתו אשר נתן אלקים בלבו. והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים דבר שנה בשנה.

ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים וינחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים. ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב. ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים, ומקוה סוחרי המלך יקחו מקוה במחיר. ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה, וכן לכל מלכי החתים ולמלכי ארם בידם יוציאו. (שם י י והלאה)

והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה, מואביות עמוניות אדומיות צידוניות חתיות. מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם, אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה. ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות, ויטו נשיו את לבו. ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד אביו. וילך שלמה אחרי עשתורת אלהי צידונים, ואחר מלכום שקוץ עמונים. ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו. אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על פני ירושלים ולמולך שקוץ בני עמון...

ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך, קרוע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך... ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי, מזרע המלך הוא באדום... ויקם אלקים לו שטן את רזון בן אלידע, אשר ברח מאת הדדעזר מלך צובה אדוניו. ויקבץ עליו אנשים ויהי שר גדוד בהרוג דוד אתם, וילכו דמשק וישבו בה, וימלכו בדמשק. ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה ואת הרעה אשר הדד, ויקץ בישראל וימלך על ארם.

וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה, וירם יד במלך. וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המילוא סגר את פרץ עיר דוד אביו. והאיש ירבעם גבור חיל, וירא שלמה את הנער כי עושה מלאכה הוא ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף... ויבקש שלמה להמית את ירבעם ויקם ירבעם ויברח מצרים אל שישק מלך מצרים, ויהי במצרים עד מות שלמה... והימים אשר מלך שלמה בירושלים על כל ישראל ארבעים שנה... (שם יא א והלאה)

ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתורת שקוץ צידונים, ולכמוש שיקוץ מואב ולמלכום תועבת בני עמון טמא המלך. (מלכים ב כג יג)

לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. ידין עמך בצדק וענייך במשפט... (תהלים עב א, וראה שם עוד)

משלי שלמה בן דוד מלך ישראל... (משלי א א)

דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו. מה ברי ומה בר בטני, ומה בר נדרי. אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אין שכר. פן ישתה וישכח מחוקק וישנה דין כל בני עוני... (שם לא א)

שיר השירים אשר לשלמה... (שיר השירים א א)

הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל. כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. (שם ג ז)

כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים, איש יביא בפריו אלף כסף. כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. (שם ח יא)

דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל... (קהלת א א)

אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלקים לבני האדם לענות בו... דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלים ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות, ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח... (קהלת א יב והלאה)

תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי, ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם. הגדלתי מעשי, בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים... קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי, גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלים. כנסתי לי גם כסף וזהב וסגולת מלכים והמדינות, עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות... וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי, וזה היה חלקי מכל עמלי. ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש. (שם ב ג והלאה)

ויותר שהיה קוהלת חכם, עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה. בקש קוהלת למצא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת... (שם יב ט)

...הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאלקיו היה ויתנהו אלקים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. (נחמיה יג כו)

ויאמר דויד המלך לכל הקהל שלמה בני אחד בחר בו אלקים נער ורך, והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי לה' אלקים... (דהי"א כט א)

ויתחזק שלמה בן דויד על מלכותו וה' אלקיו עמו, ויגדלהו למעלה. ויאמר שלמה לכל ישראל לשרי האלפים והמאות ולשופטים ולכל נשיא לכל ישראל ראשי האבות ראשי האבות. וילכו שלמה וכל הקהל עמו לבמה אשר בגבעון, כי שם היה אוהל מועד האלקים אשר עשה משה עבד ה' במדבר... (דהי"ב א א, וראה שם עוד)

אז יקהיל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל ירושלים להעלות את ארון ברית ה' מעיר דויד היא ציון... (שם ה ב)

ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית ה' ואת ביתו. והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אותם, ויושב שם את בני ישראל. וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה. ויבן את תדמור במדבר, ואת כל ערי המסכנות אשר בנה בחמת... ואת בעלת ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת כל ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת כל חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו... (שם ח א)

זהר:

שלמה ידע חכמה העליונה, והקב"ה שם עליו כתר מלכות, והיו יראים מפניו כל בני העולם. כיון שחטא, המשיך על עצמו כמה מיני מזיקים רעים, וכמה אורגי דינים והיה ירא מכולם, ואז יכלו להרע לו, וכל מה שהיה בידו לקחו ממנו. (בראשית ב' שיז)

דבר אחר כי פשעי אני אדע וגו', כל המדרגות שבהם תלוים עונות בני אדם אני אדע, (כלומר שכבר תקן אותם), וחטאתי נגדי תמיד, כלומר שגם בימי שלמה לא נתקן מיעוט הירח בשלמות, כי בית המקדש חזר ונחרב, והלבנה שהיא הנוקבא חזרה למיעוטה, ולא יפסוק הפגם מהעולם עד שיבא מלך המשיח... (נח שיט)

וזרח השמש ובא השמש, מה ראה שלמה המלך, אשר ההתחלה מספר החכמה שלו הוא מכאן, מסוד זריחת וביאת השמש. אלא אמר ר' אלעזר, שלמה המלך העמיד את ספרו על ז' הבלים, שהעולם עומד עליהם, והם עמודים ואדנים המהוים קיומו של העולם, ומשום זה המה נקראים הבלים, כי כמו הגוף שאינו מתקיים בלי הבל, אף העולם כן, שאינו מתקיים זולת על ההבלים שאמר שלמה המלך, והם שבע... (ויצא יג)

ומשום ששלמה המלך ירש את הלבנה במלואה, (דהיינו הנוקבא בגדולתה), הוא צריך לרשת אותה בעת מיעוטה, ועל כן השתדל לדעת בדעת הרוחות והשדים כדי לרשת את הלבנה (דהיינו הנוקבא) בכל הבחינות...

ובימיו של שלמה המלך, האירה הלבנה מכל המדרגות, זהו שכתוב ותרב חכמת שלמה, ותרב, הוא בדיוק, (שיורה, שנתרבה חכמתו) מחכמת כל בני קדם, (שנכללה אז בנוקבא, וכן מחכמת מצרים שנכללה בה, וחכמת בני קדם) הוא סוד עליו, כמו שכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, והם נקראים בני קדם, שכולם לא נתקיימו, חוץ מזה שהיה כלול דכר ונוקבא, שהוא נקרא הדר...

ותאנא אף על דבר שהנוקבא נתקיימה, על ידי מלך הדר, מכל מקום לא האירה בשלמות עד שבא שלמה, שהיה ראוי לה, כמו שביארנו שמשום זה היתה אמו בת שבע, כלומר, שהנוקבא הנקראת בגדלותה בת שבע, על שם שכלולה מכל חג"ת נהי"מ דז"א, היתה האם שלו, ועל כן הוא ראוי לרשת אותה בימי מילואה).

ומכל חכמת מצרים, זה הוא חכמה תתאה, הנקראת שפחה שלאחר הריחים, ומהכל נכללה חכמה זו דשלמה מחכמת בני קדם, ומחכמת מצרים... (ויחי רפט, ועיין שם עוד)

כמו דוד, שבכל ימיו היה משתדל לעשות לה שלמות, שינגנו מזמרים לזמר ולשבח, (שעל ידי זה קונה הנוקבא השלמות כנ"ל), וכשדוד נסתלק מן העולם, הניח אותה בשלמות, ושלמה קבל אותה בעשירות ובשלמות, כי הלבנה יצאה מעוני ובאה לעושר, שבעושר הזה שלט על כל מלכי ארץ. 

ועל כן אין כסף נחשב בימי שלמה, אלא הכל היה זהב, שגדל זהב, ובזמן ההוא כתוב, ועפרות זהב לו, כי העפר של מעלה (שהוא הנוקבא), היה השמש, (שהוא ז"א), מסתכל בה, ובהסתכלות השמש וגבורתו, עושה ומגדל את העפר לזהב... (שם תתלד)

שלמדנו כל ימיו של דוד השתדל לתקן את הכסא, (שהוא מלכות), ולהאיר הפנים שלה (באור הבינה), כדי שתגין עליה, והאיר תמיד את אור התחתון, (שהוא מלכות) באור העליון, (שהוא בינה) שתהינה הכל אחד, (דהיינו שהמלכות תעלה לבינה, שאז הן אחד). וכשבא שלמה, מצא עולם (הוא המלכות) שלם, והלבנה, (שהיא המלכות) שנתמלאה, (דהיינו שכבר עלתה המלכות לבינה ונשלמה ונתמלאה שם בכל אורותיה), ולא היה צריך עוד להטריח עליה להאיר אותה. (וארא קלד)

תאנא, כתוב, וישב שלמה על כסא ה' למלך, כמו שכתוב, שש מעלות לכסא, (כנגד שש הספירות חג"ת נה"י, ועל כן נקרא כסא ה'). ר' אבא אמר, שעמדה הלבנה במלואה, שלמדנו, בימיו של שלמה עמדה הלבנה במלואה, (דהיינו הנוקבא דז"א הנקראת לבנה היתה בכל שלמותה).

מתי (הלבנה שהיא המלכות) היא במלואה, בשעה שעומדת בחמשה עשר (מלכים), כמו שלמדנו אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה. כשבא שלמה (שהוא מלך הט"ו) עמדה הלבנה, (שהוא המלכות), במלואה, זה שאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך, (שהיא המלכות), וכתוב שש מעלות לכסא, (כנגד חג"ת נה"י שלה), הכל כעין של מעלה... (יתרו שעט)

וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר בנה לך בית בירושלים. איפה היא החכמה של שלמה המלך בזה, אלא הכל בחכמה עשה ולכל הצדדים השגיח, כי חכם היה שמעי ואמר שלמה אני רוצה שיתרבה התורה בארץ על ידי שמעי ולא יצא לחוץ.

עוד דבר אחר הסתכל שלמה בחכמה, שכתוב, יצא יצא ויקלל, מהו יצא יצא ב' פעמים, יצא ויקלל היה די, אלא יציאה אחת אל המלך, ויציאה אחת אל עבדיו שמת עליה, וכל זה ראה שלמה והסתכל ברוח הקדש ביציאה היא השניה, ועל כן אמר, והיה ביום צאתך, ידע שביציאה ימות. (משפטים רנד, וראה שם עוד)

שם למדנו, בכל יום היה שלמה משכים בבקר, והיה שם פניו לצד מזרח, (שהוא ת"ת וקו אמצעי), וראה מה שראה, ואחר כך חזר לצד דרום, (שהוא חסד וקו ימין), וראה מה שראה, ואחר כך חזר לצד צפון, (שהוא גבורה וקו שמאל), ועמד שם, השפיל עיניו וזקף את ראשו.

בשעה ההיא עמוד האש ועמוד הענן היו באים, ועל עמוד הענן ההוא בא נשר אחד. ונשר ההוא היה גדול וחזק, וכך היה בא (הנשר), כנף הימין היה על עמוד האש, והגוף וכנף השמאל על עמוד הענן, ונשר ההוא מביא שני עלים בפיו, בא עמוד הענן ועמוד האש ונשר ההוא עליהם ומשתחוים לפני שלמה המלך. בא הנשר והרכין לפניו ונתן לו עלים האלו, לקחם שלמה המלך והיה מריח בהם, והיה יודע בהם סימן, ואמר זה הוא של נופל וזה הוא של גלוי עינים, בשעה שהיו שני עלים, היה יודע ששניהם נופל וגלוי עינים רוצים להודיע לו דברים.

מה עשה, חתם את הכסא שלו בחותם שהיה חקוק בו השם הקדוש, והוא לקח טבעת שהיה חקוק עליה השם הקדוש ועלה לעליה, ורכב על אותו הנשר והלך לו, ונשר ההוא היה מתעלה לרום עננים ובכל מקום שעבר היה נחשך האור, החכמים שהיו באותו מקום שנחשך האור היו יודעים והיו אומרים, שלמה המלך הולך ועובר כאן, ולא יודעים לאיזה מקום הולך. הכסילים שהיו שם היו אומרים עננים הם שהולכים ומחשיכים העולם.

הנשר הגביה עוף עמו ופרח ד' מאות פרסאות, עד שהגיע להרי חושך, ושם הוא תרמוד במדבר בהרים, והוא ירד שם, נשא את ראשו וראה הרי החשך, והיה יודע שם כל מה שצריך. והיה יודע ששם צריך להכנס, היה רוכב על הנשר כמקודם, ופרח ונכנס לתוך ההרים, עד אותו מקום ששם הזית, קרא בכח ואמר, ה' רמה ידך בל יחזיון.

נכנס שם עד שקרב לאותו מקום (של הזית) שם לפניהם את הטבעת, וקרב, ושם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות הזרות שרצה לדעת, כיון שאמרו לו כל מה שרצה, אז היה רוכב על אותו הנשר ושב למקומו. כיון שישב על כסאו, נתישב בדעתו, והיה מדבר בדעתו דברי חכמה היקרה, בשעה ההיא אמר, ושבתי אני ואראה, שבתי ודאי מאותו הדרך, שבתי מאותה החכמה, ונתישבה בלבי ובדעתי, ואז ואראה את כל העשוקים. (משפטים שמ, ועיין שם עוד באורך)

א"ר אבא משמע מזה שכל מי ששומר אות רושם הקדוש הזה, מתקשרים בו אלה שתי המדרגות העליונות לשמור אותו בכל, ולעטר אותו ביקר העליון, ועל כן זה (יוסף) בשתי מלוכות, אחת היא עצמו, ואחת היא בנו, (דהיינו ירבעם), כיון ששלמה המלך נתדבק בנשים נכרים ניתנה המלכות לירבעם, ועל כן הברית חביבה מכל. (ויקרא רכ)

אלא כך למדנו, בימיו של שלמה המלך עמדה הלבנה במלואה, ונחכם שלמה מכל בני העולם, ואז ראה הכל וידע הכל, ומה ראה, ראה כל, (שהוא יסוד הנקרא כל), שאינו סר מן הלבנה, (שהיא המלכות), והיה מאיר לה השמש, זה שאמר את הכל ראיתי בימי הבלי, מהו הבלי, הוא הלבנה, (שהיא המלכות), שכלולה מכל, מן מים (שהוא חסד, מאש, שהוא גבורה, ורוח, (שהוא תפארת), ביחד כמו הבל היוצא מן הפה הכלול מכל, (ממים ורוח ואש). (תזריע עו)

פתח ר' ייסא ואמר, וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה וגו'. וה' נתן חכמה לשלמה, זהו שלמדנו, בימיו של שלמה המלך עמדה הלבנה, (שהיא המלכות) במילואה, (שאז נקראת המלכות חכמה כנ"ל), ונתן אותה לשלמה, כאשר דבר לו, (היינו) כמו שנאמר לו, החכמה והמדע נתון לך.

ויהי שלום בין חירם ובין שלמה, וכי מה בין לזה, אלא כך למדנו, וה' נתן חכמה לשלמה, וחכמה זו במה השליט אותה, א"ר יוסי, השליטו אותה תחילה בזה, ששלמה עשה לחירם שירד מאותה המדרגה, שהיה אומר מושב אלהים ישבתי וגו', שלמדנו חירם מלך צור עשה עצמו אלוה, (דהיינו שנתדבק באלהים אחרים הממשיכים החכמה ממעלה למטה, ועשה עצמו כמוהם). אחר שבא שלמה, עשה לו בחכמתו שירד מעצה זו (דאלהים אחרים), והודה (בשביל) זה לשלמה, ומשום כך ויהי שלום בין חירם ובין שלמה.

ולמדנו, א"ר יהודה (ששלמה) שלח לחירם שד אחד, שהורידו לז' מדורי גיהנם והעלהו. ושלח כתבים בכל יום ויום לידו, עד שחזר ממעשיו, והודה לשלמה. ולמדנו, שלמה ירש את הלבנה (שהיא המלכות) בכל צדדיה, (הן בחכמה והן בחסדים), משום זה שלט על הכל בחכמתו... (אחרי פט)

תא חזי, ג' ספרי חכמה הוציא שלמה לעולם, וכולם בחכמה עליונה, שיר השירים חכמה, קהלת תבונה, משלי דעת. כנגד ג' אלו, (חב"ד), עשה ג' ספרים, שיר השירים, הוא כך כנגד חכמה, קהלת הוא כך כנגד תבונה, משלי כנגד דעת, (שה"ס ג' קוין). במה נראה זה, אלא כל אלו המקראות הם בשני אופנים, שבתחילת (הכתוב) ובסוף (הכתוב) נראה שהם שני אפנים (מיוחדים דהיינו שמדבר מב' ענינים, שזהו בחינת ב' קוין, ימין ושמאל), וכשמסתכלים במקראות, זה כלול בזה, וזה כלול בזה, (שב' ענינים שבכתוב כלולים זה בזה). משום זה הוא שקול כנגד הדעת, (שה"ס קו האמצעי הכולל ימין ושמאל יחד, מכאן אנו רואים שכל דבריו הם בסוד ג' קוין וכן ספריו נחלקים לג' קוים, חכמה בינה דעת). (שם קמא)

תא חזי, לא היתה נמצאת שמחה לפני הקב"ה כאותו יום שעלה שלמה לחכמה, ואמר שיר השירים, אז האירו פניה של המלכה, והמלך בא להשרות משכנו עמה, זה שכתוב ותרב חכמת שלמה וגו', מהו ותרב, שעלה היופי של המלכה, ונתגדלה במדרגותיה על כל שאר המדרגות (שהיו לה באיזה זמן), משם שהמלך שם משכנו בה, וכל כך למה, משום שהוציא בן חכם הזה לעולם.

וכשהוציאה את שלמה, (דהיינו שהשפיעה לו חכמתה), הוציאה לכל ישראל, וכולם היו זוכים במדרגות עליונות כמו שלמה, שהקב"ה היה שמח בהם והם בו, וביום ששכלל שלמה הבית (המקדש) למטה, התקינה המלכה בית אל המלך, ושמו משכנם יחד, והאירו פניה בשמחה שלמה. אז נמצאת שמחה לכל, למעלה ולמטה, וכל כך למה, הוא משום שכתוב משא אשר יסרתו אמו, שהנהיגה אותו לרצון המלך... (שם שכה)

למה הלב רע, המקרא שלאחריו מוכיח זה, שכתוב איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וגו', מקרא זה קשה, כיון שכתוב ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, למה ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, הרי אינו חסר לנפשו כלום. אלא סוד הוא, וכל דבריו של שלמה המלך הם מתלבשים בדברים אחרים, והם כדברי תורה המתלבשים בספורי עולם הזה. (בהעלותך קמא)

תא חזי, לא נמצא דור בעולם כמו הדור שמשה חי בעולם, ואהרן ומרים, ואם תאמר, בימי שלמה היה גם כן כזה, לא, כי בימי שלמה היה שולט הלבנה, (כי אותו הדור היה מקבל מלבנה שהיא המלכות, והשמש) היה נאסף (שלא היו מקבלים מז"א שנקרא שמש), ובימיו של משה היתה נאספת הלבנה, (שלא היו מקבלים מן המלכות), והשמש שלט, (שהיו מקבלים מז"א שנקרא שמש)...

אחר כך נאסף השמש ונחשך, כמו שהעמדנו, שכתוב והאסף אל עמך גם אתה וגו', אשרי הדור שמשה אהרן ומרים נמצאו בעולם. בימיו של שלמה שלטה הלבנה, (שהיא המלכות), בתקוניה (במילואה) ונראית בעולם, ונתקיים שלמה בחכמה של האור שלה, (כי גילוי אור החכמה הוא רק במלכות) ושלט בעולם, כיון שהלבנה ירדה בעונותיו נפגמה יום אחר יום, עד שהיתה נמצאת בקרן מערבית, (שהוא מקומה של המלכות עצמה), ולא יותר, ואז ניתן רק שבט אחד לבנו (של שלמה, והשאר לירבעם), אשרי חלקו של משה נביא הנאמן. (חקת לח, ועיין שם עוד)

כי כל דבריו של שלמה המלך סתומים כולם בחכמה, וכולם (נאמרים) לפני ולפנים בהיכל הקדש, ובני אדם אינם מסתכלים בהם, ורואים דבריו כדברי אדם אחר, ואם כן מהו השבח לשלמה המלך בחכמתו יותר משאר בני אדם, אלא ודאי כל דבר ודבר של שלמה המלך סתום בחכמה. (שם מח)

אמר רבי חייא זה של שלמה המלך הוא פליאה, שלמדנו, נשר גדול היה בא לשלמה המלך בכל יום ויום, והיה שלמה המלך רוכב על הכנפים והוליכו ד' מאות פרסאות בשעה אחת, אנה היה מוליכו, הוא, לתרמוד במדבר בהרים, הוא מקום אחד אצל הרי חושך שנקרא תרמוד במדבר, ואין זה המקום שתרמודאים יושבים שמה, אלא תרמוד שהוא במדבר בהרים, ששם מתקבצים כל הרוחות והכחות דסטרא אחרא, ונשר ההוא היה עף שמה בשעה אחת.

כיון שהנשר עמד על מקום הזה בתרמוד, הגביה עצמו הנשר, ושלמה כתב כתב והשליכו שמה, (ועל ידי זה) ניצל מאלו הרוחות, והנשר היה מסתכל בתוך החושך של ההרים למקום שעוזא ועזאל הם שמה אסורים בכבלי ברזל התקועים תוך התהומות, ואין יכולת לבן אדם בעולם לכנס שמה, ואפילו עוף השמים חוץ מבלעם.

