תורה

(ראה גם: אבות-תורה, ישראל-תורה, למוד, משה-תורה, מתן תורה)

 

עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. (בראשית כו ה)

ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. (שמות ג יב)

ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. (שם טו כה)

והזהרת אתהם את החקים ואת התורות, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. (שם יח כ)

ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. (שם לד כז)

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים. (דברים ד מד)

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, ואמר כל העם אמן. (דברים כז כו)

תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב. (שם לג ד)

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. (ישעיה מב כא)

הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע. (שם נא ד)

כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם... (ירמיה לא לב)

אכתב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו. (הושע ח יב)

מי חכם ויבן אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. (שם יד י)

והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. (מיכה ד ב)

תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים. יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדו. הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים... (תהלים יט ח)

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי... (שם עח א)

אתה צוית פיקודיך לשמר מאד. אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך. אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך... (שם קיט ד, וראה שם עוד)

אשרי אדם מצא חכמה, ואדם יפיק תבונה, כי טוב סחרה מסחר כסף, ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה. אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר. (משלי ג יג)

שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה. כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו. (שם ד א)

ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז. מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ. באין תהומות חוללתי, באין מעינות נכבדי מים... ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת. משחקת בתבל ארצו, ושעשועי את בני אדם... אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי. כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'... (שם ח כב)

זהר:

תא חזי, בתורה ברא הקב"ה את העולם, והעמידוהו, שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, (שסובב על התורה שהיה הקב"ה משתעשע בה אלפים שנה מטרם שנברא העולם), והוא הסתכל בה פעם ושתים ושלש וארבע פעמים ואחר כך אמר להם, ולבסוף עשה בה מעשה, ללמד בני אדם שלא יבואו לטעות בה, כמו שאתה אומר, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם.

ונגד ארבע פעמים אלו שכתוב, אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, ברא הקב"ה מה שברא, ועד שלא עשה מעשהו הביא בתחילה ארבע מלים, שכתוב, בראשית, ברא, אלקים, את, הרי ארבע, ואחר כך כתוב השמים, שהם כנגד ארבע פעמים שנסתכל הקב"ה בתורה מטרם שהוציא מעשהו למלאכתו. (הקדמה עב)

אלא כך הוא סוד הדבר, הקב"ה ברא את העולם וברא אותו בתורה, כמו שפרשוה, אשר בראשית הוא התורה, שעליה נאמר ה' קנני ראשית דרכו, הרי שהתורה מכנה את עצמה בשם ראשית, ועם בראשית הזה, דהיינו התורה ברא את השמים ואת הארץ, (והיינו שמים וארץ עליונים שהם ו"ק עליונים שבבינה, שהם מרומזים בבראשית בסוד ברא שית).

והוא השעין אותם בהתורה, שהרי בבראשית כתיב ברית, כי בראשית נוטריקון ברית אש, ועליה נאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי, הרי ששמים וארץ נשענים על התורה כי שמים וארץ תלוים בקיום הברית שבבראשית, שהוא התורה. ואלו השמים שנבראו ועומדים על התורה, נאמר בהם השמים שמים לה', והארץ שנבראה ועומדת על התורה היא נקראת ארץ החיים, וכלללה משבע ארצות, שעליהם אמר דוד המלך, אתהלך לפני ה' בארצות החיים... (בראשית רטז)

וזה הוא שכתוב יקוו המים מתחת השמים וגו', יקוו המים היינו התורה המכונה מים, אל מקום אחד, אלו ישראל, משום שנשמותיהם של ישראל נמשכות מאותו מקום שנאמר עליו ברוך כבוד ה' ממקומו, כבוד ה' פירושו שכינה התחתונה, מלכות, ממקומו, פירושו שכינה העליונה, בינה, וכיון שנשמותיהם הם משם, דהיינו מבינה הנקראת במקום, שורה עליהם ודאי השם הוי"ה, ונאמר בהם כי חלק ה' עמו, וזהו שכתוב יקוו המים אל מקום אחד, אשר מים פירושו תורה, ומקום אחד, פירושו ישראל מקבלי התורה כנ"ל, לאפוקי אומות העולם שלא רצו לקבל התורה, ועל כן נשארה הארץ חרבה ויבשה.

והתורה היא ישוב העולם, (כי בה נברא ובה מתקיים) ואומות העולם שלא קבלו אותה נשארו חרבות ויבשות, וזהו שהקב"ה ברא עולמות והחריבם, דהיינו לאלו שלא שמרו מצות התורה ולא העלו המלכות להמתיקה במדת הרחמים דבינה, שהיה העולם חרב בשבילם, ולא שהקב"ה יכלה וישחית את מעשי ידיו, דהיינו שמים וארץ וכל אשר בהם, כמו שחושבים בני אדם בביאור המאמר שהקב"ה ברא עלמין והחריבן... (שם ריח)

ובמה יזכה האדם באותו האור הגנוז, כי כל מי שעוסק בתורה בכל יום, יזכה שיהיה לו חלק לעולם הבא, ויהיה נחשב לו כאלו בנה עולמות. כי עם התורה נבנה העולם ונשתכלל, וזה שכתוב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, והיינו בחכמה ותבונה של התורה, וכן כתוב, ואהיה אצלו אמון וגו', דהיינו שהתורה היתה אומנותו לברא את העולם... ותא חזי ברוח עשה הקב"ה את העולם, וברוח העולם מתקיים, והיינו ברוח פיהם של אותם לומדי התורה, ומכל שכן הרוח מהבל פיהם של תינוקות בית רבם שעליו עומד ומתקיים העולם.

מה רב טובך, יורה על הטוב שנגנז, (דהיינו על האור הגנוז), ליראיך, (היינו שנגנז) בשביל יראי חטא, (העוסקים בתורה כנ"ל), פעלת לחוסים בך, מאי פעלת, יורה על פעולות מעשה בראשית, כלומר שכל מעשה בראשית לא נעשה ואינה מתקיימת אלא בשביל לומדי התורה, הממשיכים בזכות תורתם את אור הגנוז...

ר' שמעון אומר (שהכתוב ויכולו השמים) יורה שנגמרו הפעולות והאומנות שבתורה שבכתב, דהיינו של בנין ז"א המכונה תורה שבכתב), וארץ יורה, שנגמרו הפעולות והאומנות שבתורה שבעל פה, (דהיינו של בנין הנוקבא המכונה תורה שבעל פה)... וכל צבאם פירושו פרטי התורה, הפנים שבתורה, דהיינו השבעים פנים שבתורה, שהם פרטי הבנין שלז"א המכונה תורה), ויכלו השמים וארץ יורה ששניהם, ז"א ונוקביה המכונים שמים וארץ, נתקיימו ונשתכללו זה מזה... וכל צבאם היינו סודות התורה והטהרות שבתורה והטומאות שבתורה, כלומר דיני טהרה וטומאה הכתובים בהתורה, (כי צבא נוטריקון צא בא, אשר צא רומז על הטומאות, ובא על הטהרות, וביאור ענין פרט וכלל הוא להלן). (בראשית ב' קעז, ועיין שם עוד)

וכך הם, שכל התורה מתבאר בע' פנים, כנגד ע' קצוות, וע' פנים (שיש בז"א. ע' קצוות הן בז"ת שלו, שכל קצה כולל ע"ס, וז' פעמים עשר הן ע', וע' פנים הם בג"ר שלו, שהם גם כן ז"פ ע"ס שבראש שלו, אלא שבחינת ג"ר מכונים פנים). וכן הוא בכל דבר ודבר שבתורה ובכל מה שיוצא מכל דבר ודבר, אשר כמה פנים מתבארים ממנו לכל הצדדים. (שם שכה)

לך לך מארצך, רבי אבא פתח ואמר שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, שמעו אלי אבירי לב, כמה קשים הם הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורחות של התורה, (היינו פנימיות וחיצוניות של התורה) ואינם מסתכלים בהם ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל רבונם, ועל כן נקראים אבירי לב, הרחוקים מצדקה, (פירושו) שמתרחקים מהתורה. (לך לך א)

אולי יש חמשים צדיקים וגו', הנשמה פותחת ואומרת, רבונו של עולם, שמא נתעסקו בנ' פרשיות של תורה, ואף על פי שלא נתעסקו לשמה, שכר יש להם לעולם הבא, ולא יכנסו לגיהנם. מה כתיב בתריה, ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים וגו'.

והרי יש יותר מחמשים פרשיות בתורה, כי הם נ"ג פרשיות, ומשיב כר' אבהו, שכל אחד מה' ספרים שבתורה כלול מי' דברות, (שה"ס עשרה מאמרות שבהם נברא העולם), והם חמשים...

עוד פותחת ואומרת אולי ימצאון שם עשרים, שמא יגדלו בנים לתלמוד תורה, ויש להם שכר, לעשרת הדברות שתי פעמים בכל יום, ואמר ר' יצחק כל המגדל בנו לתלמוד תורה ומוליכו לבית רבו בבקר ובערב מעלה עליו הכתוב כאלו קיים התורה, ב' פעמים בכל יום, מה כתיב, ויאמר לא אשחית בעבור העשרים. (שם קצג)

תא חזי, כמה סודות עליונים סתומים יש בהתורה, משום זה כתוב יקרה היא מפנינים, כמה אוצרות נסתרים יש בה, ועל כן כשנסתכל דוד בהתורה ברוח החכמה, וידע כמה פליאות יוצאות מהתורה, פתח ואמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. (חיי שרה רכג)

ואלה תולדות יצחק, פתח ר' חייא ואמר, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, תא חזי, כשבקש הקב"ה ועלה ברצון לפניו לברא העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו, ובכל פעולה ופעולה שברא הקב"ה בעולם היה מסתכל בתורה ובראה, וזה שאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, אל תקרי אמון אלא אומן, דהיינו שהיתה כלי אומנותו.

כשרצה לברא את האדם, אמרה התורה לפניו, אם יהיה נברא האדם ואחר כך יחטא, ואתה תדון אותו, למה יהיו מעשי ידיך לשוא, הרי לא יוכל לסבול את דינך, אמר לה הקב"ה, הרי בראתי תשובה מטרם שבראתי העולם, ואם יחטא יוכל לעשות תשובה ואמחול לו. (תולדות א, ועיין עוד שם קפג)

תא חזי, כי רבי יוחנן בן זכאי היה אומר שלש מאות הלכות פסוקות בסוד חכמה העליונה בפסוק ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, ולא גילה אותם אלא לרבי אליעזר שהיה עמו כדי לדעת שכמה סודות התורה נמצאים בכל פעולה ופעולה שכתוב בתורה, ובכל מלה ומלה יש בה חכמה ותורת אמת, ועל כן מלות התורה מלות קדושות הן להראות מהן נפלאות כמו שאתה אומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. (שם קצ)

ויצג את המקלות אשר פצל בהרטים וגו', פתח ר' אלעזר ואמר, אם חכמת חכמת לך ולצת וגו', אם חכמת חכמת לך, תא חזי, ווי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה דברי תורה דומים בעיניהם כאלו הכל היה דברים ריקנים ואין בהם תועלת, והכל הוא משום שהם ריקנים מדעת ותבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ויקרים, ובכל מלה ומלה כתוב בה, יקרה היא מפנינים, וכל חפצים לא ישוו בה.

וכל הטפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד, שהם אומרים שהם דברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת, ווי להם כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, ויענשו בעונש הראוי למורד ברבונו.

מה כתוב בתורה, כי לא דבר רק וגו', ואם הוא רק אך מכם הוא רק, כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות ומרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם, כמש"א וכל חפצים לא ישוו בה, ואיך יאמרו, שהתורה היא ריקנה.

ושלמה המלך אמר אם חכמת חכמת לך, כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו היא, (ולא של התורה), כי בתורה, אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת, ולצת לבדך תשא, כי לא יגרע כלום משום זה משבחה של תורה, והלצנות שלו לבדו הוא, ונשאר בה, להאבידו מעולם הזה ומעולם הבא.... (ויצא שמא, ועיין שם עוד)

רבי יהודה פתח ואמר, אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה, אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם, כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביאו לחיי העולם הבא, שכתוב, כי הוא חייך ואורך ימיך, וכתוב ובדבר הזה תאריכו ימים, כי היא חיים בעולם הזה חיים בעולם הבא.

רבי אליעזר אומר כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו על יד יצר הרע, (שהוא מלאך המות כנ"ל), משום שנאחז בעץ החיים ולא הרפה ממנו. ומשום זה צדיקים העוסקים בתורה אין גופם טמא, (לאחר מיתתם), כי אין רוח הטומאה שורה עליהם... (וישלח מו)

ומי שלומד בתורה ואין מי שיתמוך בו, ולא נמצא מי שיטיל (כסף) לסחורה לתוך כיסו לחזקו, על זה נשתכחה התורה בכל דור ודור, ונחלש כחה של התורה בכל יום יום, כי אין להם לעוסקים בתורה על מה שיסמכו, (שז"ס והוא צולע על ירכו, שאינם נותנים תמיכה וחיזוק לתלמידי חכמים שיוכלו לעסוק בתורה, ועל כן) והמלכות הרשעה מתגברת בכל יום ויום. תא חזי כמה גרם החטא הזה, ומשום שאין מי שיסמוך את התורה, (שהוא ז"א), כראוי, (נעשו) הסומכים (דז"א) חלשים, וגורמים שיתגבר אותו שאין לו שוקים ורגלים לעמוד עליהם, (שהוא הנחש הקדמוני...

ובזה נתחכם כנגד יעקב, כי כדי לשבור כח התורה (שלו) הלך ונתחזק עשו, וכשראה שלא יכול לפגוע בתורתו, אז החליש כחם של אלו התומכים (בלומדי) תורה, אז לא יהיה הקול קול יעקב, ויהיו הידים ידי עשו... (שם קח)

ותא חזי כמה הוא העונש של ביטול תורה, כי לא גלו ישראל מארץ הקדושה אלא משום שנסתלקו מתורה ונעזבו ממנה, וזה שאמר מי האיש וגו' על עזבם את תורתי, רבי יוסי אומר מכאן, לכן גלה עמי מבלי דעת, (דהיינו בלי תורה).

ומשום זה הכל עומד על קיום התורה, והעולם אינו עומד על קיומו, אלא בתורה, שהיא קיום העולמות למעלה ולמטה, שכתוב, אם לא בריתי. (וישב קכט)

...כתיב שוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה, תא חזי כמה חביבים הם דברי תורה, שכל מלה ומלה שבתורה יש בה סודות עליונים הקדושים, ולמדנו כאשר נתן הקב"ה את התורה לישראל, כל סודות עליונים הקדושים כולם נתן להם בתורה, וכולם ניתנו לישראל בשעה שקבלו התורה בסיני... (שם קסד)

אלא דרכיה דרכי נועם הוא כמו שכתוב, הנותן בים דרך, כי בכל מקום שכתוב בתורה דרך, הוא דרך פתוח לכל, כדרך הזה (הגשמי) שהוא פתוח לכל אדם, כך דרכיה דרכי נועם, הם דרכים שהם פתוחים מן האבות, (דהיינו הג"ת המכונים אברהם יצחק יעקב), אשר כרו בים הגדול ובאו בתוכו, ומאלו הדרכים נפתחים (האורות להאיר) לכל צד ולכל רוחות העולם... (מקץ צח, ועיין שם עוד)

ויגש אליו יהודה... כשברא הקב"ה את העולם, כל יום ויום עשה את מלאכתו כראוי... כיון שבא יום הששי והוצרך לברא את האדם, באה לפניו התורה, אמרה, אדם זה שאתה רוצה לברוא עתיד הוא להכעיס אותך, אם לא תאריך אפך, מוטב לו שלא יברא, אמר לה הקב"ה, וכי בחנם אני נקרא ארך אפים.

אלא הכל נברא בתורה, והכל נשתכלל בתורה, (וכמו שהתורה מתחלת בב', כן נברא העולם בב')... (ויגש א)

פתח ואמר, ה' בחכמה יסד ארץ וגו' תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם ראה שאינו יכול להתקיים, (כי העולם נברא בשליטת קו שמאל, שה"ס חכמה בלי חסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים, ועל כן לא יכול להתקיים) עד שברא את התורה, (שהיא קו האמצעי, שנקרא ז"א ויקרא תורה, שהכליל ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, ונכללה החכמה בחסדים, ואז האירה החכמה) אשר ממנה דהיינו מקו אמצעי יוצאים כל הנהגות העליונים ותחתונים ובה מתקיימים העליונים והתחתונים... (ויגש מא)

רב נחמן אמר מכאן (נשמע ההפרש בין זה אל זאת, שכתוב) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי בזאת אני בוטח, זאת היא התורה הזו שתהיה לכשיבא המשיח, (דהיינו בעת שתתגלה התורה כנ"ל בדבור הסמוך, שאז נקראת זאת), ועל כן כתוב, וקול התור נשמע בארצנו, שכתוב, תור, (שהוא לשון זכר, ולא כתוב תורה, כרגיל, ותור הוא שם היונה), על מה נמשלה התורה ליונה, הוא כי מה יונה קולה ערב כך דברי תורה קולה ערב, וקול הזה יהיה לכשיבא המשיח ביום הדין, (דהיינו מטרם הגאולה, שאז המשיח עושה דינים ומלחמות בעמים המשעבדים את ישראל כנ"ל, ועוד לא הגיע הזמן לגילוי התורה, על כן נקראת תור לשון זכר, וכן נקראת זה). (ויחי צב)

אמר ר' חייא מהו שכתוב בלע המות לנצח, אמר לו (ר' יוסי), כשהקב"ה יעורר את הימין שלו, יבולע המות מן העולם, וימין הזה, לא יתעורר, אלא כשישראל יתעוררו להדבק בימינו של הקב"ה, ומה הוא (ימין של הקב"ה), הוא תורה, שכתוב מימינו אש דת למו, בזמן ההוא ימין ה' עשה חיל וגו', וכתוב (אחריו) לא אמות כי אחיה וגו', (הרי שהימין מבטל את המיתה). (שם קפח)

תאנא, מה יתרון לאדם בכל עמלו, אפשר לומר שגם עמלה של תורה כן, תלמוד לומר, שיעמול תחת השמש, ושמונה עמלה של תורה שהוא למעלה מן השמש, (שהיא מעליונים). רבי חייא אמר אף עמלה של תורה כן, (שנאמר עליה מה יתרון וגו'), באם הוא עומל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו, כי על זה כתוב תחת השמש, כי תורה זו אינה עולה למעלה. (שם רצג, ועיין עוד שם תרלב)

...עוד יש לפרש אף על פי שכל (הספירות הן) אחד, (עם כל זה) לולא תוקף הדין הקשה, (שבשמאל דז"א), לא היה יוצא דבש, (שהוא שפע הארת השמאל שבנוקבא המקובל משמאל דז"א). ומהו דבש זה, הוא תורה שבעל פה, (שהוא הנוקבא), שכתוב עליה ומתוקים מדבש ונופת צופים. (ולפי זה), מעז זהו תורה שבכתב, (שנקראת כן), שכתוב ה' עוז לעומו יתן (שהיא ז"א), יצא מתוק, זהו תורה שבעל פה, (דהיינו הנוקבא שבה סוד הדבש כנ"ל).

...ברכו אותו והלכו וספרו הדברים לפני ר' שמעון, אמר ודאי ירושת התורה ירש, ולולא זכות אבות (דרב המנונא סבא) היה נענש מלמעלה אבל הקב"ה עם ההולכים אחר התורה, יורשים אותה הם ובניהם לעולם, זהו שכתוב ואני זאת בריתי וגו'... (שם תרמא)

דודי צפנתי לך, מכאן למדנו, שכל מי שעוסק בתורה כראוי, ויודע לשמח הדברים ולחדש הדברים כראוי, אלו הדברים עולים עד הכסא של המלך, (שהוא הנוקבא שהיא כסא לז"א), וכנסת ישראל (דהיינו הנוקבא), פותח להם שערים וגונזת אותם, ובשעה שהקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, (דהיינו בחצות הלילה), מוציאה אותם החידושי תורה לפניו, והקב"ה מסתכל בהם ושמח. אז הקב"ה מתעטר בעטרות העליונות, ושמח במטרוניתא...

אשרי חלקו של העוסק בתורה כראוי, אשרי הוא בעולם הזה ואשרי הוא בעולם הבא, עד כאן ממשלת יהודה, (שהוא) זרוע שנכלל בכל, (ג' הקוין), בכח של כל הצדדים... (שם תרצג)

פתח ואמר, דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, דרכיה דרכי נועם הם אורחות התורה כי מי שהולך בדרכי התורה הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה שלא תעבור ממנו לעולם, וכל נתיבותיה שלום, (הם השבילים של התורה), כי כל השבילים של התורה כולם שלום, שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא. (וארא קפג)

וה' הולך לפניהם יומם, ר' יוסי פתח למנצח על אילת השחר מזמור לדוד, כמה אהובה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה אהוב למעלה, אהוב הוא למטה, והקב"ה מקשיב לדבוריו, ואינו עוזב אותו בעולם הזה ואינו עוזב אותו לעולם הבא.

והתורה צריכים לעסוק בה ביום ובלילה, שכתוב, והגית בו יומם ולילה, וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. יצדק ביום, (שהוא זמן עבודה לכל), אבל בלילה, (שהוא זמן מנוחה) למה (צריכים לעסוק בתורה). כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כי כמו שאין יום בלי לילה, ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להמצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. (פירוש, יום הוא ז"א ולילה הוא הנוקבא, וכשעוסק בתורה יום ולילה נמצא מיחד ז"א ונוקבא שזהו של השלמות, בסוד הכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד).

והרי למדנו שעיקר הלילה הוא מחצות ואילך, ואף על פי שחצי לילה הראשונה הוא בכלל הלילה, אבל בחצות לילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה.

והרי למדנו, שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מקשיבים לקולו, זה שאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני... אשרי חלקו של מי שמשתתף עמה לשבח אל הקב"ה בשבח התורה... (בשלח מג, ועיין שם עוד)

ה' איש מלחמה ה' שמו, ר' אבא פתח, על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון, כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, כמה יש לנו לעיין בכל דבר, שאין לך דבר בתורה, שאינו נרמז בשם הקדוש העליון, ואין לך דבר בתורה שאין בו כמה סודות, כמה טעמים כמה שרשים כמה ענפים.

