שמות קדש   שם אהיה

(ראה גם: שמות קדש-כללי-שם הויה)

 

ויאמר אלקים אל משה אהי-ה אשר אהי-ה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי-ה שלחני אליכם. (שמות ג יד)

זהר:

השם התשיעי הוא א-דני, וזו היא מלכות הקדושה, שהדינים יוצאים משם לעולם, וזה הוא הכתר האחרון, (דהיינו ספירה אחרונה) של כל השמות, והשם אהי"ה הוא כלל והוא סתום (שבספירה) הראשונה, שזה הוא כתר עליון, הראש של כל הראשים, שמו סתום ולא נתגלה, (כי אהי-ה פירושו שאני עתיד להתגלות, ועתה עוד אינני מגולה), ונתבאר... (ויקרא קסב, וראה עוד שמות-קודש ויקרא קסו והלאה)

אמר לו אם הוא לרצון לפני אבי, הרי שמעתי בזה שכתוב, אהי"ה אשר אהי"ה, ואיני עומד בו, (שאיני מבין פירושו), אמר לו, אלעזר בני, הרי העמידוהו החברים, ועתה בדבר אחד מתקשר הכל.

וסוד הדבר כך הוא, (השם) אהי"ה זה כלל הכלל, (שהוא או"א עלאין, שה"ס ג"ר דבינה, שהם תמיד בסוד הכתוב כי חפץ חסד הוא, ואינם מקבלים חכמה לעולם, כי) כשהשבילים סתומים ואינם מפורשים, (דהיינו שהי' הסותמת היא באויר שלהם, ואינה יוצאת מהם), וכלולים במקום אחד, (דהיינו שכלולים בראש א"א, כי להיותם בבחינת ג"ר דבינה בסוד כי חפץ חסד, נחשבים כמו שלא יצאו מראש א"א, אז הם נקראים) אהי"ה, שהוא כלל הכל, והוא סתום ואינו מתגלה.

אחר שיוצאת ממנו ההתחלה (לגילוי המוחין), ואותו הנהר, (שהוא ישסו"ת) נתערבה (עם זו"ן) להמשיך ולהוליד הכל. אהי"ה, כלומר, עתה אני הוא כלל הכל, כלל של כל פרט, (דהיינו של כל מדרגה ומדרגה) אשר אהי"ה (היינו) שאמא, (שהיא בינה), נתעברה ומוכנת להוציא כל הפרטים ולגלות של העליון הוי"ה... (אחרי קסד, ועיין שם עוד וזהר חדש שיר השירים רלו)

תלמוד בבלי:

אהי-ה אשר אהי-ה, א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות, אמר לפניו, רבונו של עולם דיה לצרה בשעתה, א"ל הקב"ה לך אמור להם אהי-ה שלחני אליכם. (ברכות ט ב)

מדרש רבה:

...הוי אהי"ה אשר אהי"ה אני נקרא לפי מעשי, ר' יצחק אמר א"ל הקב"ה למשה אמור להם אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבא, לכך כתיב אהי"ה ג' פעמים.

דבר אחר אהי"ה אשר אהי"ה, רבי יעקב ב"ר אבינא בשם רבי הונא דציפורין אמר, אמר הקב"ה למשה אמור להם בשעבוד זה אהיה עמם ובשעבוד הן הולכין ואהיה עמם. אמר לפניו וכך אומר אני להם, דיה לצרה בשעתה, א"ל לאו כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם, לך אני מודיע להם איני מודיע. דבר אחר אהי"ה ר' יצחק בשם ר' אמי אמר בטיט ובלבנים הן עומדים ולטיט ולבנים הן הולכין, וכן בדניאל (דניאל ח') ואני דניאל נהייתי ונחליתי, אמר לפניו וכך אני אומר להן, א"ל לאו אלא אהי"ה שלחני אליכם. א"ר יוחנן אהי"ה אשר אהי"ה ביחידים אבל במרובים על כרחם שלא בטובתן כשהן משוברות שיניהן מולך אני עליהם, שנאמר (יחזקאל כ') חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם... (שמות ג ו וז)

אותיות דר' עקיבא:

וכמה הן אותיות שבהן נתחתמו שמים וארץ, שתים עשרה הן כנגד י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה וי"ב חדשי שנה וי"ב מזלות וי"ב שבטים וי"ב ארצות, וכולן על שמותם של שבטים, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל"ב), ואלו הן י"ב אותיות שנאמר אהי-ה אשר אהי-ה אהי-ה שלחני אליכם (שמות ג'), ג' פעמים אהי-ה הרי י"ב אותיות... (הי וא)

שוחר טוב:

א"ר יוסי בר חנינא כשבקש הקב"ה לשלוח משה למצרים אמר לו משה (שמות ג') ואמרו לי מה שמו, אמר לו הקב"ה אני אומר לך אהי-ה אשר אהי-ה, את מוצא ג' פעמים כתוב אהי-ה, אמר הקב"ה, ברחמים בראתי את העולם, וברחמים אני עתיד לנהגו. (מזמור עב)

מדרש הגדול:

דבר אחר אהי-ה אשר אהי-ה, אמר הקב"ה אני הייתי ואהיה, אני הייתי קודם שנברא העולם ואני אהיה משנברא העולם, ואני הוא שאהיה לעולם הבא. דבר אחר אהי-ה אשר אהי-ה, אמר הקב"ה במדת רחמים בראתי עולמי, במדת רחמים אני מנהגו, ועתיד אני לחדשו במדת רחמים. במדת רחמים ברא עולם דכתיב (תהלים כ"ה) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. במדת רחמים מנהגו, דכתיב (שמות ל"ד) ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' א-ל רחום וחנון. ועתיד לחדשו במדת רחמים דכתיב (זכריה א') כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים. דבר אחר אהי-ה אשר אהי-ה, אמר הקב"ה במדת טוב בראתי עולמי, במדת טוב אני מנהגו, ועתיד אני לחדשו במדת הטוב... דבר אחר אהי-ה אשר אהי-ה, אמר הקב"ה במדת אמונה בראתי עולמי, במדת אמונה אני מנהגו במדת אמונה אני מחדשו... (שמות ג יד)

ילקוט ראובני:

כשאמר הקב"ה למשה אהי-ה אשר אהי-ה שאל משה מה טיבן של שמות הללו, א"ל משה דע שהוא שם של ששה אותיות וכולל שני שמות אהי-ה ו"ה שהוא אהי"ה יהו"ה, ומשה לא גילה לזקנים ולישראל שם של ו' אותיות בחילוף שלש שמות א"ה י"ה ו"ה אלא צירוף ראשון א"ה עם שני י"ה ונעשה אהי"ה אמרו לזקנים, וצירוף שם י"ה עם שם שלישי שהוא ו"ה ונעשה יהו"ה אמרו לישראל, והראייה דהקב"ה אמר ליה כה תאמר אל בני ישראל אהי"ה שלחני אליכם, והוא לקח סופו של אהי"ה שהוא י"ה וצרפו עם שם שלישי שהוא ו"ה ונעשה יהו"ה וכה אמר ה' שלחני אליכם. ואין להקשות אם כן אחרי שאמר הקב"ה למשה לאמר למה עבר פי ה', כי יש לומר שם של אהי"ה אמר לזקנים ושם יהו"ה אמר לישראל, ואף על פי ששני שמות הללו שוים בלשונם ושניהם הוי"ה ויה"ה ואפילו הכי אחד דין וא' רחמים, אהי"ה הוא דין, הוי"ה הוא רחמים... (שמות)

תרגום יונתן:

אהי-ה - דין דאמר לעלמא הוי והוי ועתיד למימר ליה הוי והוי, כדין תימר לבני ישראל אהי-ה שלחני אליכם. (שמות ג יד)

כוזרי:

...אבל אהי-ה אפשר שיהיה מן השם הזה, ואפשר שיהיה נגזר מ"היה", רוצה בו למנוע מחשוב באמתות העצם אשר ידיעתו נמנעת, וכאשר שאלו ואמר (שמות ג') "ואמרו לי מה שמו", ענהו לאמר מה להם לבקש מה שלא יוכלו להשיגו, דומה למה שאמר המלאך (שופטים י"ג) "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", אך אמור להם אהי-ה, ופירושו אשר אהיה, והטעם הנמצא אשר אמצא להם בעת שיבקשוני, אל יבקשו ראיה גדולה מהמצאי עמהם ויקבלוני כן, ואמר "אהי-ה שלחני אליכם"... (מאמר ד ג)

רמב"ן:

ואמרו לי מה שמו - ...והכונה להם בזה כי משה אמר לפניו יתברך ואמרו מה שמו שיגיד להם השם שיורה הוראה שלמה על המציאות ועל ההשגחה, והקב"ה השיבו למה זה ישאלו לשמי, אין להם צורך לראיה אחרת רק כי אהיה עמהם בכל צרתם יקראוני ואענם... ועוד אמר במדרש אגדה ומהו אהיה אשר אהיה, כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך, אם פותחין את ידיהם ועושין צדקה אף אני אפתח את ידי... ואונקלוס תרגם שני השמות אהא עם מאן דאהא ולא תרגם כלל השם שאמר בו "כה תאמר לבני ישראל אהי-ה שלחני אליכם". והנראה מדעתו כי אצילות ה' הנכבד שהודיעו הוא בן ארבע אותיות האלה שצוה כה תאמר אל בני ישראל אהי-ה שלחני אליכם, אבל הודיעו תחלה ענינו...

והנה פירש לו כי אהי-ה אשר צוהו לאמר להם הוא השם הגדול הזה, והם שוים בלשונם ובאותיות, כי שתי האותיות האחרונות שבשם הראשון הם הקודמות בזה, כי בראשון יורו על חכמת שלמה, כדכתיב "וה' נתן חכמה לשלמה", ובזה יורו על חכמת אלקים, ואות האל"ף בראשון מורה על הקדמות והיחוד, והיו"ד בשני על עשר ספירות בלי מה, וילקחו שתי האותיות האל"ף והיו"ד משני השמות הקדושים ויכתבו תחלה וסוף בשם הנכתב הנקרא באל"ף דל"ת להורות כי הוא אצילות מן הראש ועד הסוף, ומדת הדין באמצע כי שמי בקרבו, ומכאן תבין למה קמצותו... (שמות ג יד)

רשב"ם:

ראה שמות קדש, שמות ג טו.

מורה נבוכים:

ולמדו השם מדע שיגיעהו אליהם יאמת אצלם מציאות השם, והוא אהיה אשר אהיה, וזה השם נגזר מן היה, והוא המציאות, כי היה מורה על ענין ההויה, ואין הפרש בין אמרך היה או נמצא בלשון העברי, והסוד כלו הוא בשנותו המלה בעצמה המורה על המציאות בענין התואר, כי מלת אשר סובל זכרון התואר הנדבק בו, שהוא שם חסר צריך אל חבור, והושם השם הראשון והוא המתואר אהי-ה, והשם השני אשר תארו בו אהי-ה, והוא הוא בעצמו, וכאלו הוא הראה שהמתואר הוא התאר בעצמו, והיה זה באור ענין שהוא נמצא לא במציאות. ובא באור הענין ההוא ופירושו כן הנמצא אשר הוא הנמצא, כלומר המחוייב המציאות, וזה אשר יביא אליו המופת בהכרח שיש דבר מחוייב המציאות לא נעדר ולא יעדר כמו שאבאר מופתו. וכאשר הודיעהו יתברך הראיות אשר יתקיים בהם מציאותו אצל חכמיהם, כי אחר זה בא "לך ואספת את זקני ישראל", ויעד לו שהם יבינו מה שהודעתיו לך ויקבלוהו... (חלק א פרק סג)

חזקוני:

אהי-ה - הראשון שם והשני פירוש השם, כלומר שמי אהי-ה לפי שאהיה ואעמוד לעולמי עולמים בלי תכלה, ושאהיה עמהם שאגאלם מסבלות מצרים. ושם זה מסר יעקב לבניו, כדכתיב (בראשית מ"ח) "והיה ה' עמכם והשיב אתכם" וגו', כי מי שיבשר לכם גאולת מצרים בלשון הויה עם בשורת הפקידה תאמינו לדבריו... (שמות ג יד)

רבינו בחיי:

ראה שמות קדש שמות ג יג.

