(ראה גם: דינה, יעקב-ובניו, שבטים, שכם)
ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה, ותקרא שמו שמעון. (בראשית כט לג)
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח, ויהרגו כל זכר. (שם לד כה)
ויאמרו איש אל אחיו, הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונראה מה יהיו חלומותיו. (שם לז יט)
ויסב מעליהם ויבך, וישב עליהם וידבר אליהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אותו לעיניהם. (שם מב כד)
ובני שמעון, ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר, ושאול בן הכנענית. (שם מו י)
שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. (שם מט ה)
ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני שמעון למשפחותם, ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה. ויהי להם בנחלתם באר שבע ושבע ומולדה... מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון, כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם. (יהושע יט א)
ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך בגורלך, וילך אתו שמעון. (שופטים א ג)
בני שמעון נמואל וימין יריב זרח שאול... אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם, ובית אבותיהם פרצו לרוב. וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם. וימצאו מרעה שמן וטוב והארץ רחבת ידים ושוקטת ושלוה כי מן חם היושבים שם לפנים. ויבאו אלה הכתובים בשמות בימי יחזקיהו מלך יהודה ויכו את אהליהם ואת המעונים אשר נמצאו שמה ויחרימום עד היום הזה וישבו תחתיהם, כי מרעה לצאנם שם. ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות, ופלטיה ונעריה ורפיה ועוזיאל בני ישעי בראשם. ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה. (דהי"א ד כד והלאה)
תא חזי, מקודם לכן שבא שמעון על החמור (להלחם עמו), העיר עליהם דם שנמולו, ואחר כך ויהרגו כל זכר, כעין זה עשה הקב"ה על ידי לוי, זה משה, בחמורים האלו שהם המצרים, מתחילה (הביא עליהם דם), ואחר כך, ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו', כאן בחמור הזה כתוב ואת כל חילם ואת כל טפם וגו' ואת כל בהמתם, ושם באלו החמורים (שהם המצרים) כתוב, כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וגם ערב רב עלה אתם (שהם כנגד ואת כל טפם שבכאן)...
ושמעון ולוי, זה (שמעון) קם כנגד חמור זה (אבי שכם שלא היה מחובר עם שור, וזה לוי) קם כנגד כל החמורים כולם, (אפילו כנגד החמורים המחוברים בשור כמו המצרים. פירוש, כי שמעון הוא גבורה ובחינת שור, ועל כן היה הוא הכנגד של חמור דקליפה, שהוא ימין והיה יכול להכניעו, אבל לקליפת החמור שבמצרים לא היה יכול להכניעם משום שהם היו מחוברים בשור, שקבלו כח מיוסף שהיה מולך עליהם, ועל כן רק לוי דהיינו משה הבא משבט לוי שהוא בחינת ת"ת הכלול ימין ושמאל ביחד, היה כחו יפה להכניע אותם החמורים שבמצרים ולא שמעון). (וישלח קנ, ועיין שם עוד)
ותא חזי מה כתוב, ויאמרו איש אל אחיו, זהו שמעון ולוי, שהם היו אחים ודאי בכל דבר, משום שבאו מצד הדין הקשה, ומשום זה הכעס שלהם הוא כעס של רציחה בעולם, כמו שאמר ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. (וישב קט)
ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים וגו', ויאמרו איש אל אחיו זהו שמעון ולוי, כמו שהיה מקודם לכן, שכתוב, ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. מה שם הוא שמעון ולוי, אף כאן הוא שמעון ולוי.
תא חזי, מי הוא איש, ומי אחיו. איש זה שמעון, כי כתוב כאן איש, וכתוב שם והנה איש מבני ישראל בא, מה שם שמעון אף כאן שמעון. ומשום שחזר בתשובה בכח ונחם על זה, ואמר ללוי, אבל אשמים אנחנו, על כן נבנה מזלו של שמעון שור, (כי י"ב מזלות הם כנגד י"ב שבטים, אשר טלה כנגד ראובן, שור כנגד שמעון וכו'), כמו שמזלו של יוסף הוא שור, שכתוב בכור שורו הדר לו, כן מזל שמעון הוא שור.
