(ראה גם: כלי משכן-מנורה הדלקה, קרבן-מנחה)
אמר (אלישע) נחמתני, כי לא ידעתי איך תשרינה הברכות של מעלה במקום ריקן, אבל עתה שיש לך שמן, זה הוא מקום שתמצאנה בו הברכות, מאין לנו זה, כי כתוב כשמן הטוב וגו', ובסופו מה כתוב, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, (הרי) שבמקום הזה שורות הברכות.
ואם תאמר הרי כתוב שם, כטל חרמון שיורד על הררי ציון, שהוא בסמוך להכתוב, כי שם צוה ה' את הברכה, ולא כתוב שמן אלא טל, אלא הוא שמן והוא טל, (כלומר ששניהם בחינה אחת הם), כי טל הזה הוא שהטיל אותו הקב"ה משמן העליון, ששמן הזה יוצא לצד הימין.
שנים הם, יין ושמן, והולכים לב' צדדים, יין לצד שמאל, ושמן לצד ימין, ומצד הימין יוצאות ברכות לעולם, ומשם נמשח מלכות הקדושה, דהיינו למלכי ישראל, ומשום ששמן היה מתתקן למטה מתחילה, דהיינו שהיה לה אסוך שמן, (שהוא סוד אתערותא דלתתא), נזדמן שמן מלמעלה (דהיינו הורקת הברכות מלמעלה, שהוא סוד אתערותא דלעילא).
תא חזי, מן אתערותא דלעילא של שמן הזה כנ"ל עומד להריק על דוד ושלמה, שיתברכו בניהם מאין לנו, שכתוב, ויעמוד השמן, וילפינן גזירה שוה, כתוב כאן ויעמוד השמן, וכתיב שם שורש ישי אשר עומד וגו', מה שם דוד ושלמה ובניהם אחריהם, שהם משורש ישי, אף כאן לדוד ושלמה ובניהם אחריהם. (לך לך רסג)
ר' אבא אמר ממקום אחד יוצאים יין, ושמן ומים, מים ושמן שמימין לוקחים הכהנים ויורשים אותם, ושמן יותר מכל, (דהיינו חכמה), שהיא שמחה בתחילה ובסוף, (ולא כמו יין שסופו עצבות), שכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, ויין שהוא לשמאל ירושלים הלוים להרים הקול ולזמר, ולא לשתוק, כי יין אינו שותק לעולם, ושמן הוא תמיד בלחש.
מה ההפרש בין זה לזה, (בין שמן ליין), אלא שמן שהוא בחשאי ובלחש תמיד, בא מצד המחשבה, (שהיא חכמה), שהיא בלחש תמיד ואינה נשמעת, והיא בחשאי, (כמו מחשבה שאינה מגולה לחוץ), ועל כן השמן הוא מימין, ויין, שהוא להרים הקול ואינו שותק לעולם, (כי השתוי יין אינו יכול לשתוק), הוא בא מצד אמא, דהינו מצד שמאל דבינה ויורשים אותו הלוים שהם לצד שמאל, שעומדים לזמר ולהרים קול... (שמיני סד)
ותא חזי, שמן הוא לכהנים, (שה"ס ימין), ויין הוא ללוים, (שה"ס שמאל), לא משום שהם צריכים לשתות יין, אלא שבא (ונמשך) להצד שלהם מיין המשומר, (שהוא שפע החכמה שבקו שמאל דבינה כנ"ל), לחבר הכל יחדו לשמח כל העולמות, שימצא בהם ימין ושמאל כלולים לגמרי זה בזה, שתמצא בהם חביבות הכל ואהבה של בני האמונה.
מי שרצונו מתדבק בזה, (בהתכללות ימין ושמאל), הוא שלם בעולם הזה ובעולם הבא, וימצא כל ימיו שנתדבק בתשובה, (שהיא בינה), שהיא המקום, שיין ושמן נמצאים, (שהם יחוד ימין ושמאל), ואז לא יתדבק אחר עולם הזה לא לעושר ולא לחמדה שלו. ושלמה המלך צוה על זה ואמר, אוהב יין ושמן לא יעשיר (בעולם הזה), כי עושר אחר מזומן לו, שיהיה לו חלק בו, ושיהיה לו חלק בעולם הבא, שהוא המקום שיין ושמן שורים בעולם ובעולם הבא... (שם צא)
...והמערב החומץ בשמן, מפני שאמרו השמן אינו מקבל מכל (מעל), לפיכך מושחין בו מלכים. (משפטים פרשה יג)
שמן זית ולא שמן שושמשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות. שמן זית מזיתו, מיכן אמרו שלשה זיתים ובו שלשה שמנים, הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכונסן לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנם בסלים וטוענם בקורה, והיוצא מהם ראשון, פורקם וטוחנם שנייה היוצא מהם שני, וחזר וטחן זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות.