וכיון שהנשר היה מסתכל לתוך החושך הגדול השפיל למטה, ולקח את שלמה המלך תחת כנפו השמאלית וכיסה אותו, והנשר עמד על אלו הכבלים (של עוזא ועזאל), והלך וקרב אליהם, אז הוציא שלמה טבעת, שחקק עליה השם הקדוש, ושם בפי הנשר, ומיד הם (עוזא ועזאל) היו אומרים כל מה שרצה שלמה המלך, ומשם היה יודע שלמה חכמה. זה שאמר ויבן וגו' את תרמוד במדבר בארץ, וכי בנין היה עושה בארץ, אלא מהו ויבן, (הוא לשון הבנה), שנסתכל בתבונה וידע אותו מקום (תרמוד) לדעת בו חכמה. (פנחס שפט)

וזה הוא ששלמה המלך היה צריך ליחד בסוד רוח הקדש, (שהוא המלכות, שהתיחד עם ז"א) לחבר הכל ביחוד אחד, ברצון, להתדבק זה בזה שיהיה הכל אחד, כי שלמה הוא מלך שכל השלום שלו. מהו שכל השלום שלו כאן, וכי יש הרבה מיני שלומים, אלא שלום אחד הוא, והוא שנים, שלום אחד הוא שהוא שלום בית, שבשבילו נבחן הזכר לזכר, (כלומר שבחינת הזווג נקרא שלום), ואחד יש, שהוא שלום אחר, שהוא שלום של ב' הצדדים, (ימין ושמאל שהיתה מחלוקת ביניהם) שאחד הנכנס באמצע אוחז בב' צדדים אלו, ועושה שלום ביניהם הוא שלום אחר.

אבל שלום שבשבילו נבחן הזכר לזכר הוא צדיק, (דהיינו יסוד), ומלך עליון, (שהוא ז"א) נקרא בשבילו מלך שהשלום שלו, ומשום זה, כל שבח שיר השירים הוא למלך שכל השלום שלו, (דהיינו הן השלום של הזווג עם המלכות הם השלום העליון שמכריע בין קוין ימין ושמאל שבבינה), והיחוד שמתיחד הכל, ב' (מיני השלום הנ"ל) הם במקום זה...

ועל כן הוא נקרא אחד, שלמה המלך בסוד רוח הקדש, (שהיא המלכות), כי כששרה עליו רוח הקדש רצה לחבר הכול ברצון השלם כראוי, וליחד הכל בחביבות ברצון להיות אחד למעלה (בחו"ב), ולמטה, (בז"א ומלכות), ועל זה אמר הכתוב יהיה ה' אחד ושמו אחד. (זהר חדש שיר קכא, ועיין שם עוד)

בשביל הנקודה הזו אבד שלמה מלכותו, ונקרעה וניתנה לאחרים, אף על פי שהיא קטנה מכל האותיות, והיא רק נקודה אחת בלבד. 

כי בשעה ההיא, עלתה הי' לפני המלך הקדוש, ואמרה לפניו, הנה שלמה המלך עושה אותי שקר, מי היא הי', היינו הי' מלא ירבה לו סוסים, ולא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, אמר לה הקב"ה הוא שלמה יתאבד ואלף אחרים ואת לא תתעקרי ממקומך.

באותה שעה יצאה הק' מלפני הקב"ה וגירשה אותו ממלכות, וכנקלה הלך בעולם, והוא הכריז ואמר באות ק', אני ק"הלת הייתי מלך על ישראל בירושלים... (שם תנה, ועיין שם עוד)

ובא אליה מלך גדול וסבב, זהו סם המות, (שהוא היצר הרע), שמסבב אותה, (את התורה), ומצא בה איש מסכן, זהו דוד, חכם, זהו שלמה המלך עליו השלום, שהתקין לה נר, והאיר לה באור, במשליו וספריו, ומלט הוא את העיר בחכמתו, היינו מיד האפיקורסים והמינים, שהוא התקין אזנים לתורה.

שלמדנו, מטרם שבא שלמה היתה התורה כקלחת שאין לה אזנים, ומי שקרב אליה נשרף, כיון שבא שלמה ועשה לה אזנים ובני העולם נצלו בעצתו, ונמצא שנתן כביכול הצלה באותה העיר, (שהיא התורה), ובמה, בחכמתו.

וכל זה הוא בשביל התקון שהתקין, ובשביל ההשתדלות שהשתדל אחריה אותו המסכן שהוא דוד, שאין אדם שהשתדל אחריה כמו דוד... (שם רות ער)

ואם תאמר, איך שלמה המלך משבח את עצמו כל כך, והוא קורא את עצמו חכם, (דהיינו שאמר איש מסכן חכם, שהוא שלמה), אלא משום זה הוא אמר תחילה וגדולה היא אלי, שפירושו דבר זה גדול שאני בא לשבח את עצמי, אלא משום שאין אחר שיאמר זה, (על כן אני אומר את זה). (שם רעט)

וחכמת שלמה כלפי שמעי, מה כתוב בו (בשמעי), צא צא איש הדמים ואיש הבליעל, צא צא ב' פעמים, (המורה) צא מירושלים, צא מביתך, אמר לו שלמה אני איני כך, (שלא אגרש אותך מירושלים כמו שאמרת לאבי), אלא בנה לך בית בירושלים וגו', והיה ביום צאתך וגו'. (שם תריד)

ספרי:

כתוב אומר ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים וכתוב אחד אומר ארבעת אלפים אורוות סוסים, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, ארבעת אלפים טסבלאות של ארבעים אלף. (נשא מב)

וכן שלמה אמר ונתת לעבדך לב שומע לשפט את עמך, ואומר כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה, אפשר שלמה לא היה יכול לדון את ישראל, שנאמר בו ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, ויהי שמו בכל הגוים סביב ולא היה יכול לדונן, אלא כך אמר להם, איני כשאר כל הדיינים, מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה ואין בכך כלום, ואם חייב ליטול סלע נוטל שתים ואם חייב ליטול שתים נוטל שלשה ואם חייב ליטול דינר נוטל מנה אחת אינו כך, אלא חייבתי ממון נפשות אתה תובע... (דברים ט)

כיוצא בדבר אתה אומר והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה, והלא בת פרעה הייתה בכלל ולמה יצאת, מלמד שהוא מחבבה יותר מכולם. וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכלם. אמרו ביום שנתחתן שלמה עם בת פרעה ירד גבריאל נעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך של רומי... (עקב נב)

עם חלב כליות חיטה, זה היה בימי שלמה, שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו'. (האזינו שיז)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה. (ברכות ח א)

הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי, א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים, אי הכי כל יומא נמי נמרינהו, אימת אמרינהו שלמה ביומא דרחמי, אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להו. (שם כט א)

אמר רב נחמן... דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. (שם מח ב)

תנו רבנן שלש מלכים הם, הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות, שלמה יצפה לחכמה. (שם נז ב)

דא"ר יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר, אתא שלמה גזר לקדשים... (שבת יד ב)

פתח (ר' תנחום דמן נוי) ואמר, אנת שלמה אן חכמתך, אן סוכלתנותך, לא דייך שדבריך סותרים דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרין זה את זה. דוד אביך אמר לא המתים יהללו י-ה ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת... ודקאמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו, שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה, וכאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך מיד נענה, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו... 

כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, רהטו בתריה למיבלעיה, אמרו מי הוא זה מלך הכבוד, אמר להו ה' עזוז וגבור... ולא נענה, כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה... ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו.

והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך, וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו, וילכו לאהליהם, שמצאו נשותיהן בטהרה, שמחים שנתהנו מזיו השכינה, וטובי לב, שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר... (שם ל א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחילתו דברי תורה, דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש... סופו דברי תורה, דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם... ומאי דבריו סותרין זה את זה, כתיב טוב כעס משחוק, וכתיב לשחוק אמרתי מהלל. כתיב ושבחתי אני את השמחה, וכתיב ולשמחה מה זו עושה...

ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא, הכא נמי ליעיינן. ומאי דבריו סותרים זה את זה, כתיב אל תען כסיל כאולתו, וכתיב ענה כסיל כאולתו, לא קשיא הא דברי תורה, הא במילי דעלמא. (שם שם ב)

אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא, אלא מה אני מקיים ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, ההוא כרבי נתן, דר' נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, והכתיב כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא, הכי קאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך. והכתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב, שבקש לבנות ולא בנה... אלא כדתניא רבי יוסי אומר ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו', אפשר בא אסא ולא ביערם, יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם, והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום, אלא מקיש ראשונים לאחרונים, מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי. והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה', אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא. אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה'.

אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו כך עושין לע"ז פלונית, וכך עושין לע"ז פלונית, ולא מיחה בה. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. (שם נו ב)

תניא רבי חייא ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה... (עירובין יד א)

אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים. דרש רבא מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה, לימד דעת את העם דאגמירה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי ליה, ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה, אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. (שם כא ב)

...ואפילו כמצות של שלמה... ומאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא, דכתיב ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וגו', ואמר רב חנן בר אבא אשפר אחד מששה בפר, אשישה אחד מששה באיפה. (פסחים לו ב)

בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וחד אמר בנביאים לא קם במלכים קם, אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, על פי שנים עדים וגו'. (ראש השנה כא ב)

הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה, אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו... (סוכה נג א)

...כיוצא בדבר אתה אומר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו... והא איכא שלמה, לא סליק מלכותיה, הניחא למאן דאמר מלך והדיוט, אלא למאן דאמר מלך והדיוט ומלך מאי איכא למימר, שלמה מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים, שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. (מגילה יא א)

רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן. (שם יד א)

...א"ר פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי עולם הבא... (מועד קטן ט א, וראה שם עוד)

מתיב רב יוסף ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים, גייורי גיירה... אמר רב פפא אנן משלמה ליקו ונתיב, שלמה לא נסיב מידי, דכתיב ביה מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה, אלא קשיא ויתחתן, מתוך אהבה יתירה שאהבה מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה. (יבמות עו א)

מאן נביאים הראשונים, אמר רב הונא זה דוד ושמואל ושלמה... תנו רבנן שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש, שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה... (סוטה מח ב)

הא הוה שלמה (תורה וגדולה), הוה שמעי בן גרא, והא קטליה, כולהו שני קאמרינן. (גיטין נט א)

עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות, שרים ושרות אלו מיני זמר, ותענוגות בני האדם אלא בריכות ומרחצאות, ושדה ושדות, הכא תרגימו שידה ושידתין... למאי איבעי ליה, דכתיב והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו', אמר להו לרבנן היכי אעביד, אמרו ליה איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד, אמר להו היכא אישתכח, אמרו ליה אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי ומגלו לך... אמרי אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע, אמר להו היכא איתיה, אמרי ליה איתיה בטורא פלן... שדריה לבניהו בן יהוידע יהב ליה שושילתא דחקיק עלה שם ועזקתא (טבעת) דחקיק עלה שם וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא... יומא קמא אמר להו אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה, א"ל אנסיה מישתיא, שקל לבינתא אותיב אחברתה, אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו הכי אמר לכו הדור אשקיוה, למחר אמר להו ואמאי לא בעי לי מלכא לגביה, אמרו ליה אנסיה מיכלא, שקל לבינתא מחברתה אותבה אארעא, אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו הכי אמר לכו נגידו מיניה מיכיליה... יומא חד הוה קאי לחודיה אמר ליה כתיב כתועפות ראם לו, ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת, ראם אלו השדים, מאי רבותייכו מינן, א"ל שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך ואחוי לך רבותיא, שקילה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה, בלעיה, אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא פתקיה (זרקו) ארבע מאה פרסי, על ההיא שעתא אמר שלמה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, וזה היה חלקי מכל עמלי, מאי וזה, רב ושמואל, חד אמר מקלו וחד אמר גונדו. היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטא אמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, כי מטא גבי סנהדרין אמרו רבנן מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך, מאי האי... אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם, כי עייל חזייה פרח, ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה, והיינו דכתיב הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות... (שם סח א)

למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה, והכתיב ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים, אמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב הללו לעמילן של טבחים, ור' יצחק אמר הללו לציקי קדרה, ואמר ר' יצחק אלף נשים היו לשלמה כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך, מאי טעמא זו סבורה שמא אצלי סועד היום וזו סבורה שמא אצלי סועד היום... התם תלתא תורי לתלתא גברי, הכא לכל ישראל ויהודה, שנאמר יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים. (בבא מציעא פו ב)

וא"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה, אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד... (בבא בתרא י ב)

יושבי נטעים זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו... (שם צא ב)

...ואין כסא אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך... אמר ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר וישב שלמה על כסא ה', ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה... וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו, ולבסוף לא מלך אלא על ישראל, שנאמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו', ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים, ולבסוף לא מלך אלא על מטתו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו', ולבסוף לא מלך אלא על מקלו, שנאמר זה היה חלקי מכל עמלי, רב ושמואל, חד אמר מקלו וחד אמר גונדו. הדר או לא הדר, רב ושמואל, חד אמר הדר וחד אמר לא הדר. (סנהדרין כ ב)

רב יהודה רמי, כתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו, וכתיב ויהי לשלמה ארבעת אלפים ארוות סוסים, הא כיצד אם ארבעים אלף איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ד' אלפים ארוות סוסים, ואם ד' אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים. רבי יצחק רמי, כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, וכתיב ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים, לא קשיא, כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה...

ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם, כתיב לא ירבה לו נשים, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות וגו'. (שם כא ב)

...וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דיבר יואב וכה ענני, אמר ליה זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בהאי גברא, אי קטלית ליה קבול לטותיה דלטייה אבוך, ואי לא שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך, ואמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד... (שם מח ב)

דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מלמד שכפאתו אמו על העמוד ואמרה לו, מה ברי ומה בר בטני, ומה בר נדרי, מה ברי, הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה עכשיו יאמרו אמו גרמה לו, ומה בר בטני, כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן, ומה בר נדרי כל נשים של בית אביך היו נודרות יהא לי בן הגון למלכות, ואני נדרתי ואמרתי יהא לי בן זריז וממולא בתורה והגון לנביאות. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, אל למלכים, אמרה לו מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים ואומרים למה לנו א-ל, ולרוזנין אי שכר, מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר. איכא דאמרי מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר. אמר ר' יצחק מניין שחזר שלמה והודה לאמו, דכתיב כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, כי בער אנכי מאיש מנח, דכתיב ויחל נח איש האדמה, ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון. (שם ע ב)

אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות, מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש, מפני שהוכיחו ברבים, שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו, אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה. ומאי וזה אשר הרים יד במלך, אמר רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו... (שם קא ב)

אמר רב יהודה אמר רב בקשו עוד למנות אחד, בא דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו, יצאה בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים, מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה, לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים, ולא השגיחו עליה, יצאה בת קול ואמרה המעמך ישלמה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'. (שם קד ב)

כל שלמה האמורין בשיר השירים קדש, שיר למי שהשלום שלו, חוץ מזה, כרמי שלי לפני האלף לך שלמה, שלמה לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן, ויש אומרים אף זה חול, הנה מטתו שלשלמה ששים... (שבועות לה ב)

א"ר אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש, בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה... דכתיב ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו, מנא ידע, דלמא איערומא מיערמא, יצאת בת קול ואמרה היא אמו. (מכות כג ב)

...ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניה... (הוריות יא ב)

מתיב רב אחא בר אמי אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה... (זבחים סא ב)

דא"ר יהודה אמר רב עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר... (מנחות כט א)

יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים, יבא ידיד זה שלמה המלך, דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה... (מנחות נג א)

כתוב אחד אומר כי בחר ה' בציון וכתוב אחד אומר כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה, כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה. (נדה ע ב)

תלמוד ירושלמי:

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי, המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפלתו, מאי טעמא ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו... וכפיו פרושות השמים, א"ר אייבו כגון הדין נקדים היה עומד, (כמצוייר על הכותל מבלתי תנועה אנה ואנה כי אם באימה וביראה), א"ר אלעזר בר אבינא ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום, (שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום, כך לא נהנה מכל האוצרות שהקדיש דוד אביו). (ברכות י א)

ד' נקראו עד שלא נולדו, ואלו הן יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה... שלמה, כי שלמה יהיה שמו. (שם יא ב)

אמר ר' אחא אמר שלמה שלשה דברים ששחקה עליהן מידת הדין חיללתים, לא ירבה לו נשים, וכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות, ר"ש בן יוחי אמר אהב ממש לזנות, חנניה בן אחי ר' יהושע אומר על שם לא תתחתן בם, ר' יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה, ר' ליעזר אומר על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. אשכחן תימר ר"ש בן יוחי וחנניה ור' ליעזר חדא ור' יוסי פליג על תלתיהון. לא ירבה לו סוסים וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים למרכב, ושנים עשר אלף פרשים בטלנים היו, וההדיוט מותר בכולן. וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, וכתיב ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, ולא היו נגנבות, א"ר יוסי בן חנינה אבני עשר אמות ושמונה אמות. תני ר"ש בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה לא היו של כסף אלא של זהב, ומה טעם אין כסף נחשב בימי שלמה. כתיב לשחוק אמרתי מהולל, אמר הקב"ה לשלמה מה עטרה זו בראשך, רד מכסאי. ר' יוסי בן חנינה אמר באותה שעה ירד מלאך ונדמה כדמות שלמה והעמידו מכסאו וישב תחתיו, והיה מחזר על בתי כניסיות ובתי מדרשות ואומר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, והוו אמרין ליה מלכא יתיב על בסיליון דידיה ותימר אני קהלת, והיו מכין אותו בקנה ומביאין לפניו קערה גריסין, באותה שעה אמר וזה היה חלקי. אית דמרין חוטרא, ואית דמרין קניא, אית דמרין קושרתיה (קערתו). ומי קיטרגו, אמר ר' יהושא בן לוי יו"ד שבירבה קיטרגו, תני ר' שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה, אמר לפניו רבון העולם כתבת בתורתיך כל דייתיקי שבטלה מקצת בטלה כולה, והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני, אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל. (סנהדרין יב ב)

ביקשו לצרף את שלמה עמהן, בא דוד ונשתטח לפניהן, ויש אומר אש יצאת מבית קדש הקדשים וליהטה סביבותיהם. הדר עילה (כך שמו והיה רגיל להתפלל על הצרה ומיד נענה, ומאותה שעה שנמנה עם אלו לצרף את שלמה התפלל ולא נענה) היה יליף מצלי ומתענה, כיון שנמנה עמהן צלי ולא איתעני. (שם נג א)

...כיון שמת דוד ועמד שלמה והחליף את כל סנקליטין שלו, חזר (שבואל) לקילקולו. (שם נז א)

מדרש רבה:

א"ר יונתן ג' הן שנאמר בהם שאל, ואלו הן שלמה ואחז ומלך המשיח, שלמה דכתיב (מ"א ג') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלקים שאל מה אתן לך. (בראשית מד ט)

דבר אחר וישלח יעקב מלאכים, זהו שנאמרה ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל (משלי י') ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס, כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד יעקב ועשו, ברכות לראש צדיק זה יעקב... (שם עה ח)

...הדא הוא דכתיב (קהלת ב') ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה, על שלמה כיצד, כשנתן הקב"ה תורה לישראל נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה, ונתן למלך מקצת מצות, שנאמר (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה, ואמר למה אמר הקב"ה לא ירבה לו נשים, לא בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור. אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו"ד שבירבה ונשתטחה לפני הקב"ה... הרי שלמה עומד ומבטל אותי, ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה. א"ל הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל... ושלמה שהרהר לבטל אות מן התורה מה כתיב בו, (משלי ל') דברי אגור בן יקא, שאיגר דברי תורה והקיאן. נאם הגבר לאיתיאל, דבר זה שאמר הקב"ה לא ירבה לו נשים לא אמר אלא בשביל לא יסור לבבו, לאיתיאל שאמר איתי א-ל ואוכל, מה כתיב ביה, (מ"א י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. ארשב"י נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות, אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה אותה הבינה ואותה הדעת של הוללות וסכלות היו, למה כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. (שמות ו א)

וכן בימי שלמה כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעים זקנים לפניו שנאמר (משלי כ"ו) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם, מהו חכם עצל בעיניו, שהיה שלמה תופש פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו, וכן הוא אומר (שם כ"ג) כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, ואומר (שם) ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, והיה שם שלמה ונתן הנביא וגד החוזה הרי עשרה. (שם טו כ)

דבר אחר החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ב) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ברמז הודיע להם שאין המלכות באה להם עד ל' דור, שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש ל' יום ומלכות שלכם ל' דור... כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר (דה"א כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך, וכי יכול אדם לישב בכסאו של הקב"ה מי שנאמר בו (דניאל ז') כרסיה שביבין די נור, אלא מה הקב"ה שולט מסוף העולם ועד סופו ושולט בכל המלכים... כן שלט שלמה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דה"ב ט') וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה וגו' והמה מביאים איש מנחתו, לכך נאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך. הקב"ה לבושו הוד והדר, ונתן לשלמה הוד מלכות, שנאמר ויתן הוד מלכות (שם א'), בכסאו של הקב"ה כתיב (יחזקאל א') ודמות פניהם פני אדם ופני אריה, ובשלמה כתיב (מ"א ז') ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר, וכתוב אחר אומר (שם) כמעשה אופן המרכבה. בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע, שנאמר (תהלים ה') לא יגורך רע, ובשלמה כתיב (מלכים א' ה') אין שטן ואין פגע רע. הקב"ה עשה ו' רקיעים ובשביעי יושב, ובכסאו של שלמה כתוב (שם י"א) שש מעלות לכסא ויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דיסקוס של לבנה.  שם שם כו)

