שלמות

(ראה גם: אדם, תמים-תמימות)

תלמוד בבלי:

איתמר הביאו לפניהם פתיתין ושלמין, אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמים, ור' יוחנן אמר שלמה מצוה מן המובחר. אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורין. א"ר ירמיה בר אבא כתנאי, תורמין בצל קטן שלם אבל לא חצי בצל גדול, ר' יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול, מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר חשוב עדיף ומר סבר שלם עדיף... (ברכות לט ב, וראה שם עוד)

דכתיב ויבא יעקב שלם, ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו... (שבת לג ב)

מורה נבוכים:

מלא זה השם משתתף יעשוהו בעלי הלשון בגשם שיבא בגשם וימלאהו, "ותמלא כדה", ויעשה בענין השלמות בחשיבות והתכלית בה, "ומלא ברכת ה'", "מלא אותם חכמת לב"... (חלק א פרק יט)

ספר העקרים:

...וכן ימצא זה הענין מהתחלפות המדרגות בשלמות החכמה או בשלמות העושר, כי יש מי שיקנה החכמה או העושר בעמל מועט, ויש מי שיקנה אותם בעמל גדול, ויש מי שלא יקנה אותם עם כל עמל שבעולם, אבל כבר ישיג עם העמל מדרגה מה בהם. ועל זה הדרך ימצא הענין בכל הנמצאים בשלמות המיוחד בכל אחד מהם כפי טבעו, וזה כי הסבה הראשונה להיותה מספקת בעצמה אל שימצא בה תמיד בפועל השלמות אשר נתיחד בה כפי מדרגתה, לא תצטרך לעשות שום פועל לא בעצמה ולא בזולתה כדי שתקנה על ידו שום שלמות, והשכלים הנבדלים להיותם נקיים מחומר ימצא בהם השלמות אשר נתיחד בהם כפי טבעם בפועל תמיד, ולא יצטרכו לעשות שום פועל בעצמם כדי שישיגו שלמותם אלא ההנעה שיניעו אל זולתם, רצוני לגלגלים... ויתחייב מזה כי האדם להיותו בעל חומר יותר עכור מחומר הגלגלים שיצטרך בהכרח אל רבוי הפעולות יותר מהם כדי שעל ידי רבוי הפעולות ישיג השלמות שנתיחד בו כפי טבעו שהוא שלמות נפשו המשכלת, שאם היה אפשר שישיגהו בהשכלה לבד בזולת הפעולות כל שכן שיהיו יותר ראויים בזה הגלגלים ולא היו צריכין להתנועע ולעשות פועל גופיי לקנות שלמותם, אלא שאי אפשר לשום בעל חומר להשיג שום שלמות בזולת פועל גופיי... (מאמר ג פרק ד, וראה שם עוד)

עקדה:

וישב ישראל בשטים - מבואר כי כל דבר שלם הוא אחד, וקבוץ המשלימים בדבר יקרא אחד, כמו שהנשאר אחר הפרדת התוספות נקרא אחד, וכן אמר בתשלום הזמן בו יתנועע השמש יום אחד, וכן חלום פרעה אחד הוא, רוצה לומר שלם, כי משני החלומות הושלמה הכוונה. ועל זה האופן אמר על העם האלקי גוי אחד בארץ, כי כל אישיו פונים לאחדות אחת, וכל כן מצוות התורה יחד ענין שלם, ולזה אמר "תורת ה' תמימה", ונמצא כבר שהעובר על מצוה אחת עבר על כל התורה... (במדבר כה א שער פג)

מהר"ל:

...וכך בני ישראל היו מתגדלים ומתהוים בתוך מצרים עד שנעשו שלמים להיות שש מאות אלף, וזהו שלימות ישראל להיות שש מאות אלף ואז יצאו, וראייה לזה ששלימות ישראל זה המספר שהרי כשיצאו ממצרים היו שש מאות אלף, וכשנפלו בעגל היו שש מאות אלף, ובפרשת המדבר היו שש מאות אלף ובפרשת פנחס היו גם כן שש מאות אלף, שמזה נראה כי צורת ישראל ושלמותם שש מאות אלף, ומה שנתוספו אחר כך זהו מפני הברכה שנתברכו. והטעם הוא ידוע כי שש הוא מספר שלם, וזה כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה, וזה כי הנקודה היא אחת והיא חסירה בעבור שאין לה התפשטות כלל, והקו אשר יש לו התפשטות באורך ויש לו שלימות יותר בעבור שיש לו התפשטות באורך, אך אין זה שלימות גמור, בעבור שאין לקו התפשטות רק אורך ואין לו התפשטות אורך ורוחב. והשטח אשר יש לו התפשטות אורך ורוחב הוא שלם יותר בעבור שיש לו התפשטות אל הצדדין הארבע, אבל אין לו עומק, אמנם הגשם הוא השלם בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות... (גבורות ה' פרק ג)

...כי אף על גב שההפכים הם מתנגדים מצד עצמם מכל מקום במה שההפכים ביחד הם משלימים להכל בשביל זה הם מתחברים ביחד כדי להשלים להכל. ולפיכך ישראל ומצרים אף על גב שהם הפכים מצד עצמם מכל מקום הדבר והפכו משלים להכל יש להם חבור יחד, ולפיכך ישבו ישראל במצרים ואברהם באור כשדים, מפני ששני ההפכים ביחד הם הכל... (שם פרק ה)

...וכמו שיש לעולם שלימות הויה ודבר זה זולת התחלת ההויה כי התחלת הויה התחלה בלבד, והשלימה מצד שהוא שלם, וכך יש לשנה שלימות הויה וזהו בזמן הקציר שהתבואה היא בשלימות ראויה אל הקציר... (שם פרק מו)

...וזה מפני כי השלימות אינו נמצא בהתחלתו בעולם הזה, וכאשר יגיע לנמצא שלימות מה אי אפשר שיהיה לו אותה המעלה בתחילתו כאשר הוא מדריגה עליונה אלקית, שאין המקבל ראוי אל מעלה הגדולה האלקית שיהיה כך מהתחלתו, לפיכך המעלה אלקית יוקדם לה גנות, ולבסוף יעלה אל מעלה האלקית... (שם פרק נב)

...אבל העולם חסר נברא, ואי אפשר שיהיה העולם שלם לגמרי, כי העלול אינו בשלימות, לכך אף הרקיע שהוא התחלת העולם אשר הוא המבדיל בין עליונים לתחתונים הוא חסר, וזה דעת ר' אליעזר שצד צפון שהוא מתיחס לשמאל, והשמאל הוא פחות וחסר מן הימין, והוא חסרון העלול, שכל עלול אינו שלם לגמרי... (באר הגולה ו ד"ה בפרק אין דורשין)

ודבר זה בארו חכמים בחכמתם במה שאמרו כי לכך לא נאמר כי טוב בשני של בריאת העולם שבו נברא גיהנם, וזה כי הגיהנם אין בו שלמות, שאלו היה בו שלימות לא באו שם הרשעים שאינם שלמים בעצמם. וכל מספר בעולם יש בו שלמות חוץ ממספר שנים, וזהו כי האחד הוא שלם בעצמו, שאין באחד חלוק כלל, ודבר שאין בו חלוק הרי הוא שלם. והשנים אין שום שלמות כלל, כי אי אפשר לחבר קצה אל קצה על ידי שני קוים שזה נקרא שלמות כאשר תתחבר הראש בסוף, שאז הוא שלם בעבור שלא תוכל להוסיף עליו דבר, אבל בשלשה קוים נעשה שלם שתחבר הסוף בראש (משולש), כזה, ומכל שכן למעלה ממספר זה... (תפארת ישראל פרק יח)