כאן יש להסתכל, שכתוב, על כן יאמר בספר מלחמות ה', וכי ספר מלחמות ה' איפא הוא, אלא כן העירו החברים, כל מי שעורך מלחמה בתורה זוכה להרבות שלום בסוף דבריו, כל המלחמות שבעולם הם מריבות וחורבן, וכל המלחמות של תורה הם שלום ואהבה, זה שאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה', (דהיינו מלחמות של תורה), את והב בסופה, כלומר, אהבה בסופה שאין לך אהבה ושלום חוץ מזה... (שם רנא)

אמר לו מהו שכתוב דרכיה דרכי נועם, א"ל כמה טפשים הם בני העולם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, שהרי דברי תורה הם הדרך לזכות בנועם ה' ההוא, שכתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, דרכי נעם ודאי, מהו נעם, הוא כמ"ש לחזות בנעם ה', (שהיא בינה), והעמדנוהו משום שהתורה ודרכיה באים מנעם ההוא, והדרכים האלו מתפרשים בו, ועל זה דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. (שם רצה)

מה כתוב, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, ואין עץ אלא תורה, שכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה, ואין תורה אלא הקב"ה... (שם שמח)

וידבר אלקים את כל וגו', ר' יהודה פתח, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, בכמה דרכים מעידה התורה באדם, שלא יחטא לפני אדונו, בכמה דרכים נותנת לו עצה שלא יסור מדרכיו לימין ולשמאל, בכמה דרכים נותנת לו עצה איך לשוב לפני אדונו וימחול לו.

דתנן, שש מאות ושלש עשרה מיני עצות נותנת התורה לאדם להיות שלם עם אדונו, משום שאדונו רצה להיטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא, ביותר בעולם הבא... משום שעולם הבא הוא של הקב"ה... (יתרו שלא)

ר' יהודה אמר, מוסר אביך זה הוא חכמה, (שנקראת אבא), ואל תטוש תורת אמך, זו היא בינה. ר' יצחק אמר זה וזה (מוסר אביך ותורת אמך) בדבר אחד מתבארים שלמדנו, התורה יצאה מחכמה של מעלה, (והחכמה עצמה מתחלקת לימין שנקרא אבא, ולשמאל שנקרא אמא), ר' יוסי אמר מבינה יצאת התורה, שכתוב להבין אמרי בינה, וכתוב אל תטוש תורת אמך, (והבינה נקראת אמא).

אמר ר' יהודה התורה מחכמה ובינה נכללה, שכתוב, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ר' אבא אמר בכל (הספירות) נכללה, כיון שנכללה באלו השנים (חכמה ובינה) היא נכללה בכולם, (כי חכמה ובינה) כוללים בעצמם כל הספירות), בחסד, בדין ברחמים, (שהם חג"ת), בכל השלמות שהדבר צריך... (שם שפו)

באלו עשרת הדברות נחקקו כל מצות התורה הגזירות והעונשים, טהרה וטומאה, ענפים ושרשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ ימים ותהומות, כי התורה היא שמו של הקב"ה, מה שמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדברות. אלו עשרת הדברות הם שמו של הקב"ה, והתורה כולה היא שם אחד שם הקדוש של הקב"ה ממש.

אשרי חלקו של מי שזכה בה, שמי שזכה בתורה זכה בשמו הקדוש, ר' יוסי אמר, בהקב"ה ממש זכה, כי הוא ושמו אחד הוא... (שם תצו)

פתח זקן ההוא ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, ה' לי בעוזרי וגו' טוב לחסות בה' וגו', כמה טובים ונעימים ויקרים ועליונים דברי תורה, ואני איך אומר לפני רבנן שלא שמעתי מפיהם עד עתה אפילו מלה אחת, אבל יש לי לומר, כי אין בושה כלל לומר דברי תורה לפני הכל.

נתעטף אותו הזקן, פתח ואמר, ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, מקרא זה נסמך על מקרא אחר... מקראות אלה הם כפשוטם, אבל דברי תורה דברים סתומים המה, (שיש סודות לכל דבר ודבר).

וכמה הם דברי החכמה הסתומים ככל מלה ומלה שבתורה, והם נודעים לחכמים היודעים דרכי התורה, כי התורה אינם דברי חלומות, שנמסרו למי שפותר אותם והולכים אחר הפה של הפותר אותם, ועם כל זה צריכים לפתור אותם לפי דרכיהם... שהם שעשועים של המלך הקדוש, על אחת כמה וכמה שצריכים ללכת בהם בדרך אמת, שכתוב, כי ישרים דרכי ה' וגו'... (משפטים כ)

הקב"ה כל דברים הסתומים שעושה הכניסם בתורה הקדושה, והכל נמצא בתורה, ודבר סתום ההוא מגלה אותו התורה, ומיד מתלבשת בלבוש אחר ומסתתרת שם, ואינה מתגלית, והחכמים שהם מלאים עינים אף על פי שהדבר ההוא נסתתר בלבוש שלו, הם רואים אותו מתוך הלבוש, ובשעה שנתגלה דבר ההוא מטרם שנכנס בחזרה ללבושו מטילים בו פקיחת עינים ואף על פי שנעלם מיד, אינו נאבד עוד מעיניהם. (שם צג)

...כמה הם בני העולם בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראה אותם בכל יום באהבה אליהם, ואינם רוצים להחזיר ראשם (להקשיב אליה).

ואף על פי שאמרתי כי בתורה יוצא דבר מנרתקו, ונראה מעט מעט ומיד מסתתר, כך הוא ודאי, ובזמן שנתגלה מתוך הנרתק ומסתתר מיד, אין (התורה) עושה זה, אלא לאלו שיודעים בה ונודעים בה...

תא חזי דרך התורה כך היא, בתחילה כשמתחילה להתגלות לאדם, רומזת אליו ברמז אם יודע, טוב, ואם אינו יודע, שולחת אצלו וקוראת לו פתי, והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו, אמרו לפתי ההוא שיקרב כאן ואדבר עמו, זה שאמר מי פתי יסור הנה וחסר לב וגו', (האדם) קרב אצלה מתחילה לדבר עמו מאחורי הפרכת, שפורשת אליו דברים לפי דרכיו, עד שיסתכל מעט מעט וזהו דרוש.

אחר כך היא מדברת עמו מאחורי סדין דק דברי חידה, וזהו הגדה, ואחר שנעשה רגיל אצלה, היא מתגלית אליו פנים בפנים ומדברת עמו כל סודות הסתומים, וכל דרכים הסתומים שהיו חבוים בלבה מימים ראשונים, אז הוא אדם מושל בעל תורה, ודאי שהוא אדון הבית, שהרי גילתה לו כל הסודות שלה, ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום.

אמרה לו (התורה), ראית דבר רמז שרמזתי לך בתחילה, כך וכך סודות היו בו, כך וכך הוא, אז רואה שעל אלו מלים שבתורה אין להוסיף ואין לגרוע מהם, ואז פשט המקרא הוא כמות שהוא, שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת, ועל כן בני אדם צריכים להזהר ולרדוף אחר התורה להיות מן האוהבים שלה, כמו שלמדנו. (שם צז והלאה)

...שלא לחנם נגלה לך (משה) התורה יותר מכל ישראל, ועלתה אליך כהמים של הבאר שעלו אליך ולא אל האבות, ולא לשום אדם, כי הבאר, (שהיא המלכות) מכרת אדוניה, ותורה זו, נאמר עליה ומשם בארה היא הבאר וגו', הבאר היא מלאה ומימיה אינם יוצאים לחוץ, והיא באר מים של התורה, (שהתורה נקראת מים), שהוציאה כל המים, (דהיינו כל התורה), וכל המים שבעולם נכנסים בה ומימיה אינם יוצאים לחוץ, (אלא מכונסים בתוכה).

והיא באר, שאפילו כל בני העולם ישאבו ממנה מים, ואפילו כל ענני העולם לא יחסרו ממנה אפילו כחוט השערה, משום שבאר הזו אין לה סוף והיא יותר עמוקה מן התורה שכתוב בה, ורחבה מני ים, ומי ששואב במים בכד שלה, (של הבאר, דהיינו כ"ד ספרי הקדש), הוא בולע כל החכמות שבעולם כל שכן הבאר עצמו... (שם שעד)

דתנינן, התורה כולה היא השם של הקב"ה ומי שעוסק בה כאלו עוסק בשם הקדוש, משום שהתורה כולה שם אחד קדוש הוא, שם עליון, שם הכולל (שאר השמות), ומי שגורע אות אחת ממנה, כאלו עשה פגם בשם הקדוש. למדנו, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, (פרושו) אל תוסיף על התורה ואל תגרע ממנה... ר' חייא אמר ושם אלהים אחרים זה מי שעוסק בספרים אחרים, שאינם מצד התורה, לא ישמע על פיך, שאסור אפילו להכירם וללמוד מהם טעם, וכל שכן (טעם) על התורה. (שם תקמג)

אז יוצא הכרוז ואומר, עליונים ותחתונים הקשיבו, מי הוא גס רוח בדברי תורה, מי הוא שכל דבריו אינם רק להתגאות בדברי תורה, משום שלמדנו, שהאדם צריך להיות שפל בעולם הזה בדברי תורה, כי אין גאות בתורה אלא לעולם הבא... (תרומה נג)

שלשה הם שנסתלקו מן העולם בזמן ההוא, וכולם כלולים במשה, אחד משה הנביא הנאמן, ואחד יוסף הצדיק, ואחד דוד המלך... אז נאסף הכל בזמן ההוא, תורה שבכתב (שהוא משה), ותורה שבעל פה, (שהיא דוד), ועל כן בזמן ההוא ננעלו שערי תורה, וננעלו שערי כל העולם בזמן ההוא, בשעה שמת יוסף הצדיק יבשו המקורות והמבועים, וכל השבטים נפלו בגלות...

ומעת ההוא נגנזו אורות התורה, ונתרבה המחלוקת במשנה, והחכמים במחלוקת, וכל אמיצי הלב הם בבלבול (הדעת), ועל כן אין שמחת התורה בזמן ההוא, בכל דורות העולם. ומה אלו חומר התעניות שגזרו רבנן כשמת פלוני גזרו תענית, כשהיה כך גזרו כך, וכשהיה נאסף ביותר שמחת התורה שבכתב ותורה שבעל פה בזמן ההוא, על אחת כמה וכמה שצריכים לנעול בזמן ההוא שערי תורה. ומשם זה אנו אומרים אלו צדוקי הדין כמו שאמרנו... (שם תקנ)

אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב"ה ברא את העולם הסתכל בתורה וברא את העולם ובתורה נברא העולם, כמו שהעמדנו, שכתוב ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן, (שהתורה היא אומנות העולם).

וכי התורה היא אומן, כן, (בדומה) למלך שרצה לעשות היכל אם אינו לוקח לו אומן אינו יכול לעשות היכל, כיון שנעשה ההיכל אינו עולה (בשם האומן) אלא בשם המלך, שאומרים, אלו היכלות שעשה המלך, שהמלך נתן המחשבה באלו היכלות.

כך הקב"ה רצה לברא העולם הסתכל באומן, (שהוא התורה), ואף על פי שהאומן עשה ההיכל אינו עולה אלא בשם המלך, שאומרים אלו היכלות עשה המלך. התורה צועקת ואהיה אצלו אמון, בי ברא הקב"ה את העולם, כי מטרם שנברא העולם הקדימה התורה לעולם ב' אלפים שנה, וכשרצה הקב"ה לברא העולם היה מסתכל בתורה בכל מלה ומלה ועשה כנגדה אומנות בעולם, משום שכל הדברים והמעשים של העולמות כולם הם בתורה, ועל כן הקב"ה הסתכל בה וברא העולם.

ולא שהתורה בראה את העולם, אלא הקב"ה בהסתכלותו בתורה ברא העולם, נמצא שהקב"ה הוא אומן, והתורה כנגדו ואצלו היא אומן...

כיון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברא האדם שיהיה עוסק בתורה, ובשבילה נתקיים העולם, עתה, כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה כביכול, הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים העולם, נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם הוא התורה, משום זה אשרי האדם העוסק בתורה כי הוא מקיים את העולם... (שם תרלה)

(מה שאומר שה' הוא האלקים) הוא הכלל של כל התורה, כך הוא ודאי, כי התורה היא, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, זה הוא שכתוב, האלקים, (דהיינו המלכות, שנקראת תורה שבעל פה, ונקראת אלקים). ומשום שהתורה היא סוד השם הקדוש (הוי"ה הוא האלקים), נקרא כך, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, זה (תורה שבכתב) כלל, וזה (תורה שבעל פה) פרט, (כי ז"א כלל, והמלכות פרט, שהמלכות היא ספירה אחת פרטית מע"ס דז"א), הכלל צריך לפרט והפרט צריך לכלל, ונתיחדו זה בזה להיות הכל אחד.

ועל כן כלל של התורה, הוא כלל שלמעלה (ז"א), ושלמטה, (המלכות), משם שהשם הזה (הוי"ה), הוא למעלה (בז"א), ושם הזה אלקים הוא למטה (במלכות). זה סוד עולם העליון, וזה סוד עולם התחתון, ועל כן כתוב, אתה הראת לדעת כי הוי"ה הוא האלקים, זה הוא כלל הכל, וזה צריך האדם לדעת בעולם הזה.

ואם תאמר מצות התורה איפה הם בכלל הזה (של הויה הוא האלקים, ומשיב) אלא זה (הוי"ה) הוא זכור, וזה, (אלקים), הוא שמור, וכל מצות התורה כלולים באלו... (שם תרמח)

כעין זה ותורה אור, התורה ניתנה מצד אור הראשון ההוא, וכך היא נזרעת תמיד בעולם ועושה תולדות ופירות, ואינה שוקטת לעולם, ומפרי ההוא שלה ניזון העולם. (שם תשמג)

אמר ר' יוסי הכל הוא יפה, אבל התורה שנתן לפני ישראל ולימד אותם (זה חשוב) יותר מהכל, תא חזי, אין שבח לאדם בעולם הזה ובעולם הבא, כשבח של תורה, שכתוב בה, בי מלכים ימלוכו... (שם תתצה)

תא חזי מה כתוב, וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ, (שנת החמשים היא בינה), שמכאן יוצאת חירות לכל, ומשום שיוצאת ממנו חרות, התורה היוצאת (מבינה) נקרא חירות, ועל כן כתוב, חרות על הלחות, אל תקרי חרות אלא חירות, שזה הוא התורה הנקראת חרות. כי מה שיום זה העליון, (דהיינו בינה) מוציא, נקרא חירות, והוא חירות לכל... (תצוה עא)

הנביאים, שהם צדדים העליונים, שני ירכים, (שהם נצח והוד), הסומכים לתורה הקדושה, (שהיא תפארת), הם לוקחים ההיכלות ששני רוחות בהם, שהם נוגה וזוהר, (שהוא היכל הג' היכל נוגה והיכל הב' עצם השמים), והם ב' ירכים למטה, (בבריאה), לסמוך אלו היכלות שלמעלה שנקראים תורה שבעל פה, (דהיינו מלכות דאצילות), כמו שיש סומכים לתורה שהיא תורה שבכתב, כך יש עמודים סומכים לתורה שהיא תורה שבעל פה, (שהיא מלכות), ונכללים זה בזה, אז אלו ב' סומכים שלמטה (שהם נגה וזוהר), כשמתחברים באלו (היכלות) עליונים (שבמלכות דאצילות), נתרשם בהם בחינת נבואה, ומה היא, היא מראה, שהיא כעין נבואה... (פקודי תשכט, ועיין שם עוד)

ועל כן, (כיון שהתורה יצאה מבינה), לוחות הראשונים היו רשומים ממקום הזה, (מבינה), וזה הוא סוד הדבר, שכתוב חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות, היא חירות ממש, (להיותה) המקום שכל החירות תלויה בה, (כי אין חרות מכל הקליפות אלא על ידי האורות של הבינה), ותא חזי, אין לך דבר בתורה (שיש בו מחלוקת) שאומרים החברים זה כך וזה כך, שלא ילך הכל למקום אחד, (שהוא מלכות), ומתקבץ למבוע אחד (שהוא יסוד)... (ויקרא פז, ועיין שם עוד)

ואם זבח שלמים קרבנו, ר"ש אמר, כתוב, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למה הם באים, אלא עשרה שבמעשה בראשית, ועשרה דמתן תורה, (כי יש) עשרה מאמרות במעשה בראשית, ועשרה מאמרות במתן תורה, מה מלמדנו בזה, משום שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים, וכל זמן שישראל מתבטלים מתורה מה כתוב, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי... (שם קעח)

...ר' חייא אמר, תורה שבכתב, (שהיא ז"א), ותורה שבעל פה, (שהיא המלכות), העמידו את האדם בעולם, זהו שכתוב, נעשה אדם בצלמנו כדמותינו (שכתוב לשון רבים). רבי יוסי אמר (זה נשמע) מכאן, את אשר כבר עשוהו, עשוהו ודאי, (דהיינו לשון רבים), וזה הוא צלם ודמות (שעשו שניהם את האדם), צלם בדכר, (שהוא ז"א הנקרא צלם), דמות בנוקבא (שהיא המלכות הנקראת דמות)... (שמיני ג)

ר' יהודה ור' יצחק היו הולכים בדרך, ישבו בשדה והתפללו, אחר שגמרו תפלתם קמו והלכו, פתח ר' יהודה בדברי תורה, ואמר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, עץ חיים זו היא התורה שהיא אילן עליון גדול וחזק, תורה למה נקראת תורה, משום שהיא מורה ומגלה מה שהיה סתום ולא נודע. חיים (היא נקראת), משום שכל חיים העליונים נכללים בה, וממנה יוצאים. למחזיקים בה, לאלו שהם אוחזים בה, שמי שאחוז בתורה אחוז בכל, אחוז למעלה ולמטה, ותומכיה מאושר, מי הם תומכיה, הם אלו המטילים מלאי, (דהיינו שנותנים כסף לסחורה) לכיסם של תלמידי חכמים, (שיסחרו עם הכסף ויהיו שותפים בריוח, כמו שהעמידוהו... (מצורע כ)

פתח ואמר, מים קרים על נפש עיפה, זו היא התורה, שכל מי שזכה לעסוק בתורה ומרוה נפשו ממנה, מה כתוב, ושמועה טובה מארץ מרחק, הקב"ה מכריז עליו כמה טובות להטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא. זה שאמר ושמועה טובה, מאיזה מקום (היא טובה), מארץ מרחק, ממקום שהקב"ה היה רחוק ממנו מתחילה... (אחרי קמד)

א"ר אבא, פרשה זו בסוד חכמת התורה נקשרה, והכל סתום וגלוי, (דהיינו שיש בה סוד ויש בה פשט), וכל התורה נמצאת כעין זה, (בסוד ובפשט), ואין לך דבר בתורה שלא רשום בו השם הקדוש העליון שהוא סתום ומגולה, משום שהנסתרות שבתורה יורשים אותם קדושים העליונים, (והנגלות שבה) מתגלים לשאר בני העולם, כעין זה כתוב, לספר בציון שם הוי"ה ותהלתו בירושלים, בציון בבית המקדש, מותר להזכיר את השם הקדוש כראוי, ולחוץ רק בכינוי שלו... למדנו כל מי שגורע אות אחת מן התורה או מוסיף אות אחת בתורה הוא כמו שמשקר בשם הקדוש העליון של המלך. (שם רפח)

וידבר ה' אל משה לאמר וגו' קדושים תהיו וגו', ר' אלעזר פתח, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו', בכמה פעמים העידה התורה בבני אדם, כמה פעמים הרימה קולה לכל הצדדים לעורר אותם וכולם ישנים בשנתם בעונותיהם, אינם מסתכלים ואינם משגיחים באיזה פנים יקומו ליום הדין העליון כשמלך העליון יתבע מהם עלבון התורה הצועקת כנגדם, ואינם מחזירים פניהם אליה, כי כולם פגומים בכל, שאינם יודעים האמונה של המלך העליון, אוי להם ואוי לנפשיהם.

כי התורה מעידה בו ואומרת, מי פתי יסור הנה חסר לב אמר לו, מהו חסר לב, שאין לו אמונה, כי מי שאינו עוסק בתורה אין בו אמונה, והוא פגום בכל...

כי כך למדנו, כל מי שאינו עוסק בתורה אסור לקרב אצלו להשתתף עמו, ולעשות עמו מסחר, וכל שכן ללכת עמו בדרך, כי אין בו אמונה. ולמדנו, כל אדם שהולך בדרך ואין עמו דברי תורה, הוא מתחייב בנפשו, כל שכן מי שמתחבר בדרך עם מי שאין בו אמונה, שאינו מחשיב כבוד אדונו ושלו, שאינו חס על נפשו... אשרי הם הצדיקים העוסקים בתורה ויודעים דרכי הקב"ה ומקדשים עצמם בקדושת המלך, ונמצאים קדושים בכל, ומשום זה מושכים רוח דקדושה מלמעלה, ובניהם כולם צדיקי אמת, ונקראים בני המלך בנים קדושים... (קדושים א)

מצוה מן התורה היא, שהיא תלמוד תורה, וכאן אין שם פרוד (בין תורה ומצוה, כי התורה היא כלל, והמצות שבה הן פרטיה, והם אחד). הקב"ה אמת, תורתו תורת אמת, הוא תורתו ומצותו, (להיותם אחד), כמו הבינה, שהיא תורתו ומצותו של החכמה. (כי תורה ומצוה העליונות ה"ס חו"ב שהם אחד ואינם נפרדים לעולם). ויש תורה דבריאה, (דהיינו ז"א דעולם הבריאה), וחכמה דבריאה ובינה דבריאה. וכך בכל המדות. (יש חכמה ובינה ותורה ומצוה). בזה (בעולם הבריאה), יכול הבן להיות בתורה זו בלי מצוה ומצוה בלי תורה, בפרוד, ומכאן (מבחינת עולם הבריאה) נמשך בן סורר ומורה, (כי בעולם הבריאה כבר נמצא קליפות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים), אבל מעולם אצילות אין שם פרוד, וכן (נשמה הנמשכת) משם אין חטא בא על ידו, ואין בה משם לא עונש ולא שכר ולא מיתה... (שם נב, ועיין שם עוד)

ר' אבא פתח ואמר, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים. אשרי הם ישראל שהקב"ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, ומתוך האהבה שלהם נתן להם תורת אמת לדעת הדרך של מלך הקדוש. וכל מי שעוסק בתורה הוא כמו שמשתדל בהקב"ה כי כל התורה כולה הוא שמו של הקב"ה, ומשום זה, מי שעוסק בתורה עוסק בשמי, ומי שמתרחק מתורה מתרחק מן הקב"ה. (אמור כו)

פתח ואמר לתורה ולתעודה, אם לא יאמרו כדבר הזה. מה הוא תורה ומה הוא תעודה, אלא תורה זו היא תורה שבכתב, (שהוא ז"א), תעודה זו היא תורה שבעל פה, (שהיא המלכות), תורה שבעל פה אינה שורה במקום פגום, כי היא נבנית מתורה שבכתב, (כי המלכות נבנית מז"א שהוא שלם), כתוב צור תעודה חתום תורה בלמודי, צור תעודה זה הוא תורה שבעל פה, משום ששם, (במלכות), נצרר צרור החיים, ובתעודה נקשר קשר החיים שלמעלה מז"א שיהיה הכל אחד.

