(ראה גם: זמן, לוח, קדוש החודש)
...ללמדך שהיו מונים עם יציאתם ממצרים, שנאמר בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, באו לארץ התחילו מונים לביאתם, שנאמר כי תבאו אל הארץ, נבנה הבית התחילו מונים לבנינו, שנאמר ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה, חרב הבית התחילו מונים לחורבנו, שנאמר אחרי אשר הוכתה העיר, תקף עליהם עול השיעבוד התחילו מונים לשעבודם, שנאמר בשנת שתים לדריוש המלך, ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר, וכשם שמונים לשנים כך היו מונים לחדשים. (בהעלותך סד)
ואמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים, מלך טוב, שנה טובה, וחלום טוב... שנה טובה דכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה... א"ר לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, מנלן, מיוסף... (ברכות נא א וב)
אמר רב יוסף הרואה עז בחלום שנה מתברכת לו, עזים שנים מתברכות לו, שנאמר ודי חלב עזים ללחמך. (ברכות נז א)
א"ר יצחק אמר להם הקב"ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו... כמו שנותיו של אדם שבעים שנה, דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל ביה דלילותא פש להו כ"ה... (שבת פט ב)
תנו רבנן מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה, ואם לא עמד אלא באחד בניסן אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר... הא קמשמע לן דניסן ראש השנה למלכים, ויום אחד בשנה חשוב שנה... (ראש השנה ב א, וראה שם עוד)
תנו רבנן המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חודש מיום ליום, ואם אמר לשנה זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כין שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה, ואפילו למאן דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין... (שם ז ב)
שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום ומה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש, שנאמר את מספר ימיך אמלא. (שם יא א)
וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה, מאי טעמא דלא איערבב שטן. וא"ר יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, מרשית כתיב, ועד אחרית סופה שיש לה אחרית. (שם טז ב)
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה... ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם מ' שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י"א ששמש ר' אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו. (יומא ט א)
תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת, אמרו לו מניין אתה יודע, אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי, והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי... (שם לט ב)
מאי מצלי (כהן גדול), רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרוייהו משמיה דרב אמרי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה... (שם נג ב)
דתניא שנה תמימה מונה שלש מאות וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה, דברי ר' וחכמים אומרים מונה שנים עשר חודש מיום ליום, ואם נתעברה נתעברה למוכר. (שם סה ב)
כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינן של חיים, אמר רבי אלעזר אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה. (שם עא א)
תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. (שם פח א)
מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן. (תענית יד ב)
ואמר רבי אבא אמר שמואל מנין שאין מונין ימים לשנים, שנאמר לחדשי השנה, חדשים אתה מונה לשנים, ואי אתה מונה ימים לשנים (כגון דאמר קונם יין שאני טועם לשנה מונה י"ב חודש מיום ליום (אף על פי שעדיין יש י"א יום שימות החמה יתירין על ימות הלבנה)... (מגילה ה א)
ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים, רבנן, יודעי העתים, שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים. (שם יב ב)
למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב... (שם יז א, וראה שם החשבון)
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, מאי טעמא, אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה. (שם לא ב)
נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש, ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון, וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. וכן במדת פורענות, דכתיב במספר הימים אשר תרתם את הארץ, וכי ארבעים שנה חטאו, והלא ארבעים יום חטאו, אלא לומר לך כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה. (חגיגה ה ב)
קונם יין שאני טועם... שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבא... תא שמע קונם יין שאני טועם השנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה, היכי דמי, אילימא כדקתני, למה לי למימרא, אלא לאו דאמר שנה, אלמא שנה כהשנה דמי... לא לעולם דאמר השנה, ומהו דתימא הלך אחר רוב השנים ולא אית בהו עיבור קא משמע לן. (נדרים ס א וב)
ומגלח אחד לשנים עשר חודש, שנאמר ויהי מקץ ימים לימים, ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה, מה התם י"ב חדש אף כאן י"ב חדש... הני ארבעים שנה מאי עבידתייהו, ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע לקץ מ' שנה ששאלו להן מלך, תנא אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי. (נזיר ד ב)
אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, מי יודע כמה חיי, לא צריכא ליומי. (קידושין ל א)
דתניא צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים. (בבא קמא טז א)
המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר, השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר, מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחודש, ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור... (בבא מציעא קב א, וראה שם עוד)
חזקת הבתים והבורות והשיחין והמערות והשובכות והמרחצאות ובית הבדין ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום, שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינן מיום ליום... (בבא בתרא כח א)
...אלא אמר רבא שתא קמייתא מחיל איניש, תרתי מחיל, תלת לא מחיל... אלא אמר רבא שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת מיזדהר, טפי לא מיזדהר... (שם כט א)
אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה, שנאמר יחשוב תהום לשיבה, ואין שיבה פחותה משבעים. (בבא בתרא עה א)
...שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים. עיבור השנה בשלשה, דברי ר"מ, רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה, ואם גמרו בג' מעוברת. תניא כיצד אמר רבן שמעון בן גמליאל בשלשה מתחילין וחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה, אחד אומר לישב ושנים אומרים שלא לישב, בטל יחיד במיעוטו, שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב, מוסיפין עליהם עוד שנים ונושאין ונותנין בדבר... שלשה אומרים צריכה ושנים אומרים אינה צריכה מוסיפין עליהם עוד שנים, שאין המנין פחות משבעה...
תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה... תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא, ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריא ושהה לבא, ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל, וכשבא רבן גמליאל ואמר רוצה אני נמצאת שנה מעוברת.
תנו רבנו אן מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו, אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גלויות ישראל שלא עקרו ממקומן. תנו רבנן אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו, אבל עושין אותן סעד לשנה, כיצד רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל, מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא דעדקין וזימנא דאביבא לא מטא, ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין.
