(ראה גם: ברכה)
עוד אמר ר' אלעזר הרשעים עושים פגם למעלה (על ידי מעשיהם הרעים), מהו הפגם, כי השמאל אינו נכלל בימין (למעלה, אלא שולט בדין בפני עצמו, שהוא משום) שהיצר הרע (למטה) אינו נכלל ביצר הטוב (לעבוד עמו להמשכת הטוב כנ"ל)... עושים (היינו שגורמים) שלא ימשכו עליהם הברכות של מעלה, כמו שאמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר, (הרי שפוגמים צנורות השפע למעלה) ולא עושים, משום שהשמים (דהיינו הצנורות של מעלה) מקבלים לעצמם ברכות (שפע) כמה שצריכים, אלא שאינם מקבלים (שפע) להמשיך למטה, ודאי (אין זה פגם ומום שלמעלה אלא) מומם של אלו הרשעים הוא. (וארא צא)
פתח ואמר, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, מה ראה דוד שסיום הלל הגדול סיים במקרא הזה כך. אלא ג' שליטים הם למעלה שהקב"ה נודע בהם, והם סוד יקרו, ואלו הם, מוח לב וכבד, (דהיינו בינה ז"א ומלכות), והם בהיפך מעולם הזה, (דהיינו מבחינת אתערותא דלתתא העולה מעולם הזה, כגון בתענית וכדומה כמו שכתב לפנינו). למעלה לוקח המוח תחילה ואחר כך נותן ללב, והלב לוקח ונותן לכבד, ואחר כך הכבד נותן חלק לכל המקורות שלמטה כל אחד ואחד כראוי לו. למטה, (על ידי התערותא דלתתא) הכבד (שהוא המלכות), לוקח ההתעוררות תחילה, ואחר כך הוא מקרב הכל ללב, שהוא ז"א), והלב לוקח הטוב שבמאכל, כיון שלקח ונתחזק מתוקף ההוא והרצון שלקח הוא נותן ומתעורר אל המוח (שהוא בינה, ואז מושפע השפע מבינה לז"א ומז"א למלכות שהיא הכבד), ואחר כך חוזר הכבד ומחלק מזון לכל מקורות הגוף (שהוא ג' עולמות בי"ע)... (תרומה תצג)
א"ר יצחק, אל תתמה על זה (שהיה) לר' אבא, כי הכתוב מעיד כך, שלמדנו, עשה הקב"ה לזה הממונה תחתיו, (שהוא מטטרון שר הפנים), ולזה ממנו כל שאר הצבאות, כמו צואר הזה שכל הגוף תלוי ממנו. ובשעה שהצדיקים עוסקים בתורה, הקב"ה בונה עולמו, ונותן שמו בקרבו, (בתוך מטטרון), להגיע לכל, (דהיינו שמטטרון ישפיע לכל), ושיספיק לעולם מטובו של המקום.
וכשאין הצדיקים עוסקים בתורה, הקב"ה לוקח את שמו מקרבו, (מתוך מטטרון), ואז העולם חסר, והוא (מטטרון) אינו במעלות היכולת, (שיוכל למלא חסרונם). מאין לנו, כי כתוב כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות. (שפירושו), אם הצדיקים מרבים ומגדלים תורה כמגדל הזה, מיד, צוארך בנוי לתלפיות, (שפירושו) זה שהוא צוארו של עולם, (דהיינו מטטרון) בנוי בבנין קדוש (ששמו ית' המתלבש בו כנ"ל) עד שכל הפיות תלו, (דהיינו) שנלאו לדעת השגחתו, וזהו תלפיות... (זהר חדש ויצא מח)
כתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', מהו אוצרו הטוב, בשעה שהקב"ה ברא העולם ברא תחילה שתין עליונים, שהם מקורות, להוריד בהם גשם ברכות וקדושות עליונות שלמעלה, והם לוקחים תחילה ממקור החיים (שהוא בינה), דהיינו מהמקום העליון, (שהשתין) יצאו משם.
כי בתחילה מטרם שנברא העולם, עלה ונגלה רצון אחד, שנקרא מחשבה סתימא, (שהוא א"א דהיינו כתר), ונתן הכל באותה מחשבה הסתומה, כל מה שהיה ויהיה, ומאותה המחשבה (שהוא כתר), עלה הרצון לברא את העולם, ויצא מבוע דק, (שהוא או"א עלאין), הכולל סתימת המחשבה, וזה אינו נשמע לחוץ ואינו מתגלה, (דהיינו שהחכמה אינה מתגלה בו), ויש בו (דהיינו בז"ת שלו, הנקראים ישסו"ת) הסתכלות החכמה, והיא נמסרה לחכמי לב, (שנשמתם מלבשת את ישסו"ת), משום (שהחכמה) אינה נגלית מהם ולחוץ, (כלומר שאינה מאירה ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה, ואותם שאינם במקומם לא יוכלו לקבל מהם).
מזה (מישסו"ת) יוצאים חמשה מקורות, (שהם חג"ת נ"ה דז"א), וסתום אחד, (שהוא יסוד דז"א), ואחד שמאסף את הכל, (שהוא המלכות), והמקורות האלו היו כשנברא העולם, כש"א בראשית ברא אלקים. בראשית (הוא אותיות) ברא שית, זהו הוא שית, שהוא המקור שמאסף אליו כל המקורות, (שהם חג"ת נה"י דז"א לזון העולמות)...
את השמים אלו הם ששת המקורות העליונים שלמעלה, (שהם חג"ת נה"י דז"א), לתת לשית הזה (שהוא מלכות), מיום שנברא העולם עד שנבנה בית המקדש היו (המקורות האלו) סתומים, ולא נפתחו כלל (להשפיע אל המלכות שתזון העולם).
ואם תאמר הרי אברהם היה בעולם, (והמקורות נפתחו ודאי בשבילו), הנה כתוב, יהי רעב בארץ, (הרי שהיו סתומים ולא השפיעו למלכות שתזון העולם). יצחק (גם בו כתוב) ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ויעקב, הרי כתוב, ויהי רעב בכל הארצות. משה, הרי בכמה מקומות כתוב, מי יאכילנו, וכתוב להמית את כל הקהל הזה ברעב, וכן ויצמא שם העם למים ולא היה מים לעדה.
וכן יהושע, שאף על פי שנכנסו לארץ, כתוב, וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. בימי השופטים כתוב, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, בדוד כתיב, ויהי רעב בימי דוד.
מהו הטעם של כל זה, (של הרעב שהיה בימי הצדיקים האלו), הוא משום שהשתין האלו, (שהם חג"ת נה"י דז"א) לא נפתחו, והעולם ניזון מתמצית בדוחק בלי פתיחה כלל, אלא בזיעה המזיעה מתוך אילן ויורדת למטה או מתוך אבן.
בשעה שבא שלמה המלך ונבנה בית המקדש, והיו כל העולמות במשקל אחד, למעלה ולמטה, (דהיינו שז"א ומלכות היו פנים בפנים שוים זה לזה), אז אותו השית, (שהוא המלכות) המקבל ומאסף לכל השתין העליונים האלו (שהם חג"ת נה"י דז"א) נפתח.
מתי נפתח השית (שהוא מלכות), בשעה שאלו השתין העליונים נפתחו, (שהם חג"ת נה"י דז"א), וכיון שנפתח השית הזה, (שהוא המלכות) יוצאות ברכות לעולם. מתי נפתח, הוא כשהסירו ממנו עקלתון אחד היושב לרגלו, (דהיינו נחש עקלתון, שהוא הנוקבא של סמאל, מקור כל הקליפות והרע), וכיון שזה נעבר, השית נעשה שיר, ונפתח אוצר הטוב, (שעליו נאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב), בכח של מי (נפתח, היינו) את השמים, שהם שאר שתין, (שהם חג"ת נה"י דז"א הנקרא שמים), והיינו השירים, שכולם נפתחו ונתתקנו לתת מזון לכל העולמות. (שם שיר השירים קז ועיין שם עוד)
דתני ר' חייא, כל העולם אינם שותים אלא מתמצית ארץ ישראל, כשנפקד העולם, (ארץ ישראל) נפקדה תחילה, שעה שאינו נמצא מי שיצליח ויגן עליה. (שם רות רפא)
כי שפע ימים ינקו, שנים נוטלים בשפע ונותנים בשפע, ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע. דבר אחר כי שפע ימים יינקו זו ימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, מניין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שהים הגדול מקיאם לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, תלמוד לומר כי שפע ימים יינקו. (ברכה שנד)
מאי ודי זהב, אמרי דבי ר' ינאי כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל... אמר רב ששת היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי, שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. רב נחמן אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה', ורבנן אמרי מהכא ואכל ושבע ודשן ופנה, ואי בעית אימא מהכא, וישמן ישרון ויבעט... (ברכות לב א)
תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, מה כתוב בהם, בתיהם שלום מפחד ולא שבט א-לוה עליהם, וכתיב שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל... והיא גרמה שאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה ש-די כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. אמרו כלום צריכין אנו לו אלא לטפה של גשמים, יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם, שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים... (סנהדרין קח א)
את מוצא שמדות טובות של הקב"ה בהשפע בפרוי ורבוי, הטוב ברבוי החסד ברבוי, הרחמים ברבוי, הצדקה ברבוי, האמונה ברבוי, הפדות ברבוי, הברכה ברבוי, השבח ברבוי, השלום ברבוי. הטוב ברבוי שנאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך... (אסתר י בסוף)
דע כי שבעים שרים נתנו ארבעה ראשים לישראל, ובשעה שהם חוטאים אותם ארבע ראשים נכנסים באמצעי ומבדילין בין ה' ובין ישראל, ובשעה שהם עומדים באמצע הרי ישראל לבזה לקלס ולחרפה לשמה. וכל הצינורות שבא משם ה' לישראל נשפות אל ארצות שרי האומות, ועל זה צעק שלמה תחת שלש רגזה הארץ תחת עבד כי ימלוך. אבל השרים העליונים כי לוקחים השפע הצינורות שבא לישראל שנשתעבדו ושופכים לה', והרי הם מלאכים במקום ישראל, וכי תשפע להם אלו האומות שהם שבעים ושנים מרוב הטובה הבאה להם מן השרים שלהם, כי כאשר השרים של ה' מלאים מטובן של ישראל, אז האומות כולם עשירים, ולפיכך תמצא שרי האומות מצפים אימתי יחטאו ישראל ויכנסו שרי האומות בין ה' ובין ישראל, ומקבלים הם השפע מה שראוי להיות לישראל מה'... (לך לך)
דע ארץ ישראל הוא ת' פרסה על ת' פרסה, ונגד ת' פרסה למטה יש למעלה חלון א' מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור בית המקדש... וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכו"ת של עשר ספירות דעולם העשייה היה יורד אז דרך הישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ומבית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר החורבן פתח הקב"ה החלון ואז הוריד העולם האופנים וצמצום מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החורבן שנתנה רשות אל החיצונים לכנוס לארץ ישראל ולהחריב הבית ומיד נתגרשו משם.