ומשם ולמטה, (דהיינו למטה ממלכות), מתפרדים הרוחות והשבילים, ומשם נפרדים דרכים בעולמות כולם, זה שאמר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.

חתום תורה, חתימה של התורה שהיא תורה שבכתב, (שהיא ז"א), באיזה מקום היא, בלמודי, אלו הם נביאים, (הנקראים למודי ה', דהיינו נצח והוד), כמו שאמר ויקם את העמוד הימיני ויקרא שמו יכין, (שהוא נצח), ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז, (שהוא הוד), ומשם נמשכים דרכים לנביאים הנאמנים, (שהם המקבלים מנצח והוד)... (שם מג, ועיין שם עוד)

תא חזי, אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול, כיון שנמול נתעורר עליו התעוררות הרוח, (דהיינו אור הנפש) שלמעלה, זכה לעסוק בתורה נתעורר עליו התעוררות יתרה, (דהיינו אור הרוח), זכה ועשה מצות התורה, נתעורר עליו התעוררות יתרה, (שהוא אור הנשמה), זכה ונשא אשה וזכה להוליד בנים ולמד אותם דרכיו של המלך הקדוש הנה אז, הוא אדם שלם שלם בכל. (שם נח)

וכך הוא בתורה, (שיש כמה מדרגות), פשטים, (שה"ס עשיה), ראיות, (שהוא סוד יצירה), דרשות, (שה"ס בריאה), סודות דסתרי תורה, (שה"ס אצילות), ולמעלה (מאצילות) סתרי סתרים לה'... (בהר מג)

איש על דגלו באותות וגו', רבי אלעזר פתח, שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו' כמה חביבה התורה לפני הקב"ה כי בכל מקום שדברי תורה נשמעים, הקב"ה וכל צבאותיו כולם מקשיבים לדבריו, והקב"ה בא לדור עמו, זה שאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו', ולא עוד אלא ששונאיו נופלים לפניו וכבר העמידוהו. (במדבר כא)

וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל לכנוס לטוב ההוא... ומשום זה מי שהוא רשע, ויכנוס לדעת סודות התורה, כמה מלאכי חבלה הנקראים חשך ואפלה נחשים ועקרבים שנקראים חיות השדה מבלבלים מחשבתו שלא יכנוס למקום שאינו שלו.

אבל מי שהוא טוב, כל אלו השומרים הם לפקודתו (לעזרו), וקטגור נעשה סנגור, ומביאים אותו לטוב הגנוז, ויאמרו אדוננו, הרי איש טוב וצדיק ירא שמים רוצה לכנוס לפניך, ואמר לנו, פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה. אז אותו הטוב הגנוז, יאמר להם, פתחו לו באותו שער שנקרא אהבה, או באותו שער שנקרא תשובה, וכל צדיק יכנוס כפי המדרגה שלו. וסוד הדבר פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו'. (שם רע"מ מד)

בהעלותך את הנרות וגו', ר' יהודה פתח, והוא כחתן יוצא מחופתו וגו', אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, עץ החיים, שבו יורש האדם חיים לעולם הזה וחיים לעולם הבא, שכל מי שמשתדל בתורה ואחז בה יש לו חיים, וכל מי שעוזב דברי תורה ונפרד מן התורה הוא כאלו נפרד מן החיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים. זה שאמר כי חיים הם וגו', וכתוב רפאות תהי לשריך וגו'. (בהעלותך א)

פתח ר' אלעזר ואמר, כתוב, ותנח התבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו', כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מלה ומלה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה, ולמדנו (בברייתא) די"ג מדות שבתורה, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי התורה שהיא כלל עליון, אף על פי שיוצא ממנה ספור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על ספור ההוא אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא... להראות על כלל העליון של התורה כולה יצא.

כגון זה שכתוב, ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, (כי הוא רומז על זמן הדין כמ"ש לפנינו). ואשרי הם ישראל שניתנה להם תורת אמת, ומי שאומר, שספור ההוא של התורה הוא להראות על אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו... (שם יג, ועיין שם עוד)

ר"ש אומר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות, ודברי הדיוט (של עשו ולבן וכדומה), כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם (התורה באה) להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר, אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים.

תא חזי, עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו, ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים כתוב בהם עושה מלאכיו רוחות, ובשעה שיורדים למטה מתלבשים בלבוש של עולם הזה, ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה. ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה כיון שירדה לעולם הזה, אם לא היתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, (שהם הספורים ודברי הדיוט), לא היה יכול העולם לסבול.

ועל כן ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה, מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר,תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא, משום זה אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, (דהיינו להביט) מה שמתחת לבושה של התורה...

כעין זה התורה יש לה גוף, והוא מצות התורה, הנקראות גופי תורה, גוף הזה מתלבש בלבושים שהם ספורים של עולם הזה, הטפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא ספור התורה ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא, אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא... (בהעלותך נח)

ובימין, ששם התורה שבכתב, שהיא נקראת מים, (נאמר) וטהרה ממקור דמיה, ונטהר בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ, זה שאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. (שם עז)

בזמן ההוא שם שם לו חק ומשפט, שהם בעלי המשנה, אף הם כך, ויבואו מרתה, שתורה שבעל פה תחזור להיות להם מרה, בדוחק רב ובעניות, שיתקיים בהם וימררו את חייהם בעבודה קשה, זו קושיא, בחמר, זה הוא קל וחומר, ובלבנים, זה הוא לבון הלכה, ובכל עבודה בשדה, זה הוא ברייתא, (כי ברייתא פירושו שדה), את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך זהו תיקו.

ורועה הנאמן שם יתקיים בך שם שם לו חק ושמפט ושם נסהו. כי בעץ הדעת טוב ורע הזה שהוא איסור והיתר, ובאלו הסודות שיתגלו על ידך, וימתקו המים כמו מלח הממתק את הבשר, כך יתמתקו הסודות שיתגלו על ידך, כל אלו הקושיות והמחלוקות של מים המרים שבתורה שבעל פה, יחזרו להיות מי התורה מתוקים, והיסורין שלך, על ידי סודות אלו שיתגלו על ידך יהיו לך מתוקים, וכל הצרות שלך יחזרו עליך כמו חלומות העוברים... (שם רע"מ פה)

למדנו, התורה (העליונה) במה היא נמצאת, היא אש לבנה (כתובה) באש שחורה על אש לבנה, ובשתי אשים נמצאת התורה. תא חזי, אש אחת הוא (דהיינו קו שמאל שנקרא אש), וזו מתחלקת לארבע (אשים, להיותו כלול מד' סטרין כנ"ל. וכן) מים אחד הוא, (שהוא קו ימין הנקרא מים), והוא מתחלק לארבעה, (שכלול בו ד' סטרין, וכן) הרוח אחד הוא, (שהוא קו אמצעי) ומתחלק לארבעה, (דהיינו שכלול מכל ד' סטרין שהם ג' קוין ומלכות המקבלתם). (שם קכב)

ויבואו עד נחל אשכול, ר' יהודה פתח, כה אמר הא-ל ה' בורא השמים ונוטיהם וגו', כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, כמה יש להם להסתכל בדברי תורה, שכל מי שעוסק בתורה, כאלו מקריב כל הקרבנות שבעולם לפני הקב"ה. ולא עוד, אלא שהקב"ה מכפר לו על כל עונותיו, ומתקנים לו כמה כסאות לעולם הבא. (שלח לך מא)

מה כתוב, (שהקב"ה אומר להם) עלו זה בנגב, היינו השתדלו בתורה, ותראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה תדעו אותו (העולם). וראיתם את הארץ מה היא וגו', היינו שתראו ממנה אותו העולם, שהוא ירושה ונחלה שאני מביאכם בו. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן, העומדים שורות שורות ביקר העליון במדרגות העליונות.

החזק הוא הרפה וגו', היינו בה תראו אם זכו לכל זה משום שהתגברו על היצר שלהם ושברו אותו או (ברפיון בלי יגיעה), או אם נתחזקו בתורה לעסוק בה וזכו לכל זה או לא.

ומה הארץ השמנה היא וגו', בתורה תדעו מה הארץ, היינו מה הוא עולם ההוא, אם מרובה בה טוב העליון ליושביה, או אם יחסר בה כלום... ויעלו בנגב (פירושו) שבני אדם עולים בתוכה (בתורה) בנגב, היינו בלב עצל, כמי שמשתדל בחנם ביבשות, שחושב שאין בה שכר, הוא רואה, שעושר העולם הזה אבד בשבילה, וחושב שהכל הוא אבוד.

אחר כך ויבא עד חברון, היינו שבא להתחבר עם התורה והוא קורא ושונה בה, ושם אחימן ששי ותלמי, היינו הוא רואה שם הרבה חלוקים טמא וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר, אלו הם דרכי התורה, דקדוקי התורה, ילידי הענק, היינו שנולדו מצד הגבורה... וחברון שבע שנים נבנתה, אלו הם ע' פנים לתורה, שבעים פנים יש לה לתורה, (שה"ס ז"א שיש לו ששה קצוות חג"ת נה"י ומלכות שהם ז"ס), וכל צד עשרה, (היינו שכל אחת כלולה מע"ס הם שבעים). וחברון, זו התורה, משום שמי שמשתדל בה נקרא חבר. לפני צוען מצרים, למדנו יש תורה כנגד תורה, והיינו תורה שבכתב (שהוא ז"א) ותורה שבעל פה (שהיא מלכות), וחברון זו, (שהוא תורה שבעל פה, דהיינו מלכות), יצאה מתורה שבכתב, (מז"א), כש"א אמור לחכמה אחותי את, וזו נבנתה שבע שנים, (דהיינו ז' ספירות חג"ת נהי"מ), שמשום זה נקרא בת שבע, לפני צוען מצרים, כמש"א ותרב חכמת שלמה, (שהיא מלכות), מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים... (שם נו, ועיין שם עוד)

ר' יוסי אמר, כתוב שלום רב לאוהבי תורתך וגו' התורה היא שלום, שכתוב, וכל נתיבותיה שלום, וקרח בא לפגום השלום של מעלה, (שהוא התורה, דהיינו קו האמצעי שנקרא תורה, העושה שלום בין ימין לשמאל), ושל מטה, (של משה), ומשום זה הוא נענש מעליונים ותחתונים, (מאש ומפי הארץ). (קרח ח)

עוד פתח ואמר, כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה וגו', כמה טובים הם אורחות ושבילים של התורה, כי בכל דבר ודבר יש כמה עצות, וכמה טובות לבני אדם, כמה מרגליות המאירות לכל צד. ואין לך דבר בתורה, שאין בה כמה נרות המאירים לכל צד, מקרא זה הוא לפי פשוטו, ויש בו לפי הדרוש, ויש בו חכמה עליונה להזהיר למי שצריך. אשרי חלקו מי שמשתדל בתורה תמיד.

מי שמשתדל בתורה מה כתוב בו, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ. למה נמשך (יהיה כעץ) לזה. אלא מי שמשתדל בתורה יומם ולילה לא יהיה כעץ יבש, אלא כעץ שתול על פלגי מים. מה אילן יש בו שרשים ויש בו קליפות ויש בו מוח ויש בו ענפים ויש בו עלים ויש בו פרחים ויש בו פירות, ז' מינים אלו עולים לז' פעמים עשר, שהם שבעים, (כי ה"ס ז"ס חג"ת נהי"מ שכל אחת כלולה מעשר), אף דברי תורה יש בהם פשט הכתוב, דרוש, רמז הרומז על חכמה, גימטריאות, סודות נסתרים סודות סתומים אלו על אלו, פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר, מכאן ולהלאה מתפשטים ענפים לכל צד. והיה כעץ ודאי, ואם לא, (אם אין לו כל אלו הענפים) אינו חכם בחכמה.

תא חזי כמה חביבים הם אותם העוסקים בתורה לפני הקב"ה, שאפילו בזמן שהדין תולה בעולם וניתן רשות למשחית להשחית, הקב"ה מצוה אותו על אלו העוסקים בתורה, וכך אמר לו הקב"ה כי תצור אל עיר, משום עונותיהם הרבים שחטאו לפני ונתחייבו בדין... בא ואצוה לך על בני ביתי, לא תשחית את עצה, זהו תלמיד חכם שהוא בעיר, שהוא עץ החיים עץ הנותן פירות... (בלק שיג, ועיין שם עוד)

אמר רעיא מהימנא, מאור קדוש, כמה הם מתוקים דבריך, ודאי נאמר כאן בלולה בשמן כתית, ונאמר שם בתורה שבעל פה, שהיא בלולה במקרא במשנה ובתלמוד. ועוד יש סוד שני, בלולה בשמן כתית, ודאי שאין התורה בלולה (במקרא במשנה ובתלמוד), אלא למי שסובל כמה יסורים בשבילה, כמו שהעמידו בעלי המשנה, שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ועוד אמרו בזמן שאתה מכתת רגליך ממדינה למדינה (ללמוד תורה) תזכה לראות פני השכינה. (פנחס רע"מ תרסג)

ובלחמה של תורה יש סלת (נקיה) שנותן אותו המלך לאלו שנאמר עליהם כל ישראל בני מלכים, (דהיינו לאותם שנקראים בנים), שהוא מאכל צדיקים, ויש לחמה של תורה שהוא פסולת, שנותנים לעבדים ושפחות של בית המלך, (שמשמשים לסוסים ופרשים של בית המלך), ומשום זה נאמר בהמלכה, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, שהם בעלי משנה, ומשום זה נאמר במאכל המלך ועשירית האיפה סלת... (שם תשנט)

מכאן מי שלומד תורה הנקראת כבוד, הוא נקרא מלך, (כי כתוב ויבא מלך הכבוד). ואל תאמר שהוא בעולם הבא ההוא ולא יותר, אלא הוא מלך בב' עולמות בצורת אדונו ומשום זה נכפל הפסוק ב' פעמים (שיורה על שני עולמות)... (שם תשעד)

אבל חכמים, אוי לאלו שאוכלים תבן ושבלים של התורה, (כלומר שתורתם מעורבת מטוב ורע כמו תבן ושבלים המעורבים מאוכל וקליפות), ואינו יודע בסתרי תורה, אלא קלים וחמורים של תורה, קלים הם תבן דאורייתא, (דהיינו פסולת), וחומר של תורה הוא חטה, (שיש בה מאכל ופסולת, כי חטה היא אותיות ח"ט ה'. אשר חט הוא פסולת, ה' היא הטוב. שה"ס עץ הדעת טוב ורע. (דהיינו כמו שאמרו ז"ל עץ הדעת חטה היתה, תבל פירושו שבלים, כי על שבלים תרגם יונתן תובלי)...

אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, (דהיינו חמר של תורה שה"ס חטה, ועץ הדעת טוב ורע כנ"ל), אלא על סוסים, (זה"ס סתרי תורה), זה שאמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכל שכן המלך שאין זה מקום הדיוט ועבד (שהוא מטטרון שנקרא הדיוט ועבד), שדרכו לרכוב על חמור, ומשום זה כתוב במשיח, (בשעה שלא יזכו ישראל), עני ורוכב על החמור. עני הם שם, שהם סימן עירובין נדה יבמות, (שהם ראשי תיבות ענ"י), ושאר המשנות הם בכלל אלו, (שזה רומז שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת, ורוכב על חמור, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע)... (תצא ג, ועיין שם עוד)

בראשית, כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, הפסוק הזה חוזר על כל התורה, שהיא היתה ראשית דרכי א-ל, שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם... (זהר חדש בראשית רפט)

ר' יצחק אמר התורה נקראת תושיה בתחלה, ואחר כך גבורה, שנאמר לי עצה ותושיה וגו', תדע לך כי בתחלה נקראת תושיה, שמתשת כחו של אדם, מפני שיש לו להלחם עם יצר הרע ולכתת כל גופו בבית המדרש, עד שירגיל אותו בתורה. כיון שהוא רגיל לעסוק בתורה, אז יש לו שמחה וגבורה, שנאמר אני בינה לי גבורה, רוצה לומר כשאדם רגיל בתורה ובחכמה אז יש לו תפארת, ואיזו היא גבורה, להלחם מלחמות ה', שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה', שם תהא המלחמה והגבורה.

ובתורה ברא הקב"ה את העולם, שנאמר ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן, וזהו בראשית ברא אלקים, עם ראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וזו היא התורה. (שם שם רצד)

רבי אומר כדי להראות לאדם, שאינו בעל חכמה, ואינו ראוי לגלות לו סתרי תורה. דא"ר יצחק, אין מגלין סתרי תורה אלא לאדם חכם, וקורא ושונה, ותלמודו מתקיים בידו, והוא ירא שמים ובקי בכל דבר. ואדם שאינו בענין זה וישאל על הסתרים והנעלמים שלמעלה, אמור לו מה אתה שואל שא נא עיניך וראה, כי בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, תדע לך שלא גילתה התורה יותר.

ואם תאמר שאין סתרים בתורה, תדע לך כי על כל דבר ודבר יש תלי תלים של סודות והלכות ופירושים, שנאמר קווצותיו תלתלים, על כל קוץ וקוץ תלי תלים. כי הא דרבן יוחנן בן זכאי הוה אמר על האי פסוקא ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, שלש מאות הלכות פסוקות, ולא רצה לגלות אותם אלא לר' אלעזר בן ערך, ולר' אליעזר בן הורקנוס תלמידיו דהווי עסקי במעשה מרכבה עמו... (שם שיט, ועיין שם עוד)

דבר אחר, כרם היה לשלמה, זו היא התורה, בבעל המון, (היינו שהוא) מן השמים, נתן את הכרם לנוטרים, אלו הם ישראל, שהם שומרי משמרתה, איש יביא בפריו אלף כסף, היינו של שכרה. (שם נח סח)

ויחלום והנה סולם וגו', רבי פתח במקרא הזה, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, אמר רבי , כל הדברים יכלו והתורה לא תכלה, ואין דבר חביב לפני הקב"ה כמו התורה ולומדיה, שלמדנו, כל העוסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סודות שלמעלה, והתורה אומרת לו, אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני. זהו יינה של תורה, וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא.

קם רבי בו על רגליו ואמר, אם כך הוא (שיין המשומר פירושו סודות התורה), היה לו לומר יין המשומר בענביו מהר סיני, מהו מששת ימי בראשית, אמר לו, אלו הם הסודות העמוקים של סדרי בראשית, שלא נגלו לאדם, ועתידים צדיקים לדעת אותם, כעין זה ידעו אלו העוסקים תמיד בתורה.

ותאנא א"ר יהודה, סודות התורה נתנו לחכמים, לאותם שעוסקים תמיד בתורה, ושנה ר' יהודה, כל מי שעוסק בתורה כל צרכו מעלים את נשמתו למעלה בעת שישן בשנתו, ומלמדים אותו מעומקי התורה, וממנה דובבים ורוחשים שפתים ביום, זה שאמר דובב שפתי ישנים.

א"ר יצחק כל העוסק בתורה לשמה, בלילה כשהוא ישן, נשמתו עולה למעלה, ומראים לה אותם הדברים העתידים להיות בעולם... (שם ויצא מ, וראה שם עוד)

ר' עזריה ורבי חזקיה היו עולים לרגל, והיה עמהם מוליך החמורים שהיה מוליך אחריהם (החמורים). א"ר עזריה לר' חזקיה, שמעת משהו באותו הכתוב, שכתוב, אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, (שפירושו) שדבר תורה נמשלים לאגוז, איך הוא זה.

א"ל מה אגוז יש לו קליפה מבחוץ ומוח בפנים, אף דברי תורה יש בהם מעשה, מדרש, הגדה וסוד, הכל זה תוך זה. (שם רות שעו)

מכילתא:

עזי וזמרת י-ה אין עזי אלא תורה, שנאמר ה' עז לעמו יתן. (בשלח-שירה פרשה ג)

נהלת בעזך, בזכות התורה שהם עתידין לקבל, ואין עוזך אלא תורה... (שם פרשה ט)

תשמע, זה הכלל שהתורה כלולה בו... והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו, ומעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה... כי אני ה' רופאך, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם, חיים הם לכם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם... (בשלח-ויסע פרשה א)

...מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, הא כיצד, היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומכסה, לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושנים להם אוכלי תרומה. (שם פרשה ב)

ויבא עמלק, ר' יהושע ור' אלעזר בן חסמא אומרים המקרא הזה רשום ומפורש על ידי איוב, שנאמר היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים, וכי אפשר לגומא להתגדל בלא ביצה... כך אי אפשר לישראל בלא תורה, ולפי שפרשו מדברי תורה לכך בא עליהם השונא.