מיתיבי כמה עיבור השנה, שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר חדש, אמר רב פפא רצו חדש רצו שלשים יום... תנו רבנן על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה, על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין, ובזמן שאביב אחד מהן הכל שמחין... תנו רבנן על שלשה ארצות מעברין את השנה, יהודה ועבר הירדן והגליל, על שתים מהן מעברין ועל אחת מהן אין מעברין, ובזמן שיהודה אחת מהן הכל שמחין, שאין עומר בא אלא מיהודה. תנו רבנן אין מעברין את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל מעוברת, העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת... אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה, כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום. תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת... תנו רבנן אין מעברין את השנה בשני רעבון... (שם י ב)
תנו רבנן אין מעברין את השנה לפני ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד, ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר... תנו רבנן אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה ולא שלש שנים זו אחר זו, אמר רבי שמעון מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש שנים זו אחר זו, אמרו לו משם ראיה בית דין ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה. תנו רבנן אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, אימתי רגילין לעבר ערב שביעית, של בית רבן גמליאל היו מעברין במוצאי שביעית... תנו רבנן אין מעברין את השנה מפני הטומאה, רבי יהודה אומר מעברין, אמר רבי יהודה מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה ובקש רחמים על עצמו... שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן... ולית ליה לחזקיה החדש הזה לכם, זה ניסן ואין אחר ניסן, טעה בדשמואל, דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן, ואיהו סבר הואיל וראוי לא אמרינן...
אמר רב יהודה אמר שמואל אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובה של חודש, וכמה רובה של חודש ששה עשר יום דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום... (שם יב א)
...לא (מושיבין) מלך וכהן גדול בעיבור שנה, מלך משום אפסניא, כהן גדול משום צינה (שצריך לטבול ביום הכפורים חמש טבילות ואם תתעבר שנה צינת חשון בתשרי), א"ר פפא שמע מינה שתא בתר ירחא אזיל... (שם יח ב)
וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש... (שם סט ב)
תנו רבנן שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף, חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה, ברביעית שובע ואינו שובע, בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה, בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא... (שם צז א)
...שנאמר ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, וכתיב ולא נתן ה' לכם לב וגו', אמר רבה שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין. (ע"ז ה ב)
והתני רבי יוסי ברבי מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה, מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה, מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש, מלכות בית הורדוס מאה ושלש, מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית, אלמא מאתן ושית הוו... אמר רב פפא אי טעי האי תנא ולא ידע פרטי כמה הוה לישייליה לספרא כמה כתיב וניטפי עלייהו עשרין שנין ומשכח לי לחומריה... תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן. שני אלפים תורה מאימת... אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן, וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשים ותרתי הוה... אמר רב הונא בריה דרב יהושע היא מאן דלא ידע כמה שני בשבוע הוא עומד ניטפי חד שתא ונחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי ונשקל ממאה תרי ונשדי אפרטי ונחשובינהו לפרטי בשבועי וידע כמה שני בשבוע... (שם ט א וב, וראה שם עוד וברש"י)
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. (אבות ה כא)
אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על שמונה... אמר רב הונא לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה... (ערכין ח ב, וראה שם עוד)
ואף שמואל סבר לה כרב הונא, דאמר שמואל אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים יום, ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום, הא כיצד, שניהם מלאין ששה (שלש מאות חמשים וששה), שניהם חסירין שנים, אחד מלא ואחד חסר ארבעה... (שם ט ב, וראה שם עוד)
השנים בנידר כיצד, ילד שהעריך זקן נותן ערך זקן, וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד... יום שלשים כלמטה הימנה, שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהם, שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה, הרי אנו למדים בכולן משנת ששים, מה שנת ששים כלמטה הימנה, אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה... ר"א אומר עד שיהו יתרות על השנים חדש ויום אחד... (שם יח א, וראה שם עוד)
תנו רבנן שנה האמורה בקדשים, שנה האמורה בבתי ערי חומה, שתי שנים שבשדה אחוזה ושש שנים שבעבד עברי, וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת. שנה האמור בקדשים מנלן, אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא כבש בן שנתו, שנתו שלו ולא של מנין עולם... ושבבן ושבבת כולן מעת לעת למאי הילכתא, אמר רב גידל אמר רב לערכין, רב יוסף אמר לפרקין דיוצא דופן (בן י"ב שנה נדריו נבדקין בן י"ג נדריו קיימין, וכן הרבה שנות בן ובת שנינו שם וקאמר הכא דכולהו מעת לעת שנולדו)... (שם יח ב)
בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה... תנו רבנן בת ג' שנים מתקדשת בביאה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בת ג' שנים ויום אחד... (נדה מד ב)
בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה והיא איילונית, לא חולצת ולא מתיבמת. בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא סריס לא חולץ ולא מיבם, אלו דברי בית הלל, בית שמאי אומרים זה וזה בן שמונה עשרה... (שם מז ב)
ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא, אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עברוה הרי זו מעוברת, וחודש א' שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות... ר' זעירא בשם ר' אבהו הדא דתימר עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע... אמר ר' מנא הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע... (פאה כה א, וראה שם עוד)