...ועוד יש לך לדעת ולהבין כי הדבר שהוא שלם הוא מסולק מן החסרון, אבל הדבר שאינו בשלימות הנה יש בו חסרון מצד מה, וזה מפני שאין לו אותה מעלה משלימות הגמור ונחשב חסר, ואחר חסרון ימשך ההעדר והחסרון לגמרי, ולפיכך אותם שיש להם המעלה העליונה כמו ישראל וכמו תלמידי חכמים אי אפשר שיהיה להם אותה מעלה בשלימות הגמור, ודבר שאינו בשלימות דבר זה נחשב חסרון, ואחר זה נמשך חסרון לגמרי הוא היצר המביא אותו אל הרע אחר שאין המעלה שלו הוא בשלימות. ולפיכך כל הנבראים יש בהם השלימות ולא שיהיה בהם השלימות שלימה, כי דבר זה אינו, רק הדבר שהוא שייך לכל בני אדם דבר זה יש להם בשלימות, ולכך אין מגרה בהם היצר הרע כל כך, אבל ישראל יש בהם המעלה העליונה שהם בני אלקים יותר מכל האומות, ומעלה עליונה זאת אין להם בשלימות הגמור, שאלו היה להם אותה מעלה עליונה בשלימות היו מלאכים לגמרי... (נצח ישראל פרק ב)

כל דבר שהוא בעל גשם או מתיחס אל גשם הוא בעל תכלית, כי אי אפשר שיהיה גשם בלתי בעל תכלית, ודבר זה מבואר ליודעים, ומעלת ושלימות הגשם בתכלית שלו כי בתכלית הדבר שם נשלם הדבר, ולכך שם שלימותו, כי אין ראוי שיהיה בשלימות דבר כאשר לא הגיע אל שלימותו. ודבר זה מה שאמר לפני שבר גאון, שרוצה לומר כי לפני השבר שהוא הסלוק וההעדר היה התכלית שלו, ותכלית הדבר שם הוא שלימותו, כי אין ספק כי בתכלית הדבר שם הוא נשלם, ומפני ששם הוא נשלם ראוי שיהיה שם שלימותו, ולפיכך לפני שבר שהוא תכליתו שלו שם הוא גאון שלו שהוא שלימותו. ומזה תדע כי הדבר שהוא בשלימותו ובמעלתו בעולם הזה תדע כי זהו תכלית ואינו מוכן לשלמות אחר יותר גדול מזה, ואינו כך הדבר שאינו בשלמותו, מורה על שאינו בתכליתו וסופו, שאם היה בתכליתו וסופו היה גם כן בשלימותו, אחר כי תכלית וסוף הדבר שם שלימותו... (שם פרק כ)

כבר התבאר לך פעמים כי התכלית והסוף מסוגל לשלימות יותר מהכל, וזה כי ההתחלה במה שהיא התחלה אין בה שלימות, שהרי לא נשלם עדיין, רק הסוף יש בו השלמה, ולכך הסוף ראוי אל השלימות. והנה המתחייב מזה שיהיה תכלית הזמן מן ימי עולם מסוגל לשלימות, וזהו ימי המשיח שהוא באחרית הזמן...

וכן בסוף ימי העולם יהיה עולם אחד לגמרי, כי עיקר סגולת השלימות הוא האחדות, כי על דבר שהוא שלם נאמר שהוא אחד, כמו שכתוב "ויהי המשכן אחד", רוצה לומר ויהי המשכן שלם, שתראה מזה שכל שלם הוא אחד, והאחד הוא שלם כי הדבר שאינו אחד רק מחולק לא יפול עליו שלימות... והתבאר לך כי ימי משיח שאז יהיה העולם בשלימות כאשר כל סוף הוא מסוגל אל השלימות, מתחייב שיהיה העולם אחד, שאם לא היה העולם אחד לא היה בו שלמות, ודבר מבואר הוא בפרק אלו עוברין, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וכי עד האידנא לאו אחד, אמר ר' אחא בר חנינא אמר ר' אמי לא כעולם הזה עולם הבא, עולם הזה על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת, אבל לעולם הבא כלו הטוב והמטיב... (שם פרק מב, וראה שם עוד)