...ראה שלמה המלך היאך נתפש במצודה, שנאמר (איוב ה') לוכד חכמים בערמם, וכמה רוחות ושדים כבש שלמה והורה המשפט לכל, ולבסוף נלכד בזקנתו והתחיל מפחד מן הרוחות, שנאמר (שיר ג') איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, והיו הרוחות מתחלה מתבעתות מפניו, ולבסוף התחיל מפחד מפניהם... (שם ל יב)

א"ר יודן כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה אותו הלילה שתה יין, והיו שם ב' בלומזאות, אחת שמחה לבנין בית המקדש, ואחד שמחה לבת פרעה, אמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו, באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים, הדא הוא דכתיב כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת... א"ר הוניא פ' מיני ריקודים רקדה בת פרעה באותה הלילה, והיה שלמה ישן עד ד' שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו, הדא הוא דתנן על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, נכנסה אמו והוכיחו, ויש אומרים ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו, ויכול היה, ר' חגי בשם ר' יצחק עמד וכנס אלף מתוך שבטו ונכנס והוכיחו, הדא הוא דכתיב כדבר אפרים רתת, כדבר ירבעם ריתותו של שלמה... ורבנן אמרין ודאי אמו מוכיחתו נטלה קורדיקין שלה והיתה מסרסתו לכאן ולכאן ואמרה לו מה ברי ומה בר בטני, א"ר הושעיא מה בני אין כתיב כאן אלא מה ברי, אלו צואות ואזהרות של תורה שנקראת בר, כד"א נשקו בר, שכל דברים ברים, ומה בר נדרי, א"ל ברי הרבה נשים נשא אביך, וכיון שבא נתן הנביא וא"ל הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו, היתה כל אחת אומרת אם מעמדת אני שלמה אני מקריב כל הקרבנות שבתורה, ועכשיו עמדתי וקרבנותי בידי ואתה ישן. אל תתן לנשים חילך ודרכך למחות מלכים, אמרה לו בני דור המבול על ידי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם... (ויקרא יב ד)

דבר אחר ולקחתם לכם ביום הראשון, אחר כל אותו החכמה שכתוב בשלמה החכמה והמדע נתון לך, ותרב חכמת שלמה וגו' ויחכם מכל האדם, ישב לו תמיה על ד' מינין הללו, שנאמר שלשה המה נפלאו ממני, ג' המה פסח מצה ומרור, וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב שבקש לעמוד עליהם. פרי עץ הדר ומי יאמר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פירות הדר... וערבי נחל, כל האילנות גדלין במים וארבעה לא ידעתים חזר ומזכירן פעם אחת, שנאמר שלשה המה מיטיבי וגו' אלו ד' מינין שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב"ה, והם נראים קטנים בעיני אדם וגדולים לפני הקב"ה... (שם ל יד)

הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) דברי למואל מלך, למה נקרא שלמה למואל, א"ר ישמעאל באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בית המקדש נשא בתיה בת פרעה, והיו שם צהלת שמחת בית המקדש וצהלת בת פרעה, ועלתה צהלת שמחת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש, הוא דאמר מתלא, כולא מחנפים למלכא, ולכך נקרא למואל, שהשליך עול מלכות שמים מעליו, כלומר למה לו א-ל, באותה שעה עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"ב) כי על אפי ועל חמתי וגו'. רבנן אמרי אלף מיני זמר הכניסה לו בת פרעה והיתה מצוה לזמר לפניו באותו לילה, והיתה אומרת לו כך מזמרין לפני ע"ז פלונית, וכך מזמרין לפני ע"ז פלונית. מה עשתה בת פרעה כמין פרס שטחה לו למעלה ממנו וקבעה בו כל מיני אבנים טובות ומרגליות שהיו מבהיקות כעין כוכבים ומזלות, וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד היה רואה אותן הכוכבים והמזלות והיה ישן לו עד ד' שעות, א"ר לוי אותו היום נתקרב תמיד של שחר בד' שעות, והיו ישראל עצבים שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) משא אשר יסרתו אמו. א"ר יוחנן מלמד שכפפתו על העמוד ואמרה לו מה ברי, הכל יודעין שאביך ירא שמים היה, עכשיו יאמרו בן בת שבע הוא, אמו גרמה לו... (במדבר י ח, וראה שם עוד)

דבר אחר דברי למואל מלך משא וגו', זו היתה תורה שמיסרתו לשלמה שנקראת אם ללומדיה, כמד"ת (משלי ב') כי אם לבינה תקראה, אם כתיב, ולמה נקרא הדבר משא, לפי שדבר קשה בא לו לכל מי שיעשה כמעשה שלמה. מה ברי וגו', אינו אומר מה בני אלא מה ברי, אלו צוואות ואזהרות של תורה שהיא נקראת בר, כמד"ת (תהלים ב') נשקו בר פן יאנף וגו', שכל דבריה ברים, ועל אזהרה הכתובה בתורה (דברים ז') ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו הוא אומר דבר זה, לפי ששלמה לקח מבנות הגוים והתחתן בהם, שנאמר (מ"א י"א) והמלך שלמה אהב נשים וגו'... אל תתן לנשים חילך, אחר שזכר רוח הקדש אלו ג' אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש, הדא הוא דכתיב אל תתן לנשים חילך, כנגד נשים נכריות שלקח וסרו לבבו מן הקב"ה, הוי חילך זו חילך של תורה שאמרה (דברים י"ז) ולא ירבה לו נשים וגו' ועבר עליה, ודרכיך למחות מלכין כנגד זנות אשת איש הכתוב מדבר, הה"ד ודרכיך למחות, כמד"ת (בראשית ו') כי השחית כל בשר וגו', למחות דברי תורה היועצים אותך טובה, כמד"ת (משלי ח') לי עצה ותושיה, ואין מלכין אלא עצות, כמד"ת (דניאל ד') להן מלכא מלכי ישפר עליך. אל למלכים למואל וגו', ג' שמות נקראו לו ידידיה קהלת ושלמה, ריב"ל אמר ז' אגור בן יקא, למואל איתיאל. א"ר שמואל ב"ר נחמן עיקר אוותינניה שלהם ג', ידידיה קהלת ושלמה, מודי ר' שמואל ברבי נחמן באילין ארבעתייה אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש, אגור שאגר ד"ת, יקא שהקיא ד"ת כספל הזה שהוא מתמלא בין שעתו ומתפנה בין שעתו, למואל שנס לא-ל ואמר יכולני להרבות נשים ולא לחטוא, איתיאל שאמר איתי א-ל ואוכל, ואומר אל למלכים למואל, אמרה התורה ג' דברים שנצטוו המלכים שלא להרבות נשים ושלא להרבות סוסים ושלא להרבות כסף וזהב אין עליהם לומר לא-ל שירבו ולא יחטאו. אל למלכים שתו יין הרי זה אמרו כנגד נזיר האמור אחר פרשת סוטה שצריכין המלכים לשמור עצמן מן היין וכן הרוזנים כדי שלא יבאו לידי זמה ויחייבו העולם. ולמה הזהירה מלכים ורוזנים לבדם... אלא מפני שסיפק ביד מלכים לשתות ולעשות כל רצונן בעבירה ואין שימחה בידם... (שם שם ט)

כה תברכו, הדא הוא דכתיב (שיר ג') הנה מטתו שלשלמה וגו', רשב"י פתר קרייה בשלמה, הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך, ששים גבורים סביב לה, שהיו ס' גבורים סובבים מטתו בלילה והן היו מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, למה היה עושה כן מפחד בלילות, שהיה מתיירא מן הרוחות שלא יזיקוהו... עד שלא חטא שלמה היה רודה בשרים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר (קהלת ב') עשיתי לי שרים ושרות וגו' משוררים זכרים ומשוררות נקבות, ותענוגות בני אדם פרוזבטה, שדה ושדות, שידה ושידתין דהוו אזיין בהון, כיון שבנה בית המקדש וכל המעשה של אשמדאי, וכיון שחטא טרדו אשמדאי, ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו והביא ס' גבורים שהיו משמרים את מטתו, הה"ד מפחד בלילות, שהיה מתפחד מן הרוחות. (שם יא ה)

הנה מטתו וגו' ר' יונתן פתר קרייה בסנהדריות, הנה מטתו שבטיו, כמד"ת (חבקוק ג') שבועות מטות, שלשלמה, של הקב"ה שהשלום שלו, ששים גבורים סביב לה, אלו ס' עם הארץ, שנאמר (מ"ב כ"ה) וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר... (שם שם ז)

...במלך שלמה, במלך שהוא חפץ בשלימים, כמד"ת (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים. דבר אחר במלך שלמה, במלך שברא בריותיו שלמים, ברא חמה וירח על מליאתן... דבר אחר במלך שלמה במלך שהשלים מעשיו לאוהביו, השלים אש לאברהם, חרב ליצחק... דבר אחר במלך שלמה במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו, החיות של אש והרקיע של שלג... בעטרה שעיטרה לו אמו, א"ר יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא עטרה זה אהל מועד, כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות... (שם יב י, וראה שם עוד)

דבר אחר אילו אחר אומר (קהלת א') הבל הבלים היו אומרים זה אין לו פרוטה לאכול והוא אומר הבל הבלים, אלא שלמה שכתוב בו (מ"א י') ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, לזה נאמר לומר הבל הבלים. דבר אחר אילו אחר אומר (שם ג') הכל עשה יפה בעתו היו אומרים זה לא אכל מאומה מימיו והוא אומר את הכל עשה יפה בעתו, אלא שלמה שכתוב בו וכלכלו הנציבים האלה וגו' ולא יעדרו דבר, מאי ולא יעדרו דבר, א"ר חמא בר חנינא שהיו מביאין לו תרדין בימות החמה וקשואין בימות הגשמים, לזה נאמר לומר את הכל עשה יפה בעתו. (דברים א ד)

א"ר אחא כעס הקב"ה על שלמה כשאמר הפסוק הזה, א"ל דבר של קידוש שמא היית אומר בלשון נוטריקון ועם שונים אל תתערב, מיד חזר ופירש את הדבר (קהלת ד') יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו, אין לו לא אח ולא בן, אלא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (שם ב כד)

...אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי, אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל, הה"ד (מ"א ג') ונתת לעבדך לב שומע... מיד ויקץ שלמה והנה חלום, א"ר יצחק חלום עומד על כנו, צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ, חמור נוהק ויודע על מה נוהק, מיד ויבא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעשה שלמים ויעש משתה לכל עבדיו, א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. מיד שרתה עליו רוח הקדש ואמר ג' ספרים הללו, משלי ושיר השירים וקהלת. (קהלת א א)

דבר אחר דברי קהלת בן דוד, ג' נביאים על ידי שהיה נבואתן דברי קנתרין נתלה נבואתן בעצמן, ואלו הן, דברי קהלת, דברי עמוס דברי ירמיהו... למה נקרא שמו קהלת, שהיו דבריו נאמרין בהקהל, ר' אחא בש"ר הונא משמר נכנס משמר יוצא לשמוע חכמת שלמה, והוא שמלכת שבא א"ל (מ"א י') אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה.

ג' שמות נקראו לו, ידידיה, קהלת שלמה, ר' יהושע אומר ז', אגור יקא למואל איתיאל, אמר שמואל עיקר אותנטייא שלהם ידידיה קהלת שלמה, מודה ר' שמואל באילין ד' אלא שנתכנה בהן שלמה ושנתנו להדרש, אגור שאגור בדברי תורה, יקא שהיה מקיא בדבריו כספל הזה שמתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו, כך שלמה למד תורה בשעתה ושכחה בשעתה, למואל שנם לא-ל בלבו ואמר יכול אני להרבות ולא לחטוא, איתיאל שאמר אתי א-ל ואוכל, בן דוד מלך בן מלך חכם בן חכם צדיק בן צדיק אבגינוס בן אבגינוס... עד שלא חטא שלמה היה נתלה בזכות עצמו, וכיון שחטא תלו לו בזכות אבותיו הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ז) ולמען דוד עבדי. תני ר' שמעון בן יוחאי, אשרי מי שזכה למלוך במקום מלכות... הכא מלך בירושלים במקום מלכות. (שם שם ב)

אני קהלת הייתי מלך על ישראל, הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי. ג' עולמות ראה בימיו ובחייו, ר' יודן ור' אוניה, ר' יודן אמר מלך והדיוט ומלך, חכם טפש וחכם, עשיר עני ועשיר, ומאי טעמא, את הכל ראיתי בימי הבלי, לית בר נש מתינהו אנוקי דידיה אלא בשעת רווחיה כשיחזור לעותריה. ור' אוניה אמר הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני, מה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. (שם שם לב)

דבר אחר לדרוש ולתור לתור ולהותיר, הדין פייטנא (פייטן) כד עביד אלפסיתין זמנין חשל לה וזמנין מחסר לה (מסיים או לא), אבל שלמה כד הוה עביד אלפביתין הוה מותר לה ה' אתואן, הדא הוא דכתיב (מ"א ה') ויהי שירו חמשה ואלף, ויהי שיורו של משל חמשה ואלף. ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר אלא על כל אשר נעשה תחת השמים, כגון היאך ממתיקין את החרדל וממתיקין את התורמסין, והאיך שותין את החמין יין ומים ופלפלין בשליש. (שם שם לג)

...כך אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה שהוא יושב על שערי החכמה ומזהרין לישראל, שבתי וראה תחת השמש, ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים. (שם שם לה)

דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק, דא"ר אחא אמר שמואל ג' הן הדברים ששיחקה עליהם מדת הדין ולבסוף הוללתם ועירבבתם, כתיב ולא ירבה לו נשים, וכתיב ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים ג' מאות, כתיב לא ירבה לו סוסים... (שם ב ג)

תרתי בלבי למשוך ביין, אמר שלמה תרתי בלבי למשוך ביין למשוך ביינה של תורה את בשרי ולבי נוהג בחכמה, בחכמתה של תורה... (שם שם ה)

כי הגדלתי מעשי, אמר שלמה הגדלתי מעשי ממעשה אבותי, הדא הוא דכתיב (מ"א י') ויעש המלך כסא שן גדול וגו', בניתי לי בתים, הדא הוא דכתיב (שם ט') ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים, נטעתי לי כרמים, שנאמר כרם היה לשלמה בבעל המון. (שם שם ו)

עשיתי לי גנות ופרדסים, כמשמעו, ונטעתי בהן עץ כל פרי, אפילו פלפלין. א"ר אבא בר כהנא ברוחות היה שלמה משתמש ושולח להנדיקי ומביאין לו משם מים ומשקין כאן ועושה פירות, א"ל ר' ינאי בריה דר"ש אם אתה אומר כן נמצאת מיגעו, אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ וראה איזה משתיתה מופנה לשם ונטע בה על משתיתה של ארץ, וכך היתה עושה פירות. (שם שם ז)

קניתי עבדים ושפחות דכתיב (נחמיה ז') כל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים... לא יעדרו דבר, א"ר חמא בר חנינא מעולם לא חסר שלחנו של שלמה לא וורד בימות החמה ולא קישואין בימות הגשמים אלא היה טועמן כל השנה... מה הוא וברבורים אבוסים, רבנן אמרי מיניא ברברייה, ר' ברכיה בש"ר יהודה עוף גדול היה ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום, ומהיכן הוא בא, מברברייה היה בא בכל יום. (שם שם ט)

עשיתי לי שרים ושרות זמרין וזמרתא, ותענוגות בני האדם דימוסיות ומרחצאות, שדה ושדות שידא ושידתא דהוון אזיין בהון. א"ר חייא בר נחמיה וכי אין הכתוב מודיענו אלא עשרו של שלמה, הא אין מדבר אלא בדברי תורה, הגדלתי מעשי, הה"ד (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלקים המה, בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות... להשקות מהן יער צומח עצים אלו התינוקות שהם למדים, ר' נחמן אמר זה התלמוד... (שם שם י, וראה שם עוד)

אף חכמתי עמדה לי, א"ר אחא אמר שלמה כל תורה שלמדתי בזקנתי פסטורין באף נתקיימה בי. (שם שם יב)

וכל אשר שאלו עיני וגו' לא מנעתי את לבי מכל שמחה זו שמחת העושר, כי לבי שמח מכל עמלי, וזה היה חלקי מכל עמלי, מאן דאמר קודיא (קערה של חרס), מאן דאמר קשרתיה (חגורה). דבר אחר וכל אשר שאלו עיני בנשים לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה זו שמחת הנשים, כי לבי שמח מכל עמלי זו הפרשת חלה, ומ"ד זו הפרשת נסכים. (שם שם יג)

ופניתי אני לראות חכמה, ופניתי ופיניתי, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו, כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו. לראות חכמה והוללות וסכלות, ר' חנינא בר פפא אומר הוללות זו הוללה של נשיאות, וסכלות זו הטרחות, ר' סימון אומר הוללות זו הוללה של מינות, וסכלות זו הטפשות... (שם שם יד)

כי מי יאכל ומי יחוש וגו', אמר שלמה מאן אכיל כמה דאכלית ומאן שתה כמה דשתיתי, ומאן עבד כמה דעבדית. ר' ירמיה בש"ר שמואל בר רב יצחק נשר גדול היה לו לשלמה והיה רוכב עליו והולך לתדמור במדבר ובא בו ביום אחד, הדא הוא דכתיב (דה"ב ח') ויבן את תדמור במדבר. (שם שם כז)

ר' שמואל בר נחמן פתר קרייא בדוד, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה, הקריב אלף עולות ולא ירדה, התפלל כ"ד תפלות ולא ירדה, עד שאמר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד ירדה, שנאמר (שם ז') וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה. (שם ד ו)

ויותר שהיה קהלת חכם, בסוף קהלת כתיב בקש קהלת למצא וגו', בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצות, כדכתיב (ירמיה ט') כי באלה חפצתי נאם ה', א"ל הקב"ה, שלמה וכתוב יושר דברי אמת, הכתבתיהו על ספר הישר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ועוד כתיב (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועוד בקש לעמוד על שכרה של תורה שנאמר (משלי ח') וכל חפצים לא ישוו בה, א"ל הקב"ה שלמה וכתוב יושר דברי אמת, כבר הכתבתיהו על ספר הישר הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך. בקש קהלת לעמוד על הקץ מתי, שנאמר (שיר ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, א"ל הקב"ה כבר הכתבתיהו על ספר הישר (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי וגו'... לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי. (שם יב י)

והדברים עתיקים, ר' איבו אמר זה דוד ושלמה שנשתתפו לפני הקב"ה בבנין בית המקדש, ר' יהודה בר' סימון אמר זה בניהו בן יהוידע שנתחזק עם המלך שלמה בבנין בית המקדש... ויושבי נטעים זה שלמה שהיה דומה כנטע במלכותו, וגדרה אלו סנהדרין, שהיו גודרים עמו בדברי תורה, עם המלך במלכותו ישבו שם, מכאן אמרו לא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות, הדא הוא דכתיב (מ"א ב') וישם כסא לאם המלך, זו בת שבע, ותשב לימינו זו רות המואביה. (רות ב ב)

דבר אחר גושי הלום מדבר בשלמה, גשי הלום קרובי למלכות, ואכלת מן הלחם, זו לחמה של מלכות, שנאמר (מ"א ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, וטבלת פתך בחומץ זה לכלולך מעשים, ותשב מצד הקוצרים, שנוצדה לו מלכותו לשעה, דא"ר יוחאי בר חנינא מלאך ירד בדמות שלמה וישב לו על כסאו, והיה מחזר שלמה על פתחי ישראל ואומר אני קהלת בן דוד הייתי מלך על ישראל בירושלים, מה היתה אחת מהן עושה, היתה נותנת לפניו קערה של גרישין ומכה אותו בקנה על ראשו ואומרת לו ולא שלמה יושב על כסאו ואתה אומר אני שלמה מלך ישראל. ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו. (שם ה ו)

דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה שלמה בן דוד, לפני מלכים יתיצב, שהיה זריז בבנין בית המקדש, הדא הוא דכתיב (מ"א ו') ויבנהו שבע שנים וכתוב אחד אומר (שם ז') ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה, נמצא מיופה ומרובה בנין בית שלמה מבנין בית המקדש, אלא כך אמרו בבנין ביתו נתעצל בבנין בית המקדש היה זריז ולא נתעצל. הונא בשם רב יוסף הכל מסייעין את המלך, כל שכן הכל מסיעים בשביל כבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואפילו רוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת... אריב"ל בשעה שנמנו וגמרו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, בקשו לצרף שלמה עמהם, יצתה בת קול ואמרה (תהלים ק"ה) אל תגעו במשיחי, א"ר יהודה בן סימון ולא עוד אלא שנתייחס ראש לשלשת יוחסין, שנאמר (מ"א י"ד) ורחבעם בן שלמה, א"ר יודן בר סימון ולא עוד אלא ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו, משלי שיר השירים וקהלת. (שיר א ה)

...אבל שלמה מלך בן מלך, חכם בן חכם, צדיק בן צדיק, אווגיטוס בן אווגיטוס, את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, דוד מלך מ' שנה וזה מלך מ' שנה, דוד מלך על ישראל ויהודה ובנו מלך על ישראל ויהודה, אביו בנה את היסודות והוא בנה את העליונות, אביו מלך מסוף העולם ועד סופו וזה מלך מסוף העולם ועד סופו, דוד כתב ספרים ושלמה כתב ספרים, דוד אמר שירים ושלמה אמר שירים, דוד אמר הבלים ושלמה אמר הבלים, דוד אמר דברים ושלמה אמר דברים, דוד אמר משלים ושלמה אמר משלים, דוד קלס באז ושלמה קלס באז, דוד בנה מזבח ושלמה בנה מזבח, דוד הקריב קרבן ושלמה הקריב קרבן, דוד העלה את הארון ושלמה העלה את הארון... ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין בשם ריב"ל אמר הואיל ואת מקישו מקישו מכל צד, מה אביו נמחל לו על כל עונותיו, שנאמר (ש"ב י"ב) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, אף זה כיוצא בו, ולא עוד אלא ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים, משלי וקהלת ושיר השירים. (שם שם ז)

...כך לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים ידעו הכל חכמתו. ועל שפתיו יוסיף לקח, לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו, שנאמר ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה (קהלת א'), מהו ולתור, להעשות תייר בחכמה... (שם שם ז)

...כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. רב נחמן אמר לישנא חורי, לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה, ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין, כך שלמה... כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה, דכתיב (משלי א') משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, על ידי משלותיו של שלמה עמד על דברי תורה... א"ר יודן ללמדך שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים זוכה שתשרה רוח הקדש עליו, וממי אתה למד, משלמה, שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים זכה ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרין, משלי קהלת ושיר השירים. (שם שם ח)

דבר אחר שיר השירים, ר' איבו ור' יהודה, ר' איבו אמר שיר חד השירים תרין הא תלתא, ור' יהודה בר סימון אמר שיר השירים כולה חד ואלין תרתין אחרניאתא מה את עבד לון, (תהלים קכ"ז) שיר המעלות לשלמה, וחד (שם ל') מזמור שיר חנוכת הבית לדוד... שלמה אמרה ותלה אותה בדוד. כשתמצא לומר כל מעשיו של אותו האיש משולשין היו, שלש מעלות עלה שלמה, במעלה הראשונה כתיב (מ"א ה') כי הוא רודה בכל עבר הנהר, במעלה שניה שנאמר (שם) ושלמה היה מושל, במעלה שלישית שנאמר (ד"ה א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך. א"ר יצחק וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה', אותו שכתוב בו (דברים ד') כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, וכתיב (דניאל ז') נהר דינור נגד ונפיק וגו' וכתיב (שם) כרסיה שביבין דינור, ואת אמרת וישב שלמה על כסא ה', אלא מה כסאו של הקב"ה שולט מסוף העולם ועד סופו, אף כסא של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו, מה כסא ה' דן בלא עדים והתראה, אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה, ואי זה הוא זה דינן של זונות... מי היו, רב אמר רוחות היו ורבנין אמרין יבמות היו, ר' סימון בשם ריב"ל אמר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. 