...דמר ר' יוסה בר ר' בון בשם רב זביד אחת לשבע שנים הקב"ה מחלף את עולמו, קמקמה מיתעביד חוא (מין נחש), רב פדה אחד אפר מתעביד שר מומיתא, דרישא מתעביד עקרב... (שבת ח א)
...תיפתר בר' אלעזר, דרבי אלעזר אמר כל שנה שלא נכנסו לה שלשים יום אין מונין אותה שנה שלימה.... כיצד למלכים, מת באדר ועמד מלך באדר נמנית שנה לזה ושנה לזה, א"ר יונה והיא שנכנס לניסן, די לא כן כהדא וימלך ירח ימים בשומרון, אין לך לעמוד על שני מלכי ישראל אלא משני מלכי יהודה, ולא על שני מלכי יהודה אלא משני מלכי ישראל... יהודה בי רבי אומר חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט... (ראש השנה ב א, וראה שם עוד)
באחד בתשרי ראש השנה לשנים... מניין, כתוב אחד אומר וחג האסיף בצאת השנה, וכתוב אחד אומר וחג האסיף תקופת השנה, אי זהו חדש שיש בו חג ותקופה ואסיף ושנה יוצא בו, אי זה זה תשרי... (שם ה ב)
,,,ולא שמיע דא"ר קריספא בשם ר' יוחנן מעשה שעיברו השנה שלשה רועי בקר, חד מינון אמר בכיר לקיש באדר מינץ (אם יהא חום בקרקע שיצמח זרע הבכיר והאפילו יחד דין הוא אדר, ואם לאו שבט), וחורנה אמר קדום באדר פוח ליחיך ופיק לקיבליה (אם כבר תשש כח החורף כל כך שכשרוח מזרחית חזקה מאד והיא מביאה צינה וכשאתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה דין הוא אדר, ואם לאו שעדיין צינה חזקה הוא שבט). וחורנה אמר תור באדר בעדרייה ימות (מחמת הקור החזק), ובטל תונתה משכיה ישלח (ובצל התאנה יהא השור מיצל בצהרים מחמת החום ויתחכך בתאנה), ואנן חמין שתא דלית חד מינהון ועיברו את השנה על פיהם, א"ר חלבו והסכים בית דין עמהן, לא כן א"ר זעירה והן שיהו כולם מורין מטעם אחד, מכיון דאילין מודיי לאילין ואילין מודיי לאילין כמו שכולן מורין מטעם אחד... (שם יג ב)
ר' לעזר בשם ר' חנינה מעשה בעשרים וארבע קריות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסו בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד, מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל, בעיין מיעקר אף אהן סימנא, (סיימנא הסיום הדבר לקדש את השנה, שאחר שקובעין לעיבור אומרין הרי השנה מקודשת בעיבורה), אמר לו רבי סימון אין אנו מניחין ביהודה אפילו זכר. והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת, הדא בעלת זימנין מיהודה וזימנין מדן... מימר בתים מיהודה ושדות מדן... (סנהדרין ד ב, וראה שם עוד)
אמר רשב"ג כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום יסרוט לו סריטה בכותל בתקופת תמוז, ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד י"א יום ומכאן אתה יודע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום. (בראשית לג י)
משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים... (שמות טו יב)
יש עת ליום, ומים במשורה תשתה, יש עת לשנה, שנאמר ויהי לתשובת השנה, יש עת לי"ב שנה עד עת בא דברי, יש עת לע' שנה, שנאמר למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה, ואומר עד בא עת ארצו... (ויקרא כא ו)
ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם רבי שמעון בן אלעזר שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד ז' עולמות שאדם רואה, בן שנה דומה למלך נתון באיפקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו. בן ב' וג' דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין, בן י' שנה קופץ כגדי, בן כ' כסוס נהים משפר גרמיה ובעי אתתא, נשא אשה הרי הוא כחמור, הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות, הזקין הרי הוא כקוף, הדא דתימר בעמי הארץ אבל בבני תורה כתיב (מ"א א') והמלך דוד זקן, אף על פי שהוא זקן מלך. (קהלת א ג)
עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים יתרון ימות החמה על ימות הלבנה, והעיבור נכנס להשוות ימות שנות החמה עם ימות שנות הלבנה... (פרק ז וראה שם עוד)
...ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה, ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה') זה ספר תולדות אדם, מנין עולם לכל תולדות בני אדם. אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר ויתהלך חנוך את האלקים וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלקים לאדם, וחנוך מסר לנוח סוד העיבור ועיבר את השנה... נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן... ושם מסר לאברהם ונכנס בסוד העיבור ועיבר השנה ונקרא כהן... אברהם מסר ליצחק... יצחק מסר ליעקב... יצא יעקב בחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ, אמר לו הקב"ה, יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ שנאמר (בראשית ל"ה) וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו, ולמה עוד, שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ, וכשבא לארץ אמר לו הקב"ה קום עבר את השנה, שנאמר (שם) וירא אלקים אל יעקב וגו' ויברך אותו, שנכנס בסוד העיבור וברכו ברכת עולם. ומכאן אמרו אפילו צדיקים וחכמים בחוצה לארץ ורועה צאן ובקר בארץ אין מעברין את השנה אלא על ידי רועה צאן ובקר, אפילו נביאים בחוצה לארץ והדיוטים בארץ ישראל אין מעברין את השנה אלא על ידי הדיוטים שבארץ. גלו לבבל היו מעברין את השנה על ידי הנשאר בארץ, לא נשאר אחד בארץ היו מעברין את השנה בבבל. עלה עזרא וכל הקהל עמו ורצה יחזקאל לעבר את השנה בבבל אמר לו הקב"ה יחזקאל אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי ישראל אחיכם והם יעברו את השנה, שנאמר (יחזקאל ל"ו) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם שלהן הוא לעבר את השנה. יעקב מסר ליוסף ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים, מת יוסף ואחיו ונתמנעו העיבורין מישראל, כשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשעבוד מצרים כך עתידין לימעט בסוף גלות הרביעית עד שיבא מלך המשיח... לאמר החודש הזה לכם, מהו לאמר, אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה.
בשלשה מעברים, ר' אליעזר אומר בעשרה, שנאמר (תהלים ס"ב) אלקים נצב בעדת א-ל. ואם נתמעטו מביאין ספר תורה ופורשין אותו לפניהם, ונעשין כמין גורן עגולה, ויושבין גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו, ונוהגין פניהן למטה לארץ, ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים, וראש הישיבה מזכיר את השם ושומעים בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר החדש הזה לכם, ומעוון הדור אינן שומעין כלום אלא כביכול אינו יכול לשכן שכינה ביניהם, ואשריהם העומדין במקום ההוא בשעה ההיא...