ועל זה ויקח מאתם את שמעון, כדי שלא יקטרג עליו עם לוי. כי שמעון ולוי כשמתחברים שניהם, הם יכולים לקטרג. ויאסור אותו לעיניהם, הרי בארוהו שרק לעיניהם אסרו, ואחר שיצאו היה מאכיל ומשקה אותו... (מקץ קסג)
שמעון ולוי אחים, אמר ר' יצחק כאן האחיז אותם בצד שמאל של השכינה, כי ראה בהם מעשים של דין הקשה, שאין העולם יכול לסבול. אמר ר' יוסי הברכה שלהם איפה היא, אמר ר' יצחק שמעון לא היה ראוי לזה, כי ראה בו כמה מעשים רעים, ולוי, בא מצד דין הקשה, שהברכה אינה תלויה בו, ואפילו כשבא משה לא תלה ברכתו בו, שכתוב ברך ה' חילו וגו', שבהקב"ה תלויה ברכתו...
ר' יהודה אמר, כולם (בכל השבטים) יפה היא, אבל יהודה אריה, שמעון שור, (כי שמעון היה גבורה וגבורה היא פני שור), ובארוהו החברים שהיו מסתכלים זה מול זה, זה (יהודה) מימין, וזה (שמעון) משמאל, (בדומה) לשור שמעשיו רעים, אמרו נצייר צורת אריה ברפת שלו, ויסתכל בזה ויפחד ממנו. כך שמעון שור, יהודה אריה, (ששמעון שהוא שור דהיינו גבורה נכנע מכח הסתכלותו ביהודה שהוא אריה שהוא חסד).
שמעון לא זכה לברכות (מיעקב), אלא משה חיבר אותו ביהודה, כי כאן כתוב שמע ה' קול יהודה, ושם (כתוב) כי שמע ה' כי שנואה אנכי, (שעל כן קראה אותו שמעון, ויליף גזרה שוה מה שמע דשם הוא בשמעון, אף שמע שביהודה כולל את שמעון). אמר ר' יהודה שמעון ולוי (שאביהם לא ברך אותם הוא משום) שאביהם העלה אותם למשה (שהוא יברך אותם), אמר לו ר' יוסי מהו הטעם (שאביהם לא ברך אותם אלא) העלה אותם למשה, אמר לו ר' (יהודה) אף אנו נעלה (השאלה הזאת) למאור הקדוש העליון (לר' שמעון)...
תא חזי, יעקב היו לו ארבע נשים והוליד בנים מכולן, ונשלם על ידי נשיו. כשבקש יעקב להסתלק (מן העולם) השכינה עמדה אליו, רצה לברך את אלו ולא יכול שפחד מפני השכינה, אמר איך אעשה כי שניהם באים מצד דין הקשה, (וברכותיהם תפגום בשכינה), ולהתקיף את השכינה איני יכול, כי ארבע נשים היו לי, (שנמשכו לי מד' בחינות חו"ג תו"מ שבשכינה ונשלמתי בהן)... אלא אמסור אותם לאדון הבית, (שהוא משה בעלה דמטרוניתא), שהבית ברצונו נמצא, ומה שירצה יעשה...
בסודם אל תבא נפשי וגו', ר' אבא פתח ואמר, סוד ה' ליריאיו וגו', סוד ה' ליראיו הוא סוד עליון שבתורה, שאין הקב"ה נותן אותו אלא ליראי חטא, ומי שהוא ירא חטא נגלה לו סוד העליון שבתורה, ומה הוא סוד העליון שבתורה, הוי אומר זהו אות ברית קדש, שנקרא סוד ה'.
שמעון ולוי הטריחו את עצמם על סוד הזה (של אות ברית קדש), באנשי שכם, שימולו את עצמם ויקבלו על עצמם סוד הזה, דהיינו לשמור אות ברית קודש). אבל הכתוב מעיד שהיה במרמה. וכן זמרי בן סלוא, (שהוא נשיא בית אב לשבט שמעון) פסל את סוד הזה, (בדבר כזבי, על זה) אמר יעקב בסודם אל תבא נפשי, מהו נפשי, זו היא הנפש העולה ומתיחדת בברית העליון למעלה (דהיינו מלכות המתיחדת עם ברית העליון, שהוא יסוד דז"א), ונקראת נפש צרור החיים.
בקהלם אל תחד כבודי, הרי בארוהו, כמו שאתה אומר ויקהל עליהם קרח... אל תחד כבודי היינו כבוד ישראל סתם, ועל כן (משום מעשים הללו) לא ברך אותם אביהם, אלא שמסר אותם למשה.
