שמות קדש   שם מקום

מדרש רבה:

ויפגע במקום, ר' הונא בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות ל"ג) הנה מקום אתי, הוי הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו... (בראשית סח י)

שוחר טוב:

ה' מעון אתה היית לנו, אמר רבי אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם ואם העולם מעונו, בא משה ופירש (דברים ל"ג) מעונה אלקי קדם. אמר רבי יוסי בר חלפתא ואין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו אם עולמו טפל לו בא משה ופירש (שמות ל"ג) הנה מקום אתי הוי עולמו טפל לו ואין הוא טפל לעולמו. אמר רב הונא בשם רבי אמי ולמה מכנין שמו של הקב"ה מקום, שהוא מקומו של עולם, שנאמר הנה מקום אתי, דבר אחר למה נקרא שמו מקום שבכל מקום שצדיקים עומדים שם הוא נמצא עמהם, שנאמר (שם כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, וכן הוא אומר ויפגע במקום וילן שם... (מזמור צ)

ספר העיקרים:

...ולפי שהמקום מעמיד הדבר ומקיימו נקרא הא-ל מעון, אמר משה "מעון אתה היית לנו" (תהלים צ'), כלומר שאתה מעמיד העולם ומקיימו כמקום שמעמיד הדבר ומקיימו, ובעבור זה קראוהו רז"ל מקום, ברוך המקום שנתן תורה לישראל, וכן "והניף ידו אל המקום ואסף המצורע" (מלכים ב ה')... (מאמר ב פרק יז)

מהר"י יעבץ:

ותאר להשי"ת בשם מקום, לצייר בנפשותינו ענין דברו, כי מעשה ידיו כלם ולא הניחם למקרה, כי בכל מקום עיניו צופות כי מלא כל הארץ כבודו ולמשפטיו עמדו הכל, לכל אשר יצום על פני תבל. (אבות ג יג)

מהר"ל:

...ופתח ברוך המקום, קרא השי"ת מקום כי המקום בו עומד הדבר אשר הוא מקום לו, והמקום עודף עליו, והוא יתברך מקומו של עולם, מפני שהוא כולל הכל ואין נמצא יוצא ממנו, ועודף עליהם מבלי תכלית, לכך ראוי לקרותו מקום... וכמו שנקרא מקום בעבור שהוא כולל הכל, כך נתן הקב"ה תורה לישראל שכולל הכל, ולא ימצא דבר שלא יהיה נמצא בתורה, ולפיכך נתן השבח על התורה במקום הזה כי זה נראה מעלת התורה הכוללת הכל... (גבורות ה' פרק לה)

רמח"ל:

אמנם צריך שתדע כי הנה אמרו רז"ל אין לך דבר שאין לו מקום, וסוד הענין כי כל הבריות יש להם שורש בנוקבא ויש להם בה מקום פרטי הוא המדרגה שבה נבראו ובה הם נשפעים ומתקיימים לפי הדרכים והחוקים הראוים להם, והשכינה נקראת כך בכלל מקום, "הנה מקום אתי", מפני העשותה מקום בפרט לכל הנמצאים. והנה על כן אנו אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, כי מקום הזה הוא משפיע, וכן ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון עם, והנה כפי הנשרש בה כך ממשכת כח מן המאורות העליונים, ועל כן נמצא קשר גדול בין המאורות העליונים ובין המלכות, ושם מאירים באותן המדריגות שהם שרשי הנבראים. (אדיר במרום דף פג)

נפש החיים:

ומה שאמרו כאן למקו"ם, וכן באבות אמרו וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה, רמזו ז"ל בתיבת מקום לענין גדול. והענין צריך ביאור להבין עומק כוונתם ז"ל בזה...

והנה כאן בחינת מקום גם כן, הגם שפשוטו מובן, אבל כשנדקדק בו נמצא שכללו ורמזו בזה עוד ענין גדול, כי ענין מה שהוא יתב' נקרא מקום, פירשוהו ז"ל בבראשית רבה ס"ח על פסוק ויפגע במקום, ר"ה בשם ר"א מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו... ולפי פשוטו רוצה לומר כמו שהמקום הוא סובל ומחזיק איזה דבר וחפץ המונח עליו, כן בדמיון זה הבורא אדון כל ית"ש הוא המקום האמיתי הסובל ומקיים העולמות והבריות כולם, שאם חס ושלום יסלק כחו מהם אף רגע אחת אפס מקום קיום וחיות כל העולמות, וכמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם", והוא פנת יסוד אמונת ישראל, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בריש ספרו, ולכן קורא בזוהר לאדון כל ית"ש נשמתא דכל נשמתין... (שער ג פרק א)