הרקאנטי:

ויאמר אלקים אל משה אהי-ה וגו'... עד כאן לשון הרב (הרמב"ן) ז"ל, והנני מוסיף לך קצת ביאור על רמיזותיו, הנה הקב"ה אמר למשה כה תאמר לבני ישראל אהי-ה שלחני אליכם, ולא מצינו שאמר להם רק שם יו"ד ה"א, על כן רמז הרב ז"ל כי השלשה אהי-ה הנזכרים בכתוב רמז כי נתגלה לו השם יתעלה בשלשה שמות, באה"יה, ביהו"ה, באד"ני ומסרם לו, הראשון אהי-ה הרומז לכתר עליון זה לא הורשה לו לגלות אף לזקני ישראל, ונקרא בשם זה על שאינו מושג רק לעצמו לא לזולתו, והשני ביו"ד ה"א הרומז לחכמת אלקים גלהו לזקנים והסתירו מישראל, והשלישי באל"ף דל"ת לכל ישראל. ודע כי מארבע אותיות של שם ביו"ד ה"א יוצאים ארבע שמות... (שמות, ועיין שם עוד)

אברבנאל:

אהי-ה - ונראה לפרש שחשש שישאלוהו מאיזו מדרגה נבואתו, כי יש מתנבאים מכח שדים וכו', ורצה לדעת מדרגת נבואתו מיהו השכל המשפיע בה, ותלה הדבר מענותנותו בשאלת העם, וכן כתב הרמב"ם ששואלים זאת מנביא, והודיעו אהי-ה שהוא עצמו מחוייב ולא אפשרי המציאות ידבר עמו, וכן יאמר לבני ישראל כי זה שאין מציאותו תלויה בדבר אחר שלחו... ולאלו שלא יבינו העיון הדק די שיאמר הא-ל שבחר באברהם וכו' שלחו אליהם... (שמות ג יד)

ספורנו:

אהי-ה - ההוה תמיד על ענין אחד מצד עצמו, ומזה יתחייב שיאהב המציאות וישנא כל הפסד מנגד למציאות, כאמרו "כי לא אחפוץ במות המת", ומזה יתחייב שיאהב משפט וצדק אשר תכליתם מציאות... ובזה שנא חמס ואכזריות מצרים נגדכם. (שם)

מהר"ל:

... ויש לך לדעת כי משה אמר שישראל ישאלו אותו מאיזה ענין באה להם התשועה הזאת, שאם יבא להם התשועה הזאת בשם הגדול והקדוש יהיו יודעים כי תהיה התשועה שלימה ולא יבא להם צער, כי הוא ברחמים, וזה היו רוצים לדעת מאתו, כי הוא יתברך נקרא לפי פעולתיו, והיו רוצים לדעת באיזה שם תהיה הגאולה, וזהו מה שמו, באיזה שם שלחך. ואז השיב לו הקב"ה אהי-ה אשר אהי-ה, כי זה השם הגדול נקרא אהי-ה שהוייתו שהוא נמצא אל כל הנמצאים אשר הם צריכים לו ית', כי כן מורה השם שהוא בא' המדבר בעדו, כי כל מדבר הוא מדבר אל זולתו ונגלה אליו, ומפני כך השם הזה מורה על שהוא נמצא לכל הנמצאים, ובזה השם ידעו שהוא נמצא הנמצאות ויהיה נמצא להם בכל אשר צריכין אליו. והוסיף לומר "אשר אהיה", לומר כי שמי הגדול אשר נמצא להם הם אינם כב' במעלה שיהיה זה נצחי אשר לא יוסר, אבל הוא סר, לכך הוסיף אשר אהיה כלומר שהוא נמצא להם וחוזר להיות מצוי להם, כי אין זה שהוא הוא יתברך עמהם נצחי תמיד, כי אין כב' מעלת הנמצאים לכך... וזהו הפירוש הנכון בדברי חכמים לא זולת זה... 

אבל הוצאה מן הרשות לגמרי לא נזכר בשם אהי-ה אשר אהי-ה ואפשר להיות חוזרין ומשתעבדים למצרים, אבל בשם הזה הוא שם הוי"ה בו גאולה שלמה, כי כמו שהשם הראשון שם אהי-ה המורה על שהוא הנמצא ומצוי לכל הנמצאים, אבל שם הוי"ה מורה שהוא נבדל מכל הנמצאות ולא נתלה בשום נמצא, ובשביל כך שם הראשון יש בו הצטרפות אל הנמצאות כי נקרא בשביל זה אהי-ה בא' המדבר, כי המדבר לזולתו נגלה אליו, רוצה לומר כי אני שהוייתי המצוי לכל, ושם בן ארבע אותיות נאמר על שהוא ההויה שאין לו התלות בזולתו וזולתו אפס, ולפיכך נקרא בשם הוי"ה, שהוא ההוה בלבד בעצמו... ולפיכך כאשר היה אומר להם על הגאולה הזכיר זה השם, כי בשם הזה הוא הגאולה כאשר שם הזה נקרא עליהם כי בו הוא מייחד הנמצאות שאינם ברשות אחרים, כי הוא מיוחד ואין לו התלות בזולתו, והוא נותן בו גם כן לבריות אשר הם ראוים לגאולה ונבדלים מן רשות אחרים, וזהו גאולה שלמה... (גור אריה שמות ג יד)