הזית השני מגרגרו בראש הגג וכונסו לתוך הבד וטוחנו בריחים ונותנו בסלים וטוענו בקורה והיוצא מהם ראשון, פורקן וטוענן שנייה היוצא מהם שני, חזר וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות... רבי יהודה אומר לא היה טוחין בריחים אלא כותשן במכתשת, ולא היה טוענן בקורה אלא באבנים ואינו נותן בתוך הסל אלא סביבות הסל נותנן וקודח מתוך הסל... (אמור פרשה יג, וראה שם עוד)
יהי רצוי אחיו, שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקנין ובקיפלאות... וטובל בשמן רגלו, שארצו של אשר מושכת שמן כמעיין. מעשה שניצטפצפו אנשי לודקיא בשמן ומינו שלהם פומיליוס אחד אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה ריבוא. הלך לו לצור אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך, אמרו לו לך לגוש חלב. הלך לו לגוש חלב אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך, אמרו לו לך אצל פלוני, הלך לביתו ולא מצאו אמרו לו הרי בשדה, הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה ריבוא אני צריך, אמר לו המתן עד שאגמור את הזית, משגמר את זיתיו נטל הכלים והיה ממשמש ובא, אמר פומיליוס איפשר שיש לזה שמן במאה ריבוא, דומה שצחקו בו יהודים. כיון שבא לביתו קרא לשפחתו, אמר לה בואי ורחצי רגלינו במלא ספל שמן, ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו. נתן לפניו לחם ואכל ושתה, אחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה ריבוא, אמר לו רצונך שוב, אמר לו אין לי מעות אמר לו טול ואני אבא עמך ואטול את מעותי, עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה מאות ריבוא, אמרו לא הניח ההוא אדם לא חמור ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו. הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו שלשת מילים וקילסו לפניו קילוס גדול, אמר להם אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו... (ברכה שנה)
והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה, דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ, אמרי התם משום דלא אפשר, היכי נבריך, נבריך בורא פרי הזית פירא גופיה זית אקרי, ונבריך עליה בורא פרי עץ זית, אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין... היכי דמי אלימא דקא שתי ליה אוזוקי מזיק ליה, דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, הסך שמן של תרומה משלם את הקרן ומשלם את החומש, אלא דקא אכיל ליה על ידי פת, אי הכי הויא ליה פת עיקר והוא טפל, ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה, אלא דקא שתי ליה על ידי אניגרון (מין מאכל הוא ונותנים לתוכו שמן)... אם כן הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל... הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו, דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת, אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. פשיטא, מהו דתימא כיון דלרפואה קא מיכוין לא לבריך עליה כלל, קא משמע לן כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי. (ברכות לה ב)
אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק, שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים. מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום, תיובתא. אמר ליה רב חסדא לרב יצחק האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה, א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו. א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל, לכולי עלמא מאי, א"ל הכי אמר רבי יוחנן בורא שמן ערב. אמר ר' אדא בר אהבה האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים, אבל משחא כבישא לא, ורב כהנא אמר אפילו משחא כבישא אבל משחא טחינא לא, נהרדעי אמרי אפילו משחא טחינא. (ברכות מג א)
תנו רבנן הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים מברך על השמן אחר כך מברך על ההדס, ובית הלל אומרים מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר ר"ג אני אכריע, שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו...