ג' ירידות ירד שלמה, ירידה ראשונה מאחר שהיה מלך גדול מסוף העולם ועד סופו, נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ישראל, הדא הוא דכתיב משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, ירידה שניה מאחר שהיה מלך על ישראל נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ירושלים, הדא הוא דכתיב אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, ירידה השלישית מאחר שהיה מלך על ירושלים נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ביתו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו' כלם אחוזי חרב ואפילו על מטתו לא היה מלך שהיה מפחד מן הרוחות.

ג' עולמות ראה, ר' יודן ור' חוניא ר' יודן אמר מלך הדיוט ומלך, חכם טפש חכם, עשיר עני ועשיר, מה טעם את הכל ראיתי בימי הבלי לית בר נש מתני אונקי דידיה אלא בשעת רווחיה (אין אדם מספר צרתו שהגיעה לו אלא בשעת הרוחה)... (שם שם י)

...א"ר שמואל בן נחמן חזרנו על כל ספר משלי ולא מצינו שכתוב בו אלא תשעה מאות וחמשה עשר פסוקים, ואת אומר ג' אלפים משל, אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלשה טעמים, כגון נזם זהב וחלי כתם, נזם זהב באף חזיר, אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד, אין צריך לומר תשב, תשב אין צריך לומר שלא תדבר.

תנינן א"ר עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם אחד מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתנה בו שיר השירים, למה שכל הכתובים קדש וזה קדש קדשים, ועל מה נחלקו על קהלת. א"ר יוחנן בר' יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כדברי בן עזאי, כך נחלקו וכך גמרו. ר' אלעזר בן עזריה עבד לה מתלא לאחד שהוליך סאה של חטים אצל נחתום, א"ל הוציא לי ממנה קמח סלת, הוצא לי ממנה קלוסקיא קמח וסלת אחת. כך כל חכמתיה דשלמה לא סלת אלא שיר השירים לישראל שיר השירים המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים, נאמר שירים ונשבח למי שעשאנו שירים בעולם...

דבר אחר ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר במגלה זו במלך שלמה במלך שלמה הכתוב מדבר, במלך סתם בהקב"ה הכתוב מדבר, ורבנין אמרין כל מקום שנאמר במלך שלמה במלך שהשלום שלו הכתוב במדבר, במלך סתם בכנסת ישראל הכתוב מדבר. (שם שם יא, וראה שם עוד)

א"ר לוי יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה ירד מיכאל השר הגדול מן השמים, ונעץ קנה גדול בים ועלה לחלוחית מיכן ומיכן ועשו אותו מקום כחורש, והוא היה מקומה של רומי... (שם שם מב)

ר' אלכסנדרי בר הדרין ור' אלכסנדרי קרובה אמר אפילו אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחד מן העורב אינן יכולים, כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יו"ד שהוא קטן האותיות שבתורה אינן יכולין, ממי את למד משלמה המלך, שעל ידי שבקש לעקור יו"ד מן התורה עלה קטיגורו, ומי מקטרג, ריב"ל אמר יו"ד שבירבה קטרג... (שם ה ח)

מדרש תנחומא:

זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו' (תהלים כ"ד), שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של י' אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר אמות, ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבאו להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות, התחיל מתפלל לפני הקב"ה ואומר ה' אלקים אל תשב פני משיחך (ד"ה ב' ו'), מה עשה שלמה, אמרו רז"ל הלך והביא ארונו של דוד אביו והיה מתפלל ואומר ה' אלקים אל תשב פני משיחך... מיד נענה... (וארא ז)

וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל... אמר שלמה אם חכמת חכמת לך וגו' (משלי ט'), הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. (שם ח)

אמר ר' ינאי אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ, וכיצד היה נוטען אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו שלעולם למה מציון מכלל יופי אלקים הופיע (תהלים נ'), מציון נשתכלל כל העולם כולו, כדתנינן למה נקראת שמה אבן שתיה שממנה הושתת העולם, והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות, שכן הוא אומר נטעתי בהם עץ כל פרי. (קדושים י)

...כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה מה אמרתי לו, וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד (מ"א ג'), אם תקיים את התורה ואת החקים אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר (שם) אם תלך בדרכיו לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך וגו', הוי חקיו עשית ולא יעבור. (בחוקתי א)

וכך אמר לשלמה הבית הזה אשר אתה בונה וגו' (מ"א ו') ושכנתי בתוך בני ישראל וגו', ואם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי והכרתי את ישראל מעל פני האדמה (שם ח')... מה עשה שלמה הרבה לו נשים וסוסים, וכתיב (מ"א י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, א"ל הקב"ה אני נתתי לך את התורה לעשות את מצותיה וראית תנאים שהתניתי לך בה, וכתיב (תהלים ע"ב) לשלמה אלקים משפטיך למלך תן, וכתיב (מ"א י"א) יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי, ומה אני עושה, (ישעיה נ"ח) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם... (שם ג)

...אלא הריני שואל דבר שכל הדברים טפלין לו, מיד אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חכמה, אמר ליה הקב"ה חייך יפה שאלת ששאלת חכמה שכל הדברים טפלין לה, הכסף והזהב טפלין לה, שנאמר (משלי ח') טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר, והמלכות טפלה לה, שנאמר בי מלכים ימלוכו, והרי הכל נתון לך, לכך כתיב ויתן אלקים חכמה לשלמה, שנתן לו החכמה במתנה. כחול אשר על שפת הים, רבנן אמרי, מלמד שהיתה חכמתו של שלמה שקולה כנגד כל ישראל שנמשלו כחול, שנאמר (הושע ב') והיה מספר בני ישראל כחול הים. כיצד החכמים יש בהם דעת, והזקנים יש בהם דעת, והילדים יש בהם דעת, והן מחולקין זה מזה, ואם יעמדו כל ישראל לצד אחד ושלמה לצד אחד חכמתו גדולה משלהן. ורבי לוי אומר כשם שהחול היה עושה לו סייג וגדר שלא יצא וישטוף את העולם, כך היתה חכמתו עומדת בפני יצרו שלא יחטא...

ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מ"א ה') ומה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעים במזלות וערומים בטייר... מכל חכמת מצרים, מה היתה חכמתם של מצרים את מוצא כשבקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה, א"ל שלח לי אומנין בשכרן שאני מבקש לבנות בית המקדש. מה עשה פרעה כנס אצלו כל אצטרלוגין שלו, ואמר להם צפו וראו בני אדם שעתידין למות בשנה הזו ואשלחם אצלו כדי שאבא עליו בתרעומת ואומר לו תן לי דמים מאומנין שהרגת, כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה, נתן להם תכריכיהן ושלחן והחזירן אצלו, שלח לו לומר בידם לא היה לך תכריכיהן לקבור בהן את מתיך, הרי הם ותכריכיהן לך קבור מתיך.

ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, מכל האדם מאדם הראשון... מאיתן האזרחי זה אברהם, שנאמר (תהלים פ"ט) משכיל לאיתן האזרחי, והימן זה משה, שנאמר (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא, וכלכל זה יוסף, שנאמר (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף... ודרדע זה דור המדבר שהיה בהן דעה. בני מחול אלו בני ישראל שמחלה להם השכינה במעשה העגל...

וידבר על העצים (מ"א ה') וכי אפשר לאדם לדבר על העצים, אלא אמר שלמה מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעץ ארז ואזוב, על ידי שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, כיון שהשפיל עצמו כאזוב נתרפא על ידי אזוב. וידבר על הבהמה ועל העוף, וכי אפשר לאדם לדבר על הבהמה ועל העוף, אלא אמר שלמה מפני מה בהמה נתרת בשני סימנין והעוף בסימן אחד, על שהבהמה נבראת מן היבשה, שנאמר (בראשית א') תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש ניתרת בשני סימנים, עוף שנברא מן הרקק ניתר בסימן אחד... ועל הרמש, וכי אפשר לדבר על הרמש, אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור, מפני שיש להם עורות. ועל הדגים, וכי אפשר לומר כן אלא אמר שלמה מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אין טעונים שחיטה...

אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז'). (חקת ו)

וגם לא לחכמים לחם זה שלמה שנאמר (מ"א ד') ויחכם מכל אדם, והורידו הקב"ה מכסאו והיה המלאך מזמן ומביא לו ככר לחם וקערה של גריסין בכל יום, הוי לא לחכמים לחם. (ואתחנן ב)

סדר עולם:

...ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע מקץ ארבעים שנה לקץ ששאלו ישראל את המלוכה היא שנה עשרים לשמואל הרואה, מכאן אתה מחשב שבן י"ב שנה היה שלמה במלכותו... (פרק יד)

ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד (מ"א ג') ארבעה שנים עד שלא התחיל לבנות את הבית ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד, באותו הפרק והדד שמע במצרים וגו' ויהי שטן וגו'... אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו, משלי שיר השירים קהלת. (פרק טו)

פרקי דר' אליעזר:

מלך הרביעי זה שלמה שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (מ"א ה') ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו', והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים דבר שנה בשנה. (פרק יא)

ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחת לחתנים ואחת לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, הנכנס בשער החתנים היו יודעין שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה אז היו יודעין שהוא אבל והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה אז היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך... כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים. (פרק יז)

מסכת סופרים:

כל השלמות האמורים בשיר השרים כולם קדש חוץ מאחד שהוא חול, ואיזהו הנה מטתו שלשלמה, ויש אומר האלף לך שלמה. (ה יז)

שוחר טוב:

דבר אחר על מות לבן, זה שאמר הכתוב בקש קהלת למצוא דברי חפץ, ביקש שלמה לעמוד על עסקי פרה, דאמר ר' יצחק כל העוסקין בפרה מטמאין בגדים והיא עצמה מטהרת טמאין, אמר לו (קהלת י"ב) וכתוב יושר דברי אמת, כבר כתבתי על ספרו של יושר, שנאמר (יהושע י') הלא היא כתובה על ספר הישר, עשה בישרות, עשה בתמימות, גזרה גזרתי חקות חקתי ואין מי שיהרהר אחריה, דכתיב (במדבר י"ט) זאת חקת התורה...

דבר אחר על מות לבן, אמר שלמה (שיר ח') השבעתי אתכם בנות ירושלים חולת אהבה, חולי שאינה של מעים ולא של ראש ממה אני חולה, מאהבתו, הוי כי חולת אהבה אני, ולא אהבה בלבד אלא מות, שנאמר (שם ח') כי עזה כמות אהבה... (מזמור ט)

שאו שערים ראשיכם, את מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו, והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו, וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי, אלא באותה שעה דבקו שערים זה בזה... ולמה נצטער שלמה כל כך, מפני שנתגאה ואמר (מ"א ח') בנה בניתי בית זבול לך. ר' יעקב בריה דרב יהודה אמר בנין בנוי בניתי לך. ר' חייא אמר בשם ר' יוסי הכל מסייעין למלך מלכי המלכים, אפילו הרוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. אמר רבי ברכיה כתיב (שם ו') והבית בהבנותו, מאליו היה נבנה, אבן שלמה מסע (שם) מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה ונתנת על גבי הדימוס... (מזמור כד)

דבר אחר כי פרי מעלליו אינו אומר אלא מעלליהם, אלו צדיקים שמניחים לבניהם פרי מעשיהם, ואף דוד הניח לשלמה בנו פרי מעשיו, שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה בארץ, ואף על שלמה אמר משפטיך למלך תן, משפט אינו אומר אלא משפטיך, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם תן משפטיך למלך, כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה, כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה, א"ל הקב"ה חייך כך אני עושה, שנאמר (דה"ב כ"ט) וישב שלמה על כסא ה'... התחיל אומר גזרו את הילד החי לשנים, אר"י בר' אלעאי אילו הייתי שם פירקין הייתי נותן על צוארו, לא די לאחד שמת אלא עוד לשני היה גוזר, כיון שראו סנקליטין שלו התחילו אומרים (קהלת ו') אי לך ארץ שמלכך נער, כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתוהו, יצתה בת קול ואמרה היא אמו, כיון שראו ישראל כך אמרו (שם) אשריך ארץ שמלכך בן חורין, הוי משפטיך למלך תן. (מזמור עב)

הוריני ה' דרך חקיך וגו', אמר שלמה (משלי ג') אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה, כי טוב סחרה וגו' יקרה היא וגו', ג' בני אדם שאלו חכמה מהקב"ה, דוד ושלמה ומלך המשיח... (מזמור קיט)

מדרש שמואל:

כי ברוב חכמה רוב כעס וגו' (קהלת א')... אמר שלמה על ידי שהרביתי בחכמה הרביתי בכעס, ועל ידי שהרביתי בדעת הרביתי ביסורין. (פרשה ז)

מדרש משלי:

טוב ארוחת ירק ואהבה שם, אמר רבי לוי כנגד מי אמרו שלמה למקרא הזה, כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו, והיה מחזיר על הפתחים בשביל פרנסה, פגעו בו שני בני אדם שמכירין אותו, בא אחד מהם נשתטח לפניו ואמר לו אדוני המלך רצונך תשגיח עלי כל היום, מיד הלך עמו והעלהו לעלייה וזבח לו שור והביא לפניו הרבה מטעמים התחיל משמיע לו דברי מלכותו ואמר לו זכור אתה שעשית כך וכך ביום פלוני כשהיית מלך, כיון שהזכיר לו ימי מלכותו געה ובכה, וכן כל אותה הסעודה עד שעמד משם שבע מבכיתו. למחר פגע בו חבירו התחיל משתטח לפניו ואומר לו אדוני המלך רצונך שתשגיח עלי היום, אמר לו מה אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה לי חברך, אמר לו אדוני המלך איש עני אני אלא אם תשגיח עלי היום מעט ירק יש לי אני מניח לפניך, אם רצונך בא עמי לביתי. באותה שעה בא עמו לבית, כיון שהגיע לביתו רחץ ידיו ורגליו והביא לפניו מעט ירק והתחיל אותו האיש לנחמו ואמר לפניו, אדוני המלך שבועה נשבע הקב"ה לאביך שאינו פוסק לעולם מלוכה מזרעו, שנאמר (תהלים קל"ב) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, אלא כן הוא דרכו של הקב"ה מוכיח וחוזר ומרצה, שנאמר (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, אבל הקב"ה מחזירך למלכותך. כיון ששמע שלמה כן מיד נתקררה דעתו עליו ושמח מאותה סעודה של ירק ועמד משם שבע. רבי חייא בר רבא ורבי אבין בשם רבי יוסי אמרו, כיון שחזר למלכותו כתב בחכמתו טוב ארוחת ירק וגו', טוב ארוחת ירק שאכלתי אצל העני משור אבוס שהאכילני אותו עשיר שהזכירני צער. (פרשה טו)

...אמר שלמה דוד אבי אמר (תהלים נ"א) לב טהור ברא לי אלקים, שאל שלא כענין, וכיון שידע שלא שאל כענין חזר ואמר (שם) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, ומה השיבתו רוח הקדש, הואיל והשפלת עצמך על השאלה אני נותן לך גדולה, ואמר עליו (ש"א י"ג) בקש ה' לו איש כלבבו, כיון שראה שלמה כך אף הוא אמר מי יאמר זכיתי לבי וכו', מה שכר נטל על כך, (דה"א כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך, וכי יש לך אדם שהוא יושב על כסאו של הקב"ה, אלא מה כסאו של הקב"ה שליט בכל העולם, כך שלמה שליט בכל העולם... (פרשה כ)

דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו, בשעה שבקשו סנהדרין למנות את שלמה עם שלשה מלכים וארבעה הדיוטות עמדה שכינה לפני הקב"ה ואמרה לפניו, רבונו של עולם חזית איש מהיר במלאכתו הם רוצים למנותו עם החשוכים, באותה שעה יצאה בת קול ואמרה להם לפני מלכים יתיצב. (פרשה כב)

דברי אגור בן יקה וגו', דברי אגור אלו דבריו של שלמה שאגר חלציו לחכמה, בן יקה שהיה נקי מכל חטא ועון, המשא שנשא עולו על שהקב"ה, נאום הגבר ששרתה עליו רוח הקודש, לאיתיאל שהבין אותיותיו של א-ל, דבר אחר לאיתיאל שהבין אותיותיהן של מלאכי השרת, ואוכל שהיה יכול לעמוד בהן, הא כיצד מלך בעליונים ובתחתונים, שנאמר (דה"א כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך, ואחר כל זה המלכות וחכמה והבינה וכל אותו שבח היה צריך לומר כי בער אנכי מאיש זה נח, אמר שלמה היה לי ללמוד מנח שכר ביין ונענש עליו, ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון שלא היתה לו אלא אשה אחת והטעתו, ואני נשאתי אלף נשים, לכך נאמר נשיו הטו את לבבו, הכד"א לאדם מערכי לב. (פרשה ל)

פסיקתא:

...מלך אחד מסרתי לך ולא היתה בריה יכולה לעמוד בו, וזהו שלמה בן דוד, ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח, א"ר שמואל בר יצחק אלו מיני מלטומיה היו, אבל לסעודתו לא היתה ברייה יכולה לעמוד... (פרשה טז קרבני לחמי)

מדרשים:

וכשבקש השמיר היה מביא אשמדאי מלכא דשידי בשלשלאות של ברזל וטבעת שחקוק עליו שם המפורש והיה תפוס אצלו ימים רבים אפילו אחר בנין בית המקדש, וכשגרמה החטא בקש ממנו שיתיר אותו והוא יגלה לו סוד אחד שהוא ענין גדול ונורא מאד, והתירו, ושאל ממנו שיתן לו טבעתו שהיה חקוק בו שם המפורש, והוא האמינו כי היתה סבה מאת ה' לשלם לו כפעלו על שעבר שלשה לאוין שילך ג' שנים בגלות, וכשלקח הטבעת השליכו לים ובא דג אחד ובלע אותו, אז השליכו ארבע מאות פרסאות בארץ העמים וגרשו מעל מלכותו ואבד כל תפארתו כי השליכו למרחוק. והיה שואל על הפתחים ואמר אני שלמה הייתי מלך בירושלים, והיו משחקים מדבורו והיו אומרים מלך כזה ישאל על הפתחים... ובסוף הזמן הזה בסוף השלש שנים רצה הקב"ה לרחם עליו למען דוד עבדו ולמען הצדקת נעמה בת מלך עמון שיצא ממנו משיח בן דוד שיתחבר אליה ויביאנה עמו לארץ ישראל, הביאו הקב"ה לארץ עמון ובא לעיר המלוכה שמה משכמם, והיה עומד ברחוב העיר משכמם ומלצר המלך שר הטבחים שעושה ומבשל מאכל המלך בא לקחת מה שצריך לעשות למלאכתו, ומצא שם את שלמה עומד שם ולקח אותו באנגריא שהוליך מה שלקח והוליכהו לבית התבשיל, וראה מה שהוא עושה ואמר שלמה שיעמוד עמו וישרתהו ואינו רוצה אלא המאכל בלבד, ונתרצה לו וישב עמו וישרתהו ויעזרהו. אחר איזה ימים אמר לו שיבשל למלך מאכלים כמנהגו כמו שהוא היה אומן גדול באלו המאכלים, ונתרצה לו המלצר, והוא עשה ובשל מעדני המלך, וכשאכל המלך אותם המטעמים שהביאם המלצר ועם אותם התבשילין שאל המלך למלצר מי בשל אלו המאכלים שעד עתה לא הבאת לי כהם, וסיפר לו כל המאורע... ובא לפני המלך ואמר לו אם רוצה אתה להית לי מלצר ואמר הן, ושלח את המלצר מלפניו ושם אותו במקומו לבשל לו כל מאכליו. ויהי אחר הדברים האלה ראתה אותו בת מלך עמון שמה נעמה ואמרה לאמה שרצונה לקחת את האיש הזה המלצר לבעל, ואמה גערה בה ואמרה לה יש במלכות אביך שרים רבים ונכבדים שתקח אחד מהם הטוב בעיניך, ואמרה אינני רוצה אלא זה המלצר... עד שהוכרחה אמה לגלות הענין לבעלה המלך... וכששמע זה הדבר חרה לו מאד ורצה להרוג את שניהם אבל לא היה רצונו של הקב"ה ונעשה להם שנכמרו רחמי המלך עליהם ולא רצה לשפוך דם נקי, וקרא לאחד מעבדיו וצוהו שיוליך אותם למדבר שמם ושם ימותו מאליהם. והסריס עשה כאשר ציוהו המלך... והם הלכו משם למצא אוכל להחיות את נפשם, ובאו לעיר אחת שהיתה על שפת הים והוא הלך לבקש אוכל לנפשם, ומצא דייגים מוכרים דגים, וקנה אחד מהם והביא את הדג הזה לאשתו שתבשל אותו, וכשפתחה אותו הדג מצאה הטבעת בתוכו שחקוק עליו שם המפורש ונתנה את הטבעת הזה לבעלה... ותכף שב רוחו אליו ודעתו נתישבה עליו, ועלה לירושלים וגרש את אשמדאי וישב על כסא מלכותו... ואחר כך שלח לקרא לאביה שהוא מלך בני עמון ואמר לו למה הרגת שני נפשות בלי רשות, ופחד ואמר חס ושלום ולא הרגתים... ושלח לקראתה ובאה ונשקה ידיו והוא שמח שמחה גדולה והלך לו אל ארצו. (מעשה בשלמה המלך)

