שם   בן נח

(ראה גם: נח)

 

ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם, ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו... ויאמר ברוך ה' אלקי שם ויהי כנען עבד למו. יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם, ויהי כנען עבד למו. (בראשית ט כג)

ולשם יולד גם הוא, אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול. בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם. (שם י כא)

אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד, שנתים אחר המבול. ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה, ויולד בנים ובנות. (שם יא י)

זהר:

א"ר יוחנן בן נורי, נטל הקב"ה את שם בן נח והפרישו לכהן עליון, ולשרתו, והשרה שכינתו עמו, וקרא שמו מלכי צדק מלך שלם, והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד שבא אברהם ולמד תורה במדרשו של שם, ונתעסק הקב"ה באברהם ונשתכחו כל האחרים. בא אברהם והתפלל לפני הקב"ה שישרה שכינתו תמיד בביתו של שם, והודה לו, שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. (זהר חדש נח קח)

תלמוד בבלי:

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר והוא כהן לא-ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ, וברוך א-ל עליון, אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו, מיד נתנה לאברהם, שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, על דיבורו של מלכי צדק, והיינו דכתיב והוא כהן לא-ל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן. (נדרים לב ב)

...שם גדול מחם שנה וחם גדול מיפת שנה, נמצא שם גדול מיפת שתי שנים, וכתיב ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ, וכתיב אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול, בן מאה שנה, בר מאה ותרתין שנין הוה, אלא דרך חכמתן קא חשיב להו... אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר לי אתון מהכא מתניתו ואנן מהכא מתנינן לה, ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול, יפת הגדול שבאחיו הוה... (סנהדרין סט ב)

אמר ר' אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש, בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, מנא ידע, דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא, יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. (מכות כג ב)

פרקי דר' אליעזר:

נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן, וכי שם בן נח כהן היה, אלא על ידי שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן, שנאמר (בראשית י"ד) "ומלכי צדק מלך שלם" וגו', ושם מסר לאברהם... ומנין שמסר שם לאברהם שנאמר (תהלים ק"י) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, ומנין שמסר שם לאברהם שנאמר (שם) על דברתי מלכי צדק. (פרק ח)

ברך לשם ולבניו שחורים ונאים והנחילם את כל ארץ נושבת. (פרק כד)

רבי יהושע בן קרחה אומר אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם, לקח את כל מעשר סדום ועמורה וכל מעשר לוט בן אחיו ונתן לשם בן נח, שנאמר (בראשית י"ד) ויתן לו מעשר מכל. יצא שם בן נח לקראתו וראה את כל המעשה אשר עשה וכל הרכוש שהשיב והיה תמה בלבו, התחיל מהלל ומשבח ומפאר לשם בוראו, ואומר וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידיך. (פרק כז)

רבן גמליאל אומר שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו ובשר ערלת ישמעאל בנו, שנאמר (בראשית י"ז) בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו... (פרק כט)

אבות דרבי נתן:

אף שם יצא מהול, שנאמר (בראשית י"ד) ומלכי צדק מלך שלם... (ב ה)

מדרש רבה:

ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת, והלא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שהיה צדיק ונולד כשהוא מהול, ושייחד הקב"ה שמו עליו ושאברהם עתיד לצאת ממנו, וששמש בכהונה גדולה, ושנבנה בית המקדש בתחומו, שמעון בר חוטה אמר שמנין אותיותיו תלה הקב"ה לדורות מן המבול ועד הפלגה ש"מ שנה. (בראשית כו ד)

ויקח שם ויפת את השמלה, א"ר יוחנן שם התחיל במצוה תחלה ובא יפת ונשמע לו, לפיכך זכה שם לטלית ויפת לפיוולא... ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן, אמר הקב"ה לשם אתה כסית ערותא דאבוך חייך שאני פורע לך, (דניאל ג') באדיין גבריא אילך כפיתו בסרבליהון... (שם לו ט)

