שם טוב

(ראה גם: שם-כללי)

נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב. (משלי כב א)

טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום היולדו. (קהלת ז א)

תלמוד בבלי:

ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי, סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה... אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. (ברכות יז א)

איכא דאמרי הרואה זית בחלום שם טוב יוצא לו, שנאמר זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך. (שם נז א)

...על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה... אמרו להם יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד ע"ז בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח... אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך... אמר ליה רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה, א"ל דהא כתיב זכר צדיק לברכה, מדאורייתא מנא לן, דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, וכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. (יומא לח א וב)

אסא (הדס) דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה. (סנהדרין מד א)

קנה שם טוב קנה לעצמו... (אבות ב ז)

רש"א שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. (שם ה יג)

מדרש רבה:

ראה שם-כללי שמות מח א.

טוב שם משמן טוב, שמן טוב יורד ושם טוב עולה, שמן טוב לשעתו ושם טוב לעולם, שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה, שמן טוב בדמים ושם טוב בחנם, שמן טוב נוהג בחיים ושם טוב נוהג בחיים ובמתים, שמן טוב בעשירים ושם טוב בעניים ובעשירים. שמן טוב מהלך מקיטון לטרקליון ושם טוב הולך מסוף עולם ועד סופו. שמן טוב נופל על המת ומבאיש, שנאמר (קהלת י') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, שם טוב נופל על המתים ואינו מבאיש, שנאמר (מ"ב ד') ויעל ויגהר על הילד וגו'. שמן טוב נופל על המים ונידוח, ושם טוב נופל על המים ואינו נידוח, שנאמר (יונה ב') ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. שמן טוב נופל על האור ונשרף, ושם טוב נופל על האור ואינו נשרף, דכתיב (דניאל ג') באדין נפקי וגו'. א"ר יהודה בר' סימון מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום חיים ויצאו הם שרופין, ובעלי שם טוב נכנסו למקום מתים ויצאו חיים, נדב ואביהוא נכנסו למקום חיים ומתו, חנניה מישאל ועזריה נכנסו לאתון נורא ויצאו חיים, לכך נאמר טוב שם משמן טוב וגו'. (קהלת ז א)

ראה עוד שם-כללי שם שם ג.

וימת אלימלך איש נעמי, תניא הכל למות והכל למיתה ואשריו לאדם שיצא בשם טוב מן העולם. (רות ב ז)

מדרש תנחומא:

ראה שם-כללי ויקרא א.

כל זמן שאדם מרבה במצות הוא קונה שם טוב לעצמו. את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקורים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו, תדע לך שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב זכה שיעשה מלאכת המשכן, וכתיב (משלי כ"ב) נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן טוב, מנין ממה שקראו בענין ראו קרא ה' בשם בצלאל, זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדו (קהלת ז'). אמרו לשלמה מה טוב שם משמן טוב, אמר להם בשעה שאדם נולד אין הכל יודעין מי הוא, נפטר בשם טוב משפיע מעשים טובים באין ישראל מטפלין עמו עושין עמו גמילות חסד, מכריזין שבחו ואומרים, פלוני זה כמה צדקות כמה תורה כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים... (ויקהל א)

מדרש שמואל:

ראה שם-כללי פרשה כג.

מדרש משלי:

נבחר שם מעושר רב, בא וראה כמה שקול הוא שם טוב, שאפילו יש לו לאדם אלף דנרי זהב ולא קנה שם טוב לא קנה כלום, וכן הוא אומר כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך, ואין טוב אלא תורה... (פרשה כב)

תרגום יונתן:

טוב שם - דיקנון צדיקיא בעלמא הדין, משמן - על ריש מלכיא וכהניא. (משלי ז א)

רש"י:

טוב שם משמן - שהשמן יורד, כדכתיב "יורד על הזקן", ושם טוב עולה, שנאמר "ואגדלה שמך", שמן לשעה ושם טוב לעולם... (שם)

אבן עזרא:

נפגשו - הסבות יורדות משמים והמקבלים נפגשים בהם, זה בעושר וזה בעוני, וה' עושה כולם שנותנם לאלו, אבל שם טוב אינו פגע כי האדם קונהו במעשיו הטובים. (משלי כב ב)