...מה עשה אשמדיי אותם ג' שנים עבר על נשיו של שלמה, עד שבא אצל אחת מהן והיא פירסה נדה, כיון שראתה אותו אמרה לו למה שניתה מנהגך אשר היית נוהג בו, מיד שתק, אמרה לו אין אתה שלמה. ועוד הלך לבת שבע אם שלמה ואמר לה כך וכך אני רוצה ממך, מיד הלכה אצל בניהו אמרה לו כך וכך תבע ממני שלמה בני. מיד נזדעזע בניהו וקרע את בגדיו, ואמר אם כן חס ושלום אין שלמה בנך זה אלא אשמדיי הוא, ואותו הנער היה משוטט ואומר אני קהלת הוא שלמה בעצמו. מיד שלח וקרא לאותו הנער, אמר לו בני מי אתה, אמר לו שלמה בן דוד אני, אמר לו בני כיצד היו הענינים, אמר לו יום אחד הייתי יושב במקומי ובא רוח סערה ותשליכני, ומאותו היום ועד עכשיו ניטלה דעתי ממני, ולפיכך הייתי משוטט. אמר לו כלום סימן יש לך, אמר הן, שבשעה שמלכתי נטל אבי ידי אחת והניחה בידך, ויד אחרת ביד נתן הנביא, ועמדה אמי ונשקה על ראש אבי. כיון ששמע בניהו דבריו קרא לסנהדרין, ואמר כך וכך המעשה, אמר להם כתבו שם המפורש וקבעוהו על לבבכם, הלכו וקבעו ובאו אצל בניהו, אמרו לו מתיראין אנו מן השם החקוק על לבו, אמר להם וכי שם אחד יכול לכמה שמות, מיד הלך עמהם בניהו ונטל בניהו החרב והכהו את אשמדיי מכה גדולה ונטל החותם מידו ובקש להרגו, יצתה בת קול ואמרה אל תגעו בו כי ממני יצא הדבר, ומפני שעבר שלמה על מה שכתוב בתורה, מיד חזרו את שלמה בכסאו... אמר שלמה איה מלכותי, איה גבורתי, לא הועילוני כלום אלא כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו... (מדרש אל יתהלל)

שלמה מנין, שנאמר (דהי"א כ"ב) הנה בן נולד לך וגו' כי שלמה יהיה שמו. ולמה נקרא שמו שלמה ששלמה מלאכת הקדש בימיו על ידו... לכך שלמה כתיב בה"י ולא נתן בו ו"ו אחר ל'.

דבר אחר למה נכתב בה' ולא נתן בו ו"ו אחר ל' אלא שלא עמד בצדקתו מראשיתו ועד אחריתו, בזקנתו מה נאמר בו (מ"א י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דוד אביו... (מדרש חסרות ויתרות בראשית)

ילקוט שמעוני:

שלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו, אלו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מי הודיעו לזה מה יפה ומה אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו, הוא היה יודע מה יפה ומה אינו יפה. א"ר יוסי בר חנינא אפילו מרור בתמוז ומלפפונים בניסן לא חסר שלחנו של שלמה. (שמות פרק יח רסט)

דבר אחר למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות, אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות, שנאמר ושלמה היה מושל בכל הממלכות. (במדבר פרק ח, תשיט)

אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר ויקם ה' לו שטן, ובנגעי בני אדם אלו המזיקים בנוי דאדם הראשון, דא"ר סימון כל מאה ושלשים שנים שפירשה חוה מאדם רוחות הזכרים היו מתחממים ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות היו מתחממות מאדם והיו יולדות ממנו. (שמואל ב ז קמו)

ואם תלך בדרכי לשמור חוקי ומצותי, זה שאמר הכתוב אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור (איוב י"ד), בשעה שברא הקב"ה את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד... וכן אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד, אם תקיים את התורה ואת החקים אין מלאך המות נוגע בך. (מלכים א פרק ג, קעה)

מי הביא את השמיר לשלמה, הנשר הביאו מגן עדן, שנאמר וידבר על הבהמה ועל העוף, שאמר להם היכן השמיר קבוע, והלך הנשר והביאו... (שם פרק ו קפב)

...משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו, והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי... ועל זה נאמר עמקו מחשבותיך. (שם קפד)

רעב כי יהיה בארץ, שלמה פתח בשבחו של הקב"ה תחלה, שנאמר אין כמוך אלקים, ואחר כך פתח בצרכן של ישראל, רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של הקב"ה, שנאמר ועתה קומה ה' לנוחך. (שם קצב)

משלי מ' גדולה, מלמד שהתענה מ' יום שתנתן לו חכמת התורה כמשה, דבר אחר זה שאמר הכתוב והחכמה מאין תמצא, מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר היכן היא החכמה מצויה, ר אליעזר אומר בראש, ר' יהושע אומר בלב... אמר שלמה אני לא אעשה כמו שעשה אבא, אבא פתח חכמתו בראש אותיות וסיים באמצע, פתח בראש שנאמר אשרי האיש, וסיים באמצע כל הנשמה תהלל י-ה, אבל אני איני עושה כן, אני פותח באמצע אותיות ומסיים בסוף אותיות, פותח באמצע אותיות במקום שיש חכמה, והיכן חכמה נתונה בלב, שנתונה באמצע האדם, נמצאת אומר שדוד תפס כדברי ר' אליעזר ושלמה תפס כדברי ר' יהושע... (משלי פרק א, תתקכט)

רחוק ה' מרשעים, א"ר חמא בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה יותר מחכמתו של דוד אביו, דוד אמר קרוב ה' לכל קוראיו, ושלמה אמר רחוק ה' מרשעים, אלא ע"מ לכל אשר יקראוהו באמת כך רחוק ה' מרשעים אלו שאינם עושים תשובה כל עיקר, ותפלת צדיקים ישמע בשעה שמתפללים עם הצבור... (שם פרק טו, תתקנג)

קסם על שפתי מלך, א"ר אלכסנדרי נאה היא חכמתו של שלמה שלמד חכמה לאחרים מנפשו, כיצד אמר שלמה מעיד אני עלי שמים וארץ שכל חכמה שנתן לי הקב"ה לא הוצאתי מפי דבר שקר אלא הכל במשפט, הדא הוא דכתיב במשפט לא ימעל פיו. (שם פרק טז, תתקנד)

...כך היה לבו של שלמה מלא חכמה ולא היו יודעים חכמתו עד ששרתה עליו רוח הקדש וידעו הכל מה חכמתו. ועל שפתיו יוסיף לקח, שהוסיף על דברי תורה, שנאמר ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, מהו ולתור, לעשות תייר לתורה, כמא דאת אמר ויתורו את ארץ כנען... אמר לו הקב"ה אחר דברי תורה איללת, חייך איני מקפח שכרך ושרתה עליו רוח הקדש. (שם תתקנה)

דברי קהלת, ר' חייא רבה אמר משלי כתב תחלה ואחר כך שיר השירים ואחר כך קהלת, ומייתי לה מן הדין קריא, וידבר שלשת אלפים משל זה משלי, ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים, קהלת בסוף אמרה. רבי יונתן אמר שיר השירים כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת, ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משל הזקין אומר דברי הבלים. רבי חוני חמוי דרבי אמי אמר הכל מודים קהלת בסוף אמרו, דברי קהלת ולא נאמר דברי שלמה, אלא על ידי שאמריו תלויים בהקהל... (קהלת פרק א, תתקסה)

מדרש הגדול:

שלמה אמר נאם הגבר, גבורתו היתה להביע חכמה מדעתו, שנאמר וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות (קהלת ב'), ולא עוד אלא שעשה סייגות לחכמה, למה היו דברי תורה דומין עד שלא בא שלמה, אמר רבי נחמיה לבאר עמוקה ומימיה צונין, ולא היה אדם יכול לשתות ממנה, בא פקח אחד וקשר חבל בחבל ופסיקיא בפסיקיא ודלה ממנה ושתה, כך שלמה לא זז ממשל למשל עד שעמד על דברי תורה, וכן הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה (משלי כ') ואחר כך היא נעשית גלויה לכל כנחל, שנאמר מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה (שם י"ח). (במדבר כד ג)

לקח טוב:

טוב לשמע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז'), אמר רבי טוביהו בר' אליעזר ז"ל מפני מה פתח קהלת בפסוק זה בלשון יחיד וסיים בלשון רבים, לפי שהיה קהלת מקהיל קהילות בישראל ומלמדם טעמי תורה, שנאמר (שם י"ב) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם איזן וחיקר תיקן משלים הרבה, ואומר (שם ז') טוב לשמע גערת חכם זה קהלת, מאיש שומע שיר כסילים בבית המשתאות ומשתכרין ומניחין דברי יחיד מן המרובין, לפיכך פתח קהלת לשון קהילה, כשם שהדבורה כולה עוקצין, כך דברי שלמה כולן עוקצין, בתחלה אמר מה יתרון לאדם בכל עמלו, ולבסוף אמר על כל אלה יביאך האלקים במשפט (שם י"א), ועוד אמר (שם י"ב) סוף דבר את האלקים ירא ואת מצותיו שמור... (דברים א א)

ילקוט ראובני:

בימי יהושע לא יכנעו מסטרא אחרא רק תריך מאללי ארעא אבל הנשים רק בימי שלמה, אז תבואנה שתי נשים זונות, ומן נינהו אותן נשים זונות, אותן שכל הזונות יונקים מהם, לכן הוצרך שלמה לבנות בית המקדש בשנת ת"פ ליציאת מצרים, שהם ת"פ מחנות של לילית... משה לא זכה רק אתוון זעירין והוא סוד א' זעירא דויקרא, ובימי שלמה שהיה לו ניצוץ א' ממשה, כדאיתא בתיקונים, נתהפכו אתוון שלמה למשה, כשבנה בית המקדש זכה לאתוון רברבין וזהו אתה החילות להראות את עבדך, א"ת דייקא כ"ב אתוון התורה מא' עד ת' שנחלקים האותיות על ב' חלקים י"א מימין לחסד י"א משמאל לדין... (ואתחנן)

הרבה זמן הייתי נבוך על שלמה המלך ע"ה שכתוב בו ויחכם מכל האדם איך נאבדה ממנו אותה החכמה השכלית, כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים וכו', מה שאין ראוי לשוטים שאין בהם דעת ולא תבונה וכו' בהתבוננ' ה' על המכינה הזאת כי היו אלף נשים נכריות והוסר מסוה מעל פניו, כי אמרו בעלי קבלה האמיתיות כי סכום מדריגות הטומאה שנשפעות באילן העליון שעת זוהמת הנחש היו אלף כחות נקראים בשם נכריות, שלמה המלך ע"ה היותו קשור באילן ההוא ברוב חכמתו ולהבחין זוהרי חכמה ולהבין ולהשכיל ולהשלים סוד הענין האילן נמשך אחריהן לדעתו להכיר ולהשלים המדריגה, ועל זה אמר וילך שלמה ולא כתיב ויעבור שלמה, אלא הלך לתור ולבקש ולפרוש ענין השלום החכמה, דבר על בוריה עד שנמשך אחר זה יותר מדאי, והיה זה לו לרושם מאת הקב"ה, כי מצוה היא לדעת ולבקש כל אותו ענין ולהבחין בין טוב לרע, אבל לא להדביק בו... (שופטים)

...וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתיד ים יפו להקיא אותו ליבשה, ומלך המשיח יחלוק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו... (הברכה)

תרגום יונתן:

כרמי שלי - כששמע שלמה נבואת אחיה רצה להרגו וברח למצרים ונאמר לשלמה בנבואה שאחר מותו תחלק מלכותו. (שיר ח יב)

הייתי מלך - אתגבה לבייה לחדא על עתריה ועבר על גזירת מימרא דה' וכנש סוסון... ושדר לותיה אשמדאי מלכא דשידי וטרד יתיה מן כורסיה... (קהלת א יב)

ונתתי את לבי - למתבע אולפן מן קדם ה' בזמן דאתגלי לי בגבעון... (שם שם יג)

רש"י:

דברתי אני - עכשיו כשירדתי מגדולתי אמרתי מי היה אומר שאבא למדה זו, ואני הגדלתי מעשי וכו'. (קהלת א טז)

אמרתי - הואיל וכן אחדול מהחכמה ואעסוק במשתה. אנסכה - לשון מסך יין לשתות, עירובו במים או בבשמים. גם הוא הבל - שראיתי בנבואה שהרבה קלקולים באים משחוק, כגון בלשצר, דור המבול. (שם ב א)

בער אנכי - שסמכתי על חכמתי בדבר שהקב"ה דאג שמה יבא לידי עבירה, ולא דעת קדושים ידעתי - שגרעתי או הוספתי על דעת משה. (משלי ל ב)

אבן עזרא:

בספר מלחמות ה' - ספר היה בפני עצמו... כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו כדברי נתן ועדו ושירות שלמה ומשליו. (במדבר כא יד)

וכסף וזהב לא ירבה לו - שלא יעניש את ישראל, והנה שלמה שנתן הכסף כאבנים בירושלים מרוב אהבתו לממון התרעמו עליו ישראל ואמרו אביך הכביד את עולנו, ויש אומרים בעבור הבנינים התרעמו ואין זה אמת כי הגרים בנו הבית כי כן כתוב. (דברים יז יז)

יסרתו אמו - אחר מות אביו להרחיק מהנשים והיין כי הם סבת הרשע, ובעבור חכמתה וכבודה שבח האשה. למואל - שלמה שבימיו היה להם א-ל אחד. (משלי לא א)

הייתי מלך - יורה שחברו בסוף מלכותו להורות לדורות הבאים נסיונו, בירושלים - מקום נביאים וחכמים ועם נבון, כי ישרי לב ידורו רק בג' האקלימים האמצעיים מהז'... (קהלת א יב)

רמב"ן:

...וסוף דבר, כי בתורה נרמז לחכמים כל ענין הטבעים, ומקבלת התורה למד שלמה, שכתוב בו וידבר על העצים וגו', ואליו היו נודעים טבעים שקורין הרופאים ראשוניים שניים שלשיים, והסגולות שבהם... כמו שכתב שלמה המלך ע"ה בספר הנקרא חוכמתא רבתא דשלמה, ששם כתב והוא דיהב אידעתא דלא גדלותא למידע היכן קם עלמא ועובדיהון דמזלאתא שוריא ושולמיא ומצעתהון דזמני... (תורת ה' תמימה)

...והענין כי היה שלמה מקהיל כל ישראל ונותן להם יום מועד להקבץ לירושלים שידרש להם בחכמותיו, והיו גם האומות שומעות ובאות לשמע, שנאמר "ויבאו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה" (מ"א ה'), כי אין ביד אדם לשמוע את חכמת הגדול אלא כשהוא רוצה לדרוש ברבים החכמות, ולפיכך נקרא קהלת מלשון קהלת יעקב, שהיה דורש בחכמותיו במעמד קהלה גדולה, שנאמר ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה, ירמוז לספר משלי, שנאמר בו גם כן משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, יאמר כי הוא מלבד החכמות שבספר הזה עוד היה יותר חכם ולמד דעת לעם ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, שאמר חכמות מחקר ורזי שפלים והאזין אותם לעם במשלים שתיקן להם, כי פעמים שהיו חכמות שאסור לדרוש בהם, כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבה ורומז אותן במשל, וכן אמרו במדרש חזית, שלמה על ידי משל עמד על דקדוקיה של תורה. ואמר למד דעת את העם, כי המשל שאומר שלמה לרמוז לדעות טובות בהנהגת העולם הזה ורומז בענין העולם הבא, ורומז בחכמות עליונות, במרכבה, וסתרי התורה, ולפיכך היה מזהירם להבין דבריו, כמו שאמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, כלומר שיבינו המשל ויבינו המליצה שהוא פשט, ויבינו מה שהם חכמה וחידה, כלומר סוד שאסור לפרשו, וזה כענין פרשת אשת חיל מי ימצא, שהמליצה שהיא כפשוטו אמת מלמדת דעת בעניני האשה הטובה הזריזה המתנהגת במוסר טוב במלאכתה ועם בעלה וכל אנשי ביתה ועם העניים, ותרמוז למעשה התורה עם בעלה הרב העוסק בה לשמה ועם בניה התלמידים ועם העניים והם ההמון...

הרי שדבר ברור הוא כי שלמה ע"ה הוא המחבר הספר הזה ונקרא שמו קהלת על שמו, ואמרו רבותינו במדרש חזית,ויקץ שלמה, אמר ר' יצחק חלום היה עומד על כנו, חמור נוהק והוא יודע מה הוא נוהק...

ויש אומר שם במדרש ששלשה ספרים לא נאמרו בזמן אחד, אלא שיר השירים אמר תחלה, ומייתי לה מן דרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר משלים, הזקין אומר הבלים. והענין, כי החכמות שהיה רוצה ללמדם בבחרותו שהיה שמח בחלקו היה אומר החכמה שרוצה ללמוד בשיר, ואחר כך אמר למשלים, לחכם הבריות וכל העולם, ולבסוף כשהזקין למד שהעולם וקיומו הוא הבל... ומצינו עוד ספר שנקרא חכמתא רבתא דשלמה, והוא בלשון תרגום חמור מאד, והגוים העתיקו מן הלשון ההוא, ואני חושב שלא העתיקוהו אנשי חזקיהו מלך יהודה אלא ירד עמהם לבבל על פה, ושם אמרוהו בלשונם, כי היו חכמות ולא נאמר ברוח הקודש, ואולי ירמוז הכתוב לזה, וכיוצא בו שאמר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל... (דרשה על דברי קהלת, וראה שם עוד)

רד"ק:

חנוכת הבית - ישראל חשבו שאי אפשר שהבן הנולד מאותה אשה ימלוך ויבנה הבית, וכאשר נפוצו אנשי אדוניה הכירו שמלכות שלמה מה', ונמחל אותו עון, והראה לשלמה צורת הבית לעיני ישראל והתנדב הוא וכל ישראל וחבר מזמור זה שהזכיר בו סליחת נפשו. (תהלים ל א)

משנה תורה:

ומפני מה תקן שלמה דבר זה, כדי שלא יטעו העם ויאמרו כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושוקיה ולהכניס מהם לחצרות כך מותר להוציא מן המדינה לשדה ולהכניס מן השדה למדינה, ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות וכמדברות ויאמר שהחצרות בלבד הן רשות היחיד וידמו שאין ההוצאה מלאכה ושמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים.

לפיכך תיקן שכל רשות היחיד שתחלק בדיורין ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו וישאר ממנה מקום ברשות כולן ויד כולם שוה בו, כגון חצר לבתים, שנחשוב אותו המקום שיד כולן שוה בו כאילו הוא רשות לרבים... עד שיערבו כולן אף על פי שהכל רשות היחיד. (עירובין א ד, וראה שם עוד)

לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו... ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.

ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום, חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות כו"ם שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן, שנאמר "אז יבנה שלמה במה". (איסורי ביאה יג טו)

שלמה תקן שיהיו עוברי דרכים מותרין בימות החמה להלך בשבילין שבשדות שיש להן בעלים עד שתרד רביעה שניה. (נזקי ממון ה ד)

שמונה פרקים לרמב"ם:

ואין מתנאי הנביא שתהיינה אצלו כל מעלות המדות עד שלא תפחיתהו פחיתות, שהרי שלמה המלך ע"ה העיד עליו הכתוב (מ"א ג') "בגבעון נראה ה' אל שלמה", ומצינו לו פחיתות המדות, והוא רוב התאוה בבאור בהרבות נשים, וזה מפעולות תכונות רוב התאוה, ואמר (נחמיה י"ג) "הלא על אלה חטא שלמה"... (פרק ז)

מורה נבוכים:

הרבה מאנשי תורתנו חשבו כי שלמה ע"ה יאמין הקדמות, וזה פלא איך ידמו באדם שהוא מאנשי תורת משה רבינו ע"ה שיאמין בקדמות, ואם יחשוב אדם שזה נטיה ממנו מדעות התורה ויציאה מעקרי הדת, חלילה לאלקים איך קבלוהו ממנו רוב הנביאים והחכמים ולא חלקו עליו בו ולא גנוהו לאחר מותו, כמו שנמצא שחייבוהו בנשים נכריות וזולתם. ואמנם הביא לחשוב זה עליו מאמר החכמים בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו נוטים לדברי מינות, וכן הוא הענין בלא ספק, רוצה לומר שבפשוטו של ספר ההוא ענינים נוטים לצד דעות זרות מדעות התורה יצטרכו לפירוש, ואין הקדמות מכללם, ואין לו פסוק יורה על הקדמות, ולא נמצא לו בשום פנים פסוק מבואר בקדמות העולם, ואמנם יש לו פסוקים מורים על נצחותו, והוא אמת, וכאשר ראו כתובים מורים על נצחותו חשבו שהוא מאמין שהוא בלתי מחודש, ואין הענין כן. אמנם לשונו בנצחות הוא אמרו "והארץ לעולם עומדת", עד שהוצרך מי שלא שער בזה החדוש שיאמר הזמן המשוער לה, וכן יאמרו באמרו יתעלה "עוד כל ימי הארץ", שהוא כל ימים הנגזרים לה, ואני תמיה מה יאמרו במאמר דוד "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד", ואם יהיה גם כן אמרו עולם ועד לא יחייב הנצחות, יהיה הא-ל יתעלה אם כן יש לו מדת זמן אחת, כי הכתוב אמר בנצחותו יתעלה "ה' מלך עולם ועד". ואשר תדעהו שהעולם לא יחייב הנצחות אלא כשיחובר בו עד, אם אחריו באמרו עולם ועד, או לפניו באמרו עד עולם, אם כן מאמר שלמה "לעולם עומדת", למטה ממאמר דוד בל תמוט עולם ועד... (חלק ב פרק כח)

...והמדרגה הב' הוא שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתושבחות או בדברי הזהרה מועילים... וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקדש. ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים, וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים, וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתוב בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום כתובים... וממה שצריך שנעורר עליו שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת, ואינם מכת ישעיהו וירמיהו ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם, שאלו רצוני לומר דוד ושלמה ודניאל אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ברוח הקודש, ואמנם מאמר דוד "אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל", ענינו שהוא יעדו טוב על ידי נביא אם נתן או זולתו, וכמו "ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת את בריתי", אשר זה בלא ספק יעוד רע לו על ידי אחיה השילוני או זולתו. וכן אמרו בשלמה "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלקים וגו', אין זה נבואה גמורה לא כמו "היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר"... כי כל אחד מהם אף על פי שבאתהו הנבואה בחלום הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאת לו הנבואה, ובזה הענין של שלמה אמר בסופו "וייקץ שלמה והנה חלום"... וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר עליה "בחלום אדבר בו", כי כאשר יתנבאו בחלום לא יקראוהו חלום בשום פנים אחר הגיע הנבואה אליהם בחלום, אלא שיפסקו לגמרי שהיא נבואה... (שם פרק מה)

ספר חסידים:

למה לא כתב שלמה המלך חכמתו מה היו ולא כתב אלא ג' ספרים בלבד, כי אם היו נכתבים שאר דברים היו עוסקים בהם וממעטים להגות בתורה והיה בא לידי ביטול תורה ומצות... וכל חכמת שלמה וכל מיני חכמות רמוזים בתורה קצת או דוגמתם, ואם יאמר אדם למה יעשה הקב"ה שיהיו חכמים כשלמה, אמור לו כבר היה שלמה חכם מכל האדם ונכשל בחכמה... (תסח)

רבינו בחיי:

"שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המירוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם... כי עת ופגע יקרה את כולם". כל דבריו של שלמה ע"ה דברי חכמה ולשונו לשון עמוק, אפילו המשכילים לא יבינו תכלית כוונתו בתחלת העיון, ומצד עומק דבריו יחשבו המעיינים בהם שהם הפך האמונה והם שישתבשו בו הדעות מרוב עומק לשון הספר, כי לא היתה דעת רז"ל שיהיה שלמה המלך בלתי מאמין, ואמרו כי מה שהעמידוהו לפני מה שמצאו כתוב בסופו "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא" וגו', כי חתימת הספר ביראת השי"ת מקטעת רגלי המעיין המשתבש בו... ואם כן החסרון אינו תלוי בספר כי אם בהבנתנו. ואם אולי יתלנו בספר יקרה לו כמי שעיניו כהות ומסתכל בעין השמש ויאמר כי השמש כהה, ולא ידע כי בעיניו עמד הנגע...

יאמר שאין המרוצה לקלים ולא המלחמה לגבורים וכן השאר כי אם על פי הזכות הנמצא בהם, כי אין הקל ניצל במרוצתו וכו' אם לא שקדם להם זכות שהם ראויים לכך, וניתנו להם סבות שיביאו להם התועלת ההיא... (כד הקמח אבל ב, וראה שם עוד)

דברי אגור בן יקא וגו', מצינו לשון "דברי" שהוא נופל על חכמת המחקר ועל עניני הטבע, שכן הפרשה מדברת על ארבע יסודות, כמו שמפרש והולך, "מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ". וכן תמצא ספר קהלת שהוא ספר המחקר שפתח במלת "דברי"... אגור הוא שלמה, מלשון "אוגר בקיץ בן משכיל" (משלי י'), ועל שם שאגר את החכמה. ומטעם זה נקרא קהלת, על שם שנתקהלה החכמה בנפשו. בן יקא, שאגר הבינה והקיאה לבני העולם.... ואלו קהלת אמרן מדעת עצמו בדרך החכמה היו חייבין לשמעם אף כי אמרן ברוח הקדש. עוד "למד דעת את העם ואזן", שעשה אזנים לתורה, וחקר, שהוא השיג חכמת המחקר. תקן משלים הרבה, על ידי המשל הקל אדם מתבונן נפלאות. המשא, ענינו גדול בנבואה, ובא להודיענו ששלמה היה גדול במחקר ממלת "דברי", וגדול בנבואה ממלת "המשא"... (שם פסח א, וראה שם עוד)

...כן שלמה היה יסוד החכמה, וחכמי כל הדורות הבאים אחריו היו בניו שלו, ולכך יתמיד לקרא את הכל בני, לפי שהחכמה ניתנה לו במתנה, ומניין, שכתוב "וה' נתן חכמה לשלמה", וכל יודעיה דור אחר דור אינם אלא בניין חכמתו... (פרקי אבות הקדמה, וראה שם עוד)

מאירי:

בן הייתי לאמי - ובכל זאת עם רוב חבתם כבן יחיד ויורש המלכות היו מוכיחים אותי. (משלי ד ג)

למואל - קראה לו אמו, האדם שהוא לא-ל שבקשה רק שיהיה לה בן עוסק בתורה. (שם לא א)

הריקאנטי:

והרבה זמן הייתי נבוך על שלמה המלך ע"ה שכתוב בו ויחכם מכל האדם ואהוב מאלקיו איך נאבדו ממנו זוהרי החכמות השכליות, כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, וכתיב "וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צידונים ואחרי מלכום שיקוץ עמונים" מה שאינו ראוי לשוטים שהם בלא דעת ובלא תבונה, וכל ספר משלי מלא אזהרות לבלתי יסת אדם אחרי הנשים ואיך נכשל בו חכם הרזים כמוהו. ובהתבונני על המבוכה הזאת כי היו לו אלף נשים נכריות הוסר מסוה מעל פני, כי אמרו בעלי הקבלה האמתית כי סכום מדרגות הטומאה שנשפעו באילן העליון בסבת זוהמת הנחש הם אלף כחות ונקראים נשים נכריות, ושלמה המלך ע"ה בהיותו קשור באילן ההוא ברוב חכמתו להבחין זהורי החכמה ולהשלים ענין סוד האילן נמשך אחריהן לדעתן להכיר ולהשלים המדינה, וזהו שאמר "וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צדונים" ולא כתב ויעבוד שלמה אלא וילך, הלך לתור ולבקש ולחפש ענין תשלום החכמה דבר על בוריו עד שנמשך אחר זה יותר מדי צרכו והיה לו אשם מאת השם יתעלה, כי מצוה היא לדעת ולבקש אותו הענין ולהבחין בין טוב לרע אבל לא להדבק בו. דוגמא זו היה חטא נח שנאמר וישת מן היין וישכר, וכבר פירשתי, זהו סוד "קח לך אשת זנונים" כלומר שידע ויחקור אחר סבה זו ולראות אחר עניני עם קדוש שחטאו ונמשכו אחר סבה זו שעליה אמר שלמה המלך ע"ה לשמרך מאשה זרה, לקח גומר בת דבלים שהכל גומרין בה, כי בסבתה נמשכו כל התולדות שבעולם, כענין שנאמר "הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", והיא דבה רעה בת דבה רעה הבאה מכח הנחש שהטיל זוהמא בעולם... (שופטים)

עקדה:

...וכשראו הצלחת שלמה במלכותו ואהבת ה' אליו יחסו דברים אלו אליו, וחשב שעליו המלאכה לגמרו, ועליו דבר אל דוד "בנך היוצא מחלציך", וטרם כלה כל מלאכתו א"ל ה' (מ"א ו') "אם תלך בחקותי" וגו', להודיעו שהוא בנין בתנאים, ואם יקים אותם יהיה הוא הבן שעליו נשבע לדוד, וכן אמר לו בחנוכת הבית (מ"א ט') "ואם שוב תשובון והכרתי את ישראל וגו' והיה ישראל למשל ולשנינה" וגו', כי גלוי לפניו שלא ישמרו תנאים אלו כמו שביאר ירמיה בפירוש בפרק ל"ב "כי על אפי וגו' למן היום אשר בנו אותה", ועל זאת התפלל דוד בתהלים קכ"ז ואמר לשלמה "אם ה' לא יבנה בית" וגו', כפי שהועיד לקץ הימים "שוא עמלו בוניו בו"... (שמות כו א שער נ)

ספורנו:

מה יפו דודיך - בימי שלמה שכולם צדיקים בעיון ובמעשה. דודיך - ללמד דעת את העם, וריח שמניך - במדות. (שיר ד י)

הייתי מלך - ויכולתי להקהיל אנשי החכמה ולחקור הדעות. (קהלת א יב)

רמ"ע מפאנו:

ראה ערך נעמה, מאם כל חי חלק ג סימן ט.

אלשיך:

דברי קהלת - בכל ג' מעמדיו היה מהבל עניני העולם הזה, כשהיה מלך ומקהיל קהלות, ובהיותו הדיוט, וכאשר חזר למלכותו. (קהלת א א)

הגדלתי והוספתי חכמה - בחכמת התורה וגם הוספתי בה סייגים ולא יוכל להזיק אם עתה אתנה לב לדעת חכמה - חכמת התורה, ואתה גם הוללות וסכלות - חכמה חיצונית בערך לחכמת התורה. (שם שם טז)

ופניתי - עשיתי כל זה בכונה תחילה להראות שכל מה שעשיתי הבל, ואין יתרון לאדם תחת השמש בעולם הזה כי אם בעולם העליון, וכל זה ראיתי בהתעסקי באלו, כי רק תורת ה' חכמה באמת והחיצונית הוללות, וטובות העולם הזה סכלות. כי מה האדם שיבא - לדון עקרי האלקות וחידוש העולם על ידי חקירות שכליות, משל לילד שגדל בלי נשים וספרו לו כי הילד נמצא ט' חדשים בבטן אשה בלי אור ואויר הלא יאמר כי הוא שקר מוחלט, וכן אם נדון ממה שאחרי הבריאה על הבריאה ולפניה, כי הוא טבע מחודש. (שם ב יא)

והמה בקשו חשבונות רבים - שהתורה אמרה לא ירבה נשים ולא יסור, והוא אמר ארבה ולא אסור, בהיפך למשה שהתורה ציותה על מצות עונה והוא פירש מהאשה וה' הודה על ידו. (שם ו כט)

הקהלת - הוסיף ה"א לומר שהכל ברוח הקדש, וכתוב יושר - כל מה שאמר כבר כתוב בתורה ככל הדברים הנאמרים בנביאים וכתובים. (שם יב ח)

יודוך עמים - אחר כך קראם לאומים, הנה במסכת סופרים אמרו רז"ל שאמר אברהם לבני הפלגשים כל המצר לישראל סופו ליפל, ולכן שלחם למרחקי ארץ והקיפם חומה שלא יבואו אלא לימות המשיח, ובימי שלמה חשבו שהוא המשיח, ובאה מלכת שבא ואחר כך חזרו למקומם, ואמר שעמים יודו אלקים יודו משפטו ודינו. (תהלים סז ד)

מהר"ל:

ומה שאמרו בפרק קמא דראש השנה ולא קם נביא עוד וגו' רב ושמואל, חד אמר בנביאים לא קם אבל במלכים קם, אין זה קשיא, כי פירוש דבר זה כי בודאי ראוי שיהיה משה מיוחד בנבואתו, ואם לא היה לו שתוף בנבואה לא נתנה התורה שהיא מיוחדת על ידי משה רק שהוא היה מיוחד בנבואה ולא קם כמוהו, ומה שאמר במלכים קם דכיון דלא קם בבני אדם כמוהו הרי היה משה מיוחד בנבואתו אף כי במלכים קם, דהיינו מפני גודל מדרגתו ומעלתו של שלמה שהיה מלך על עליונים ותחתונים כדאמרינן שם, ולכך נבואתו גם כן במדרגה עליונה עד שיאמר בישראל לא קם אבל במלכים קם, ועם זה לא יצא משה ממה שהיה מיוחד במעלתו מצד הנבואה, כי אין המלך בכלל שאר בני אדם, ולפיכך אף אם קם במלכים לא יצא משה ממה שהיה מיוחד בנבואה. ואין הפירוש גם כן כי היה לשלמה נבואת משה רבינו ע"ה כי אין הדבר כן, רק כי היה למשה בודאי מדרגה בנבואה עד שנמסרו למשה כל מ"ט שערי בינה, ובודאי אין דבר זה לשלמה, רק מה שאמר אבל במלכים קם, שהגיע בנבואתו לדעת דברים עליונים נעלמים כמו משה שהיה משיג דברים הנעלמים, והנה היה מדרגתו בנבואה כל כך גדול כמו שהיה גדול משה רבינו ע"ה, אבל שיהיה יודע מה שהיה יודע משה רבינו ע"ה דבר זה אינו, כי למשה נמסרו כל מ"ט שערי בינה, ובידיעה הכללית שידע משה רבינו ע"ה הכל שהיה למשה רבינו ע"ה בודאי אינו מדבר מזה בגמרא כלל... (תפארת ישראל פרק כא)

...הנה בארו הדברים שאמרנו, כי כמו שאי אפשר לשנות המציאות אשר ברא השי"ת, כך אי אפשר לשנות דבר אחד מן התורה אשר סדר השי"ת גם כן, ולפיכך אמר אם מתכנסים כל באי עולם להלבין כנף עורב אינם יכולים, כי אין לשנות הנמצאים אשר ברא השי"ת... ואמר יש לך ללמוד דבר זה משלמה שהיה נדחה מן מדרגתו שהיה לו מקודם מדרגה עליונה במלכות, ולבסוף ירד מן מדרגת המלכות, ודבר זה לא מצאנו בשום מלך חוטא שיהיה נדחה מן המלכות. ולדעת רז"ל בגיטין לדברי הכל היה נדחה מן המלכות, ודבר זה לא היה בשביל החטא שבשביל החטא לא היה נדחה ממדרגת המלכות, שהרי לא מצינו זה בשאר חוטאים שהיו נדחים מן המלכות, מפני כי מעלין בקודש ולא מורידין, וכיון שעלה שוב לא ירד, והשי"ת פורע חובו בשאר עונשים, ואלו שלמה היה נדחה מן המלכות, ואין זה רק בשביל שהיה דוחה התורה שעבר על לא ירבה לו נשים, שכשם שהוא היה בא לדחות ולעקור התורה היה התורה דוחה אותו... כי אף אם הוא חוטא אין החטא מבטל התורה, כי הוא חוטא מצד יצרו, וכאשר היה שלמה מרבה נשים לא היה חטא שלו במה שהיה מרבה נשים רק בשביל שבתורה כתיב פן יסור לבבו, והוא אמר אני ארבה ולא יסור לבבי, ודבר זה הוא בטול לתורה, ולכך אמרו כי יו"ד של ירבה היה מקטרג עליו, ולמה היו"ד דוקא, וזה כי היו"ד סימן העתיד, שכל לשון עתיד משמש עליו יו"ד אית"ן, אי אפשר שיהיה רק בכונה במזיד ובמחשבה... ומפני כי חטא שלמה היה במחשבתו ובשכלו כמו שהתבאר, שאמר אף כי ירבה נשים לא יסור, ובזה היה רוצה לבטל התורה כאשר השכיל נגד התורה... והבן הדברים האלו מאד. (שם פרק מט)

...דע כי המאמר הזה בא להודיע עניין שלמה המלך שהיה מולך על עליונים ותחתונים, שנאמר (דהי"א כ"ט) "וישב שלמה על כסא ה'", ומזה תוכל להבין שהיה משתמש בשרביטו של מלכות השי"ת, ולכך נקרא שלמה והוא שמו של הקב"ה, ובשמו יתברך היה מושל על עליונים ותחתונים, ולפיכך היה מושל על הרוחות והשדים, ולכך כאשר היה צריך אל שלמה השמיר לבנין בית המקדש, והשמיר הזה הוא בריאה אינה אצל בני אדם, ולא היה אפשר להגיע אל בריאה הזאת כמו שאפשר להגיע אצל שאר דברים, רק מצד שהיה שלמה מושל אף על הרוחניים ולכך היה מושל אף על בריאה זאת גם כן... (חידושי אגדות גיטין סח א)

כלל הדבר, כי שלמה היה מוציא את אשמדאי מן הפשיטות שיש לו בעצמו, עד שהיה לו התחברות אל המורכב כפי מה שהוא אדם, כי האדם הוא מורכב, ודבר זה בטול כח אשמדאי, כי השדים יש להם הפשיטות, וזה נקרא ששתה אשמדאי חמרא, כי היין יוצא מן הפשיטות, רק יש בו הרכבה, ובשביל זה היה תחת שלמה המלך ע"ה, אף על גב שהוא אדם מורכב כמו שהוא ידוע, ואז גוזר עליו בשמו יתברך אשר נקרא על האדם בפרט, ואז היה תחת שלמה המלך ע"ה לגמרי, ואלו דברים יש להבין מאד. וכבר אמרנו שאין זה עניין גשמי רק הכל מופשט מן הגשמי, רק שבא לומר כי האדם כמו שלמה היה מתעלה על כח אשמדאי שכחו גדול מאד, והיה מסלק מאתו קבלתו והיה נותן לו קבלה אחרת, ובזה היה גובר עליו. (שם)

וכאשר רצה שלמה לדעת כח השדים, ואין השדים בכח שלהם רק אם יסולק הכח מן האדם אשר הוא דבק בו יתברך, כי בזה הוא מלך על השד, וגם יסולק ממנו צורתו שהאדם נברא בצלם אלקים, ובזה הוא מושל אף על השדים, ואלו שני מעלות היו לשלמה, כי היה לו הצורה השלימה, שהרי מצד הצורה האדם מושל, כדכתיב "וירדו בדגת הים ובעוף השמים", ודבר זה היה לשלמה עד שהיה מושל אף בעליונים, ולכך אמר שקבל אלו שני דברים ממנו, רוצה לומר מצד אשר אין אלו שני דברים עם האדם אז ממשלת הרוחנים האלו הם השדים גדולה מאד, וזה שאמר דבלעיה, שבלע לצורתו, כי כחות אלו מתנגדים לצורה זאת ובולעים כח צורתו בצד בחינה מה, ודבר זה מבואר למי שיודע בסתרי חכמה.

ואמר דיהיב חד גפא בארעא וחד גפא ברקיע, דבר זה הוא כח השדים, כי הם מן התחתונים ומן העליונים, ופתקי ארבע מאות פרסה, ורוצה לומר שמצד הכח שלו היה נדחה שלמה ממדריגתו דחיה גמורה עד שלא היה לשלמה שום קירוב אל מדרגתו הראשונה, ונקרא זה דפתקיה ארבע מאות פרסה. ומפני כי כחות אלו מתנגדים לאדם לכך הם נכנסים ברשות האדם, ובשביל כך היו כאלו נטל המלכות משלמה והיה השד במקומו, ושלמה נדחה מן המלכות, וכאשר נדחה ממדריגתו אמר מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו'...

