(השם) השביעי והשמיני נקראים יחד צב-אות, (שהם נצח והוד), ועל כן שם הוי"ה, (שהוא ת"ת) קרב לכל, אחוז בכל הקצוות, כי לפעמים כתוב הוי"ה אלקים, שזה (יורה), שת"ת קרב לגבורה, ולפעמים (כתוב) הוי"ה צב-אות, שזה יורה שת"ת קרב לנצח והוד הנקראים צבאות, והרי למדנו שנודעים דברי הנביאים הנאמנים מפיהם, כשאמרו כה אמר הוי"ה אלקים, וכשאמר כה אמר הוי"ה צב-אות שהיו יודעים מאיזה מקום באים דברי (הנבואה). (ויקרא קעה)
פתח ר' אלעזר ואמר, ב' כתובים מצאתי, ואף על פי שהכל במדרגה אחת תלוי, עם כל זה אינם ממדרגה אחת, מקרא אחד כתוב, כה אמר הוי"ה צב-אות, ומקרא אחד כתוב כה אמר הוי"ה אלקים, מה בין זה לזה, אלא בזמן שכתוב כה אמר הוי"ה צב-אות אז הדבר בא ברחמים, ובזמן שכתוב כה אמר הוי"ה אלקים אז הדבר בא בדין. (ואתחנן קעו)
ותאמר ה' צב-אות, אמר רבי אלעזר מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צב-אות עד שבאתה חנה וקראתו צב-אות, אמרה חנה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד. (ברכות לא ב)
ראה עוד שמות קדש-כללי, ושמות קדש-מחיקה שבועות לה ב.
ויאמר אלקים אל משה, אמר רבי אבא בר ממל, א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא... וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צב-אות... (שמות ג ו)
ה' צב-אות, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקב"ה חנה מתחלת ברייתו שלעולם לא קלסני אדם בפסוק זה אלא את, חייך שבנך עומד ופותח בו, הדא הוא דכתיב (ש"א ט"ו) כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. אריב"ל אמר לה הקב"ה חנה את רבית בחיילותי, ואני ארבה בחיילותיך, שנאמר (דה"א כ"ה) כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלקים להרים קרן... (פרשה ב)
...והנה מצאנו ה' צב-אות, והוצרכו רבים לומר כי צב-אות שם העצם הוא, או כי הוא אות בצבא שלו, וזה לא יתכן, הנה אלקי הצבאות, ולבדו לא תמצאנו כי אם עם אלקים או עם השם הנכבד, ואל יקשה בעיניך ה' אלקים צב-אות כי הוא כדרך הנבואה... והטעם שהוא המעמיד, על כן ה' אלקים דבקים עמו המלאכים הקדושים, וככה ה' צב-אות הם צבאות השמים, ואל תאבה לשמוע אל דברי הגאון האומר שבעבור ישראל נקרא כן, והביא ראיה מן "והוצאתי את צבאותי", הלא תראה "וכל צבא השמים עומדים עליו"... (שמות ג טו)
ה' צב-אות - הוא באמת אדון, והצבאות לעדים. (ישעיה א כד)
צב-אות - יש מפרשים שהוא שם אות בצבאו, ובפשט רוצה לומר אלקי הצבאות, צבא השמים. (תהלים פ ה)
ה' צב-אות - על שם צבאות מעלה ומטה שהם ישראל, ולכך לא האבידנו כי שמו נקרא עלינו. (ישעיה א ט)
צב-אות - בידו הכל, ואיך לא יראתם ממנו. (שם מח ב)
ולפי שה' הוא האלקים הנה שם העצם שזכרנו נקרא גם כן אלקי ישראל, כי לא יתואר השם המיוחד בסמיכות כלל. לפיכך צב-אות הוא עצמו אחד מן הכנויים שאינם נמחקים כפי הנוסחאות המדוייקות במסכת שבועות, וכן הסכימו גדולי הפוסקים... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן יד)
ואחר כך הזכיר שם צב-אות כי משם הזה נמשכו רבוי התולדות אחר שבראם, ולא היה העולם מתרבה ולא היו פרים ורבים, ומשם הזה נמשך רבוי התולדות ולכך נקרא צבאות מלשון צבא המורה על הרבוי. (באר הגולה ד)
ה' צב-אות - שהוה ומתפשט בכל צבאות ובכולם קדוש ומופרש בקדושתו מהם. (ישעיה ו ג)
ואחרי שבהוראת "צבא" הוראה תאומית וכפולה כמו שקדם, הא' התאחדות והתחברות, והב' החפץ והרצון, הנה שתי ההוראות האלה ישנם בשם צב-אות שהוא ית' מתואר בו, וטעם צב-אות בעל רצון המתאחד, כי אין שנוי ברצונו ית' בהתחלפות מדותיו מדין ורחמים ולהפך, כמאומת מפי חכמי האמת מהתאחדות מדותיו ית'. וכל זה נכלל בשם צב-אות, ולזה יתחבר שם צב-אות פעם להוי"ה ב"ה ה' צב-אות שהוא רחמים, ופעם לאלקים, אלקי צב-אות שהוא דין. ודעת המפרשים בשם צב-אות לשון חיל, כלומר אדון החיילות, חיילות מעלה ומטה, וטעמו שהוא מושל על כלם, הם לא יצליחו בכחם כי אם בכחו וברצונו, וזה ניחא לר' יוסי (שבועות ל"ה) דשם צב-אות נמחק, אמנם למאי דקיימא לן שהוא מן השאינם נמחקים ודומה לשם הוי"ה וא-דני על כן אין מקום לפרשו כדעת המפרשים, כי לפירושם מאמר ה' אלקי צב-אות דומה למאמר אלקי עולם ה', וכמו שמלת עולם אין בו קדושה ככה בצב-אות, ולזה צריכים אנו לפרשו אליבא דהלכתא בהוראה מיוחדת לעצמו דומה לשאר שמות קדושים, ולזה תראה כי יונתן בן עוזיאל לא תרגם כלום שם הקדש צב-אות והניחו בארמי כבעברי עם שבשאר מקומות תרגם צבא צבאות לשון חיל. (שמות יב מא)
ה' צב-אות - שכל צבאו הבריאה ממנו ושלו. (תהלים כד י)
בסוד קדושים - ההנהגה הנסית ממנו. אלקי הצב-אות - וכן בהנהגה הטבעית שעל ידי המערכה. (שם פט ט)
...על כן התחכמה (חנה) לפתוח שער חדש בקריאת שם צב-אות, דאז"ל (ברכות ל"א ב') שלא היה אדם שקראו כן עד שבאה חנה, וידוע דמשם זה הוא יניקת הנביאים, ועל כן זכתה להוליד שמואל שנקרא בדרז"ל אביהם של כל הנביאים... (חלק א פוקד עקרים עמוד ח)
...וזהו ענין שקראתו צב-אות היינו דהשי"ת יש לו צבאי צבאות שונות ומיוחדות ומכל צבאי צבאות לא יקשה בעיניו לתת לה גם כן בן אחד שלא על ידי נתינת אחר תחתיה, וענין שם זה הוא על הצבאות השונים על כן ממנו יניקת הנביאים, שהם צבא מיוחדים משאר הנפשות, והיא חשבה על ידי זה לזכות לבן בלי שום דיחוי גברא. ובאמת אדרבא זהו השורש דאדחי גברא, כי יחוד כל צבא במעלתו הוא על ידי השפלת האחרים, וכן כשנפקדה אומללו בני פנינה. ומכל מקום הכל בשם הוי"ה מדת הרחמים כי הוא לטובתם גם כן... (שם עמוד י)