תנו רבנן הביאו לפניהם שמן ויין, בית שמאי אומרים אוחז השמן בימינו ואת היין בשמאלו מברך על השמן וחוזר ומברך על היין, בית הלל אומרים אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש, ואם שמש תלמיד חכם הוא טחו בכותל, מפני שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם. (שם שם ב)
תנו רבנן שמן מעכב את הברכה דברי רבי זילאי, רבי זיואי אומר אינו מעכב, רבי אחא אומר שמן טוב מעכב. ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה. אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא אלא מתניתא ידענא, דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא, והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן, אני ה' אלקיכם זו ברכה. (שם נג ב)
הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך. (שם נז א)
במה מדליקין ובמה אין מדליקין... ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה... מאי שמן קיק, אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו, רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקאזא (מגרעיני צמר גפן), ריש לקיש אמר קיקיון דיונה... בעא מיניה אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק, מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו או לא, א"ל אין מדליקין... (שבת כ ב)
דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון, ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. (שם כא ב)
אין מדליקין בשמן שריפה (של תרומה טמאה) ביום טוב... וחכמים מתירין בכל השמנים, בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות, בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט, ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד... (שם כד ב)
...עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט, אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין, ומדליקין בשמן דגים ובעטרן... (שם כו א)
...ר' יהודה אומר מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה, לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר, רשב"ג אומר אשה סכה ידה שמן ומחממתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת... קסבר תנא קמא שמן אין בו משום בשול, ואתא רבי יהודה למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו לא זה הוא בשולו... (שם מ ב, וראה שם עוד)
א"ר יהושע בן לוי כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר. אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמישחא דשומשמי, כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא, אמר האי צליל נהוריה טפי. ואריב"ל כל השמנים יפין לדיו ושמן זית מן המובחר. (שם מג א)
יתיב רב אחא בר עולא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר משעה שגוזזין אותה טומנין לה עזק בשמן ומניחין לה על פדחתה כדי שלא תצטנן, אמר ליה רב חסדא אם כן עשית מר עוקבא, אלא יתיב רב פפא בר שמואל קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר בשעה שכורעת לילד טומנין לה שני עזקין של שמן ומנחין לה אחד על פדחתה ואחד על הרחם כדי שתתחמם... (שם נד ב)
אמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים בנות עניים טופלות אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת, בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור... מאי שמן המור, רב הונא בר חייא אמר סטכת, רב ירמיה בר אבא אמר שמן זית שלא הביאה שליש. תניא רבי יהודה אומר אנפיקנון שמן זית שלא הביאה שליש, ולמה סכין אותו, שמשיר את השיער ומעדן הבשר. רב ביבי הויא ליה ברתא, טפלה אבר אבר שקל בה ד' מאות זוזי. הוה ההוא נכרי בשבבותיה הויא ליה ברתא טפלה בחד זימנא ומתה. (שם פ ב)
לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן וורד, בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכן לסוך בחול... (שם קיא א)
...אמר רשב"ג בנות מלכים טומנות בספלים של שמן, בנות עשירים בספוגים של צמר... (שם קכט ב)
תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון, בא למדוד נפט אומר לו מדוד אתה לעצמך, בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן לי עד שאמדוד עמך כדי שנתבסם אני ואתה. (יומא לח ב)
...חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה בתי למאי עציבת, אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת, אמר לה בתי מאי איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה. (תענית כה א)
...תניא הנודר מן השמן בארץ ישראל מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית, ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית, מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה. (נדרים נג א)
...שמן והבאיש... למאי חזו, שמן חזי לגלדאי (לסוך עורות). (בבא מציעא לח א)
יוציא לו (חסרונות) שלשה לוגין שמן למאה, לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע, אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים, אם היו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע, ר"י אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה... (שם מ א, וראה שם עוד)
תנו רבנן אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ושמן, ביין סבר לה כר"י, בשמן באתריה דר' אלעזר בן עזריה שכיח מישחא. (בבא בתרא צא א)
ויאמר אלה שני בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה, יצהר, אמר רבי יצחק אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית. ושנים זיתים עליה אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית. (סנהדרין כד א)
והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן, א"ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות... (שם צד ב)
תנו רבנן שרי שמן ושרי ביצים (מעשה שדים ששואלין על ידי שמן) מותרין לשאול בהן, אלא מפני שמכזבין, לוחשין על שמן שבכלי ואין לוחשין על שמן שביד, לפיכך סכין משמן שביד ואין סכין משמן שבכלי... (שם קא א)
ואלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה... והפת והשמן שלהן, רבי ובית דינו התירו השמן... שמן, רב אמר דניאל גזר עליו, ושמואל אמר זליפתן של כלים טמאים אוסרתן... אלא זליפתן של כלים אסורין אוסרתן... היינו דכי אתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא ואמר דריש רבי שמלאי בנציבין שמן ר' יהודה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו, קסבר נותן טעם לפגם מותר... והכתיב וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו, בשתי משתאות הכתוב מדבר, אחד משתה יין ואחד משתה שמן, רב סבר על לבו שם ולכל ישראל הורה, ושמואל סבר על לבו שם ולכל ישראל לא הורה. ושמן דניאל גזר והאמר באלי אבימי נותאה משמיה דרב פיתן ושמנן יינן ובנותיהן כולן משמנה עשר דבר הן... אלא דניאל גזר עליו בעיר ואתו אינהו וגזור אפילו בשדה... ור' יהודה הנשיא היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל... דאמר רב משרשיא מה טעם הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל, שמן לא פשט איסורו ברוב ישראל... וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה... (ע"ז לה ב, וראה שם עוד)
חמשה דברים משיבין את הלימוד... והרגיל בשמן זית... דאמר רבי יוחנן כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה. (הוריות יג ב)
אמר רבי שמעון אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אין צריך לשאול מהו אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע, אם ראית שמן שהוא ניתן על גבי האישים אין צריך לשאול מהו אלא מותר רקיקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח, שאין מתנדבין שמן, רבי טרפון אומר מתנדבין שמן... (זבחים צא א, וראה שם עוד)
ואמר רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין. (מנחות נג ב)
תקוע אלפא לשמן, אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן, כל הארצות היו כשרות אלא מיכן היו מביאין. אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מן מה שנזרע ביניהם, ואם הביא כשר. אין מביאין אנפקטן ואם הביא כשר. אין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים ולא מן הכבשים ולא מן השלוקים ואם הביא פסול. וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה, מאי שנא תקועה, אמר רבי יוחנן מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן.