והמאמר הזה הוא להודיע לך עניין שלמה ומדריגתו שהיה לו ממשלה על הרוחניים האלו מפני שהיה צריך זה לבנין בית המקדש, ומפני שהיה מושל על הרוחניים האלו הגיע מה שהגיע לו, וכל דבר זה עניין מושכל בלבד כאשר אמרנו לך פעמים הרבה מאד, ודי בזה למבינים. (שם שם ב)

בתחלה מלך וכו', שש מעלות שמלך שלמה הם נגד שש מעלות שהיה לכסא של שלמה, שהיה עולה בהם ויורד בהם, ואלו שש מעלות נגד השמים שהם כסא ה', שנאמר השמים כסאי, אשר הגלגל עולה שש מזלות עד שהוא בתכלית רוממות שלו מן הארץ, ויורד שש מזלות, ושלמה ישב על כסא ה', ועוד מה שמספר כאן שש מעלות שמלך שלמה שהיה מולך על עליונים ותחתונים כאלו היה מולך בשש רוחות, שהרי ישב על כסא ה', והוא יתברך ממליכין אותו בשש רוחות וכנגד אלו ו' היה לו שש מדריגות וכנגד אלו שש רוחות היה מלכותו שלא היה יורד שלמה בפעם אחת שנתמעט המלכות עד האחרון... (שם סנהדרין כ א)

מלך והדיוט ומלך, נראה שאין פירושו שלא היה נוהג כלל במלכותו, כי בודאי היה נוהג מלכות רק כי לא היה מלכותו מן השי"ת כמו שהיה כאשר היה מלך, ואף אם היה נוהג מלכותו, דבר זה נחשב כמו שאר הדיוט שהיה נוהג במלכות מעצמו ואין עליו קדושת מלכות... (שם)

בשעה שנשא שלמה וכו' פירוש כאשר מלך שלמה, אז היו ישראל בגדולתם היותר גדולה, עד כי מלך שלמה על עליונים ותחתונים ונתקיים לישראל כל ההבטחה שהבטיח השי"ת את ישראל, וזהו בתחלת מלכותו על ישראל. וכאשר נשא שלמה בת פרעה והתחבר לאומות, ובזה נתן כח לאומות העולם, כאשר ראש מלכות ישראל נתן כח לאומות העולם בזה הושפל מלכות ישראל בכללה ונתעלה כח האומות, ולפיכך אמר בשעה שנשא שלמה בת פרעה בא גבריאל הממונה על מדת הדין ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי, ורוצה לומר כי הגדיל כח רומי, עד שהדבר שלא היה ראוי להם קודם נתן להם עתה, כי הים אינו ראוי לישוב, ועתה נעשה מיושב, ובודאי דבר זה הוא כח הגדול של רומי... כי כל שני דברים שהם הפכים, כמו שהם ישראל ואדום שהם הפכים זה לזה, כאשר האחד מתחבר אל השני כמו שעשה שלמה שנשא בת פרעה, ובזה היה שלמה מראה שהוא נתלה בהפכו, ובזה משפיל עצמו ומגדיל דבר שהוא הפכו עד שמלכותו נמסר בידו לגמרי. כי האשה היא עצם מעצמו של אדם, וכאשר נשא שלמה אשה משם והוא היה ראש מלכות ישראל, היה מגדיל בזה מלכות אדום... (שם כא ב)

הגר"א:

שלמה בן דוד מלך ישראל - כי הלומד בספר צריך לידע מי חברו, והוא עשה כאן שלשה ספרים שהם שלשה משלי, ראשון על חכמה, והשני, על מוסר, והשלישי, על התורה, ונגד אלו השלשה אמר כאן שלשה דברים, נגד חכמה אמר שלמה, דכתיב ביה "ויחכם מכל האדם", ונגד מוסר אמר בן דוד, שהיה חסיד גדול, כמו שאמרו חז"ל הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות, וכשנאמר עליו שהיה בן דוד מסתמא היה ממלא מקום אבותיו, ונגד תורה אמר מלך ישראל, כמו שנאמר "בי מלכים ימלוכו", ואלו שלשה משלי הם סוד "וידבר שלשת אלפים משל"... (משלי א א)

וזה היה חלקי מכל עמלי, ובסנהדרין כ' רב ושמואל חד אמר מקלי וחד אמר גונדי... לא נשאר לי מכל עמלי רק זה, מאי זה, מקלי וגונדי, לרמז אשר הניח לנו מצות עירוב ומצות נטילת ידים (עירובין כ"א), אשר שתי המצות האלו שלמה תקנם, וזהו כונת רז"ל, "מקלי" כוונתם על העירוב שעושין אותו במקלות, וגנדי זהו כלי שרוחצין בו, וזה הניח אחריו ירושה, אבל כל תענוגי עולם הזה הבל ורעות רוח. (דברי אליהו קהלת)

רוח חיים:

...ועל תיקון העולמות רמזו חז"ל במדרש, יודע היה שלמה למתק את החרדל, על דרך שאמרו בזוהר הקדוש דמהפך מרירא למתיקא וחשוכא לנהורא, ולכך נשא נשים נכריות להחזיר את כל השרשים למוטב, אך לא כיון את הזמן, כי לא יהיה כן עד עת קץ ולא יכול להם כי לא מלא ספקם עדיין, ולכן אדרבה נשיו הטו את לבבו... (אבות ה א)

מלבי"ם:

אהיה לו לאב - טבעי שלא בהשקף על מעשיו, שאם הוא צדיק מאהבה נחשב לבן, ואם יחטא הוא כעבד פושע. אשר בהעוותו - תכף כשיתחיל איסרנו להחזירו. בשבט אנשים - ולא של סוס. (שמואל ב ז יד)

ויגדל את כסאו - אחר שהוא מלך בן מלך ויש לו זכות אבות. (מלכים א א לז)

רש"ר הירש:

מה גדול היה נצחון ה' ותורתו בחנוכה זו. הלא לעיני כל התקיימה הנבואה, כי שבעים שנה אחרי חורבן היכל שלמה יבנה מקדש חדש, וכן שבה שארית ישראל עם ישוע בן יוצדק וזורבבל בן שאלתיאל. היכל שלמה נבנה על ידי המלך ולא על ידי העם, לא בני העם תרמו ונדבו את הוצאות הבנין ולא הם שקדו על מלאכת הבניה בהתנדבות והתמסרות. הוצאות הבניה כוסו על ידי אוצר המלך והמלאכה נעשתה על פי פקודתו. בני ישראל כשלעצמם ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. לא עלתה בידו של שלמה לעורר את העם השרוי בשלוות שובע ולגייסו לתכלית הנשגבה של עבודת ה' בשמחה ובהתלהבות. הוא גם לא השכיל להיות בעצמו דוגמה ומופת של איש נשגב, אשר בפיסגת זוהרו ואושרו נשבע להיות עבד נאמן לתורה ללא כל סטיה לקבוע את כתר התורה כשיא הדרת מלכותו, וכך לכונן נוה ממלכתי לתורה. פארו של ההיכל לא היה אלא חלק מתפארת ממלכתו, אותה יד חרוצה שיצרה את כנפי הכרובים לארון הברית, היא גם שיצרה את עמודי הפאר לארמונה של בת פרעה, אשר שלמה נשא אותה לאשה. שלמה היה בקי בחכמת הטבע, ידע שיחת חיות ועופות וסתרי כל הבריאה מהארז ועד האיזוב שבקיר, אבל לא ידע להעריך כראוי את חכמת בוראו המתבטאת באמת תורתו, ולא הבין כי עליו להיות עבד ה' הראשון המשתחוה לפני הדר גאון התורה תוך ציות מוחלט... (במעגלי שנה ע עמוד רלב)

שפת אמת:

במדרש מה וכו' שיבא וכו' כבר עשוהו וכו', שלמה שהחכים על גזרתו וכו' עלתה יו"ד שבירבה וכו'. ביאור הענין כי ראינו שהוצרכה היו"ד לטעון לפני המקום, משמע שהיה בכחו שלא לסור לבבו כמו שאמר אתי א-ל ואוכל, אך לא היה זה בזכות מעשיו בעצם, כי בודאי מאמר ה' חי וקיים, כי אם ירבה נשים יסירו לבבו, אך לאשר שלמה המלך ע"ה השיג בצדקות מעשיו מדרגות רבות וישפע עליו כח משמים כאשר כן התנהגות הבורא, שלפי עבודת האדם מוסיפין לו כח משמים, וזה שאמר אתי א-ל ואוכל, וטעה לתלות הכל בעצמו ולכן נכשל, וזה שאמר עלתה היו"ד שהיא על שם המחשבה, פירוש שכח חכמתו עליה ממנו, ובהסתלקות הסיוע העליונה נאמר עליו נשיו הטו וגו'... (וארא תרל"ז)

ר' צדוק:

...וכמו שיש בבית דוד דוד ושלמה, דוד המע"ה הוא דרגא דכובד ראש ותפלה ביחוד, ושלמה המע"ה הוא שורש אמונה דאנכי עד דלא שייך בו מצוה כלל, כמו שהוא שורש אנכי דאינו בלשון ציווי רק שהוא כך, ולכן אמר אני ארבה ולא אסור וכו'... והיפך זה חכמת שלמה המע"ה שאמר "לשחוק אמרתי" וגו' כי כל חכמתו הוא לחבר אמת ואמונה ביחד, כמ"ש בזוהר תרומה קמ"ה א', וכל פעולותיו דבר אמת לאמיתו ולא לעשות לפנים ולבו בל עמו... (חלק ב צדקת הצדיק רנט, עמוד קמא)

ואז"ל איוב בימי שלמה היה, שנאמר ותפול שבא, דהיינו דהתפשטות כח זה דמלכת שבא היה בימי שלמה, היינו כמ"ש בזוהר בכל מקום שהוא למד גם כן כל חכמות חיצונות, והיינו שהכניס כל חשקות עולם הזה לקדושה, ומלא כל מיני תאות באלף נשים וכסף וזהב וסוסים, וכן מאכל שלמה ליום, רק שהכל בהכרה שהשי"ת הוא הנותן והכל כפי עומק רצון השי"ת, וזהו מעין עולם הבא כהנ"ל... והוא התגבר עליה כנ"ל בהכרת האמת, שהיא ידעה רק מדמיון והיא היתה באמת תוקף החשק דזימה שארצה גורם, ומלכת שבא רוצה לומר עוצם תוקף כח של ענין המדינה שהוא במלך, ולכך היתה מופלגת בחכמות חיצונית למטה מבלעם, כטעם שלמה המע"ה נגד משה רע"ה שנקרא בזוהר חכמה עלאה וחכמה תתאה, כך זה לעומת הזה היה בלעם ומלכת שבא בחיצונות... ולכך בקשו למנות עוד אחד, כי דבר זה אין לו רפואה כלל כמ"ש במקום אחר שבקשו למנותו במקום בלעם, שלא היה ראוי להמנות שלא נמנו אלא מבני ישראל, וחשבו כי הוא גם כן קלקול דהקורא בספרים חיצונים שהשפיע לשורש החיצונות, כי כל רע אפשר לרפאותו, היינו שאחר כך נגלה השורש שיש איזה שורש טוב, אבל נבוכדנצר (שיצא משלמה ומלכת שבא) לא נרפא כלל, נמצא שאין בדבר שורש טוב כלל, והיינו חלק עולם הבא... (חלק ג דובר צדק עמוד קי)

והנה זה היה טענת הבת קול חזית איש מהיר שבנה בית וכו' ולא השגיחו בו, כי אדרבא דייקא מטעם זה הוכיחו דעתם, כי הוכיחו מזה ודאי דאותו שורש טוב מי שזוכה לו אי אפשר כלל להשתנות בשום השתדלות דבני אדם, וכמו שהוא האמת דאין תחת שורש זה בלעם מאומות העולם ולא מישראל שיש להם שורש טוב, רק מאחר שראה דמשלמה המע"ה יצא שורש רע כל כך, ומאחר שאותו שורש טוב אינו יכול להשתנות ועל כן דלא היה שלמה המע"ה דבוק באותו שורש טוב שזהו שורשו דשלמה המע"ה שהוא לעומת נ"נ כנ"ל, שהיה ראוי להיות משם, ע"כ שאינו משם ואין עומק שורשו טוב כלל... וז"ש באתה דמות אביו וכו', פירוש שהרי על כרחך שורשו מאביו טוב, ולא השגיחו דלדוד הע"ה נאמר אתה לא תבנה הבית, ולא היה מאותו שורש הטוב שלא יכול להשתנות ושפיר יכול להשתנות לרע חס ושלום ולרע נגד הטוב, שאף דשלמה המע"ה בנה הבית וכפי מה שהשתדל היה לו להשיג שורש הטוב כנ"ל בהשתדלות, רק דלאותו שורש רע שנגד אותו שורש טוב הראוי לשלמה המע"ה אי אפשר לו להשתנות כלל כנ"ל... (שם עמוד קיג וראה שם עוד)

וגם שני הכונות בדברי שב"ד בבן עולם הבא אמת, כי הנה שלמה המע"ה היה סבור להיות שהיה בזמנו סיהרא באשלמותא כדאיתא בזוהר כמה פעמים, היינו שהיתה כנסת ישראל מקבלת שפעה מהשי"ת בלי שום חסרון, והמלך כולל כל הכנסת ישראל היה מקבל מהשי"ת כל מיני שלימות ולא היה לו שום חסרון, והנה זהו מעין דוגמא דמשיח, חשב שהוא הוא כבר בתכלית השלימות, כמ"ש בר"ה כ"א ב' בקש קהלת לדין דינין שבלב וכו', פירוש כענין דמורח ודאין שנאמר על משיח, ולכך חשב אני ארבה ולא אסור, שחשב שמדרגתו למעלה ממשה רע"ה, ולכן אף שידע דמלכת שבא היא שורש דאשת זנונים מלא רצונה, ובודאי גיירה כמשז"ל ביבמות על בת פרעה, רק שלא היה באמת כי הרי אחר כך שבה לארצה ויצא ממנה נ"נ, כי חשב כי הוא יכול לתקן השורש מן הרע שיחזור להיות טוב באמת כמ"ש לעתיד. ואחר כך אמר "בער אנכי מאיש" וגו' שהיא שטות לחשוב כן שיוכל כן... וזהו הבת קול שיצא וכתוב יושר דברי אמת, שאינו גדול ממשה רע"ה, ושאין יכול לתקן הרע בשורשו שיהיה שורשו הנעלם חוזר להיות טוב, ולכך יצא ממנה נ"נ שגם כן לא יכול לרפאותו כנ"ל. אבל מכל מקום מחשבתו שחשב לתקן הרע בשורשו דנמצא מחשבה זו להתדבק בשורש הרע כדבוק איש ואשתו דהיה לבשר אחד שהוא יחוד הגמור, לכאורה גם כן הרי על כרחך הוא רע גמור ואין לו תיקון כמחשבת אנשי כנסת הגדולה, לכך אמר בער אנכי וגו' שבאמת אינו יודע כלום... דהוא ידע בנפשיה דמכל מקום צדיק גמור הוא ושורשו אך טוב, וגם זה הוא מכלל שלשה שנפלאו ממני שמכללם דרך נחש עלי צור... רק הנה נחש דאמרו הא אתיידע פירוש שורש הרע הנמצא בעולם והתחלתו על ידי עטיו של נחש, וכמש"ל וצור נקרא פעולת השי"ת... ואמר שדרך הנחש על הצור הזה וזה דבר נפלא שיהיה מקום לחסרון בפעולת השי"ת שהוא ודאי בתכלית השלימות, רק אנו רואים כי אין אדם צדיק בארץ וגו', היינו אפילו ישמור עצמו באלף מיני שמירות, ובודאי אין הקב"ה מזמין תקלה לאדם ומגלגל חובה לזכאי, רק על כרחך יש בכל אדם חסרון בתולדתו ושורשו הנעלם... (שם עמוד קטו)

ובימי שלמה המלך ע"ה היה להם באמת גם כן כל מיני טובות וחמדות וכל מיני חכמות דעולם הזה, ואותן טרפין הביא לו ההוא נשרא, פירוש שהשיג ברוח הקדש אותם מחשבות השייכים לאותו יום להעלותן, ומחשבה הראשונה מהם נקרא טרפין, שזהו עלה לפרי גופו, וזה הביאו לו לביתו, פירוש אל מקום הקודש, כטעם עלה לפרי. אבל אחר כך ירד הוא עצמו אל החושך פירוש אל השבירה והתוהו שהוא שטף עניני עולם הזה המחשיכים והמעלימים אור השי"ת, ושם תרמוד במדבר בהרים. ובפרשת פנחס רל"ג א' איתא דלשם הוליכו, וע"ש ב' על פסוק ויבן וכו' למנדע ביה חכמתא עילאה כד"א ויבינו במקרא, פירוש להעלות החכמה חיצונית למעלה, ותרמוד הוא שורש הפסולים, כדאיתא בסוף פרק קמא דיבמות... (שם עמוד קסז)

ושלמה שנקרא בשמו של הקב"ה והנסתרות שלו דאור פנימי היה ממש ברזא דשמו, בסוד הוא ושמו כנז"ל, גם העזקתא (טבעת) היה חקוק עליו שם, פירוש דשם שמים ממש היה מקיף אותו באור מקיף, וזהו דשוי בפום נשרא, כי הכל אחד כנ"ל סוד הנשר, ועל ידי זה דייקא נודע לו חוכמתאן נוכראין ששיקע מוחו ולבו לחכמות חיצונות רק השורש הנעלם היה נגדיהם, דהוא האור מקיף שלו שאי אפשר שלא יחטיאהו חס ושלום, כי שורשו ממקום קודש ולא זז אף רגע הטבעת, רוצה לומר אור קדושת השי"ת המקיפו אשר ממנו הוא המשכת חשקותיו וחכמתו ורצונו כי הוא

שורשם, זה לא זז רגע אחד מפניו. וחתם גם כן כסאו בגושפנקא כי הוא ישב על כסא ה' למלך, ובשעה שישב עליו אימתו מוטלת, אבל כשהמשיך עצמו לחכמות נוכראין ולמלוך עליהם, שהשי"ת גם בכל עולמות התוהו והחיצונים גם שם עצמות השי"ת  גנוז ונעלם והוא מושל עליהם, ובעצמו היה בטוח כנ"ל רק בכסאו שכסא ה' נקרא עולם הבריאה כידוע... ועוזקתא זו היה כל תוקפו של שלמה ובה חזר למלכותו כדאיתא שם... שמתחילה חשב שהוא בעצמו תכלית השלימות, ובגלות נודע לו שאינו כן וצעק אל ה' ונענה בנעמה, שבאמת תכלית השלימות בו רק שעדיין צריך לבירורים, ויצא ממנו לאחר כמה דורות, ואז הוחזר לו העיזקא היינו האור מקיף לו, אבל הנשרא שהוא שורשו מצד מה שפורח למעלה לא הוחזר... ואז בזקנותו אמר קהלת על אותם ההבלים דחיי הבלו... פירוש שמתחילה חשב שעיקר ההשתדלות עד שישיג השורש הנעלם ואז יכול להאמין בעצמו מאחר דשורשו ממקום קדוש יוכל לעשות מה שירצה, וזה שאמר דהוה אחסנתא דאבוי, כי לדוד המלך ע"ה נאמר כל אשר ברוחך עשה כי ה' עמך, והוא כבר הרגו ליצר בתענית. ואצלו היה זה בירושה בשורשו שלא היה כלל יצר רע מלידה ובטן, ולכך היה חכמתו בהתפשטות יותר... אבל דוד המע"ה היה מקשט הכלה כנ"ל על ידי עולה של תשובה שהקים, שהוא מלחמת היצר, והוא בבינה שבלב, כמ"ש ולבבו יבין ושב, וכל השתדלותו ויגיעתו היה בנסתרות שבלב.

וממקום שפסק שם התחיל שלמה לזכך הנסתרות שבמוח ובחכמה, והסייעתא דשמיא שלו על ידי אחסנתא דאבוי כנז"ל, הגם דהוא מדרגה למטה במדרגות רוח הקדש, מכל מקום הוא בהתפשטות יותר כי מה שהוא שלו כל זמן שהאדם חי אינו מבורר, ועדיין לא היה אדם מעולם שיהיה בחייו מבורר לגמרי דאם כן יצטרך שלא למות, ואם כן אין ההבל שהוא שורשו הנעלם גם כן מבורר לגמרי...