ויאמר ברוך ה' אלקי שם, אמר ר"ל אף מיפת עמדו באהלי שם. יפת אלקים ליפת זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכון באהלי שם, אין שכינה שורה אלא באהלי שם. בר קפרא אמר יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם, רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן התורה... (שם שם יב)

ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר וגו', אין אנו יודעין אם שם הוא הגדול אם יפת הוא הגדול, מן מה דכתיב אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול, הוי יפת הוא הגדול. (שם לז ט)

אל תירא אברם, ממי נתיירא, רבי ברכיה אמר משם נתיירא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) ראו איים וייראו קצות הארץ ויחרדו וגו', מה איים הללו מסויימים בים, כך היו אברהם ושם מסויימין בעולמם, וייראו זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה, זה נתיירא מזה לומר שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו, וזה נתיירא מזה לומר שמא תאמר אברהם שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים. קצות הארץ, זה שרוי בקיצו של עולם וזה שרוי בקיצו של עולם. קרבו ויאתיון, זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה, איש את רעהו יעזורו, זה עוזר לזה בברכות, וזה עוזר לזה במתנות, זה עוזר לזה בברכות, ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון וגו', וזה עוזר לזה במתנות ויתן לו מעשר מכל. ויחזק חרש, זה שם שעשה את התיבה, את צורף, זה אברהם שצרפו הקב"ה בכבשן האש... ויחזקהו במסמרים, החזיק אברהם את שם במצות ומעשים טובים, לא ימוט אברהם. (שם מד ח)

...לבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר (בראשית ג') ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, בגדי שבת היו והיו הבכורות משתמשין בהם. כיון שמת אדם מסרן לשת, שת מסרן למתושלח, כיון שמת מתושלח מסרן לנח, עמד נח והקריב קרבן, מת נח ומסרן לשם, וכי שם היה בכור, והלא יפת היה בכור, שנאמר (בראשית י') אחי יפת הגדול, ומפני מה מסרן לשם, מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו, ותדע לך ששם היה מקריב, שנאמר (שם י"ד) ומלכי צדק מלך שלם וגו', וכי כהונה לו ניתנה, והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן, מהו שהוא אומר כאן והוא כהן, מפני שהיה מקריב ככהנים... (במדבר ד ו)

מדרש תנחומא:

היוצאים מן התיבה שם חם ויפת, וכי שם היה הגדול והא כתיב אחי יפת הגדול, ולמה הקדים שם, לפי שהיה כשר ושלם לבוראו. (נח יב)

ויכסו את ערות אביהם... מה פרע להם הקב"ה, לשם פרע לו שכרו מצות תכלת תפילין שהיה מכסה בה, וליפת נתן לו קבורה בארץ ישראל... ולשם מה פרע לו, כשנכנסו בני אהרן להקריב ותצא אש מלפני ה' (ויקרא י') ולא היו בגדיהם שרופים אלא שרופי נשמה ולא הגוף, על שהיו מבני בניו של שם, הרי בצדיקים. ברשעים מנין, כשעלה סנחריב מירושלים וחיילותיו נשרפו גופן ולא בגדיהם, למה על שהיו מבני בניו של שם בן נח... (שם טו)

מדרש תנחומא הקדום:

ר' פנחס בשם ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי נח עם כשהוא יוצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב קרבן, והקריב שם בנו תחתיו. (ואתחנן א)

תנא דבי אליהו רבא:

מאי ולא יבושו עמי לעולם, לפי שכל אחד ואחד לפי שכרו של אדם אחר בא בעולם, לא גלגל הקב"ה להביא אברהם לעולם אלא בשכרו של שם שנתנבא ארבע מאות שנה על כל הארצות שבעולם ולא קבלו ממנו, ולא גלגל הקב"ה והביא מלכות יון בעולם אלא בשכרו של יפת שכיסה את ערות אביו... (פרק כ)

