(ראה גם: רוצח)
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלקים עשה את האדם. (בראשית ט ה)
ודברת אליו לאמר כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת, ודברת אליו לאמר כה אמר ה' במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה. (מלכים א כא יט)
ראה עוד ערך רוצח.
כי רבה רעת האדם, פירושו כל העבירות היו עושים ולא נשלם עוונם עד ששפכו דם לבטלה על הארץ, ומי המה, הם המשחיתים דרכם על הארץ, (דהיינו שמוציאים זרע לבטלה), וזהו שכתוב רק רע כל היום... (בראשית ב שצד)
אמר ר' חייא כתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, מי ששופך דם כאלו ממעיט דמות וצלם שלמעלה, כלומר, לא מיעט דמות זה (של התחתון), אלא דמות אחר, זה משמע שכתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, באדם העליון מגיע פגם ההוא מדם ששפך, מהו הטעם, משום כי בצלם אלקים עשה את האדם, ומשום זה תלוים זה בזה (אנכי וגו' תלוי בלא תרצח). (יתרו תצא)
וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל וגו', יש לי בעניין הזה להביא שלשה טומאות, טומאת ע"ז... טומאת שפיכות דמים, שנאמר ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה, יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר, תלמוד לומר מטומאותם ולא כל טומאותם... (אחרי פרק ד)
ואהבת לרעך כמוך, אם עבר על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, עבר על ואהבת לרעך כמוך... עד שבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו. מיכן היה ר' יוסי בר' יהודה אומר ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימים לערי מקלט בית דין שולחים ומביאים אותם משם... (שופטים קפז, וראה עוד רוצה)
אשר פדית, על מנת כן פדיתנו שלא יהיה בנו שופכי דמים. (שם רי)
בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל, שנאמר ולא תחניפו גו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה, הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה. (שבת לג א)
מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני ג' דברים שהיו בו, ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים... שפיכות דמים דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה... (יומא ט ב)
תנו רבנן מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו, עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר, אחינו בית ישראל שמעו, הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות, געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין, ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים. (שם כג א)
...ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל... (שם פה א)
תנו רבנן בשביל ארבעה דברים חמה לוקה... ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד... (סוכה כט א)
תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו... בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות... (יבמות סג ב)
...זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה ואומרים, ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן, אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזון, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה... (סוטה מה ב)
אמר רב יהודה אמר רב כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות, גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. (גיטין ו ב)
תנו רבנן ארבעה דברים נאמרו בגרע (אומן המקיז דם)... וחשוד על העריות ועל הגזל ועל שפיכות דמים. (קידושין פב א)
א"ל רב, כהנא עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים והשתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין... (בבא קמא קיז א)
רבא אמר מגופיה דקרא שמיע ליה, מות יומת דמיו בו יהיה, הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים, מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון, אף מלוי רבית לא ניתנו להשבון. (בבא מציעא סא ב)
אמר רבי יצחק כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאילו שופך דמים, שנאמר מלאתי משפט צדק וגו', והני מילי בריפתא ותמרי אבל בזוזי חיטי ושערי לית לן בה. (סנהדרין לה א)
...על האדם זו שפיכות דמים, וכן הוא אומר שופך דם האדם וגו'... (שם נו ב)