רבי חייא אמר, ממקראות אלו משמע שלא נתאחדו זה בזה, (אלא שהם מפוזרים, כמו שכתוב אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל), וכן צריך להיות, (שמשום שהם דין קשה צריכים פיזור). ועל כן יש בו הכל, (שכל ישראל ישנם בדין קשה שלהם, כי עם פזורם בישראל קלטו ישראל מדין הקשה שבהם). ואין לך דור בעולם שלא ירד הדין שלהם לקטרג בעולם ומתרבים (מחמת זה) מחזירים על הפתחים של בני אדם. הנה לך הכל. (כלומר שכל ישראל נפגעו מן הדין שלהם). (ויחי תקנב, ועיין שם עוד)
פתח ר' שמעון ואמר, ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם, וכי מה ראה יוסף לקחת את שמעון עמו יותר מאחיו. אלא אמר יוסף, בכל מקום שמעון הוא פתיחת הדין, ואותה שעה שהלכתי מאבי לאחי, שמעון פתח תחילה בדין, זה שכתוב ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו וגו', אחר כך (או אחרי ש?) בשכם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי וג' כולם היו בדין, לכן טוב לקחת את זה ולא יעורר מריבה בכל השבטים.
ולמדנו, מה ראה שמעון להתחבר בלוי יותר מבכולם, והרי ראובן היה אחיו והיה סמוך לו (כמו לוי, למה לא נתדבק בראובן. ומשיב), אלא שמעון ראה וידע שלוי בא מצד הדין, ושמעון היה נאחז מצד הדין הקשה יותר, אמר נתערב אחד באחד, ואנו נחריב העולם. מה עשה הקב"ה לקח את לוי לחלקו, אמר מכאן ולהלאה ישב (שמעון) אסור בחבלים לבדו. (אחרי קיב)
דבר אחר וזאת ליהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון אמר לפניו, רבונו של עולם כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער אתה מעלה אותו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שקרבו עמו לברכה, שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון. ידיו רב לו, בשעה שאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון לוי. ועזר מצריו תהיה, כעניין שנאמר ויסעו ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב. (ברכה שמח)
וללוי אמר, למה נאמר בו, לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנאמר ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, משל לשנים שלוו מן המלך, אחד פרע למלך וחזר והלוה מן המלך, ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה. כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם, כעניין שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו', לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמר ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וגו'. שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, שנאמר ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. (שם שמט)
ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי וגו' ותקרא את שמו שמעון, זה עתיד להעמיד שונא, ומי מרפא מכתו, גם את זה, פנחס שהוא עתיד לעמוד מלוי. (בראשית עא ד)
וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו (הושע ו'), כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממונם כך עשו שמעון ולוי לשכם, אלא כחבר כהנים אתמהא, כשם שהכהנים הללו נחברים על הגורן ליטול את חלקם, כך עשו שמעון ולוי לשכם, שנאמר דרך ירצחו שכמה, מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם. הכזונה וגו' אמרו מה הם נוהגין בנו כבני אדם של הפקר. (שם פ ב)
ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, ממשמע שנאמר שמעון ולוי ידענו שבני יעקב הם, אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב, שמעון ולוי, שלא נטלו עצה זה מזה... איש חרבו, ר' אלעזר אומר בני י"ג שנה היו. (שם שם ט)