...ולא זו בלבד אלא שם הגדול בן נח שנתנבא ארבע מאות שנה על כל אומות העולם ולא קבלו ממנו, וכך אמר להם שם הגדול, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, לא תענה, ולא תחמוד, אמרו לו כל אלו הדברים יפין הם ואפילו הכי לא קבלו מלכותך עליהם... (פרק כד)

כיון שבאו נח ובניו לעולם א"ל הקב"ה לשם בן נח שם אוהבי, אלו היתה תורתי בעשרה דורות הראשונים תאמר כבר החרבתי את עולמי מפניהם, עכשיו שנבראו כל העכו"ם אראה אם יקבלו תורתי עליהם, לך והתנבא להם, ואז היה שם בן נח מתנבא לעכו"ם ארבע מאות שנה ולא קבלו העכו"ם ממנו... (פרק כח)

מדרש אגדה:

ומלכי צדק מלך שלם, זה היה שם בן נח שהיה מלך בירושלים, שנאמר (תהלים ע"ו) ויהי בשלם סוכו. הוציא לחם ויין, כל מקום שיש בו יין עשה רושם, ומה רושם עשה כאן, שאיבד את הכהונה, שנאמר (שם ק"י) על דברתי מלכי צדק, ומפני מה, על שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה. ואף שם ביקש מן הקב"ה שיתן הכהונה לאברהם אבינו, לפי שצפה ברוח הקודש שלא יצא ממנו זרע הגון לכהונה, ואברהם אבינו היה הגון ובעל תורה והיה ראוי לכהונה... ולמה הלך מלכי צדק אצל אברהם כשחזר מן המלחמה, כדי שידע אברהם שאין בלב מלכי צדק על אברהם שום איבה על שהרג את עילם, שעילם היה בן שם, שנאמר בני שם עילם וגו'... (בראשית יד יח)

מדרש הגדול:

וברוך א-ל עליון, כיון שיצא שם לקראתו וראה את כל המעשים שעשה ואת כל הרכוש שהשיב היה תמיה בלבו והתחיל משבח ומפאר לשם א-ל עליון, שנאמר וברוך א-ל עליון, עמד אברהם והתפלל לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו שלעולם לא בכח ידי עשיתי אלא בכח ימינך שהיית מגיני בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר ואתה ה' מגן בעדי (תהלים ג') בעולם הזה, כבודי ומרים ראשי (שם) בעולם הבא, וענו עליונים ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם. (בראשית יד כ)

ילקוט ראובני:

שם בן נח זכה לעיבורן של שת והבל בלבד, אך בהיותו קובע מדרשות עשה הזמנה רבה לתורה, ובהיותו כהן לא-ל עליון שפירוש שלוחא דרחמנא, כי הוא ית' צוה לנח לכהנו, זכה לעצמו ולמשה עמו שהיו שניהם כהנים, פירוש מקריבים לצורך זולתם, הם ולא בניהם, תדעו שנח היה בעל מום שהכישו ארי ולא היה ראוי להקריב קרבן, אף כי לצורך כל העולם, דליכא מידי דאנן לא מצינו למעביד ושוינן שליח וכו'. (נח)

תרגום יונתן:

לדרש את ה' - ואזלת לבי מדרשא דשם רבא למבעי רחמין מן קדם ה'. (בראשית כה כב)

רש"י:

ויקח שם ויפת - אין כתיב ויקחו אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל ל"ט) "אתן לגוג מקום שם קבר"... (בראשית ט כג)

אבן עזרא:

...וטעם "אבי כל בני עבר" להודיע אבי העברים כי אין למעלה ממנו, והשם אלקיו, וכן כתוב כה אמר ה' אלקי העברים... (בראשית י כא)

רמב"ן:

את שם - הנראה אלי כי יפת הוא הגדול, שנאמר "אחי יפת הגדול", וכן ימנה כתולדותם בני יפת תחלה, וחם הוא הקטן בכולם, אבל הקדים שם בעבור מעלתו, והזכיר חם אחריו כי כן נולדו... (בראשית ו י)

