(ראה גם: שמות קדש-כללי)
רבי ישמעאל אומר מניין למוחק אות אחת מן השם שהוא בלא תעשה, שנאמר ואבדתם את שמם ולא תעשון כן לה' אלקיכם. (ראה סא)
ורמינהי יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין, אלו הן שמות שאין נמחקין כגון א-ל, אלקיך, אלקים, אלקיכם, א-היה אשר א-היה, אלף דלת ויוד הי, ש-די צב-אות הרי אלו אין נמחקין, אבל הגדול הגבור הנורא האדיר והחזק והאמיץ העזוז חנון ורחום ארך אפים ורב חסד הרי אלו נמחקין...
תנו רבנן כתב אלף למד מאלקים, י-ה מיי' הרי זה אינו נמחק, שי"ן דל"ת מש-די, אלף דלת מא-דני, צדי בית מצב-אות הרי זה נמחק, רבי יוסי אומר צב-אות כולו נמחק שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל, שנאמר והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים, אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי.
תנו רבנן כל הטפל לשם בין מלפניו ובין מלאחריו הרי זה נמחק, לפניו כיצד, לה' ל' נמחק, ביי' ב' נמחק, ויי' ו' נמחק, מיי' מ' נמחק, שיי' ש' נמחק, היי' ה' נמחק, כיי' כ' נמחק. לאחריו כיצד, אלקינו נ"ו נמחק, אלקיהם ה"ם נמחק, אלקיכם כ"ם נמחק, אחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם, אמר רב הונא הלכה כאחרים... (שבועות לה א, וראה שם עוד ושמות קדש-כללי)
מתקיף לה רב חנניה וליחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו, ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם וגו'... (מכות כב א)
הטועה בשם גורר את מה שכתב ותולה את מה שגודר וכותב את השם על מקום הגרר, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אף תולין את השם, רבי יצחק אומר אף מוחק וכותב, ר"ש שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין. ר"ש בר' אלעזר אומר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין אותו... (מנחות ל ב, וראה שם עוד)
הכותב שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומחטיב את האחרון, רבי יהודה אומר אם היה האחרון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון... הכותב יהודה ולא כתב בו דלי"ת יתלנו מלמעלה, את השם כתב השם וכתב את יהודה עושה דלית הא ומוחק את ההא האחרונה (ויתלה את הדלת), היה צריך לכתוב את יהודה ונתכוין וכתב את השם אף על פי שנתן בו דלית מחטיבו וכותב יהודה אחר... (פרק ה וראה שם עוד)
כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה, שהרי הוא אומר בעבודת כוכבים ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלקיכם.
ושבעה שמות הם, השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש, או הנכתב א-דני, וא-ל א-לוה, ואלקים, ואלקי, וש-די וצב-אות כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו לוקה.
כל הנטפל לשם מלפניו מותר למוחקו, כגון למ"ד מלה' ובי"ת מבאלקים וכיוצא בהן אינן כקדושת השם. וכן הנטפל לשם מאחריו כגון ך' של אלקיך וכ"ם של אלקיכם וכיוצא בהן אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של שם מפני שהשם מקדשם, ואף על פי שנתקדשו ואסור למוחקם המוחק אלו האותיות הנטפלות אינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות.
כתב אל"ף למ"ד מאלקים, יו"ד ה"א מה' אינו נמחק, ואין צריך לומר י-ה שהוא שם בפני עצמו, מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא. אבל הכותב שי"ן דל"ת מש-די, צד"י בי"ת מצב-אות הרי זה נמחק.
שאר הכינוים שמשבחין בהן את הקב"ה, כגון חנון ורחום, הגדול הגבור והנורא, הנאמן, קנא וחזק וכיוצא בהן הרי הן כשאר כתבי הקדש ומותר למוחקן.
כלי שהיה שם כתוב עליו קוצץ את מקום השם וגונזו, ואפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיך הכלי הרי זה לוקה, אלא חותך את מקומו וגונזו, וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל, ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ, שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום....
כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים בכתבי הקדש שכתבם ישראל בקדושה, אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים, והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולא למעשיהם. אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו, וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן עובד כוכבים יגנזו... (יסודי התורה פרק ו)
ראה שמות קדש-שם הוי"ה תתקלה.
לא תעשון כן לה' אלקיכם - ...ואולי כי נתכוין הכתוב לרמוז ב' פרטי דינים שישנם בדין המוחק שם משמותיו ית', א' השם עצמו, וא' הנטפל לה' מלאחריו, באומרו לה' הרי אזהרה על השם, ולא הוי"ה לבד אלא שכל כיוצא בו משמותיו, וזה בנין אב להם. ואומרו לאלקיכם רמז לכ"ם שנטפלו לאלקים. ומה שכתב רמב"ם בפ"ו מהלכות יסודי התורה שאין לוקה אלא על אותיות השם כיון שאין הדבר מפורש בפירוש בכתוב אינו לוקה עליו. (דברים יב ד)