תנו רבנן וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין. אמרו פעם א' נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן, מינו להן פולמוסטוס אחד, אמרו לו לך והבא לנו שמן במאה ריבוא, הלך לירושלים אמרו לו לך לצור, הלך לצור אמרו לו לך לגוש חלב, הלך לגוש חלב אמרו לו לך אצל פלוני לשדה הלז, ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו, אמר לו יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך, אמר לו המתן לי עד שאסיים מלאכתי, המתין עד שסיים מלאכתו, לאחר שסיים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך, אמר לו יש לך שמן במאה ריבוא, כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון שהגיע לעירו הוציאה לו שפחתו קומקום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו, הוציאה לו ספל של זהב מלאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו. לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה ריבוא... (שם פה ב, וראה שם עוד כבספרי לעיל)
תנו רבנן שמן זית כבוש שלוק שרוי ושל שמרים ושל ריח רע לא יביא ואם הביא פסול...
שלשה זיתים הן ובהן שלשה שלשה שמנים. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל, ר' יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון. חזר וטוען בקורה, ר' יהודה אומר באבנים זה שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות. השני מגרגרו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון, טען בקורה, ורבי יהודה אומר באבנים זה שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות. שלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה, ומעלהו ומנגבו בראש הגג, כותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון, טוען בקורה, רבי יהודה אומר באבנים זה שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות...
הראשון שבראשון אין למעלה הימנו, השני שבראשון והראשון שבשני שוין, השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין... תלמוד לומר זך כתית למאור ואין זך כתית למנחות. (שם פו א)
מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן, דברי ר' עקיבא, רבי טרפון אומר מתנדבין שמן... (שם קד ב, וראה שם עוד)
הרי עלי יין לא יפחות משלשה לוגין, שמן לא יפחות מלוג, רבי אומר שלשה לוגין, פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא כיום המרובה... תנא כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת. (שם קז א)
...אמר רבי חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי. (חולין כד ב)
שמן שהגדרי סך באצבעותיו חייב בדמאי, מה שהסורג נותן בצמר פטור מדמאי, מה בין זה לזה, זה על גב גופה בטל, וזה על גב צמר הוא בטל. (דמאי ו א)
שביעית ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה... ולא יסוך יין וחומץ אבל סך את השמן, וכן בתרומה ובמעשר שני, קל מהן שביעית שניתנה להלקת הנר... אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקח הוא שמן ערב שביעית ואינו חושש... שאל לרבי ירמיה אתא ואמר ליה למדתנו ותני כן, אין סכין שמן של שביעית במרחץ אבל סך הוא מבחוץ ונכנס, ולא שמן שריפה לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות מפני בזיון קדשים. (שביעית כב א)
אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין ואם תרמו בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן, ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה. (תרומות ה א, וראה שם עוד)
מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפילין ועל גבי החולים ברשות כהן. בת ישראל שנשאת לכהן והיא לימודה לבא אצל אביה אביה מדליק ברשותה, מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל, דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר בבית האבל אבל לא בבית המשתה, ר' מאיר אוסר כאן וכאן ור"ש מתיר כאן וכאן... (שם נז ב, וראה שם עוד)