ומלכי צדק - ועל דעת רבותינו שאומרים כי מלכי צדק הוא שם בן נח הלך מארצו לירושלים לעבוד שם את ה' והיה להם לכהן לא-ל עליון כי הוא אחי אברהם הנכבד, כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם... (שם יד יח)

כוזרי:

...ואברהם סגולת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי, ועבר היה סגולת שם, ושם היה סגולת נח, מפני שהוא יורש האקלימים השוים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה... (מאמר א צה)

בעל הטורים:

לדרוש - בגימטריא מן שם בן נח. (בראשית כה כב)

עקדה:

את שם - בכתר שם טוב, האוחז בחלק השכלי ורודף אחר הטוב בהחלט. (שם ו ט שער יב)

אלשיך:

ברוך ה' אלקי שם - וברכתו הטלית שלא נזכרה בפירוש, או ברכתו שיאמרו אלקי שם, שהיא גדולה מאד. (שם ט כו)

רמ"ע מפאנו:

...ומעתה ישמע חכם כי חנוך בן ירד ושם בן נח שושבינין היו לאדם והבל, וכבר זכרנו בפרק שלישי כי חנוך היה מן המשלימין לדוד ויתור שנותיו של אדם עם ירד ומתושלח, וידוע שזכה לתקן את אשר עוותו ועיניו רואות, כטעם קן צפור ליודעי סודו. ככה זכה שם להיות אמון פדגוג להבל אחרי שהושתת ממנו העולם בשת ולאו למגנא הוה קובע מדרשות כדברי הזוהר, ומשם זכה משה לכהן בחלוק לבן... (מאמר חקור דין חלק ד פרק יח)

ספורנו:

אבי כל בני עבר - אף על פי שהמחזיקים בדעות מציאות הא-ל ויכלתו והשגחתו נקראו עברים על שם עבר שהשתדל להבין ולהורות זה, כאמרו "ויגד לאברם העברי", מכל מקום גם הוא שם גם כן היה אבי ומלמד כל בני עבר, כי אמנם המלמד ומורה יקרא אב... (בראשית י כא)

מהר"ל:

כיון שהקדים ברכת אברהם וכו', דע כי פירוש זה, כי שם היה אל חלק השם, ולכך נקרא שם לפי שהיה חלק השי"ת, ולכך היה כהן לא-ל עליון, ומפני שראוי שהכהן יהיה השי"ת ראשון אליו שכל מחשבתו אל השי"ת שהוא כהן שלו משרת לו, ואצל שם לא היה זה, ולפיכך היה מקדים שם אברהם קודם הזכרת השם, כי האדם קרוב אליו יותר, ולא שהיה אומר שם כי יש לאברהם קדימה אל השי"ת חס ושלום לומר דבר זה, רק מפני כי לא היה מדריגת שם שיהיה לו השי"ת ראשון כמו שהוא ראוי למי שהוא כהן אל השי"ת שהוא יתברך ראשון אליו לגמרי מבלי שום הסרה ממנו, ולכך נטלה הכהונה מזרעו של שם ונתנה לאברהם ולזרעו, כי אל אברהם השי"ת ראשון מכל דבר בעולם, ודבר זה מופלג איך היה ראוי לצאת הכהונה מן שם ולא הוציא רק מן אברהם.