בימי החורבן נסתם שערי שפע. ואם תאמר כיון שנסתם שערי השפע מה יתן ומה יוסיף העוסק במצוה או הפוגם. ויש לומר כי העושה מצוה בזמן הזה עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע בזיעה בעלמא, ועם כל זה יש לו שכר טוב, ועל זה אמר שישו אתה משוש וגו', כי סמך הוא עושה לה ואדרבה שכרו יותר גדול משל לבת מלך וכו'. (תרומה)
כשנתן הקב"ה התורה לישראל ושרתה שכינה ביניהם נמצא כל אוצרות השי"ת וגנזיו וחדריו וכל מי שפע וכל אצילות ברכה נמצאים ביד ישראל, ומסר ביד ישראל כל מפתחות מכל אוצר ואוצר לפתוח ולקבל כל שפע וברכה מאת השכינה, וזהו שנאמר "ונתתי משכני בתוככם והייתי לכם לאלקים", וכשחטאו ישראל לפניו נחרב הבית הרי המשכן שלי ממשכנו ביד ישראל ומוליכו עמהם בגלות, והסוד "אלה פקודי המשכן משכן העדות". (פקודי)
...כן הבורא יגדל שמו כאשר התבאר שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל פעלו ושהוא סבתו הפועלת כמו שבארנו, וכמו שנבאר נאמר שהעולם נתחדש משפע הבורא ושהוא המשפיע עליו כל מה שיתחדש בו, וכן יאמר שהוא השפיע חכמתו על הנביאים, והענין כולו שאלו הפעולות פעולות בלתי גוף, והוא אשר יקרא פעלו שפע, וזה השם רוצה לומר השפע כבר התירהו לשון העברי גם כן על הבורא ית', מפני ההדמות בעין המים השופע כמו שזכרנו, מפני שלא ימצא להדמות פעולת הנבדל יותר נאה מזה הלשון, רצוני לומר השפע, שלא נוכל על אמתת שם שתסכים לאמתת הענין, כי ציור פעולות הנבדל כבד מאד ככבדות ציור מציאות הנבדל, וכמו שהדמיון לא יצייר נמצא כי אם גוף או כח בגוף, כן לא יצייר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד, ובעבור זה כאשר התאמת אצל קצת ההמון היות השם לא גוף או שהוא לא יקרב למה שיעשהו, ידמו שהוא יצוה המלאכים והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקרבות ובנגיעת גשם בגשם... (חלק ב פרק יב)
צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע האלקי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלנו זה על זה. והוא שאפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד, ויהיה שיעור הדבר ההוא מהגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה. ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפע על שלמותו להשלים זולתו, כמו שקרה הענין בנמצאות כולם, אשר מה שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו, ומהם שלא יגיע לו מן השלמיות אלא כשיעור שיהיה מנהג בו עצמו לא זולתו, כמו שבארנו. ואחר זה תדע שזה השפע השכלי כשיהיה שופע על הכח הדברי בלבד ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה, אם למעוט הדבר השופע או לחסרון ההיה במדמה בעקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל, שזה הוא כת החכמים בעלי העיון. וכשיהיה השפע ההוא על ב' הכחות יחד רצוני לומר הדברי והמדמה, על תכלית שלמותם ביצירה, זהו כת הנביאים, ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קצר הדברי, אם מעקר היצירה או למעוט התלמדות, זאת הכת הם מנהיגי המדינות מניחי הנימוסים והקוסמים ומנחשים ובעלי החלומות הצודקות... (שם פרק לז, וראה שם עוד)
ואחר מה שהקדמתיו מהיות ההשגחה מיוחדת במין האדם לבדו משאר מיני בעלי חיים, ואמר כי כבר נודע שאין חוץ לשכל מין נמצא, אבל המין ושאר הכלליות דברים שכליים כמו שידעת, וכל נמצא חוץ לשכל אמנם הוא איש או אישים, וכשיודע זה יהיה נודע גם כן שהשפע האלקי הנמצא מדובק במין האדם, רצוני לומר השכל האנושי, אמנם הוא מה שנמצא מן השכלים האישיים, והוא מה ששפע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה, ואחר שהוא כן יתחייב לפי מה שזכרתיו בפרק הקודם, כי אי זה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול כפי הכנת החומר שלו וכפי התלמדו, תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח, אם ההשגחה היא נמשכת אחר השכל כמו שזכרתי, ולא תהיה אם כן ההשגחה האלקית בבני אדם כולם בשוה, אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה. ולפי העיון יתחייב בהכרח שתהיה השגחתו בנביאים עצומה מאד ולפי מדרגותם בנבואה, ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרם. אחר שהשעור ההוא משפע השכל האלקי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים, והוא אשר ישר מעשיהם הטובים והשלים חכמות החסידים במה שידעו... (חלק ג פרק יח, וראה שם עוד)
הערה, הלא בארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשם יתעלה הוא הדבוק אשר בינינו ובינו, והרשות נתונה לך אם תרצה לחזק זה הדבוק רק בהשתמשך בו באהבת השם ושתהיה כונתך אליה כמו שבארנו, וחלשתו תהיה בשומך מחשבתך בדבר זולתו... שם פרק נא, וראה שם עוד)
נעשה אדם - ...ועל דרך השכל נעשה אדם, דעת חכמי המחקר כי השפע השופע מאת הבורא יתברך שהוא סבת הכל שופע תחלה על שכל אחד נפרד לבד ראשון שהוא עלול אצל השי"ת, והשכל ההוא מניע את הגלגל המקיף, וממנו נשפעים שמונה שכלים נפרדים כל אחד מניע גלגל עד גלגל הירח... (בראשית א כו)
וימח את כל היקום - ...וכבר ידעת כי כל הכחות יש להם מנוי ופעולה בשפלים וכיון שנמחו מפעולת הארץ הרי שנתבטל למעלה הכח והמנוי שלהם, ואין הכוונה שיתבטלו במבול הכחות העליונים אלא שפסק השפע שלהם שלא השפיעו למטה גם לא קבלו שפע מלמעלה מן הקו האמצעי המשפיע לכל מושפע, וכיון שפסקו כל היונקים שפע לא נשאר בזמן המבול בשום כח שבעולם שפע כי אם בקו האמצעי לבדו, והוא שאמר דוד ע"ה (תהלים כ"ט) "ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם", כלומר הוא לבדו... (שם ז כג)
ויאמרו אליו איה - ...ונראה לי עוד בזה כי מלבד שנתנה מלה זו להדרש עוד יש בה פנימי צריך ומוכרח, כי המלאכים האלה רמזו לאברהם ענין השפע המשתלשל מלמעלה אל המדות ומן המדות אל השכלים הנפרדים, ומן השכלים הנפרדים אל העולם השפל, כי אחר שנתקדש אברהם ונחתם באות ברית קדש רצו המלאכים להגיד לו תעלומות חכמה בענין השפע, כי הם גם שאר הנפרדים כולם מושכים כח מן העשירית, והעשירית דרך הקו, והקו מן האל"ף. ולכך נקוד על אי"ו לרמוז כי מסרו לו ידיעה בענין השפע איך הוא משתלשל מן האל"ף ליו"ד דרך הקו, ומן היו"ד לשכלים ומהשכלים לנביא להודיע העתיד מה פעל א-ל בעולם השפל. (שם יח ט)
ויהי ידיו אמונה - ...ועל דרך הקבלה ויהי ידיו אמונה היה משה מתכוין בעשר אצבעות ידיו ונושא כפיו לרום השמים הוא הקו האמצעי הנקרא רום בשור"ק, וזהו לשון ירים משה ידו, והכוונה למשה או לכהן בנשיאות כפים, כי בפרישת העשר על הכונה הזאת היו מתקדשים כל העשר והשפע נמשך בהם, ומהם לשכלים. ובאותה שעה רפו ידי הכחות המקטרגים ואין כח לאחד מהם לקטרג, ואז היו ישראל נוצחים ומתגברים, כי לא היה אחד מהם מן הכחות נודד כנף ופוצה פה ומצפצף... והיה משה מוכרח בהרמתם ובהנחתם, בהרמתם כדי שיתבטלו המקטרגים מפעולתם ויתגברו ישראל, והנחתם שאילו לא היה מניחם היו הכחות בטלים לגמרי לא יפעלו פעולתם שנתמנו עליה כלל, ואין אדם רשאי לעשות כן, כי לא תוהו בראה לשבת יצרה... וזה טעם האסור בשהיית שלש שעות וכפיו פרושות השמים. (שמות יז יב)
וראו כל עמי הארץ - ...ואם תשכיל עוד בטעם שי"ן של תפילין תמצא השי"ן רמז לשכינה ולנשמת האדם, ושי"ן של ד' בתים ירמוז לשכינה המקפת והממלאת לכל העולם וחוץ לעולם ומשפעת כח בד' חיות המרכבה, והרצועה שיש בה כמין דל"ת רמז לארבע רוחות העולם המתנהגים על ידי השכינה ומעלה ומטה גם כן, ועל כן הרצועות מחוברות ומתפשטות והולכות למטה. ונתבאר בזה כי כל השפע בא לעליונים ולתחתונים מאת השכינה, ומאין בא השפע אל השכינה, מן החכמה והבינה, צא ולמד שהוא כן מתוך יצירת האדם שנוצר בחכמה מופלאה, כי אות שי"ן רשום באפיו אשר שני הנקבים מכוונים כנגד המוח שהוא מקום החכמה והבינה. וענין האבר הזה החתום באות שי"ן שהוא בית קבול ילמד דעת את העם כי כן השכינה מקבלת שפע, וכן תמצא הנשמה שהיא מקפת את כל הגוף שהיא בתוכו וחוצה לו וכחה ואורה המתפשטים בארבעה חללים שבמוח, שני חללים ראשונים יש בהם כח הציור, חלל אמצעי יש בו כח המחשבה, חלל אחרון יש בו כח השמירה והזכרון... (דברים כח י)
וביאור הענין הזה כי בהיות השי"ת מתיחד בהנהגתם אם ימרו את דברו, אמנם היה משיג להם הרע מצד העונש, ויש בזה להקל ולהחמיר... והשי"ת לחמלתו על ישראל ומיראתו פן ישיגם העונש הגדול, שהוא הכליון הגמור, רצה לשלוח לפניהם מלאך, ועל זה הצד יהיו שמורים שלא ישיגם הכליון על צד העונש, אבל הודיעם שהם צריכים ללכת כפי מה שינהיגם המלאך... כי השפעים המסודרים על ידי אמצעים מיוחדים ומוגבלים אי אפשר שישתנו, ואינם כפעלים המסודרים שלא על ידי האמצעים, ולפיכך עם היותם בטוחים מהכליון הבא אל צד העונש, צריכים מאד להשמר מהרע המגיע שלא על צד העונש אבל על צד הפסד ההנהגה והסידור אשר אי אפשר לקוות תמורתו אם תהיה הנהגת המלאך מתיחדת בעת ההיא בארץ מה והם ילכו אל ארץ אחרת... (דרוש ד)
ונראה לי עוד כי מלבד השתתף הנביא עם הנביא והחכם עם החכם בתועלת קבול החכמה כמו שפירשנו, יש בזה ענין אחר, והוא שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם, אבל מצד המצאם בדורם, שהם עצמם כמו המקדש המקודש... ולפיכך בהמצא לחכמים והחסידים בדורות יהיה השפע שופע עליהם, ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם. ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם מקומות קברותיהן ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים... (דרוש ח)
...ומפני זה צוה השי"ת במשכן ובמקדש וכליו וקרבנות הנעשים בו שהם נושאים וההכנות לגוף מצטייר ברצון השי"ת, שזה שנקראהו עמוד הענן או אש או איזה שם שתרצה, הגוף ההוא מצטייר ברצון השי"ת, לא על דרך סדור טבעי אבל על דרך סדור נודע לשי"ת בלבד מגיע הסדור ההוא על ידי הכנת המקדש וכליו וקרבנותיו או על דרך סדור אחר נעלם ממנו.והגוף ההוא אשר הוא גוף באמת נושא משכן לצורה יותר יקרה מאד מהצורה המוטבעת בנו, והיא משפעת בנו שלימות וכח נבואי שהוא למעלה מהטבע. וידוע שהנברא אשר כוון בו ההשפעה אי אפשר שימצא משפיע אם לא ימצאו מושפעים ראויים לקבל השפע ההוא, ומפני שכפי התחלף אישי האדם התחלפות ההכנות ושלמיות עד שאפשר שתמצא לפחות שבאנשים הכנה מה לא תמצא לשלם שבהם, והמשפיע במה שהוא משפיע שלמותו ישפיע על כל מה שבכחו להשפיע, חוייב על צד הסדר הנאות שיצטרך להשלמת משפיע המצא מקבלי ההשפעה על כל מה שבכחו להשפיע... (דרוש ט, וראה שם עוד)
ועשו ארון - ...ועם שענינים אלו הם גופי הקבלה וסודותיה, הורו הוראה גדולה על ענין ריבויים, שהוא להיותם עלות ועלולים, ומדרגת כל אחד נכבדת ונבדלת מהשגת זולתו, כהתחלפות הזכריות מהנקביות, שחלופם מצד הצורה והיותם עלות ועלולים, ומשפיעים אלו על אלו, עד שירד השפע לשפל מצבנו. וכשהם בהסכמה ומסבירים פנים זה לזה ירד שפע רב. (שמות כה י שער מח)
...מהו ועפר רגליך ילחכו (ישעיה מ"ט), סוד מסודות האמונה הוא, דע כי כל הברכה היתה באה מתחלה מאת ה' לכנסת ישראל, ומכנסת ישראל היו מתברכים ומתפרנסים ע' אומות למטה, שנאמר (בראשית י"ב) ונברכו בך וגו', וכשחטאו ישראל נשתברו צנורות הברכה שהיו באים לישראל, וירשו הנמשך מהם אומות העולם, כמו שכתוב (משלי ל') "תחת עבד כי ימלוך", לפי שנכנסו אותן הקליפות הקשות בין ה' ובין ישראל, אבל בשוב ה' את שיבת ציון ויתאחדו השם וישראל ויוסרו כל האמצעיים מביניהם, אזי לא יקבלו א' מכל שרי האומות שפע ברכה וטובה, זולתי על ידי כנסת ישראל, וכל השרים והאומות תהיה פרנסתם באותו הנשאר בסוף המדרגות האחרונות מתמצית כנסת ישראל, וזהו סוד (ישעיה מ"ט) "ועפר רגליך ילחכו", אז כל השרים העליונים יהיו כלם נעשים אגודה אחת לעבוד את השי"ת ולשמש את כנסת ישראל, לפי שממנה תבא להם הפרנסה... (תהלים מה י)
נבאר עתה ענין תירוץ שני שאלות הראשונות, מה צורך בבריאת האדם בגוף? ועוד מה טעם נוצרו בו יצר הטוב ויצר הרע? ועוד יתורץ עניני הכתובים "תנו עוז לאלקים", "צור ילדך תשי" וגו'.