רבי אליעזר אומר מה תלמוד לומר וגבר ישראל או וגבר עמלק, אלא כל זמן שהיה משה מגביה ידיו כלפי מעלה עתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהם עתידין להנתן על ידיו... (שם ויבא עמלק פרשה א)

והתורות אלו הוראות, דברי רבי יהושע. (יתרו פרשה ב)

שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי... שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה. (שם)

נתנה תורה דימוס פרהסיא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ ישראל היו אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה, לפיכך נתנה דימוס פרהסיא במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבא ויקבל... (יתרו- בחודש פרשה א)

מפני אשר ירד עליו ה' באש, מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה, ומה דרכה של אש שאם קרב אדם אצלה נכוה, רחק ממנה צנן, אין לו לאדם להתחמם אלא כנגד אורה. (שם פרשה ד)

רבי שמעון בן יוחאי אומר חביבים יסורים ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם ולא נתנו להם אלא ביסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה דכתיב לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה. (שם פרשה י)

ספרא:

אם בחקותי תלכו, מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמילים בתורה... (בחקותי הקדמה)

ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו... וכי הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אין דומה המרובים העושים את התורה למועטים העושים את התורה. (שם פרק ב)

והתורות מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל אחד בכתב ואחד בעל פה. א"ר עקיבא וכי שתי תורות היו להם לישראל והלא תורות הרבה ניתנו להם לישראל, זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה... בהר סיני ביד משה, מלמד שניתנה התורה הלכות ודקדוקיהם ופירושים על ידי משה מסיני. (שם פרק ח)

ספרי:

אמר רבי שמעון בן יוחי ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם הקב"ה לישראל אם תעשו את התורה הרי ככר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו... רבי אליעזר אומר ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם אם עשיתם את התורה הכתובה בזה אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו... (עקב מ)

לאהבה את ה' אלקיכם, שמא תאמר הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי ובשביל שאקבל שכר, תלמוד לומר לאהבה את ה' אלקיכם, כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה. (שם מא)

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם זו תורה. (שם מד)

והרי דברים קל וחומר ומה אם התורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, קל וחומר לצדיקים שבשבילם נברא העולם. (שם מז)

כי אם שמור תשמרון... מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד, כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד, וכן הוא אומר אם תבקשנה ככסף, מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם, אי מה כסף קשה לאבד אף דברי תורה קשים לאבדם, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית... נמשלו דברי תורה למים, מה מים חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ומה מים מעלים את הטמא מטומאתו, כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, ומה מים חנם לעולם אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמר הוי כל צמא לכו למים. ומה מים אין להם דמים אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה. אי מה מים אין משמחים לבו שלמד אף דברי תורה אין משמחים, תלמוד לומר כי טובים דודיך מיין, מה יין משמח אף דברי תורה משמחים את הלב. ומה יין אתה טועם טעם יין מתחילתו כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח, אף דברי תורה כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה. ומה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים, בכלי חרש, כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו. או מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, מה שמן יפה לראש ויפה לגוף אף דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף, שנאמר רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך...

דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מניין אתה אומר שאם שמע אדם בדברי תורה ראשון ומקיימו שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. או אינו אלא לפי ששונה ראשונים ומשכחם כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו, תלמוד לומר והיה אם שכח תשכח, אין אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכתוב במגילת חסידים אם תעזבני יום יומים אעזבך.

דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, שמא תאמר ישנן בני הזקנים, ישנן בני הגדולים, ישנן בני הנביאים, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה, וכן הוא אומר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן, אלא קהלת יעקב...

ומה אילו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ורבי עקיבא בשעתו לא היתה תורה משתכחת מישראל, ואומר דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל... ר' שמעון בן יוחי אומר עתידה תורה שתשתכח מישראל, והלא כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר, ולא ימצאו דבר ברור. (שם מח, וראה שם עוד וערך למוד)

אשר אנכי נותן לפניכם היום, יהיו חביבים עליך היום כאילו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם. (ראה נח)

יערף כמטר לקחי, אין לקחי אלא דברי תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, ואומר קחו מוסרי ואל כסף, ואין מוסר אלא דברי תורה, שנאמר שמע בני מוסר אביך, ואומר שמע מוסר וחכמה ואומר החזק במוסר ואל תרף, ואומר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואין דברים אלא דברי תורה, שנאמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. כמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם... מה טל כל העולם כולו שמחים בו אף דברי תורה כל העולם כולו שמחים בו. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם, כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם...

דבר אחר היה ר' יהודה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם כללים, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני, משל אין אדם אומר לחברו פרוט לי סלע זו אלא ערוף לי סלע זו, כך הוי כונס דברי תורה כללים ופוטר ומוציאם כטיפים הללו של טל ולא כטיפים הללו של מטר גדולות אלא כטיפים הללו של טל שהם קטנים. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעום, כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם... (האזינו שו)

דבר אחר יערף כמטר, חכמים אומרים, אמר להם משה לישראל שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה ומה יגיעה יגעתי בה, כענין שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, ונכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים, שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו... נתתי נפשי עליה דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער, תלמוד לומר תזל כטל אמרתי, תהיו רואים אותה בזול אחד משלש וארבע בסלע.

דבר אחר יערוף כמטר לקחי, היה ר' בנאה אומר אם עשית דברי תורה לשמם דברי תורה חיים הם לך, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואם לא עשית דברי תורה לשמן דברי תורה ממיתים אותך...

דבר אחר יערף כמטר לקחי, ר' יהודה אומר לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות...

כשעירים עלי דשא וכרביבים, כאדם שהולך ללמוד תורה בתחילה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני סדרים או שני ספרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים... (שם, וראה שם עוד)

דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ויאכל תנובות שדי זו מקרא, ויניקהו דבש מסלע זו משנה, ושמן מחלמיש צור זה תלמוד, חמאת בקר וחלב צאן אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ותשובות, עם חלב כליות חטה אלו הלכות שהן גופה של תורה, ודם ענב תשתה חמר אלו הגדות שמושכות לב אדם כיין. (שם שיז)

ויאמר אליהם שימו לבבכם, צריך אדם שיהיה עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה... שהם כהררים התלוים בשערה. אשר תצום, אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחריכם, אף אתם צריכים להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם. (שם שלה)

כי לא דבר רק הוא מכם, אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... (שם שלו)

אש דת למו, מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש, מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים... מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב לה נכוה רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, ליפרש מהם ממיתים אותו. מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשין בהם בעולם הזה ובעולם הבא. ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף בני אדם שעמלים בה נכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים נכרים בהלוכם ובדבורם ובעטיפתם בשוק. אש דת למו, אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול בה. (ברכה שמג, וראה עוד מתן תורה)

תורה צוה לנו משה, ציווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בשבילנו... דבר אחר תורה צוה לנו משה, וכי ממשה אנו אוחזים את התורה, והלא אבותינו זכו בה, שנאמר מורשה קהלת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים ירושה לבני קטנים מניין, תלמוד לומר אתם נצבים היום כולכם. אל תיקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל וכאשת איש לאומות העולם. (שם שמה)

תלמוד בבלי:

א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם... וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורות, לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני... אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שנאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצוב ולוקח שמח, אבל הקב"ה אינו כן, נתן להם תורה לישראל ושמח, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו...

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא, תורה מנין, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. (ברכות ה א)

...חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית, אי משום תורה דלא אפשת, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. (שם שם ב)

ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'... ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך... (שם ו א)

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק, מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה. (שם ז ב)

א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה. אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש אין צריך לברך, ור' אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אין צריך לברך, ור' יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך, אבל לתלמוד אין צריך לברך, ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך... מאי מברך, א"ר יהודה אמר שמואל אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה, ור' יוחנן מסיים בה הכי, הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה. (שם יא ב)

ר' חייא בתר דמצלי אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא תורתך אומנותנו... רב בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו... חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים. (שם טז ב)

ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי... אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו... (שם יז א)

רב פעלים מקבצאל, שריבה וקבץ פועלים לתורה... (שם יח ב)

מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו, אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר, ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, ומה מזון שאין טעון לפניו וטעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר... איכא למפרך מה למזון שכן נהנה, ומה לתורה שכן חיי עולם... (שם כא א)

והאמר ריב"ל מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו', מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין... דאמר ריב"ל כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. (שם כא ב)

תניא ר' יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה, מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא, אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה... (שם כב א, וראה שם עוד)

...מאי תקנתיה, יעסוק בתורה, שנאמר ועץ חיים תאוה באה, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה... תנו רבנן ארבעה צריכין חזוק, ואלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין, שנאמר רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה, חזק בתורה ואמץ במעשים טובים... (שם לב ב)

ברכת התורה מנין, אמר ר' ישמעאל קל וחומר, על חיי שעה מברך על חיי עולם הבא לא כל שכן... טובה זו תורה, וכן הוא אומר כי לקח טוב נתתי לכם... (שם מח ב)

...הכתיב הרחב פיך ואמלאהו, ההוא בדברי תורה כתיב. (שם נ א)

הבא על נערה מאורסה (בחלום) יצפה לתורה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורשה... הרואה רמונים בחלום... פלגי אם תלמיד חכם הוא יצפה לתורה, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני... (שם נז א)

...אמר ליה והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד, אמר ליה הוא בדברי תורה כתיב. (שם ס א)

תנו רבנן, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה, אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני המלכות, אמר לו אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה... (שם סא ב)

תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים... אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך, א"ל תורה היא וללמוד אני צריך... (שם סב א)

תניא הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר, בשעת המפזרים כנס, ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס, שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. (שם סג א)

פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה, ודרש ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד, תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה... ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש, הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם, וכי אותו היום נתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה, אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני... הסכת, עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה... דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל... דאמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה, אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב, במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה... דתנן ר' ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק ביני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע. אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא, ואם זמם יד לפה... (שם סג ב, וראה שם עוד)

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד... (שבת י א)

דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה, א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה. (שם יא א)

אמר ר"ל מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות, ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו. אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה... אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו, בהי עייל... (שם לא א)

...ואין ברית אלא תורה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. (שם לב א)

...מאי טעמא דר"א דאמר תכשיטין הן לו, דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב... א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם, שנאמר והדרך צלח, אל תקרי והדרך אלא וחדדך, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב, יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת, יכול אם הגיס דעתו, תלמוד לומר וענוה צדק, ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך. רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה, דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא א"ר ששת מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא... (שם סג א, וראה שם עוד)

אמר רב הונא מאי דכתיב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט... ריש לקיש אמר עד כאן לדברי תורה מכאן ואילך למעשים טובים. (שם שם ב)

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי... (שם פח א, וראה עוד מתן תורה)

ואמר ר' יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא, אמר לו נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרה לו אלקים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי... אמר לו לך אצל בן עמרם, הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, א"ל הקב"ה למשה משה בדאי אתה, אמר לפניו, רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי, אמר לו הקב"ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי... (שם פט א)

בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים... שבבבל במה הן זוכין, א"ל בשביל שמכבדין את את התורה. (שם קיט א)

דאמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר והפלא ה' את מכותך, הפלאה זו איני יודע מהו, כשהוא אומר לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, הוי אומר הפלאה זו תורה. תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'... תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. (שם קלח ב)

אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל, רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה... והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. (שם קמז ב)

...נמצא כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה... דרש רבא מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו', בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה, שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה... לכה דודי נצא השדה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה... בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק... נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא, שם אתן את דודי לך, אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי. אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים. דרש רבא מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את האדם ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה, לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי ליה, ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה, אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. קווצותיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. שחורות כעורב, במי אתה מוצאן, במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש, רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. (עירובין כא א וב)

אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם... אלא בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימא תורתן בידם... בני יהודה גמרו מחד רבה נתקייימה תורתן בידם... רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידם... (שם נג א)

א"ר יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם. חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך, חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר רפאות תהי לשרך, חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר וכל בשרו מרפא...

א"ר אליעזר מאי דכתיב וענקים לגרגרותיך, אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר ונראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר ר"א מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם, אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם זה שהכל מתבשמין בה תלמודו מתקיים, ואם לאו אין תלמודו מתקיים. וא"ר אליעזר מאי דכתיב לוחות אבן, אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. וא"ר אליעזר מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל... אמר רב מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה, אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. (שם נד א)

...א"ל לא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי, מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא. א"ל אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו א-ל, שנאמר וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו א-ל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות, ואם מגיס לבו הקב"ה משפילו, שנאמר ומבמות הגיא, ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו, שנאמר כל גיא ינשא.

אמר רב הונא מאי דכתיב חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלקים, אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואיכא דאמרי שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו... א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם.

א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו', למה נמשלו דברי תורה לאילת, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה. ויעלת חן, שמעלת חן על לומדיה. דדיה ירווך בכל עת, למה נמשלו דברי תורה כדד, מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם... (שם שם א וב, וראה עוד ערך למוד)

אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנים, שנאמר שימה בפיהם, אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דר' אבהו, אמר אתון מהתם מתניתו לה אנא מהכא מתנינן לה, הציבי לך ציונים שימי לך וכו', עשו ציונים לתורה... והיינו דאמר רב אבדימי בר חמא בר דוסא מאי דכתיב לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר לא בשמים היא, לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי במרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר לא בשמים היא לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים. (שם נז ב)

א"ר שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא, אמרי ליה לר' זירא מחדדן שמעתך, אמר להו דיממי נינהו. (שם סה א)

אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה... (שם ק ב)

אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה. אמר רב פפא לא אמרן אלא בתרי עניני, אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר... (פסחים ו ב)

תניא ר' אומר עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף, כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף... תנא רבי חייא כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. (שם מט ב)

דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. (שם נ ב)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן תורה... דכתיב ה' קנני ראשית דרכו... (שם נד א)

איני והאמר ר' אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. (שם סח ב)

אחות לנו קטנה ושדים אין לה, א"ר יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא ללמד. אני חומה ושדי כמגדלות, אמר רבי יוחנן אני חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים. (שם פז א)

...אחד מארבעה קנינים שקניתי בעולמי, תורה קנין אחד, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו... ואמר ר' אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא... רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה... עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. (שם שם ב)

א"ר יהושע בן לוי הני עשרים וששה הודו כנגד מי, כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. (שם קיח א)

מאי כי ליושבים לפני ה', אר"א זה המכיר מקום חבירו בישיבה... מאי למכסה עתיק זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין, ומאי נינהו, סתרי תורה, ואיכא דאמרי זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין מאי נינהו, טעמי תורה. (שם קיט א)

...הכי קאמר, בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר. (ראש השנה ד א)

ראש חדש דאורייתא, ודאורייתא לא בעי חיזוק... א"ר אשי גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא, ודברי קבלה כדברי תורה דמו. (שם יט א)

אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'... (יומא כח ב)

תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל... אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר... רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף... (שם לה ב)

ואמר רבי ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. (שם עא א)

דאמר ריש לקיש הריני כפרת רבי חייא ובניו, שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה, עליו רבי חייא ובניו ויסדוה. (סוכה כ א)

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש... ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה... אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף. (שם כח א, וראה שם עוד)

תנו רבנן קטן... יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע, תורה מאי היא, א"ר המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. (שם מב א)

תנא דבי רב ענן מאי דכתיב חמוקי ירכיך, למה נמשלו דברי תורה כירך, לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר... וא"ר אלעזר מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. (שם מט ב)

תנא משמיה דר"מ מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין, תנא דבי ר' ישמעאל מימינו אש דת למו, אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי דתיהם של אלו אש, שאלמלא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם... (ביצה כה ב)

...טפחיים לשילוט מקום שספר תורה מונח... חנניה בן אחי ר' יהושע אומר בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב ממולאים בתרשיש כימא רבא... על דעתיה דר' יהודה דו אמר היכן היה ספר תורה נתן, כמין גלוסקייה עשוי לו מבחוץ והיה ספר תורה נתון בתוכו... רבי פנחס בשם רשב"ל התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש, חצובה מאש ונתונה מאש, דכתיב מימינו אש דת למו. (שקלים טז ב)

אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו... תניא ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר רפאות תהי לשרך, ואומר כי מוצאי מצא חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל... אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי, והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין, שנאמר ונואלו, ולא עוד אלא שחוטאין... ואמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו, במים וביין ובחלב, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתוב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה... דבר אחר מה שלשה משקין הללו אין נפסלין אלא בהיסח הדעת אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת. (תענית ז א וב, וראה עוד למוד)

יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא... (שם ט א)

והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, ויקראו בספר תורת האלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הפסוקין, ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת. (מגילה ג א)

ואמר רב שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין... לא קשיא הא דרבים והא דיחיד... מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה. (שם ג ב)

...והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי, אלא תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. (שם ו א)

אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות... (שם יב ב)

לדעת מה זה ועל מה זה, אמר רבי יצחק שלחה לו שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב בהן מזה ומזה הם כתובים. (שם טו א)

אמר רב יהודה אורה זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור... (שם טז ב)

אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך, אמר לו אלו דברי תורה דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו, ואפילו הכי מיושרין הן אצל ר' מאיר. רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב, אמר לי ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך, אלא כך אמרו חכמים אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב... (שם יח ב, וראה שם עוד)

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן... (שם כא א, וראה עוד קריאת התורה)

ואת כל בית גדול שרף באש, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה, מאן דאמר תורה, דכתיב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר... תא שמע מניחין ספר תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי תורה... דאמר רבי יוחנן משום ר"מ אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה... דלמא שאני למוד שהלמוד מביא לידי מעשה... (שם כז א)

אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר. ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ. ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה, הגוללו נוטל שכר כולן... אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן. (שם לב א)

...דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ, והא כתיב לא מראש בסתר דברתי, ההוא ביומי דכלה... הוא עדינו עצני, כשהיה יושב ועסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ. (מועד קטן טז ב)

ואף הוא (ר' יהושע) פתח ודרש, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, למה נמשלו דברי תורה לדרבן, לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונים את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין, תלמוד לומר מסמרות, אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין, תלמוד לומר נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה, תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד, א-ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין... (חגיגה ג ב)

תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום, על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק... נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש, ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון, וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אתו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. (שם ה ב)

ר"ש בן יוחי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות, ואי זה, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה. (שם ט א)

א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלקים... א"ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו, א"ל אין, צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי. (שם ט ב)

אמר רבי אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים, שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ואמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. (שם יג א)

ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר נהר יוצק יסודם... כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרe0 הזה ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. שמונה עשרה קללות מאי נינהו, דכתיב כי הנה האדון ה' צב-אות מסיר מירושלים ומיהודה... משען, אלו בעלי מקרא, משענה, אלו בעלי משנה, כגון ר"י בן תימא וחביריו, פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה, כל משען לחם אלו בעלי תלמוד, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכל משען מים, אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה, גבור, זה בעל שמועות, ואיש מלחמה, זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה... יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, וחכם, זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים, בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, ונבון זה המבין דבר מתוך דבר, לחש, זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש... (שם יד א, וראה שם עוד)

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך, אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אף על פי שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה. (שם טו א)

...אמרה לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו, מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי, בכה ואמר רבי, ומה למתגנין בה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה. ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש, הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי... לא קשיא הא בגדול הא בקטן...

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי, א"ל שיננא מאי קא בכית, א"ל מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל... ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן ג' מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן. א"ל שיננא טינא היתה בלבם, אחר מאי, זמר יווני לא פסק מפומיה, אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו... (שם טו ב)

היכי נעביד, ליחלצו, מימאסי אגברייהו, וכי תימא לימאסן, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (יבמות טו א)

אמר רבא אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי... (שם כד א)

...וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה... (שם לו ב)

ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו'... אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה... במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה, בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני. (שם סב ב)

ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה... דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגוה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. (שם סג ב)

(וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה)... תא שמע אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו, שאני התם דכתיב אליו תשמעון, וליגמר מיניה, מיגדר מילתא שאני... (שם צ ב)

דתניא ר' יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה, פשיטא, אלא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה, הא נמי פשיטא, אלא דאפילו תורה אין לו, מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדתם ועשיתם, כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה... (שם קט ב)

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ורבי יהודה, ההיא בדברי תורה כתיב (לפי פנים ולב שאתה ניתן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא, אם יגעת בה תמצא). (שם קיז א)

והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל וספי ליה כתורא... ואי בעית אימא לא קשיא הא למקרא הא למשנה, דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא, בר עשר למשנה... אמר רב קטינא כל המכניס את בנו פחות מבן שש רץ אחריו ואינו מגיעו, איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו, ותרוויהו איתנהו, חליש וגמיר, איבעית אימא הא דכחיש הא דבריא... הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, רב הונא ורב חסדא, חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה, וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים. (כתובות נ א)

...וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל... (שם פד א)

והתניא כשחלה רבי נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו רבי מפני מה אתה בוכה... א"ל אנא אתורה ומצות קא בכינא...

והיינו דכי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא א"ל ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי מינצת, דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא ליה מפלפולי. א"ל ר' חייא אנא עבדי דלא משתכחת תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא נישבי וציידנא טביא ומאכילנא בישרא ליתמי, ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי, לכל חד וחד אמרי ליה אתני סידרך לחברך, והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא. (שם קג ב)

תניא נמי הכי מתים בל יחיו, יכול לכל, תלמוד לומר רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר, א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי... א"ל מקרא אחר אני דורש, דכתיב כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקמצטער, א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבוק בשכינה, והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה... (שם קיא ב)

אמר רבה בר רב הונא כל הכועס... ר' ירמיה מדיפתי אמר משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת.

אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא, מאי טעמא, כי ברוב חכמה רב כעס. (נדרים כב ב)

אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך. משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, ואותי צוה ואני לכם, ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי, אותי צוה ואני לכם... אלא פילפולא בעלמא, (להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה ונוהג בה טובת עין ונתנה לישראל)... וא"ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה, שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו. (שם לח א)

אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה, ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר, ומה בלשצאר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול, שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה כיון שפרצום נעשו חול, נעקר מן העולם... המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה. (שם סב א)

שלחו מתם הזהרו... בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה, ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן, אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור... רב אשי אומר משום דקרו לאינשי חמרי, רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה.

דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה. (שם פא א)

אמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק, תורה מה תהא עליה. (נזיר נ א)

דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסו­פה גמילות חסדים, דכתיב ויקבר אותו בגיא. (סוטה יד א)

מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. ר"א אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות. (שם כ א)

דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא, לסוף א"ל תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'. (שם כא א, וראה עוד תורה-פעולה)

דא"ר יוסי בר' חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן, שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה. א"ר יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר והחכמה מאין תמצא. (שם שם ב)

לימא קסבר רבי כל התורה בכל לשון נאמרה... לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלשון קודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון, שמע דכתב רחמנא למה לי... (שם לג א)

דרש רבא מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות, הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו... (שם לה א)

תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה, שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד, אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה... (שם לה ב, וראה שם עוד)

...והמונו צחה צמא, שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה... (שם מח א)

ואמר ר' אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש, שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו', וטעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף. וא"ר אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת. ואין דעת אלא תורה, שנאמר נדמו עמי מבלי הדעת. אמר ר' יהודה בריה דר' חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת, שנאמר כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה, חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך, וכתיב בתריה ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ. ר' אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה, שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך. ר' אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו, שנאמר ולא יכנף עוד מוריך... משמת ר"ע בטל כבוד התורה... משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות... (שם מט א)

והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא. (שם שם ב)

הדר אוקים רבה בר בר הונא אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידיך, אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן. (גיטין מג א)

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... אמר רב אחא בריה דרבא אף אני אומר מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... (שם נט א)

...כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום... (שם שם ב)

א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה, שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. ר"ש בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה, שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת, ואידך נמי הכתיב לקוח, ההוא לבתר דאידבק, ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי, ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה... (שם ס א)

א"ר אלעזר תורה רוב בכתב ומיעוט על פה, שנאמר אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, ור' יוחנן אמר רוב על פה ומיעוט בכתב, שנאמר כי על פי הדברים האלה... דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב כתב לך את הדברים האלה, וכתיב כי על פי הדברים האלה, הא כיצד, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. דבי רבי ישמעאל תנא אלה, אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות. א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. (שם שם ב)

ללמדו תורה (האב חייב את בנו), מנלן, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם, והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב ולמדתם, איהי מנלן דלא מיחייבא, דכתיב ולימדתם ולמדתם, כל שמצוה ללמוד מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצוה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה, דכתיב ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו, ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה, דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם, ולא בנותיכם. (קידושין כט ב, וראה עוד ערך למוד)

תנו רבנן ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה, ר' יוחנן אמר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה. ולא פליגי הא לן והא להו. (שם)

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן, שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות... ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך, אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם. אמר ריב"ל כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב... 

אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, מי יודע כמה חיי, לא צריכא ליומי (ימי השבוע).

תנו רבנן ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר אמור לחכמה אחותי את וגו'... ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, מאי את אויבים בשער, אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעסוקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה, אל תקרי בסופה אלא בסופה. (קדושין ל א וב)

א"ל שמואל לרב יהודה, שיננא לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא, כך כתוב בתורה, צעורי קא מצער ליה, אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך. (שם לב א)

אמר רב חסדא... הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם הקב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא מחיל ליה ליקריה, הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא אין, תורה דיליה היא, דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה. (שם)

רב נחמן משדר גוזאי (סריסים להחזיק ידי זקנים), אמר אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא. (שם לג א)

איבעיא להו מהו לעמוד מפני ספר תורה, ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן... סבר לה כר' אלעזר דאמר ר' אלעזר אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, לייט עלה אביי... (שם לג ב)

...וכשם שהלימוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה, כדרב המנונא, דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. שנאמר פוטר מים ראשית מדון, כשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה, שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. (שם מ ב)

דתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהם, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי על הפרישה, עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים. (שם נז א)

רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבתורה ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ושאר כל אומנות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו... מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. (שם פב א)

והתניא ר"מ אומר מנין שאפילו נכרי ועסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, אמרי אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה.

תנו רבנן וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו, בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם. (בבא קמא לח א)

אמר (דוד) כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו. (שם סא א)

ושיהו קורין בשני ובחמישי עזרא תיקן, והא מעיקרא הוה מיתקנא, דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה... (שם פב א)

דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה, אלא דיני דמגיזתא לדיינו, אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין. (בבא מציעא ל ב)

דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל כפי תהי. אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. מאי אמר ה', אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה. מאי מעתה ועד עולם, אמר ר' ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה...

ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה, יתיב מאה אחריניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עלויה מילי דצבורא... (שם פה א)

רב נחמן בר חסדא רמא כרגא ארבנן, א"ל רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא דכתיב אף חובב עמים כל קדושיו בידך, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידך. והם תכו לרגלך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה,ישא מדברותיך, לישא וליתן בדברותיו של מקום...

רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו רבי פרנסני, אמר לו בני קרית, אמר לו לאו, שנית, א"ל לאו, אם כן במה אפרנסך, א"ל פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה. בתר דנפק יתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפני ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, בדקו ואשכח, אמר רבי יכנסו הכל. (בבא בתרא ח א)

...ומאי אהדרו לי חבריה דאיוב, אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני א-ל, ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין. (שם טז א)

דאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל, שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה, מאי דרוש ולמדתם אותם, ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש כי מציון תצא תורה. ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע... (שם כא א, וראה עוד ערך חנוך ולמוד)

אמר רב יהודה אמר רב כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו, שנאמר ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם. כי אתא רב דימי א"ר יונתן כל הפורש עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם, שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין רפאים אלא גיהנם... (שם עט א)

תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה, שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה, מאי ובלבד שלא ידמה, והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה, אמר רב אשי הכי קאמר ובלבד שלא ידמה בטרפות... (שם קל ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו. (סנהדרין יט ב)

...יראת ה' היא תתהלל, זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה. (שם כ א)

וכותב לו (המלך) ספר תורה לשמו, יוצא למלחמה מוציאה עמו, נכנס הוא מכניסה עמו, מיסב היא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו... תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת... וכדתניא וכתב לו את משנה וגו', כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו, אותה שיוצאת ונכנסת עמו (עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט)...

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי... תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה, במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלקים, בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה, אף עלייה האמור להלן תורה... (שם כא ב, וראה עוד תורה-כתיבה)

...הפליא עצה הגדיל תושיה, א"ר חנן למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כחו של אדם. דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן, דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם. אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. אמר רבה אם עסוקין לשמה אינה מועלת, שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם. (שם כו ב)

אמר אביי דאמר קרא אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים, מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות. דבי ר' ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים... (שם לד א, וראה שם עוד)

תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, אמר ר' יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עובדי כוכבים, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי... דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי... (שם לח ב)

כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה. (שם מב א)

דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו, משום דיואב על הצבא... (שם מט א)

ואמר ר' יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם... מיתיבי היה ר"מ אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם... התם בשבע מצות דידהו. (שם נט א)

...נטל (ר' אליעזר) שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי, הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין, ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי רבי למדני בנטיעת קשואין, אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קישואין, אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן, אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד... (שם סח א)

...משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות. משם כותבין ושולחין בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו, משם מעלין אותו להר הבית, משם לעזרה משם ללשכת הגזית. שלחו מתם איזהו בן העולם הבא, ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה.... (שם פח ב)

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים... (שם צ א)

אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר ומרוה גם הוא יורה. (שם צב א)

...בא נביא ואמר לו כי לא מועף לאשר מוצק לה, א"ר אלעזר בר ברכיה אין נמסר עם עייף בתורה ביד מי המציק לו. מאי כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים, לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים שהכבידו עליהן עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן...

והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן, א"ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה, נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה... (שם צד ב)

תנו רבנן שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה... שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה, ברביעית שובע ואינו שובע, בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה... (שם צז א)

והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים... (שם צח ב)

תנו רבנן כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת, זה האומר אין תורה מן השמים... מכאן אמר רבי אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות... והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. תניא אידך כי דבר ה' בזה, זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה. ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל חומר זה, מגזרה שוה זו, זה הוא כי דבר ה' בזה. תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זה הוא דבר ה' בזה. רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. ר' נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק... רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. ר' עקיבא אומר זמר בכל יום זמר בכל יום (היה מסדר למודך אף על פי שמסודר בפיך כזמר והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים). אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא, שנאמר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר. אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא, והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו (טרחנין לשון אחר כיס ארוך שמשימין בו מעות, כל הגופין נרתקי הם לקבל דברים), טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא.

ונואף אשה חסר לב, אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים (ואינו לומד תדיר, כמי שאין לו אשה ובועל פעמים זו פעמים זו), שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך...

א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה, שנאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ. רבי יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר ובצל ידי כסיתיך. ולוי אמר אף מקרב את הגאולה, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן, ר' (אליעזר) אומר כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. רבא אמר כאילו עשאו לעצמו, שנאמר ועשיתם אותם, אל תקרי אותם אלא אתם...

מגלה פנים בתורה כגון מאי, כגון מנשה בן חזקיה, ואיכא דמתני לה אסיפא, מגלה פנים בתורה, רב ור' חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם, רבי יוחנן וריב"ל אמרי זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם... (שם צט א וב, וראה שם עוד)

דרש ר' יהודה ברבי סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר מראהו כלבנון כחור כארזים. אמר ר' תנחום בר' חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. (שם ק א)

תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו, אמרה לפניו, רבונו של עולם אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות, ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב. (שם קא א)

א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה, מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות, שנאמר וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם, כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו, ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות, מאי מחמד עיניך, לאו ספר תורה... (שם קב ב)

מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח, אמון שרף את התורה והעלה שממית על גבי המזבח. (שם קג ב)

מאי לשון רפידים... רבי יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה, שנאמר לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים. (שם קו א)

...א"ל קרא קאמינא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה. (שם קיא א)

דרש רבי סימאי... ומי אוהב בהמון לא תבואה, למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו... ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר, מי אוהב בהמון לו תבואה, כל האוהב (ללמד) בהמון לו תבואה, יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה. רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה, והיינו דא"ר יוסי בר' חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו, חרב על צוארי שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין, כתיב הכא ונואלו, וכתיב התם אשר נואלנו, ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר ואשר חטאנו... רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה, והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן. א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. (מכות י א)

ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. (שם כג ב)

ותו גבי תורה דכתיב ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, מכלל דאיכא דהוה ידע ביה, והכתיב לא ידע אנוש ערכה... (שבועות ה א)

דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר... (שם יג א)

דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי, לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא... א"ל הקב"ה במה עסקתם, אומרים לפניו רבונו של עולם הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם... כלום יש בכם מגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. מיד יצאו בפחי נפש. יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה...

אומרים לפניו רבונו של עולם כלום נתת לנו ולא קיבלנוה. ומי מצי למימר הכי, והכתיב ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, וכתיב א-לוה מתימן יבוא וגו', מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה... אלא כך אומרים לפניו רבונו של עולם כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל... אמר להם הקב"ה מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל... (ע"ז ב א והלאה)

אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה... ברביעיות מאי עביד, יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו, איבעית אימא מיטטרון, ואיבעית אימא הא והא עביד...

א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין לו גחלי רתמים, שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי, מה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום דבלילה שירו עמי. איכא דאמרי אמר ר"ל כל העוסק בתורה בעולם הזה הדומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא הדומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וגו'. (שם ג ב)

אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר, אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. מיתיבי מי יתן והיה לבבם זה להם, לבטל מהם מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר למען ייטב להם ולבניהם עד עולם. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן... (שם ה א)

תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח... שני אלפים תורה מאימת, אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי... אלא מאת הנפש אשר עשו בחרן... (שם ט א)

א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על דבר אחד אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים, א"ל רבי חנינא אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד, וכדרב הונא דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו א-לוה... (שם יז ב)

כי אם בתורת ה' חפצו, א"ר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ... אמר ר' אבדימי בר חמא כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו... ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. ואמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה, שנאמר בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה. ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה, גרסה כתיב ולא כתיב טחנה...

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מחבל ימעט וקובץ על יד ירבה, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם קובץ על יד ירבה... אמרי דבי ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם... אמר להו (רב חסדא) הני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לישני... (שם יט א)

משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. (אבות א א)

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. (שם שם ב)

הוא היה אומר (הלל), נגד שמא אבד שמיה, ודלא מוסיף יסיף, ודלא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף. (שם שם יג)

שמאי אומר עשה תורתך קבע... (שם שם טו)

מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה... (שם ב ז)

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי, הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. (שם שם ח)

ר' יוסי אומר... והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך... (שם שם יב)

ר' אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. (שם שם יד)

ר' טרפון אומר... אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. (שם שם טז)

ר' חנניה בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים, מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו. (שם ג ב)

ר' שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ב"ה, שנאמר ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. (שם שם ג)

ר"ע אומר... מסורת סייג לתורה. (שם שם יג)

ר' אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה... אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח... (שם שם יז)

ר' ישמעאל אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם, וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף, הוא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם.

ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. (שם ד ה וו)

ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.

ר' מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה... ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. (שם שם ט וי)

ר' יהודה אומר הוי זהיר בלמוד ששגגת למוד עולה זדון. רש"א שלשה כתרים הם, כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן.

ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. (שם שם יג ויד)

הוא (יהודה בן תימא) היה אומר בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד...

בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. (שם ה כא וכב)

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. (שם ו ד)

גדולה תורה יותר מן הכהונה, שהכהונה נקנית בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה ביראה בענוה בשמחה בטהרה... (שם ו ו, וראה שם עוד)

אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם אין אני דר אלא במקום תורה, וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך... (שם שם ט)

...יבא טוב זה משה, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, ויקבל טוב זו תורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם, מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל, לטובים אלו ישראל, דכתיב הטיבה ה' לטובים... (מנחות נג ב, וראה שם עוד)

אמר ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב אשר שברת, אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת... ואמר ריש לקיש כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים... רב נחמן בר יצחק אמר בשלשה לאוין, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. יכול אפילו מחמת אונסו, תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר. רבי דוסתאי בר' ינאי אמר יכול אפילו תקפה עליו משנתו, תלמוד לומר רק.

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים, כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת. (שם צט ב)

א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ, ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ.

שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית... תנא דבי ר' ישמעאל דברי תורה לא יהו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן. (שם)

בכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי. ומנחה וטהורה, זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העוסקים בבית ה' בלילות, מאי בלילות, א"ר יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. לעולם זאת על ישראל... ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם... אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. (שם קי א)

אמר ר"ש בן לקיש הרבה מקראות שראויין לשרוף והן הן גופי תורה, והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נפקא לן מינה... אמר הקב"ה ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים, וליתו ישראל ליפקו מכפתורים... (חולין ס ב)

...אמר לו ר' יהושע... אלא גפן זה תורה, שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים, והיא כפורחת עלתה נצה אלו סנהדרין... דאמר ר' יהושע בן לוי גפן זו תורה, שלשה שריגים זה באר עמוד ענן ומן... (שם צב א)

גופא אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל, א"ל לא בשמים היא, אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה... אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר... מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו, אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה... במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו...

ויבא אלקים את אשר שאל, אם ברך תברכני, בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי, שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי, שלא ישגבני יצר הרע מלשנות... (תמורה טז א)

תנא רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'... (תמיד לב ב)

...א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה. (נדה כג א)

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד א-לוה עלי אהלי... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ... (שם ל ב)

תלמוד ירושלמי:

רב ירמיה אמר לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין של הלכה, רבי ירמיה אמר העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה. (ברכות לז א)

נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין אכין ורקין מיעוטין, אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב את ה' אלקיך תירא, אמר ליה אותו ואת תורתו. (שם סז ב)

אל תבוז כי זקנה אמך, אמר ר' יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוז עליהן, מה טעמא אל תבוז כי זקנה אמך... רבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית, מאי טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה'. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם, מאי טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה'... אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין, כל כדבייא בישין, וכדבייא דאורייתא טבין, (שבתורה יכול לכזב ולומר לא שניתי מסכת זו או פרק זה). אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתיב יום תעזביני יומים אעזבך, לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפוירין ופגעו זה בזה חדא משכנא, לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל ולזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להנשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר. (שם סח א)

אלו דברים שאין להם שיעור... ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, כבוד אב ואם... ותלמוד תורה כנגד כולם. (פאה א א)

...ואתיא כי דאמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם הוא רק מכם הוא, למה שאין אתם יגיעין בתורה, כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם כשאתם יגעים בו... (שם ג א)

רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה, וחד אמר אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה. רבי תנחומא ורבי יוסי בן זימרא חד אמר כהדא וחד אמר כהדא, רבי אבא אבוי דרבי אבא בר מרי בשם ר' אחא כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה, כתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו אבנים טובות ומרגליות, חפציך אלו דברי תורה, דכתיב כי באלה חפצתי נאם ה'.. (שם ד א)

הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואיני סופנה... המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא נתנה תורה מן השמים, ולא כבר תניתה... תני רב חנניה סנתוניא קומי ר' מנא זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא... (שם ה א)

עאל רבי יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה, אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, סברין מימר לפדות ולכסות ולהחיות, הא לישיבה לא, א"ר אף לישיבה, מה טעמא יקרה היא מפנינים, אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. (שבת סט ב)

רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה, רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה... (שם עח א)

דתני ר"ש בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה, העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר, העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו, לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד, א"ר יוסי בי ר' בון הדא דאת אמר עד שלא שיקע בי ר' רוב משניות, אבל מששיקע בי ר' רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה... (שם עט ב)

תני בשם ר' נחמיה היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר. (ראש השנה יז א)

שמואל אמר וצבא תנתן על התמיד בפשע, בפשעה של תורה, ותשלך אמת ארצה, אימתי שישראל משליכין דברי תורה לארץ המלכות העכו"ם הזאת גוזרת ומצלחת, מאי טעמא ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה, ואין אמת אלא תורה, היך מה דאת אמר אמת קנה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה. א"ר יודה בר פזי זנח ישראל טוב אויב ירדפו ואין טוב אלא תורה היך מה דאת אמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. (שם יח א)

ר' משרשיא בשם ר' אידי בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת אין כתיב חטא, אמר להן הקב"ה מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם. (שם כא א)

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להתרגם כל צרכה אלא יונית. (מגילה י ב)

אריב"ל עליהם ועליהם, דברים הדברים, כל בכל מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני, הדא הוא דכתיב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, וחבירו משיבו כבר היה לעולמים אשר היה לפנינו. (שם כח א)

רבי חונה ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מצאנו שויתר הקב"ה לישראל על עכו"ם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים על מאסם בתורה לא וויתר, מה טעמא ויאמר ה' על אשר עשו עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתוב כאן, אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי. א"ר חייה בר בא אותי עזבו אוותרה, שמא את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו השאור שבה היה מקרבן אצלי. (חגיגה ו ב)

והוא התקין שמעון בן שטח שלשה דברים, שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו, ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר... רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים, ללמדך כל דבר שבית דין נותנין את נפשם עליו סוף שהוא מתקיים בידם כמה שנאמר למשה מסיני, ואתייא כמאן דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם, ואם רק הוא מכם, למה שאין אתם יגיעין בו, כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו. (כתובות נ ב)

אמר רבי אבון בשעה שאת יכול לקיים לדבריהן ולקיים דברי תורה את מקיים דבריהן ודברי תורה, בשעה שאת אין יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה את מבטל דבריהן ומקיים דברי תורה. (שם נח ב)

...אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה, אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים. (סוטה טז א)

וכן היה ר' שמעון אומר אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו חמש מאות ושבעים ושש בריתות... (שם לא א, וראה שם עוד)

אמר רב חסדא צער גדול היה להן, בכל אתר את אמר הולכין אצל התורה, והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן, אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן, והא תמן מויבלין אוריתא גבי ריש גלותא, אמר רבי יוסי בי ר' בון על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון... (שם לג א)

תני ר' שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבון העולם כתבת בתורתיך כל דייתיקי שבטלה מקצת בטלה כולה, והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני, אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטלין ודבר ממך אינו בטל... והרי דברים קל וחומר מה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו, ההדיוט על אחת כמה וכמה. כיוצא בו נאמר ביהושע והגית בו יומם ולילה, והלא דברים קל וחומר ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל נאמר בו והגית בו יומם ולילה, הדיוט לא כל שכן. (סנהדרין יג א)

תוספתא:

אבל המתגנב מאחר חבירו הולך ושונה פירקו אף על פי שנקרא גנב זוכה לעצמו, שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב סוף שמתמנה פרנס על הציבור ומזכה את הרבים ומשלם כל מה שבידו, שנאמר ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן, אין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. (בבא קמא פרק ז)