כי דרגא דשלמה הוא שמעשיו מצליחים ביותר ורואה שכל מה שפועל הכל הוא נמשך מאמיתות רצון השי"ת, והוא כענין שפת אמת תכון לעד, מה שאינו כן דוד הע"ה קרי לנפשיה עני וירא שמא יגרום החטא, כטעם לולי האמנתי... ומצד זה נמשך להם התוקף לומר זכרה לי דייקא וכנ"ל, והשיבו להם בזכות אחרים, פירוש שאינו שלך לגמרי כנ"ל. ושלמה הע"ה הכיר אחר כך דהבל זה גם כן הבל, כי עדיין אין לו בטוחות ותוקף רק כמו דוד הע"ה שמכיר שאין לו תוקף, אז יש לו תוקף דייקא ולא בענין אחר... (שם עמוד קעז)

...ובימי שלמה היה הכל ביתר שאת, אם בבנין הבית בפועל גמור בנין מפואר מאד, וברוממות קרן האומה כמ"ש במ"א ד' "יהודה וישראל רבים וגו' לרוב אוכלים ושותים ושמחים", וזהו מעין לעתיד לבא, שכתוב ישעיה ס"ה "הנה עבדי יאכלו וגו' עבדי ישתו וגו' עבדי ירונו" וגו'... וזהו ישיבת שלמה על כסא ה' למלך, שכבר היה בתכלית השלימות דצלם אלקים כאדם הראשון קודם החטא ודמות אדם שעל הכסא, אלא שכל שלימות זה היה רק לשעה ונשאר קיים לעד רק החשק והמבוקש שלו... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קעח)

והנה הגיאות והתפארות הוא בג' דברים, חכמה וגבורה ועושר, כמ"ש אל יתהלל חכם וגו' כי אם בזאת וגו', רוצה לומר כשמשמש בג' דברים אלו בכדי להשכיל ולדעת השי"ת אז יש להתהלל בהם וכמ"ש אשה יראת ה' היא תתהלל... ושלמה הע"ה נתברך בשלשתם, ועיקר מבוקשו היה על החכמה שזה היה העיקר אצלו, כי הוא לא נתכוין רק ליראה את ה' שזהו עיקר מדת המלכות כידוע... ולהשכיל ולידע אותו ית', וזהו על ידי החכמה וההשגה והכרת השי"ת. והשי"ת הוסיף לו גם עושר גם כבוד, וכבוד הוא נגד מעלת הגבורה, כי עיקר הגבורה הוא נגד אויבים ובמלחמה, והוא היה איש מנוחות, שכל ימיו קדוש בקדושת שבת ויום טוב, שהם ימי מנוחה מהשתדלות וכמש"ל, שהיו כן כל ישראל אז בתכלית השלימות כהוראת שמו. ושלום והשקט בימיו כמ"ש דה"א כ"ב... ואם כן אין תועלת בגבורה, אבל עיקר תועלת בגבורה שהכל נכנעים לו, והוא היה לו זה, וכמ"ש כי הוא רודה בכל וגו' ושלום וגו' שלא על ידי גבורת מלחמה רדה בעמו רק בשלום היו הכל נכנעים לו, וזהו הכבוד שבירכו השי"ת בו... כי עיקר הגבורה בכבישת היצר, ויש ב' דרכי כבישה, לאכפייא ולאהפכא, ודוד הע"ה כבשו במלחמה שהרגו בתענית, והיו הכל יראים ממנו, כי כפי מה שהאדם כובש תאות גופו כך כל העולם נכבש לפניו. ושלמה הע"ה כל אשר שאלו עיניו לא אצל מהם והלך אחר כל חמדות עולם הזה, אבל הכל בקדושה עם הידיעה שעל כל אלה יביאך האלקים במשפט. וכל תענוגיו היו דוגמת עונג דשבת שהכל בקדושה... וזה מעין עולם הבא... (שם שם עמוד קעט)

...ולפי ששלמה המע"ה ברוב חכמתו בקש להתחכם נגד דברי תורה ולומר אני ארבה ולא אסור, ולא נתכוין לעבור על דבר ה' חס ושלום, רק חשב דהתורה אמרה לא ירבה לו דייקא, והוא כענין אל יתהלל וגו' בחכמתו וגו' בגבורתו וגו' בעשרו, היינו לחשוב שהוא שלו, ונגד זה הם ג' לאוין אלו למלך, דלא ירבה לו כסף וזהב שיהיה בא לעשירות שהוא יותר מכדי הצורך רק הוא מרבה לו להתהלל בעשרו, ושלמה הע"ה ידע דהכל מהשי"ת, ואין עשרו שלו רק של השי"ת כי הוא נקרא על שמו של הקב"ה, וכמ"ש בשבועות ל"ה ב' דכל שלמה שבשיר השירים קודש, וביקש ריש ועושר אל תתן לי רק לחם חוקי וכדי צרכו, וכל ריבוי הכסף וזהב שלו היה אצלו הכל כדי צרכו ולא שייך אצלו ריבוי דהיינו יותר מכדי צרכו כלל, כי היה לו לב רחב כל כך שכל מקום שהיה לו יותר היה צריך יותר, וזהו ישיבתו על כסא ה' למלך, היינו בלא גבול, כי הוא היה דבוק בהשי"ת לגמרי והשתמש בכל רק לכבוד המלך והשי"ת, ודבר זה אין לו גבול. וכן ריבוי סוסים הוא נגד הגבורה, כמ"ש סוס מוכן ליום מלחמה... ועל כן מוצאיו ממצרים ששם היה התחלת כח ההתגברות נגד זולתם ולהשתעבד ולעבוד עבודת פרך, ולא יכול שום עבד לצאת... ושלמה הע"ה שישב על כסא ה' להיות מלכותו מלכות שמים וכבודו כבוד שמים חשב שגם שירבה בהתגברות דעוצם יד לא ישוב העם לקליפת מצרים לתלות הכל בזה ושלא לבטוח בהשי"ת, כי אצלו היה פתוח דבר זה בלבו שכל התגברות האדם הכל מהשי"ת, והכל רק מהתגברות השי"ת וכח הגבורה שלמעלה נגד אויבי ה' ועמו, והיה בכח ד' היוצאים מלבו להכניס זה בכל הלבבות דבני ישראל שלא להתהלל בגבורתם כנ"ל...

ובמצרים היו כל ג' אלו מצד הקליפה והרע, ועל זה נשא שלמה בת פרעה, שחשב להכניע ולהכניס גם אותן כחות שמצד הרע אל הקדושה, כי אין לך שום דבר רע שאין בו איזה צד כל דהו לטוב, וזהו הניצוץ קדושה שבו שכשמעלין אותו היינו להשתמש בו מצד הטוב הוא נכנס לקדושה, ונתבטל הרע מהעולם. אבל זהו בשאר דברים חוץ מע"ז... שנקראים מתים שאין בו שום ניצוץ קדושה. וג' כחות אלו ברע, היינו לחשוב שהכל מכחו ועוצם ידו נפרד מהשי"ת זה עיקר ענין הע"ז. ושלמה הע"ה חשב בכח חכמתו בתורה יוכל להכניס חיות גם במתים וכעין תחיית המתים לעתיד שהוא על ידי טל תורה דמחיה אותם, כמ"ש סוף כתובות. אבל באמת לא הכל יחיו בתחיית המתים...

ואפשר לומר שזה היה רמז במה שאז"ל (מד"ר ומ"ת פרשת חוקת) דפרעה שלח לשלמה הע"ה אומנים שעתידים למות באותה שנה, והגם דהוא כיון לרשעו מה שכיון, ממכל מקום מן השמים הזמינו דבר זה לשלמה הע"ה לרמז לו שלא יחשוב לקלוט ולקבל דבר ממצרים, כי מה שיקבל מהם אין בהם חיות אלא מתים, אבל רמזו לו ולא נרמז.

וכפי הנראה ודאי באמת בת פרעה וכן שאר אותם נשים נכריות שזכו לידבק באותו גוף קדוש דשלמה הע"ה לא על חנם היה, ומסתמא היה בהם איזה ניצוץ קדוש שמחמתו היה להם איזה שייכות לו, אלא שהיה משוקע עדיין בתכלית עומק דרע עד שלא היה אפשר להוציאו אז עדיין ואכלו פגה... ולפיכך נגרם קלקול שאמר השי"ת על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו', שאז"ל (ויק"ר י"ב) שהוא מיום שנשא שלמה בת פרעה ונגזר החורבן. (שם שם עמוד קפג)

אבל שלמה הע"ה מדה אחרת היתה בו היא מדת החכמה ומצד הזה היתה מלכותו, דעל כן אמרו (ר"ה כ"א ב') במלכים קם (כמשה), רוצה לומר במדת המלכות שהיה למשה רע"ה שהיה רק מפני מעלת חכמתו, דעל כן מלך על דור המדבר דור דיעה, וגם לאידך מאן דאמר שם מה שביקש להיות כמשה הוא מן הצד הזה, ויצתה בת קול ולא קם וגו' כי כל חכמתו היתה טפלה לנבואתו ונמשכת ממנה, שהיא חכמת תורה שבכתב שכולה מפי ה' שהיא בראיה גמורה ובאספקלריא מאירה. מה שאין כן חכמת שלמה המע"ה היא חכמה תתאה... הוא ג' ספרים שעשה שהם ברוח הקודש לבד, שהוא נבואת החכמים כמ"ש הרמב"ן (ב"ב י"ב ב') עיין שם, והוא כח החכמה המתפשטת בתחתונים שהיא מתפשטת גם באומות העולם... על כן שלטו במעשה ידי שלמה, וגם זה רק מצד העולם הזה... (חלק ה תקנת השבין עמוד ח)

וזה היתה כונת שלמה המע"ה בים שעשה שמחזיק ק"נ מקוה טהרה, וידוע דבכל דברים יש מ"ט פנים טהור וטמא שהוא נגד ז' ימי הבנין דעולם הזה, כל אחת כלול מז', ושער הנ' הנעלם בעולם הזה הוא מה שחוזר הכל למקור להיות כולו טהור. ומשה רע"ה שהיה פני חמה בהשגת עצם האור המאיר לא יכול להשיג אור דשער הזה בעולם הזה, אבל על ר' עקיבא אמרו (מנחות ובויק"ר) שנגלה לו מה שלא נגלה למשה רע"ה, ולא שהיתה מעלתו גדולה ממנו שזה אי אפשר, אבל לפי שהשגתו היא מאור הלבנה המקבל מאור החמה, כי הוא שורש תורה שבעל פה המקבל מתורה שבכתב, והיא השגת חכמי ישראל, שאמרו על זה (בב"ב י"ב א') דעדיף מנביא, היינו שיכול להשיג יותר על ידי שהשגתו באור שאינו מבהיק ומבריק כל כך. וכן שלמה המע"ה שזכה לשפע חכמה תתאה דקיימא בימיו סיהרא באשלמותא שלימות האור ביקש להיות כמשה כמ"ש (בר"ה כ"א ב')...

ושלמה המע"ה שחשב שכבר הגיע למדריגה זו שהשיג שער הנ' בכל הג' מדריגות דנפש רוח ונשמה עשה הים שבו ג' פעמים נ' מקוה טהרה, שבכל שערים אלו עדיין יש מציאות לטומאה ורע שצריך ליטהר ממנו דיכול ליכנס באותו שער. ואחר שעבר כל הק"נ שערים שבג' עולמות בי"ע שוב אין עוד מציאות לטומאה ורע. וזהו שעשאו על י"ב בקר נגד י"ב שבטי י-ה שהם כלל אומה הישראלית, שהם כשור לעול לקבל עול מלכותו ית' שהוא הים שלמעלה לטהר עצמם מכל רע...

אבל מעלת שלמה המע"ה היה מצד שורש נשמתו שדבוק בו ית', דעל כן נקרא מיד בלידתו על פי הנביא ידידיה, דה' אהבו טרם הגיע לשום מעשה בבחירתו, דהוא שורש הטוב הנאהב, כענין ואוהב את יעקב בלי שום טעם, וזהו שאמר המעמך וגו' שבמדריגת עולם הבא שלו אינו מעמך מצד משפט התורה שעמך כי מדריגתו עליונה למעלה מהבחירה, כידוע בישוב ענין הידיעה והבחירה דאינם במקום אחד, ובאצילות ששם הידיעה אין מקום לבחירה... (שם עמוד קסא, ועיין שם עוד)

...כי זה כל ענין בית המקדש להיות שכינה קבועה וקיימא בעולם הזה גלוי לעין כל אף לאומות העולם. וזה כל עניניו של שלמה המע"ה בנשיאת נשים נכריות, שהוא רצה שיכירו כולם כח מלכותך כמו שיהיה לעתיד, וזה טעם תפלתו זו שיהיה גם לגוים הכרה בקדושת המקדש שיפנו להתפלל אליו, עד שמכח הכרה זו יהיה להם קצת כח בתפלה שיהיו נענים... (שם רסיסי לילה כ, עמוד כג)

...ואחר כך כתיב מפני אשה רעה משלמה, דכתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וגו'", והיינו דמקודם כתיב "ויטו נשיו את לבו", ואחר כך כתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וגו' ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דוד אביו", ולשון ה' אלקיו מורה כעין מה שנאמר במתן תורה אנכי ה' אלקיך, ששם הוי"ה בעל הכחות שלך, וכן כאן כתוב לשון ה' אלקיו, רק לא היה שלם כדוד אביו, והוא שמקודם נשיו הטו את לבו ולא הרגיש עד שאחר כך שהטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, אז שם אל לבו תיכף ועשה תשובה, כיון שראה עד היכן הדברים מגיעים, וזכה להיות שם הוי"ה אלקיו בעל הכחות שלו, ואם היה זוכה כדוד המלך שהיה הגבר שהקים עולה של תשובה כמו שאמרו (מו"ק ט"ז), היה הוא משיח, אך לבבו לא היה שלם כלבב דוד אביו, ומכל מקום על כל פנים זכה למדת זקנה, זה קנה, ולהיות שם הוי"ה אלקיו כל שם הוי"ה עם קוצא דיו"ד שמרמז לכ"ע, וזה מורה שאף מי שקלקל כל כך וכמו בשלמה המלך ע"ה עד שבקשו למנותו בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא, מכל מקום יש כח זה בישראל שיוכל לתקן על ידי תשובה עד שזוכה למדת זקנה, זה קנה חכמה... (פרי צדיק חיי שרה ה)

...והתחיל מאברהם עד שלמה דור ט"ו, דכתיב "וישב על כסא ה' למלך", דקיימא סיהרא באשלמותא, והיה נצרך שיהיה גם כן בשלימות שלא ישלוט בו יצר הרע, ואז היה גמר התיקון, רק היצר הרע נתגבר עליו, ועל כן הוא קראו שונא, שבודאי שלמה מצדו התגבר על יצרו בכל כחו, רק היצר הרע משנאה נתגבר ונתחדש עליו, ועל זה אמר "אם רעב שונאך האכילהו לחם" וגו', והוא על דרך מה שכתוב בספרים הקדושים דלפעמים היצר הרע רואה באדם שכבר נשתקע בחטאים ואין בו קדושה לינק ממנו, ואז מפתה אותו לעשות איזה מצוה שיכול אחר כך לינק ממנו הקדושה, וזה ודאי הוא משנאה, על זה לא נשלח מהשי"ת לפתות אותו לעשות טוב לינק ממנו, ודי לו הפיתוי לרע, רק זה עושה משנאה, ועל זה אמר שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם, הטריחהו במלחמתה של תורה, ואם צמא השקהו מים שהוא גם כן דברי תורה... (לר"ח כסלו א)

...ושלמה המלך ע"ה זכה לכל אור תורה שבעל פה בחלום אחד מצד השי"ת, שנאמר "ויתן אלקים חכמה לשלמה וגו' כחול אשר על שפת הים", ואיתא במדרש (שם) מהו כחול וכו', כשם שהחול עושה לו סייג וגדר שלא יצא וישטוף העולם, כך היתה חכמתו עומדת בפני יצרו שלא יחטא וכו', והיינו חכמת תורה שבעל פה, שזכה מהשי"ת בחלום, דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא, וכמו שאמרנו שהוא התורה שבעל פה. אך זה נחסר לו לשלמה הכח דתורה שבעל פה לתקן הרב כעס אחר הקלקול שהוא כח ר' עקיבא וחבריו כנ"ל, והוא עומק וענין טהרת הפרה לתקן שורש הקלקול, ועל שלמה המלך ע"ה איתא (ר"ה כ"א) בנביאים לא קם במלכים קם, שהיה כמשה, ועל זה אמר "אמרתי אחכמה" להבין מצידי ענין פרה אדומה לתקן שורש הפגם אחר הקלקול, והיא דייקא לשון נקבה הרומז לסיהרא דמקבלא משמשא התורה שבעל פה להבין מתוך התורה שבכתב, רחוקה ממני, שזכה רק מצד השי"ת לתורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה. וכן אחר שנכתב הקלקול על שלמה המלך ע"ה רצו אנשי כנסת הגדולה למנותו בכלל שאין להם חלק חס ושלום, והיינו שכח זה נחסר לו לתקן הקלקול כנ"ל, וזה היה כח דוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה עד שיצא בת קול וכו', שבאמת שלמה לא חטא כלל, ובאמת יהיה משיח שיתקן הכלל דכל ישראל קשורים בשורש בהשי"ת דרצוננו לעשות רצונך וכו', ואז יתוקן שורש הפגם ויבולע המות לנצח... (פרשת פרה ב)

...והיינו דוד שהקים עולה של תשובה, זהו בזכות התשובה שהיא בהשתדלות מצד האדם ושלמה המלך שזכה לחכמה בחלום שלא בהשתדלותו, והיינו מעתיקא, שכן היה רצון הבורא, כמו שנאמר "וה' אהבו", ותורה באה על ידי אהבה כמו שכתוב אהבת עולם וכו' חקים ומשפטים אותנו למדת, וזהו על פני המים, דלית מים אלא אוריתא דהוא תורה שבעל פה שנמשל למים... ושלמה המלך היה מבועא דחכמתא, וזכה לזה רק על ידי האהבה שלא בהשתדלותו, וזכה לכל התורה שבעל פה שהוא תורה של משיח, שכל מה שהאדם לומד בעולם הזה הבל לפני תורה שבעולם הבא, וכשהכניס זה בכל ישראל היה סבור גם כן שיהיה לעולם כן... (שמיני ה)

...אמנם בשלמה המלך ע"ה מצינו בו דייקא "ויעש משתה לכל עבדיו", ואמרו ז"ל (שהש"ר פ"א ט') שעושין סעודה לגמרה של תורה, וכל עניניו היה דייקא על ידי קדושת הסעודה כמו שנאמר "ויהי לחם שלמה" וגו', כי כמו שהיה משה רבינו ע"ה השורש של תורה שבכתב, היה מסולק מכל עניני העולם הזה, ואהרן הכהן היה בחינתו דייקא להמשיך בחינת הקדושה בכל עניני הגשמיים שבעולם הזה כענין אכילה ושתיה, וכמו כן בחינת דוד המלך ע"ה שהוא שרש של תורה שבעל פה היה מסולק מכל עניני העולם הזה, וכנגד זה היה שלמה בנו דייקא להמשיך קדושה בכל הדברים גשמיים ובתענוגי עולם הזה, ובחינת דוד ושלמה המה נגד בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כמו שנאמר לדוד רק אתה לא תבנה הבית, כי איש מלחמות אתה ודמים רבים שפכת, והיינו בחינת משיח בן יוסף שיהיה לו גם כן מלחמה עם האומות העולם... (סכות כז)

חכמה ומוסר:

זולת זאת, כבר דברנו כמה פעמים להודיע שהפסק היותר גדול הוא מי שנכתב עליו בתורה בתואר חטא, אף שלא חטא באמת, כדאיתא בשבת סוף פרק במה בהמה, "כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה", "ונשיו הטו לבבו - בקשו להטות ולא הטו", ועם כל זה איתא במדרש מוטב היה גורף ביבין ולא נכתב עליו המקרא הזה. והנה כאשר נתבונן מה היה שלמה המלך מתקן במלכותו, וכמה גדול היה קדוש השם ממנו, כי הכל באו לשמוע חכמתו, וכמה נתגדל כבוד ישראל ממנו, וכבוד ישראל הלא זה כבוד השם, ובנה בית המקדש, והשיג את השמיר לבנין בית המקדש בחכמה רבה ובעמל רב, ולא לחנם מסרו נפשם גדולי ישראל ונתן הנביא בתוכם להמליך אותו על ישראל, ולבסוף בא המדרש ואמר עליו "מוטב היה גורף ביבין ולא נכתב עליו המקרא הזה", אף שבאמת לא חטא. היש קץ להפסק (תוכחה) הזה מה שנכתב בתורה, וביותר - בשבת שם איתא, מוטב היה שמש לדבר אחר פירוש עכו"ם, ולא נכתב עליו המקרא הזה... (חלק א לו)

מכתב מאליהו:

ומצינו דלשלמה המלך היו מושגים כל החוקים זולת פרה אדומה, ומשה רבינו ע"ה ידע גם את פנימיות ענין פרה אדומה. לפי הנ"ל ראוי לפרש כך, שלמה המלך ע"ה אמר "ולבי ראה הרבה חכמה", הרי שחכמתו היתה לבבית ובאה בראית הלב. זהו ענין ההשגה הפנימית, כל בחינת חוק נתבטל בלבו של שלמה המלך ע"ה, ורק במקום אחד שהשכל מתנגד לגמרי, הבחין עדיין את הסתירה, ואמר אמרתי אחכמה (אתבטל לחכמתו ית' לגמרי), והיא רחוקה ממני, (שבענין החמור הזה עדיין הסתירה השכלית מורגשת קצת), אבל בדבקותו של משה רבינו ע"ה לא הורגשה אפילו פגימה דקה זו, וגם חוק הפרה לא היו בבחינת חוק אצלו... (חלק א עמוד רכ)

ומהו ענין תוקף הגבורה שהיתה נדרשת לו מיהודה? זה היה כיון שהיה הצורך שישא נשים נכריות (בגדר הוראה שעה, עיין לקמן), והיה צריך לגבורה גדולה כדי שלא תוכלנה לפעול עליו, תוקף זה משל יהודה דומה לבחינת תוקפו של שלמה המלך, שאמר "אני ארבה ולא אסור". גם אצל שלמה המלך היה זה בהוראת שעה, וגם הצליח, כאמרם ז"ל כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה (שבת נ"ו), דהיינו שאין בדברי האומר זה כלום זולת טעות לבד, לא היתה בזה טענה על שלמה עד זקנותו, וגם לאחר כך רק על שלא מיחה, וכמו שהוכיחה הגמרא מהכתוב, ומי שעבר עבירות חמורות כע"ז נאמר עליו רק שאין לבבו שלם כלבב דוד אביו? אלא שהטענה העיקרית על שלמה היתה במה שבטח בעצמו ואמר אני ארבה ולא אסור, דהיינו חשש גאוה, וזה גרם שלא עמד על מדרגתו בשלמות. (חלק ב עמוד רעא)

אמרו רז"ל כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים (שהש"ר א' י"ג), כשם שהחול מובדל לגמרי מהקודש, כן הקודש מובדל לגמרי מקודש הקדשים... ומשום מה שיר השירים הוא קודש קדשים, כיון שכאשר עסק שלמה המלך ע"ה בעניני העולם הזה בענינים הצריכים צניעות מפני הבושה מחמת התאוה הפחותה שעלולה להתערב בהם, לא הרגיש הוא בהם שום תאוה גשמית, אלא מחשבתו היתה דבקה תמיד באהבת בוראו, הוא לא מצא בענינים הגשמיים הללו שום ענין זולת למוד וציור לאהבת הבורא, והגביר על ידי זה את אהבתו ודבקותו לבורא יתברך, זהו גדר עשיית יצר הרע לטוב שאינו משמש אלא ללמוד הברור של גדרי הדבקות בו יתברך... (חלק ג עמוד קנ)