התבאר לך כי בזמן מלך המשיח יהיה העולם בשלימות כמו שביארנו לך הרבה מאד, וכל דבר שהוא בשלימות הוא בפועל ואינו בכח עוד, כי כאשר הדבר הוא עדיין בכח הוא חסר השלימות, ולפיכך כאשר יהיה העולם בשלימות כמו שהוא לימות המשיח שיהיה העולם בשלימות, וזה נקרא שהעולם הוא בפועל השלימות, וזהו ענין מדרגת העולם שיהיה לעתיד לימות המשיח... (שם פרק מג)

...והדבר שהוא ידוע, שהדבר שהוא שלם לגמרי אין לו הפסד כלל, שהדבר יפסד מפני החסרון שהחסרון הוא העדר שבו, ומביא אותו אל ההפסד לגמרי, אבל הדבר השלם ואין חסרון בו לא יבא לכלל העדר והוא מקויים לעולם, ולכך הגאולה האחרונה שאז יהיה העולם שלם לגמרי לא יהיה לה הפסד... (שם פרק מח)

...ופירוש זה כי הדבר שהוא שלם התחלתו וסופו מתחברים באחד, כמו שתראה בכדור שהוא שלם המתחבר סופו אל תחלתו והוא השלמה לגמרי, ולכך אמר משה מלאו ימי כי היה שנותיו שלמים מלאים, והיו ימיו מאה ועשרים, והם י"ב במספר קטן כמו מספר משה במספר קטן, ודבר זה מורה כי היו ימיו מלאים לגמרי ושלמים כאשר היו שנותיו במספר שמו... (אור חדש ד"ה הפיל פור)

רמח"ל:

ואמנם מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלמות ראויה לידבק בבוראה ית"ש מצד התדמותה לו, הנה על ידי קניתה השלמות לה, נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שסוף קנותה השלמות והמצאה מתדבקת בו יהיה הכל ענין אחד...

והנה תראה, כי השלמות האמיתי הנה הוא מציאותו ית"ש, וכל חסרון אינו אלא העלם טובו ית"ש והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו ית"ש וקרבתו תהיה השורש והסבה לכל שלמות שתהיה. והסתר פניו השורש והסבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו.

ועל כן הנברא הזה העומד בשיקול בין השלמות והחסרונות, שהם תולדות ההארה וההסתר, בהתחזקו בשלימות והקנותם אותם בעצמו הנה הוא אוחז בו ית"ש שהוא השורש והמקור להם, וכפי מה שירבה בשלימות כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו, עד שבהגיעו אל תכלית קניית השלימות, הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו ית"ש, ונמצא מתדבק בו ית"ש, ונהנה בטובו ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלמותו... (דרך ה' חלק א פרק ב ג)

ואולם מלבד כל זה, גזרה מדת דינו ית"ש שלא יוכלו לא האדם ולא העולם מעתה הגיע אל השלימות, עודם בצורה שנתקלקלה, דהיינו הצורה שיש להם עכשיו, שבה נתרבה הרע, אלא יצטרך להם בהכרח עבור מעבר ההפסד, דהיינו המותה לאדם, וההפסד לכל שאר ההוים שנתקלקלו עמו... וכן העולם כולו יתחרב מצורתו של עתה וישוב ויכנס בצורה אחרת ראויה לשלמות... (שם פרק ג ט)

...הנה רצה המאציל ית"ש להתחיל הבריאה ולהניח השלימות אל האדם, כמ"ש, ואומר לך מהו השלימות הזה, כי הוא תלוי בב' דברים, הא' ענין הרע אשר נתן לו הכנה בענין שבירת המ"ק, ואחר כך התחיל התיקון במ"ה החדש שהספירות שלו בוררים מן הקליפות, אך התיקון הזה לא נשלם כי לא כלה הבירור, ועוד צריך להגיע הב"ן למדרגות הס"ג כבראשונה, ונמצא שהרע נמצא עדיין בבריאה, והגוף הוא עדיין בעל יצר הרע ואלמלי השלים הקב"ה ברייתו הנה לא היה רע נמצא כלל ולא היה יצר הרע בגוף, ורצה הקב"ה שהגוף בעל יצר הרע יתקן את עצמו בזכותו בתורה ובמצות ואז נשאר טהור ונקי, וזהו ענין הא' שבו תלוי השלימות הזה. והשני הוא ענין המשכת השפע, כי מלכות אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמא כלום, והמאציל רצה בזה כי הניח בעבודת התחתונים האלה שבכח הזכותם הנה ממשיכין אליה השפע, וכשגמרו להמשיך לה שפע כנ"ל כמו שצריך לכל חלקיה אז נשלמה עבודת האדם... (אדיר במרום דף ד, ועיין שם עוד)