מכילתא דרשב"י:

ואת התורות אלו הוראות, כך דברי ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי אומר... ואת התורות אלו גזירות. (שמות יח כ)

מדרש רבה:

דבר אחר אמון (משלי ח', ואהיה אצלו אמון), אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו. (בראשית א ב)

ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות, התורה והכסא כבוד נבראו, תורה מנין, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו... א"ר אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (שם) ה' קנני ראשית דרכו וגו' קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז... אילולא שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל. (שם שם ה)

א"ר אלעזר בר חנינא בשם רבי אחא עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, אמר לו הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ וגו', למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר (שמות כ') אנכי ה' אלקיך... (שם שם יד)

אמר רבי סימון חמשה פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חומשי תורה, ויאמר אלקים יהי אור כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. ויהי אור כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. וירא אלקים את האור כי טוב, כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. ויבדל אלקים בין האור ובין החשך כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. ויקרא אלקים לאור יום כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות... (שם ג ה)

א"ר יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן התורה והמאורות והגשמים, התורה מנין, שנאמר (שמות ל"א) ויתן אל משה וגו'. (שם ו ז)

וירא אלקים את כל אשר עשה וגו', רבי לוי פתח (משלי כ"ה) כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר, ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלקים הוא הסתר דבר, מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר, כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלכו, לחקור דבר. (שם ט א)

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, כתיב (תהלים קי"ט) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים (גבול, קץ), שמים וארץ יש להן סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואיזו, זו התורה, שנאמר (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. (שם י א)

אשר שם הזהב, אלו דברי תורה שהן נחמדים מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם הבדלח ואבן השהם, מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה. (שם טז ז)

לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, מכאן שניתנה תורה בלשון הקדש... (שם יח ו)

פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד, כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה נוטלן ונתנן בחבית... כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל אמר לו לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבן ונתכרכמו פניו, פגע בו ר' יהושע ופניו חולנית... א"ל לשבעה שנים, א"ל מנא לך, א"ל הכלב חיה טמאה ומוליד לנ' יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש, וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מן הבהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר ליה, התחיל (הפילסופוס) מטיח ראשו לכותל, אמר כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטה לי בקנה אחד. (שם כ ז)

ר' חנינא בר פפא אמר אם בא יצרך להשחיקך דחהו בדברי תורה, שנאמר יצר סמוך תצור שלום (ישעיה כ"ו), ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום. ואם תאמר שאינו ברשותך, תלמוד לומר כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. ר' סימון אמר אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בדברי תורה, שנאמר יצר סמוך תצור שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את ב' העולמות, תצור שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום... (שם כב טו)

א"ר יהודה ב"ר סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו, מאי טעמא זה ספר תולדות אדם, אמר הקב"ה יציר כפי ואיני נותנה לו, חזר הקב"ה ואמר ומה עכשיו שש מצות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצות... לא לאדם אני נותנן כי אם לבניו. (שם כד ה)

ויזכור אלקים את נח וגו', כתיב (תהלים ל"ו) צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', ר' ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקיבלו את התורה שניתנה מהררי א-ל את עושה עמהם צדקה עד כהררי א-ל... (שם לג א)

א"ר יוסי ב"ר אבין כל אותן ל' יום שהיה רבי חייא רבה נזוף מרבינו אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאורייתא, ואלין אינון כלליא דאורייתא הלכתא דבבלאי. (שם שם ג)

יפת אלקים ליפת... בר קפרא אמר יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם, רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן התורה, ההא הוא דכתיב (נחמיה ח') ויקראו בספר תורת האלקים, זה המקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הטעמים, ויבינו במקרא אלו ראשי הפסוקים, ר' הונא בן לוליאני אומר אלו ההכרעות והראיות, רבנן דקסרי אמרי מיכן למסורת. (שם לו יב)

...א"ל (רבן יוחנן בן זכאי לר' אליעזר) כשם שהבאשת ריח פיך על התורה כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו... (שם מב א)

ויכו את כל שדה העמלקי, עדיין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי, אלא מגיד מראשית אחרית... (שם שם יא)

הוציא לחם ויין... ורבנן אמרי תורה גילה לו, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. (שם מג ז)

ויהי השמש לבא, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תחלת מפלה שינה, דמיך ליה ולא לעי באורייתא... ר' אבין מוסיף תרתין, נובלת אורה של מעלה גלגל חמה, נובלת חכמה של מעלה תורה. (שם מד יט)

וישב אברהם אל נעריו, ויצחק היכן הוא, ר"ב בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד תורה... כך אמר אברהם כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם. (שם נו כ)

א"ר יודן חמשה פעמים כתיב בני ברזילי, כנגד חמשה ספרי תורה, ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא מקיים חמשה ספרי תורה. (שם נח יב)

א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא... א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב... (שם ס יא)

ויספר העבד ליצחק, א"ר אלעזר כלליה של תורה מרובין מפרטיה, שאילו בא לכתוב שנים וג' דפין היה כותב. (שם שם יד)

ובתורתו יהגה, אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הדא הוא דכתיב (תהלים ט"ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. (שם סא א)

בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת י"א)... ר' ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למוד תורה בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, ר"ע אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך זה או זה ואם שניהם כאחד טובים... (שם שם ג)

וישב יצחק ויחפור וגו', כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע... ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה, ויקרא שם הבאר עשק כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את העולם. ויקרא שמה שטנה כנגד ספר ואלה שמות, על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה, וימצא שם באר מים חיים כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. ויקרא אותה שבעה כנגד ספר וידבר שהוא משלים שבעה ספרי תורה... ויקרא שמה רחובות כנגד משנה תורה, על שם כי ירחיב כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. (שם סד ז)

...א"ר יוסי בר חלפתא אם ראית אחיך פורק עולה שלתורה מעליו גזור עליו שמדים ואתה שולט בו... (שם סז ו)

...יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל... (שם עב ד)

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה, מפני שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (דהי"א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים... מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני. וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולן שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) זבולן לחוף ימים ישכון, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר... (שם שם ה)

...א"ל (יעקב) אם אתם יודעים באיזה פרק פירש הימני אני מאמין לכם, אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות... ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה, וכתיב באברהם (בראשית כ"ו) וישמור משמרתי, ומהיכן למד אברהם את התורה, רבי שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה... ר' לוי אמר מעצמו למד תורה, שנאמר (משלי י"ד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב... והיה משמר דקדוקי תורה והיה מלמד את בניו, שנאמר (שם י"ח) כי ידעתיו וגו', א"ל הקב"ה את למדת בניך תורה בעולם הזה, אבל בעולם הבא אני בכבודי מלמד לכם את התורה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה'. (שם צה ב)

...מה דגים הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהן, כך הן ישראל גדלין במים בתורה, כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהן. (שם צז ה)

כבס ביין לבושו שהוא מחוור להם דברי תורה, ובדם ענבים סותה, שהוא מחוור להם טעותיהן. א"ר חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה י"א) אליו גוים ידרושו לא ישראל... (שם צח יד)

יששכר חמור גרם, מה חמור זה גרמיו ברורין כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו... וירא מנוחה כי טוב זה התורה, שנאמר (משלי ג') כי לקח טוב נתתי לכם. ואת הארץ כי נעמה, זו התורה, (איוב י"א) ארוכה מארץ וגו'. ויט שכמו לסבול עול של תורה... (שם צח יז)

...א"ל אומר לכם הברכות הללו אימתי הם מגיעות לכם, משעה שתקבלו את התורה, שנאמר (דברים ד') וזאת התורה, הוי וזאת אשר דבר להם אביהם... (שם ק יג)

דבר אחר וייטב אלקים, א"ר ברכיה בש"ר חייא ב"ר אבא הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, מהו שכר היראה, תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה העמיד ממנה משה שכתוב בו (שמות ב') כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו שנקראת לקח טוב, ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (שמות א כ)

דבר אחר וידבר אלקים וגו', הדא הוא דכתיב (קהלת ז') כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, כשחכם מתעסק בדברים הרבה מערבבים אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה מן התורה שניתנה מתנה בלבו של אדם. דבר אחר כי העושק יהולל חכם המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו. אריב"ל ס' הלכות למדני ר' יהודה בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור. (שם ו ב)

אמר הקב"ה (ירמיה כ"ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', א"ר בנימין בן לוי אם ישב אדם בזוית ועוסק בתורה אני מראהו לבריות, אם יטמין אדם עצמו לע"ז אני מראהו לבריות... (שם ח ג)

דבר אחר החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, עמד דוד ופרשם. (שם טו כב)

...כך הקב"ה חכו ממתקים וכולו מחמדים ונראה לאומות העולם ולא רצו לקבל התורה, והיתה התורה בעיניהם כדבר שאין בו ממש, ויש בו טעם וריח, טעם מנין שנאמר (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', ויש בה מאכל דכתיב (משלי ח') טוב פריי מחרוץ ומפז, ויש בה ריח שנאמר (שיר ד') וריח שלמותיך כריח לבנון. אמרו ישראל אנו יודעין כחה של תורה לפיכך אין אנו זזין מן הקב"ה ותורתו, שנאמר (שם ב') בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי... (שם יז ב)

דבר אחר יתרו שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר ואתה תחזה מכל העם, חובב שחיבב את התורה, כמו שכתוב בפרשה (במדבר י') ויאמר משה לחובב. (שם כז ז)

דבר אחר למה לנשים תחלה... כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. אמר ר' תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה, ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה... (שם כח ב)

כי ימכור איש את בתו לאמה, בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם, שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון, לא תצא כצאת העבדים, נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי, שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי. (שם ל ה)

...כך אמר האלקים לישראל עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה, שנאמר (משלי ח') ואהיה אצלו אמון, מהו אמון אומן, לא נתתיה לא' מן האומות אלא לישראל, שכיון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כ"ג) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד נתנה להם... ולא נתן להם אלא מקצת, נתן לאדם שש מצות, הוסיף לנח אחת, לאברהם ח', ליעקב ט', אבל לישראל נתן להם הכל... באו ישראל ופירש להם המצות כל אחת ואחת עונשה ומתן שכרה, שנאמר (שיר א') ישקני מנשיקות פיהו, לכך נאמר חקיו ומשפטיו לישראל. (שם שם ו, וראה שם עוד)

...מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר, א"ל הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם, מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום ב' וכמה יש משנברא העולם, ועל מה העולם עומד, ותורתן אמת. א"ל לך ולמד תורתן ואל תמול, א"ל עקילס אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל, שכן כתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי, ולמי לבני ישראל. (שם שם ט)

דבר אחר ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ט) ועוז מלך משפט אהב, א"ל משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו, אם אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכם, למה שלא נתן לכם הקב"ה את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין... (שם שם יט)

ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו את המקח שנתתי לכם יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף, יש בו זהב, שנאמר (שם י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב. יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים שנאמר (שיר ד') שלחיך פרדס רמונים, יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו, אבל משכר הסרסור נתוודע מה לקח, כך התורה אין אדם יודע מה היא אלא משכר שלקח משה, שנאמר (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא א' מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, א"ל בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש וגו'. (שם לג א)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כי לקח טוב נתתי לכם. א"ר ברכיה הכהן ברבי בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ מתוך ביתו הוא עצב עליו, והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח, הוי כי לקח טוב וגו'. בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מצר לשמרה, אבל התורה משמרת בעליה, שנאמר (שם ו') בהתהלכך תנחה אותך. בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי ויקחו לי תרומה. (שם שם ז)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה. דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לישראל על ידי משה, שכן מנין תורה, ואם תאמר אינן אלא תרי"א ושנים היכן הם, אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום ותרי"א א"ל משה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה וגו', אל תקרי מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם. משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים, אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר לירושת אבותי אני חוזר, כך תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והולך והתעסק בדברי אחרים, אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש...

דבר אחר אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה, מלמד שהתורה ארוסה היא לישראל, שנאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם, ומנין שהיא כאשת איש לעכו"ם, שנאמר (משלי ו') היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה... (שם שם ח)

דבר אחר ועשו ארון, מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון, א"ר יהודה ב"ר שלום א"ל הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. ארשב"י ג' כתרים הם, כתר מלכות, וכתר כהונה וכתר תורה... וכתר תורה זה הארון, דכתיב בו זר זהב, למה נכתבים זר ונקראים זר, אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זר ואם לאו זר. ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשית עליו, ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן, זכה אדם לתורה כאילו זכה לכולן. (שם לד ג)

דבר אחר זית רענן, ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן, וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל. משל למי שעומד באפלה... כך ההדיוט שאין בידו דברי תורה מצא עבירה ונכשל בה ומת, שכן רוח הקדש צווחת (משלי ה') והוא ימות באין מוסר, ואין מוסר אלא דברי תורה, שנאמר (שם ד') החזק במוסר אל תרף, למה הוא מת, לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא... אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום, משל למי שעומד באפלה ונר בידו... אמר הקב"ה יהי נרי בידך ונרך בידי, ואי זו נרו של הקב"ה זו תורה, שנאמר (שם ו') כי נר מצוה ותורה אור, מהו כי נר מצוה, אלא כל מי שעושה מצוה הוא כאילו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה נפשו שנקראת נר.

ומהו ותורה אור, אלא הרבה פעמים שאדם מחבב בלבו לעשות מצוה ויצר הרע שבתוכו אומר מה לך לעשות מצוה ומחסר את נכסיך... ויצר טוב אומר לו תן למצוה, ראה מה כתיב כי נר מצוה מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפים קרוינין וסבקין מדליקין הימנו אורו במקומו, כך כל מי שיתן למצוה אינו מחסר את נכסיו, לכך נאמר כי נר מצוה ותורה אור. (שם לו ג)

...כי מלאך ה' צב-אות הוא, א"ר יהודה מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבא, אלא נמאס מג' דברים, שנאמר (הושע ד') כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי... אבל אם היה בן תורה הוא כמלאך, שנאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא. ואם לאו ראה מה כתיב (איוב י') ארץ עיפתה כמו אופל, זה גיהנם שהרשעים פורחים כעוף... ומי ירד לשם, א"ר חמא מי שאינו רגיל לעשות תלמודו סדרים סדרים ובועט, שנאמר (שם) צלמות ולא סדרים. ותורה יבקשו מפיהו, אם יגע בה אלו לא דיו אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה'... (שם לח ג)

דבר אחר זה הדבר, הדא הוא דכתיב (משלי ג') כבוד חכמים ינחלו, אין כבוד אלא תורה, תדע לך מה אמר בראש דברי הימים אדם שת אנוש וכן כולן, ואין אתה מוצא באחד מהם כבוד עד שמגיע ליעבץ, שנאמר (דהי"א ד') ויהי יעבץ נכבד מאחיו, למה כתוב בו כבוד, על שיגע בתורה, הוי כבוד חכמים ינחלו. וכן אתה מוצא באהרן, מה כתיב (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו, מה אמר הקב"ה למשה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, וכל אלו בזכות התורה שהיה יגע בה. (שם שם ו)

ראה קראתי בשם בצלאל, כך פתח ר' תנחומא בר אבא, (איוב כ"ח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, צפה הקב"ה וראה שישראל מקבלין את התורה, שאילולא כן לא ברא העולם, שנאמר אז ראה ויספרה, ומה כתיב אחריו, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ואין אדם אלא ישראל... הכינה באהל מועד, וגם חקרה בערבות מואב באלה הדברים...

א"ר הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום, כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר, למה שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר (ישעיה ל"ג) יראת ה' היא אוצרו. א"ר יוחנן כל מי שהוא יודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם אלא נהפכה השליא על פניו, לכך נאמר (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'. א"ר חייא בר אבא מהו הן יראת ה' וגו', אמר האלקים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר, ומה שכר תורה, שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה. ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים... (שם מ א, וראה שם עוד)

...מהו ככלותו, ארשב"ל כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא ערבה לבעלה נוח לו שלא אמרן, למה שבשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה, מנין שנאמר ויתן אל משה ככלותו. א"ר לוי ארשב"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים...

וכי כל התורה למד משה, כתוב בתורה (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לארבעים יום למדה משה, אלא כללים למדהו הקב"ה למשה, הוי ככלותו לדבר אתו. (שם מא ו)

דבר אחר לוחות אבן, כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזה אינו זוכה לתורה. (שם שם ח)

כתב לך את הדברים האלה, הדא הוא דכתיב (הושע ח') אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה לישראל אמרה למשה על הסדר מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקב"ה למשה באותה שעה... (שם מז א)

כי על פי הדברים האלה, שאילולא תורתי שקבלתם לא הייתי מכיר אתכם ולא הייתי מביט בכם משאר אומות לפיכך כרתי אתך ברית ואת ישראל. ר' יהודה ב"ר סימון אמר בשם ריב"ל אמר להם הקב"ה לשעבר הייתם נקראים כשאר אומות... ומשקבלתם תורתי כרתי ברית עמכם ועליתי אתכם, ולא ישראל בלבד אלא אף אתה מלכם לא גדלתיך בעולם אלא בזכות התורה. ומה גדלו הקב"ה, א"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כל הכבוד שראה משה בעולם הזה אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא. (שם שם ד)

מעשה בר' יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי והיה ר' חייא תלמידו אצלו והיה ר' יוחנן רואה כרם ואמר לר' חייא אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי ומכרתי אותו בכך וכך, אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא, וא"ל לא הנחת לעת זקנותיך כלום, א"ל וכי קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בו' ימים וקניתי דבר שנתן למ' יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים אבל התורה נתנה למ' יום. (שם שם)

לחם לא אכל, אבל מלחמה של תורה אכל, ומים לא שתה, אבל ממים של תורה שתה, והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה, ולמה היה עושה כך, אלא ללמד את ישראל שיהו יגיעים בתורה ביום ובלילה. רשב"ל היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה שחירין וקרין (מלשון קרן) בלילה. ור' יוחנן היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דאימטין (בכל עת שיגיע לידכם), אלא אף על פי כן מודה היה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב') קומי רוני בלילה... רבנין אמרין ביום ובלילה, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לכך התקינו חכמים שיהו המשנין יושבין בבקר ובערב לקיים מה שנאמר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה וגו'. (שם שם ח)

מה העדות, זו תורה שהם יגיעים בה. אמר האלקים בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם. וכן לאברהם אבינו הראה הקב"ה התורה והגיהנם והקרבנות וגליות, שנאמר (בראשית ט"ו) והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, זו תורה והגיהנם... (שם נא ה)

מאהל מועד, א"ר אלעזר אף על פי שנתנה תורתי סייג לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית באהל מועד... (ויקרא א י)

עשרה נקראו יקרים, אלו הן התורה... שנאמר יקרה היא מפנינים... (שם ב א)

נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויבן מזבח לה', אברהם קיים את התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם וגו', יצחק קיים מה שכתוב בתורה... יוסף קיים מה שכתוב בתורה... עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותן מאליהן, לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול, עליהם הוא אומר אשרי תמימי דרך וגו'... (שם ב ט, וראה שם עוד)

...אמר לו הקב"ה מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה, שאין שמן אלא תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים, וכן הוא אומר לריח שמניך טובים שמן וגו', שכרנו שבאנו ללמוד תורה שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע, ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה ובהשכל מגיעים לגופה של תורתך היו אוהבים אותך אהבה גמורה בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם, לכך נאמר עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ עומד, שנה ולא קרא עדיין בחוץ עומד, קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכם דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי. אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים אפילו מת עליו או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם, לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. (שם ג ז)

אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה, עליו הכתוב אומר מים עמוקים עצה בלב איש... (שם)

בר קפרא פתר קריא בתורה, חכמות בנתה ביתה זו תורה, הדא הוא דכתיב כי ה' יתן חכמה, ה' קנני ראשית דרכו. חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה, ולא חמשה הן, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, ומן ויהי עד ובנחה חד, ועד סיפיה חד הרי ז'. טבחה טבחה אלו העונשים, מסכה יינה אלו קלין וחמורין וגזירות שוות, אף ערכה שולחנה אלו הערכין... (שם יא ג)

הדא הוא דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, תני חזקיה נעשו דברי תורה עטרה לראש, מונייק לצואר, מוליגיה ללב, קילורית לעינים, כוס עיקרין לבני מעים. עטרה לראש מנין, שנאמר כי לוית חן הם לראשיך, מונייק לצואר שנאמר וענקים לגרגרותיך... (שם יב ג)

ר"ש בן יוחאי פתח עמד וימודד ארץ, מדד הקב"ה כל האומות ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר, מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר שתנתן בו את התורה אלא סיני. (שם יג ב)

...א"ר יודן ב"ר שמואל אפילו דברי תורה שנתנה מלמעלה לא נתנו אלא במדה ואלו הן, מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדה, יש זוכה למקרא, ויש למשנה, ויש לתלמוד ויש לאגדה ויש זוכה לכולן. (שם טו ב)

בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק, אמר להן לאו אלא מחריז דברי תורה לנביאים ונביאים לכתובים, ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני, עיקר נתינן באש ניתנו, הדא הוא דכתיב וההר בוער באש. (שם טז ד)

ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו' זה שאמר הכתוב ראשו כתם פז וגו' ראשו זו תורה, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו, דא"ר הונא בשם ריש לקיש ב' אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם, שנאמר ואהיה אצלו אמון וגו' ויומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך וגו'. כתם פז אלו דברי תורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית חרותים מכתם פז, קוצותיו תלתלים זה הסירגול, שחורות כעורב אלו קוצי האותיות דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר תלתלים, במי הן מתקיימות, במי שמשחיר ומעריב בהן. א"ר שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה שנאמר מי כיון לעורב צידו, למוד מאליהו על ידי שהשחיר והעריב בתורה לא כבר זימנתי לו עורבים, שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'... א"ר שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה וערבה, בפרנסה מנין, מי יכין לעורב צידו, כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה אינו זוכה לדברי תורה...

ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר קומי רוני בלילה, ריש לקיש אמר ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ריש לקיש הוה פשיט קראי וכד הוה מטא באילין קראי ותקם בעוד לילה קומי רוני בלילה היה אומר יפה למדני ר"י, חזר ואמר לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי ולמה דהוה דלילי ודיממא. (שם יט א)

רבי חנין דציפורין פתר קרא בתלויות זו של עפר, מי שטיפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו, מי שפיקח מהו אומר, הריני קוצץ שתי משפלות היום, שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה, כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין ל' פרקים, כלים ל' פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום, ב' הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה...

אמר רבי לוי משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו, מי שטיפש מהו אומר מה אני מטעין מכניס בזו ומוציא בזו, מי שפיקח מהו אומר, ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל, כך מי שהוא טפש מהו אומר מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה, ומי שהוא פיקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקב"ה נותן. א"ר זעירא אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה תלתלי תלתלים הן יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל, כענין שנאמר והיתה תל עולם לא תבנה עוד.

א"ר אלכסנדרי בר חגאי ר' אלכסנדרי קרובה אם מתכנסים כל אומות העולם להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין, כך אם מתכנסים כל אומות העולם לעקור דבר אחד מהתורה אינן יכולין, ממי אתה למד משלמה, על ידי שבקש לעקור אות אחת מן התורה עלה קטיגוריא, ומי קטרגו, ר' יהושע אמר י' של ירבה קטרג... (שם שם ב)

ר' שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיותיה של תורה (שחורות כעורב), אף על פי שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים, כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת, אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי, שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו'... (שם שם ג)

מלך לשדה נעבד, ר' יהודה אומר מלך זה בעל תלמוד, לשדה נעבד זה בעל משנה, שהוא סודר הלכה לפניו. ר' נחמיה אומר מלך זה בעל משנה, לשדה נעבד זה בעל תלמוד שהוא מקבל הלכה לפניו, לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב תורה לא ישבע תורה, ואוהב בהמון וגו' ככל מי שהומה ומהמה אחרי תורה ותלמיד אין לו מה הנאה יש לו. ר"א ב"ר אבא בשם רבי אחא אמר למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה. (שם כב א)

דבר אחר ישלח מקדש, א"ר לוי כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינו אלא מציון... תורה מציון שנאמר כי מציון תצא תורה. (שם כב ד)

תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה, ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה... ר' יודן בשם ר' שמעון בן יוחאי אמר ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות, ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים. ר' לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר משבעים שבעים... (שם כד ה)

א"ר תנחום ב"ר חנילאי ב' פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות, ועל ידי מי נתנו על ידי שבטו של לוי שכתוב בו כסף צרוף בעליל לארץ, וכתיב וישב מצרף ומטהר את בני לוי וזקק אותם, ואיזו זו פרה אדומה ופרשת המת. (שם כו ג)

א"ר שמואל בר נחמני בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות, אמרו כך היה שלמה צריך לומר מה יתרון לאדם, יכול אף בעמלה של תורה במשמע, חזרו ואמרו אלו אמר בכל עמל ושתק היינו אומרים אף בעמלה של תורה במשמע, הא אינו אומר אלא בכל עמלו, בעמלו הוא שאינו מועיל אבל בעמלה של תורה מועיל. (שם כח א)

דבר אחר פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים... כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשית כך אותה שעה אני מתעלה... (שם ל יא)

...ר' יהודה אומר עוז זו תורה, מבטחה שבטחונן של מלאכים שהיו סבורין שלהם נתנה התורה עד שאמר להם הקב"ה ולא תמצא בארץ החיים. ורבי נחמיה אומר עוז זו תורה, מבטחה שבטחונה בה ומתן ששכרה בצדה. ורבנן אמרי עוז זו תורה, מבטחה שכל מי שיגע בה בטוח שגוזר ואחרים מקיימין, כך אמר הקב"ה למשה הרבה יגעת בתורה אלא תהא גוזר וישראל מקיימין... (שם לא ה)

עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', רש זהו רש בתורה, ואיש תככים זה ששונה סדר או שני סדרים, עמד רש עם איש תככים א"ל השניני פרק אחד והשנהו, מאיר עיני שניהם ה', קנו העולם הזה והעולם הבא... אמר לו מה אנא לעי מיתב ומתניתך במשקין או במאימתי, קרי ותני עם דכוותך, עושה כולם ה', מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש, ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם... (שם לד ד)

וידבר ה' אל משה במדבר סיני, למה במדבר סיני, מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה, באש ובמים ובמדבר... ולמה נתנה בג' דברים הללו, אלא מה אלו חנם לכל באי העולם, כך דברי תורה חנם הם, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים. דבר אחר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר במדבר סיני. (במדבר א ו)

ראשונה יסעו, שכן התורה נקראת ראש, (משלי ח') מעולם נסכתי מראש, ואומר (קהלת ז') כי בצל החכמה בצל הכסף.. (שם ב ט)

...וסופו מדבר באהבתו של תורה, שאם מתכנסין כל העכו"ם ואומרים אנו מוכרים כל ממונינו ועושים את התורה והמצות א"ל הקב"ה אפילו אתם מוכרים את ממונכם לקנות את התורה בזיון הוא עליכם, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, באי זו אהבה, באהבתו של תורה, שנאמר (תהלים קי"ט) מה אהבתי תורתך וגו', א"ל למה אין את מקבלנו, א"ל שאתם חטאים... (שם ב טז)

...מעשה הארון כנגד בעלי תורה שהם ספונים שכל כך כתב מלמעלה שכל הזוכה לתורה כאילו זוכה למלכות וכהונה, וכן הוא אומר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו וגו'... (שם ד יד)

...לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר נשא את ראש בני קהת, ואחר כך אומר נשא את ראש בני גרשון, הוי יקרה היא מפנינים מבכור שיצא ראשון, ואין פנינים אלא תחלה, כמד"א (רות ד') וזאת לפנים בישראל. (שם ו א)

דבר אחר שוקיו עמודי שש וגו', שוקיו זו תורה, שנאמר (משלי ג') ושקוי לעצמותיך, עמודי שש, למה נמשלו דברי תורה לעמודים, לפי שהם עמודי העולם, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ר' הונא בשם בר קפרא אמר מה העמודים הללו יש להם קופליות מלמעלן ובסיסיות מלמטן, כך הן פרשיותיה של תורה נדרשות לפניהם ולאחריהם... (שם י ד)

תמן כתיב (קהלת י') אשריך ארץ שמלכך בן חורים, אימתי הארץ באשרי בזמן שמלכה עוסק בתורה, שנאמר (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלקים המה וגו', אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בתלמוד תורה. (שם י כא)

מהו צנה וסוחרה אמתו, ארשב"ל אמר הקב"ה זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה. ארשב"י אמתה של תורה זיין הוא לבעליה. ארשב"י זיין נתן הקב"ה לישראל בסיני ושם המפורש כתוב עליו... (שם יב ג)

...מעצי הלבנון, שבעצת התורה המלובנת בדבריה ברא הקב"ה עולמים, וכן הוא אומר לי עצה ותושיה. ומנין שהתורה מלובנת בדבריה, שכן כתיב, (איוב כ"ח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו'. (שם שם ד)

למה נמשלה תורה בתאנה, שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט, וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים, ועליו נאמר נוצר תאנה. מהו יאכל פריה, פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו, וכן אירע ליהושע שלא ירשו בניו של משה מקומו אלא יהושע ירש מקומו...

וכן את מוצא במשה שנתן נפשו על ג' דברים ונקראו על שמו, ואלו הן דינים תורה ומשכן... תורה מנין, שנאמר (שמות כ"ד) ויהי משה בהר ארבעים יום וגו', ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (שם שם יא)

תמן תנינן על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ושלשתן זכרן משה בפסוק אחד, נחית בחסדך עם זו גאלת זה החסד, נהלת בעזך זו תורה... (שם שם יד)

בא יששכר והקריב על שם התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים, שנאמר (דה"א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו'... ואומר (בראשית מ"ט) ויט שכמו לסבול, שהיו סובלים עול תורה, ויהי למס עובד, שכל מי שהיה טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם. קערת כסף כנגד התורה שהיא קרואה לחם, שנאמר (משלי ט') לכו לחמו בלחמי... שלשים ומאה משקלה, צא וחשוב כ"ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן המשנה שמתחלת במ"ם מאימתי קורין את שמע וכו', ומסיימת במ"ם ה' יברך את עמו בשלום, הרי ק"ד שעולים מנינים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה... מזרק אחד כנגד התורה המשולה ביין, שנאמר (משלי ט') ושתו ביין מסכתי, ולפי שדרך היין לשתות במזרק הביא מזרק. שבעים שקל בשקל הקדש למה, כשם שיין חשבונו ע' כך יש ע' פנים בתורה. למה נאמר בקערה 'האחת' כנגד התורה הצריכה להיות אחת, כמד"ת (במדבר ט"ו) תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. למה נאמר במזרק אחד, שדברי תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כולם נתנו מרועה אחד, כולם א-ל אחד אמרן למשה מסיני. למה היו של כסף, כנגד התורה שנאמר בה (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל וגו'. שניהם מלאים סולת, המקרא והמשנה מלאים הם שאין אחד סותר על חבירו... בלולה בשמן זו התורה שצריכה לבלול במעשים טובים, כההיא דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון... שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הגרים שעתידים להתגיר ושהיו שם (במתן תורה), שכולם ראויים, שנאמר (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו גוי המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול... (שם יג טו, וראה שם עוד)

...ויותר מהמה בני הזהר, יותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים, וכן הוא אומר (שיר א') כי טובים דודיך מיין, טובים דברי דודים מיינה של תורה, למה שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה מפני שהיא סתומה וכולן סימנין, שנאמר (דברים ל"א) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, סימנין בפיהם, אבל מתוך דברי חכמים אדם מורה כראוי מפני שהם פרושים את התורה... (שם יד יב)

למה הקריב נפתלי אחר אשר, לפי שאשר נקרא שמו על אישורן של ישראל, ונפתלי נקרא שמו על התורה שקבלו ישראל, מהו נפתלי, נפת לי, זו התורה שכתוב בה (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים, ונתנה למ' יום מנין ל"י. ולפי שאישורן של ישראל היה תלוי על התורה לפיכך הקריב נפתלי אחר אשר. וכשם שמחשבת ישראל עלתה תחלה לפני המקום ואחר כך תקן להם תורה לכך הקדים אשר לנפתלי. (שם שם כג)

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו וגו', יראת בגימטריא תרי"א, ותורה תרי"א ויראה ותורה עמם הרי תרי"ג... (שם יח יז)

דבר אחר למה ניתנה תורה במדבר, שאילו ניתנה להם בארץ היה השבט שנתנה בתחומו אומר אני קודם בה, לכך ניתנה במדבר שיהיו הכל שוין בה. ועוד למה ניתנה במדבר, כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כשם שמדבר אין מעלה ארנון, כך בני תורה בני חורין בעולם הזה. דבר אחר במדבר, מי מקיים את התורה, מי שמשים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכל. וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, ג' מקומות כנגד ג' בתי דינין שבירושלים שהיו מפרשין תורה לכל ישראל... (שם יט טו)

אז יבדיל משה, זה שאמר הכתוב (משלי ה') אוהב כסף לא ישבע כסף, אין אנו יודעים שאין אדם ממלא את נפשו, מהו בכסף, רבנין אמרו אלו תלמידי חכמים שאוהבין דברי תורה שנמשלו בכסף, שנאמר (משלי ט"ז) וקנות בינה נבחר מכסף. א"ר נחמן מי שאוהב תורה אינו שבע תורה, ומהו (קהלת ה') מי אוהב בהמון לא תבואה, מי שהומה ומהמה אחר תורה לא תבואה, ואינו מעמיד תלמידים, גם זה הבל. א"ר אחא מי שהוא לומד תורה ואינו מלמד אין לו הבל גדול מזה. (דברים ב יח)

זה שאמר הכתוב (ירמיה י"ד) שמעו והאזינו אל תגבהו וגו', מהו שמעו והאזינו וגו', א"ר תנחומא אמר הקב"ה שמעו לדברי תורה ואל תדברו גבוהות, כי ה' דבר, והיכן דבר, (משלי ט"ז) תועבת ה' כל גבה לב. דבר אחר שמעו לדברי תורה ואל תגביה את אזנך משמוע דברי תורה, כי ה' דבר, והיכן דבר, (שם כ"ח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. דבר אחר שמעו לדברי תורה והאזינו לדברי תורה, מהו ואל תגבהו, אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם... (שם ד ב)

זה שאמר הכתוב (משלי א') כי לוית חן הם לראשך, רבנן אמרי נעשה דברי תורה לרשיותך, כיצד אדם בן תורה בשעה שהוא מזקין הכל באין ומסבבין אותו ושואלין אותו דברי תורה. (שם ו ג)

זה שאמר הכתוב לריח שמניך טובים, רבנן אמרי בה' דברים נמשלה התורה, במים וביין ובדבש ובחלב ובשמן, במים מנין, (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו ל1937ים. ביין מנין, שנאמר (משלי ט') ושתו ביין מסכתי. בדבש ובחלב מניין, שנאמר (שה"ש ד') דבש וחלב תחת לשונך. שמן מנין, שנאמר (שם א') שמן תורק שמך, מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק, כך הן דברי תורה, אדם מצטער בהן בתחלה ועושה בהן אחרית טובה, שנאמר (איוב ח') והיה ראשיתך מצער וגו'. דבר אחר מה השמן הזה חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם. מה השמן הזה אורה לעולם אף דברי תורה אורה לעולם. (שם ז ג)

א"ר יהושע א"ר נחמן כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא, שנאמר (משלי ט"ו) אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. לשמור ולעשות את כל מצותי, א"ר שמעון בן חלפתא כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר... (שם שם ד)

זה שאמר הכתוב (משלי ב') בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, מהו אם תקח אמרי, א"ר הונא בש"ר אחא אמר הקב"ה לישראל, בני לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לכנוס אותה אצל מי שמוצא. מהו אם תקח אמרי, אם יש לכם זכות אתם מקבלים את תורתי שמלאכי השרת נתאוו לה ולא נתתי אותה להם... אוי אם תקח אמרי אם יש לך זכות, ומהו מצותי תצפון אתך, א"ר אבא בר כהנא אמר הקב"ה אתם צופנים לי תורה ומצות בעולם הזה, ואני צופן לכם שכר טוב לעולם הבא, שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. דבר אחר אם תקח אמרי, א"ר יהודה בר שלום אמר הקב"ה לישראל אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי, למה הדבר דומה למלך שאמר לו בנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך, א"ל אביו מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני, לבוש פורפירא שלי ותן עטרה שלי בראשך, וידעו הכל שאתה בני, כך אמר הקב"ה לישראל מבקשים אתם שתהיו מסוימין שאתם בני, עסקו בתורה ובמצות והכל רואים שאתם בני, הדא אימתי אתם בני משתקחו אמרי (שם שם י)

כי המצוה הזאת, הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברך, כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה, שכתוב (תהלים קי"ט) ברוך אתה ה' ואחר כך למדני חקיך, הרי ברכה לפניה, ומנין שטעונה ברכה לאחריה, א"ר שמואל בר נחמן בש"ר יונתן שכתוב אחר השירה וזאת הברכה, מששנה להן את התורה אחר כך בירך, הרי ברכה לאחריה. דבר אחר אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. דבר אחר רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך, מנין, שנאמר (משלי ט') כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה, לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם, שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן, שנאמר (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי, אלו החיות, מעוף השמים נסתרה אלו המלאכים, מנין שנאמר (ישעיה ו') ויעף אלי אחד מן השרפים, אמר להן בני ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת, מנין ממה שקרינו בענין, כי המצוה אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך. (שם ח ב)

דבר אחר רבנן אמרי הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקים בתורה, והוא אומר להן היאך אדם לומד תורה תחלה, אומרים לו תחלה קורא במגלה ואחר כך בספר ואחר כך בנביאים ואחר כך בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד, ואחר כך בהלכות ואחר כך באגדות, כיון ששומע כך אומר בלבו אימתי אני לומד כל זאת, וחוזר מן השער, הוי בשער לא יפתח פיהו... ומי שהוא פיקח מהו עושה, שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה, אמר הקב"ה לא נפלאת היא, ואם נפלאת היא ממך שאין אתה עסוק בה, הוי כי המצוה הזאת וגו'. (שם שם ג)

דבר אחר אמר הקב"ה אם קריתם את התורה מצוה אתם עושים על עולמי, שאילמלא התורה כבר היה העולם חוזר לתוהו ובוהו... כך אמר משה לישראל אם שמרתם את התורה לא על עצמכם אתם עושין צדקה בלבד אלא עלי ועל עצמכם, מנין שנאמר (דברים ו') וצדקה תהיה לנו, לי ולכם.

דבר אחר כי המצוה וגו' לא בשמים היא, אמר להן משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים, כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא, שלא נשתייר הימנה בשמים. דבר אחר אמר ר' חנינא היא וכל כלי אומנותה ניתנה, ענותנותה צידקה וישרותה ומתן שכרה. (שם שם ו)

דבר אחר לא בשמים היא, אמרו לו רבינו משה הרי אתה אומר לנו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, והיכן היא, אמר להן במקום קרוב היא בפיך ובלבבך לעשותו, אינה רחוקה מכם, קרובה היא לכם...

דבר אחר כי קרוב אליך, א"ר שמואל בר רב נחמן למה הדבר דומה, לבת מלך שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו, א"ל המלך ראה היאך אני מחבב אותך, שאין בריה מכיר את בתי ועומדת לפניך. כך אמר הקב"ה לישראל ראו מה אתם חביבים עלי, שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה ולכם נתתיה, שנאמר (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך אלא קרוב אליך הדבר מאד, אמר להן הקב"ה, בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים, שכן כתיב (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו. (שם שם ז)

דבר אחר וזאת הברכה, א"ר שמואל בר נחמן כיון שבא משה לברך את ישראל באו התורה והקב"ה לברך את ישראל, וזאת הברכה זו התורה, שנאמר בה (דברים ד') וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. (שם יא ד)

וזאת הברכה, הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך, תחלה מברך ואחר כך קורא. ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואחר כך קרא. א"ר אלעזר אי זו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה, בא"י אמ"ה אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה, ולא אמר בעמליה, ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה, שאלו שהן עושין את דברי תורה. אדם אומר למדתי חכמה ולא למדתי תורה מה אעשה אני שם, אמר הקב"ה לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה בלבו, מנין, שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם... (שם שם ה)

ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, ואזן דברי תורה וחקר דברי תורה, עשה אזנים לתורה, ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא... כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. רב נחמן אמר לישנא חורי, לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה, ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין, כך שלמה... משל למלך שאבד זהוב מביתו או מרגלית טובה, לא על ידי פתילה באיסר הוא מוצא אותה, כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה. א"ר יודן ללמדך שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים זוכה שתשרה רוח הקדש עליו, וממי אתה למד משלמה, שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים זכה ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים, משלי קהלת ושיר השירים. (שיר השירים א ח)

ר' פנחס בן יאיר פתח, (משלי ב') אם תבקשנה ככסף וגו', אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו אין הקב"ה מקפח שכרך. משל לאדם אם מאבד סלע או בילרין (תכשיט) בתוך ביתו הוא מדליק כמה נרות כמה פתילות עד שיעמוד עליהם, והרי דברים קל וחומר, מה אלו שהם חיי שעה של עולם הזה אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמוד עליהם וימצאם, דברי תורה שהם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אין אתה צריך לחפש אחריהם כמטמונים הללו, הוי אם תבקשנה ככסף.... (שם שם ט)

א"ר שמעון בן נחמן משלו דברי תורה בזיין, מה הזיין הזה מתקיים לבעליו בשעת מלחמה, כך דברי תורה מתקיימת עם מי שעמל בהן כל צרכן. ר' חנא בר אחא מייתי לה מהכא, (תהלים קמ"ט) רוממות א-ל וגו', מה החרב שהיא אוכלת משני צדדיה כך תורה נותנת חיים בעולם הזה וחיים לעולם הבא... ורבנן אמרין שהן גוזרין על העליונים ועושים על התחתונים ועושים... (שם שם טז)

ר' שמעון בן חלפתא ור' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן כתיב (משלי כ"ז) כבשים ללבושך כבשים כתיב, בשעה שתלמידיך קטנים תהיה מכבש לפניהם דברי תורה, הגדילו ונעשו תלמידי חכמים תהיה מגלה להם סתרי תורה. תני ר' שמעון בן יוחאי (שמות כ"א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם, כך הן דברי תורה... א"ר אילא יש דברים שמשיקין אותן על פה, כיצד כתוב אחד אומר (תהלים קי"ט) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, וכתוב אחד אומר (שם) בשפתי ספרתי כל משפטי פיך, באיז צד יתקיימו ב' כתובים הללו, אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קיים בלבי צפנתי אמרתך, כיון שנסתלק בשפתי ספרתי. (שם שם יז)

דבר אחר כי טובים דודיך מיין, דברי תורה דומין זה לזה דודין קרובין זה לזה... שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן חביבין דברי סופרין כדברי תורה, מה טעם וחכך ביין הטוב. חבריא בשם ר' יוחנן חביבין דברי סופרין מדברי תורה, שנאמר כי טובים דודיך מיין... (שם שם יח)