שמעון ולוי אחים, אחים לדינה ולא ליוסף. כלי חמס מכרותיהם, אמר להם הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם, למי הם ראוים למכרותיהן, לעשו שמכר את הבכורה. בסודם אל תבא נפשי, בשעה שהן באים ליטול עצה בשיטים, בקהלם אל תחד כבודי, בשעה שהם נקהלין על משה בעדת קרח... כי באפם הרגו איש זה חמור אבי שכם, עקרו שור, עקרתון שורן של גרים... (שם צח ט)
ואפיצם בישראל זה שבטו של שמעון, הדא אמרה רובן של עניים משבט שמעון היו. א"ר תנחומא אף על גב דאנו מפרישין ואמרין (במדבר ל"ה) והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל וגו', ששה עיר אתהן ואת מגרשיהן כולן משל שמעון היו. (שם שם י)
יצא ראובן ואזניו מקוטפות, התחיל קורא שמעון ולוי אחים, אחים דפחתא. א"ל אחים הייתם בדינה, דכתיב (בראשית ל"ד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו... תדע לך שבשעה שירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון, שנאמר (שם מ"ב) ויקח מאתם את שמעון, לכך קרא לשניהם כאחת... (שם צט ז)
בסודם אל תבא נפשי, כשיעמוד זמרי ויעשה אותו מעשה בכזבי אל יזכר שמי שם, שנאמר (במדבר כ"ה) ושם איש ישראל המוכה וגו', בקהלם אל תחד כבודי, כשיקהיל קרח את עדתו לחלוק לא יתיחד שמי עליהם, אלא (שם ט"ז) ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא אמר בן יעקב... ארור אפם, לא קלל אלא אפם... אחלקם ביעקב, כיצד, כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון בזמרי והיו אלמנותיו כ"ד אלף ונחלקו שני אלפים לכל שבט ושבט, שנאמר אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים משבטו של שמעון... (שם שם ח)
ר' יהודה אומר לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם, שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם לכך הוא מונה שם יחוסם. ר' נחמיה אומר כל השבטים היו עובדי ע"ז במצרים ושבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו ע"ז ולכן זכו למנות לעצמם. ורבנן אמרין כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים, ראובן שמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים, מת ראובן נתנו שררה לשמעון, מת שמעון נתנו שררה ללוי... ר' לוי ור' חנין חד מנהון אמר לכך חזר ויחס אלו שלשה השבטים מפני שקינתרן אביהם, ואחרינא אמר מפני שייחסן אצל משה ואהרן... ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן, לכך נאמר כלך יפה רעיתי. (במדבר יג י)
לפי שראובן נזדרז להציל אחיו מן המיתה ושמעון קנא על זנות אחותו בשכם להציל אחותו מיד טמאים לכך זכה להקריב אחריו. (שם שם יח)
ואחד עשר שבטים בירך ולשבט שמעון לא בירך, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים. אמר ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אף על פי כן טפלו עם יהודה, שנאמר (יהושע י"ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון... אמר רבי יודן לא העמיד שופט, כיוצא בו אתה אומר (שופטים ג') ואחריו שמגר בן ענת, שלא העמיד מלך. (מזמור צ)
לשמעון שלמיאל בן צורישדי, שאף על פי שיצא ממנו זמרי שעל ידו מתו עשרים וארבעה אלף במגפה עשה לו אל שלום וסמכו אצל ראובן שהיה בעל תשובה. ולכך נאמר בן צורי. וכשברך משה את השבטים לא בירך לשמעון מפני מעשה זמרי, אבל תלה אותו בברכת יהודה, שנאמר שמע ה' קול יהודה, ועל שם שמע אמר שמעון... (במדבר א ב)
