שקדים

(ראה גם: שקד)

זהר:

תא חזי, שקדים יש מהם שהם מרים (מחמת קליפותיהם), ויש מהם שהם מתוקים, ויש להם רמז, שיש בעלי דין הקשה, (שעליהם רומזים שקדים המרים), ויש בעלי שרות, (המשרתים לקדושה שעליהם רומזים שקדים המתוקים). אבל כל רמז המגולה (עליהם) בתורה, אנו רואים שהוא דין, (ואינה מדברת מן הטוב שבהם, שהם המתוקים), וכן הוא בירמיהו, שהראו לו הדין שבם, שכתוב מקל שקד אני רואה, מהו שקד, שקדים ממש, (ונאמר לו כי שקד אני על דברי וגו', דהיינו לנטוש ולנתוץ ולהאביד וגו'). וכן במטה אהרן, כתוב ויגמול שקדים, (שנעשה לאות לבני מרי, הרי שהתורה מדברת מבחינת הדין שבהם בלבד). ומן המלה עצמה נשמע שהוא דין קשה, שכתוב וישקוד ה' על הרעה, וכן שוקד אני על דברי, וכן כולם. (שמות רסב)

תלמוד בבלי:

שקדים המרים קטנים חייבין (שהוא גמר פרי שלהן, שכשגדלין נעשין מרים) גדולים פטורין (דלאו אוכל נינהו), מתוקים גדולים חייבין קטנים פטורין (דלא נגמרו), רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו זה וזה (מרים) לפטור, ואמרי לה זה וזה לחייב. א"ר אילעא הורה רבי חנינא בציפורי כדברי האומר זה וזה לפטור. ולמאן דאמר זה וזה לחיוב למאי חזי, א"ר יוחנן הואיל וראוי למתקן על ידי האור. (עירובין כח ב)

החייב בשקדים המרים פטור במתוקים החייב במתוקים פטור במרים... (חולין כה ב, וראה שם עוד כנ"ל)

תלמוד ירושלמי:

תני רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו שקידים המרים הרי אלו פטורין ומתוקים אינן חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה, הורי רבי חנינא בציפורין כהדא דברי ישמעאל בי רבי יוסי, במה הורי, ציפוראי אמרי במרים, רבי זעירא אמר במתוקים. אמר רבי יוחנן ירדו לכאן נתחייבו, (אם ירדו לכך לשיעור הזה שנתפרשו קליפתן החיצונה ותלש מהן נתחייבו), עלו כבר נפטרו. הורי רבי פינחס כיון שראה שלשה שפירשה קליפתן החיצונה שהוא תורם כל הקופה, אמר רבי מנא ובלבד שלא יתרום מקופה על חבירתה. (מעשרות ד א)

רבינו בחיי:

ויגמול שקדים - מה שגמל שקדים ולא פרי אחר שהוא פרי מכובד וממהר לצאת משנה לשנה יותר משאר פירות, ומפני זה נקראו שקדים, מלשון שקידה, והפרי הזה מר מתחלתו, וכן לשון זה של שקדים נזכר על מדת הדין לעולם, "ויגמול שקדים", "מקל שקד אני רואה", כלומר ענף עם השקדים שבו שהם מרים רמז על פורענות ועל מרירות מדת הדין המתוחה בחורבן בית המקדש על ידי נבוכדנצר... (במדבר יז כג)

רש"ר הירש:

והנה השורש שקד הן בתור פועל, הן בתור שם עצם משמש ביטוי סמלי סגולי לפנייתה ולדביקותה המובהקת ביותר של פעילות הרוח אל דבר מסוים או אל תכלית מסוימת. עץ השקד מקדים להוציא פרחים מכל שאר העצים, ופרחיו קודמים לעליו, ושמו משמש ביטוי למאמץ רוחני מזורז ער ושקדן, מאמץ שאינו יודע ליאות ושואף להגיע אל מטרתו במהירות, ומכאן שקידה ושקדנות... הרי שקד מציין את תכונת השקידה הרצינית והזריזה ללא ליאות הפעילה והמבורכת. ובשל תכונה זו נמצא מטה בני אהרן ראוי להבחר למילוי התעודה הרוחנית העילאית של הכהונה בישראל... (שמות כה בסופו)