טוב שם - טוב לעני היודע שיש לו שם טוב, מהשמן הטוב, ויותר תענוג. (קהלת ז א)

רבינו יונה:

וכתר שם טוב עולה על גביהם, רוצה לומר ולכתרים כולם צריך כתר שם טוב, והרי הוא תלוי בכתר תורה, כי במה יש לאדם שם טוב אם לא יעסוק בתורה ויקיים המצוות, ועל זה נאמר (קהלת ז' א') "טוב שם משמן טוב", רוצה לומר כי אם יניח בביתו שמן אפרסמון הטוב יריחוהו אנשי ביתו ושכניו הקרובים, ואם יתרחקו ממנו מעט לא יריחוהו, אבל המוכתר בשם טוב אפילו הוא עומד בקרן זוית זו שמעו הולך מסוף העולם ועד סופו... (אבות ד יז)

מהר"י יעבץ:

וכתר שם טוב עולה על גביהן, אינו כתר רביעי, שאם כן היה ראוי שיאמר ארבעה כתרים הן, אלא רוצה לומר העוסק בתורה לשמה, והכהן הנוהג בכהונתו לשם שמים, והמלך במלכותו, הרי קנה כל אחד מהם שם טוב, ואם לא נהגו כשורה הרי כתריהם כאפס ותהו נחשבו להם, הואיל ולא זכו לכתר שם טוב... (שם)

מדרש שמואל:

ואפשר עוד שאמר ג' כתרים הם ותו לא, לפי שכתר שם טוב הוא עם כלן ועולה על גביהן, שאחד מן השלשה אם אין עמו שם טוב אינו כתר... ואפשר עוד לפרש שהשמיענו כי כתר השם טוב אי אפשר להשיגו אם לא שתקדם באדם כתר אחד מאלו השלשה כתרים, וזה שאמר שלשה כתרים הם וכו', וכתר שם טוב לא מנה אותו לפי שאי אפשר לו לעלות ולצמוח אלא על גביהן, כלומר אחר שיהיה יסוד מוסד באדם אחד מאלו הכתרים או כלם, אז עולה וצומח הכתר שם טוב ועולה על גבו, כי על ידי התורה קונה שם טוב, וכן על ידי כתר כהונה וכן כתר מלכות הוא סבה לקנות ולהעלות עליו כתר שם טוב... ולב אבות כתב, עם היות ששלשה כתרים הם הנזכרים וכל אחד הוא כתר בפני עצמו, הנה כתר הנקרא שם טוב, כי הוא שם מורה על המעלה והשלימות, לא יעלה ולא יצדק על שום אחד מהם אלא על שלשתם יחד, כי טוב נאמר על האושר כמו שבא אצל החוקר, שהאושר הוא הטוב אשר יכספוהו הכל, והוא מכונה על הסתם בשם טוב, ואם כן זה השם לא יעלה ולא יצדק אלא על גבי שלשתם יחד... (שם)

אלשיך:

טוב שם - שאינו חסר כמו שמן המשחה שקיים, או שם טוב מאיר לעולם יותר משמן, או השמן מאיר וכלה, ושם טוב אינו כלה, שהמצוות עצמן שעשה נעשות אורות ומלאכים. (קהלת ז א)

מהר"ל:

ואמר קנה שם טוב קנה לעצמו, רוצה לומר שקנה דבר שהוא שייך לעצמו שבו נודע האדם עצמו, ודבר זה נקרא שקנה לעצמו והוא מעלה יתירה, כי שאר המעלות אינן לעצמו כמו שם טוב, לפי שהשם שייך לעצמו, שהרי כל שם בא על עצם הדבר, ולפיכך כאשר יש לו שם טוב קנה מעלה לעצמו של אדם, ונקרא שם טוב מעלה לעצמו יותר מכל המעלות... (דרך חיים אבות ב ז)