ויקחוהו וישליכו אותו הבורה, מי היה זה, שמעון, אימתי פרע לו ויקח מאתם את שמעון, כיון שנתנוהו בתוך הבור היה שמעון מצוה והיו משליכים אבנים כדי להרגו, אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה משליך עליו פטומות כדי להאכילו. (בראשית פרק לז, קמב)
ויקח את שמעון, אמר יוסף בדעתו אם אני מכניס שמעון ולוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשו לשכם, אלא הריני מכניס לשמעון שאין מחבבין לו כל כך, וילכו אצל אביהם. כיון שבקש אותו לתפסו רצו השבטים לסייעו, א"ל שמעון איני רוצה שתסייעוני, שלח יוסף לפרעה ואמר שגר ע' גבורים שמצאתי אנשים ואני רוצה להכניסם בבית האסורים, וכיון שבאו א"ל טלו השלשלאות הללו ותנו בצוארו, והשבטים מרחוק כיון שקרבו אצל שמעון נתן עליהם בקולו ונפלו כולן לפניו ונשתברו שניהן, היה עומד מנשה אצל אביו אמר ליה קח אותה השלשלשת ושים בצוארו, והכהו מכה אחת ונתנה עליו, אמר שמעון מכה זו של בית אבא היא. (שם פרק מב, קמח)
...אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות, לפיכך נתנה תורה ברית מילה בערוה שיהא יראת המקום מונעת מלעשות החטא... (שופטים פרק ג, מב, וראה שם פירוט השופטים)
...ולפי שלא בירכו לא העמיד לא מלך ושופט, והוא כתיב מלך זמרי שבעת ימים בתרצה (מ"א טז ט"ו) אמר ר' יודן לית שבעה יומין במלכותא כלום. (דברים לג א)
דבר אחר וזאת ליהודה ויאמר מלמד שנתפלל על שבט שמעון, שמע ה' קול יהודה, ואין שמע אלא שמעון, שנאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי, בשעה ששבט שמעון נכנס לצרה יהא שבטו שליהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו, שקירב עצמו בנחלה שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי. (שם שם ו)
ארור אפם כי עז, שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור, ועברתם כי קשתה, ארור כעסם כי קשה, ואם יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל שיהיה משבט שמעון ולוי מלמדים ומשננים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שיהיו עוסקים בתורה אולי יתכבשון... אחלקם ביעקב, שהרי שמעון נתנו לו חלק בב' מקומות בארץ ישראל. (בראשית מט ז)
הערב רב נספחו על שבט שמעון ונשאו להם נשים משבט שמעון והולידו להם כמו שאירע לדינה שהטיל בה חוה זוהמא וילדה לו זמרי בן סלוא הוא שאול בן הכנענית, כך חטאו אלו וילדו בנים, והם כ"ד אלך שמתו במגפה, והיה זה כמספר הרוגי שכם, לפי שנכנסו לברית מילה אף שלא היה לשמה, עם כל זה נענש שמעון. (פנחס)
אמר יעקב ליט הוה כרכה דשכם כד עלון לגוה למחרבה ברוגזיהון דתקיף וחמתהון על ידו, ארום קשיא אמר יעקב אין שריין היינו תריהון כחדא לית מליך ושולטון דיקום קדמיהון אפליג אחסנת בנוי דשמעון לתרין חולקין חולק חד יפוק ליה מגו אחסנת בני יהודה, וחולק חד ביני שאר שבטיא דיעקב ואבדר שבטא דלוי בגו כולהון שבטיא דישראל. (בראשית מט ז)
וזאת ליהודה - ודא בירכתא לשבטא דיהודה וזווג בחולקיה ובבירכתיה לשמעון אחוי... (דברים לג ז)
בן הכנענית - בן דינה, שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה. (בראשית מו י)
כל ערים עשרים ותשע - ובפרטן אתה מוצא שלשים וח' אלא אלה היתרות נטלו בני שמעון מחבל בני יהודה ונזכרות הם בנחלת שמעון באר שבע ומולד וכו' הרי תשע היתרות המנויות כאן. (יהושע טו לב)
אחלקם - וטעם שהם אלה ראויים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו, והנה מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה, והנה הוא ברשות אחר, וגם עריו לא היו דבקים זו לזו, רק מפוזרות בינות גורל יהודה, גם כן לוי שהיו לו שמנה וארבעים עיר והן מפוזרות בינות השבטים. (בראשית מט ז)