ועוד יראה כי שם בן נח הכיר את השי"ת כאשר ראה את פעולת מעשיו בעולם, ומצד הזה הכיר את בוראו, ולכך אמר שם ברוך אברם לא-ל עליון וגו' וברוך א-ל עליון, כי מפני שראה ברכת אברהם ואשר פעל השי"ת עמו מצד הזה היה מכיר את השי"ת, ולכך ראוי להקדים ברכת אברהם, כי מפני זה עצמו הכיר בוראו, אבל אברהם היה מכיר את השי"ת מצד עצמו לא מצד פעולותיו רק מצד עצמו... והוא מחוייב שיהיה, ומאחר שהיה מכיר השי"ת מצד אשר הוא מחויב, והדבר שהוא מחויב אי אפשר שיהיה לו הסרה, לכך לא היה הסרה לכהנתו כי הוא דבר מחויב, והבן. (חידושי אגדות נדרים לב ב)

אור החיים:

ומלכי צדק - רבותינו אמרו כי הוא שם, וטעם שהפסיק בענין מלך שלם בין יציאת מלך סדום להודעת דבריו אל אברהם וכו' להגיד שבח הצדיקים מה בינם לבין הרשעים, כי מלך סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם, הגם שאליו יחויב להקביל פני אברהם במנחה כיד המלך, והוא הרשע יצא בידים ריקניות. ושם הצדיק מבלי חיוב נדיבות יעץ והקביל פניו בלחם ויין. (בראשית יד יח)

וברוך א-ל עליון - רז"ל אמרו שנענש על אשר איחר ברכת ה' והקדים ברכת אברהם ונטלה ממנו הכהונה. ואפשר שטעם שם הוא שלקח סדר המעשה כי אברהם הוא מעצמו הכיר בוראו והשתדל באמונתו ית' ואליו יאות הברכה, ואחר כך ברך לה' שנתרצה בו, וכן ראוי לעשות וללמד הוא בא שאין הקב"ה מתרצה אלא במי שמתרצה בו קודם... וכפי זה לא נענש שם אלא הוא מעצמו נתנה לאברהם, וכמו שפירשתי בפסוק והוא כהן. או אפשר שנענש על הנשמע משטחיות המאמר שנראה שלא חש להקדים עבד לרבו, הגם שנתכוין לטובה... (שם שם כ)

הכתב והקבלה:

גם הוא - לשון תוספות ורבוי מעלה שישנו בדבר, וטעם 'גם' יתרון מעלה, ואחר שהתחיל לומר ולשם יולד להודיע תולדותיו הודיע גם שבח עצמו גם הוא, זה האיש שם הוא מופלג ביתרון מעלותיו בכל אנשי דורו, ועל כונה זו יש לפרש גם בשת שנאמר בו (בראשית ד' כ"ו) "ולשת גם הוא יולד"... ואמר עוד ממעלות שם "אבי כל בני עבר", כלומר כל התלמידים שהיו בבית מדרשו של עבר הוא היה המלמד והמורה אותם, שם היה המשתדל להבינם ולהורותם הידיעות האמיתיות... (שם י כא)

מלבי"ם:

שלשה אלה בני נח - כי כתות האנשים שעמדו בעולם מבני נח יתחלקו לשלשה, יש אנשים שיבחרו בחיים השכליים להתהלך לפני ה' ולעסוק בעיון ובמושכלות ובחכמה ובאמונה, והוא הטוב, וזה היה מדתו של שם, ויש אנשים מדיניים שיבחרו לחיות חיים המדיניים תחת נמוסים ישרים שהוא המועיל, וזהו היתה מדתו של יפת, ויש אנשים בהמיים שיחיו חיי התאוות והתשוקות, וזה היה מדתו של חם. (שם ט יט)

רש"ר הירש:

הרי לפנינו שלושה נציגי אומות, הם מייצגים שלוש מידות עיקריות של יחידים ושל אומות, שם מייצג את הרוח, הוא קורא כל דבר בשמו ועמד על טיבו של מושג, כנגד חם שיא של חושניות לוהטת. מהות של שם היא הרוח, הרואה כל דבר ראייה אובייקטיבית, לשם כך יש צורך במנוחה שאין בה משום המום, קל וחומר שאין בה משום חמום, ואילו בחם הרוח היא בשפל המדרגה. יפת עומד בתווך, הוא מייצג את נקודת המפגש של הרוח עם החושניות, הרי זו הנפש והרגש הלב. שלושת הכחות האלה שולטים בלב האדם, ושלושת הכוחות האלה גם מציינים את אפיין של אומות... כל שלוש המדות האלה מצויות בכל יחיד, ואף על פי כן רק אחת מהן שליטה ועיקרית, והיא המציינת את אפיו. וכן הדבר גם באומות. והנה נח אמר את דבריו בראשית תולדות העמים, ואילו אנחנו יכולים לסקור את העבר, בן ארבעת אלפי השנה, לנו יקל לראות את הכוחות האלה ולסקור את השפעתם בתולדות האומות... (בראשית ט כז, וראה שם עוד)

ולשם יולד גם הוא - גם לשם, שתכלית האנושות תוגשם על ידו, גם לו יולדו בנים. הכתוב מדגיש זאת משתי בחינות, האחת שהוא היה "אבי כל בני עבר", עבר היה נינו של שם, ורק בניו של עבר החלו להגשים את דבר נח "וישכון באהלי שם", אולם גם שם היה אביהם הרוחני... יש אדם הלועג לאבותיו ובז למסורתם, אך אין הוא מעלה על דעתו שזכות אבותיו שמורה בידיו מורשה לבניו אחריו. והשנית, שם היה אחי יפת הגדול, יפת היה אחיו הבכור, ייעודו של יפת לעבור לפני שם ולהכשיר את הלבבות לתורת שם... טבעי הדבר, ששם לא הוכר מיד כ"גדול", האמנות והמדע של יפת נוחים להתקבל בלבבות, ואילו האור הצנוע ששם הוא נושאו, האמת שהוא מבשרה, התורה, שאפשר רק לכפור בה או לקיים את מצותיה, ודרך בינים אין, עוד יעבור זמן רב, עד שאלה יזכו להכרה כללית...

אולם המטרה לא תושג מיד, יפת הוא המתווך בין חם לבין שם, חם איננו מוכשר לקבל מיד את תורת אלקי שם, על הפרא להיות בן תרבות תחילה, אלקי שם דורש הרבה, הוא תובע מן האדם התמסרות גמורה וכניעה מוחלטת לאלקיו, תחילה יש לעדן את הלב ולחנך אותו לטעם טוב... הטוב אשר הוא יפיה של תרבות יפת היא פרוזדור לתורת שם, "יפת אלקים ליפת", הלבבות יפתחו ליפיו של יפת, תחילה ישלים יפת את שליחותו בהקניית תרבות לעמים, ורק אחר כך ישלים שם את שליחותו, ותוגשם תכלית האנושות "וישכון באהלי שם", משם ילמד האדם לעשות את ביתו מעון לשכינה... (שם י כא, וראה שם עוד)

העמק דבר:

אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול - יחס זה אומר פרשני, והענין שבא הכתוב להודיע דזרע שם היו לשני מינים, האחד האומה הנבחרת שנתיחדה בשמה בני עבר, כדכתיב אברם העברי, ועם ישראל נקראו עברים, וזה המין היה מופלג ונעלה מבני יפת, והב' היו ככל אומות העולם בערך בני יפת, אבל בזה היו בני יפת מצויינים מבני שם... (שם)

שם משמואל:

והנה יעקב היה היפוך ממנו לגמרי, והוא היה שלימות צורת האדם, ויש לפרש הא דיעקב איש תם יושב אהלים, שפירש"י בית מדרשו של שם ועבר, דשם הוא שלימות השכל ועבר הוא שלימות הגוף, ועל כן נקראו ישראל עברים על שם עבר, ולא שמים על שם שם, כי איתא במהר"ל שהטובים שבאומות אין להם אחיזה אלא במצות שהשכל מחייבן, כמו כיבוד אב... ועל כן ניכרת יותר מעלת ישראל במה שגופם נמשך אחר השי"ת והיא שלימות הגוף, על כן נקראו בשם עברים... (תולדות תרע"ה)