על שלשה סימנים מעברין את השנה, על האילנות ועל העשבים ועל התקופות... הגיע אחד ולא הגיעו השנים מעברין את השנה על התקופות, אם נכנסה התקופה מעשרים יום של חודש טבת ולמטה מעברין את השנה, מעשרים יום של חודש ולמעלה אין מעברין את השנה... (פרק ח)
אמר רבי הושעיא אי זה אומה שמעכבת אל אלהיה כאומה זו, כיצד בשעה שזקנים יושבים לעבר שנה הקב"ה מסכים על ידיהם, ועליהם אמר דוד (תהלים נ"ג) אקרא לאלקים עליון לא-ל גומר עלי, יתברך שמו של הקב"ה שהוא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים... אימתי בראש השנה שהסנהדרין יושבים ואומרים נעשה ראש השנה בשני בשבת או בשלישי בשבת, מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו, ומשיבין לו רבונו של עולם כך גמרו שיהא ראש השנה ביום פלוני, מיד הקב"ה יושב באותו היום לדון עולמו... (מזמור ד)
רועה ישראל האזינה, מה שנת הגאולה פרנסה אף שנת הפרנסה גאולה... (מזמור פ)
מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתן ליעקב שבע עשרה שנה סמוך לזקנותו טובים מעין עולם הבא, מכאן אמרו כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו, וכל שהשיגתו שנה אחת רעה סמוך לזקנתו סימן רע לו... (פרק ה)
דבר אחר על כן מישרים אהבוך אלו ימות העולם, אמר כמה שנים נקרא עולם, הוי אומר נ' שנה נקרא עולם, שנאמר (ש"א ב') וחנה לא עלתה וגו' וישב שם עד עולם, נ' שנה שנאמר בשמואל הרמתי נקרא עולם, ונ' שנה שנאמר בעבד עברי נקרא גם כן עולם, שנאמר (שמות כ"א) ועבדו לעולם, נמצא משנברא העולם עד עכשיו תשעים עולמות וצ"ד שנים, לכך נאמר עלמות אהבוך. (פרק ו)
ויהי באחת ות"ר שנה בראשון באחד לחדש, למדנו שיום אחד שנכנס לחדש ככל החדש, חדש אחד מן השנה ככל השנה, יום אחד נכנס בחדש מונין אותו חדש שלם, חדש אחד נכנס בשנה מונין אותו שנה שלמה. (בראשית פרק ז, נו)
א"ר יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנה נוטלין מן היום ונותנין ללילה ומן הלילה ונותנין ליום, כיצד ארבע תקופות בשנה, מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה, מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע ללילה... ופורעין זה לזה בלא דין ודברים, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, ולמטן כשהזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום אין אומר ואין דברים, כשיוצאין מבית הועד בכל הארץ יצא קום, הם אמרו אימתי ראש השנה ואימתי שאר מועדות... (תהלים יט, תרעג)
אשרי העם יודעי תרועה, ר' אבהו פתר קראי בה' זקנים שהיו נכנסין לעבר שנה, מה הקב"ה עושה מניח סנקליטין שלו ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם למטה, שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר עיניהם בהלכה, שנאמר ה' באור פניך יהלכון. (שם פט תתמ)
תקופת השנה - ושם בצאת השנה, כי סוף השנה הוא תחלת השנה האחרת, וזה לאות כי השמש תכנס במזל המאזנים סמוך ליום העשור, ולא יתאחר עד צאת סוכות שלא תכנס השנה האחרת, על כן כתוב תקופת השנה. ואל תסמוך על תקופת שמואל רק על תקופת רב אדא, אף על פי שהיא צריכה לשני תקונים, האחד בעבור שמהלך השמש פעם בארוכה ופעם בקצרה, וזה השנוי אינו במהלך השמש כי שוה הוא לעולם, רק הוא כנגד מראה הנקודה בגלגל המזלות, והתקון השני בעבור תנועת גלגל קטן בראש טלה. (שמות לד כב)
..הנה לא פירש משה מהלך שנה תמימה, כי חכמי המזלות לא יכלו עד הנה להוציאם לאור, כי חכמי הודו מוסיפים על רביעית היום חמש שנ', ותלמי וחביריו אומרים כי יחסר חלק משלש מאות ביום והוא קרוב ממהלך העבור. והבאים אחריו אמרו חלק ממאה ושש, ואחרים מאה ועשר, ואומרים מאה ושלשים גם מאה ושמונים, כי יש מי שהיא שנתו להשלמת המזלות מנקודה נראית ויש מנקודת הגלגל הנטוי לימין ולשמאל, ואנחנו צריכים לקבלה... (ויקרא כה ט)
באספכם את תבואת הארץ - שיהא חדש שביעי זה בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העבור פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף, לשון רש"י, ולשון תורת כהנים עבר את השנים שתעשה החג באסיפת הפירות, יכול באסיפת כל הפירות, תלמוד לומר מגרנך ומיקבך, מגרנך לא כל גרנך, ומיקבך לא כל יקבך. אי באספך יכול מקצת תלמוד לומר באספכם את תבואת הארץ, הא כיצד, השתדל לעבר את השנה שתעשה החג ברוב אסיפת כל הפירות. וכל למוד העבור מחדש האביב, אבל שם לימד על האביב, וכאן לימד על פירות האילן. שכך שנו חכמים על שלשה דברים מעברין את השנה, על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה. והנה העבור נלמד מאליו שהחג הזה בזמן אסיפה, אבל ענין שטת הכתוב שיאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם כלם מקראי קדש, להקריב בכולם אשה לה', אכן ביום חמשה עשר לחדש השביעי הזה בעבור שהוא עת אספכם את תבואת הארץ תחוגו... (ויקרא כג לט)
מקץ שנתים ימים - שתי שנים שלמות, כדכתיב ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה... אבל מקץ שנתים בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד, כדכתיב בן שנתו, בתוך השנה קורהו בן שנתו. (בראשית מא א)
שנה מעוברת היא שנה שמוסיפין בה חדש, ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, ועושין אותה שנה שני אדרין אדר ראשון ואדר שני, ומפני מה מוסיפין חדש זה, מפני זמן האביב כדי שיהא הפסח באותו זמן, שנאמר "שמור את חדש האביב", שיהיה חדש זה בזמן האביב, ולולא הוספת החדש הזה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים.
על שלשה סימנין מעברין את השנה, על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד בית דין מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה מעברים אותה השנה, ויעשו אותו ניסן אדר שני, כדי שיהיה הפסח בזמן האביב. ועל סימן זה סומכין ומעברין ואין חוששין לסימן אחר. (ראה ראב"ד).
וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב אלא עדיין אפל הוא ולא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח, סומכין על שני סימנין אלו ומעברין את השנה, ואף על פי שהתקופה קודם לששה עשר בניסן הרי הן מעברין, כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן, וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב.
ועל שלש ארצות היו סומכין באביב, על ארץ יהודה ועל עבר הירדן ועל הגליל ואם הגיע האביב בשתי ארצות מאלו ובאחת לא הגיע אין מעברין אם עדיין לא צמחו פירות האילן, ואלו הן הדברים שהן העיקר שמעברין בשבילן כדי שיהיו השנים שני החמה.
ויש שם דברים אחרים שהיו בית דין מעברין בשבילן מפני הצורך, ואלו הן, מפני הדרכים שאינן מתוקנין, ואין העם יכולין לעלות מעברין את השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים, ומפני הגשרים שנהרסו ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעין את העם ומסתכנים בעצמן ומתים מעברין את השנה עד שיתקנו הגשרים, ומפני תנורי פסחים שאבדו בגשמים ואין להם מקום לצלות את פסחיהם מעברין את השנה עד שיבנו התנורים וייבשו, ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו לירושלים מעברין את השנה, כדי שיהיה להם פנאי להגיע.
אבל אין מעברין את השנה לא מפני השלג ולא מפני הצנה ולא מפני גלויות ישראל שעדיין לא נעקרו ממקומם, ולא מפני הטומאה, כגון שהיו רוב הקהל או רוב הכהנים טמאים אין מעברין את השנה כדי שיהיה להם פנאי לטהר ויעשו בטהרה, אלא יעשו בטומאה, ואם עיברו את השנה מפני הטומאה הרי זו מעוברת.
יש דברים שאין מעברין בשבילן כלל אבל עושין אותן סעד לשנה שצריכה עיבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן, ואלו הן, מפני הגדיים והטלאים שעדיין לא נולדו או שהן מעט, ומפני הגוזלות שלא פרחו, אין מעברין בשביל אלו כדי שיהיו הגדיים והטלאים מצויין לפסחים והגוזלות מצויין לראייה או למי שנתחייב בקרבן העוף, אבל עושין אותן סעד לשנה. כיצד עושין אותן סעד לשנה, אומרים שנה זו צריכה עיבור מפני התקופה שמשכה או מפני האביב ופירות האילן שלא הגיעו, ועוד שהגדיים קטנים והגוזלות רכים.
אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, כיצד יאמר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין היו מזומנין למקום פלוני שנחשב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור או אינה צריכה, ואותן שהוזמנו בלבד הן שמעברין אותה. ובכמה מעברין אותה, מתחילין בשלשה דיינין מכלל סנהדרי גדולה ממי שסמכו אותן, אמרו שנים לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור אם לאו ואחד אמר נשב ונבדוק, בטל יחיד במיעוטו, אמרו שנים נשב ונראה ואחד אומר לא נשב מוסיפין עוד שנים מן המזומנים ונושאין ונותנין בדבר... ונושאין ונותנין בשבעה, אם גמרו כולם לעבר או שלא לעבר עושין כמו שגמרו, ואם נחלקו הולכים אחר הרוב בין לעבר בין שלא לעבר. וצריך שיהא ראש בית דין הגדול שהוא ראש ישיבה של אחד ושבעים מכלל השבעה. ואם גמרו בשלשה לעבר הרי זו מעוברת, והוא שיהא הנשיא עמהן או שירצה. ובעיבור השנה מתחילין מן הצד, ולקידוש החדש מתחילין מן הגדול.
אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך ולא כהן גדול מלך מפני חיילותיו ומלחמותיו שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר, וכהן גדול מפני הצנה שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר כדי שלא יבא תשרי בימי הקור והוא טובל ביום הכפורים חמש טבילות.
היה ראש בית דין הגדול והוא הנקרא נשיא בדרך רחוקה אין מעברין אותה אלא על תנאי אם ירצה הנשיא. בא ורצה הרי זו מעוברת, לא רצה אינה מעוברת, ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה, שנאמר "לשכנו תדרשו", ואם עיברוה בגליל מעוברת. ואין מעברין אלא ביום, ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת.
יש לבית דין לחשוב ולקבוע ולידע אי זו שנה תהיה מעוברת בכל עת שירצה אפילו לכמה שנים, אבל אין אומרין שנה פלונית מעוברת אלא אחר ראש השנה הוא שאומר שנה זו מעוברת. ודבר זה מפני הדחק, אבל שלא בשעת הדחק אין מודיעין שהיא מעוברת אלא באדר הוא שאומר שנה זו מעוברת וחדש הבא אינו ניסן אלא אדר שני. אמרו לפני ראש השנה שנה זו שתכנס מעוברת אינה מעוברת באמירה זו.
הגיע יום שלשים באדר ולא עיברו עדיין השנה לא יעברו אותה כלל, שאותו היום ראוי להיות ראש חדש ניסן, ומשיכנס ניסן ולא עיברו אינן יכולים לעבר, ואם עיברוה ביום שלשים של אדר הרי זו מעוברת. באו עדים אחר שעיברו והעידו על הירח הרי אלו מקדשין את החדש ביום שלשים ויהיה ראש חדש אדר שני, ואילו קידשוהו קודם שיעברו את השנה שוב לא היו מעברין שאין מעברין בניסן.
אין מעברין את השנה בשנת רעבון שהכל רצים לבית הגרנות לאכול ולחיות, ואי אפשר להוסיף להן זמן לאסור החדש, ואין מעברין בשביעית שיד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרב העומר ושתי הלחם, ורגילין היו לעבר ערב שביעית.
יראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית שלא יעברו בהם מפני צורך הדרכים והגשרים וכיוצא בהם, אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן מעברין לעולם בכל זמן.
כשמעברין בית דין את השנה כותבין אגרות לכל המקומות הרחוקים ומודיעים אותן שעיברוה ומפני מה עיברו, ועל לשון הנשיא נכתבו, ואומר להן יודע לכם שהסכמתי אני וחברי והוספנו על שנה זו כך וכך, רצו תשעה ועשרים יום רצו שלשים יום, שחדש העיבור הרשות לבית דין להוסיפו מלא או חסר לאנשים הרחוקים שמודיעין אותם, אבל הם לפי הראיה הם עושים אם מלא אם חסר. (קדוש החודש פרק ד א והלאה)
כל מה שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן או הצורך אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות... ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא, שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה, ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה...
ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה, מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע, אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו סומכין... (שם פרק ה א, וראה שם עוד)
שנת החמה יש מחכמי ישראל שאומרים שהיא שס"ה יום ורביע יום שהוא שש שעות, ויש מהן שאומרים שהוא פחות מרביע היום, וכן חכמי יון ופרס יש ביניהן מחלוקת בדבר זה.
מי שהוא אומר שהוא שס"ה יום ורביע יום ישאר מכל מחזור של תשע עשרה שנה שעה אחת ותפ"ה חלקים כמו שאמרנו, ויהיה בין תקופה לתקופה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחצי שעה, ומשתדע תקופה אחת באי זה יום באיזו שעה היא תתחיל למנות ממנה לתקופה השניה שאחריה, ומן השניה לשלישית עד סוף העולם.
תקופת ניסן היא השעה והחלק שתכנס בו השמש בראש מזל טלה, ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן, ותקופת תשרי היות השמש בראש מזל מאזנים, ותקופת טבת היות השמש בראש מזל גדי, ותקופת ניסן היתה בשנה הראשונה של יצירה לפי חשבון זה קודם מולד ניסן בשבעה ימים ותשע שעות ותרמ"ב חלקים, סימנה ז"ט תרמ"ב.
דרך חשבון התקופה כך היא, דע תחלה כמה מחזורין שלמים משנת היצירה על המחזור שתרצה, וקח לכל מחזור מהן שעה אחת ותפ"ה חלקים, קבץ כל החלקים שעות וכל השעות ימים, ותגרע מן הכל שבעה ימים ותשע שעות ותרמ"ב חלקים, והשאר תוסיף אותו על מולד ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, יצא לך באי זו שעה ובכמה בחדש תהיה תקופת ניסן של אותה השנה מן המחזור, וממנה תתחיל למנות אחד ותשעים יום ושבע שעות ומחצה לכל תקופה ותקופה... (שם פרק ט א, וראה שם עוד)
שנת החמה למי שהוא אומר שהיא פחות מרביע מחכמי ישראל, יש מי שאומר שס"ה יום וחמש שעות ותתקצ"ז חלקים ומ"ח רגע, והרגע אחד מע"ו בחלק, ולפי חשבון זה תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה י' ימים וכ"א שעה וקכ"א חלק ומ"ח רגע, סימן להן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת במחזור של י"ט שנה כלל אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.
בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה צ"א יום וז' שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגע, סימן להם צ"א ז' תקי"ט ל"א, וכשתדע תקופה מן התקופות אימתי היתה תחשוב מאותו רגע מנין זה ותדע תקופה שאחריה על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע.
תקופת ניסן לפי חשבון זה היתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים, סימן להם ט' תרמ"ב, וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים...
ונראין לי הדברים שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבין דין הגדול מצוי, שהיו מעברין מפני הזמן או מפני הצורך, לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון, והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שס"ה יום ורביע יום.
וחשבון שתי תקופות האלו שביארנו דרכם הכל בקירוב הוא ובמהלך השמש האמצעי, לא במקומה האמיתי. אבל במקום השמש האמיתית תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון בה, בין בחשבון מי שחשב רביע יום גמור, בין למי שמחשב לפחות מרביע יום. (שם פרק י א והלאה, וראה שם עוד)
כל השנים האמורות בבן ובבת ובערכין ובכל מקום אינן לא שני הלבנה ולא שני החמה אלא שנים של סדר העיבור שהן פשוטות ומעוברות על פי בית דין כמו שהם קובעין אותן כמו שביארנו בהלכות קידוש החודש, ובאותן השנים מונין לכל דברי הדת.
אין סומכין על הנשים במנין השנים ולא על הקרובים אלא על פי שנים אנשים כשרים להעיד. האב שאמר בני זה בן תשע שנים ויום אחד, בתי זו בת שלש שנים ויום אחד נאמן לקרבן אבל לא למכות ולא לעונשים. בני זה בן י"ג שנה ויום אחד, בתי זו בת י"ב שנה יום אחד נאמן לנדרים ולערכין ולחרמות ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשים. (אישות ב כא)
שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה שנים עשר חודש מיום ליום, ואם היתה שנה מעוברת נתעברה לו ומונה לו שלשה עשר חדש. נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד בראש חודש אדר שני זה שנולד בראש חדש אדר שני כיון שהגיע יום ראשון באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, וזה שנולד בחצי אדר ראשון לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה, הואיל ונולד בחדש העיבור מונין אותו לו. (בכורות א יב)
למנות השנים שבע שבע שנים עד שנת היובל בהיותנו בארץ ישראל אחר התנחלנו בה, שנאמר "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים", וזאת המצוה, כלומר זאת הספירה של שני השמטה עד שנת היובל היא נמסרת לבית דין הגדול, כלומר הסנהדרין, וכן היא המצוה, שהיו מונין שנה שנה ושבוע שבוע של שנים עד שנת היובל כמו שאנו מונין ימי העומר, ואחר כך מקדשין שנת החמשים בשביתת הארץ ולקרות דרור לכל העבדים והשפחות, וכל הקרקעות חוזרין לבעליהן... (בהר מצוה של)
...ושנת יובל אינה עולה ממנין שני השבוע אלא מונין תשע וארבעים שנה, שהן שבע שנים שבע פעמים, ואחר שנת השמטה שהיא בשביעי האחרון עושין יובל בשנת החמשים, ושנת אחת וחמשים מתחילים למנות יובל אחר, והיא התחלת שש שנים של שבוע. (שם מצוה שלב)
...ולכן אמר "החדש הזה", עם היותו שאינו ראוי מצד עצמו שיהיה ראש חדשים, לכם ראוי שיהיה ראש אחר שנגאלתם בו ושהתחילה לכם בו התורה, כי כל מנינינו ראוי שיהיו נוסדים על שרשי התורה, לא כפי המנהג הטבעי, כי אין עניננו נוהג כפי הענין הטבעי אבל כלו כפי הגמול והעונש.