אמנם פנימיות ענין מקומו של עולם הוא ענין גדול מאד, כי מה שכנוהו ית"ש מקומו של עולם, אין ערך כלל לענין מקום הנושא כל חפץ העומד עליו, שעצמות התהוות וקיום הכלי יש לה מציאות בפני עצמה, והמקום רק מצלת אותה שלא תפול ותשבר, וכן ענין חיות וקיום הגוף על ידי הנשמה, הגוף יש לו מציאות בפני עצמו, ואינו מתבטל ממציאותו גם בצאת הנשמה ממנו, אבל העולמות כולם כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע הוא רק מאתו ית"ש, ואלו היה מסלק רצונו יתברך מלהוות אותם כל רגע היו לאין ואפס ממש. ורק מחמת שאין בכח שום נברא אף עליון שבעליונים להשיג מהות הענין, איך כל העולמות וכל צבאם המה בעצם אין, ורק כל רגע המה מתהוים למציאות ממנו יתברך, לזאת בחרו להמשילהו יתברך ולהסביר לאוזן שומעת בקרב חכמים בתיבת מקום. שאף שכך גזרה חכמתו יתברך ליתן מציאותו לעולמו, באופן שילאה כל שכל להשיג איך הוא המשכת התהוותם ממנו ית"ש כל רגע, ויוכל להדמות בעיני בשר שהעולם הוא מציאות וקיום בפני עצמו חס ושלום, האירו חז"ל עיני השכל בהמשילם לענין מקום, שכמו שהכלי העומדת על איזה מקום, הגם שהכלי הרי יש לה באמת מציאות בפני עצמה, עם כל זה אם לא היה להכלי מקום שתעמוד עליו היתה כלא היה, כן אף שהעולם כולו מורגש ונדמה כמציאות בפני עצמו, הוא ית"ש הוא מקומו, שאלמלא היה המקום ברצונו להתהוות העולמות על אחת כמה וכמה שהיו כולם כלא היו...

גם המשילוהו ית' בבחינת מקום, שכמו שהמקום על ידו מתקיים הכלי אף אם אינו שוה בערך עם הכלי, וגם המקום אף אם על ידו מתקיימים כמה וכמה כלים שונים זה מזה אין גורמים על ידי זה שום שינוי במקום, והמקום מקיים וסובל כולם בהשואה אחת, כך הוא ית"ש מקיים כל העולמות אף שאין ערך בינו ית' וביניהם, דאף כ"ע אוכמא היה לגביה דא"ס. וגם אם נראה לנו שינויים משינויים שונים מצד הבריאה, מדרגות שונות זו מזו, ואף כי נמצאים גם כחות הטומאה והס"א בכל מדרגותם, והקיום של כולם הוא רק ממנו יתברך לבד, עם כל זה לית ביה שנוי ית"ש, דאיהו לא אשתני, ומצדו ית' הוא מקיימם בדמיון מקום. ואם כי דבר זה אין בשום שכל להשיג איך ומה והוא פלאי, לזה המליצו חז"ל הנה מקום אתי, אתראי טפלה לי, פירוש שלית מחשבה תפיסא איך הוא בבחינת מקום בלי שינוי, רק הוא יתברך לבדו המשיג עצמותו משיג איך הוא מקומן דכולהו עלמין בלי שינוי, כענין "והוא ידע מקומה", וזהו "אתי" דייקא, כענין לבא לפומא לא גליא... (שם פרק ב, ועיין שם עוד)

והוא ענין הכתוב (ירמיה כ"ג) "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", ויותר מפורש במשנה תורה, "וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"... והוא ממש כמשמעו שאין עוד מלבדו יתברך כלל בשום בחינה ונקודה פרטית שבכל העולמות עליונים ותחתונים והבריות כולם, רק עצמות אחדותו הפשוט ית"ש לבד, והוא פנימיות אמרם ז"ל בדברים רבה פ"ב ד"א "כי ה' הוא האלקים", יתרו נתן ממש וכו' רחב וכו', משה שמהו אף בחללו של עולם, שנאמר "כי ה' וגו' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", מהו אין עוד, אפילו בחללו של עולם. וזה גם כן בכלל מאמרם ז"ל שהוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו, היינו שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות אין המקומות מקומות עצמיים, אלא הוא ית"ש הוא המקום של כל המקומות, שמצדו ית' נחשבים כולם כאלו אינם במציאות כלל גם עתה כקודם הבריאה... (שם פרק ג, וראה שם עוד ואלקים-ומציאות)

מכתב מאליהו:

הקב"ה נקרא מקום - שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (ב"ר ס"ח ט'), מקום פירושו מקיים, הוא מקומו עולם - כי הוא המקיים הכל ברצונו, ואין העולם מקומו - כי אין לו מקיים חוץ לעצמו... (חלק ה עמוד תכו)