הנה בהתחלת הבריאה נבראו כל העולמות על הסדר הנ"ל מכח האין סוף ברצון הפשוט, בתורת נדבה וחסד. אחר כך צריך עוד להמשיך מזון וחיות ושפע בכל העולמות להעמידן על עומדן כבזמן הבריאה, ולא יותר, כמו שכתוב "ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע" (קהלת ג'), וכמו שכתוב "ואין כל חדש תחת השמש" (שם א'). וכתיב "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו" וגו' (בראשית ב'), שהוא ענין הבריאה עצמה. אכן המשכת חיותם מאז ואילך הוצרך מעשיהם שיפרנסו עצמן, כענין הבן, שבהיותו גדול אינו אוכל על שולחן אביו. ואמנם העשר ספירות עצמן אינם צריכות למעשיהן, כי השפע הצריך להם להעמידן על עמדם כשנאצלו נמשך להם בהתמדה מאת האין סוף, כי בעשר ספירות נאמר "לא יגורך רע", ואין צורך להם לתיקון על ידי מעשה. מה שאין כן בנבראים, שהן מבחינות הנשמות ולחוץ, שהן מעורבים טוב ורע, שצריכין מעשה ותיקון. האמנם, בבחינה האחרת, והיא כשנגרע שפע אל הנבראים, נראה חס ושלום, חולשא ומיעוט יכולת בעשר ספירות שאינן משפיעין בהם, לכן נאמר "צור ילדך תשי", ובהיפך "תנו עוז לאלקים". ועוד סיבה אחרת, כי גם האדם בעצמו בריא ונקי, חפץ הוא שמלבושיו יהיו מפוארים כפי גדולתו, ולכן, גם הספירות עצמן נראין, כביכול, חלושים הן בעצמן, כשהנבראים בלתי מתוקנים. וזהו "תנו עוז לאלקים", "ישראל אשר בך אתפאר", כנ"ל ונתבאר השאלה השלישית... (חלק ב שער ב)
ויהי כל הארץ - נקדים כי הקדושה היא אחדות, וכחות הטומאה שלעומתה הם עולם הפירוד, נשמות ישראל הן מהקדושה ולכן הם גוי אחד, ונפשות עכו"ם מהחיצונים ומתיחסים לרבוי, לכחות החיצוניים, אין קיום ומציאות אלא שיש באיכותם ובפנימיותם מציאות מאור קדוש. כל כח חיצוני שואב משפע עליון, כבזהר על פסוק "הכפירים שואגים לטרף", אך כשישראל עושים רצונו של מקום ניתן השפע לישראל ומתמציתם נהנים גם הם, וכשאין עושין נהפך השפע לחיצונים, וישראל גולים אצלם לאכול מאשר ישאבון שריהם, והשכינה מרגשת יותר צער מאתנו כאשר משפיע על החיצונים. עולם הזה הגשמי מתקיים על ידי השתלשלות שפע מהעולמות העליונים דרך צנורות הקדושה, ירושלים וציון, או דרך הצנורות החיצוניים... (בראשית יא א)
ומטך - מה שהוצרך להכות הסלע, כי דרכו ית' להוריק לנו רב שפע, אלא שהעון חבדילו, שהוא הקליפה מבדלת בין ישראל לבאר, והמטה שברה, כפי שהכה היאור שהוא כח חיצוני, ועוד שכח התורה והזקנים יעמוד להם. (שמות יז ה)
...ומה ששם במשכן השולחן והמנורה, ואמרו בב"ב כ"ה הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין, והלא התורה היתה בארון, ועוד. אך הנה יריק ב' מיני שפע על הארץ, רוח ממרום חכמה ויראת ה' אל הנפש, והון ועושר ושררה אל החומר. ועד שלא נעשה המשכן היה השפע המעמיד העולם הזה מאתו, ולכל אחד מהשנים מקור מיוחד למעלה. וכאשר גזרה חכמתו ונתאוה להיות לו דירה בתחתונים במשכן קבע בו ב' מוצאות שפע, וזהו שאמר בתרומה "ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת" וגו', כי העושר חוץ למחיצת התורה. ומדוע אין המנורה בפנים? כי המנורה נוכח השולחן, שאם יחזיק העשיר החכם שיעסוק בתורה, נכחו יהיה, אך אין מדרגתם שוה... (שם כז כ)
והנה פירשנו כי השפע הגשמי והרוחני יורדים מלמעלה בהיות השכינה מלמעלה וכאשר היא במשכן הם יוצאים משם, ולזה עשה שולחן ומנורה מהם יוצא השפע, כי הברכה צריכה שתחול על מה. ואמרו רז"ל שהנרות ז' נגד שצ"ם חנכ"ל (שבעה כוכבי לכת), שבא שפע מהנרות לעולם הגלגלים כ"א כנגד ז' ימי בראשית רוצה לומר שמשתלשלת האורה גם לעולם המלאכים וכלל הבריאה כי כחם נמשך ממנו יתברך... (במדבר ח ג)
ואמר דשדר לבניהו... כבר אמרנו לך כי התחתונים מתיחסת אליהם הקבלה, ודבר זה דבר גדול ועמוק, אם העליונים צריכים לקבל השפע תמיד, כי יש חושבין שהעליונים מקבלים שפע תמיד מן השי"ת, ודבר זה דעת רבי עקיבא, כדאיתא במסכת יומא (ע"ה ב'), ויש אשר ימאנו בדבר, שאין העליונים מקבלים שפע תמיד מן השי"ת, ודבר זה דעת רבי ישמעאל, כדאיתא שם. והכרעת חכמי האמת הוא כך, שכל התחתונים כמו האדם וכל אשר מתיחס אליהם מקבלים קיום, והוא הפרנסה, וכל העליונים אינם מקבלים קיום תמיד אחר שנבראו מן השי"ת, והרוחנים האלו שהם השדים מתיחסים אל התחתונים, וכן גם כן מקבלים הקיום, ודבר זה יקרא שתיה. ואין קבלת הקיום שוה אל כולם ביחד, רק כל אחד ואחד הוא מקבל, וכמו שהם מחולקים בעצמם כך מה שמקבלים כל אחד קבלתו מיוחדת לו... (חידושי אגדות גיטין סח א)
עיין שער הגדול בערכים מציאות וספירות.
דע, כי הנה נתבאר, שקיום כל המציאויות כלם בכלל ובפרטיהם אינו אלא האדון ב"ה, ונמצא שכל הנמצאות וסדריהם, בין מה שבכחות העליונים, בין בנבראים הרוחנים בין בגשמיים, אינם מתקיימים אלא במה שהוא ית"ש נמצא להם להתלות בו. והנה הוא נמצא ומתגלה אל כל נמצאיו, ומשפיע בם כפי מה שראוי להם לקיום ענינם, ונמצאו ההשפעות רבות ושונות, כפי רבוי המקבלים ושינויים. ובהשפעות ההן תלוי מציאות כל המציאויות למחלקותם וכל עניניהם, וכשימשכו ההשפעות ההן יולדו כל התולדת הנולדות מהן בכל השתלשלות הנמצאות, כפי מה שסידר, ויקבלו המלאכים מאורו ית"ש המתגלה עליהם מה שיקבלו, וישפיעו העליונים לתחתונים מהם, והתחתונים לתחתונים עד סוף ההשתלשלות כלו...
והנה גזר וחקק, שבהזכיר ברואיו את שמו, ימשך להם ממנו הארה והשפעה, וכענין שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ'). ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראוהו בו, כך תהיה ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא... והנה הגבילה החכמה העליונה את הענין בגבולות ידועים ובתנאים מיוחדים, שכשתהיה ההזכרה נשלמת בהם, תמשך ההשפעה ההיא ותולד התולדה, ולא זולת זה.
והנה בכלל ההשפעות שגזר שימשכו ממנו ית"ש סידר שימשכו השפעות שבהגיען למי שיקבלם יבטלו בכחן גבולות מגבולות הטבע כמו שכתבנו, ויתקשר האיש ההוא עם הנמצאים הרוחניים, ותגיע לו ידיעה והשכלה מהשכלה האנושית, והוא ענין מדרגות הרוח הקדש והנבואה... (דרך ה' חלק ג פרק ב ד, וראה שם עוד)
בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית' לצורך בריותיו, יש השפעה אחת, עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה מכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית', ויקרה ומעלה מעין אמיתת מעלתו ית'. והוא הוא מה שמחלק האדון ית"ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא ית"ש את השפעתו זאת, בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה, והוא התורה. וענין זה משתלם בשתי בחינות, בהגיון ובהשכלה. וזה מה שביארנו שם, כי הנה חיבר האדון ב"ה כלל מלות ומאמרים שהם כלל חמשה חומשי תורה, ואחריהם במדרגה נביאים וכתובים, וקשר בהם ההשפעה הזאת באופן שכשידוברו הדבורים ההם תמשך ההשפעה הזאת למדבר אותם, ובתנאי שיהיה ההגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו, וכן בהשכלת מה שנכלל בדבורים ההם לפי דרכיהם האמיתיים, תמשך ההשפעה הזאת למשכיל אותם.
ואמנם מדרגות מדרגות יש בהשפעה הזאת, ככל שאר ההשפעות והענינים שבמציאות, ונתחלקו המדרגות האלה בחלקי ההגיון וההשכלה, כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות. שבחלק אחד מן ההגיון תמשך מדרגה אחת מן ההשפעה ובחלק אחר מדרגה אחרת, וכן בהשכלה, אך אין לך חלק מתלמוד התורה שלא תמשך בו מדרגה אחת ממדרגות ההשפעה הרמה הזאת, אם ישמרו בו התנאים המצטרכים... (שם חלק ד פרק ב ב, וראה שם עוד וערך למוד)
ענין התפלה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו לא ימשך להם. והנה האדון ב"ה חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם, והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו שעל ידה ימשך להם שפע ההצלחה והברכה, כפי מה שהם צריכים לפי מצבם זה בזה העולם... (שם פרק ה א)
קריאת שמע וברכותיה, כבר בארנו ענינם בכלל, ומלבד מה שבארנו נכלל בהם עוד ענין אחר, והוא, כי סדרי כונניות הבריאה והשתלשלותה, כבר בארנו בחלק ראשון, שאולם בנבראים כלם משתלשלים ובאים מדרגה אחר מדרגה מן הכחות השרשיים עד הגשמיים, ואולם גזרה החכמה העליונה, שלהיות הנבראים כלם מקבלים השפע מלפניו ית', יהיו תחלה מתקשרים זה בזה מלמטה למעלה, התחתונים בעליונים מהם, והעליונים בעליונים יותר, וכן על דרך זה עד הכחות השרשיים, והם יתלו בו ית', וישופע להם שפעו, ואחר כך יתפשט השפע מלמעלה למטה בכל מדרגות הבריאה כראוי, וישובו ויתיצבו כלם על מדרגותיהם לפעלם כפי מה שסודר להם. ואולם הברכות האלה של קריאת שמע סודרו על פי הרזים האלה, ובאותו השבח וההלול מתעלות מדרגות הבריאה מלמטה למעלה, עד התקשר הכל במדרגה היותר עליונה, ואז נקשר הכל ונתלה באורו ית' ונמשך השפע לכל הברואים, והוא מה שנעשה בתפלת שמונה עשרה.
והנה צריך שתדע, שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם הם שלשה, והם הנרמזים בשלש אותיות השם ב"ה, וחבורם ביחד להשלמת הבריאה כלה נרמז בה' אחרונה, וכנגדם שלשת הכנויים "הגדול הגבור והנורא", והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב, והממשיך ההשלמה היוצאת מחבורם הוא זכותו של דוד המלך ע"ה, שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם של ישראל.
והנה כנגד שלשה הסוגים האלה נתקנו שלש ברכות ראשונות של התפלה, ובהם נמשך השפע העליון בכלל, ואחר כך באמצעיות נמשך לפרטים כפי הצורך, ובשלש אחרונות מתחזק ומתישב במקבלים, על ידי ההודאה שנותנים אליו, וזה כלל תקון התפלה כלה... (שם פרק ו י ויא)
והנה בימי הקדש נוספת תפלה, כנגד המוסף, והיא בבחינת השפע הנוסף ביום ההוא כפי בחינת קדושתו וענינו. (שם שם יז)
צריך שתדעי שכל המתהוה או המתקיים בנמצאות אינו לא מתהוה ולא מתקיים אלא בהשפעה נשפעת ממנו יתברך, וכפי מציאות ההשפעה כך הוא מציאות הנולד ממנה. וענין זה בארו היטב הרב הגדול הרמב"ם ז"ל לחיי העולם הבא בספר המורה שלו בחלק שני בפרקים רבים. והנה דוגמה לזה הוא השפעת הכוכבים. ידענו שהולידה כל עניני העולם התחתון, וכמאמרם ז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל. ואמנם אלה משפיעים לפי החק שהטביע בם הא-ל יתברך ומשפיעים רק מה שמקבלים ממנו יתברך, אך הא-ל יתברך הוא מקור כל השפע הנשפע. ופרש הוא ז"ל בפרק י"ב על זה "מקור מים חיים את ה'"... רצונם לומר שפע המציאות. וכלל הענין יאמר ז"ל, כאשר התבאר לנו שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל פעלו, נאמר שהעולם משפע הבורא נתחדש, ושהוא משפיע עליו כל מה שיתחדש בו. וכן יאמר שהוא משפיע מחכמתו וכו'.