ומזה הטעם בעצמו הוא מה שאנחנו מונין לבריאת עולם מתשרי, עם היות ההלכה כר' יהושע שבניסן נברא העולם, אמר בפרק קמא דר"ה (י'), חכמי ישראל מונין למבול כר' אליעזר ולתקופה כר' יהושע, לפי שבניסן נברא העולם, ועם כל זה מונין למבול כר"א כלומר לשנות הדורות, וצריך טעם למה.
והתשובה, כי מאשר העולם נדון בתשרי אין ראוי שיהיה מנין שניו כפי ההקפים שהקיף ושב אל נקודה אחת כפי מנין השנים, כי זה המנין אמנם יהיה כפי טבעו שיתחייב שובו לנקודתו הראשונה בסוף השנה, וקיומו אינו כפי טבעו רק כפי משפטו, לכן ראוי שיהיה מתשרי לתשרי, כי כאשר נשלם ההקף מתשרי לתשרי ידענו כי מתשרי שעבר חויב כפי המשפט שימשך עד תשרי אחר, ונמצא מנינו לשנים כפי שרש האמונה המקובל, לא כפי שהוא מנינו לחדשים, ולכן אמר החדש הזה לכם ראש חדשים.
אבל על דרך רז"ל ירמוז כי מצוה זו מסורה לבית דין וכי המועדים כלם תלוים בקדוש בית דין, ושהמערער עליהם בדבר מן הדברים שהסכימו גם כי יטעו בהסכמתם חולק על התורה... (דרוש ג)
שמור את חדש האביב - שמור בהתמדת השגחה שיהיה ניתן חדש האביב על ידי עבורי החדשים והשנים שיכוונו בהם שני הלבנה עם שני החמה. (דברים טז א)
...הרי לך שלשה זמנים, האביב, והקציר והאסיף, ודבר זה צריך תלמוד, מה ענין המועדים אל התבואה. דע כי הזמן יש לו יחוס אל הגשם, ודבר זה מוברר למי שעיין בחכמה, כי ההמשך והחלוק אשר יש לזמן הוא דומה להמשך וחלוק הגשם, שכל גשם יש לו משך, והוא נחלק, ועוד כי הזמן נתלה בגשם, כי הזמן מתחדש מן התנועה והתנועה היא לגשם, והמעיין ידע כי הזמן והתנועה והגשם משתתפים מתיחסים בכל דבר...
וכמו שיש לעולם שלימות הויה ודבר זה זולת התחלת ההויה כי התחלת הויה התחלה בלבד, והשלימה מצד שהוא שלם, וכך יש לשנה שלימות הויה וזהו בזמן הקציר, שהתבואה היא בשלימות ראויה אל הקציר, ויש לעולם חזרה ואסיפה שאחר תכלית הכל העולם נאסף אל המקיים שאין עמידה לעולם בעצמו ונאסף אל המקיים שבו נתלה. וכן יש בשנה בצאת השנה הוא תקופת השנה, אין להוית השנה עמידה, ויש זמן אסיפה שנאסף אל המקיים כמו שיתבאר. ומצד שלש בחינות אלו יש לעולם מדריגה אלקית...
וכאשר התבאר זה יש לך לדעת כי כאשר אמרנו כי השנה מתיחסת אל העולם בכללו, ויש בשנה התחלת הויה וזהו בחדש ראשון שהוא חדש האביב, שבו יתחדשו הנבראים בכל השנה, ויש זמן האסיף והחזרה וזהו בתקופת השנה, שהוא זמן האסיף, ויש זמן שהעולם הוא בשלימות ההויה וזה בזמן הקציר, וזה שבשול התבואה הוא השפע מאתו יתברך שהוא יתברך מניע השמים והשמים מגדלים על ידי השמש התבואה עד תכלית בשול שלה, וכל זמן שהיא מחוברת בארץ נחשב זה השפעה שנמצא מאתו יתברך. אבל הקצירה שהיא כאשר נשלם הפרי ונקצר, וזה כאשר כבר נשלם על תכלית שלימותו, זהו שלימות הויה, ומפני זה ראוי שיהיו הזמנים האלו קודש לה', כי אף שהאביב הוא דבר טבעי, הרי גבוה על גבוה שומר, כי יש עוד הויה על הויה יותר כמו שיתבאר, והוא הדביקות בו יתברך, וכן זמן הקציר שיש בו שלימות הויית העולם הטבעי, עוד יש שלימות יותר עליון במעלה והוא שלימות האחרון, ועל ידי אותה שלימות הדביקות בו יתברך, וזמן האסיף שיש להויה אסיפה. ועוד יש אסיפה למעלה מאסיפה עד שהכל נאסף אל הסבה הראשונה. ולפיכך ראוי בעצמו שיהיו הזמנים האלו מקודשים אליו יתברך. וזהו כי ההויה שהיא למעלה מן הויה שהיא מאת השי"ת היא הויית ישראל שנעשו לעם, כי זאת הויה היא הויה למעלה מן הטבע, ודבר זה הויה עליונה... (גבורות ה' פרק מו, וראה שם עוד וערך זמן)
...ומפני שבלשון הקודש נקראת שנה מלשון שינוי, כלומר שהשנה נשנית פעם שנית, לכך אמר כי לשנה הבאה שינוי השנה יגרום גם כן שינוי זה שנהיה בארעא דישראל, וחלוק יש בין שנה ושתא, כי שנה מלשון שינוי וכל השנה נקראת על שחוזר הזמן, ולפיכך כאשר היה אומר על שנה העומדת אומר השתא עבדי, וכאשר יאמר שיחדש השנה שינוי שיגאל אותנו יאמר לשנה הבאה, מלשון שינוי שתחזור השנה פעם שנית, ואז יהיה שינוי גם כן של גאולה... (שם פרק נא)
תשע מאות ושלשים שנה - קלי דעת אמרו לא היו השנים הקדמוניות באותם דורות הראשונים שנות חמה כי אם חדשי לבנה המשלמת סבובה בכ"ח ימים בקרוב, ומהלכה תקרא שנה מלשון שניות, לפי שחוזרת שנית למקום שהתחילה ממנו, הנה האנשים האלה יתמהו מאורך חיי האנשים בדורות ההם, ולא יתמהו מאורך ימי האלה והאלון אשר כח גדולם וצמוחם עומד בם ד' מאות שנה... (בראשית ה ה)