...ואמנם תראי מה יוצא מזה, כי הנה, ודאי יגרום שאף על פי שהנבראים נבראו בחסרונם אך לא יהיה החסרון מום קבוע בהם, אלא אדרבה, מום עובר, מום שצריך לעבור על כל פנים, אלא שהרבה צרכים מצאו להעביר אותו, ותביני שורש כל זה, כי הנה החסרון ההוא לא נולד אלא מהסתר פניו של האדון ב"ה, שלא רצה להאיר פניו על נבראיו מתחילה מיד, שהיו שלמים בתחילה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם והשאירם חסרים, כי הנה אור פני מלך חיים ודאי, והסתרו הוא מקור כל הרע. אבל כיון שהכונה התכליתית בהסתר הזה אינה להיות נסתר, אלא אדרבה לגלות אחר כך ולהעביר כל הרעה שנולדה רק מן ההסתר ההוא, הנה, על כן שם לו חק ומשפט לגלות פני טובו הנסתרים, וזה או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים והתורות אשר נתן לנו תורתו תורת אמת אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בחיים הנצחיים, כי שכר מצוה ומצוה הוא הארת פניו יתברך שמו שהסתיר אותם מן האדם בתחילת יצירתו... (דעת תבונות מ)

הכתב והקבלה:

תמימות תהיינה - ההפרש בין שלם לתמים הוא, שלם מורה לפי הנחתו הראשונה בפרטות על מציאות הדבר כולו בבחינת כמותו, שהוא במלואו ואינו חסר כלום, ושם תמים מורה בהנחה ראשונה על מציאות הדבר כלו בבחינת איכותו, דהיינו שלא חסר כלום מן האיכות המבוקש בו ששולל משיהיה מחולק או משונה, מענין שלמות הכמות "כי לא שלם עון האמורי" (בראשית ט"ו) "ויבא יעקב שלם"... ומענין שלמות האיכות שהונח עליו שם תמים אמר "צדיק תמים", "תמים תהיה עם ה' אלקיך", היינו שלא יחסר כלום מן האיכות הצריך לאמונה בו ית'... (ויקרא כג טו)

מלבי"ם:

יש הבדל בין שלם ובין תמים, תמים הוא הפך המום כל שאין בו מום, ושלם הוא השלם על צד היותר טוב שאפשר במינו, אדם שאינו בעל מום הוא תמימות טבעי, שאינו חונף וצבוע הוא תמימות נפשי. המצליח בבריאות ועושר הוא שלמות טבעי, השלם בחכמה ובכל המעלות הנפשיות הוא שלמות נפשי, אצל בעלי חיים ישתמש בשם תמים, ואצל גופים בלתי בעלי אברים ישתמש בשם שלם, "אבנים שלמות", כי הגוף בלתי בעלי חיים לא שייך בו מום ולא תמימות שהוא המום... (הכרמל)

רש"ר הירש:

שלם - בשלמות גמורה והרמוניה בשלימות שאין עמה חסרון לא רק מבחינה חומרית אלא בעיקר מבחינה מוסרית בהתחשב עם הסכנות המוסריות הצפויות לאדם בשאיפתו ההכרחית להשגת עצמאות חומרית, שלם הוא ביטוי להרמוניה מושלמת, ביחוד להתאמה גמורה של החוץ עם התוך... (בראשית לג יח)