ואמנם שמעת כבר שכל הפעולות שהאדון ב"ה פועל עמנו לא אחת בהם שיהיה דבר מענינו יתברך לפי מהותו הפשוט יתברך ומרומם על כל ברכה ותהלה, כי הוא לפי עצמו נשגב מכל מה ששייך לבריותיו ודאי, אבל כלם ענינים שחדשם הוא יתברך ברצונו וחפצו, והם מיני השפעה שרצה וחידש להיות משפיע והולך על הסדר שגזר בחכמתו הנפלאה... חידש בהם מיני ודרכי השפעה כמינים של נמצאות שרצה שיהיו, כי כל מין אחד של השפעה יוליד מין אחד של נמצאים, וזה פשוט, כי שפע החכמה הוא שפע אחד, ושפע הגבורה הוא שפע אחר, ושפע העושר הוא שפע אחר, וכן כולם. (דעת תבונות ק)
שפע - רוצה לומר מה שמגיע מן הבורא יתברך אל נבראיו לעשות בם ענין מה, ואנחנו לא נבחינהו מצד הפועל, כי כבר לא נדע איך הקב"ה פועל, לא נבחינהו אלא מצד הנפעל, וכשיגיע מן הבורא יתברך אל נברא כח וגבורה תהיה ההשפעה ההיא השפעת גבורה, כי היה הרצון העליון בהשפעה ההיא שתולד ממנה הגבורה, וכשתגיע חכמה תהיה ההשפעה השפעת חכמה... (שם קב)
שתים אומר לך, אחד - שאין הקב"ה משפיע רעה חלילה, כי הוא מקור הטוב, וממקור הטוב לא יצא רע... כי הטוב הקב"ה עושה אותו ממש בשפעו הטוב, אבל הרע אינו אלא העדר שפעו וביטולו, אם מעט ואם הרבה, כי השפע הטוב בא בכל תקון המצטרך לטובת הנשפע, ואם יבטל ויעדר השפע לגמרי, זה יהיה ביטול לנשפע ביטול גמור, אך אם השפע לא יבטל לגמרי, אך מתנאי שלמותו יתבטלו ויעדרו, ויהיה החסרון בנשפע ולא ביטול גמור...
שכאשר נדקדק במציאות הדברים נמצא שאין הרעות אלא הפסדי הטובות עצמם, ואלו נקח כל מיני הטובות שיש במציאות ונבין גדרם, וכל הרעות ונבין גדרם גם כן, נראה שאין מציאות הרעות אלא הפסדי אותם הטובות עצמם, על כן אין שייך פה לומר שתי השפעות הם, אלא השפעה והעדרה וביטולה בכל או במקצת, כמו שזכרנו... (שם קד עד קי)
ואודיעך עוד ענין עמוק בדבר זה, והוא כלל מציאות העולם בכל זמניו, כי שרש הכל הוא, שהאדון ב"ה חפץ ורצה להשפיע מטובו אל הנמצאים שרצה להמציא, וחודש על כן מציאות הארה והשפעה ממנו יתברך, ראויה לערך הנמצאים האלה שרצה להמציא. אמנם, מה שחפץ האדון ב"ה בהשפעה הוא שתהיה השפעה של קדושה ממש ממנו יתברך, ושהוא עצם הקדושה ומקורה, ויהיו תולדות ההשפעה הזאת רק ענינים של קדושה, וכמו שהוא גם עתה במלאכים שאין להם שום ענין אחר כי אם עניני קדושה גמורה. כי אין התכלית המכוון בחידוש ההשפעה הזאת כי אם שיושפע מקדושתו יתברך שמו אל נמצאיו להיותם נהנים מזיו קדושתו, לא זולת. אבל לפי שרצה במציאות העולם השפל הזה ועל כן גזר שתהיה השפעתו גם היא נשפלת במעלתה להוליד דברים וגשמים אלה שירידה היא לה ודאי, שלא על התכלית הזה חודשה, ונמצא שמה שאנו רואים שהוא עתה משפיע דברים גשמיים ושפלים, נדע, שזהו מיעוט והשפלה להשפעה עצמה שצריכה להתלבש בדרכים אלה שהם פחיתות לגבה, להיות השפעת הא-ל יתברך מקור השלמות והקדושה... והנה כל זמן עבודת האדם ההשפעה מתלבשת בלבושים אלה, ובכלות זמן העבודה תתפשט היא מן הלבושים...
כללו של דבר: חידש האדון ב"ה השפעה ממנו אל הנמצאים שתוכיות ענינה אינו אלא המשך הקדושה ממנו יתברך אל הנמצאים, ועוד חידש דרכים להשפעה, שפלים ופחותים לגבי מעלות קדושתה, וחידש בהשפעה עצמה הביטולים וקלקול הסדרים שזכרתי, ותלוי כל זה בענין גילוי היחוד שזכרנו למעלה, שמצד הסתר הפנים מתחדשים כל הדברים האלה בחק השפעתו, ומצד הגילוי אחרי כן מתפשטים כל הלבושים האלה ממנה... (שם קטז)
...ונמצא שחידש מתחלה האדון ב"ה ההשפעה הצריכה להוית האדם במציאותו השלם והמעולה, והרי זה מציאות עליון בכח אל האדם, ואחר כך רצה להשפיל מציאותו שלא יהיה בעילוי הראוי לו, אבל פחות מזה, כדי שישאר לו מקום להשלים עצמו בהתעלותו אל המדרגה העליונה ההיא הראויה לו. והנה ההשפעה היא הנשפלת תחילה ותש כחה ונשפל ערכה וחוקה שלא תהיה עוד מולידה האדם בעילויו זה אלא בהשפלתו וחסרונו. והעיקר הוא שתהיה ההשפעה הזאת נמנעת מלהוליד תולדתה בעילוי ושלמות לא מפני שלא יהיה בחוקה אלא כח קטן ומועט, כי זה לא היה נקרא השפלה, אך שתהיה המניעה חוץ ממנה, מחמת הרע המחודש שגורם לה ההשפלה הזאת, והרי זה כענין הכתובים "צור ילדך תשי", "מבלתי יכולת ה'", הנדרשים אצל חז"ל כביכול, תשש כחו כנקבה, ובהשפל ההשפעה בתשות כחה אז נמצא מקום לרע ממש... (שם קכו)
...ואמנם החושך וההארה כבר שמעת מה היא ומה מקורה, פירוש, כי חושך הוא כל החמריות והטבעיות הגופני, והארה הוא כל הרוחניות. שזה מה שנבדלים בו הנבראים התחתונים השפלים שאינם קדושים מן העליונים שהם קדושים, לפי שכלם הארה ואין שם חומר, ומקור החושך הוא שאין הקב"ה משפיע שפע רוחני, כמו שהיה ראוי להיות שפע אלקי, אלא משפיע שפע לפי בחינת העולם השפל הזה, ומקור ההארה שהקב"ה ישפיע שפע אלקי ממש, רוחני וקדוש... ועל כן בנהגו את העולם באהבתו זאת ובממשלתו כמו שזכרנו, אז ישפיע שפע אלקי וקדוש על כל הבריות שיתקדשו בו, וכמו שנאמר (ישעיה ה') "והיה כל הנשאר בציון ונותר בירושלים קדוש יאמר לו". אך ברצותו לנהגו במשפטו לא ישפיע שפע רוחני אלא מה שראוי לגשמיות לבד.
נמצא בידינו במדרגות השפעתו יתברך, הראשונה - ההשפעה של הגשמיות שעושה הדברים השפלים. השניה - השפעת הרוחניות הגמור, פירוש, שיהיה כל העולם מתהלך בדרך הקדושה לגמרי בכל חלקיו. וההשפעה השלישית - השפעה המרכבת ההארה בגוף החומר, פירוש, שנותנת מציאות דברים רוחניים אפילו בזמן הגשמיות הזה, ואינם משנים הגשמיות כמו השניה שזכרנו, אלא משתפת אליו ההארה באותה המדרגה שמשתפת. ואמנם ההשפעה השלישית הזאת אינה ממין ההשפעה השניה, כי הרי אותה השפעה מעכרת החושך של החומריות וזאת אינה מעכרת, אמנם היא פחותה מן השנית ורק נגזרת ממנה, כי גם היא ענינה רוחניות והארה, אבל הבורא ית"ש שחידש כל המינים האלה בהשפעה, דהיינו מין השפעה מקדשת לגמרי המושפעים ממנה, ומן המין הזה גזר מין השני, שמקדש, אך לא לגמרי, את המושפע ממנה. ועוד חידש המין הראשון שזכרנו, שהוא השפעה של גשמיות, לא יותר. ועוד הרכיב שני המינים, השני והראשון, בהרכבות ידועות מה שרצה, ובהרכבות מתחלפות, שבזמן אחד ירבו ובזמן אחר ימעטו, ויעשו תולדות המתחלפות במציאות העולם הזה, ומן ההרכבה הזאת יולד היום אפילו באדם הגשמי דברי ההארה, ובפרט התורה בעולם ורוח הקדש באדם וכמו שזכרנו.
והנה כאן הוא ביחוד מקום התחלף הזמנים לחול ולקדש, כי ברבות ההרכבה מן ההשפעה הרוחנית בהשפעה הגשמית - תרבה ההארה על החומר בבני האדם, וכיום שבת קדוש הוא מכל שאר הימים יען בו ירבה האדון ב"ה להשפיע בהשפעות רוחניות ואלקיות שזכרנו. וכל שאר הימים הטובים במדרגותיהם כך, הם ימים שההשפעה הרוחנית גברה בהם, בסדר המדרגה הראוייה... (שם קנב)
הנה עד עתה דברנו מענין השפעתו יתברך המולדת בעולם כל המעשיים המתחדשים בו, אמנם עתה יש לנו לבאר ענין מציאות התחתונים בכל השנויים המשתנים במציאותם ובכל החוקים החקוקים במציאותם. והנה גם זאת השפעה מהשפעותיו יתברך ודאי, אבל עם כל זאת היא מין בפני עצמו, כי שאר ההשפעות הוא מה הקב"ה משפיע אל הנמצאים, וזאת ענינה מה שהוא במציאות הנמצאים, שגם זה ודאי אינו אלא תלוי במאמר פיו של הא-ל יתברך ונמשך גם זה אחר ענין שאר ההשפעות, וכמו שזכרנו למעלה... וכשנחקור על הענין אחד נשיג סדרי השפעתו יתברך, וכשנחקור על הענין הזה השני נשיג כל סדרי השתנות מציאות הבריות לעילוי או לירידה בכל הפרטים התלויים בזה השורש.
הנה כבר אמרתי, גם מציאות הנמצאים אינו אלא תלוי במאמרו ודאי, שאין מציאות לנמצאים אלא מכח שפעו והשגחתו, שאם היה האדון ב"ה מסלק חס וחלילה שפעו והשגחתו זאת כבר כל הנמצאים היו לאין ברגע אחד, אבל כח ממנו נמשך ודאי אל הנמצאים להתקיים...
והנה ממוצא דבר תביני, שאף על פי שאין גוף וגויה למעלה ודאי, אמנם יהיו מיני השגחה והשפעה שיקראו בדרך המשל "פנים", ומיני השגחה הנקראים "אחור", וכדברי הכתוב אשר לפנינו "וראית את אחורי ופני לא יראו". וזה פשוט, שמיני ההשפעה הנקראים פנים יהיה ענינם כחק הפנים אשר לאדם שמראים קירוב ואהבה, ואחור - מיני השגחה והשפעה ענינם כחק האחור באדם המראה על הריחוק. ובאלה השתי מדות נבחין הקירוב או הריחוק בין ישראל ובינו יתברך...
והנה הוא יתברך משפיע לתחתונים רק כפי הכנתם, על כן נוגע לצדיקים ולהיות הם הולכים ומתקנים מעט מעט את הטבע החושך הזה, שהרי כפי מה שהם יתקנו בה כך ישפיע האדון ב"ה השפעות חדשות ומעולות לערך ההכנה והתיקון הנעשה בטבע התחתונים, על כן הצדיקים מקריבים לפני האדון ב"ה מציאות הכנה חדשה ותיקון חדש בטבע החשוך שזכרנו, והקב"ה יענם בהשפעה מעולה לפי ערך ההכנה ההיא, וראוי לצדיקים להרבות במציאות התחתונים הכנה על הכנה ותיקון על תיקון ולעומתם ישפיע האדון ב"ה השפעה על השפעה בתוספות עילוי על עילוי... (שם קנח)
איך הקב"ה פועל, כבר הודעתיך שאי אפשר לנו להשיגו, פירוש באיזה דרך הוא עושה פעולתו, ואין לנו לבקש אלא על מה הוא פועל, ובאיזה סדר הוא פועל... רק כשרצה לחדש ממש החומר הזה, אז חידש מיני השפעות ממנו יתברך, שהיה בחקם ממש להוציא החומר הזה, ויש להם יחס לחומר הזה, כי לא חודשו אלא בשיעור הגון להוציא החומר הזה. ואמנם, ההשפעות האלה כבר הודעתיך שהם מיני השפעות ההולכות בסדר הדרגה, אך לא תקרא סבה קרובה אל החמר הזה בתכונתו כאשר הוא כי אם המין האחרון והפחות שבכל ההשפעות. ונמצא, שמאז חודשה ההשפעה הראשונה כבר יש בחוקה עשיית החומר ונקרא שהחומר הזה כלול בה... בצאת ענין ההשפעה בפועל ונעשה נמצא מן הנמצאות אז יקרא תולדה. ונמצא, ההשפעות והתולדות ענין אחד, אך ההשפעות הם כלל השגחותיו יתברך, והתולדות הם הנמצאות הנולדות מן ההשגחות... (שם קצד)
דע כי קלקולי הגלות רבים הם ונמצא נכללים בארבעה ראשים. הראשון נתבאר בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א), וזה סוד גדול מאד. כי הקב"ה סידר המאורות שעל ידיהם יצא השפע לעולם, ועל כן הם כולם מאירים זה בזה ומאירים בענפיהם. ותדע שכל הבריאה היא ענף המאורות, כל המלאכים וכל בני אדם וכל הבריות כולם. ובהיות המאורות שמים פניהם להאיר לתחתונים נמצא כל חלונות האורה וברכה נפתחים ועל כן ירבה הטוב בכל, ולא יהיה לא צער ולא יגון כלל בעולם. וכאשר גרמו העונות, אז הסתירו המאורות פניהם ולא האירו זה לזה, וגם תולדותיהם לא לקחו מחיה די שביעתם, ואז תשש כח הקדושה וכל הנמשכים אחריה ונתגבר כנגד זה כח הטומאה, והבן מאד, כי כל זה גרמו עונות ישראל, כי בחטאם נתחזקה הטומאה והיתה מתגברת לעמוד במקומות מן הקדושה לפי חטאם. ותדע שכל כך נתגברה עד שאם היה הדבר נמשך יותר כבר היה צריך העולם ליחרב. ומאהבת הקב"ה את ישראל לא המתין להם עד מלאת סאתם, רק הקדים להגלותם...