...ולפי מלת שנים דקרא הוא מענין ולא שנה לו (ש"ב כ' י') שענינו כפילת דבר כי שם שנה שהונח על המשך זמן שנים עשר חדש הוא מענין החזרה ההשבה ההכפלה, כי ממנו והלאה יחזרו וישובו ארבע עתות השנה לסדר מהלך טבעם... (במדבר יג כב)
ובשנה הרביעית - יש הבדל בין אם בא המספר לבדו בלא המתואר שנה, כמו "ובשביעית יצא לחפשי", ובין כשנזכר המתואר שנה. שכל מקום שאומר שנה היינו השנה הסתמית שהיא שנת עולם שמתחילה מתשרי, וכשלא אמר מלת שנה חשבינן שנה שלו לא שנת עולם, והיא השנה מיום אל יום... (ויקרא יט כד)
אשר תקראו אותם - משמע שהם הקוראים מקראי קדש אף שאינם מוכנים לקדש, כגון אם מעברין מפני הצורך כמו מפני הדרכים והגשרים והגליות כמו שחשב בסנהדרין י"ג, ואחר כך אמר "מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם", כי שם מדבר בקידוש החדש, ואין מקדשים את החדש מפני הצורך... (שם כג ב)
כל הבכור - ...והלמוד שנאכל כל שנתו מפני שלשון שנה בשנה הנמצא בתנ"ך מציין שנה שלמה מיום אל יום... וכן מה שכתב תאכלנו שנה בשנה רוצה לומר עד סוף השנה. (דברים טו יט)
חשבון השנים יצויר בג' פנים, א', משנת העולם שתתחיל מראש השנה תמיד. ב', מיום ליום והוא או שנה של קביעות המחזור, כגון מג' אייר עד ג' אייר, או שנת החמה שהיא עד שתבא השמש לנקודתה שנית, שהם שס"ה ימים ורביע. וכל מקום שבא שם ימים על השנה היא תמיד על שנת המחזור מיום ליום, כמו "ושמרתם וגו' מימים ימימה", פירוש מי"ב חודש לי"ב . ויש הבדל בין שנה ובין שנתו, שנה סתם חשבינן תמיד לשנות העולם, ושנתו הוא מיום ליום... (הכרמל)
שנה - משורש שנה, חזר, הווה אומר מעגל ימים שבסופו חוזר אותו יום על פני האדמה, כלומר, הארץ תמצא שוב באותו מעמד ברקיע, ואפייה העונתי חוזר לקדמותו, אך אופיו של היום מבחינות אחרות, יהיה שונה בחודש הבא מזה של החולף, לכן לא נאמר כאן חדשי שנה, כדוגמת ראש חדשים דלעיל, כי אם חדשי השנה, הידועה. בזאת כבר נרמז כי השנה קבועה ועומדת כשנת תבל, ולעומת זאת מתחיל במסגרתה מחזור חודשים חדש, יהודי. ואכן ניתן לנו בזה מחזור עתים כפול, שנת תבל, הפותחת בתשרי, הוא החודש השביעי למניננו, ושנה יהודית הפותחת בניסן, הוא החודש הראשון למניננו, חודש הגאולה ממצרים...
שתי התחלות איפוא לשנה שלנו, בדומה לשתי ההתחלות אשר ליום שלנו, שנה אחת, שתחילתה הסתיו, ואם גם יבואו אביב וקיץ, אחריתה יהיה הסתיו, ושנה אחרת לנו, אשר תחילתה האביב, ואם גם יבואו סתיו וחורף, בסופה יהיה אביב. כן יש לנו יום שראשיתו הערב, וגם כי יתרומם לקראת בקר וצהרים, יסתיים בערב, ויום לנו, שתחילתו בבקר, ואף כי ישקע בערב ובליל בסופו יהיה בוקר... שנות הארץ, והשנים הקובעות לגבי תוצרתה ועסקי נכסיה "לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות ולמעשר בהמה" (ר"א ב') סופרים אותן מסתיו לסתיו. שנות ישראל, שנות חגיו ומלכיו סופרים אותן מאביב לאביב. אזהרה זו לטבענו הכפול חרותה אם כן על ספר מסעות חיינו, כל אשר ארצי הוא, נולד מני ליל וללא פרח, ואף כי יעלה אל זיו צהרים ברוב ציץ ופרי, הלילה יהיה לו נטול פרח - לקבר. כל אשר קודש ויהודי הוא, מוצאו מן האור והחיים, וגם כי יאבקו בו, בחצי דרכו, לילה ומוות, יחלץ מליל וממות אלי אור וחיים... (שמות יב ב)
ושבתה הארץ... ואמו"ז ז"ל אמר שעל שם זה נקרא שנה שיש בה שינוי משנה שלפניה וכו', כי השפע שבאה לתוך הזמן והטבע משתנה כפי הכנת התחתונים... (בהר תרנ"ז)
בסוכות זמן שמחתינו, והם ימי בחירה ורצון, שעל ידי השמחה מקבלים בלב שלם... לכן עושין שמחת תורה לקבל עול תורה בשמחה להיות נשאר הקבלה על כל ימי השנה, כי באמת עיקר חיות הכל על ידי התורה... וכתיב ואהיה אצלו אמון אומן, שכן מתחדש בכל שנה ושנה הנהגה חדשה בכח התורה, ועל זה כתיב "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה", על ידי התורה שנקראת ראשית, ועל ידי בני ישראל שנקראו ראשית, שהשגחת הבורא תהיה בכח התורה שנמצא בבני ישראל, וכפי ערך כח התורה שנמצא בבני ישראל כך מתחדשת השנה. וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל פירוש הפסוק "בינו שנות דור ודור", שיש בכל שנה ושנה הבנה חדשה בתורה. (סוכות תרמ"א)