...ובמדרש רבות אמרו בפרשת נשא כי המנורה מרמזת כתר שם טוב, כי שם טוב הוא אל מי שהוא בעל מצוה, וזהו המנורה, כי נר מצוה ותורה אור, ולפיכך המנורה מורה על כתר שם טוב, ואתי שפיר מה שאמר וכתר שם טוב עולה על גביהן, כי המנורה גם כן היא על כל אלו שלשה כלים. אבל לפי הנראה אין זה מעיקר המדרש כלל, והוא מן התוספות שבאו במדרש ואינם מן המדרש, וכך מוכח הלשון... ומפני שכתר שם טוב עולה על הכל כתיב להעלות נר תמיד, ועוד כי הכתר הוא תכלית המדריגה והמעלה של בעל הכתר, וכל כתר מן אלו ג' כתרים יש לו תכלית וסוף, כי עד כאן הוא מגיע, ולפיכך אפרש שיהיה כתר מורה על ג' כתרים אלו, אבל כתר שם טוב אין תכלית וסוף לכתר הזה, כי הוא עולה למעלה למעלה ומתפשט לאין סוף כמו שיתבאר, ולפיכך אין ראוי שיהיה כתר (זר) למנורה שהוא מורה על שם טוב, רק כתיב להעלות נר תמיד, כי הכתר הזה עולה למעלה למעלה תמיד...

אבל כתר שם טוב אין לו דבר זה כלל, רק הוא מסוף העולם ועד סופו, וכמו שיתבאר כי ראוי שיהיה השם טוב מסוף העולם עד סופו, ולפיכך אין ראוי שיהיה כתר אל המנורה כלל, כי אין גבול לכתר הזה, רק כתיב להעלות נר תמיד, שהוא עולה תמיד.

ועוד אין ראוי שיהיה כתר למנורה כי הכתר הזה משונה מן שאר הכתרים, כי שאר הכתרים המעלה נמצאת בבעל הכתר עצמו, כי התורה היא בבעל התורה וכן הכהונה וכן המלכות, הכל נראה ונרגש בבעל הכתר, אבל בעל שם טוב אין השם טוב נמצא בבעל שם טוב, כי מי ידע בעל שם טוב מן השם טוב אשר יש לו אצל אחרים, ולפיכך אין ראוי שיהיה הכתר במנורה, שאם כן היה מורה הכתר הזאת שיש במנורה עצמה, כי יש כתר בעצמו של בעל הכתר ודבר זה אינו כלל... ובזה יש לתרץ מה שאמר ג' כתרים הם ולא מנה הכתר שם טוב עמהם, שכך פירושו, ג' כתרים הם מורגשים ונראים לעין הכל, כי התורה כתר מורגשת כי בבעל התורה שהאדם חכמתו אתו ותורתו עמו, וכן הכהונה וכן המלכות, כל הכתרים נראים ומורגשים, אבל כתר שם טוב אינו מורגש ואינו ניכר...

והטעם מה שכתר הזה עולה על גביהן, כי השם מפני שהוא מורה על עצמו של בעל השם מופשט מן הגשמי, כי זהו ענין השם שהוא מופשט לגמרי רק השם שהוא ענין שכלי בלבד, ואין זה דומה לתורה כי כתר תורה אין ספק כי יש לחכמה התחברות אל האדם, אף שהחכמה נבדלת מן האדם, מכל מקום הגוף נושא החכמה והחכמה יש לה קשור עם האדם שהוא בעל גוף, אבל השם הטוב שהוא מופשט מן הנושא הוא נבדל לגמרי, ולכך הוא על גביהן, וזה שאמרו ז"ל במדרש כי הארון לא היה הולך לפני ישראל רק ג' ימים בלבד, שתראה כי יש לתורה חבור עם ישראל... אבל השם טוב הוא בכל העולם מפני שהשם מופשט לגמרי אין לו התקשרות אל הגוף כלל, ולפיכך לא היה כלי במקדש יורה על כתר שם טוב, כי אם היה כלי במקדש מורה על הכתר הזה היה הכתר המקום מוגבל... (שם ד יד, וראה שם עוד)