...יצחק בר שמואל בר מרת' נחת לנציבין, אשכח רבי שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי ובית דינו התירו בשמן, שמואל קביל עלוי ואכל, רב לא אכל, א"ל שמואל אכול דלא כן אנא כתיב עלך זקן ממרא, א"ל עד דאנא תמן אנא ידע מאן עירער עליה, רבי שמלאי הדרומי מהו, מר ליה בשם גרמיה לא בשם רבי ובית דינו, ואטרח עלוי ואכל. (שבת י ב)
ממשיכין יין ושמן בצינורות לפני חתנים וכלות ולא מדרכי האמורא. מעשה ביהודה והילל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לכבול והמשיכו אנשי אותה העיר לפניהם בצינורות יין ושמן. (שבת פרק ז)
...דבר אחר מה ראה ירמיה למשול ישראל כזית, אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינן מתערבים עם העכו"ם, שנאמר ולא תתחתן בם. דבר אחר כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע אי זה תחתון ואי זה עליון, אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן, כך ישראל בשעה שהם עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מהעכו"ם... (שמות לו א)
כשם שהשמן מאיר כך בית המקדש מאיר לכל העולם, שנאמר (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך, לכן נקראו ישראל זית רענן שהם מאירים לכל... (שם שם ב, וראה שם עוד)
תני ר' חייא שמן זית ולא שמן שומשמין ולא שמן אגוזין ולא שמן צנונות ולא שמן שקדים אלא שמן זית מזיתך... כך אמר הקב"ה הזית הזה הביאה אורה לעולם בימי נח, הדא הוא דכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה... (ויקרא לא ח)
וראשית שמנים ימשחו, רב יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אנפיקנון שמשיר את השער ומחליק את הבשר, ר' ינאי אמר שמן אנטכנון. (במדבר י ז)
א"ר לוי למה חלק קרח על משה, אמר אני בנו של שמן, בן יצהר... ובכל המשקים שתתן את השמן הוא נמצא עליון, ולא עוד אלא שכתוב (זכריה ד') אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, וכי יש לשמן בנים, אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה, אהרן נטל כהונה ודוד מלכות, אמר קרח ומה אלו שנמשחו בשמן המשחה בלבד נטלו כהונה ומלכות, אני שאני בנו של שמן איני נמשח ונעשה כהן ומלך. (שם יח יג)
זה שאמר הכתוב לריח שמניך טובים (שיר א') רבנן אמרי בה' דברים נמשלה התורה, במים וביין ובדבש ובחלב ובשמן... שמן מנין שנאמר (שם א') שמן תורק שמך, מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק, כך הן דברי תורה, אדם מצטער בהן בתחלה ועושה בהן אחרית טובה, שנאמר (איוב ח') והיה ראשיתך מצער וגו'. דבר אחר מה השמן הזה חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, מה השמן הזה אורה לעולם אף דברי תורה אורה לעולם. דבר אחר מה השמן הזה אין יכול להתערב במשקין אחרים אף ישראל אין יכולין להתערב באומות העולם, מנין, שנאמר (ויקרא כ') ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי... (דברים ז ג)
טוב שם משמן טוב, שמן טוב יורד ושם טוב עולה, שמן טוב לשעתו ושם טוב לעולם, שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה, שמן טוב בדמים ושם טוב בחנם, שמן טוב נוהג בחיים ושם טוב נוהג בחיים ובמתים, שמן טוב בעשירים ושם טוב בעניים ובעשירים, שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף עולם ועד סופו. שמן טוב נופל על המת ומבאיש, שם טוב נופל על המתין ואינו מבאיש, שנאמר (מ"ב ד') ויעל ויגהר על הילד וגו'. שמן טוב נופל על המים ונידוח, ושם טוב נופל על המים ואינו נידוח, שנאמר (יונה ב') ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. שמן טוב נופל על האור ונשרף, ושם טוב נופל על האור ואינו נשרף, דכתיב (דניאל ג') באדין נפקי וגו'... לכך נאמר טוב שם משמן טוב וגו'. (קהלת ז א)
ושמן על ראשך אל יחסר, א"ר יוחנן בן זכאי... ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר, כמה שמנים טובים יש לעכו"ם, הא אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים ובתורה... (שם ט ו)