אמר רב יוסף אמרי בי רב על שלש מצות בן נח נהרג, על גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל ברכת ה'... (שם נז א, וראה שם עוד)
רבי ישמעאל אומר אף על העוברין, מאי טעמיה דר' ישמעאל דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו... (שם שם ב)
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים... כדרבי, דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, וכי מה למדנו מרוצח, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור, אף נערה המאורסה תהרג ולא תעבור. רוצח גופיה מנא לן, סברא הוא, דההוא דאתא לקמיה דרבה ואמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך, אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול, מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי. (שם עד א)
תנו רבנן וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וגו', יש לי בענין זה להביא שלש טומאות, טומאת ע"ז וטומאת גילוי עריות וטומאת שפיכות דמים... בשפיכות דמים הוא אומר ולא תטמא את הארץ... (שבועות ז ב)
אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון, אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם... (מכות ה ב)
גלות בא לעולם על עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים... (אבות ה ט)
...כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם... (זבחים פח ב)
תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות, וכתיב בעבודת כוכבים אנא חטא העם הטאה גדולה... בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא... במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו. א"ר חמא ברבי חנינא מאי דכתיב מות וחיים ביד לשון, וכי יש יד ללשון, לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה, אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה, תלמוד לומר חץ שחוט לשונם... (ערכין טו ב)
א"ר שמואל בן נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע ועל שפיכות דמים... על שפיכות דמים, דכתיב ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו'... מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דמים... (שם טז א)
תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להם גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם, אפילו כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל, ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו. א"ר שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי, ורבי יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי... (תרומות מז א, וראה שם עוד)
א"ר חנינא מתניתין אמרה כן, שאין מתרפין משפיכות דמים, דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני, אלא אפילו חמוס את פלוני, (גזול את פלוני אסור דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויבא לידי שפיכות דמים). תני עכו"ם בישראל אסור, ישראל בעכו"ם מותר. רב חסדא בעי מה להציל נפשו של גדול בנפשו של קטן, התיב ר' ירמיה ולא מתניתין היא, יצא רובו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, ר' יוסה בי ר' בון בשם רב חסדא שנייא היא תמן, שאין את יודע מי הורג את מי. (שבת עז א)
אמר דוד בעון ד' דברים הגשמים נעצרים, בעון עובדי ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ופוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין... בעון שופכי דמים מניין כי הדם הוא יחניף את הארץ. (קידושין מב א)
היושב באיצטדין הרי זה שופך דמים, רבי נתן מתיר מפני שני דברים משום שצווח ומציל את הנפשות, ומעיד על האשה שתנשא. (ע"ז ז א)
על אלו דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו בעולם הבא, על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל לשון הרע כנגד כולם. (פאה פרק א)
ויצו... על האדם זו שפיכות דמים, שנאמר (בראשית ט') שופך דם האדם... (בראשית טז ט)
אך להביא את החונק את עצמו, יכול כשאול, תלמוד לומר אך, יכול כחנניה מישאל ועזריה, תלמוד לומר אך. מיד כל חיה זה המוסר את חבירו לחיה להרגו. מיד איש אחיו זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו... א"ר חנינא כולהם כהלכות בני נח בעד אחד בדיין אחד בלא עדים ובלא התראה, על ידי שליח על ידי עוברים. בעד אחד בדיין אחד שופך דם האדם באדם אחד דמו ישפך, בלא עדים ובלא התראה שופך דם האדם דמו ישפך, על ידי שליח שופך דם האדם על ידי אדם דמו ישפך, על ידי עוברים שופך דם האדם באדם, רבי יהודה בר סימון אמר אף החונקו שופך דם האדם וגו'. א"ר לוי הרי שהרג ולא נהרג אימתי הוא נהרג לכשיבא אדם, שופך דם האדם באדם דמו ישפך. (שם לד יט, ראה עוד ערך רוצח)