את אחיכם אחר - נראה על דרך הפשט כי לא היה שמעון רצוי לאביו בעבור דבר שכם ולכך לא אמר את שמעון בני ואת בנימין, כי לא יזכרנו בשמו כאשר עזבו במצרים ימים רבים, ואלו היה בביתו לחם לא שלח עדיין את בנימין ויניחנו במצרים... (בראשית מג יד)
שמעון ולוי אחים - יאמר שהם בעלי אחוה כי יחם לבם על אחותם ילמד עליהם זכות כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו לומר שאין ראוים לעונש גדול, ולא החטא ראוי לימחל כי הוא חמס. והנכון בעיני שאומר כי שמעון ולוי אחים גמורים דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ובמעשיהם, וכבר פירשתי כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו ואולי ישובו אל ה'... ועוד חרה לו שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חלול השם שיעשה הנביא חמס ושוד. וזה טעם "בסודם אל תבא נפשי", התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה ובקהלם לא יתיחד כשבאו על העיר והרגום, ולכן יקלל אפם ועברתם... (שם מט ה)
לפי מה שכתבתי כי הראיה מכח הה"א והשמיעה מכח הוא"ו, יש סדר תולדות השבטים ולומר מפני שהיו האמהות חכמות וצופות ברוח הקודש קראו שמות בניהן על פי הראוי, והתחילה וקראה שם הראשון ראובן... ואחר שקראה שם הראשון על שם הראיה, קראה השני על שם השמיעה, כדי לרמוז שמו של הקב"ה, ה' ו' שמו של הקב"ה הוא... וכשקראה אותו שמעון אמרה מפני מה קראה אותו שמעון על כי שמע ה' כי שנואה אנכי, ודבר ברור כי כח השמיעה דין, ומפני זה סותר מכח הראיה שהקול נשמע ואינו נראה ואינו נתפס, והוא מתפשט ברוח כמו שכתבתי. (האמונה והבטחון פרק כד)
לגולגלותם - למה נאמר לגלגלותם בראובן שמעון יותר מכל שאר השבטים, לפי שקנטרן יעקב כאשר בירך בניו והוצרכו לכפרה, וגבי שקלים הבאים לכפרה כתיב בקע לגלגולת. (במדבר א כ)
...וכן שבט יהודה קבלו שבט שמעון לשבת בעריהם עד שמלך דוד והוצרכו לארץ והוציאום וקודם לכך לא נתנו להם כלום. (תתרנ)
ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי - מן הכתובים יש לנו ללמוד כמה שנים היו להם כשהחריבו שכם, ידוע כי יעקב היה בבית לבן עשרים שנה, ארבע עשרה בשתי בנותיו ושש שנים בצאנו, ואחר שבע שנים שעבד ברחל רמהו לבן והכניס לו את לאה וילדה לראובן בז' חדשים ואחריו נולד שמעון לשבע חדשים, נמצא כשפירש יעקב מלבן לסוף עשרים שנה היה שמעון בן י"ב שנה פחות ב' חדשים, נמצא שמעון בן י"ג שנה וארבעה חדשים ולוי בן שתים עשרה שנה וט' חדשים וקראן הכתוב איש. (בראשית לד כה)
...והוסיף לומר "פקודיו" בשמעון מה שאין כן בשאר השבטים ולא ידעתי למה, אולי מלת פקודיו אינה לשון מספר כי אם פקידת עוון, ובא לומר כי בני שמעון היו ענושיו של הקב"ה ראוין להפקד עליהם עון שמעון אביהן במכירת יוסף, כי הוא היה שלקחו והשליכו לבור... והנה מספרם שעלה בכאן תשעה וחמשים אלף ושלש מאות לרמוז ששלט השטן במספרם, ועל כן כשחטא הנשיא שלהם נגמר דינם ונתחסר מהם עד שחזרו לפחות הרבה מחצי המספר שבכאן. (במדבר א יח)
שמעון ולוי אחים - בגימטריא אין להם חלק בארץ. (בראשית מט ה)
לבני שמעון וגו' לגלגלותם - הלמ"ד עקומה למטה, לפי שהלמ"ד שלו זמרי בן סלוא חטא ונפלו משבטו. הלמ"ד היא גבוהה מכל האותיות כך חסר משבטו שלא העמיד לא מלך ולא שופט. (במדבר א כב)
שמעון ולוי אחים - בקש שתחשב להם מדת אחדותם לעיקר ולא מה שמהרו לשפוך דם, כי תכונה זו רק גנובה אצלם מעשו. ארור אפם - ועוד רצה לעקור מהם המדה שאם התחיל דבר אין שבים בו. כי עז - ואין זה טוב אם הוא מפאת עזות, וטוב אם הוא מפני קנאת ה', כבעגל ובשטים. אחלקם ביעקב - ועוד נשאר בהם חלק מהאף והוא שהסופרים ומלמדים יזרקו מרה בתלמידים, כי תורה הנלמדת באף הוא העומד, וכעניים משמעון נכנע גופם. (בראשית מט ה)
