שם מת אהרן - אז מת אהרן, כמו "משם רועה אבן ישראל" שפירושו מאז. (דברים י ו)
...ויתיצב עמו שם, מי נתיצב עמו שם הכבוד שנקרא שם, כלשון "ומשם יפרד" (בראשית ב') כי משם ולמטה עולם הנפרדים, ונקרא גם כן שם (ש"ב ו') "להעלות משם את ארון האלקים אשר נקרא שם", וכן הזכיר משה למעלה "ואתה אמרת ידעתיך בשם", ואמר "ויקרא בשם ה'", באורו ויקרא הכבוד בשם ה', ומלת בשם היא סמוכה לשם המיוחד... (שמות לג יג)
ויהי שם - ...לכן נראה לומר שאין מלת "שם" כאן לרמיזת המקום כי אם הוראת המעלה והחשיבות, כי זה לשון הגר"א בבאור מלת שמים, שמים נגזר ממלת שם המורה על דבר המקבילו מרחוק לעומתו, כי בשטחות הדבר או בגבהו נמצאו שני ראשים, הא' הקרוב אליו והב' פאת המקביל, על הראשון נאמר מלת פה ועל השני נופל לשון שם. ועל כל נמצא בעולם השפל נאמר שם במקרה כפי השתנות הזמנים והמקומות... ומלת שם בעצם לא נוכל לקרות כי אם על קצה שאין באפשרות להגיע שם, והוא הרקיע, כאמרם (סוכה ה') מעולם לא עלה משה למרום, ושמים הוא לשון גבוה, כמו "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א')... ובלשון ערבי מצוי מלת שם בלשון יחיד על הגובה, וזה לדעתי המכוון במלת שם במקרא שלפנינו, שהשיג מעלה גבוהה בבית הסוהר... (בראשית לט כ)
...ונראה לפרש מלת "משם" הוא מענין שממה, וסעד לדברי מהראב"ע שאמר כי שמה ושממה מגזרת שם... ובזה יאורו לנו כמה מקראות שהם דחוקים לפירוש המפרשים, כמו (יחזקאל ל"ט) "אתן לגוג מקום שם קבר", שהיה ראוי לומר אתן לגוג שם מקום קבר, ואם מלת שם מענין שממה לשון המקרא ישר, וטעמו מקום שהוא שמם יתיחד לגוג להקבר שם... וכן "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", גם בזה מלת שם דחוקה ולמותר, וטעם על נהרות בבל ישבנו משוממים גם בכינו... (שם מט כד)
ויהי שם עם ה' - נראה לפרש שבא להודיע בזה ענין, והוא כי שם נשמה ושם שמן עיקר שרשם שתי אותיות שם, ועיקר שורש זה הונח על התמצית הרוחני שבדבר, כי בכל גשם ישנם שני תמציות ויסודות שבהם תכונתו ועמידתו של דבר, הא' תמצית גשמי, והב' תמצית רוחני והוא מין ליחה שמנה הנותנת בגשם חיותו קיומו ותנועתו. התמצית הרוחני הזה נקרא שם, ונבנה ממנו שם נשם נשמה להוראת הכח הרוחני שבגשם להתנועע ולפעול... וכן מילת ש ם המורה על שמו של דבר הוא מענין זה, כי אין ענינו רק סימן הדבר על ידי התמצית והיסוד הגורם בו תנועה והפעלה לאחרים. ונראה להוסיף כי מה שהונח על התמצית הרוחני מלת שם, שהוא לשון השתוממות ופליאה... וטעם ויהי שם עם ה', חיותו וקיומו היה עם ה'... (שמות לד כח)
מלת שם מציין המקום, ויבא לרוב על מקום הכללי, כמו "ויעתק משם", ולפעמים יבא גם על הכלי בבחינת שהוא מקום להחזיק איזה דבר, כמו "ונתתה שמה מים", ולא יצדק זה רק על הכלי שהוא מקום לאיזה דבר... (הכרמל)