...אי מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר שמן, מה שמן מעדן הראש והגוף, כך דברי תורה מעדנים הראש והגוף, שנאמר (תהלים קי"ט) נר לרגלי דברך. אי מה השמן מר מתחילתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר (שה"ש ד') דבש וחלב, מה הם מתוקין אף דברי תורה מתוקין. (שיר השירים א יט)
א"ר יודן שמן תורק שמך, שמן מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של תורה, היא דעתיה דר' יודן דאמר (ישעיה ט') וחובל עול מפני שמן, חובל עולו של סנחריב מפני חזקיהו וסייעתו שהיו עוסקין בשמנה של תורה. דבר אחר שמן תורק שמך, מה השמן הזה מר מתחילתו וסופו מתוק, כך (איוב ח') והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. מה השמן הזה אין משתבח אלא על ידי כתישה, כך ישראל אין עושין תשובה אלא על ידי יסורין... מה השמן הזה כוס מלא אינו מזרזיף (מתיז כששופכין לתוכו) כשאר כל המשקין אף דברי תורה אין מזרזפים בדברי ליצנות. מה השמן הזה כוס מלא שמן בידך ונפל לתוכו טיפה של מים יוצאת כנגדה טיפה של שמן, כך אם נכנס דבר של תורה ללב יוצא כנגדו דבר של ליצנות, נכנס ללב דבר של ליצנות יוצא כנגדו דבר של תורה... מה השמן אין לו בת קול, כך ישראל אין להם בת קול בעולם הזה, אבל לעולם הבא כתיב (ישעיה כ"ט) ושפלת מארץ תדברי. (שם שם כא)
ילמדנו רבינו מי שטעם טעם שמן כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו הטועם טעם שמן מברך בורא פרי העץ. (תולדות י)
שמן זית זך כתית למאור, למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות ולא שמן דגים או שאר שמנים, אלא שמן של זית לפי שהזית סימן אור לעולם... שמן זית זך כתית למאור, בנוהג שבעולם אדם אם יהיה לו שמן רע הוא מדליק בנר והיפה נותן בתבשיל, ובאהל מועד ובמקדש לא היו עושין כך אלא זך כתית למאור והשני למנחות. (תצוה ו)
כיצד היו עושין את השמן, זיתים היו נכרין להם שהיו עושין פירות יפים והיו נוטלין אותן וכותשין אותן, השמן הראשון שהיה יוצא היו מפרישין למנורה והשני למנחות לקיים שמן זית זך. (שם ח)
...אמר ליה ר' טרפון הרי מצינו שחבב הקב"ה שמן זית יותר מכל השמנים בנר ובהדלקה, שהרי שנה פרשת הדלקת הנר ושילש בכמה מקומות, ומרוב חיבתו בחר שמן זית זך... ואנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות להדליקן מן שמן זית זך... (בהעלותך א)
...ונמשלה התורה לשמן, מה השמן מביא אורה לכל העולם כך התורה אורה לעולם. ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח, כך התורה כל מי שהוא נוגע בה הוא משובח לבעליה, את מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה, כך ישראל אפילו כשהן נתונים בתחתונה הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה, שנאמר ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ. (תבא ג)
ויקחו אליך שמן זית זך וגו', ומה זכה שמן זית מכל השמנים, לפי שאין שמן זית יוצא אלא על ידי כתישה, כך אין אדם נוחל חיי העולם הבא אלא מתוך צער, ולא דברי תורה מתקיימים אלא מתוך צער, ולפיכך נמשלו ישראל לזית... כך ישראל ממרקין עונותיהם על ידי יסורין... (תצוה כז כ)
למה נאמר (ויקרא כ"ד) ויקחו אליך שמן זית זך לפרשת המועדים, מלמד שהיו ישראל עתידין לחדש יום טוב להם על עסק השמן, ואיזה זה זו חנוכה. (בהעלותך)
דבר אחר כי טובים דודיך מיין לריח שמניך, אי מה יין כל זמן שהוא מתיישן הוא חסר אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים, כשם שאין השמן חסר כך אין דברי תורה חסרים. דבר אחר למה נמשלו בשמן, מה שמן רפואה לאדם ומצהיל פנים, כך דברי תורה מאירות עינים. (שיר השירים פרק א, תתקפא)
כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, עשה תשובה עד שאתה בכחך עד שהנר דולק תן לו שמן עד שלא יכבה הנר, כבה הנר אין השמן מועיל כלום. (קהלת פרק ט תתקפט)
בי יכבדו - מיקרין קדם ה', וביה מתפנקין בני אנשא. (שופטים ט ט)
כתית - הזיתים כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהא בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור ולא כתית למנחות. (שמות כז כ)