...בפקודי משה ואהרן במדבר סיני שלא נאמר פקודיו במספר שמות אלא בשבט שמעון לבדו, שרוח הקדש דואג עליהם "אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם", לפי שנספחו עליהם רבים מערב רב ונשאו אחר כך נשים מבנות שמעון וילדו להם, מעין מה שאירע לדינה בת יעקב שהטיל בה החוי זוהמא קודם שנשאת לשמעון, וילדה לו זמרי בן סלוא הוא שאול בן הכנענית, אלה איפה חטאו והחטיאו, וגם יד ה' היתה בם ויהיו המתים במגפה כמספר הרוגי שכם אחרי שנכנסו בברית המילה שלא לשמה. והדבר ידוע בפקודי משה ואלעזר בערבות מואב שהיה שבטו של שמעון ירוד מאד באותו מנין, ויש במשמע פקודיו האמור שם המנין לדאבון נפש בשביל החסרון שהיה עתיד וצפוי אליהם... (מאמר אם כל חי חלק א סימן ג)
ושאול בן הכנענית - זו דינה שנבעלה לכנעני, כך סבר ר' חנינא בפרשת וישלח. כי אברהם ציוה שלא יקח בנו מבנות הכנעניים, ויעקב מניח את שמעון ליקח כנענית, אלא בן דינה. ואפילו למאן דאמר דנשאו בני יעקב כנעניות, אפילו הכי למה הוצרך לכתוב כנענית, שאם לא נאסר להם כנענית למה כתב כאן בן הכנענית, הרי סתמא הרבה היו מבני כנענית. ומה שלא כתב בן דינה מפני שבא לומר למה נשאה שמעון, וזה מפני שנבעלה לכנעני ולא רצתה לצאת מביתו עד שישבע שמעון שישאנה. וטעם מדרש זה יש לו סוד כי ראויה היתה לשמעון בעבור שכח שמעון במדת הדין, ודינה ראויה לו. אך קשה איך נשא אחותו... ויש מפרשים כי שאני קודם מתן תורה מלאחר מתן תורה, כי כל האבות היו מקיימים את התורה כולה, אך צריכים היו לקבל עליהם את התורה כגרים שנתגיירו, לכך היו כקטן שנולד... שאין עריות בהם... ואפשר לתרץ עוד כי תולדות יעקב שהותר להם לישא אחותם הכל היה ברוח הקודש כדי שלא יהיו צריכין להיות מתחברים לעם אחר, וזה תמצא גבי אדם הראשון שהותר לקין לישא את אחותו... (בראשית מו י)
שמעון ולוי אחים - שניהם כאח לצרה יולד, התחיל בשבחם כדרך שנאמר "ויקחו שמעון ולוי אחי דינה", פירש"י שמסרו עצמם עליה נקראו אחי דינה, וזה באמת שבח להם שנכנסו בעובי הקורה בעבור אחותם, אך שלא יפה עשו מה שגזלו כל העיר, כי זה כלי חמס הוא ואין הנקמה תלויה בזה. ועל שהמתיקו סוד יחד ונקהלו על כל העיר אמר "בסודם אל תבא נפשי" וגו'... (בראשית מט ה)
שמעון ולוי אחים - כי ישנם באחוה בטבעם ודעת אחת שוה כדעת אחים ודבר זה לא ישוה בכל אחים. או ירצה לתת טעם למעשיהם אשר עשו במעשה שכם ויוסף, ואמר שבטבעם בתגבורת יסוד האש... אחים מלשון חום, ולזה קלל לאפם ועברתם כי קשתה, וידוע הוא כי האף והעברה תגדל מיסוד האש כשיתרבה. ואמר כי לצד שהם בתגבורת החום לזה כלי חמס מכרותיהם, ודימה מעשיהם לכלי חמס, לומר כי לא ירשו כליהם משורש נפש המוליד, אלא כלי חמס הם דברים המוכרים להם... (שם)
בסודם - ...אכן פשט הכתוב הוא כי כל הכתוב ידבר במעשה יוסף, ואמר בסודם, פירוש מעת שהתחילו לשנאתו והיה הדבר ביניהם בסוד כשיערימו סוד אל תבא נפשי, פירוש לא הסכימה נפש שזרעתי בהם להיות עמהם, והכונה בזה כי לא מכוחו בא הרע ההוא. עוד ירצה כי לא יענש על הדבר לצד שעשו בניו ככה, או לצד שהוא גרם קנאתם בשנותו את בנו בין הבנים... (שם שם ו)