...אבל מדרש הזה רמז ענין מעלת השם טוב, ורצה לומר כי השם טוב הוא המעלה אל האדם עצמו, וזה כי השם מורה על עצמו של דבר, שכל אשר יש לו שם טוב המעלה הזאת הוא עצמי אל האדם, לא כמו העושר שזה קבל העושר ואף החכמה, אם שנראה כי הדבר הזה הוא אל עצמו אין החכמה דבר עצמי אל האדם וכן שאר המעלות, אבל השם טוב שבא על האדם עצמו היא תהיה המעלה מה שהיא סוף סוף השם הוא בא על האדם עצמו, ודבר זה יותר נחשב משמן טוב... כל מעלה שמקבל האדם מה שהיא... כי השם בא על המהות שהוא מופשט מן הגשמי סוף סוף השם בא אל עצמו. וקרא המעלה שמקבל ואינו דבר עצמי אל המקבל שמן טוב, כי המעלה שמקבל אחר דומה לשמן טוב שמושחין הכלי בו והכלי קבל את השמן, וכך היא המעלה שקבל נמשח ונתרבה ממנו מי שמקבל אותו... אבל שם טוב 'עולה', כי השם שהוא על המהות, והמהות הוא מופשט מן הגשמי, ודבר זה נקרא עלייה כאשר השם הוא המהות השכלי מופשט מן הגשמי לגמרי, ובזה הוא מתעלה, לכך אין השם טוב כמו שאר מעלות, כי אדרבא הם מתחברים אל הגשמי ודבר זה הוא מופלג בחכמה... ועוד כי השם מהות העצמי מופשט מן הגשמי אין לדבר שהוא שכלי הפסק, לכך אמר שם טוב אינו כלה...

ואמר שמן טוב בדמים שם טוב בחנם, פירוש הדבר שהוא תואר כמו כל המעלה שהם תוארים צריכים לנושא והם עומדים בנושא אשר הוא מקבל, כי צריך מקבל אל החכמה ואל הגבורה, ודבר זה נקרא דמים, כי הדמים הם שהמקבל נותן עד שמקבל מה שמקבל, וכך כאשר הוא צריך אל המקבל שעומד בו מוטבע בו נקרא שנותן לו, אבל שם טוב אין לו מקבל כלל, כי השם בא על המהות השכלי שהוא נבדל ואין לו מקבל...

עוד אמר שמן טוב מקיטון לטרקלין שם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, דבר זה כי השם מורה על מהותו המופשט כמו שבארנו פעמים הרבה, ולפיכך השם הולך מסוף העולם עד סופו, כי דבר כמו זה הוא בלתי מוגבל, אבל התואר יש לו מקבל והמקבל אי אפשר שלא יהיה דבר גשמי, התואר הזה מצטרף אל הגשמי, ולפיכך לא יאמר על התואר שהולך מסוף העולם עד סופו, כי הגשמי הוא מוגבל וכל אשר מצטרף אליו מוגבל גם כן...

ועוד אמר שמן טוב נופל על הדג והודח, פירוש כי המעלה שהיא תואר בלבד אפשר שלא יהיה מקבל אותו ענין ולא נמצא אצלו כלל, כמו שלא יקבל אותו הדג השמן הטוב שהמים מדיחין אותו כאשר נופל עליו, וכך אפשר לגמרי שלא יקבל המקבל לגמרי, כי אם המקבל היה אשה או עבד ואתה נותן לו חכמה אין מקבל אותו כלל כי לא שייך אליו זה כלל... (נתיב שם טוב, וראה שם עוד)

שם משמואל:

במד"ר (מ"ח) טוב שם משמן טוב וכו'... ושמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה פירושו, דהנה שמן רוקח אין הריח שלו בעצם רק שקיבל וקלט מהבשמים שנרקחו עמו, ועל כן מקבל שינוי על ידי זבובי מות, אבל שם טוב הוא בעצם, ודבר שהוא בעצם אינו מקבל שינוי... (ויקהל תרע"א)

ונראה לפרש דהנה ענין שם טוב הוא שיש לו קיום ואינו משתנה כל כך מהרה... והטעם יש לומר דהנה כבר אמרנו שענין שם טוב הוא שמנוקה מחלקי הרע שנתערבו מחמת חטא אדם הראשון, והנה כתיב (קהלת ג') כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, והשינוי בא מפאת עירוב חלקי הרע, ועל כן שם טוב שהוא חלקי הטוב בלי עירוב חלקי הרע בלתי מקבל שינוי. (שם תרע"ו)