(ראה גם: קרבן-סוטה-עומר)
המקרא שהתחלנו בו, והיה באכלכם מלחם הארץ, וכי לחם הארץ שעורה הוא, (ולא יותר, כי מקרא זה, אף על פי שנאמר בחלה הוא רומז על עומר התנופה ועומר התנופה נקרב שעורים, משיב) אינו כן, (כי יש ה' מיני דגן), ואנו מקריבים שעורה משום ששעורה היא הראשונה לשאר מיני לחם שבעולם, שעורה הוא אותיות שעור ה', שהוא מקום ידוע בשיעור הה', שהיא מלכות), חטה היא נקודה האמצעית, שאין חלק לס"א של כף חוב שם, חטה היא בת המתחטאה לפני אביה ועושה לה רצונה, ומהו חטה, היא כלל כ"ב אותיות... (בלק עד)
אמר אותו הילד כך הוא ודאי הכתוב שהתחלנו בו, כי שעורה הקדימה לבא לעולם, (משום שהיא מהארת השמאל בלי ימין, דהיינו חכמה בלי חסדים שבמלכות, שהיא ראשית בנינה של המלכות), והיא מתוקנת למאכל בהמה סתם, (דהיינו המלכות שנקראת בהמה שהיא בגימטריא ב"ן הוי"ה דההין, ושעורה) היא סוד אלף הרים, (שה"ס חכמה הנקראת אלף), שמגדלים אותה בכל יום, והיא (המלכות) אוכלת אותם, ונקראת לחם תרומה שהיא מאכל של תרומה ההיא... (שם פ, ועיין שם עוד)
...כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין, מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש וזו באה קמח, ר"ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה. (סוטה יד א)
החיטין והכוסמין והשיבולת שועל והשיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה ואסורים בחדש מלפני הפסח ומלקצור מלפני העומר. אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן, ואם לאו אסורין עד שיבא העומר הבא... שבולת שועל ושיפון מין שעורין... (מנחות ע א, וראה שם עוד)
המקלף בשעורים מקלף אחת אחת ואוכל ואם קילף ונתן לתוך ידו חייב (דהוי קביעות)... א"ר זעירא יכיל אנא מקלף תרתי תרתי, ותני כן בשעורים שנים פטור שלש חייב... (מעשרות כ א)
איזהו מין במינו, החיטים אינן מצטרפים עם הכל אלא עם הכוסמין, השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים... (חלה כב ב)
הביאו שתי הלחם כדי שיתברכו לכם פירות האילן... וצוה השי"ת להביא העומר, והעומר הזה מן השעורים והוא קרוב לאדמה שהרי הוא מאכל בהמה, והוא קרוב לחומר האדמה יותר, כדי שיתברך לכם התבואה, ומין שהוא יותר רחוק מן טבע האדמה וקרוב לפירות האילן, והוא חטים כדי שיתברך לכם פירות הארץ... (חידושי אגדות ראש השנה טז א)