שמעון ולוי אחים - מתגלה קו, שהיה מכשיר אותם בייחוד לעמוד בראש ההנהגה העתידה, הם אחים, והם גילו רגש אחוה במדה יתירה, עוול שנעשה לקטן שבמשפחה הרי הם חשים בו, בלא כל אנוכיות, כאילו נעשה להם, אולם כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבא נפשי - במועצותיהם אל יחליטו את רצון האומה, עצתם לא תייצג לעולם את הרצון הלאומי, בקהלם אל תחד כבודי - במעשיהם אל יגעו בכבוד הלאומי, בשעה שהם זוממים דבר אל יקבעו את רצוני, ובשעה שהם עושים אל יסכנו את כבודי... סבורות האומות כי טובת הכלל מקדשת את הכל, ערמה ואלימות, שבחיי הפרט ענשם בוז ותליה... הנה צוואת היסוד של עם ישראל מטילה קללה על ערמה ואלימות שנעשו למען המטרה הצודקת ביותר של טובת הכלל. אחלקם ביעקב - כאשר לחץ הגורל מדכא את הכל, והאומה עצמה מפוזרת, אז קרובה הסכנה שכל הכרה עצמית תאבד, לפיכך אחלקם ביעקב, למען יוכל גם היהודי הנודד כרוכל להביט בגאוה על הפרחח האירופי, ואילו הוא, שהושפל עד עפר וזורה בין הגויים ישמור על הכרתו העצמית ועל רגש הכלל. צדקה עשה עמנו הקב"ה שבכל מקומות פיזורינו היו בינינו גם בני שמעון ולוי, אלו החיו בנו את הכח והעוז את האש והגאוה היהודית האצילה בשומרם על הרוח היהודית שהאריכה ימים אחרי המדינה... (שם)
שני בני יעקב, תיבת שני מיותר... היינו ששונים היו בדעת המבעיר את האש הזה, אחד בא בדעת אנושי המקנא לכבוד בית אביו, המביא לאש זרה הוא אש זרה כידוע, וא' בא בדעת קנאת ה' בלי שום פניה ורצון היא אש שלהבת י-ה, ומכל מקום מאש כזה גם כן יש להזהר הרבה לכוין המקום והזמן, ובלא זאת היא מקלקלת הרבה. ויעקב אבינו פירוש בתוכחתו שתי הדעות שהיה בזה, ולא הסכים גם לאש המעולה. (בראשית לד כה)
את אחיכם אחר - היה סובר יעקב טעמו של דבר שהניחו את שמעון במאסר ולא אחר משום שהוא אינו נוח בחברתם, על כן ראו למסרו ביד המושל בעת מצוא, ואמר כי מעתה שישב במאסר ישוב מדרכו גם הוא ויהיה נוח לכם בחברתכם ויהי לאיש אחר. (שם מג יד)
בסודם - בשעה שעומדים בסוד ה' לקנא על כבודו, ואף על גב שבזה לא היה יעקב אבינו אומר אל תחד כבודי, דודאי כבוד לאיש כמוהו להתאחד אתם, אבל מכל מקום אל תבא נפשי, באופן כזה... שעל ידי כעס נעשה דברים זרים יותר מהנדרש לצורך הענין, ובזה יהיה קלקולו יותר מתיקונו. ובקהלם - בשעה שנקהלים על דבר הרשות לקנא על כבוד, וזהו איסור גמור להכנס בסכנה בשביל זה ונקרא קהל מרעים. אל תחד כבודי - זה אין כבוד לפני כלל להיות מתאחד עמהם. (שם מט ו)
אחלקם ביעקב - נצרך לפרקים מעט אנשים כאלה, אבל רובם במקום אחד קשה, על כן אחלקם ביעקב שיהיו מעט מעט במקום אחד. ואפיצם בישראל - כן בקרב חסידי ישראל נדרש לפעמים איש כזה כמו שהיה פינחס במעשה זמרי, אבל רק מעט מעט יפה. (שם שם ז)
פקודיו - האי פקודיו מיותר, וכן לגלגלותם, ונראה משום דשבט שמעון מאז עודם במדבר סיני היה בשבטו פורה ראש, וראוים להענש עד שנגלה הדבר בשטים, על כן היו בהם טובים ורעים, משום הכי כתיב פקודיו, שני אופני פקודים, ואחר שכתיב שינוי בשבטו חזר הכתוב לכתוב לגלגלותם, כיון שיצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיהי נכתב בפירוש. (במדבר א כב)
בפסוק שמעון ולוי אחים וגו' בסודם אל תבא נפשי, פרש"י כשנתקבצו שבטו של שמעון ואמרו למשה רע"ה בת יתרו מי התיר לך וכו'. ולמה הוצרך רש"י לפרסם דיבורם לגנות חס ושלום. אבל מאחר שנקרא סוד אם כן לא היו באים בעזות פנים כשרעים חס ושלום, רק שהיו רוצים לקרב כחות הסט"א להקדושה, ורצו גם כן לעשות כמעשה משה רע"ה, אבל לא כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול. ובאמת היה לשבטים אלו כח גבורה והיו יכולים להעלות הכל להקדושה, וזה שאמר "אחים", כמו שכתוב "אחות לנו קטנה", דרשו חז"ל מלשון איחוי ודביקות, אך כח זה צריך להיות מתוך כלל ישראל, לכן אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, ונשאר זה הכח לשבט לוי ומשה רע"ה שהיה רבן של כל ישראל... (ויחי תרמ"ז)