וכוונתם בזה כמו שאמרנו, כי היו שואלים ישראל באיזה השם תהיה הגאולה, והשיב להם הגאולה תהיה בשם אהי-ה אשר אהי-ה, כי שם אהי-ה מורה על שהוא יתברך הויה שמאתו מתקיים הכל, כמו שמשך מן העיקר קיום הכל, וזה השם מורה על שהוא יתברך עיקר הכל וממנו הכל, ולפיכך הוא בלשון מדבר בעדו, כי המדבר בעדו אל זולתו נגלה אליו, לכך זהו השם שהוא באל"ף המדבר בעדו, ובמה שהוא נותן מציאות וקיום לנמצאים הרי הוא נמצא להם, לכך ענין זה השם הקדוש שהויתו היא נמצאת לזולתו במה שהוא נותן הקיום להם.

והוסיף אשר אהי-ה לומר כי הוייתו יתברך נמצאת אליהם בשלימות, וזהו משמעות אהי-ה אשר אהי-ה... וזהו שדרשו ז"ל אהיה עמהם בצרה זו אשר אהיה עמהם באחרת... דהיינו שהוא התחלה לנמצאים בכל הזמנים כשיהיו צריכים לזה... (גבורות ה' פרק כה)

של"ה:

...ולכל בנין צריך יסוד זה יהיה שם אהי"ה שהוא גם כן מלשון הויה שהוא מורה על התהוות הויה החדשה, והוא כמו אמצעי, כיצד, מלך בשר ודם כשרוצה לבנות בנין, היה קודם עלות רצונו היה הוא לבד והבנין עדיין נעדר, ואחר כך עלה במחשבתו לבנות הבנין, הנה זו המחשבה ורצון אמצעי בינו ובין הבנין, כי המחשבה דבוקה בו ואחר כך המחשבה מתפשטת ויוצאת לאחר, כך כביכול, קודם שנברא העולם היה הוא ושמו דהיינו מהותו ית', ובחינת עליית מחשבה לפניו ורצונו להוות זהו שם אהיה הנגזר מיהו"ה, ואז יצאו לאור ונתגלה שמותיו לבנין העולם ולפעולותיו שפועל ומנהיג. וענין אהי"ה אשר אהי"ה הוא כי רצונו יתברך תכף ברצונו יש גילוי אלקותו אף כי נעלם מצדינו, ע"כ בענין עלה במחשבה אצלו להתגלות מצד זה יש גילוי קצת המבדיל, כמו שבתחתונים בגשמיות העולם נתהוה מתחילה היולי ואחר כך הבריאה, כן מצד גילוי השם הזה כמו היולי לגילוי שמותיו יתברך. והנה תיבת אהי"ה זה לשון עתיד וגם עבר, אהיה לשון עתיד זהו נודע, גם לשון עבר כמ"ש באיוב י"ז "ויציגני למשל עמים ותופת לפנים אהיה"... והנה אהי"ה שפירושה עבר מורה על בחינה עליונה כמה שדבוק בו בידו"ד, ואז נאמר אהי"ה עולה כ"א כמנין שם ידו"ד בלי כפילו ה' אחרונה, ומצד הבחינה העומד להתגלות אז אהי"ה פירושה לשון עתיד. וזהו פירוש הפסוק כי הוא אמר ויהי וגו', כי הוא זהו ענין קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, אמר ויהי הם בחינות אהי-ה אשר אהי-ה... (מסכת פסחים מצה עשירה, ועיין שם עוד ושמות קדש)

אור החיים:

אהי-ה - פירוש הודיעו מדה שבה מדבר עמו, ושם זה יתייחס למדת הרחמים ואשר היא בחינת המוציא מעבדות לחרות. צא ולמד מה שכתב בספר התיקונים סוד נ' פעמים שנזכרת יציאת מצרים בתורה, וגם היא טעם שלקו המצריים חמשים מכות, כאומרם ז"ל, ושם זה כבר רמזו א-ל עליון בנועם דבריו באמור לו "כי אהיה עמך", ואולי כי לזה סמך ואמר "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך", פירוש בחינת אנכי, והיא שהזכיר ה' בהר סיני פתח אנכי וגו', אלא שמשה לא הבין עמקן של דברים... ואולי כי משה השכיל והבין אלא ששואל אם יזכיר שם זה לישראל, ואומר אשר אהי-ה הוא טעם השם שנקרא כן לצד שיהיה עם ישראל בצרתם, כמו שאמרו ז"ל טעם ש-די שאמר לעולמו די... ויהיה כמו כן אהי-ה לצד שיהיה והוא אומרו אשר אהי-ה, כאן הודיע למשה סוד השם הגדול. ורז"ל דרשו אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בצרה אחרת. גם יש בזה סוד ג' כתרים והמשכיל יבין. (שם)

הכתב והקבלה:

...וטעם השמות האלה, אוכל להיות כל אשר ברצוני להיות, והמכוון בזה אוכל להתלבש באיזה מדה ותאר שרצוני להתלבש ולהתראות בו כפי הכנת המקבלים וכפי העת והזמן המצטרך, פעם אתראה בשם ש-די באופן שלא יתבטלו הנהגות הטבעיות, פעם בהוי"ה ב"ה לחדש הנהגה נסית... (שם)

מלבי"ם:

אהי-ה - ...ובברכות ט' אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות, רוצה לומר שהשיב לו שהנהגה זו שרוצה לגאלם עתה היא בשם אהי-ה, כי זמן שעבוד מצרים שהיה ארבע מאות שנה לא נשלם עדיין וישלם בשעבוד מלכיות אחרות, ששם יהיה גם כן עמהם לגאלם, והוא השם שבו יגאלם עתה...

וזה שאמר ה' למשה ששאל שיאמר לו מה שמו היינו על תאריו ושבחיו, והשיב אהי-ה אשר אהי-ה, רוצה לומר כשתאמר עלי שם אהי-ה שמורה שאני הנמצא המחוייב המציאות, כבר הודעתי שאני הנמצא הכולל כל השבחים והשלמיות שהם אפשרי המציאות, וכשתוסיף לומר אהי-ה אשר הוא חכם או אהיה אשר הוא גבור קדוש וכדומה הוא כאלו אמרת אהיה אשר הוא אהיה, כי כל אלה התארים כבר נכללו בשם אהי-ה ועל כן אמר כה תאמר אל בני ישראל אהי-ה שלחני. (שם)

רש"ר הירש:

אהי-ה אשר אהי-ה - זה שאני רוצה להיות, שאר ההוה הוא זה ש"עליו" להיות, רק הוא ית' ישות אישית אבסולוטית וחפשית, העתיד תלוי לגמרי ברצונו. לפי המחשבה הלא יהודית ה' הוא בלשון עבר, סבת ההויה, וזו מתפתחת הלאה על פי החוקים שנקבעו. אם כן ה' והעולם יהיו קשורים לפי דעה זו לחוקים ורק האדם הוא חפשי?! לכן הם באים למסקנה שחופש האדם היא הטעיה עצמית. ביהדות האלקים חפשי, וכן האדם, ועל הבריאה נאמר "אשר ברא אלקים לעשות", התחלה להתפתחות התלויה באדם, התפקיד הוא העמדת רצון האדם לרשות הרצון האלקי ועצוב העולם ברוח זו. (שם)

העמק דבר:

אהי-ה אשר אהי-ה - אין האופן ברור כעת משום שזה תלוי בהכנת המקבלים, ואם כן אהיה מתנהג בפעולתי כפי אשר אהיה בכח ישראל אשר יתנו לי. ולפי הנראה היה ראוי לומר אהי-ה אשר תהיו, אבל באמת גם זה יוצא מהשגחת ה' שיהיו ישראל ראוים לזה האופן או לזה, ואם שהוא לפלא בדעת האדם מכל מקום כך הוא... (שם וראה שם עוד)

אהי-ה שלחני - השילוח הוא ברור שתהא הגאולה על כל פנים, אך אופן הגאולה עתיד להתברר. (שם)