והבן איך היה זה, כי בהיות המאורות מאירים ברווחה כמו שהיו, למי היה נמשך אותו השפע? הלא לישראל, על כן לא היו שולטות האומות עליהם להגלותם, וכל שכן שלא היו יכולות להחריב את הבית הקדוש, וכיון שהסתירו המאורות את פניהם, נתמעטה ההשפעה מישראל ומבית המקדש, ואז גברו עליהם האומות והיתה הגלות, וכל זה לתועלת ישראל היה, כי אז קבלו המקטרגים חלקם ונתפרשו מן הקודש שלא לטמא את הדרכים. ומאז והלאה נשארו הדברים כך, כי כל המאורות הם מעלימים את אורם. ולא תאמר שאין נמשך מהם שפע, כי אם כך היה לא היה העולם עומד, אבל האמת שלא נמשך אלא מה שצריך בהכרח ואי אפשר זולתו, ונמצא הכל בצמצום, על כן אין שמחה... (מאמר הגאולה)
הקלקול השני גדול כמו כן מאד, והוא נמשך מן הראשון שפירשתי, ונרמז בכתוב (יחזקאל כ"ו) "אמלאה החרבה", אם מלאה זו חריבה זו (פסחים כ"ו), ועל כן בהחלש כח הקדושה גבר כח הטומאה, ולא יחלש עד שיתחזק תחתיו צד הקדושה...
ואשלים הענין שאני בו, שהוא תודה וקול זמרה, כי באמת המלאכים מברכים את מלכם פעמים, אחת טרם שיקחו ממנו השפע, ואחת אחר שלקחוהו, וכן נתקנו שתי הברכות למזון. והשבח שהם נותנים טרם לקיחתם אותו נקרא בפסוק קול זמרה, והשבח שנותנים אחר כן נקרא תודה, התודה על הטוב שכבר קבלו... (שם)
ונמצא לך שתיקון כל הבריאה תלוי בהכרת הקליפות, כי הלא אלה הן המחשיכות אור השלום הזה, שבו תלויה כל שלות העולם, וכאשר יעברו אלה מן העולם יישאר העולם בשלום לבדו ובמנוחה, וזה הטוב המובחר שבכל הנחמות שאנו מצפים, להיות תיקון העולם ברוב שלימותו מאין מחריד. והנה צריך שתדע שכל הדברים בגבול הם עומדים, ואינם יוצאים מתחומם, והשפע כמו כן במידה הוא יורד שיקבלוהו התחתונים, ואם יותר היה לא היו מקבלים אותו, כי אין בהם כח לקבלו. אך הקליפה בהיות כי כל חפצה למנוע הטוב, על כן תתחזק לסתום האור ולהסיג הגבול... והנה לעתיד לבא, בהיות הדברים חוזרים לתיקון גדול, אז אלו מסיגי הגבול יאבדו, והגבול יתחרב, והאמת שיתחרב יותר מבראשונה...
ובראות הנביא גודל השמחה שתהיה לישראל באותו הזמן אמר, (ישעיה ס"א) "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי", ובזה הפסוק תראה סודות נעלמים מאד. ותדע, כי שני מיני שפע נמצאו לשכינה, אחד למה שהוא חלק עצמה ולתיקון מדרגותיה ואורותיה, ועל זה אמר שוש אשיש בה', וכבר ביארתי לך איך הששון מורה על היסוד, ואמר "שוש אשיש" יורה על התמדת השפע, שפע אחר שפע, ברכה אחר ברכה. ויש שפע אחר, שהוא לתת אל כל צבאתיה ובפרט לישראל, שהם בני הקב"ה והשכינה, ועל זה אמר "תגל נפשי באלקי"... (שם ועיין שם עוד)
אמנם זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה כשהיתה השכינה שורה בישראל בבית המקדש, ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק על ידי נפש האלקית לבדה מבחינה פנימית השפע שמשפיע א"ס ב"ה על ידי שם הוי"ה ב"ה כנ"ל. אך לאחר שירדו ממדרגתם וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה, כמו שכתוב בפשעיכם שולחה אמכם, דהיינו שירדה השפעת בחינת ה"א תתאה הנ"ל ונשתלשלה ממדרגה למדרגה למטה מטה עד שנתלבשה השפעתה בי"ס דנוגה המשפיעות שפע וחיות על ידי המזלות וכל צבא השמים והשרים שעליהם לכל החי הגשמי שבעולם הזה, וגם לכל הצומח כמאמר רז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל וכו', ואז יכול גם החוטא ופושעי ישראל לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמית, כמו שאר בעלי חיים ממש כמו שכתוב "נמשל כבהמות נדמו", ואדרבה ביתר שאת ויתר עז על פי המבואר מזהר הקדש פרשת פקודי, שכל שפע וחיות הנשפעת לאדם התחתון בשעה ורגע שעושה הרע בעיני ה' במעשה או בדיבור או בהרהורי עבירה וכו', הכל נשפע לו מהיכלות הסט"א המבוארים שם בזהר הקדש. והאדם הוא בעל בחירה אם לקבל השפעתו מהיכלות הסט"א או מהיכלות הקדושה שמהם נשפעות כל מחשבות טובות וקדושות וכו', כי זה לעומת זה עשה האלקים. והיכלות הסט"א מקבלים ויונקים חיותם מהתלבשות והשתלשלות השפע די"ס דנוגה הכלולה מבחינת טוב ורע, היא בחינת עץ הדעת וכו' כנודע ליודעי חן. והנה יעקב חבל נחלתו כתיב, על דרך משל כמו החבל שראשו א' למעלה וראשו השני למטה, אם ימשוך אדם בראשו השני ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון כמה שאפשר לו להמשך, וככה ממש בשרש נשמת האדם ומקורה מבחינת ה"א תתאה הנ"ל הוא ממשיך ומוריד השפעתה על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו, עד תוך היכלות הסט"א כביכול, שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו, ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה לכן הוא נוטל חלק בראש וד"ל... וזוהי בחינת גלות השכינה כביכול, להשפיע להיכלות הסט"א אשר שנאה נפשו ית'. וכשאדם עושה תשובה נכונה אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו, כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה. וזהו תשובה ה"א תתאה מבחינת גלות... (אגרת התשובה פרק ו)
אך הענין יובן על פי מה שכתוב ה' בחכמה יסד ארץ, שיסוד הארץ העליונה היא בחינת ממלא כל עלמין והתחתונה היא ארץ חפץ המכונת כנגדה ממש, ונקראת על שמה ארץ החיים. הנה הוא נמשך מהמשכת והארת חכמה עילאה מקור החיים העליונים, כדכתיב החכמה תחיה בעליה וכו', והארה והמשכה זו היא מתחדשת באור חדש ממש בכל שנה ושנה, כי הוא יתברך וחכמתו אחד בתכלית היחוד, ונקרא בשם אוא"ס ב"ה, שאין סוף ואין קץ למעלת וגדולת האור והחיות הנמשך ממנו יתברך ומחכמתו בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית לרום המעלות למעלה מעלה, ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם לארץ העליונה, כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב ראש השנה כשהחדש מתכסה בו, ואחר כך על ידי תקיעת שופר והתפלות נמשך אור חדש עליון מבחינה עליונה יותר שבמדרגת חכמה עילאה להאיר לארץ עליונה ולדרים עליה הם כל העולמות העליונים והתחתונים המקבלים חיותם ממנה, דהיינו מן האור א"ס ב"ה וחכמתו המלובש בה, כדכתיב "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור", דהיינו אור המאיר מחכמה עילאה מקור החיים... ובפרטי פרטיות כן הוא בכל יום ויום נמשכין מוחין עליונים יותר בכל תפלת השחר ואינן מוחין הראשונים שנסתלקו אחר התפלה רק גבוהין יותר ודרך כלל בכללות העולם בשית אלפי שנין כן הוא בכל ראש השנה וראש השנה... (אגרת הקדש יד)
וטעמו של דבר כמו שאמרנו לעיל, שמקור שורשה העליון הנעלם של התורה הקדושה מאד נעלה מעל כל העולמות. ראשית ושרש אצילות קדשו יתברך, סוד המלבוש העליון כמו שכתב רבינו איש האלקים נורא האריז"ל. רק שנשתלשלה וירדה כביכול עד לארץ אשר האירה מכבודה, ומסרה ונטעה הוא יתברך בתוכנו שנהיה אנחנו המחזיקים ותומכים בעץ החיים. לזאת מאז כל החיותם וקיומם של העולמות כולם, תלוי ועומד רק כפי ענין ורוב עסקנו והגיונינו בה. שאם אנחנו עוסקים בה ומחזיקים ותומכים אותה כראוי בלי רפיון כלל, אנו מעוררים מקור שרשה העליון מקור הקדושות והברכות, להמשיך ולהריק תוספת ברכה וחיי עולם וקדושה נוראה על כל העולמות, כל עולם לפי ערך קדושתו שיוכל לקבל ולסבול. ואם חס ושלום עסקנו בה ברפיון, מתקמט ומתמעט הקדושה ואור העליון של התורה מכל העולמות, כל אחד לפי ערכו הולך וחסר רותתים ורפויים חס ושלום. ואם חס ושלום היינו כולנו מניחים ומזניחים אותה מלהתעסק בה מכל וכל, גם העולמות כולם כרגע היו מתבטלים מכל וכל חס ושלום, מה שאינו כן בכל המצות, ואפילו מצות התפלה... (שער ד פרק כו)
ויתכן עוד לומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב וכו', ורש"י פירש דקאי על שכר עולם הזה, נראה שזהו מקושר ומחובר לעיל עם אמרם על גמילות חסדים, כי הנה יפלא אחרי אשר כתוב בתורה (ויקרא כ"ו) אם בחקותי וגו' ונתתי גשמיכם בעתם, וכן טובות העולם הזה מובטח לשומרי תורה, ומה זה אשר העובד ה' ידכה ישוח. אבל הטעם הוא כי בשורש כל המצות מעוררים רב טוב ושפע עצום בכל העולמות, ומוריד מזון ורווח. אך אם עושי המצות מעוטים ואין צינורים לשפע הטוב רק מהמעטים וה' ית"ש ברחמיו חפץ חסד שיהיה החיים ושפע לכל בני אדם גם לאינם ראוים, ונוטל השפע מהמעטים השרידים יראי ה' ומחלק לכל בני אדם, ולפעמים למי שבשבילו בא הכל לעצמו אינו מגיע, וכמו שאמרו על ר' חנינא בן דוסא (ברכות י"ז) כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, (פירוש השל"ה 'בשביל', לשון דרך וצינור, כמו שביל הרבים ושביל היחיד), וחנינא בני די לו בקב חרובין. וכי רק צינורו היה מוריד שפע לעולם ולעצמו לא היה מגיע כי היה מסתפק במועט... (א ג)
ואני הנה נתתי אתו - שלפעמים תחול השפע האלקית על איש אחד להחכים או להשרות רוח נבואה עליו לבדו, ולפעמים תתרבה השפע כל כך עד שיהיה הוא הצינור להשפיע שפע זו לזולתו... (שמות לא ו)
כאשר ירד הגשם והשלג - נותן בזה משל שגם התורה והמצוה ניתנו רק לתועלת האדם, ושהשפע האלקי יורד בלי הפסק, אך מי שלא הכין עצמו לקבל הטובה לא יועיל לו. (ישעיה נה י)
עתידים ישראל להתיישב בסביבות מקום הקבר של סדום ועמורה, והמאורע הזה הוא אזהרה גדולה להם, השפע והמותרות הם אויבי החירות, אם אין חיסון מפני סכנתם. ישראל לא יזכו בחירות ובעצמאות בשבתם בארץ הזאת, אלא אם כן יתמסרו לתורה בכל מאודם. ארץ עשירה, "זבת חלב ודבש", מגדלת אוכלוסין חלשים, ורק כניעה לעול התורה היא ערובה לחירות ועצמאות... (בראשית יד א)
ישים נהרות למדבר - אם השפע ישחית את בני האדם במקום להביאם לטוב. (תהלים קז לג)
הנה ידוע כי ההשפעות והברכות אי אפשר להם לבוא לעולם אלא על ידי הצדיק, כי הצדיק יש לו ידים במה לקבלם, דהיינו אהבה ויראה, כי הם הידים לקבל בהם כל ההשפעות וכל הברכות, וצריך הצדיק כזה לגנוז האהבה והיראה כדי שלא יקטרגו המקטרגים עליו, ויגזלו ממנו ההשפעות, וזהו המכסה שמים בעבים, היינו אש ומים, היינו כשהצדיק יכול לכסות שמים, היינו אש ומים, היינו האהבה והיראה שלו, אזי המכין לארץ מטר, היינו שיכול להמשיך כל הברכות, שהם בחינת מטר. אך כשהצדיק הוא מפורסם גדול אזי המקטרגים יודעים ומשגיחים עליו היטב, ואינם מניחים לו להוריד השפע, והקב"ה נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת כדי לכסותו, ושיוכל להוריד השפע. וזהו מחלוקת שהוא לשם שמים, היינו לשם צדיק, שהוא מכונה בשם שמים מחמת שיש לו אהבה ויראה... (חפ)