חטאת פימו דבר שפתימו, זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר (ש"ב ט"ז) בא אל פלגשי אביך, (שם י"ז) ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים... (שם לח א)
אדמוני, א"ר אבא בר כהנא כאילו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב (ש"א י"ז) וישלח ויביאהו והוא אדמוני, נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, א"ל הקב"ה עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג. (שם סג יא)
...ושבתי בשלום אל בית אבי משפיכות דמים... רבנן פתרין לה בכל עניינא אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מע"ז מגילוי עריות משפיכות דמים מלשון הרע... ואין דרך אלא שפיכות דמים, שנאמר (משלי א') בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם וגו'. (שם ע ד)
כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, רמז להם שאם יעברו ישראל על ג' עבירות הללו עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים יתחייבו גלות... טמא לנפש אלו שופכי דמים שהן מטמאין עצמן ומטמאין הארץ בשפיכות דמים... ועל שפיכות דמים כיצד, שנאמר (במדבר ל"ח) ולא תחניפו את הארץ וגו', מגיד הכתוב ששפיכות דמים מטמא את הארץ ומסתלקת השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש וגלו ישראל מארצם, והדברים הללו היו במקדש ראשון ולכך גלו וחרב בית המקדש... (במדבר ז י)
ויכפר, וכי קרבן הקריב, שנאמר בו כפרה, אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן. (שם כא ד)
כך שנו חכמים על ששה דברים נצטווה אדם הראשון... ועל כלן יש סליחה חוץ משפיכות דמים, שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך. א"ר לוי והרי כמה בני אדם שהרגו ומתו על מטותיהן, השיבו אותו מהו באדם דמו ישפך, כשיבאו כל בני אדם לעתיד לבא אותה שעה דמו ישפך. אמרו מעשה בשני אחים שהרג אחד מהן את חבירו, מה עשתה אמן, נטלה כוס אחד ומלאתו מדמו והניחה אותו במגדל, והיתה נכנסת בכל יום ויום ומוצאה אותה הדם תוסס, פעם אחד נכנסה והביטה אותו ומצאו ששתק, אותה שעה ידעה שנהרג בנה האחר, לקיים מה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך. (דברים ב יז)
רבי יונתן בעא קמיה ר' אחא באיזה מקום הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, א"ל לא בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל אלא בעזרת כהנים ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל... אלא שפכוהו על האבנים, דכתיב (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו וגו', כל כך למה, להעלות חמה ולנקום נקם. (קהלת ג כ)
א"ר שמואל בר יצחק כל הנודר ואינו משלם גרם לבא לידי ד' עבירות, ע"ז ג"ע ושפיכות דמים ולשון הרע, וכולם למדם מיעקב... שפיכות דמים דכתיב (בראשית ל"ד) ויקחו שני בני יעקב וגו'. (שם ה ב)
לעתיד לבא עתידין כל שרי אומות העולם באין ומקטרגין את ישראל לפני הקב"ה ואומרין רבונו של עולם אלו עבדו ע"ז ואלו עבדו ע"ז... אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין... כך כל מה שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונותיהן בא יום הכפורים ומכפר עליהם... (שיר ח ח)
נדה, אמר הקב"ה היא שפכת דמו של אדם, וכתיב (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך, והיא מתחייבת שתשפך דמה, תשמור נדתה שיתכפר לה על דם ששפכה, הוי ואשה כי יזוב זוב דמה. (מצורע ט)
...זה (יוסף) גדר עצמו מן הערוה ומשפיכות דמים, וזה (עשו) טנף עצמו בערוה ובשפיכות דמים... (תצא י)
ר' פנחס אומר, לאחר שנה שנהרג שאול ובניו בא רעב ג' שנים בימי דוד... בשנה ג' עלו ישראל לרגל, אמר להם דוד צאו וראו שמא יש בכם שופכי דמים, שבעון שופכי דמים הגשמים נעצרין, שנאמר (במדבר ל"ה) ולא תחניפו את הארץ, בדקו ולא מצאו... (פרק יז)
וכשתפשו את רשב"ג ואת רבי ישמעאל ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים... (פרק לח)
...כיוצא בו הגונב את המכס ואת החרם הרי זה שופך דמים, ולא שופך דמים בלבד אלא כאילו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ומחלל שבתות. (פרק ב)