ואת שמן המאור - אף הוא צריך חכמי לב, שהוא משונה משאר שמנים, כמו שמפורש במנחות מגרגרו בראש הזית והוא כתית וזך. (שם לה יד)
...מה תלמוד לומר בשמן בשמן שני פעמים להכשיר שמן שני ושלישי היוצא מן הזיתים, ואין צריך שמן ראשון אלא למנורה שנאמר בו זך. (ויקרא ב ד)
שמן הטוב - יש מפרשים שמן המשחה, ויש אומרים שמן אפרסמון. פנג - האמור ביחזקאל, וראיתי ביוסיפון שגדל רק ביריחו ולכן נקראת יריחו מפני הריח. (ישעיה לט א)
בי יכבדו - על ידי הדלקת נרות בשמן או במנחה ובמאכל. (שופטים ט ט)
שמן של עכו"ם מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שממרה על פי בית דין שהתירוהו, ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר ואינו נאסר לא מפני בישולי עכו"ם, מפני שנאכל כמות שהוא חי, ולא מפני גיעולי עכו"ם, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו. (מאכלות אסורות יז כב)
ברזל ונחושת - אלו הגידים והעצמות שהן נעולה לגוף כמו מנעול לדלת, שמתוך שמן שהיה לו יהיה נמשח תמיד ויתחזקו גידיו ועצמותיו כאלו הן ברזל ונחשת, וזהו וכימיך דבאך, כימי נערותיך יהיו ימי זקוניך, כד"ר חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי עמדו לי בזקנותי. (דברים לג כה)
שלא ישים הכהן שמן במנחת חוטא עני... משרשי המצוה, לפי שהשמן רמז למעלה ולגדולה, שאם אתה מערבו בכל משקין הוא צף על כולן, והוא דבר חשוב מאד, וידוע הוא חשיבות שמן הטוב, ולכן ימשחו בו המתחנכים למעלת מלכות או כהונה, על כן אין ראוי לתת ממנו במנחת החוטא הצריך להראות בעצמו דאגה ושפלות על שבא דבר עברה לידו. ועוד נאמר שהוא לחמלת העני שלא להטריחו יותר מדי להביא שמן, כי השם ב"ה לא יטריח בריה... (ויקרא מצוה קכה)
ולכך כשגברו על ההיכל טמאו את כל השמנים שבהיכל, ודוקא שמנים, כי השמן הוא מיוחד לקדושה, וראיה לזה שבשמן מקדשין ומושחין הכל, והוא עיקר הקדושה, ואף בזה שלטו יון וטמאו את כל השמנים, ולא נשאר רק פך אחד קטון שהיה מונח בחותם של כהן גדול, כי כהן גדול יש לו קדושה על קדושה... ובשביל מעלה זו לא היו יכולים לשלוט יון באותו פך קטון שהיה בחותמו ובהסתר של כהן גדול... (נר מצוה ד"ה ת"ר נר חנוכה)
...ושמן על ראשך זהו על המעשה הטוב, שקונה מעלה וקדושה עליונה בשביל המעשים, ועל זה שייך לומר ושמן על ראשך אל יחסר, כי השמן הוא כמו קבלת הקדושה העליונה שקונה האדם, שהרי בשמן מושחין את המלכים, וכן זה שקנה לעצמו קדושה עליונה אלקית נקרא שיש שמן על ראשו. (חידושי אגדות שבת קנג א)
ומזמן להם שני עגולים וכו', ופירוש זה, כי הקב"ה היה מברך מזונם הטבעי עד שהיה מזונותם נחשב כמו הדבש והשמן, ואלו שני הדברים הדבש שהוא מועיל לגוף והשמן לנפש, שהשמן מחכים, כדאיתא בהוריות (י"ג ב'), להועיל תועלת הגוף והנפש. והפירוש בזה, כי על ידי השגחת השי"ת נעשה מזונות שלהם שמן ודבש, ואין פלא שהקב"ה עושה דבר זה שהמזון אשר יקחו הוא דבש ושמן להם. (שם סוטה יא ב)
והרגיל בזיתים, פירוש כי השמן זית מיוחד לחכמה ושכל, מפני שממנו האור אשר השכל דומה לו, והזיתים אשר הוא נושא אל השמן, שבתוך הזית הוא שמן, מוכן לשכחה, כי השמן הוא נבדל מן הזית, ומפני שהשמן נבדל מן הזית הוא נבדל לגמרי, שזהו מיוחד לאור ולשכל, והנושא אשר השמן יוצא ממנו, כי הנושא אשר השכל עומד בו הוא חמרי, והוא שמכח השכל כאשר הוא מוטבע בו, לכך כאשר אוכל הזיתים הוא משכח תלמודו, וכאשר אוכל השמן שהוא בפני עצמו והוא נבדל מן הזית הוא יפה לחכמה, כי הוא אור לגמרי... (שם הוריות יג ב)
בי יכבדו - בהדלקת נר ומשיחת כהנים ומלכים. (שופטים ט ט)