הענין הוא כי כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו, כדי לגלות מלכותו, ועל ידי זה ניכפפין הקליפות תחת השכינה, ובאיזה ענין נתגלה מלכותו כשמשפיע רב טוב לישראל, אז מודים כל אחד ואחד כי מלכותו בכל משלה (תהלים ק"ג), ובמה יכולים להוריד השפע על ידי התפילות, כי התיבות הם כלים לקבל השפע, ועל כן כל אחד יזהר בתפלתו, שיתפלל באופן שיוכל לעורר השפע בעולם, על דרך שאמרו רז"ל (סנהדרין ל"ז) חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם, ובאיזה ענין יוכל לעורר השפע בעולם ביראה, כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו' ב') כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ויש שני מיני יראה, האחד יראה עליונה שבאה לאדם לפעמים מתי שתרצה, ועל יראה כזו אין שכר, ויש יראה שבאה לאדם מכח אדם עצמו, ויראה זו נקרא צדיק מושל יראת אלקים (שמואל א' ב' כ"ג), וביראה כזו התפילה נשמעת, ושפע יורד לעולם ונתגלה מלכותו, וזהו "אתה תהיה על ביתי" ביתי הוא יראה, כמו שאמרו חז"ל (שבת ל"א ב') חבל על דלית ליה דרתא... (קב)
בפסוק ויתן לך, יתן ויחזור ויתן, הענין הוא, כי אלה הברכות הם שיהיו בני ישראל כלים לקבל את השפע הבאה מן השמים, ושעל ידי זה יהיה נפתח מקור השפע, כי הכל תלוי בהמקבלים, אם הם כראוי, כתיב והריקותי לכם ברכה וגו', כאדם המריק מכלי אל כלי. כי השי"ת עשה מדריגות זו על זו, וכולם משפיעין ומקבלין זה מזה, וכטבע הבאר ומעין כל מה שדולין ממנו יותר נובע תמיד. וכן מצינו גם בתחתונים כל מזונותיו של אדם קצובות לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, הרי יש הוצאות שמוסיפין הכנסה, וכמו כן בכלל, שיש שפע היורדת בקצבה ומדה, אבל לבני ישראל הוא כמעין הנובע, ועל זה כתיב שתה מים מבורך, בור הוא מים שנתאספו במדה, וזהו בימי המעשה, ונוזלים מתוך בארך, הוא השפע שאינו במדה, והוא בחינת השבת, וזהו יתן ויחזור ויתן, פירוש שהקבלה תגרום התרבות השפע יותר ויותר כמעין הנובע יותר כששואבין ממנו. (תולדות תר"נ)
ברש"י ההפרש בין דברי עשו שאמר יש לי רב, ויעקב אמר כל מה שנצרך לי וכו'. אף כי ודאי אמר עשו אמת שהיה לו רב יותר מכפי צרכו, אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר ועל זה נאמר "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון שיהיה לו רק הנצרך לו, כדכתיב "אין מחסור ליריאיו", ולא יהיה לו דבר מותר, ועל ידי זה נשארת הטובה אצלו... ואם האדם מתגאה נמצא שאין חסר לו ונפסק מתנת שמים ממנו, אבל הצדיק שנחסר לו תמיד הוא כלי לקבל ברכת השי"ת, כדאיתא מים יורדין למקום נמוך... כי הצדיק צריך שלא יבקש טובה מהשי"ת בעבור זכותו, כי על ידי זה שנוטל בעד מעשיו נמצא ממעט כח מעשיו... וכן השי"ת נותן להצדיק בחסדו שלא מצד מעשיו כרצון הצדיק כנ"ל, ונמצא שבאמת אין לו הטובה מצדו וצריך להיות שפל בעיניו. אבל הרשע מה שנותן לו השי"ת הוא באמת מצד מעט מעשיו, כדאיתא "ומשלם לשונאיו" וגו', לכן מתגאה כדין "יש לי רב"... (וישלח תרל"ד)
בפסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים... וזה שאמר "קמה אלומתי וגם נצבה", שהיא תכלית הבאה מן העבודה, וכעין זה הוא בימי המעשה שהם ימי עבודה וצריכין בירור, ובשבת יש עליה לכל המעשה בימי עבודה, וזה קמה אלומתי, וכתיב בשבת היום לא תמצאוהו בשדה, דחול הוא כמו שאמרו יגעתי ומצאתי, הוא מה שיכולין למצא על ידי יגיעה ומלחמה עם היצר הרע להוציא נצוצי קדושה שנתערבו בפסולת, ובשבת קודש אין צריך בירור. והאמת כי השפע היורדת בימי המעשה הוא לכל העולם ולכן צריך בירור אוכל מתוך פסולת, ובשבת קודש השפע מיוחד רק לבני ישראל, והוא בקדושה ואין צריך בירור, ולכן בחול בא על ידי צמצומים ומלאכים ובדרך הטבע וגשמיות, ובשבת קדש באחדות מהקב"ה בעצמו... (וישב תר"נ)
במדרש קץ שם לחושך... פירוש שהוא השפע קודם שמתלבשת בהטבע ושם אין קץ ומדה וגבול, וזה היה בחינת יוסף הצדיק, דכתיב "ויוסף הוא השליט על הארץ", פירוש למעלה מהנהגת הטבע, ואף על פי כן הוא המשביר ומכלכל כל עם הארץ, משם דכולא ביה תליא כנ"ל... אך הוא כמו שכתוב "בעתה אחישנה", זכו אחישנה דהוא כנ"ל שבדרך הטבע יש עת מיוחד לכל, וזהו נקרא שנתים ימים, שמשתנה השפע מדרגא לדרגא, וכן כתוב בזהר הקדש בפסוק זה שנתים... והוא השפעת השפע יעמס לנו מן השורש ומתלבשת ביום שלמטה שהוא הזמן. אבל כשזוכין לבחינת השבת ובחינת יוסף הצדיק אין צריך להמתין על הקץ, והיה נגאל קודם הקץ, כי שם הוא למעלה מהשתנות העתים. וזה הרמז שכתוב בפרשת המן "והיה משנה על אשר ילקטו יום יום". (מקץ תרמ"ט)
בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה וגו'... והנה יש לתמוה כי יוסף אמר וכלכלתי אותך וגו' פן תורש אתה וביתך, והיתכן שיחשוב עצמו גדול מאביו? אבל ידע כי בחינת התוספות והעושר צריך להיות על ידו, וכל זמן שהיה יוסף מתכסה מאביו היה חסר ליעקב אותו התוספות, ואחר כך כתיב "ותחי רוח יעקב", עין בזוהר הקדש, וכתוב "בן זקונים הוא לו", בר חכים הוא ליה, והוא כמו שאמרו המחכים את רבו וכו', כאשר היה יוסף מוכן לקבל השפע על ידי יעקב היה יעקב מתמלא תוספות קדושה וברכה. וגדולה מזה מצינו בכללות בני ישראל, כפי הכנה שלהם ניתוסף הקדושה בכל המדריגות, כמו שכתוב "תנו עוז לאלקים", ואמרו חז"ל ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים, כמ"ש רעיתי פרנסתי. (ויגש תרנ"ט)
מאשר שמנה לחמו, פירש בזוהר הקדש על לחם משנה בשבת... ובימות החול בני ישראל מכינים בעבודה ביגיעות רבות שיזכו בשבת למנוחה, כדאיתא מי שטרח בערב שבת וכו', וזה לחם משנה, שכפי היגיעה בחול מתרבה הברכה בשבת עבור ימי החול גם כן. ונקרא לחם משנה, שבשבת נמשך שפע ברכה מצד עצם היום, ולבד זה מצד היגיעה בחול, והוא ב' לחם הנ"ל, והוא כדמיון יששכר וזבולון, שהקדים זבולון בתורה, שנתן לפיו של יששכר, כן היגע בחול לשם שמים מתחבר עם בחינת שבת כנ"ל. (ויחי תרל"ה)
במדרש ויברך את יוסף וגו'... וכן צריכין לסמוך ולבטל ולחבר כל ימי המעשה אל השבת, והוא סמיכות גאולה לתפלה גם כן, לכן בשבת שמחה ועונג שאין בו עצבון, וחז"ל רמזו מרבה נכסים מרבה דאגה, שזה עיקר העצבון, מה שעוסקין ביותר בפעולות גשמיות וכל עבודה בשדה, שפרנסה הבאה בדרכים אלו מביאין העצבון, אבל האי דסמיך גאולה לתפלה אמרו עליו דלא פסיק חוכא מפומיה כל יומא, שזה עיקר השמחה כשמקבלין השפע בלי צמצומים ולבושים גשמיים. (שם תרמ"ט, וראה עוד ערך פרנסה)
במדרש הרועה אותי המלאך הגואל, הקיש גאולה לפרנסה... כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל פרנסת היום, וכשבא השפע לעולם הזה מתלבש בטבע, וזהו על ידי מלאך, ולכן צריך גאולה בכל יום, כי בבא השפע בזה ההתלבשות מתערב בו פסולת ותערובות וצריך גאולה ובירור להוציא אוכל מתוך פסולת, ועיקר תכלית הברכה להיות דבוק בשורש... (שם תרנ"ה)
בפסוק ראו כי ה' נתן לכם השבת... פירוש כי השי"ת משפיע תמיד שפע ברכה להנהגת כל העולמות, אך מצד חסרון המקבלים צריך להיות שינוי מהצד הקבלה בבחינה שהיה בעת השפעה, ולכן צוה ה' והכינו וגו', להיות בשבת השפעה עליונה בלי השתנות, וזהו המדרגה ניתן רק לבני ישראל, וזה המשל שבמדרש, עיין שם, ואמר ראו, כי בימי המעשה יש הסתר על ידי הפסקות המקבלים ובשבת אין הסתר, לכן ראו... (בשלח תרל"ח)
בפרשת המן לחם מן השמים, וכתיב "למען הודיעך וגו' על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". דהנה הקב"ה בטובו זן את הכל, פירוש טובו ית' מתחדש בכל יום, ומזון לכולא ביה, אך השפע מתחלק לפי ערך המקבלים, כל עולם ועולם במקומו, עד שמזין גם לאדם ובהמה, וזה שאמר "ומשביע לכל חי רצון", פירוש לפי הרצון וכח המקבל יש לו צינור ושביל באותו מצב שמשם מקבל המזון. ולכן לתחתונים בא המזון בהתלבשות בצומח ושאר דברים, לכן יש בו פסולת במאכל, אבל באמת האדם כולל כל המדרגות, אפילו למעלה מן המלאכים כידוע, וזה שאמר "לא על הלחם וגו' כי על כל מוצא פי ה'", פירוש שכל המדרגות הכלולים במוצא פי ה' יכול האדם לחיות בהם, כאשר היה קודם החטא... (שם תרנ"א)
בפרשת המן... והענין הוא, כי אי אפשר לתחתונים לקבל השפע כמו שהקב"ה משפיע, ולכן צריך לעבור דרך צמצומים ומדריגות שונות להשתנות ממדריגה למדריגה עד שיכולין התחתונים לקבל, ועל ידי הצימצום שאינו משפיע בהתגלות, על ידי זה יכולין לקבל, כמו שכתוב במדרש "לכל חי רצון", כפי רצון של כל אחד, פירוש כל אחד כפי מה שהוא כך נעשה לו צינור ודרך לקבל השפע, והקב"ה פותח את ידך, ויש מזו הפתיחה לכל בריה כפי מדרגתו. ולפי שכל אלה הרצוניות של בשר ודם אין להם שום דמיון להיות מוכן לקבל השפע כמו שהוא, לכן צריך להיות בהתלבשות. מול זה אמר הכתוב על בני ישראל "הנני ממטיר לכם לחם", כי זכו בני ישראל לקבל הלחם מן השמים כמו שהוא בלי התלבשות והשתנות... (שם תרנ"ו)
עוד בשם מו"ז ז"ל על פסוק "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו" וגו', פירוש כי הקב"ה נותן שפע לכל הבריאה, כמאמר מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, אבל על ידי עבודת בני ישראל מוסיפין השפעה מהקב"ה, ותוספות זה מרובה על העיקר, והקב"ה מבקש מבני ישראל שישמרו שההשפעה יהיה על ידי ריח ניחוח ולא על ידי הטבע, וזה שאמר "לחמי לאשי", מה שאני נותן שפע להנבראים תשמרו שיהיה על ידי ריח ניחוח. ועל זה נתקנו התפלות בכל יום במקום התמידים שממשיכין בני ישראל השפע בכל יום על ידי הברכות וההודאות שמעידין שהכל מהקב"ה, אשר מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. (ויקהל תרל"ה)