רבי יצחק אומר קורצין הרי זה משופכי דמים, שנאמר (ויקרא י"ט) לא תלך רכיל בעמך. ר"א אומר השונא את חבירו הרי זה משופכי דמים, שנאמר (דברים י"ט) וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו. בן עזאי אומר השונא את אשתו הרי זה משופכי דמים, שנאמר (שם כ"ב) ושם לה עלילות דברים, סוף שהוא שוכר עדים ומקדימה לבית הסקילה. (פרק יא)
כיון ששמע את דבריה התחיל מקלסה וברוך טעמך וגו' מבוא בדמים, משני דמים, מדם נדות ושפיכות דמים ומגזל. (פרשה כג)
אדם בליעל איש און וכו', זה בעל לשון הרע שדימהו הקב"ה לע"ז מפני שלשון הרע קשה כע"ז וכשפיכות דמים וגילוי עריות, כיון שאדם הולך ומלשין למלכות כאלו שופך דם... שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו אלו הן ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דם... (פרשה ו)
מכאן אמרו ירחיק אדם את עצמו מן הגזל בין מן הישראל בין מן העכו"ם... ואם הוא שופך דמים לעכו"ם לסוף הוא שופך דמים לישראל, ולא נתנה התורה אלא לקדש שמו הגדול... (פרק כח)
דבור ששי לא תרצח, אל תתחבר לרוצחים התרחק מחבורתם שלא ילמדו בניך מעשה רצחנית. חרב בא לעולם נפש שאינה יכולה להשיבה, למה תאבדה בלא דין תורה, נר שאי אתה יכול להחיותה למה תכבה, כי מעשה אלקים הוא מעט בבני אדם ואתה לא תדע כמה שכתוב אינך יודע דרך הרוח בעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את אשר עשה אלקים אשר יעשה הכל. כי הרוצח בלא עון הוא רוצח, והרוצח שהורג את הנפש מעין בשר ודם הוא מתחבא ומעין הקב"ה אינו מתחבא, כי עיניו בכל דרכי איש יראה ובכל מעשיו... לפיכך יזהר אדם מרצחנות כי הוא מעשה האלקים ובניינו האיך יקום בן אדם ויאבדם, ולעתיד לבא יעמוד ההרוג לפני הקב"ה ויחנן לפניו, רבונו של עולם אתה יצרתני אתה גדלתני... ועמד זה ורצח ואיבד יצירה אשר יצרתה, רבון כל העולמים נקמני מרשע זה שלא חס עלי... (מדרש עשרת הדברות וראה שם עוד)
כפר לעמך, אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מלמד שהמתים צריכין כפרה, נמצינו למדין ששופך דמים חוטא עד יוצא מצרים. אשר פדית ה' על מנת כן פדיתנו שלא יהו בינינו שופכי דמים. (דברים פרק כא, תתקכד)
על הארץ תשפכנו כמים וגו', השופך דמים נתגלגל במים, וסימנך על הארץ תשפכנו כמים, ותמיד הולך ומתגלגל בתוך המים ואין לו מנוחה, ואלו ידעו עלמא בההוא צערא הדין הוי בכין תמיד, עיקר צערו במקום אשר קלח המים ונופל עליו קילוח המים ומפילו מגלגלו שם. (ראה)
ואבאר עוד מה שהבטחתי בו לבאר את העבירות אשר יש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה, אף על פי שעשה האדם תשובה, ואומר שהן ארבע... והשניה שפיכת דם נקי, נאמר בה "ונקיתי דמם לא נקיתי" (יואל ד')... (מאמר ה פרק ו)
במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים, אבל שלש עבירות הללו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג, יהרג ואל יעבור... כל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם ברבים, כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו, ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן, ועליהן נאמר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה", ועליהם נאמר "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח". וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם, ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם. ואף על פי כן מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה... (יסודי התורה ה ב וד)
וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מהם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם, אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם, ואין מורין להם כן לכתחלה, ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. (שם שם ה)
כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים, כיצד, מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין, ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן, ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו. (שם שם ו)
ההורג נפשות ולא היו שם עדים רואין אותו כאחת, אלא ראהו האחד אחר האחד, או שהרג בפני עדים בלא התראה, או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות, כל אלו הרצחנים כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיהן, ואחר כך מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי.
ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין, אבל אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו, שאף על פי שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם למקום, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין, שנאמר "אדם עשוק בדם נפש" וגו', צא ולמד מאחאב עובד ע"ז, שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב, וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלקי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות, שנאמר "ותבא הרוח ותעמד לפני ה'", זה רוח נבות, ונאמר לו "תפתה וגם תוכל", והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב, קל וחומר להורג בידו. (רוצח ז ח, וראה עוד ערך רוצח)
רוצח ילך בגולה שלש שנים, וילקה בכל עיר ועיר, ויאמר רוצח אני, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא יגלח שער ראשו וזקנו, ולא יכבס את בגדיו ולא ירחץ את בשרו אך יחוף ראשו, וזקנו ירחץ פעם אחת בחדש, ויקשר ידו אשר רצח בה וזרועו בשלשלת בצוארו, וילך יחף ויבכה על חטאתו ויתענה בכל יום, עד שיגמור גלותו, ואחר כך יתענה שנה אחת שני וחמישי, אם יחרפוהו ישתק. ואותם שלש שנים לא ילך בטיול ושחוק, וכשיגלה ישכיב עצמו לפני פתח בית הכנסת ויעברו עליו העוברים ושבים, אך לא ידרכוהו. (שער התשובה)
על האדם - זו שפיכות דמים... דומה שהמלה "על" מתייחסת אל האיש שנצטוה, הרי הוא יחד עם זה גם נושא המצוה, הוא נצטוה איפוא ביחס אל עצמו, הוא נצטוה לשמור על עצמו, לבל יעבור על האיסור... גם גופו שלו וגם מאכל גופו הופקעו משרירות לבו, קל וחומר שכלל גוף חברו וגופו הוא קניין קדוש לה' ואסור בהשמדה, שפיכות דמים. (בראשית ב טז)
אדישות הכלל לשפיכות דמים היא כפירה גלויה במהותו האלוקית של האדם, והיא מכריזה על הטומאה כעל עקרון חיי האדם והעם. ולפיכך אומרת התורה לכלל ישראל במדינתו, "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה", אל תכריז באדישותך לדם האדם שעקרון הטומאה שולט בארץ. אל תשליט את הטומאה בארץ "אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה"... חברת האדם שה' שוכן בה חייבת לבטא את מעלת האדם ושומה עליה להביא לידי ביטוי שהאדם נברא בצלם אלקים. כך היא תשמור על עקרון הטהרה מול כל הגילויים של הטומאה, ורוח הכלל תהיה ראויה למי שאמר "אני ה' שוכן בתוך בני ישראל"...
ה' וצלם אלקים שבאדם יהוו את היסוד של המדינה הזאת ושל חיי החברה והפרט של כל בניה. החיים והארץ מובטחים לכל יחיד רק אם יכבד את צלם האלקים שבכל אדם, וכמסקנה מכך יכיר שאין רשות לאדם לפגוע בחיי אדם, והכרה זו תביאנו לידי זהירות בכל מעשיו... (במדבר לה לד, וראה עוד רוצח)
מיד איש אחיו - פירש הקב"ה אימתי האדם נענש, בשעה שרוי לנהוג באחוה, מה שאינו כן בשעת מלחמה ועת לשנוא, אז עת להרוג ואין עונש על זה כלל, כי כך נוסד העולם... ואפילו מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אף על גב שכמה מישראל יהרגו על ידי זה... (בראשית ט ה)
וטוב לך - דדם הנקי אין לו מנוחה, והרוח שט בעולם ומחבל כל מה שרוח יכול לעשות, עד שנשפך דם שופכו, ונחה גם דמו ובזה טוב לך. (דברים יט יג)
ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה, בין שפיכות דמים על ידי בושה, בין שאר שפיכות דמים ממש, כי יש כמה וכמה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול, ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים ממש. וזה בחינת (יומא פ"ו ב') זדונות נעשין כזכיות, שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל, וזה בחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל, ונתהפכין הזדונות לזכיות, ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים, כי נתעלין ונתהפכין לזכיות על ידי כיסוי דם באהבה כנ"ל. (תנינא פג)
בפסוק כמעשה ארץ מצרים וכו', הענין הוא דלעולם יש לבני ישראל התנגדות, שעל זה נבראו בעולם הזה לתקן כל אלה המקומות... ועוד שפיכות דמים שהיא א' מג' עבירות שצריכין למסירות נפש, יש לומר שהיה במלחמת סיחון ועוג וירשו את ארצם, ורמז לדבר מה שאמרו בגלעד שכיחי רוצחים, והר עשו הוא אדום שעומדים אנחנו להיות נושע על ידי זה מלשון הרע ושנאת חנם ששקול נגד כל הג' עבירות הנ"ל... (אחרי תרמ"א)
בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל... ולכן גילוי עריות מבטל כח התורה, ושפיכות דמים מבטל כח הנפש, ולכן צריכין למסור נפש על ג' אלו לקיים ונקדשתי. (אמור תרנ"א)
ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש הנצבים פתח דברינו, כי הנה ידועים דברי האריז"ל שרביעית הדם שבאדם ממוצע בין הגוף והנפש, ובמקום אחר אמרנו שמהאי טעמא נקרא ההורג נפש בשם שופך דמים, אף כשחנקו ולא יצא ממנו דם, כי שפיכות דמים פירושה סילוק הממוצע המחבר את הגוף והנפש... (תולדות תרע"ה)
הנה היונים גזרו על חודש מילה ושבת... וכבר אמרנו ששלש המלכיות הראשונות מושכות לע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, ומלכות יון לשפיכות דמים, באשר ענין שפיכות דמים הוא סילוק חיבור הנשמה שמן העליונים לגוף שמן התחתונים, על כן כל מיני מיתה מכונים בשם שופך דמים, אפילו החונק שלא יצא ממנו דם, מפני שענין הדם הוא המחבר... וזה היה ענין מלכות יון, ועל כן גזרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, והכל מפני מהותם וענינם העדר וסילוק החיבור, ועל כן אין בשמם אות א' הרומזת לאלופו של עולם המחבר כל המציאות... (מקץ תרע"ח)
וגבורה רעה הוא לשפוך דם נקי בגבורתו, ומצינו ב' פעמים בדברי רז"ל כך דרכו של יצר הרע היום וכו' עד וכו', הא' בשבת (ק"ה ב') גבי משבר כליו בחמתו, דהיינו אביזרייהו דשפיכות דמים, והב' בנדה (י"ג ב') גבי מביא עצמו לידי הרהור שהוא אביזרייהו דגילוי עריות, והם קצה הידות, והידות הם ענפים מהגוף ועל ידו יבוא למעלה עד הגוף שהוא ע"ז. (חלק א שיחת שדים עמוד פו)
...וכמו ששמעתי על פסוק הידעתם כי לנו רמות גלעד, כמ"ש שערך כעדר וגו' מהר גלעד, פירוש השערות הם דין מורות כעס ורציחה כנודע, רק מהר גלעד שם רציחה הטובה ברצון השי"ת, וזה ביקש אחאב לכבוש רמות גלעד, בזה ידע שיכופר לו מה שהרג הנביאים, שהיה גם כן רציחה ברצון ה', ולכן לא הצליח שם. וכן רציחה דיוסף הוא לשרוף בית עשו ושופך חמתו על העכו"ם ולא על ישראל חס ושלום, ולכך נאמר ובשבט אפרים לא בחר שיהיה לעולם רק לפי שעה, כי דבר זה של רציחה הטובה הוא גם כן רק לפי שעה שיש עכו"ם ורע אבל לעתיד שיהיה כולו טוב אין צריך לרציחה כלל, רק תאוה ישאר גם אז... (חלק ג דובר צדק עמוד פ, וראה שם עוד וקומץ המנחה עט, עמוד ע)