דבר אחר כי טובים דודיך מיין, נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב, במים שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, מה מים מסוף העולם ועד סופו, דכתיב לרוקע הארץ על המים, כך תורה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה. מה מים חיים לעולם, שנאמר (שה"ש ד') מעין גנים באר מים חיים, כך תורה חיים לעולם, שנאמר (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם... מה המים משיבין הנפש, שנאמר (שופטים ט"ו) ויבקע אלקים את המכתש אשר בלחי גו', כך התורה שנאמר (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש... מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו, כך התורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו. מה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו. ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס... ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע. א"ר חנינא דקסרין מה המים נמשכין לגנות ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה'... או מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן אף דברי תורה כן, תלמוד לומר יין, מה יין כל זמן שהוא מתיישן בקנקן משתבח, כך דברי תורה כל זמן שהן מתישנין בגופו של אדם הן משתבחין בגדולה... אי מה השמן מר מתחילתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר (שה"ש ד') דבש וחלב, מה הם מתוקין אף דברי תורה מתוקין, שנאמר (תהלים י"ט) ומתוקים מדבש. אי מה דבש יש בו קצרים (פסולת) יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר חלב, מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים, דכתיב (איוב כ"ח) לא יערכנה זהב וזכוכית. אי מה חלב טפל יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר דבש וחלב, מה דבש וחלב כשמעורבים זה בזה אין מזיקין הגוף כך דברי תורה, שנאמר (משלי ג') רפאות תהי לשרך. (שם שם יט, וראה עוד תורה-פעולה)

...מה השמן הזה כוס מלא אינו מזרזיף (ניתז כששופכין לתוכו) כשאר המשקין, אף דברי תורה אין מזרזפים בדברי ליצנות, מה השמן הזה כוס מלא שמן בידך ונפל לתוכו טיפה של מים יוצאת כנגדה טיפה של שמן, כך אם נכנס דבר של תורה ללב יוצא כנגדו דבר של ליצנות. נכנס ללב דבר של ליצנות יוצא כנגדו דבר של תורה. (שם שם כא)

מה יונה זו מחדש בכל חדש וחדש גורן, כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים. (שם שם סג)

ר' אבא בשם ר יצחק אמר אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני, ונתן לי משם התורה שנדרשת מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא, מנין ודגל"ו, ומאהבה גדולה קבלתיה, שנאמר ודגלו עלי אהבה. ר' יונה אמר שני חבירים שעוסקין בדברי הלכה, זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה (עיקרה), אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה... (שם ב יג)

א"ר יצחק לשעבר היתה התורה כלל, והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה. א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולין מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות. (שם שם יד)

ר' עזריה אמר חורי, כל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו. (שם ג ה)

מעין גנים באר מים חיים, א"ר יוחנן מ"ח פעמים כתוב בתורה באר באר כנגד מ"ח דברים שנתנה בם התורה... א"ר עזריה זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לבנון... (שם ד ל)

ראשו כתם פז, ראשו זו התורה, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו. ר' חוניא בשם ר"ל שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם, מה טעם (שם) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, ויומו של הקב"ה אלף שנים... (שם ה ז)

...על אפיקי מים, שהם אפיקים על מימיהם של תורה, דא"ר חמא בר עוקבא דברי תורה מגבירין הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן, רוחצות בחלב, אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושים אותה נקיים כחלב... דא"ר תנחומא זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים. (שם שם י)

בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קופה של מ' סאה ומוליכה אצל הנחתום, אמר לו כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסוק באורייתא, כיון שנתעסק בתורה התחיל להיות נוטל של שלשים של עשרים של שנים עשר של שמנה סאים, כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול... אלא אחרנין מעברין ליה מעילווי דהוא לא הוה יכיל, לקיים מה שנאמר מעולפת ספירים. (שם שם יב)

ר' יצחק פתר קרייה בפרשיותיה של תורה, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתיות של הלכות, ושמונים פילגשים אלו פ' פרשיות שבתורת כהנים, ועלמות אין מספר אין קץ לתוספתות, אחת היא, הן חולקים אלו עם אלו וכולהון דורשין מטעם אחד מהלכה אחת מגזרה שוה מקל וחומר. (שם ו יד)

אל גנת אגוז ירדתי, אריב"ל נמשלו ישראל באגוזה, מה האגוזה נגזזת ונחלפת ולטובתה היא נגזזת למה שהיא מחלפת כשער הזה שנגזז ונחלף... כך כל מה שישראל נגזזין מעמל ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם ומרבין להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא... ר' עזריה אמר תרתי, מה אגוז זה עצו משמר פריו, כך עמי הארץ שבישראל מחזקין בדברי תורה, הה"ד (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה. (שם שם יז)

דבר אחר היושבת בגנים חברים, רבי ירמיה בשם רבי חייא רבה שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה, עליהם הכתוב אומר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע... ולא עוד אלא שאם טעו הקב"ה מחזיר להם טעותן, מאי טעמא ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו... א"ר יודן בשעה שישראל קורין בתורה בחבורות קולך השמיעני ואם לאו ברח דודי... (שם ח טז)

ר' הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והווין עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא... אמרו להון אילין נטורי קרתא אילין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה, על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה... שמואל תנא לה בש"ר שמואל בר אמי אימתי העכו"ם גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת, בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח') וצבא תנתן על התמיד בפשע, אין צבא אלא העכו"ם... בפשע, בפשעה של תורה, כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ העכו"ם גוזרים ומצליחים, שנאמר ותשלך אמת ארצה וגו', ואין אמת אלא תורה, שנאמר אמת קנה ואל תמכור...

א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין לעכו"ם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, אמרו להם יכולין אנו להזדווג לאומה זו, אמרו להם לכו וחזרו על בתי כנסיות שלהם אם התינוקות מצפצפין בקולן אי אתם יכולין להם ואם לא אתם יכולין להם, שכן הבטיחם אביהם ואמר להם (בראשית כ"ז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו... (איכה פתיחתא א)

...ובטלו הטוחנות אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר"ע ומשנתו של ר' אושעיא ומשנתו של ב"ק, כי מעטו זו התלמוד שהוא כלול בהם, וחשכו הרואות את מוצא כשגלו ישראל לבין עכו"ם לא היה אחד מהם יכול לזכור את תלמודו... בשפל קול הטחנה על ידי שלא נתעסקו בדברי תורה, א"ר שמואל בר נחמן נמשלו ישראל כטוחנות, מה הטוחנות אינן בטלות לעולם אף ישראל אינן בטלין מן התורה לא ביום ולא בלילה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה... (שם שם כג)

מלכה ושריה בגוים אין תורה, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה. (שם ב יז)

ארשב"י כתיב (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי, ואין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, ומי נברא בשביל מי, לא תורה בשביל ישראל, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה. (קהלת א ט)

דבר אחר כל הנחלים, כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב, והים איננו מלא, והלב איננו מלא, לא הנפש שבעה לעולם, שנאמר (קהלת ו') וגם הנפש לא תמלא. תאמר שמשעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו, תלמוד לומר שם הם שבים ללכת... (שם שם יז)

דבר אחר כל הדברים יגיעים, אפילו דברי תורה מיגעין את האדם, בתחלה אדם נכנס ללמוד תורה והן מטהרין לו את הטמא ומטמאין את הטהור, והוא אינו יודע שכל מה שהן מתישין בהן כחו סוף שהוא מוציא קלות וחמורות וגזרות שוות וטומאה וטהרה ואיסר והיתר. (שם שם כו)

ר' חוניא פתר קרייא בנביאים ובכתובים, שאילו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה ה' ספרים בלבד, וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעים בהן ובתורה ועושין מצות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב. רבנן אמרין אף על פי כן לענות בו, מקבלים עליהם שכר כה' ספרי תורה. ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם לומד תורה ושכחה. רבנן דתמן בש"ר יצחק דהכא ור' טוביה בש"ר יצחק לטובתו אדם לומד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה היה מתעסק בתורה ב' וג' שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם לומד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה. (שם שם לד)

ר' חזקיה בש"ר סימון בר זבדי אמר כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם לומד תורה ושוכח, אבל לעתיד לבא מה כתיב תמן, (ירמיה ל"א) נתתי את תורתי בקרבם. (שם ב א)

אף חכמתי עמדה לי, א"ר אחא אמר שלמה כל תורה שלמדתי בזקנתי פסטורין באף נתקיימה בי. (שם שם יב)

ר' נחמיה אומר ויתרון ארץ בכל הוא, דברים שתראה הן מיותרין בתורה, כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן, הלכות גרים ועבדים אף הם נתנו למשה מסיני, וכגון הלכות ציצית תפילין ומזוזות בכלל התורה הם, כדכתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים... (שם ה ז)

...כך למד ר' בון בר' חייא תורה לכ"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד לק' שנה. א"ר יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה לעולם הבא אין מניחין אותו לישון אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר, ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן, עד היכן, עד (ש"ב ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. (שם ה יח)

ר' אחא בש"ר תנחום למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקא בידו להחזיק והחזיק הרי הוא בכלל ברוך אשר יקים. ר' הונא אמר עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף. (שם ז כג)

דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם, מי יודע פשר דבר שהוא יודע לפרש משנתו. חכמת אדם בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו יודע להשיב... גוי אחד ראה את ר' יהודה בר' אלעאי חמתיה אפוי נהירין, אמר הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה, או שתוי חמר, או מוזיף ברביתא, או מרבי חזירי. שמע ר' יהודה בר אלעאי אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דחדא מן תלתיהון לית בי... אורייתי היא דמנהרא אפוי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו וגו'. ר' אבהו אזל לקיסרין ואתא מן תמן ואפוי נהירין, חמוניה תלמידייא סלקין ואמרין לר' יוחנן הדין ר' אבהו אשכח סימא, אמר לון למה, אמרין ליה דאנפוי נהירין, אמר לון דילמה אורייתא חדתא שמע, סלקון לגביה אמרו ליה ומה ארייתא חדתא שמע מר, אמר לון תוספתא עתיקא, אמרון קרא עליו חכמת אדם וגו'. (שם ח ד)

שלח לחמך על פני המים, א"ר ביבי אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה, שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים... (שם יא א)

...א"ל (ר"ע) הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלא כל ארץ ישראל תורה. (שם יא י)

דבר אחר שמח בחור בילדותך, ר' יודן אמר בילדותך בתורתך שלמדת בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, זו המשנה, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך זה התלמוד, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט אלו מצות ומעשים טובים. ר' פנחס אומר שמח בחור בילדותך, מי גרם לך להבחר בזקנותך, תורה שלמדת בילדותך, ואם נבחרת בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא והלך בדרכי לבך, זה התלמוד שלמדת מרבך, ודע כי על כל אלה וגו', עליו לשלם לך שכר מצות ומעשים טובים. (שם שם יד)

בעלי אסופות, אימתי דברי תורה נאמרין כתקנן, בשעה שבעליהן שומעין אותן באסופות. מנין אתה אומר שאם שמע מפי אדם קטן שבישראל שיהא עליו כשומע מפי חכם, תלמוד לומר אשר אנכי מצוך היום, ולא כשמעו מפי חכם אלא כמפי חכמים, שנאמר דברי חכמים כדרבונות, ולא כשמעו מפי חכמים אלא כמפי סנהדרין, שנאמר (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש... (שם שם יב)

מדרש תנחומא:

בראשית ברא אלקים, זה שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') וכשברא הקב"ה את עולמו נתיעץ בתורה וברא את העולם, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח'), והתורה במה היתה כתובה, על גבי אש לבנה באש שחורה, שנאמר קוצותיו תלתלים שחורות כעורב... והיא היתה אומנת לכל מעשה בראשית, שנאמר ואהיה אצלו אמון (משלי ח') אל תקרי אמון אלא אומן. ובה נטה שמים ויסד ארץ, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטף את העולם, שנאמר (שם ה') האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תוחילו וגו'. ובה חתם את התהום שלא יציף את העולם, שנאמר בחקו חוג על פני תהום (משלי ח'), ובה ברא חמה לבנה, שנאמר (ירמיה ל"א) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צב-אות שמו. הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה, והקב"ה נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה... שבשביל שומר התורה העולם עומד, שכן אמרה חנה (ש"א ב') כי לה' מצוקי ארץ, ומי הם מצוקי ארץ, אלו שומרי התורה שבזכותם תושתת התורה, שנאמר וישת עליהם תבל. ותניא אר"ש בן לקיש למה נאמר במעשה בראשית יום אחד... יום הששי ה"א יתירה, למה שהרי בכולם לא נאמר אלא יום אחד יום שני, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו...

ולפי שהתורה סוליתה ענוה וכתרה יראה, שנאמר עקב ענוה יראת ה' (משלי כ"ב), וכתרה יראה שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה', ושניהם במשה רבינו... ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר (דברים ז') אשר אנכי מצוך היום לעשותם, ולא לעולם הבא, היום לעשותם ולא היום לטול שכרם... כל השומע אל התורה אינו ניזוק, שנאמר ושומע לי ישכון בטח ושאנן וגו'... (בראשית א)

...ומאי לא תמצא בארץ החיים, וכי בארץ המתים תמצא, אלא שלא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל... לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד)... וזו היא תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול, שהיא משולה לחשך, שנאמר (ישעיה ט') העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עינים באיסור והתר בטמא ובטהור...

ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן על התורה שבעל פה, שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות, והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו... ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון... ובפרשה שניה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם, ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה, לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד, שנאמר (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה, זו תלמוד...

ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבעל פה מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות, שנאמר (ישעיה נ"ט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו'... ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות נושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה ומן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד, כדי שלא יכשלו ישראל בדברי תורה... (נח ג, וראה שם עוד)

אחר הדברים האלה היה דבר ה', זה שאמר הכתוב יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תם (משלי ב') מהו יצפון לישרים תושיה, עד שלא נברא העולם צפן הקב"ה התורה עד שבא אברהם וקיימה... אמר ליה הקב"ה אתה עסקת בתורתי חייך שאני מגן לך, כשם שהמגן אוחז החרב אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם, כך אני מגן לך, ולא לך בלבד, אלא אף לבניך אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה... (לך לך יא)

...ובדם ענבים סותה, אין סותו אלא טעות, שנאמר כי יסיתך אחיך (דברים י"ג), אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו, אין יין אלא תורה, שנאמר (שיר א') כי טובים דודיך מיין, חכלילי עינים מיין, מכאן את למד שהתורה רבה אצלו, חיך לי לי מיינה של תורה, ולבן שנים בזכות התורה, (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. (ויחי י)

...חובב שחבב את התורה, כשבא לארץ נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה, ועכשיו אני זורע וקוצר אימתי אני לומד תורה, אמרו לו יש אדם לומד תורה בעיר וזה המקום ציה הוא מדבר הוא ואין שם חטים, כיון ששמעו כך הלכו להן... הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש והכהנים ולוים והמלכים יושבים עמו וכל ישראל יושבין שם, אמרו לו אנו גרים היאך נשב שם עם אלו, ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים... (יתרו ד, וראה שם עוד)

מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר היכן פרקמטיא שלך, היה אומר להם פרקמטיא שלי גדולה משלכם, בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה, יצאו ליבשה ונכנסו למדינה לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר נכנס לבית המדרש ישב ודרש, עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד, התחילו גדולי הקהל לילך מיימינו ומשמאלו וללות אותו, כשראו הפרקמטוטין כך באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו טוב ולמד עלינו זכות לפני בני העיר שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה... אמר להם הלא אמרתי אליכם שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיימת, הוי כי לקח טוב נתתי לכם. (תרומה ב)

לפיכך צריך אדם לשמור את התורה שנפשו הוא משמר, א"ר תנחום בר חנילאי אמר הקב"ה לישראל בתי בידך בתך בידי, בתי בידך זו התורה, בתך בידי זו הנפש, וכתיב (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי, אם אתה משמר את שלי אני משמר את שלך, וכן הוא אומר רק השמר לך ושמור נפשך, וכל העוסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך... (תשא כח)

ראה כמה חביב הארון, כשם שכסא הכבוד חביב כך הוא חביב שהתורה נתונה בתוכו, ובשביל שהתורה נתונה מימינו של הקב"ה, שנאמר (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו, לפיכך הארון חביב בשביל שהתורה נתונה בתוכו... ולמה עצי שטים נתונה בתוכה בשביל שהתורה נקראת עץ חיים... ויצף אותו זהב טהור, לפי שהתורה ודבריה נחמדים מזהב ומפז, שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב וגו', ועשית לו טבעות ובדים לשאת אותו, הם נושאים אותו והוא נושא עונותיהם של ישראל, שהתורה שבו נושאת עונותיהם של ישראל... (ויקהל ז)

...והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך בעולם הזה ובעולם הבא שכלו ארוך... (שמיני יא)

ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקב"ה מהעכו"ם נתן לישראל אוצרות כסף וזהב שדות וכרמים וערים ולא נתן להם כל אלו אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה... (קדושים יא)

ונטעתם וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק, שלש שנים יהיו לכם ערלים שאינו יכול להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש, שאביו מקדישו לתורה... (שם יד)

דבר אחר איש כי יפליא נדר זה שאמר הכתוב פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם (משלי י"א) אם יהיה אדם צדיק ואף על פי שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה אין בידו כלום, אלא פרי צדיק עץ חיים זו תורה, שמתוך שהוא בן תורה הוא למד האיך לוקח נפשות, שנאמר ולוקח נפשות חכם, שאם ידור לערוך נפשות הוא למד מן התורה היאך עושה, ואם אין בידו תורה אין בידו כלום. כן את מוצא ביפתח הגלעדי מפני שלא היה בן תורה אבד את בתו... (בחקתי ה)

זה שאמר הכתוב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים נ"ז), ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב), זרע להם הקב"ה את התורה ואת המצות לישראל כדי להנחילם חיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש, שנאמר (דברים כ"ג) לא תחרוש בשור ובחמור... (שלח לך טו, וראה שם עוד)

ועוד למה נתנה במדבר, כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל עליו דברי תורה פורקין ממנו עול גלות ועול דרך ארץ... דבר אחר במדבר מי מקיים את התורה מי שמשים עצמו כמדבר, מפנה עצמו מן הכל. (חקת כא)

זה שאמר הכתוב קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי (ישעיה נ') נתן הקב"ה את התורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות. (דברים ג)

כל המצוה וגו' זה שאמר הכתוב (משלי ד') כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, כל מי שמוצא דברי תורה חיים הוא מוצא, לכך כתיב כי חיים הם למוצאיהם. דבר אחר כי חיים הם למוצאיהם לאחרים, ואין אדם צריך ללמד דברי תורה אלא אם כן מוצא אותה כראי סוף דבר וטעמו, שכך אמר להם משה כשתהיו למדין התורה היו ממצין אותה כולה, לכך נאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון. זה שאמר הכתוב בני אם תקח אמרי (משלי ב') אמר רב אבא בר כהנא אימתי אתה נקרא בני, כשתקח אמרי... (עקב ה)

ראה אנכי, זה שאמר הכתוב ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ירמיה כ"א), וכתיב... ללמדך שכל מי שמתבטל מן התורה כאלו כופר בהקב"ה, שלא נתן תורה לישראל אלא כדי שיעסקו בה יומם ולילה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה וגו', וכתיב (תהלים א') כי אם בתורת ה' חפצו וגו'. וכל העוסק בתורה ומקיימה כאלו קבלה מהר סיני, לפיכך כתיב והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו'...

דבר אחר האזינה עמי תורתי, זה שאמר הכתוב לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו וגו' (משלי ט"ז), כשישראל חוטאין נמנעין מכל טוב, וכשזוכין מן טוב מוסיפין תורה... וכשבקש משה רחמים עליה אמר ליה הקב"ה, משה לא בראתי את העולם אלא בשביל תורה, שנאמר (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו', והם המירו כבודי בתבנית שור ואתה שברת את הלוחות והיאך העולם עומד בלא תורה, אמר לו ומה אעשה, א"ל פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... (ראה א)

...ומה תלמוד לומר היום הזה, אלא כך אמר משה לישראל בכל יום יהא התורה חביבה עליכם כאלו היום הזה קבלתם אותה מהר סיני... ושמרת ועשית אותם, א"ר יוחנן כל העושה מצוה לאמתו מעלה עליו הכתוב כאילו היא נתונה מהר סיני, שנאמר ושמרת ועשית, ומה תלמוד לומר ועשיתם אותם... ועוד אמר רבי יוחנן כל העושה תורה לאמתה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עשה את עצמו, שנאמר (דברים ד') ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד וגו', לעשות אותם לא נאמר אלא לעשותכם אותם, מכאן שמעלין עליו כאלו הוא עשה וברא את עצמו. (כי תבא א)

נמשלה התורה לשמן ונמשלה לבמים, למים דכתיב (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, מה המים אין העולם יכול לעמוד בלא הם ואדם מטהר עצמו בהם, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה, והתורה מלמדת את האדם היאך יטהר. ומה המים אין אדם נוטע אילן ולא בונה בית אם אין לו מים, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה. ומה המים חיים לעולם כך התורה חיים לעולם. מה המים כל מי שאינו יודע לשוט בהם אובד עצמו מן העולם, כך כל מי שאינו יודע למצא דברי תורה אובד מן העולם. מה המים נמשכין לכל מקום שירצה, כך התורה משוכה בכל העולם. ומה המים אין מתקיימים לא בגרגיות של כסף ולא בגרגיות של זהב אלא בשל חרס, כך אין התורה מתקיימת בגסי הרוח אלא במי שדעתו נמוכה עליו...

ומתוקים מדבש (תהלים י"ט), מה הדבש אינו מזוהם כך התורה אינה מזוהמת, שנאמר (משלי ה') בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, ונמשלה התורה לשמן, מה השמן מביא אורה לכל העולם כך התורה אורה לעולם. ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח, כך התורה כל מי שהוא נוגע בה הוא משובח לבעליה. את מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה, כך ישראל אפילו כשהן נתונים בתחתונה הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה... (שם ג)

אמר רבי יונה אביו של רבי מנא בשם רבי לוי שאמר בשם רבי אבא, לא היתה התורה צריכה להנתן לישראל בעולם הזה, למה שהכל עתידין להיות למדין תורה מפי הקב"ה לעולם הבא, למה נתנה להם