המשך נרות המנורה ולחם הפנים אחר המועדות, כי הג' דברים שהיו בהיכל, מנורה ומזבח קטורת ושלחן, יתכן שהם היו להמשיך הג' ברכות בני חיי ומזוני לעולם, כי הי"ב לחם היו ממשיכין שפע מזוני ולכן ניתנו בשבת דמיניה מתברכין כל שתא יומין, ואלה הג' ברכות הם בג' המועדות גם כן, ובשבת עצמו יש כל הג', שעל זה ניתקן הג' סעודות וג' מיני שבתות יש, בליל שבת וביום ובמנחה... וענין אלה הג' הם אמונת בני ישראל בהקב"ה שהוא מנהיג הטבע ומשגיח לתת לכל א' מזונותיו, והוא שם המלכות שם אד' בחינת מזוני ושלחן, ושם הוי"ה ב"ה הוא המחיה הכל ומקיים כל הבריאה בחינת חיי, והוא נרמז במזבח הקטורת, ושם אהי-ה הוא הנותן התחדשות מלמעלה מהטבע והוא בחינת בני ונרמז במנורה. (אמור תרמ"ז)
בענין לחם הפנים ביום השבת ביום השבת יערכנו וגו', נקרא לחם הפנים שהוא פנימיות הלחם והשפע היורדת משמים, ולכן הוא בשבת להודיע דמיניה מתברכין שיתא יומין, ובבית המקדש להודיע כי משם השפע יורד לכל העולם, ומבני ישראל להודיע כי על ידי בני ישראל בזכותן השפע ירד מן השמים... שבשורש כל הברכות הם באין בשבת קודש ומתפשט מזה אחר כך לגשמיות, וכן הוא דבזכותא מזונות קצובין במדה וצימצום, אבל בני ישראל שזוכין לקבל שורש השפע דהוא תליא במזלא ומקבלין בשבת קודש הברכה על כל ימי השבוע, וזו הברכה בשבת היא בלי קצבה ובלי שיעור, וזה לחם הפנים בשבת קודש שהיא פנימיות הלחם דבמזלא תליה כנ"ל, ולכן מזונותיו קצובין חוץ מהוצאות שבת ויום טוב, המוסיף מוסיפין לו... וכתוב ביום השבת וגו', שהיה בכל שבת פתיחת שער מיוחד על ידי סידור הלחם... (אמור תרמ"ט)
בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם, כי יש לכל נפש מישראל שפע מיוחד אליו, וכמו כן בכל שעה יש שפע מיוחד, וכן לכל מקום, בג' בחינות עולם שנה נפש, ועל ידי התורה יכולין להעלות ולדבק כל הדברים בשורשם, וזה גשמיכם המיוחד לכם בעתם המיוחד להשפע. וזה עיקר ההבטחה שבכח התורה נוכל להעלות הכל להשורש... (בחקותי תרמ"ג)
בענין שתי הלחם, יובן על פי מה ששמעתי מפי מו"ז ז"ל פירוש הפסוק "את קרבני לחמי וגו' ריח ניחוחי תשמרו", ופירש כי הקב"ה משפיע שפע פרנסה וקיום לכל בריותיו, אבל יש השפעה מיוחדת שניתוספת על ידי העלאת ריח ניחוח מבני ישראל ושפע זאת היא תוספות מרובה על העיקר... נמצא שיש ב' מיני לחם, ועל זה כתיב "לכו לחמו בלחמי", לחם מן השמים ומן הארץ, פירוש מן הארץ מה שנשפע על ידי עבודת התחתונים, ובאמת זה נתחדש בקבלת התורה, לכן כתיב "העשויה בהר סיני". וכמו שאמרו חז"ל שלכן יש כ"ו פעמים כי לעולם חסדו בהלל הגדול, שכ"ו דורות קודם שניתנה התורה היו ניזונין בחסדו של מקום בלבד. ולכן כתיב בעשרת הדברות "וידבר אלקים", שהתחיל להיות הנהגה שיזכו התחתונים על פי דין להשפיע להם משמים בכח העלאת ריח ניחוח כנ"ל. (שבועות תרנ"א)
בענין פי הבאר שנברא בערב שבת בין השמשות... ואיתא כי כל שבט חקק במטהו לשבטו, והענין הוא שיש י"ב צינורות ומיני השפעות היורדין משמים, ועל זה היה הי"ב שבטים שכל אחד פתח שער וצינור מיוחד והמה הי"ב בקר שהים עליהם מלמעלה, וכתוב בירושלמי שהי"ב בקר היו מחוללים (חלולים) מתחת רגליהם לחבר הים שלא יהיו שאובים. והוא כנ"ל שהמה עושים הי"ב צינורות למשוך מהמעין להים, (וביאור הענין, כי עיקר כח הצדיקים לחבר השפעות עליונים בדברים הנצרכים לזה העולם, שכל הי"ב ברכות אמצעיות שבתפלת שמונה עשרה המה דברים הנצרכים בעולם, רק שצריך להיות דבוק בפנימיות ושלא יהיו שאובים כנ"ל). והמה הי"ב חדשי השנה, שיש בכל חודש התחדשות ענין ושער מיוחד. וכתיב ששת ימי המעשה יהיה סגור וביום השבת נפתח הפנימיות והוא פי הבאר. וזה בכח האבות שורש הג' סעודות שבשבת. וביום החודש יפתח הוא במחוקק שהם הי"ב שערים שלמטה שמג' נעשין י"ב, וכן הוא סדר התפשטות על דרך הנ"ל. (חקת תרמ"ה)
במדרש, קודם שנכנסו לארץ היה ברכת הזן, משנכנסו על הארץ ועל המזון. כי הנה כמו שבעת הבריאה הזמין השי"ת לכל בריה מזון מיוחד, כמו כן לבני ישראל הכין ארץ ישראל שנשתנה בהיות בני ישראל שמה. והגם כי דור המדבר היו נזונים ממן שהוא למעלה מזה, היינו חוץ מדרך הטבע, אבל מעלת ארץ ישראל היתה שקבלו השפע בדרך הטבע בדביקות אל השורש המיוחד להם. וזה שבח הארץ בברכת המזון. וב' אלו הענינים הם ענין השבת והחודש, דכתיב ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח... כי השבת הוא מקור הברכה ונקרא טוב, ובחינת הי"ב חדשים הם י"ב שערים שהשפע יורד על ידיהם להתחתונים, לכן נקרא חודש שמשתנה כל חודש להתחדשות דרך אחר, והשבת הוא כלל כל השערים, ועל ידי ב' הבחינות הולך השפע בכל יום, רק שבכל יום נכסה ומוסגר, ובבא יום השבת והחודש נפתח ונגלה לבני ישראל פתיחת השערים כנ"ל. (מסעי תרמ"ג)
איתא בגמרא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג... ולחיותם ברעב הוא בחג הסוכות, ובני ישראל גורמים לכל הברכה והחסד המתעורר בזה החג, וממילא זוכין כל הברואים לחסד, כי מצד החסד יכולין לבא בטענה גם האומות, לכן הקב"ה משפיע לבני ישראל בהסתר, וזהו הסוכה שמבדילה בין בני ישראל להאומות... (סוכות תרמ"ו)
במדרש רבה ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר... ויתבאר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דכל שפע היורד מן השמים צריך להתגשם למען יהיה ביכולת התחתונים לסובלו, ומחמת זה הוא נמסר מעולם לעולם וממלאך למלאך שכל אחד נמוך מחבירו עד הגלגלים והמזלות כדי שיתעבה בכל מקום יותר ויותר, עד שיתגשם ויהיה ראוי לפני העולם הגשמי, וכמו כן להיפוך כל מעשי התחתונים ועבודתם שהם בגשמיות למען יהיו ראויים לעשות מהם עטרה לחי עולמים עולים מעולם לעולם וממלאך למלאך עד שנדחתה הגשמיות בכל מקום יותר ויותר ונעשית לרוחניות... ועל כן מלאכים המעבים ומגשמים את השפע אינם אותם המזככים והמדקדקים את העבודות ואת התפלות ואת הנשמות. ויש לומר שאותם המזככים את העולם ממטה למעלה הם המלאכים בעלי השיר, כי כל ענין שירה הוא עליה ממטה למעלה, וכמהותם שהם בעלי השיר עליה ממטה למעלה כן נמי משמשין לזכך ולהעלות, שזה מסוג אחד... אבל המלאכים המעבים והמגשימים את השפע היורד ממעלה למטה שהוא לגמרי מסוג אחר בהכרח. ולפי זה יש לומר דאתם המלאכים המעבים והמגשימים את השפע כדי שיהיו התחתונים יכולין לסבלו הם נבראו בשני, שהרי העולם היה נמתח ומתגשם והולך, על כן היה הצורך לאותם מלאכים, אבל המלאכים שפעולתם לזכך ולדקדק את העולם ממטה למעלה שהם מלאכי השיר עדיין לא היה צורך בהם עד יום החמישי שנבראו בעלי נפש התנועה... (וישלח תרע"ח)
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו'. ופירש הה"ק ר' זושא זצללה"ה דאם לא תאמרו תהיה הברכה מאליה, אך כשתאמרו לא תהיה שוב הברכה מאליה ואצטרך לצוות את הברכה. וכ"ק אבי אדומו"ר זצלל"ה הוסיף בזה דברים, דכל דבר שבא מן העולם העליון כשבא לעולם הזה נתרבה, כמו שאמר מהר"ל בהגדה במאמר כמה לקו במצרים וכו', והנה כשישראל עושין בתמימות, וכתיב "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שפירש"י שלא תחקור אחר עתידות וכו' אז תהיה עמו ולחלקו, ועל כן השפעה שהיא באה ממקום גבוה כל כך ממילא מתרבה, אך כשתאמרו ולא תהיו בתמימות אז יצטרך לצוות. ולי יש לומר גם כן בלשון אחר, דהנה בש"ס שלהי קדושין "מימי לא ראיתי צבי קייץ וכו' אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי". ומלשון קיפחתי פרנסתי משמע שניתנה לי פרנסתי אלא שנגזלה ממני, שבשביל שהרעותי את מעשי ניתנה רשות לחיצונים שיגזלו את השפע...
היוצא לנו מדברינו, שכל שפע צריך שמירה מפני החיצונים, אך כשישראל מקיימין מצות שמיטה בתמימות שהם נעשים עם ה' ולחלקו, אם כן ניתן להם השפע בלי אמצעים אלא מיד ה' לידם. ומובן דבאופן זה אין לחוש לגזילת השפע שזה אינו שייך אלא כשעובר השפע דרך אמצעים, אך כשתאמרו מה נאכל ולא תהיה התמימות, והשפע יעבור דרך אמצעים יש חשש גזילה, וצריך לצוות את ברכתי...
ונראה עוד לומר דכל הענין שיש שליטה לחיצונים לגזול השפע הוא מחמת פגם ברית רחמנא ליצלן שנקרא רע, וזהו שהרעותי את מעשי, היפוך ממדת יוסף הצדיק שומר הברית שאוכלין קדשים בחלקו בכל הרואה, שאין לחיצונים שום שליטה בגבולו, וידיעת הפכים אחד. וענין שמיטה שהיא בכנסת ישראל היא תיקון על פגם ברית שהוא פגם בכנסת ישראל כמפורסם בספרים הקדושים, על כן כשמקיימין מצות שמיטה בתמימות, אז ממילא אין כאן שום בית מיחוש, אך כשאומרים מה נאכל היא חסרון אמונה ופגם במצוה זו, על כן צריכין שוב לשמירה וכנ"ל.
וממוצא הדברים יובן מדוע בזמנים האחרונים קשה כל כך הפרנסה, והוא רחום יכפר עון. ובודאי שבת הוא תיקון לזה, דכלהו ערקין ואתעברו מינה, ומוסף שבת הוא יוסף כידוע למבינים, ועל כן מיניה שיתא יומין מתברכין. אך לעומת שאדם זוכר את השבת בימי החול ומשגיח על עצמו שבל יטבע בימי החול ויהיה ראוי לקבל שבת בנהירו דאנפין לעומת זה יש לו שפע מפאת השבת שאין כאן מיחוש גזל כנ"ל. (בהר תרע"ג)
במדרש רבה חשבתי דרכי וגו' חשבתי ברכות חשבתי קללות, ברכות מאל"ף על תי"ו, וקללות מן וי"ו ועד ה"א... והנה ידוע קושית המפרשים למה לא נזכרו בתורה יעודי עולם הבא. אך יובן על פי המבואר בכתבי האר"י ז"ל, דשפע היורד מעולם לעולם אינו מתרוקן מעולם שממנו ירד רק כמדליק מנר לנר, ואם כן באשר הטובות וברכות שבאו לישראל הן לא מפאת מערכת השמים והמזלות, שהרי אין לישראל שום מקום במזל, ולפי המזל לא היה אברהם ראוי להוליד וכמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ו) אין מזל לישראל, והשפע הבא לישראל הוא מהשי"ת ומרום המעלות יורד עד למטה עד שנתהוו גם יעודים גשמיים, ואם כן כאשר נכתבו בתורה היעודים הגשמיים שוב היעודים הרוחניים המה בהכרח, כי השפע יורד מרום המעלות עד למטה, ובכל עולם ועולם שהשפע עובר דרך שם שוב אינו מתרוקן ממנו כנ"ל, ואם כן הרי היעודים נשארים בכל עולם ועולם. ועל כן אין לצייר יעודים גשמיים בלי יעודים רוחניים, ולהיפוך, אילו נכתבו יעודים רוחניים לבד היה מקום לומר שאין השפע יורד יותר רק עד המקום שנזכר בכתוב, אבל כשנזכרו היעודים הגשמיים שוב היעודים הרוחניים בכלל בהכרח...