שמן זית זך - סתם שמן האמור בתנ"ך הוא שמן זית שאין לו שם לויי, לא כן שאר השמנים יש להם שם לויי, ואם כן מה שאמר שמן זית ולא שמן שומשמין זה מבואר משם שמן, ולפי זה מה שאמר פה שמן זית שם זית מיותר, לכן דרש שמן זית מזיתו, רוצה לומר השמן עצמו אשר היה בעוד הפרי על הזית שהוא האילן, והוא השמן היוצא מעצמו שלא על ידי טעינה בקורה ובאבנים רק זה לבד כשר למנורה. ולפי מה שכתבנו כל מה שאמרו פה (בספרא) ובמנחות (פ"ו) ג' זיתים בהם, לא מזך כתית יליף כפירוש רש"י רק משם זית... ובאר (במשנה ו') אין זך אלא נקי מכל תערובת שמרים, שגם השמן הראשון היוצא על ידי כתישה או טחינה אפשר שימצאו בו שמרים, ולכן אמר שיתן לתוך הסל, ולר"י סביבות הסל כדי שיצאו השמרים. והתנאי הג' הוא כתית, ותנאי זה נמצא גם במנחות. וראיתי בספרי בשמן כתית להוציא את השלוק... ולפי זה אין לדייק כתית ולא טחון, שכתיתה וטחינה קרובים זה לזה... ור' יהודה חולק וסבירא ליה שלא היה טוחן, ונראה טעמו שבמנורה אין צריך למעט שלוק, שזה מבואר ממה שאמרו שמן זית מזיתו... (ויקרא כד ב, וראה שם עוד)
ויקחו אליך שמן - כבר הערנו לעיל ששמן למאור נזכר בין הדברים שנתרמו לצורך הקמת המשכן, אף על פי שהשמן וכן הקטורת שגם היא נזכרת שם שניהם אינם חלקים מחלקי המקדש, ואין באים אלא לצורך העבודה, מכל מקום הם מבטאים יחד את כל מטרת צירוף נפש האדם, אשר לשמה יוקם המקדש, הארת הרוח והשלמת המעשה אשר ייעשה לרצון לפני ה'. ביטוי זה שייך איפוא למיכלול מהותו של המקדש... (שמות כז כ, וראה עוד כלי משכן-מנורה הדלקה)
ולוג אחד שמן - ...דומה במשמעותו לשמן המנחות, אף על פי כן יש הבדל ביניהם, שהרי כבר אמרנו כי השמן הניתן למנחה הופך אותה ללחם שמן, וכך מצטרף ללחם המזון גם מושג הרווחה והעושר, ואילו לוג השמן של המצורע יובן על פי משמעות השמן ביחסו לגוף האדם, כגון "וכשמן בעצמותיו" (תהלים ק"ט), "ובשרי כחש משמן" (שם)... פסוקים אלו מורים ששמן והצורות הנגזרות ממנו מורים על בריאות גופנית... (ויקרא יד י)
במדרש מה שמן מאיר כך בית המקדש מאיר לעולם, לכן ישראל נקראו זית רענן שהם מאירים לכל. השמן הוא מאיר שעל ידו האור נאחז בפתילה, וכמו כן על ידי בית המקדש היה האור נאחז בנפשות בני ישראל, דכתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"... וכבר כתבנו במקום אחר מה שלפעמים נאמר אתה תאיר נרי ולפעמים אתה נרי, וכענין שכתוב בזהר הקדש דיש שמן למאור ויש שמן המאור שהוא מדריגה גבוהה, דיש נשמות שהם כלים לקבל האור, ויש נשמות גבוהות שהם בעצמם האור, כמו שכתוב "חלק ה' עמו", וזה בחינת משה רבינו כי טוב הוא, אין טוב אלא תורה, וזה שאמר "ויקחו אליך שמן זית וגו' למאור", שהוא שמן המאור עצם האור... ובשבת מתגלה הארת משה רע"ה בכל איש ישראל, כי הנשמות שלמטה הם שמן למאור, ושורש הנשמה שלמעלה שמן המאור, ובשבת קודש יש התגלות נשמה יתירה, ועל זה נאמר אתה נרי. (תצוה תרס"ג)
ונראה דהנה אמרו ז"ל (מנחות פ"ו) זך כתית למאור ואין זך כתית למנחות, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דמנחות באשר הן לכפרה על כן אינו מזיק מעוט הפסולת, כי הנצרך לכפרה בהכרח עדיין אינו מנוקה מפסולת, וכמוהו כן קרבנות. ולי יש לפרש בלשון אחר, דהנה שמן למאור רומז למאור תורה, וכבש"ס ברכות נ"ז, הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה... וכן אמרו ז"ל (מנחות פ"ה) תקוע מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן, וכל דבר מעורר את שרשו, שבאשר מהותו שהוא מחכים הוא מעורר השפעת החכמה, שזהו מאור התורה. ובמדרש (ויק"ר ג') מנחה בלולה בשמן, שאין שמן אלא דברי תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים. דקדקו שלא אמרו מאור תורה שהיא החכמה שבתורה, אלא דברי תורה, שהיא ידיעת התורה, והיא נכללת עם מעשים טובים. ויוצא לנו מזה, ששמן למאור רומז לחכמה שבתורה, ושמן למנחות רומז לדברי תורה ומעשים טובים. והנה חכמת התורה היא בשכל לבד, והשכל שיהיה ראוי לחכמת התורה צריך להיות נבדל לגמרי מהחומר, והדבר מובן, שהרי חכמה היא דבר ברור... והחומר מערבב את השכל ואינו יוצא כל כך ברור... ועל כן לעורר השפעת חכמת התורה צריך להיות שמן זית זך בלי שמרים. אבל שמן למנחות הרומז לדברי תורה שהם במחשבת האדם לבד, ומה גם למעשים טובים שהם במעשה בפועל, ושניהם מתיחסים לגוף האדם, שאף המחשבה היא מורכבת מהחומר, על כן אינו צריך שיהיה כל כך מובדל מהחומר... (תצוה תער"ב, וראה שם עוד)