ובזה יש להבין דברי המהר"ל בגמרא כתובות ס"ו בבתו של נקדימון בן גוריון, אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רצונו של מקום וכו', דהכוונה דמשם נראה מעלת ישראל, שכל הטובות שמגיעות להם מהשי"ת לבדו הן. ולפי דברינו הנ"ל יובן היטב כי ההפרש בין מה שבא מהשי"ת ובין מה שבא מפאת המערכת הוא עצום מאד, כי הבא מהשי"ת הוא בכל העולמות מרישא דכל דרגין עד סופא דכל דרגין. ולא כן השפע הבא מפאת המערכת שאינה רק בעולם שלמטה, ושפיר נאמר על זה אשריכם ישראל. (בחוקתי תע"ר)
והנה כמו שבכלל כן בפרט, שכל איש ואיש צריך להיות זהיר בכל שפע הבאה לו מלמעלה שבל יינקו ממנו החיצונים, היינו שלא יקח אותו לחומריות להתגשם יותר, כאמרם ז"ל (קידושין פ"א) סקבא דשתא ריגלא, ושלא תהיה לו גאות מהשפע שהשיג הן משפע של גשמיות הן משפע של רוחניות. וזהו מאמר הר"ר בונם זצללה"ה על הכתוב (דברים כ"ח) "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך", שישיגו אותך בלי שום השתנות והתנשאות חס ושלום, שלא יהיה מקום לחיצונים חס ושלום. (בהעלותך תע"ר)
ונראה לפרש, דהנה כל ההשפעות היוצאות מלמעלה הן רוחניות לגמרי, אלא בעברן דרך העולמות והמלאכים מתלבשים בעניני עולמות ההם והמלאכים שבהם עד שבבואם לעולם הגשמי מתלבשים בלבוש גשמי ממש בנוי מארבעה היסודות הגשמים, וכמשל הפרי שנתלבש בקליפתו, אבל מכל מקום העיקר הוא הרוחניות שבהם, וכידוע מדברי האריז"ל בפסוק "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח'), היינו מוצא פי ה' שנתלבש בלחם בזה יחיה האדם ולא בגשמיות הלחם.
והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד, כי ההשפעה רוחנית מלמעלה היא החיבור בין הנותן שהוא השי"ת למקבלי ההשפעה. וישראל המבקשים השפעה אין עיניהם נשואות לגשמיות השפעה לבד אלא לחיבור שבה. ויש להבין דאם כן היה כל מין השפעה צריך להביא אותו דביקות ואהבה, והרי כתיב "וישמן ישורון ויבעט" (שם ל"ב), ואמרו ז"ל גדול נסיון העושר מנסיון העוני. אך הטעם הוא מפני שאין ההשפעה באה אלא בלבוש כנ"ל, ולעומת מהות ההשפעה כן יגדל לבושו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. ועל כן הנמשך אחר פנימיות ההשפעה באמת מביאה אתה דביקות ויראת שמים. והיינו הך שהגיד כ"ק זקני האדמו"ר הגדול מקאצק, דכאשר השנה מבורכת היא מבורכת בכל דבר, ואפילו ביראת שמים נמי, ובודאי שהפירוש שמבורכת ביראת שמים למבקשים יראת שמים ונמשכים אחר פנימיות ההשפעה ולא לנמשכין אחר הלבוש החיצוני שבה. ועל כן למרבית העולם שנמשכין אחר חיצוניות ההשפעה והלבוש גורמת היא עוד נסיון.
והנה תפילה היא המושכת שפע מלמעלה כמהותה כן המשכתה, היינו דהדיבור של תפלה יוצא מפנימיות הלב ומתלבש בה' מוצאות הפה, ופנימיות הלב היא כמעט רוחנית, אך הרוחני מתלבש בה' מוצאות הפה, שהוא גשמי ממש, והוא רוחני בלבוש גשמי, על כן מושכת כדוגמתה השפעה מלמעלה נמי רוחני בלבוש גשמי כנ"ל. אבל אין בכוחה להמשיך מלמעלה רוחני בלי לבוש גשמי יותר ממהותה העצמית. אך שופר הוא הבל היוצא מפנימיות הלב בלתי נתלבש בה' מוצאות, וכלי השופר איננו מעצם הקול ואיננו מתאחד עם הבל הלב... על כן יש בכחו נמי להמשיך מלמעלה השפעה רוחנית בלתי מתלבשת בגשמיות, והיינו הך דמעלת השופר גדולה מן התפילה. ומובן אשר קרבנות שכולן עשיה גשמית רק שהרצון מלובש בהן בודאי מעלת השופר גדולה מהן... (ראש השנה תרע"ו)
ונראה שלהמשיך שפע אף לעולם הגשמי, והיינו שהרוחניות תתפשט אף למטה שתתגשם לפי צורך זה העולם, צריך האדם להפוך את הגשמיות שבו לרוחניות, ואז לעומתו משפיעין לו מן השמים רוחניות בכל הענינים אפילו בדברים הגשמיים. וסיפר כ"ק אבי אדמו"ר זצלל"ה שבני הקדוש ר"פ מקאריץ זצ"ל היו אצל הרבי המגיד הגדול זצ"ל מראוונע, ובהיותו איש עני לא היה לו לכבדם אלא במעט קאווע שחור, ואמרו שמעולם לא הרגישו טעם יקר כמו בקאווע ההוא, ובודאי הוא מטעם הנ"ל. (שמ"ע תער"ב)
והנה בסוכות שניתן שפע לכל כלל העולם, אי אפשר שתהיה הנתינה מעין חיבור כדמיון קידושי אשה, שהרי בכלל העולם אומות העולם שאינם ראויין לחיבור, ואף שבהכרח בשעת קבלת השפע יש כאן חיבור בצד מה, אבל מכל מקום אחר כך איננו נשאר מחיבור זה מאומה, וכמשל מוכר ולוקח שזה הולך לו עם המעות וזה עם החפץ, וזה שאמר קשה עלי פרידתכם, שהרי אחר כך יהיו נפרדים, והעצה, עכבו עמי עוד יום אחד, שבזה היום מקבלין רק ישראל בלחודייהו, ואז ניתן להם השפע בבחינת קידושי אשה שישאר החיבור ולא יתפרדו. ומעתה מובן שבשאר המועדים שדבר אין להם עם אומות העולם כל השפע הניתן הוא רק בבחינת קדושי אשה, ונשאר החיבור לעולם בלי פירוד. (שם תרע"ד)
ועוד נראה לומר, דהנה השפע היורד מן השמים הוא דו פרצופין רוחניות וגשמיות, כי בכל דבר גשמי נעלם בו כח רוחני, וכענין שאמרו ז"ל אין כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל. אך אומות העולם כוונתם על הגשמיות ואינם מביטים כלל על החלק הרוחני שבו, ועל כן השפע שנתרבה מישראל לאומות אין האומות נוטלין רק החלק הגשמי שבו, והרוחני נשאר לישראל, ועל כן אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. ואף שישראל אינם נוטלין שלהם אלא בשמיני עצרת, מכל מקום בסוכות נמי נוטלין חלק הרוחני משל אומות העולם. אך בשמיני עצרת גם הגשמי נשאר לישראל וממנו שפע ברכה לישראל גם בגשמיות לכל ימות השנה, כבש"ס יומא כ"א, במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה. וזהו עצרת תהיה לכם באופן הנ"ל. (שם)
עיין ב"ר י"ג "אמר ר"ש בן אלעזר אין לך טפח (גשמים) יורד מלמעלה שאין התהום עולה כנגדו טפחים"... ביאור דברים אלו, שיש השפעת עולם הזה שבא מצד הקדושה, בבחינת שכר מצוה, הלומד מתוך הדוחק זוכה ולומד מתוך הרחבה, עיין רמב"ם פרק ט' מתשובה בביאור "ונתתי מטר ארצכם", למען שיוכלו לקיים מצות יותר מתוך הרחבה. וזהו תיקון הגשמיות. ועל כן בגשמי ברכה הבאים מצד הקדושה, ההתחלה היא מלמעלה, מהשפעת החסד, ותהום עולה כנגדם שמקבלם, פירוש שהגשמיות מקבלת את החסד דקדושה ומתקדשת בו. אבל יש השפעת עולם הזה הבא מצד הטומאה, שזה לעומת זה עשה אלקים, שגם לשטן יש כח לדרוש השפעת עולם הזה לרשעים כדי להטעות בזה את בני אדם, אבל השפעה זו סופה חורבן כי היא כלה אחר גמר ההסתה, והיינו "נתמלאה הסאה". ובאופן כזה ההשפעה מתחלת מלמטה, פירוש מצד ההתגשמות, וגם כנגדו יורד חסד דקדושה מלמעלה. אך כשמזדוגים והרשעים ברשעם עומדים ולא שבו, אז השפעת הרחמים מתהפכת לדין, כאמרם ז"ל רשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין. והטעם כי מצד החסד ראוי לעשות דין ברשעים, כי זהו הטוב להם, ואפילו עונש מיתה לתכלית כפרה בא. וענין ההזדוגות היינו שהחסד מגיע אל המקבל שרבתה בו ההתגשמות, אז מתהפך למדת הדין. וזהו שבמבול נאמר נבקעו מעינות תהום תחלה ואחר כך וארובות השמים נפתחו.
ועיין תרגום יונתן נח ז' י"א "והוון בני גבריא משווין תמן בניהון וסמתין יתהון, ובתר הכין חרכי שמיא אתפתחו"... ביאור המאמרים התמוהים האלו כך. כל אשר ישתדלו בני אדם בהתפתחות העולם הזה הנה ישובו על ראשם צרותיהם במדה מרובה יותר. ותחת אשר עליהם לראות שהם נטבעים בהתגשמות, מחפשים עצות להתפתחות הגשמיות יותר, ומקווים שעל ידי זה יגיעו לחיי עולם הזה מאושרים. וכשרואים שגם זה אינו, מחפשים עצות אשר לכל הפחות לבניהם יהיה אושר בעולם הזה. פלא הוא עד כמה בני אדם לא יבינו כי הולכים הם אל החורבן. וגם בדורנו כשרואים בחוש שהמצאת מכונות לתעשיה הביאה חסרון עבודה לרבבי רבבות בכל מדינה, והגבהת "דרגת החיים" הרבה את הדאגות ואת הדוחק, ובכל מחקריהם בכלכלה לתקנה יקלקולה עוד יותר... ובדרך זה יגדלו את בניהם לידבק בגשמיות ולפתחה... (חלק א עמוד ערב)
מצאנו שתי דרכים להשפעת טובה בעולם הזה. הדרך האחת היא שמשפיעים טובות לצדיק פנימי, שעבודתו לשם שמים בתורת סייעתא דשמיא, כדי שיהיו לו הכלים להרבות עוד מצות ומעשים טובים לשמן, כי מצוה גוררת מצוה. ובגדר זה הם יעודי עולם הזה שבתורה... ויש עוד דרך שמשפיעים טובות העולם הזה למי שיש לו זכות של מצות חיצוניות, אשר על כן מקבל שכר חיצוני בעולם הזה. אך יש בזה שני אופנים, אם נמצא בו ניצוץ טוב אפשר שישתמש בטובות ההן להמשיך במעשיו הטובים ולהוסיף עליהם, ואף שהם שלא לשמה, מכל מקום אפשר שיגיע על ידיהם לתשובה ולדרגה פנימית של לשמה. אך אם אין בו כל ניצוץ חי, נמצא שהטובות ההן לרעתו, שמשלמים לו כל שכר מצותיו החיצוניות בעולם הזה כדי לברר שאין לו כלום לעולם הבא, פירוש שגם נקודה פנימית אין בו... (חלק ב עמוד רז, וראה שם עוד)
...ויש שמצב נקודת הבחירה משתנה גם מפאת השפעות מלמעלה, בזמן שהאור מקבל מלמעלה את השפע הנקרא "מוחין דגדלות" נקודת בחירתו עולה, ובהעדר הגדלות והוא מקבל במקומה "מוחין דקטנות" נקודת בחירתו יורדת. בזמן מוחין דגדלות הוא מרגיש קירבה אל הקב"ה, וגם היכולת להתפלל יותר בכוונה, ללמוד יותר בחשק וכו', וזמן מוחין דקטנות הכל להיפך. וזה כענין "ימי אהבה ושנאה" המובא בספר הישר.
יש לדעת שהמצב של מוחין דגדלות אינו משלנו אלא סייעתא דשמיא היא, מדרגתנו האמיתית היא קרובה יותר לצד מוחין דקטנות, עבודתנו היא אפוא להאיר בשעת הגדלות לתוך הקטנות שבעומק הלב ולעשות בה רושם... (חלק ה עמוד יח)